"הוא שורד כי הוא יודע שחושבים עליו": עידית אהל בריאיון מלא תקווה על בנה החטוף

הודיעו לנו שאלון פצוע. הוא לא רואה ושהוא עובר שוו מאוד קשה של ערבה ושהוא משולשל ברגליים והוא לא יכול לזוז במשך יותר משנה. אני באותו רגע אני חושבת שאני לא יכלתי לנשום

עידית עידית אוהל

שלום

וואי הדעת אני נתחיל בזה ש כשקרה אתת שביעי באוקטובר ווכל כל החטופים והחטופות והכל והמולה הזאת לא ממש יכלנו לרדת לרזולוציה של מי נחטף מי נחטף ולאט לאט אתה התחלת לפרוט את זה לפרוטות ואת יודעת ולאט לאט פתאום הגיו לנו כל מיני תמונות של אלון שהיה בנפל והיה אצלנו בב פתאום קלטנו שזה לא כל כך מזמן הוא טיל באזור שלנו ונגן אצלנו בפסנטר והיה וחברים וחברות כל מיני עוד אחד סיפר ועוד אחד ו ובלי שאתם אפילו יודעים ההורים שלו. זאת אומרת מדי פעם כתבתי לך, אמרתי לא רציתי גם להיות נודניקית. ממש אימצנו כשאני באמת יושבת עכשיו ומדברת איתך זה אני כבר מרגישה שזה כמו אני לא אגיד לך ילד שלי כי אני לא מי אני בכלל אבל את

לא מבינה אפילו כמה אני מרגישה קשורה כמה את רואה אני רק מדברת ויש לי כזאת צמרמאות וכמה אני חלום אני חלום שלי כבר שנשב אחרי זה על קפה שם בכטמנדו כמה אנחנו מתפללים על אלון וכמה הכל מוקדש לזכותו הכל הכל שיעורי תורה והתפילות בבית כנסת והכל מה שאנחנו רק יכולים. חושבת שהוא מרגיש את זה, הוא יודע את זה. אני באמת מאמינה. אני בן אדם מאוד אה מאוד רוחני. אני לא בהכרח דתי, אבל מאוד מאוד רוחני. ואני יודעת אנחנו עושים המון דברים שהם של תפילות ומדיטציות ודברים שמאוד מאוד כדי אה להעביר לו להעביר לו המון של שיוכל לשרוד שם במצב המזעזע שהוא נמצא בו. אלוני הוא חי והוא שורד אני חושבת ששורד בזכות זה שהוא יודע

שחושבים עליו ויצילו אותו א תת הוא הוא נחטף מהמיגונית בראים נחטף עם עוד שלושה א והוא נפצע הוא נפצע קשה הוא לא רואה בעין אחת זה מה שאנחנו יודעים הוא יש לו רסיסים בכל הגוף בשבי מאוד מאוד מאוד מאוד קשה. הוא ישר ירד למנהרות. זאת אומרת שהוא כבר נו 600 מעל 650 יום שהוא במנהרה במנהרה 40 מטר מתחת לאדמה. היו לו תקופות ואני לא יודעת מה קורה עכשיו אבל עד לפני ש שהשתחררו אז ראינו של ממש רעב ומאוד מדעיג אבל אני חושבת שהוא שהוא שורד שהוא שהוא מחזיק מעמד כי הוא כי ה כי הנשמה שלו הנפש שלו היא מאוד מאוד חזקה והוא מרגיש את כל מה שאנחנו עושים לו וזה סוג של גם אז זנה לא רק א אוכל וזה אז

ובהקשר לזה רציתי ככה אני אומרת המון אני אומרת שאלוני ניגן אצלך ומוזיקה היא מאוד מאוד משמעותית בחיים שלו מאוד מאוד מאוד משמעותית וובשבי הוא הוא מזמזם הוא שורק והוא מנגן ככה על הגוף שלו ואת יודעת שאומרים שהרי שירה ותפילה זה אותו דבר,

נכון?

זה נומרולוגית אפילו אותו דבר. אז אני אומרת אלוני כאילו כמו שאת אומרת כל הזמן מתפלל הוא כל הזמן מתפלל

לגמרי

כ הוא שר

והכל הנגינה והכל התפילה בכל מקום נכון

נכון הוא עושה את זה כל הזמן אז הוא כאילו הוא מאוד מחובר לבורא אני חושבת בדרך הזו

כל כך ממש

תספר לי קצת על אלון לפני שעל אלוני לפני שהוא נחת אנחנו אנחנו בעצם רואים איזשהי רזולוציה מאוד מסוימת של בן אדם זאת אומרת אנחנו לא הכרנו זאת אומרת אנשים מבחוץ שבטח מסתכלים עלינו עכשיו או בכלל שמדברים על אלון מדמינים כל הזמן את אלון החטוף שנמצא במנהרה ובא לי כזה לנתק את זה ותספרי לנו על פשוט על אלון שלפני המנהרה

אלון היא קודם כל הוא ילד חייכן אני לא יודעת כמה הוא שמח וחייכן וטוב לב ותמיד אחר כך חושב על אחרים אה הוא הזה שכאילו מסמר כאילו מסמר הערב במובן של שבמרכז ז אלא יודע לחבר אנשים ולהרים להרים את את האנרגיה

איזה מספר הוא במשפחה

הוא הראשון הוא הבכור שלי ומעבר לאיזה שהוא הבכור שלי כילד בכור הוא גם הבכור הנכד הבכור משני הצדדים זאת אומרת ששהוא הגיע

כמה אור הגיע

כמה אור הגיע אור

כמעט קראתי לו אור ואז אמרתי לו מה שהוא נולד יומיים אחי שבן ואז אמרנו טוב אנחנו צריכים לתת לו שם ככה של של צמח של זה ואלון תחשבי כמה חזק עץ האלון מדהים כמה חזק

אה והיום יש לו את השם שלו שמחזק אותו בטח אבל א יש לו גם את האוהל שאוהל זה זה היכולת כמקום אני חושבת על זה היכולת להיות גמיש ולהתמ ולהיות בגמישות כי הרי אוהל אפשר להקים בכל מקום זה משהו מאוד כזה ש שזז או זה מדהים שאת אומר

אז כאילו שני הדברים האלו ביחד גורמים לו להיות מאוד א חזק גם חזק וגם גמיש וזה שני הדברים שצריך ולדעת להסתגן למקומות חדשים כל הזמן כי כש כאילו תשעל בדועים שמעבירים את האוהל שלהם מקום למקום ולא נשארים במקום אחד זה זה הדבר הזה

מי מנגן אצלכם חוץ מנס מי הוא לקח את זה אנחנו כל אני חשבתי על זה תראי אני מתעסקת עם אומנות אני מורה לאומנות ומתעסקת עם אומנות חושב שזה קיים בבית אבל יש לנו במשפחה המורחבת א נגנים וזמרים וככה כנראה זה טבוע בו אני ניגנתי בחללית שהייתי קטנה קובי קצת בגיטרה אבל זה לא אבל פשוט הוא נמשך לזה אני חושבת שהוא נמשך לזה בגלל שכשהוא הוא היה בבטן שהייתי בהריון איתו אז לוקחת אוזניות ומשמיעה לו מוזיקה קלאסית לבטן כן

אז כשהוא נולד הוא הוא נולד לתוך המוזיקה, הוא נולד לתוך עולם כזה שהוא כאילו הכיר

ואני חושבת שזה משהו ככה אז הוא ילד מאוד מאוד והוא אוהב יש לו המון דברים שהוא אוהב חוץ מזה שכבר מגיל תשע הוא מנגן על פסנתר ומבת והוא חי מוזיקה כשהוא הולך הוא מתהלך כאילו מקשיב למוזיקה יש לו מין כזה הליכה כזאתי שכשרואים אותו ישר מזהים שזה הוא שהוא נכנס לבית איך אני יודעת שזה הוא כי הוא שורק אז אני יודעת שזה הוא ולא אח שלו אחות שלו כאילו איך שהוא נכנס זאת אומרת

הוויה שלו מוזיקלית

כל ההוויה שלו הוא כולו מוזיקה כולו זה משהו מאוד משמעותי אמ וזה וזה משהו שגם עוזר לו היום בשבי

אני חושבת על זה בעצם גם נחתף ממקום של מוזיקה

זאת אומרת הולך בעצם ליהנות מהמוזיקה הזאת שמ הוא חודש וחצי לפני שהוא נחתף הוא חזר ממתיול במזרח זהו זה ממש שנייה לפני

שנייה לפני שנייה לפני שנייה לפני ממש

כשהיראו לי תמונות אמרתי זה היה בעונה שעברה ז מה שעכשיו זאת אומרת הדיסולנסה זה בלהיות כל כך חופשי בטול אני יודעת איך הם חופשיים זה המסע הכי החופש הכי גדול שיש

כן

ואז

נחת

כן זה דורש כן זה הפך עולמות הפך אותנו א זה משנה אותנו. אני בטוחה שזה משנה אותו אבל אני חושבת שזה משנה אותנו לאנשים טובים יותר, ערקיים יותר עם אה ערייה אחרת על החיים. ו באמת אנחנו כל אחד מאיתנו האבא שלו, אני אח שלו, המשפחה בכלל עוברת מסע. גיליתם אחר ממה שחשבתם או לא אחר או או עוד רבדים בעם שלא ידעתם עליהם?

בטח. קודם כל יש הרבה אהבה והמון נתינה בעם. אני חושבת שהעם זה באמת האור בקצה המנהרה שלנו.

כן.

אנחנו ברגע הראשון שלא נחתף אני הבנתי שני דברים. אני הבנתי שאין לי שליטה על מה שקורה עם אלון, אבל הבנתי שהשליטה שלי ב או בבחירה, כן, לאיזה בית אלון אחזור עליו. ומאותו רגע אנחנו היינו מאוד בנתינה ובאחדות. כל הזמן להיות בנתינה ולעשות דברים שקשורים בנתינה ודברים שמאחדים את העם. ולכן השתמשנו במוזיקה כי זה התדר של הלון והרגשנו שזה נכון. לא. אז יש פסנטרים צהובים בכל כך הרבה מקומות בארץ ובעולם ואנשים שבאים לנגן הם בנתינה

נכון היא שפה

נכון היא גם שפה בינומית בדיוק ואז היא מאחדת כראה מה קורה כשיש פסנטר במרחב הציבורי וכל הזמן רואים את זה אנשים מכל קצוות חברה ישראלית באים במיוחד שיש מישהו שמנגן ואז זה נורא מעניין לשמוע את המוזיקה ופשוט מתקבצים סביב הפסנטר ואתה רואה במיוחד גם זה רואים את זה מאוד בירושלים דתיים וחילונים וערבים ויהודים וככה וכך הרבה סוגים של אנשים והם נמצאים שם רגע מקשיבים לפסנטר קוראים קצת על אלון ובשביל אחדות בשביל מטרה אחת לחתופים להחזיר אותם

וזה משהו נורא חשוב בעם לנסות לאחד ולחזק ול

אבל איזה גדלות נפש גם מצידכם אתם שהבנתם שאפשר גם לצעוק זאת אומרת שוב ולא בלי לשפוט אף אחד שצועק מי אני בכלל אפשר לצעוק בזה ואפשר גם מצד שני אפשר גם לנגן זאת אומרת כמו שאת אומרת אין לי הרבה שליטה

אני חושבת ש בהתחלה ממש ממש איך שזה קרה איזה שבועיים אחרי שלושה הבאנו את הפסנטרלה הזה והבאנו המון אירועים של מוזיקה ואנשים בהתחלה הסתכלו עלינו ואמרו מה קורה פה מה זה מוזיקה יש פה אבל יש פה עצבות ואמרתי רגע זה דרך אחרת להסתכל על הדברים אבל מוזיקה היא מזכירה לנו את החיים וון נכתף חי אלון חי אנחנו נמצאים בחיים לא בוות ואנחנו מסתכלים על ההמשך עכשיו זה חלק מזה זה להבין זאת אומרת הרייה שלי מהרגע שלא נחתף אני הבנתי קודם כל אני לא קורבן למה שקרה ואם אני לא קורבן אני אני מסתכלת קדימה אני אני בתקווה אני לא מתעסקת עם השמ כרגע זה בכלל לא רלוונטי אליי אני לא אני מסתכלת על מה שהיה, אני מסתכלת על מה שיהיה.

וכשאתה בתקווה אתה מסתכל על העתיד ואתה רואה את העתיד ועתיד הוא יכול להיות יפה. והמוזיקה היא מחזירה בנו את האחיות ולהבין שיש למה להילחם. לא על מה שהיה, על מה שיהיה, על מה שיכול להיות פה ועל מה שאנחנו צריכים ללמוד, מה שקרה פה. א וזה הדרך שלי להסתכל על זה. כל הזמן לראות את אלון חוזר. אלון חוזר חי הביתה. אלון חוזר חי הביתה. בספק. זה בכלל לא

זה לא בספק. ולכן כל מה שאנחנו עושים אנחנו בונים את העתיד של אלון פה. אלון התקבל בית ספר רימון ועל אלון יש המון המון הדברים שקשורים בעתיד שאנחנו הנחנו פה אה שהוא יחזור. הוא יכול לבחור מה הוא רוצה לעשות בחיים שלו. וזה חלק מזה וגם אנחנו המון נפגשים עם כל מיני אוכלוסיות א בדיוק עכשיו לפני כמה ימים אני יכולה אפילו להקריא לך משהו ימי יון בתנך השיעור האחרון ביום ראשון שיחה בין הרב חיים נבון לרב מדן הרב מדן הקובי פגש אותו היה בוי טוב והם דיברו שם והרב מדן דיבר בלחת על החזרת המלוכה בישראל ישראל וכל מה שהיה באותו רגע שינוי חמש דקות אחרונות לכל האירוע הזה שלבור על התנך והכל ורב מדן ביקש אם הוא יכול לקבל

את הדקה האחרונה סליחה אחרי סיכום השיעור ממש בסוף הוא אמר שיש לו טכנית שלא קשורה בכלל לנושא. הוא אמר, "אוקיי, מה זה יכול להיות? הם חשבו אולי להרים כוסית, אולי לא לצלם, אולי לכבות ולהדליק חזרה את הטלפונים." ואז הוא הלך מאחורי ארון הקודש והוציא קופסת קרטון גדולה וסיפר שהוא ביקש עם משפחתו של הלון אוהל החטוף בעזה. יש לו בקופסה טישרטים בכל הגדלים עם התמונה שלו ועם הסלוגן אלון אתה לא לבד אלון. ומי שרוצה יכול לקחת חולצה ולתרום כמה דקות ושידברו לליבו וככה זה הרב מדן דקה קודם כולה רואה ומתרגש על מקדש מלך עיר מלוכה ובדקה אחר כך מרים טישרט להראות לקהל הרב שבבית הכנסת את הגדולים השונים של החולצות ולמה זה

חשוב ללבוש אותו ועל החולצה כתוב אלון לון אוהל לעשות מעשה טוב עבור אלון אוהב זה חולצה שאני כאילו ביקש מאיתנו שנעצב אותו ונעשה עבורו וזה היה כל כך יפה ומרגש סתם אני מוכנת את שואלת על העם כן איזה עם ופלא יש שחושב כל הזמן על הלון ורוצה לעשות טוב ואנחנו עושים המון מעשים טובים ואני שולחת כל הזמן מעשים טובים לעשות שלא לשמור עליו ושאנחנו נהיה אנשים יותר טובים בזכותו.

דעת גילנו בעצם לאזרח הפשוט ש כל כך מתפלל אין לאל ידו לעשות כלום אז ה הוא יעשה הכל. זאת אומרת הרי מה אני יכולה לאבדכ

גם את הבית ואת הרכב הכל רק בשביל שאלון יחזור. אני הבן אדם אתה יודע הפשוט אני הכל אני הם יגידו לי עכשיו לא אני יוצא אני הכל אני אתן אין לנו אין לנו באמת אנחנו לא פונקציה פה ב אנחנו לא בהנהגה אנחנו לא אז אנחנו נעשה אנשים פורטים את זה כל הזמן למעשים טובים כי מה הבן אדם יש לו בידיים את המעשים הטובים שלו אתה כל הזמן כל תפילה אתה מתפלל אתה חושב על החתופים בכל כל רגע ורגע בעצם בנטילת ידיים ובברכות ובין רגע אחד שזה מנותק אבל לראות את זה עכשיו מצד אחד זה לא מפתיע אותך בצד שלי כשאת רואה את זה תראי כמה את מתרגשת עד עכשיו לא בכית ואת אומרת רק שאני חושבת על

אנשים בבית הכנסת שמוציאים חולצה אקסטר לרגלג' ושמאל והם עכשיו יכולים לעשות והם יעשו את הכל מבינה וכי פתאום גילינו עם גילינו עם ממש זה ומה שמדהים בעיניי זה שאת שמה כל הזמן את הפוקוס על האור כי אפשר כל כך ללכת ולדת אפשר גם מאוד ללכת למקומות מאוד קשים זה לא יעזור לראות את החושך. ממש לא. אני חושבת שצריך מאוד מאוד לראות את האור כי זה אנחנו צריכים שכולנו כולנו כולנו כולנו נראה את האור. ויותר מכך אני אגיד, אנחנו כולנו צריכים לקחת כל עם ישראל, כל עם ישראל, כל אזרחי מדינת ישראל צריכים לקחת אחריות על השביל האוקטובר. צריכים לקחת אחריות ולהגיד לעצמם, כולנו אחראים למה שקרה. כולנו אחראים לזה, כי לא שאלנו

ולא בדקנו ולא היינו מאוחדים ומכל מיני סיבות. כולנו יש אחר. וביום שכל עם ישראל יקח אחריות, כל החתופים יהיו בו. כי זה כי זה מה שאנחנו צריכים ללמוד. יש פה המון למידות, המון המון למידות וחלק מזה זה גם לדעת, לקחת ולהגיד לעצמנו אם זה נוכח בחיים שלנו, אם אנחנו סובלים ואנחנו כולנו בתוך הדבר הזה. זה שייך לנו, זה אחד מהעם שלנו שזה קרה. אנשים נחטפו מתוכנו. אם אנחנו חיים במדינה הזאתי ואנחנו רואים את זה, זה אומר שאם אנחנו נוכחים לזה, זה אומר שזה חלק מאיתנו. אנחנו לא נמצאים במקום אחר שאנחנו בכלל לא יודעים מה קורה. זה זה בהוויה שלנו. יש איזה אחריות קולקטיבית של עם

נכון? אני לא מסכימה איתך.

איך אמא של ילד שחטוף עכשיו במנהרה וזה כל כך חשוב לי שישמעו את זה כי אנשים בסוף לא כל קושי שהוא אתה אומר איך אני יכול להגיד לך לקום בבוקר ולומר תודה? על מה אתה אומר? על מה אמר תודה?

קודם כל זה המון דברים קטנים תודה על זה שיש לי עזרה תודה על זה שיש לי חברים תומכמים ושיש לי קהילה תומכת תודה על זה שאלון חי תודה על זה שאני אוכלה לקום ואני בריאה ואני יכולה לעשות דברים יש כל כך הרבה דברים ואלוני גם שולח לי המון מתנות מהשבי לאוקטובר המון מתנות

סימנים בדרך אנשים טובים שבאים ועוזרים לי ונמצאים היום בחיים שלי שלא היו לפני המון אה תודה על על טוב לב של אנשים אלון שולח לי המון

אני רוצה להחזיר אותך רגע לש באוקטובר

איפה את נמצאת באותו יום את בעלך תמקניו אותי ככה שמחת תורה את יודעת שאלוני נוסע

אני כבר שאלה עצמי לקרוא לו אלוני את יודעת יחד איתך את יודעת שאלון נוסע ל

ביום שישי חגגנוצ שמחת תורה אצל אחותי. אה ובבוקר ככה הוא שאל אותי מה אנחנו עושים במשך אחר. אמרתי הוא ידע שאנחנו אצל אחותי. הוא גם בא והוא לא תכנן לגמרי ללכת לנסוע למסיבה. ברגע אחרון הוא קיבל כרטיסים ואז הוא שאל אותי ככה מה את אומרת ללכת? לא את אמרתי מה? רק חזרת בטח תכתב עם החברים למה לא?

די רחוק. זאת אומרת הוא בעצם נוסע מהצפון לדרום

ולא ידענו באותו זמן איפה זה יהיה מס סוג המסיבות האלה יודעים אותם ממש

אני יודעת בשנייה האחרונה כן יכול

אז לא ממש ידענו עכשיו אח של אלון סיים באותו זמן עכשיו לפני השביל אוקטובר שנת שירות בבארי

זאת אומרת שהוא היה מורגם לנסוע לברי ובסוף הוא לא נסע והם נפגשו בסוף הצפון זה היה מצחיק מצחיק מאוד כי כשהלון נסע לכיוון ברי שזה בריאים והוא התקשר לאח שלו ואמר לו היי אני אני נוסע ל לראים והוא אמר רגע אבל יכולתי למצוא איתך למה לא ידענו ש

וואו

אה כן אז הרונן איבד הרבה הרבה אנשים המון המון אנשים שהוא הכיר והוא הוא היה ארכז נוער שמה כאילו ה והוא איבד הרבה ילדים ב אבל מה שמעניין כן. זאת אומרת אנחנו למחרת הוא הגענו בערב עלינו הספיק לנגן בפנטר לפני שהוא יצא ובערב ב-1 הוא נסע לחברים שלו כאילו אח שלו הביא אותו לחברים שלו ומשמה הם נסעו לנובה. אנחנו קמנו בח ידעתי שהוא נוסע 5 בבוקר לא סליחה בסביבות 6: בבוקר קמנו צאנו למקלב לטייל בסבות שבע אבא שלי מתקשר אליו אומר לי אתם יודעים איפה אלון ואני אומרת כאן הוא במסיבה בנובה אומר לי לא לא אתם יודעים בדיוק איפה הוא עכשיו אמרנו לא נבדוק אומר אני מתקשר הוא לא עונה לי אני מנסה להתקשר אליו הוא לא עונה לי

ואז קובי שולח לו עוד טקסט שאל אותו מה איתך איפה אתה מה קורה ובשעה 88 הוא עונה לו אני במיגונית ואני בטוב כי ידענו שיש רקטות כן כן

לא ידענו על מחבלים עדיין וזהו זה הפעם האחרונה שכתבנו אותו

אז פעם אחת בעצם הצלחתם ליצור תקשורת

בוואטסאפ הוא כתב לי אנחנו בסדר זה קובי ישר שולח לו תשלח תמונות שאני אראה שאתה בסדר הוא לא הספיק לשלוח תמונות א וזהו אנחנו אה אק שאנחנו נתקשר אחות שלה אלוני עם מתקשרת מתקשרת מתקשרת ואז פתאום בחורה עונה צבות 11 בבוקר והיא בשקט כזה צועקת בן שקט לצעקה לא בדיוק ברור היא רצה להביא לי את הטלפון ואני אומרת ו ואני שואלת אותה מיא אומרת לי מי זאת מה מה קורה מה היא אומרת לי אני יורים עלינו מחבלים תבואו להציל אותה מאוד מאוד קשה

ואני אומרת לה רגע אבל אבל איפה את איפה איפה איפה את נמצאת היא אומרת לי אני בראים ואני שואלת אותה איפה הלון היא אומרת לי אני לא יודעת מי זה אלון עכשיו זה הטלפון שלו אה ואז הטלפון מתנתק ו

מה עובר לך בראש הרבים האלה

אני כאילו אומרת את עצמי או מיי גאד מה קורה מה כתבו לי את הפלאפון הפלפון לא ידעתי מה לחשוב לא הפנו כל כך את הסיטואציה לא הבנו את הסיטואציה אני חושבת ש ואז היא המשיכה להתקשר ואז בש :30 בצהריים עונה איזה בחור אבא שהלך לחפש את הבן שלו והוא בעצם הציל את השבעה שנוצלו מהמיגונית הרי מהמיגונית הזאתי שבעה נוצלו אבל 19 נרצחו

וארבע נחטפו אחד מהם זה אלון והוא הגיע לסרוקה והוא הוא ענה הוא אמר שהוא לא יודע איפה אלון הוא לא יודע מי זה אלון אבל טלפון שלו פה ווקומי נוסע לסרוקה הוא הסיג את הטלפון שלו ו ואנחנו ידענו שאלון נחטף באותו ערב כי חבר טוב של אלון שהיה איתו שרד נפצע נראה ביד וברגע

הוא ראה אותו בעצם נלקח לרכב של הוא נתן עדות למשטרה ואנחנו ידענו שאלון נחתף וזהו ואז המסע שלנו מתחיל והמסעז שלנו מעניין ככ כשאת כאמא שומעת שהלו נכתב כמה זמן את חושבת שזה יהיה זאת אומרת כמה ימים את נותנת לזה מתי את חושבת הילד חוזר עוד

שלושה ארבעה ימים שבועצבא נכנס מוציא אתון וחוזר הוא אזרח נחתפו אזרחים במדינה שלנו הוא לא היה בצבא מסיבה כאילו ואז קלטנו שיש 254 חתופים זה היה כאילו הזוי אבל אמרתי מה זאת אומרת תוך חודש שצהל נכנס מחזיר כאילו וסוגרת עניין וזהו כאילו לא חשבנו שנהיה במצב הזה לא חשבנו שיש פה איזשהו אני ממש אה אני גם באותו רגע היה לי ברור שמה אתה לא חוזר אני כאילו

ועכשיו יש עסקאות עוד ועוד ועוד ובעצם

אלון לא יוצא באיזה שלב זאת אומרת אני חושבת זה קדם כל זה נורא הדבר הזה שיש זה כמו הסלקיה הזאתי הסלקיה כן אני לא יודעתי סלקציה או לא סלקציה אני לא יודעת איך להגדיר את זה כן,

זה גם לא שכל הזמן אנחנו זה ברור לנו מה קורה. כן. א יש א בנובמבר אז ב-23 החזירו נשים וילדים נקודה.

נכון. ידענו שאלון לא יצא כי הוא לא אישה, לא ילד. הוא בן 22.

כן. כן. למרות שהוא ילד.

הוא ילד.

הוא ילד כל כך

הצליחו להוציא עד גיל 19.

כן. נכון.

אז היו צריכים למשוך קצת עד 22. זה היה קל יותר. זה היה חוזר. לא משכו יותר. הצלחו איזה שישה אני חושבת שהם היו מעל גיל 19 19 כניס אותם כילדים

זאת אומרת ששם אין לך את התקווה שהוא יוצא כי את יודעת הוא לא בקטגוריה

לא אבל אז אמרו שזה ימשיך

ואז חזרו ללחמה

כל הזמן היה תחושה שכאילו זה מתחיל וממשיך ואז יהיו את אלו ואז יהיו את אלו ואז את אלו וגם בעסקה השנייה אמרו שיהיה שלב א' יה לנו בשלב ב' כי לא ידענו אז שהוא פצוע זהו בעצם לכם נודע על הקציאה שלו אני זוכרת שזה היה ככה בתקופה שהתחילו לצאת אנשים שהיו

אנחנו לא ידענו שהלון פצוע עכשיו אני אומרת לעצמי איך הצבא לא ידעה הרי יש את הסרטון החטיפה שלו רואים כולו פצוע הם וואו לא הוא לא כנראה זה לא אדם שלו כנ כל מיני יציעות האלה בכלל לא הבנו שזה הכל שלו והוא פצוע ורק שחזרו אנשים שחזרו והיו עם אלוני כמו אלי שרבי ואליה כהן ו הם אמרו מה זאת אומרת הוא יותר פצוע מאיתנו אנחנו לא מבינים למה אנחנו יצאנו והוא עדיין שם ולא הסתדר להם והם סיפרו איך שהם יצאו הם לא הספיקו להגיע אפילו לרעים עוד ברכב ש של מצלה ואדון לזה הם הם הם אמרו אתם חייבים לחזור אלון אתם חייבים להוציא אותו הוא לא רואה הוא לא א הם לא הבינו את הצועה איך איך איך את כאמא

אני אני נגמרתי עוד לפני כן אני לפני שסיפרו לי שהוא פצוע כשאלי שרבי יצא וראו את ה את המצב שע לראב שהוא היה

אמ בשר לא בשר אפילו אור העצמות כמו בשואה

אני ידעתי שהוא הוא איתו ואני התעלפתי וואו

כי אני הבנתי פתאום מה המצב של אלון אני אני נגמרתי אני חושבת שזה פשוט אני זה ה פעם ראשונה שאני אני נגמרתי ואז אמרתי אוקיי מה קורה פה ואז אמרו לנו ש ואז אמרו לנו ואז ככה ואז אחרי זה היא באותו ערב או למחרת הודיעו לנו שאלון פצוע הוא לא רואה ושהוא עובר שבי מאוד קשה של ערבה ושהוא משולשל ברגליים והוא לא יכול לזוז במשך יותר משנה אני באותו רגע אני חושבת שאני לא יכלתי לנשום. אמרתי איך זה יכול להיות? איך זה יכול להיות? איך זה יכול להיות? איך זה יכול להיות? ואני לקח לי אדם מאוד קשה. מאוד קשה. ומה שיפה בנפש של האדם היא יודעת לשרוד. ועובדתית שאני עומדת פה ואני מדברת איתך ואני מתפקדת. כי המוח יודע לעשות את ה

זאת אומרת לקום בבוקר ולשים עודם ולשים ג'קט ולשים את הטבעות וחגורה יפה תמיד אני תמיד נראה איך נפש

אני תמיד דואגת א להיות מסודרת

אבל הדבר הזה הטיסוננס הזה זה מטורף פעם קראנוטור פרנקל היום היום יש לנו אנחנו לא צריכים ללכת יש לנו ידידית אוהל אנחנו לא צריכים ללכת לאדם מחפש משמעות אנחנו והספר הזה נמצא ליד המיטה כן נכון שוב

מי שצריך לחפש אדם מחפש משמעות אחי זה אלוני ש הוא שורד בזכות זה שכנראה יש לו איזה משהו כזה יש לו איזה את המשמעות הזאת

איך את מדמינת אותו עכשיו שאנחנו יושבות ביחד

אני מדמיינת אותו עוצם את העיניים ומדמיין את החיים שלו ומה שהוא רוצה לעשות ומשמיע לו מוזיקה אולי אפילו מצליח צריך לכתוב משהו אם יש לו דף ע ופשוט ככה מדמינת אותו בתוך עולם פנימי שלו למרות שמבחוץ הוא נמצא במקום אחר שהוא כמו א עשה מין הפרדה שהוא מצליח להיות בתוך עצמו כדי לשרוד שהוא ושהוא יש לו קשר מאוד טוב עם השובים שלו כי אני מכירה את אלון

כן זה מסתדר לי

מסתדר לי יש לו קשר מאוד מאוד טוב עם השובים שלו והוא מצליח להשיג קצת שם יתנו לו אוכל הוא מצליח כאילו להיות איתם באיזשהו א ניסוננס ואני חייבת להגיד שאחד הדברים המאוד מאוד חשובים וה שאני עושה מהשביל לאוקטובר ועד היום שאני כל הזמן שולחת אהבה ללא תנאי בטח לאלון ולכל זה אבל לכולם אבל הכי הכי אני שולחת זה לשובים שלו איך אתה עושה את זה?

בגלל שאני רוצה שהם ישמרו עליו. אני יוצמת את העיניים ואני נושמת, אני נכנסת לתדר של מדיטציה ואני פשוט רואה אור גדול ואני פשוט שולחת אהבה ללא תאים ואזה נהלוני בטוח ושומרת ועושה לו אפילו ככה מגן דוד תלט מימדי שעוטף אותו שרואה אותו ואז אני שולחת גם את האור הזה לכל מי שנמצא סביבו שזה זה כל השובים וה רמסניקים ושוט שולחת להם אהבה ווחמלה

יואו זה כל

כדאי שהם אה ולמה אבל ללא תנאי כי הם מתנהלים בצורה כזאת כי לעולם לא הרגישו מה זאת אהבה באמת בן אדם שיודע מה זה אהבה לא יכול לעשות דבר כזה

לא את מדהימה בעיניי

ואז אני יודעת שהם רואים אותו כאדם ולא כ מישהו שהם צריכים ואת תראי שכשהאלון חוזר הוא יספר לך היו קטעים לא הבנתי איך הביאו לי פתאום את זה איך היא פתאום זה ואז תגידו לו זה אז כשעצמתי את העיניים שלחתי אהבה בלי תנאי

נכון יכול מאוד להיות

אין מספק כן וגם הקטע הזה שפתאום הוא מתוך עצמו ירגיש צורך לבקש כי הוא פחד אולי לבקש ואז יש לו פתאום פתאום הוא מתעלה על עצמו ואומר הוא מבקש והוא הוא מקבל ואז גם זה גם יכול להביא זה יכול גם להביא את את האור מתוכו להביא אור יש הרבה אנשים אומרים לי שכשהם רואים אותי הם רואים אור

המון

אז יכול להיות

ממש פרוז'קטור את

אז אז יכול להיות שגם אני לא בגלל שהוא אוכל ממני אנחנו כאמות חבל הטבור לעולם לא נפרד מאיתנו הוא החבל הטבורני ועלון הוא נמצא שמה כל הזמן אז אולי הוא נמצא קצת רחוק ק פיזית אבל הוא זה בתוכנו זה לעולם לא נחתח לעולם לעולם לעולם ולכן אנחנו מתקשרים מדברים את יודעת מעניין אותי לשאול יצא לך להיפגש עם האנשים שהיו במנהרה הרי בסוף מי שהכיר עכשיו הכי טוב זה זה אנשים שמלון בדיו כל הזמן אני בקשר איתם בוודאי

אני חושבת שאין סליחה שאלי שהרבי לא מזכיר אותו והוא ממש כמו פרס עליו חצות כמו אבא כ זה מדהים לראות את זה זה כל כך מתוק הוא אומר את זה כל הזמן. כן. נכון נכון. והוא היה שם מלאך לאלון

כמו שאלון היה עבוג. ואז הנה אז ה אולי בזה שאנחנו הייתי מאוד בנתי ועם המון המון א תדר מסוים אלי הגיע אלון אולי אולי זה אני כל הזמן לא אולי זה בטוח אין זה אומרת הכל זה סיבה דברים כי אנחנו נמצאים שם באיזשהו תדר נכון אני אני חושבת אני אני גם חושבת ש שהוא עובר מה שכנראה הוא צריך עכשיו זה זה גם יש כזה מ בטח כאמא את חושבת לעצמך זה איזשהו מצב בלתי אפשרי כזה שמצאת נורא שמיחה שאליחרר ושהחבר'ה שהיו איתו ישתחררו מצד שני כל כך היית רוצה שישארו נכון יש איזה למה הם לא הם יהיו נשארים איתו עוד קצת היה לו יותר קל לשרוד זה נורא להגיד את זה אפילו אבל

למרות שידח שיותר קלו עכשיו

כי בגלל שהוא לבד אז יש לו אולי יותר אוכל חשבתי

ואולי יותר קל להם לטפל בו אז אין פה עניין של מריבות או עניינים ביניהם או אין פה עניין של נשאלת את זה עוד זה לתפעל עוד אנשים ודנמיקה מה לעשות שאתה נמצא 24/7 בחדר בחדר במנכ של 2 מטר על שלוש עם ארבעה אנשים זה אינטנס כמה זמן את יכולת עם בן אדם א

טבע הדברים זה קשה מאוד

אז אז עכשיו שהוא עם עצמו דווקא אולי אולי כאילו כמה שזה קשה להגיד את זה אני לא אני חושב אני חושבת שזה מאוד מאוד קשה לו וזה נורא להיות לבד. זה נורא להיות לבד. אחד מה הדברים שאנחנו אומרים זה alone not alone.

כן.

זה מין סיסמה כזאת שאני יצרתי אותה.

מדהים, מהמם.

זה פשוט הגיע אליי כזה ומשם זה יצא ו ובאמת אתה לא לבד. אנחנו כל הזמן איתך. אתה לא לבד. אין לי ספק שהוא מרגיש את זה. אני כל כך מאמינה שהוא מרגיש את זה. שזה מגיע אליו בארצות הברית ומנפל ומסין ומגובת המעלה ומכל מקום בעולם אין לי ספק

איפה את רואה את עצמך עוד שנה ככה בואי תפליגי ככה תלכי

אלוני בבית ואלוני משתכם ואז אני מוצריכה מקווה שאני אמשיך להפיץ אור

אין לי ספק

לעשות דברים של אור ולהראות את הדרך ולהראות איך אפשר אפשר לצמוח ממשבר. את תהי המרצאה הכי מבוקשת בכל העולם. אני מביאה אותך כבר לנפל. תשמעי, אנחנו כבר חותמות על הרצאה. זה

בכיף יבוא לכל מקום שיקראו לי כדי לספר ולתת כלים לאיך להתמודד בזמן משבר ואיך לראות כל באמת כל משבר, כל דבר שקורה כהזדמנות לצמיכה ולא כמאבק א וקושי. שו הלוואי ויכולתי להעביר את זה לאנשים וזה המון עבודה פנימית וזה המון עבודה של הבנה שמה שמגיע אליי אני צריכה אני כנראה ביקשתי את זה ואני צריכה ואם אני רוצה לשנות אני אתחייב לשנות משהו בתוכי זה משהו שהוא מאוד מאוד משמעותי והחלימוד זה ללמוד לא רק לראות את האחר א להיות מסוגל להיות פתוח לאחר אחר. אני חושבת שמאביקטובר נפגשתי עם כל כך הרבה אנשים שמעולם לא הייתי נפגשת איתם ברגיל.

אמ לא רק מאנשים מכל העולם, אבל גם מכל מיני דתות.

והיופי בזה זה שאתה בא פתוח אז יש אור.

נכון?

כשאתה בא סגור אתה רק מנסה להתגונן. וכש ובאמת אני מרגישה שיש בזה המון המון יופי. שזה הדבר של אחדות. זה לרגע לא צריך להסכים עם האחר, לא חייבים להסכים עם כל דבר. אני בטוחה שיש דברים שאת ואני לא נסכים עליהם בכשמפרטים את זה, אבל על המהות,

כן?

על המהות, על ה א וכל הזמן אני חושבת אחד הדברים הכי חשובים שהייתי שולחת ככה לאנשים זה כל הזמן להיות בשאלה. על מה אני מתכוונת זה שיש לנו הרבה פעמים אמונות ודרכים שבה אנחנו מסתכלים על הדברים כל פעם מחדש אני קמה בבוקר ואני שואל את עצמי האם אני עדיין מאמינה בזה וואו

ואם כן אז יופי אבל גם לשאול את עצמי האם זה גם נכון לי היום האם זה עדיין נכון לי היום ואז אנחנו מצליחים לפרק פה משהו לנסות להבין משהו לנסות לראות דברים חדשים כן זה מאוד מאוד חשוב כל הזמן לסיום אני ממש מקווה שהרעיון הזה כשאנחנו נשדרים אותו גם אם זה יהיה מחר אלון יושב איתך ורואה אותו כן בעזרת השם אבל מה הכי הרבה כזה היית רוצה שאנשים יעשו בשבילכם עכשיו אנשים אנשים יעשו הכל הכי הרבה זאת אומרת ככה משפט שתיים תעשו את זה בשביל הלו בשבילם גם זה אחד כמו שאמרתי, לקחת אחריות על מה שאתם רואים ומה שאתם חווים בהקשר לזה. קח את אחריות. אמ ולא לוותר, לא לקבל את זה שעדיין הם לא פה בשום צורה. ואנחנו עם אנחנו

חזק. אנחנו יכולים לשנות דברים. אנחנו כעם יכולים לשנות המון. כאזרחים ככ כ עם ודי בעולם לדרוש מהמנהיגים שלנו לדרוש א לעשות תיקון ולהחזיר פדיון שבועים לדרוש את זה לא לקבל את זה כ אני יודעת שזה נורא קשה ואני יודעת ש אבל לא לוותר על זה ולא לקבל את האמירה של זה סוג של הקרבה אני לא חושבת. אני לא חושבת. אני חושבת שזה שיש משהו גדול יותר. יש משהו גדול יותר. ואנחנו ואני יודעת בוודאות שאלון מה שהוא עושה שם הוא יחזור והוא ילמד אותנו את העם הזה ואת המדינה הזאתי. המון. יש לו תורה לתת אחרי מה שהוא חווה. ואנחנו צריכים לשמוע את זה כי אין אנשים שנחטפו וחוזרים אנחנו רואים כל אחד מהם הם מגלים אור והם עושים דברים

הם משנים את העולם ואסור לנו לוותר עליהם מי שכבר לא בן החיים הוא לא בן החיים הוא כבר בעולם הבא הוא כבר עושה את המסע שלו הלאה אבל מי שחי יש לו מה לתת הוא לא סתם חי הוא חי כי יש לו מה לחזור לפה וללמד אותנו ואסור לנו לוותר עליהם אז בבקשה אל תוותרו תמשיכו להתפלל ותמשיכו לדרוש את זה לדרוש את זה בטח אז נתפלל כולנו כאנול בן עידית

נחזור אלינו כמה שיותר מה זה כמה ש ברגע זה יפתחו שערי עזה והוא יוצא עם החיוך הענק שלו יואו איזה דבר תקשיבי את פשוט מופלאה אני לא יודעת אני אפילו יואו ‏Ja.