שבת אחים: פרק 9 - קהילת יוצאי תימן HD (עם כתוביות בעברית)

שלום לכם. אנחנו בתוכניתנו "שבת אחים," תוכנית שמהווה חלון הצצה וצוהר מרתק לשולחן השבת בקהילות ישראל השונות. והפעם אנחנו מתכבדים בזאת להסתופף לשולחן שבת ססגוני ומיוחד יחד עם אחת העדות השורשיות ביותר והייחודיות ביותר בישראל. אנו מארחים היום את העדה שהיא שונה ומיוחדת כמעט בכול, במבטא, בהגייה, בנוסח התפילה, במנהגים, במנטאליות, במאכלים. ולא זו בלבד, העדה גם משמרת בקנאות ראויה לציון כל בדל של מנהג, הלכה או פיוט. אני שמח לשבת כאן לשולחן שבת עם בני העדה התימנית. יושבים לצידי הרב ד"ר רצון ארוסי הלוי, רב העיר קריית אונו, חבר מועצת הרבנות הראשית לישראל ויושב ראש ארגון "הליכות עם ישראל." שלום, כבוד הרב.

לצידו יושב הרב ד"ר אהרון בן דוד, יושב ראש עמותת "אהבת תימן," חוקר יהדות תימן, מחבר ספרים רבים ומגוונים. שלום גם לך. לצידו יניב עומסי, מ"המטבח של סבתא רומיה," מי שאחראי על השולחן הנפלא שלידנו. בועז גדקה, האיש והחיוך, מי שמשדר ברדיו שבזי. נשמע על זה. ציון גולן, בעל קול הזמיר, ושוהם שמחי, מנהל "החצר התימנית" וצורף. ברוכים אתם כולכם בבואכם לתוכניתנו "שבת אחים." אנחנו רוצים לפתוח את התוכנית בשיר המפורסם של ציון, "אחיי בני תימן." ציון, בבקשה. "אחיי בני תימן, קראו לאל עליון "אחיי בני תימן, קראו לאל עליון "ישיב שבות ציון אל עיר מהוללה "ישיב שבות ציון אל עיר מהוללה "ישיב שבות ציון אל עיר מהוללה "אחיי

בני תימן, קראו למלך רם "אחיי בני תימן, עושים רצון קונם "אחיי בני תימן, קראו לאל עליון "שירי אני אשא אל אל ורם נישא "שירי אני אשא אל אל ורם נישא "על עמך חוסה וגאל בני גולה "על עמך חוסה וגאל בני גולה "על עמך חוסה וגאל בני גולה "אחיי בני תימן, קראו למלך רם "אחיי בני תימן, עושים רצון קונם "אחיי בני תימן, קראו לאל עליון "צורי שמע קולם וגאל בני גולה "צורי שמע קולם וגאל בני גולה "על עמך חוסה וגאל בני גולה "על עמך חוסה וגאל בני גולה "על עמך חוסה וגאל בני גולה "אחיי בני תימן, קראו למלך רם "אחיי בני תימן, עושים רצון קונם "אחיי בני תימן, קראו לאל עליון "אחיי בני תימן, קראו למלך רם "אחיי בני תימן, עושים

רצון קונם "אחיי בני תימן, קראו לאל עליון." כולכם ברוכים. תודה. "אחיי בני תימן", ציון גולן. לא יכולנו לפתוח את התוכנית טוב יותר. אני רוצה להודות לך, ציון גולן, על השיר, להודות ליוסי יוסף האורגניסט, ולגיטריסט שלנו, יוחאי ג'רפי. אני מתכבד לפנות בשאלות לרב ד"ר רצון ערוסי, שיושב איתנו כאן. כבוד הרב, אתה מנהל את "הליכות עם ישראל." אם הרב יוכל קצת לתת כמה מילים על הפרויקט הזה? זהו ארגון עולמי אשר תכליתו להפיץ את ערכי היהדות הנאמנה בדרך של הוויה וחוויה ובדרך של למידה. חוויה וחוויה, שבתות עיון, ירכי כלה, כי אנחנו רואים שיש עוצמה מיוחדת ל"שבת אחים גם יחד," וכן בדרך של למידה, מכוני מחקר. ועיקר העיקרים,

בזה אנחנו רוצים לסיים: אנחנו רוצים לשמור על הצביון היהודי של האומה היהודית ועל הצביון היהודי של מדינת ישראל. לכן לצד הפצת ערכי היהדות כדי לשמר את הצביון היהודי של האומה, אנחנו דואגים למשפט העברי כדי לשמר את הצביון היהודי של מדינת ישראל. כבוד הרב, אנחנו יודעים שכל עדה ומנהגיה, כל עדה והמסורת שלה, אבל כבר הזכרנו שהעדה התימנית יש בה איזה משהו מיוחד מאוד. כלומר, זה מין, הייתי אומר, עדה שיש לה דרך שהיא שונה לגמרי. זה לא ספרדים, זה לא אשכנזים, זו פסיקה הלכתית שונה. הרב יוכל לתת כמה מילים על העניין הזה? -כן, בהחלט. רק ברשותך, כיוון שאנחנו נמצאים כאן ב"שבת אחים," אז כאן מן הראוי לציין שגדול משוררי

יהודי תימן, מורי שלום שבזי, זכר צדיק לברכה, גדול בשירה, גדול בקבלה, גדול בחוכמת התורה. הוא מצא את הייחוד של השבת, "שבת מנוחה היא לבני סגולה." "ולא נתתו", ככה אנחנו מתפללים, לא נתתו לגויי הארצות, רק לנו. וכנראה שיהדות תימן הצליחה להקרין גם מחוצה לה את הייחודיות של השבת עם היהדות. עד כדי כך שגוי מוסלמי כשראה יהודי ביום שישי מאחר קצת מבחינת שביתת המלאכה כדי ללכת לשבת, הוא אומר לו: "סיר אסבית יא יהודי- " לך ותשבות יא יהודי. אואה. -עד כדי כך. זאת אומרת, ממש הקרינו את הייחודיות של השבת. ועכשיו גם העניין הזה של "שבת אחים" הפך להיות ל"שבת אחים." "לקראת שבת אצא בחיבה," הבינו שהשבת היא עולם רוחני, היא

יום שבתון. אפילו אדם עני הפך להיות עשיר ברוחו ביום השבת, וישבו שבת אחים. לא הייתה בעיה שהמשפחות היו גדולות, ברוך השם, אלא גם ממש משפחות משפחות ישבו ביחד, והייתה עוצמה גדולה מאוד לשבת הרוחנית מעין עולם הבא. זה נכון שהתימנים אימצו להם את שיטת הרמב"ם למעשה כקנון מחייב שאיתו הם הלכו לאורך כל הדרך. ככה, צריך לדייק, יש שיטה האומרת, זו שיטתו של מהרי"ץ, מורי יחיא צאלח, שהוא גדול חכמי תימן במאה ה-18. הוא אומר שבעצם המנהגים של יהודי תימן הקדמונים והמורשת הרוחנית שלהם, נמצאו תואמים לשל הרמב"ם. והראיה, שיש מנהגים קודמים שלא תואמים את הרמב"ם ושימרנו אותם. אני אתן לך דוגמה, משהו נפלא מאוד. יהודי תימן בבית

הכנסת לא יושבים מול היכל הקודש, אלא בהיקף. וזה נמצא היום בחפירות הארכיאולוגיות, בבתי כנסיות העתיקים, שהישיבה הייתה ישיבה היקפית בניגוד לרמב"ם. ועוד הרבה מנהגים בניגוד לרמב"ם. זאת אומרת, הם שימרו. אלא מה? במאה ה-16, מאז שהשולחן ערוך והקבלה באו לתימן, אין צל של ספק שחלקים גדולים מתימן אימצו לעצמם שולחן ערוך וכו.' אבל באופן עקרוני, הם באמת היו מתואמים הרבה מאוד עם שיטת הרמב"ם. ידוע שגם היו אומרים: "בחייכון וביומיכן ובחיי רבנא משה בן מימון." הייתה תקופה, זה בגלל הרמב"ם, שהיה להם באמת עמוד האש שהלך לפניהם. אני רוצה לפנות לרב ד"ר אהרון בן דוד. אתה חוקר שנים רבות את המורשת ואת היהדות התימנית. תאמר

לי בבקשה, לאיזה שבט מיוחסים התימנים? יש אומרים שיהודי תימן שייכים לשבט יהודה. ובעזרת השם, כשיבוא המשיח, יבוא מתימן משבט יהודה. ובעזרת השם, שכל עם ישראל ילכו בדרך שהמשיח ייתן לפנינו את הדרך ויטווה את הדרך הראויה כמו שכתוב בתורה. זה בכללי, כיוון שאני לוי, אחרת יידחק מעמדי מבית המקדש. מתברר שיהודי תימן באים גם מכל השבטים, ולכן יש כוהנים, לוויים, ישראלים, וגם נספחים. אז ברוך השם... אתה מסתמך על הפסוק: "אלוה מתימן יבוא." אני לא מסתמך על זה, זה אומרים. טוב. -לא חייב להיות. הלוואי שנזכה, בעזרת השם, לגאולה, ואז נראה את הדברים בעינינו. יהדות תימן מחולקת לארבע חטיבות עיקריות, מרכזיות. תפרט לנו קצת.

-כן. אני צריך להגיד קודם כול שיהודי תימן הגיעו לתימן לפני כ-2,000 שנה, והיו מפוזרים בערך ב-2,000 מקומות יישוב. אני רגיל לחלק את יהודי תימן על פי האזורים: מרכז תימן - שזה צנעא ובנותיה, הצפון- שזה חידאן וסעדה, דרום תימן - ביניהם שרעב וחבאן, וחטיבה מיוחדת היא עדן. הצפון עצמו, אנחנו רגילים לחלק אותו לארבעה אזורים: דהיינו, צעדה הבירה, חידאן וברט זה אזור מיוחד ונג'ראן. והצד השווה לכל האזורים שהם מקיימים סגירות בתוך סגירות. כלומר, תימן עצמה הייתה סגורה לחוץ, וכל אזור ואזור סגור בהשוואה לשני. ואני אומר את זה מפני שהסופר חיים הזז ראה בתימנים מקשה אחת. אני רוצה לצטט את דבריו מהספר היפה מאוד "היושבת

בגנים." אומר הזז: "אולם ברורים שבכולם אלו התימנים. "ניכרים יפה ומצוינים נאה, "ולעולם אי אתה מחליף אותם באחת ממשפחות האדמה. "הללו זריזים הם וחריפים, "ממולחים ומפולפלים, "כל עצמם הם גידים ועצמות ובשר אין עליהם. "כביכול ביטלו את הטפילה ולא קיימו את העיקר. "ופניהם פני אדם בשנת בצורת "ואיבריהם דחוקים וקומתם מועטת. "לא ראשם במקום אחד וגופם במקום אחד, "אלא כאן ראשם וכאן גופם, "כאן פרק של לחי, וכאן פיקה של גולגלת "ואין בין... אלא דבר של מה בכך ושיעור כל שהוא." אני הבאתי את הקטע הזה לומר שהזז לא עשה עבודה יפה בתיאור של יהודי תימן. זה אחד. למשל היהודים בצפון תימן היו שונים לגמרי, היהודים בחבאן שונים

לגמרי. אולי התכוון, גם לא מדויק, ליהודי צנעא. ראה ראייה חלקית לגמרי. ראה ראייה שהיא לא מושלמת. אני מודה לך. עוד נחזור אליך, הרב ד"ר בן דוד. לצידך יושב יניב עומסי מ"המטבח של סבתא רומיה," ומעשי ידיך מפארים את שולחן השבת. אתה יודע, אומרים שאצל יהודי תימן, יש בליל שבת, יש בשבת בבוקר, פותחים עם הפיוט: "לקראת שבת אצא בחיבה, "מיום שני זקן ושיבה, ששוני קרב" -מיום שישי. "יגוני נחבא, ואען ואומר ברוך הבא." את זה שר היהודי התימני כשמגיע לשבת. כפי שאמרתי, יש בזה אולי חילוקי מנהגים. אני רואה את זה גם כן כאן. בכל אופן, ספר לנו קצת על המאכלים המיוחדים של העדה. יש הרבה מאכלים. אומנם הכול עשוי מקמח ומים, אבל

הקמח והמים האלה, אנחנו עושים איתם למעשה הרבה הרבה הרבה סוגים של מאפים. יש את הפיתות התימניות, זה הסלוף, שזה למעשה העיקר של השבת, זה הפיתות והלחוח. אני מבין שאופים אותן בטבון מיוחד. הפיתות הן בתוך תנורים, כן? והלחוח זה על מחבת. זה עם חורים. יש איזה מכשיר מיוחד שעושה את החורים האלה. זה נובע ממה? שהייתה עניות? ש?... למה באמת הכול מורכב מקמח ומים? כלומר, זה שזו אומנות לעשות מזה כל כך הרבה וריאציות, זה ייחודי לתימנים. קודם כול, ידוע שבתימן הייתה עניות. לא היה הרבה אוכל, לא היה הרבה כסף והיו אוכלים את מה שיש. פשוט יוצרים יש מאין. הפוך, אני אומר את זה לחיוב גדול. איך יהודים מצליחים ליצור? כן. לא כל

המאכלים גם היו בכל המקומות. למשל, הג'חנון שאוכלים, לא היה את זה בכל המקומות. היה את זה בכפרים, ב... -מה זה ג'חנון? רק תסביר. אה, אלו ה... -זה המאכל הלאומי של ישראל. דרך אגב, גם אני שמעתי על הלחוח המחורר, רק היהודים היו אוכלים את זה. ואפילו פעם אחת היה איזה גוי שעבר על יד בית של יהודייה ואמר לה שתכין לו משהו לאכול. אז היא אמרה משהו זריז, היא תכין לו לחוח. אז אחר כך הוא כל כך הרגיש טוב מזה, אז הוא הביא לה גרש, שקל אחד, אמר לה: "זה שקל על הפיתות שהכנת לי, "והשקל השני על החורים שישבת לעשות." זה מופיע בספר "המעשים." אה, יפה. הנה יש... -הנה יש מקור. הספר המיוחד הזה. יפה. כן, מאכלים ייחודיים. אגב,

מה זה הגבוה? זה הקובנה שאוכלים את זה בעיקר בשבת בבוקר. נראה את זה במצלמה. אנחנו אוכלים את זה בעיקר בבוקר, כן. יש נלווה לזה, זה הקובניות, זה ה... זה כבר ההייטק. בדיוק, זה ההייטק של הקובנה, זה... -זה האפליקציה. יש מאכל ייחודי בצפון תימן, זה לחוח, אבל לא זה. זה עשוי מדורה. -כן. האדום. -ולא יכולה להיות שבת קדושה בלי לאכול את הלחוח. האדום. -האדום מדורה. יש אצל יהודי ברט עוד כל מיני סוגים. -כל אזור והטעמים שמיוחדים לו. אני לא יכול... -בהקשר הזה יש לציין שבדרום תימן לא היה דגן בנמצא וגם לא יין. ואז כבר בזמן בנו של הרמב"ם פנו אליו בשאלה, מה יעשו עם ברכת המזון? והם סברו שמא אולי מאחר שזה מזונם והם

טענו, הנה, בזמן המדבר משה תיקן להם את ברכת המזון, לפחות את הברכה הראשונה. משמע שאפילו למן. אומר להם: בשום פנים ואופן, לא לברך בשום פנים ואופן. וכאמור, אבל לפסח, היו הולכים מביאים מעדן ומכל מיני מקומות שתהיה מצה. ממש מצה ויין. אבל לא היה להם לא מצה ולא זה, אבל עשו מדורה. ודורה הייתה פתרון גדול מאוד לפסח, כי זה לא מחמיץ. -נכון. וברכתו "שהכול." -"שהכול", נכון. בועז, אני רואה אותך עם חיוך רחב מתחילת התוכנית. תמיד. -מה שמלמד על כרטיס הביקור שלך, אתה גם זמר וגם בדרן. אני גם משתמש בכל הדברים. בוא נגיד, אני חי את יהדות תימן. יהדות תימן, המבוגרים שבה היו חיים הרבה בחיוך. אם אתה רואה, תמיד מלווה השירה,

הריקוד, השמחה. וכל זה בגלל... ודאי שהוא מלווה בהרבה יראת אלוקים, כי השמחה - הלוואי שנגיע, זה בשאיפות, בוא נגיד ככה - היא מגיעה מתוך אמונה. אם אתה רואה את זקני תימן איך שהם כל הזמן חיו, כמו שאתה אומר, הם חיו בעניות ובגלל זה הם התמודדו... -מבחינה חומרית, מינימליסטי לגמרי, אבל אתה אומר מה שמילא אותם... -אבל זה מה שנתן להם את החיבור הישיר לבורא עולם, -זה הרוח והשמחה. כי הבינו שהוא זה שנותן להם את האוכל לדקה הבאה. דיברת על שמחה, אז יכול להיות, אתה יודע, יש את ההומור שמיוחד לכם. תן לנו איזה משהו ככה מהפולקלור שלכם. מהפולקלור שלנו? יש הרבה דברים. -בשלוף. בשלוף? -אם תסתכל על אחד המאכלים, אני בטוח שיש

לך ארסנל. דרך אגב, בלי קשר, כשאנחנו מסתכלים על המאכלים, יש רמז לכל דבר. יש את הקובנה, שבאמת לא כותבים אותה כמו שהיום כותבים אותה עם ק-ו-ב-נ-ה, אלא כותבים אותה כ-ב-א-נ-ה. יש לזה רמז בפסוק: "כי בכל אלה נטמאו הגויים." אני אשלים את דבריך, ברשותך. הקובנה הייתה כל כך טעימה, מרתקת, ציפו לה בכיליון עיניים. מיד אחרי תפילת שחרית ולפני קריאת התורה, היו כאלה שהסתננו לבית, הלכו ואכלו קובנה. והיה צריך להיות קידוש, ואסור לאכול כביצה לפני. רק עד כביצה ולא יותר. על זה דרשו הרבנים בתוכחה שלהם: "כי בכל אלה נטמאו הגויים," כבאנה. איזה יופי. -ויש את הלחוח שזה ראשי תיבות: "ונתתי לכם לב חדש ורוח חדשה אתן בקרבכם."

עכשיו, יש כאלה שרוצים להגיד שיעקב אבינו גם היה לו צד תימני. בגלל זה כשהוא התפלל לאלוקים, אז הוא אמר לו: "ונתן לי לחם לאכול ובגד ללבוש." לחם, ראשי תיבות: לחוח, חילבה, מרק. זה מה שהוא רצה. כוחך בפיך, אבל יש לך גם ידיים שאיתן אתה מתופף. אני, בוא נגיד ככה, קודם כול אני שר עם פח. הרבה ינקנו קודם כול מכל המעוואלים והמבוגרים. יש לנו גם את ציון גולן, שגדלתי, מה שנקרא, על ברכיו. ברעיון, אתה יודע, בקלטות. מאז שנולדתי הקלטות הראשונות שנשמעו בבית הן היו של ציון, שגדלנו עליו. ואת כל החיבור הזה, האבא גם היה שר. ודאי שהיה שר עם הפח. למשל, אצל יהודי צנעא, גם הפח לא היה נשמע. בתימן זה היה או "בום בום בום בום"

עם הפה או בידיים מחיאות כפיים, שזה גם לא תמיד. לא כי לא היה פח, אלא פשוט יהודי תימן בגלל האבלות על החורבן, לא יישמע כלי זמר בשום פנים ואופן. ושם התירו כי "עת לעשות לה' הפירו תורתך." בשביל לשמור על הקצב, כן. -דרך אגב, רק לנשים התירו לנקוש במגש, לא יותר. תראה לנו איזה ביצוע. איך אתה עושה את זה עם הפח? יחד עם ציון שלידך. אז אולי נצטרף באמת לשיר? אז הנה, ציון יתחיל. -משהו שמתאים גם לשבת. -שיר שמתאים לכלי הייחודי שלך. יש את השיר "אדון הכול." קודם כול הכלי הזה הוא כמו תוף, הוא מתאים לכל שיר. אבל יש את השיר "אדון הכול מחיה כל נשמה," שכמו שהרב הזכיר את רבי שלום שבזי, האקרוסטיכון של השיר זה: אלשבזי

ש"צ -ש"צ ראשי תיבות שמרו צורו. והשיר "אדון הכול מחיה כל נשמה" זה שיר ערגה שמדבר שם על הנשמה היתרה שבן אדם מקבל בשבת. אז בואו אולי נתחיל עם ציון שנמצא כאן. -טוב, נתת לנו חשק, אז ציון גולן ובועז גדקה. "אדון הכול מחיה כל נשמה "יצו חסדו לבת נדיב חוכמה "לבושה מענן תואר יקרו "ומשפעת עלי כל האדמה "שאון גלי גבול ימים תעורר "שאון גלי גבול ימים תעורר "ועם דודה בצילו נעלמה "בחן בעלה שבטינו תנהל "ומעלתה מהודרת ורמה." כולכם ברוכים! "אדון הכול מחיה כל נשמה." -אני רוצה להגיד שבצפון תימן היה כלי נגינה מיוחד ושמו "פשט." זה מין מגש כזה מנחושת ומשמיע קול ערב. כן. הנה איתנו נמצא מישהו עם כלים קצת שונים. שוהם

שמחי, אתה מנהל "החצר התימנית," ואנחנו רואים פה ממש מול עינינו כלים מכסף, עבודת יד, ממש ייחודיים. מה אתה יכול לשתף אותנו בעבודה שלך? זו צורפות, אני מבין, אותנטית. הבאת איתך, אני רואה, אפילו חומרי גלם. כמו שדיברנו מקודם... כן. כמו שדיברנו מקודם, כל הדברים שקשורים לקהילה התימנית הם דברים מאוד מיוחדים. דיברנו למשל על המאכלים, שמדברים מאוד פשוטים עושים דברים... מגיעים להרבה וריאציות של דברים. אותו דבר ממש הצורפות התימנית. הצורפות התימנית מבוססת על חוט כסף מאוד דק שייצרו אותו בתימן. ועם חוט הכסף הזה... אתה תעזור לי, כי בתימן גם שרו וגם עבדו. נלמד עוד משהו. -כן. את חוט הכסף הזה... אנחנו מחזיקים פה

ממש כלים, ציוד של צורפים ממש מתימן. אפשר לראות את זה כאן. ישבו ולקחו חוט כסף דק ושזרו אותו, ליפפו אותו אחד עם השני. ובעצם אחרי שייצרנו את הדבר הזה שנקרא חוט שזור, יצרנו רשתות של דוגמאות מכסף. איך אומרים? "תפוחי זהב במשכיות כסף." מסבירים שם שמדובר בעבודת הפיליגרן. עבודת הפיליגרן היא רשתות שעשויות מתבניות כסף דקות, שאנחנו מלפפים כל מיני צורות ובעצם יוצרים רשתות מרשימות של כל מיני דוגמאות. פה אנחנו רואים דוגמאות שאני מייצר כאן, אבל יש גם דוגמאות שהבאתי מקוריות שייצרו בתימן. מה זה? ראובן, מה זה? זה... הו, יפה, אז בוא ניכנס לזה. "החצר התימנית," המקום שבעצם יזמתי. כצורף תימני ראיתי לנכון לשמר את כל

מה שקשור לצורפות התימנית. אז בשביל זה הייתי צריך לתחקר הרבה זקנים והרבה אנשים שעסקו בצורפות בתימן. זה לא קל לגרום לזקן תימני לספר על העבודה שלו, כי זה סוד כמוס. אצלם בתימן לא גילו אחד לשני את הסודות. אני זוכר, אחת התמונות שצרובה בתודעתי היא התמונה של הזקן התימני החינני הזה עם הסימנים. -כן, מארי יוסף צאלח. -צורף. אתה אומר שזו הייתה ממש אחת המלאכות הכי מועדפות על היהודים. -זו הייתה המלאכה בתימן. המלאכה בתימן. לא היה שני לה. תעשיית הצורפות בתימן במשך מאות השנים האחרונות, זה דבר שעד היום נמכרים בשוק של צנעא, עד היום נמכרים מוצרים שיהודים ייצרו במשך מאות שנים. זה השוק הכי פופולארי בתימן. -זו הייתה

עבודה שהיא מיוחדת ליהודים או?... צורפות היא עבודה של יהודים. צורפות היא עבודה של יהודים. ברור. -הם יודעים לצרף את הצרופים הנכונים. -אנחנו הולכים קדימה. אנחנו מתחילים, אתה יודע, יש לנו יסודות מספר שמות כבר של הצורפות. אז בקיצור, מה זה בידך? ברוח הפסוק. יפה. הצורפים בתימן ייצרו בעיקר תכשיטים לנשים שלהם ואת הדבר הזה שנקרא "ג'מביה." ג'מביה זה בעצם מה שקוראים לו היום הערבים "שבריה". זו חרב שהיו הולכים איתה הגברים המוסלמים. זו בעיקר הייתה העבודה של הצורפים. מזה הם התעשרו ומזה הם עשו כסף. בארץ, למשל, אנחנו לא מייצרים ג'מביות כי אין להן ביקוש. אנחנו מייצרים חנוכיות, קופות צדקה, בתי מזוזה. והקליינטורה

הגדולה של המוצרים, של האומנות התימנית, יסלחו לי החברים פה, זה לא תימנים. הקליינטים האמיתיים שלנו הם התיירים מרחבי העולם, שאנחנו משווקים בעצם לשם את רוב המוצרים לגלריות ברחבי העולם. יש שם ביקוש מאוד גדול לעבודה התימנית. לזה אתה קורא "החצר התימנית." "-החצר התימנית", בעצם מה שעשיתי, פתחתי את בית המלאכה למבקרים ושם אני מספר להם על הצורפות התימנית ועושה להם ממש הדגמות "לייב," כמו שהראנו פה עם ציון. ואנחנו גם מדברים על המורשת. וברגע שהעדה המפרגנת ביותר, העדה התימנית, שמעה שהקמתי את המקום הזה, אז קיבלתי טלפונים מרחבי הארץ. ואחד מהאנשים זה גם הוא שבא לשמח כשעשינו פתיחה. אנשים תרמו למקום מוצרי אומנות

מתימן. דברים מדהימים יש לי שם. עשרות פריטים. -רגע, אני רואה שמה גביע של קידוש? זה כן. -הוא לא מקורי, זה מה שאתה ייצרת. אלה דברים שאני ייצרתי. בתימן לא היה דבר כזה גביע מכסף לקידוש, לא היה בית מזוזה מכסף. -רגע, אז עבור מי היו מייצרים? אמרת ש... -אז אני אומר, את הג'מביות היו מייצרים לגברים המוסלמים ואת התכשיטים היו מייצרים לנשים שלהם. והיו גם רמות של צורפות. שם זה היה כמו היום במשטרה, עם דרגות. היו דרגות של צורפים. זאת אומרת, שהיו יושבים לעבוד, היו 300 צורפים בשוק של צנעא שהיו עובדים. היה יושב ראש החבורה, שהוא היה בדרך כלל צורף, זה גם הלך עם תלמיד חכם, זה היה ביחד, ראש החבורה, הצורף האומן,

"אלאוסטא" היו קוראים לזה בתימן. היה יושב בראש השולחן. סביבו מתלמדים, בדרך כלל אלה בני משפחה שלו. ובזמן העבודה כל אחד עובד. זו עבודת "המולקט," היא נקראת עבודת המולקט על שם הפינצטה שאיתה עבדו ואיתה עשו סלסולים מאוד מיוחדים מהכסף. ותוך כדי זה היו לומדים, היו שרים. -תוך כדי זה היו שומעים... אני תמיד אומר לקבוצות שמגיעות אליי, שכשהם היו עובדים הם לא היו שומעים גלגל"צ, הם היו בדרך כלל יושבים ולומדים תורה, לומדים משניות. כל אחד לפי רמת הידיעה שלו. איזה יופי. יש תיעוד לצורפים ועוד מלאכות בצפון תימן בספר "בית האבן." תיעוד מדויק של כל הצורפות ושאר מלאכות. אני יכול להוסיף על מה שהוא אמר שהייתה ייחודיות

לכל אזור בתימן. ידעו מי אלה צורפים של צנעא. הם היו משהו מיוחד, שהיו מגיעים מכל תימן לראות את הצורפים של צנעא. לאזור צפון תימן היה את הסגנון של העבודה שלו שאפשר לזהות אותו, ולדרום תימן ולחבאן. החבאנים היו צורפים מעולים. -ועדן. כן, ברחבי תימן היו שם צורפים באמת מיוחדים. -בקיצור, אומנות מיוחדת, אומנות מרשימה מאוד. אבל אתה יודע שכוחם של אחינו התימנים גם בקולם. אז אני... בעיקר. -יושב לידך ציון. אתה אמרת שהיו מלווים את העבודה שלהם גם עם לימוד, גם עם שירה. -בשירה ובלימוד, בטח. ציון, מאיזה גיל אתה הבנת שהייעוד שלך זה לשיר? אבל לא רק לשיר, זה גם לשמור על המסורת של התימנים. האמת היא, מאז שאני זוכר את

עצמי התחלתי לשיר בכל מיני במות מזדמנות. הלכתי ללמוד מקצוע. אבא שלי אומר: קודם כול תלמד מקצוע, והשירה, בעזרת השם, מה שייתן הקב"ה. אז מה, למדת צורפות? -למדתי מקצוע, אני חשמלאי מוסמך. אם יש פה איזו בעיה, אני יכול לתקן. התימני הראשון שעזב את הצורפות. בעל המלאכה מלך, זה פתגם מאוד ידוע ומאוד חשוב. כשאישה הייתה מתחתנת בתימן, לא היו אומרים לה: הוא רב, הוא למד בישיבה. לא. היו אומרים לה: הוא בעל מלאכה, הוא אומן. תורה כולם לומדים. אין פה שאלה בכלל. בעל מלאכה זה היה דבר מאוד חשוב. בקיצור, אני מחזיק בתעודת חשמלאי מוסמך, והקב"ה רצה שאני אהיה זמר. וברוך השם, נכנסתי לשירה התימנית, שזה מאוד מאוד נוגע לליבי.

אני אוהב את זה, אני נושם את זה. אני שר הכול בהופעות: חסידית, מזרחית. אבל כשאני שר תימנית - זה כאילו יוצא, איך אומרים? באופן טבעי וקל וצלול, וברוך השם. נו, אז מה תרצה לשיר לנו עכשיו, ציון? מהרפרטואר הבלתי נדלה של התימנים? תבחר. -"בך אבטח." "-בך אבטח", לפי בקשת הרבנים. "בך אבטח." ציון גולן, בכבוד. "בך אבטח תיישר את דרכיי "ותענני ותיטבה לחסדי "דבריי תשמע אדון למענך "ותצליח לעבדך הנדודי "חון וסלח והסר את כאבי "ויהיה נרך דולק לנגדי "חון וסלח והסר את כאבי "ויהיה נרך דולק לנגדי "חטאיי כפרה אדון למענך "ורחמה על עבד יחידי "יחידה הללי את שם ה' "ובטחי בו שהוא מלכי וסודי "יחידה הללי את שם ה' "ובטחי בו

שהוא מלכי וסודי "בך אבטח תיישר את דרכיי "ותענני ותיטיבה לחסדי "דבריי תשמעה אדון למענך "ותצליח לעבדך הנדודי "חון וסלח והסר את כאבי "ויהיה נרך דולק לנגדי "חון וסלח והסר את כאבי "ויהיה נרך דולק לנגדי "דבריי תשמעה אדון למענך "ורחמה עלי עבד יחידי "יחידה הללי את שם ה' "ובטחי בו שהוא מלכי וסודי "יחידה הללי את שם ה' "ובטחי בו שהוא מלכי וסודי "ובטחי בו שהוא מלכי וסודי "בך אבטח תיישר את דרכיי." איזה רגש, איזו מתיקות. תודה רבה, ציון גולן. "בך אבטח תיישר את דרכיי." אומר לכם את האמת, היה לי חבר חדר בישיבה שהיה בן לעדה התימנית. כשהיה רוצה באמת לעשות לי מצב רוח, היה משמיע לי את השירים שלכם. אז אחרי ששמענו

אותך, ציון, אני רוצה לחזור ברשותכם לכבוד הרב ולדבר איתו קצת על המנהגים שהיו מאוד מאוד מיוחדים לעדה. למשל מנהגי חתונה. שוהם דיבר על תכשיטים. זכורני שאצל התימנים שימרו את המנהג העתיק של 24 קישוטי כלה. אכן? -אכן כן. אבל ברשותך קודם כול נתחיל עם השירה הזו. שמתם לב שזו שירה תכנית, עשירה, עמוקה, קדושה? יש הרבה מעשה מרכבה בתוכה. זו אינה תואמת את השירה שאנחנו מכירים אותה היום. היא מקורית. -שלוקחים פסוקים וחוזרים ומשלשים ורוקדים. לא. זוהי שירה של יישוב הדעת. כולם יישובים מסביב. יד לא תיגע באוכל כי סקול ייסקל. רק עד שהמורי מתחיל ומברך ואומרים אמן וכולם עונים אמן, וככה אחד אחד, בגדול החל ובקטון כילה.

ורק המורי מתחיל בשירה, ומישהו עונה לו. וכולם קשובים. ובשעת השירה יד על יד, כי כולם קשובים לשמוע את התוכן. מדובר בתוכן. והיו מזקני תימן ומחכמיהם, בשעה שהיו שרים את שירת הקודש הזו, דמעות זולגות מעיניהם. עד כדי כך. ומכאן, למשל, לחתונה. באמת בחתונה, קודם כול היה מדובר בארבעה שבועות. כפי שהגמרא במסכת כתובות אומרת, ארבע שבתות. שבת לפני החתונה, שלוש שבתות לאחר החתונה, כשכל יום שבעת ימי משתה. כל יום שבעת ימי משתה. לא במושגים של היום, "עושים שבע ברכות," אלא לפי ההלכה, כל כשאתה נמצא בבית חתנים ואם יש שם פנים חדשות ואתה סועד שם ויש שם עשרה מישראל - אתה מברך שבע ברכות, בין בוקר, בין צוהריים. והיו

שושבינים שיושבים עם החתן כל הזמן ומלווים אותו. ממש הוא כמו מלך. החתן הוא כמו מלך. הוא מתחיל, דרך אגב. אם בדרך כלל במסיבות המורי מתחיל בברכות, כאן הוא מלך. מתחיל ראשון בקדושה. הוא המברך ראשון. -גם הצניעות הייתה מאוד מאוד אופיינית. היו גברים לבד, נשים לבד, ילדות מגיל ארבע היו הולכות עם כיסוי ראש בתימן. הרב זכאים, תהיה לך הזכות לשמוע מהי צניעות בתימן. לא בגיל ארבע, מאיך שנולדה היא כבר עם כיסוי ראש. הו, זה כבר... -ועד ערוב ימיה היא עם כיסוי ראש. אין דבר כזה בלי כיסוי ראש. עכשיו, הייתה הפרדה לחלוטין בין גברים לנשים. הנשים, היה להן את הביתן שלהן, וכאמור, הן היו מנגנות. מנגנות טוב. דרך אגב, לא לחשוב

שהנשים התימניות בגלל שלא למדו שם אז הן פרימיטיביות. הייתה להן חוכמת חיים אדירה. אז בשירה שלהן יש תכנים מעניינים, בקינות שלהן. -ממש כמו זמן המשנה, היו מקוננות. מקוננות, בקינות שלהן. אני שמעתי רבנים גדולים שהאזינו, כי חדר לנשים, חדר לגברים, וממש זלגו דמעות רק מהתוכן המחודד והחריף. -המילולי. אז כאמור, הן היו בחדר ואנחנו היינו בחדר. הגברים היו בחדר. ואז היו מתחילים קודם כול בברכות. קודם כול בברכות ועושים אתנחתה קלה, ואחר כך שיר שמתחיל בעל אופי של שגב ותפילה. עדיין לא קצבי, אלא שיר לקב"ה. לאחר מכן עוברים לשיר קצבי בלי ריקודים. במעמד של המסיבה בלי ריקודים. אולי רק לאחר תום הסעודה, דהיינו כשכבר

בירכו ברכת המזון, אז לאחר מכן פונים לרקוד. -אז אם נרצה לסכם, אני חושב שהמוטו של הכול זה יישוב הדעת. -יישוב הדעת, בדיוק. -הכול היה מתוכנן, הכול היה ממש כמו תוכנית... -ממש יישוב הדעת. -מסודרת. ומכאן, משמחות לשמחות, ראיתי אצל ידידי, הרב ד"ר אהרון בן דוד, על מג'ברי. מג'ברי בתימן זה הבראה. מה פירוש? לסעוד. מאחר שהייתה עניות, ודיברתם על עניות רבותיי. בית דין בצנעא תיקן שחובה ללכת להברות את האבלים כל שבעת הימים. כי הייתה עניות, כי אם אתה לא עובד, אין לך מה לאכול. ואז משפחות משפחות באות עם כמויות של אוכל, ומצטברות בבית האבלים כמויות אדירות של אוכל. ואיך יושבים? לא יושבים ומפטפטים, בשום פנים ואופן.

אלא אני עד היום מסריט את המנהג הזה. אתם יכולים להיכנס לאתר "קהילות נצח ישראל." -יושבים עטופים, נכון? כמו שהרמב"ם כותב. -כל האבלים עטופים בטלית. שנאמר: "ועל שפם יעטה." ככה. הטלית על כאן, ורק בזמן האוכל מסירים אותה. לא היום, היום אנחנו כבר שוחקים, אבל עטופים בטליתות. ואז יושבים, המורי מתחיל בברכות, כולם עונים, וככה בברכות, לאחר מכן המורי אומר דבר תורה קצר מעניין מוות וחיים. לוקח את הכוס, מברך "ברוך אתה ה' בורא פרי הגפן," כולם עונים אמן, לוגם, אומרים: "אלוהים מנחם אבלים." כולם אומרים: "אלוהים מנחם אבלים." בבחינת "תנו שכר לעובד." -נכון, בדיוק. "ויין למרי נפש." נותנים שכר לעובד. הגמרא במסכת כתובות

אומרת: עשר כוסות. אני אומר להם היום: מספיק לכם עשר לגימות. והם לוגמים ואומרים: "בעל הגמול ישלם לכם גמול טוב." וכולנו עונים: "ה' ינחמך בנחמה שלמה." זה היה תכני. גם השמחות וגם השמחות האלה, הכול תוכן עשיר מאוד. ייחודי, עשיר מאוד. אה, אשריהם ישראל, באמת. -כדברי הפתיח שלך. כפי שאמרתי לראות את הדברים האלה... יהי רצון שתמיד בעיתות שמחה נראה זאת. אני חוזר שוב לד"ר הרב אהרון בן דוד. אתה כתבת עבודת דוקטורט על החינוך בתימן שהוא ממש מהווה בבואה לחינוך המקורי במשנה ובתלמוד. אתה יכול להרחיב לנו על העניין הזה? החינוך בתימן מתחיל כבר מגיל צעיר, בדרך כלל שנתיים-שלוש, אומנם לא בבית הספר, אבל כבר עושים את

ההכנות לקראת החינוך והלימוד בבית הספר. כל התכנים של החינוך וכל הלימודים - רק דברי קודש. להוציא בזמן האחרון בצנעא שעשו גם דברים אחרים, גם שירה וגם... לא מוזיקה, אבל שירה, אבל כל התכנים של קודש. דהיינו מקרא, משנה, הלכה, הגדה. אלה התכנים של החינוך. היו עושים מאמצים שהילד יסיים את הקריאה, הכתיבה ומימרות בעל-פה. ובגיל יותר גדול לומדים הלכות שחיטה וכל הקשור להתגדל בתורה, עד שהוא הופך להיות, אם הוא מסוגל, לרב גדול ובקהילה שלו. המורים - מבחינים בין המורים של הילדים הקטנים לבין המורים הגדולים לגדולים. אפשר להגיד שהתוצר של החינוך הזה היה קודם כול מי שמסוגל להיות תלמיד חכם, אם לא, לפחות ידע בסיסי בתורה

ובהלכה. והוא הולך לעסוק במלאכה והכול על טהרת הקודש. זה החינוך בתימן. ואין בהם עיקש ונפטר, אלא אפשר להגיד שקיום היהדות הבסיס של בית הספר, ובהמשך - בית הכנסת ובית המדרש. היו, בקיצור, מעניקים מעטפת רוחנית של ידע לכל ילד באשר הוא, וזה מה ששמר עליהם גם בתקופות שלא היו טובות או מסבירות פנים ליהודים בתימן. היו תקופות של גזרות קשות, רדיפות. -עוד משהו, שהרחוב ובית הכנסת ובית המדרש והבית היו משלימים זה את זה. לא הייתה התנגשות. למשל, כשעלינו לארץ ישראל, אני הייתי עד גיל 9, והסבא שלי, זיכרונו לברכה, כבר ראה שיש הבדל גדול בין הרחוב לבין הבית. בין בית הספר, גם הממלכתי-דתי, הוא שונה בתימן. הכול היה בשלמות

אחת. בארץ ישראל לא התקיימה השלמות הזאת שהייתה בתימן. היה דבר ייחודי, דרך אגב, אצל יהודי צפון תימן, של העניין של המימרות בעל-פה. אני הייתי לא מזמן... מה זה מימרות? כאילו קטעי גמרא, ולפעמים הם ארוכים. אני מדבר איתך, סיפורים של אגדות. אני הייתי לפני שבועיים בשבת בקריית עקרון, ושמה אחד החבר'ה הצעירים, בני 40, אומר לי שבזמנו בשביל כלה, היו אומרים לה: הוא יודע חמש מימרות, שבע מימרות... -זה היה המדד ל... זה היה לפי הכמות... -ברוך השם, ברוך השם, צריכים לציין באמת בשמחה שלמרות השבר שאירע פה בעלייה ארצה. -לפני הרבה שנים הגיע אלינו אורח לקריית אונו, ואני עדיין הייתי בתחילת רבנותי בקריית אונו. ובסעודה

שלישית הלכנו לבית שמחה והוא דרש. ואני שם לב שהוא אומר את התלמוד בעל פה. בהתחלה חשבתי שזו ציטטה. הוא אומר את כל התלמוד, כל הסוגיה בעל פה בפיסוק בעל פה, ממש בעל פה. זה התוצר שעליו הוא מדבר. אני מבקש כדי לשמר את המורשת של יהודי תימן, בעיקר של צפון תימן, בין עשרת הספרים שכתבתי, ספר אחד שנקרא "ספר קישורים." וזה מתחיל מקישור של שבע תיבות ומסתיים בקישור של 2,000 תיבות. ומכוון שגם ילד קטן וכל רם גדול יותר היו לומדים על פי הקישורים האלה. -אלו היו הסימנים. לא, הקישורים הם קטעי גמרא. הם קטעים של דברי תורה. -קישורים, תסביר את זה לצעירים. קישורים הם קטעי תורה, דברי תורה שאומרים אותם לפני ברכת המזון או

משהו כזה. -אה. מחברים. -היו אומרים שכשלפני שמברכים פונים לרב: תן קישור. -קישור עם ק.' "תן קישור", כי זה מה שמקשר בין ה... -לא לרב, אלא בצפון תימן לילד. בצפון תימן לילד, בצנעא למורי. -כן. זה משהו שמקשר בין הגשמיות לרוח. -אני התחלתי לומר שברוך השם, תורה מחזרת על אכסניא שלה, למרות השבר שאירע להרבה הרבה מבני תימן שהגיעו ארצה. אני שמח לשמוע בהרבה מקומות שאני מגיע, שזה חוזר. יש מורי ויש... אולי זה הרבה יותר ידידותי ויש ממתקים. אני רואה אותך, גדקה, עם ה"סימונים", שהם כל כך סמל הסטטוס של התימנים. אתה יודע מה המקור לעניין של ה"סימונים? הסימנים, האמת, הם לא רק היו בתימן, זה היה בכל המקומות שהיה חיבור.

אתה רואה את זה גם בספר של הבן איש חי, הוא גם כותב על זה, שההבדל בין היהודי לגוי זה היה, איך אומרים? "אנא יהודי ואנא שהידי." סימנים. -הם העדים. סימנים. -אצל התימנים קוראים לזה "סימונים." זה כאילו ההבדל בין ה... -תגיד לי, דיברת על הבן איש חי. אני יודע שהוא אומר שהיו אפילו נשבעים כדין נשבע בחפץ של מצווה. -נכון, היה פעם באיזה שהן בחירות, שחבר שלי סיפר לי, שהיה איזה אחד שהתמודד לבחירות. והוא ראה אותו בתור ילד, ראה שהייתה פאה אחת שהיא לא הייתה מסודרת ופאה אחת מסודרת. ואז הוא שאל את אימא שלו: למה פאה אחת לא מסודרת ופאה אחת מסודרת? אז היא אמרה: כנראה הוא החליף בסימן. הוא היה כל פעם נשבע בפאה, אז הוא

היה מפרק אותה, היה אומר כאילו: אני נשבע בזה... הרב קרליץ, יהודי תימני זקן הגיע אליו לדין תורה. אז בשלב מסוים הוא מאוד כעס שכאילו אומרים דבר שקר. הוא החזיק בזקן שלו ואמר לו... אז הוא אומר: תוציאו אותו מעליי. הוא פחד מאוד מאוד מהשבועה. בכלל הרב... -והסימנים, מורי אברהם קורח אמר שזה כאילו מגזרת העטרות. אז התחילו לגדל סימנים. הרב קאפח, שהוא היה גדול מאוד מאוד בתורה והיה גם צורף, כי התפרנסו רק מאומנותם, הביא מקור מן התלמוד שכבר בזמן המקדש היו להם פאות ארוכות מאוד, והכוהן כשהיה נכנס, הייתה לפעמים הפאה משתלשלת בפנים ופאה אחת בחוץ מרוב אורכן. אואה, טוב. "אני בן תימן יש עליי סימן "פאותיי הן שתיים על

הלחיים". -טוב. אגב, באזורים השונים ההבדל בין הפאות שלהם, למשל בצפון תימן היו יהודים שלא... -לא גידלו. -לא פאה אחת בכל צד, אלא שתי פאות ועוד שתי פאות, לפעמים שלוש ולפעמים ארבע. מגדלים שיער בזה וראו בזה כבוד. -כל זה כאמור לציין בגאווה את עובדת היותם יהודים שורשיים ושמחים. ונעבור אליך, יניב, מ"המטבח של סבתא רומיה." הצופים שלנו רואים את התקרובת על השולחן, ואני בטוח שהם היו שמחים אם היית משתף אותם באיזה מתכון מהיר למאכל תימני. קודם כול זה סודות. קצת קשה... סודות המקצוע. -בשביל זה התכנסנו, אתה יודע. אבל כמו בכל הזה, יש פה קמח, מים, מלח וסוכר. אנחנו ניקח את הזלביה למשל, יש שמה שני סוגים למעשה, שאחד

זה נקרא זלביה ואחד זה נקרא גלוב. למעשה הגלוב זה ה... -הבהיר יותר? הבהיר יותר, כן. -יותר בריא גם. זה הזלביה. -וזה הגלוב. -זה הגלוב. הגלוב למעשה זה הבצק של הפיתה, אותו בצק בדיוק, רק עושים, הוא לא מתוק, הוא עם פחות סוכר. אם אתם רוצים, אני אגיד לכם, לקילו סוכר יש פה... סליחה, לקילו קמח אנחנו לוקחים חצי כף של סוכר וכף של מלח, קצת אבקת אפייה, טיפה שמן, מים בערך 750 מיליליטר לקילו, וזה יוצא אחלה פיתות. מי שרוצה ללמוד לעבוד, שיבוא לעבוד אצלי, אין לי בעיה. אנחנו מחפשים עובדים. זה הבצק של הפיתות. הזלביה זה הרבה יותר סוכר. זה חמש כפות על כל קילו. חמש כפות סוכר לכל קילו וכף ממש מחוקה של מלח. ושמרים כמובן

לפי הצורך, אם זה חורף קיץ, כמה שצריך. אלה המתכונים. אבל ההבדל הוא שיש הרבה הרבה פחות שמן בבצק של הפיתה. קוראים לזה "גלוב" כי היו... "איגלב", היו הופכים אותו. היו הופכים. קראו לזה גלוב. טוב, רגע לפני שאנחנו מסיימים, אני רוצה שאלה קצרה לכולם. מה אתם זוכרים מבית ההורים, הסבא והסבתא? איזה פתגם, איזו אמרת שפר. תוכלו לומר אותה אפילו בשפה המקורית ולתרגם. משהו לחיים. יש... אני מצטער שאני זה שמתפרץ, אבל יש המון פתגמים שהם... איך אומרים? היו כחוכמת חיים, וזה הרב יכול להגיד לנו כל מיני רעיונות של פתגמים, אבל יש למשל... בוא, תתרגם, תתרגם. אם חברך דבש... דבש מצאת, אכול דייך. יש עוד המון פתגמים. זה הרב

יכול... -בכבוד. פתגם אחד ששגור מבית אבא בערבית... מתי הזמן הטוב ביותר בחיים שלך? מתי? כל זמן שמקבלים את דבריך. וואו, איזה יופי. אבא שלי היה אומר. -כבוד הרב, כבוד הרב. כבוד הרב, כמעיין המתגבר. אני נבהל מלהגיד פתגם שהוא אמון על יהודי צנעא שהיו קצת גבהי לב. מי שרוקד אז הוא חסר בישותו, כי שמה עודדו יותר את האצילות, את יישוב הדעת. אז זה כבר גובל בזחיחות הדעת. כן. אבל זה תמיד מעניין איך במדינה אחת, בארץ אחת, היו... -הבדלים. -סוגים כאלה, סוגים כאלה. נכון. -ודרך אגב, בגלל זה, גם בעידודו של הרב, יש לנו, אנחנו הקמנו, אני וחבר, שגם ציון נשיא של הרדיו, הקמנו את רדיו "שבזי." שהיום לצאת בגלי האתר זה הרבה

כספים וכל הדברים האלה, אבל באינטרנט הקמנו אתר ובאפליקציה. יש לנו אפליקציה של רדיו "שבזי," בשביל להנגיש לדור הצעיר את כל הדברים האלה, את כל המנהגים היפים האלה, כי יש, בואו נגיד, יש המון מנהגים בכל המקומות. תימן הייתה מחולקת להמון מחוזות. היו את המחוזות המרכזיים, אבל היו מלא כפרים שכל אחד... אי אפשר גם להגיד: מנהג תימן 100 אחוז. כי פה זה היה קצת ימינה, פה קצת... -שינויים פה ושם. שמאלה, פה... -שוהם, אני רואה שיש לך איזה פתגם אולי מעולם האומנות, הצורפות? -מהזקנות התימניות. הרב אמר שהייתה להן הרבה חוכמת חיים. כשהן היו רואות מישהו שלא מזדרז, נער שלא מזדרז לתפילה, הן היו אומרות לו... תרגום, תרגום?

-זה הרב יכול להסביר, הרב. לא, אבל אני יכול לתת משהו אחר, מכיוון אחר. הנשים בתימן הן היו אימהיות ומחנכות מאוד מאוד. ואז הן מעירות את הילדים. ההורים היו קמים בשעה 02:30 ללמוד בלילה מסיבה פשוטה: שם לא הייתה ישיבה של תורתו אומנותו, שם היו מקדישים מסות של לימוד בלילה וביום שבת וכל יום. -אין אדם קונה חוכמתו אלא בלילה. -כן. אז האימהות הן מעירות את הילדים לתפילה. אז יש, בכל זאת, ילדים עצלנים. אז היא אומרת... כלומר: תלך ותקום להתפלל - לא רוצה. אבל תלך... שיש ג'חנון וקובנה וזלביה, בכבוד. -כלומר ידעו איך לפתות אותו ב... אני חושב שזה לא השתנה. גם פה בארץ אנחנו כך מעירים את הילדים שלנו. מה? -אני חושב עוד

משפט שיכול באמת לסכם מתוך רבי שלום שבזי, שהיו משתמשים בו גם לחיים, בשיר "אמלל שיר:" כל עוד שהבן אדם חי, תחשוב על החיים. אחרי שהוא כבר הולך אין... -אין טעם. אין טעם, אין לך מה... אין לך שינוי, מה שנקרא. איזה מסר עמוק. ציון, יש לך משהו? איזה פתגם? אולי קטע משיר, שבשבילך זה כמו... -מה שאמר הרב על אנשים ששרו שירה שנקרא "מרנה." יש הרבה שלא מבינים את המילים אז הם חושבים שאלה שירים של שירי עגבים. למשל הדוגמה... "אפתח בהתחלה בשם השם." "זה שיצר את הלילה והיום." כל פעם שהיו פותחים באיזה שיר, זה היה בשם השם. המון אמונה. לעיתות ערב יש שדים ורוחות, שטנים. תיזהר מהם. המון אמונה, המון רגש, המון עומק. אם

מזכירים הנשים פעמיים או שלוש, אני צריך להגיד ששני אנשים חשובים העידו על הנשים שהן בעלות תרבות נשיית טבעית גבוהה למדי. אחד מהם, אוהב התימנים, פרופסור שלמה דב גויטיין, והשני, בן העדה, בעל פרס ישראל, הוא ואשתו, מורי יוסף קאפח. שניהם אומרים בערך בסגנון הזה. אמת היא שהנשים בתימן, עירונית ככפרית, הייתה אנאלפביתית, אבל בעלת תרבות נשיית טבעית גבוהה למדי, והיא המחנכת בבית ולא הגבר. הגבר מלמד תורה, אבל היא המחנכת. -אואה. דרך אגב, כיוון שבתימן לא היה מצוי הרבה אוכל, אלא כפי שאמר ידידנו, מים וקמח וכו,' יום-יום אכלו בשר. ואנחנו נמצאים בימי בין המצרים, והם אכלו בשר עד ערב תשעה באב, כן? פסק הרמב"ם. -כן, הם

אכלו בשר. אז עכשיו, נשים בתימן, לא כולן, הייתה להן סמיכה לשחיטה. כי הרי אתה צריך לשחוט עוף, מה, אתה תחפש את השוחט איפה הוא נמצא וכו?' היא שוחטת. -כן, ידוע, ידוע שזה נידון הלכתי, נכון. מעיקר הדין אישה כשרה לשחוט. -נכון. יניב, אולי נסיים איתך. יש לך איזה פתגם, איזה מאמר שהולך עם אוכל? אני, תשמע... -איך האימהות היו מזרזות את הילד שלהן לאכול עוד ג'חנון, עוד?... -דווקא אני לא אגיע לתחום של האוכל, דווקא מה שאני זוכר מבית אבא זה... יש פה כרישי תימנית פה שמדברים בתימנים. אז אני לא זוכר את זה כל כך בתימנית, אבל כשאני הייתי ילד, היינו בבית כנסת איזה 60-50 ילדים והיינו מגיעים לקרוא תרגום פעם בשנה, פעם

בשנה וחצי היינו מגיעים לקרוא את התרגום. -כשהגיע תורך, אתה מתכוון. -כן. אז אנחנו לא היינו רוצים ללמוד. לא אוהבים. שמע, אני לא קם, בשביל מה אני אלמד? בשביל מה? אבא שלי היה אומר: אתה תלמד בשביל לדעת, לא בשביל לקום. יש את זה בתימנית... הנה, תדגים. "וידבר ה' אל משה לאמור" "ומליל ה' עם משה למימר" שימו לב, עכשיו, הוא עבר עבירה שאמר דבר שבכתב בעל פה. והוא קיים מצווה, שהתרגום הוא נקרא תורה שבעל פה. ואז זה כמו פירוש לתורה שבכתב. -בדרום תימן מורי שלום שבזי, עדיין תרגמו את התרגום בעל פה, כי דברים שבעל פה אי אתה רשאי לאומרם בכתב. אז ממש אסור לומר את התרגום בעל פה. טוב, הנה גם קיבלנו דוגמה חיה לצורה של

הלימוד והתרגום. מאוד מאוד חשוב, רבותיי, כי סוברות שאר העדות, והרי אנחנו באנו לארץ, למדנו בישיבות, ואני יודע מה זה ראש ישיבה, עוקר הרים, כי סבורים אצלנו שאין גדולים בתימן. לא. הם גדולים בענווה וגדולים מאוד מאוד בתורה. הרב שלי רפד היה, אבל יודע ש"ס, כמו שהוא אמר, הרב, כל המקרא בעל פה, כל המשנה בעל פה, כל התלמוד, הוא מקיף אותו ואת ההלכות וכו.' עכשיו, שימו לב, באמת תראו מהי יהדות תימן שהיא שימרה. רק כשגילו אותם האשכנזים, אז הם שימרו אותם. למשל, לא היה דפוס בתימן. רבי שלמה עדני. -כן. לא היה דפוס בתימן. מאבותינו לא היה דפוס. מורי יחיא סאלח מריץ נאלץ לכתוב את שאלות ותשובות פה לצדיק, לשלוח את זה

להודו כדי להדפיס. והוא מתנצל למה הוא בכלל מדפיס, כי מה פתאום להדפיס דברים כאלה? כי זו ענווה. הם לא כתבו דברים שבעל פה. תורה שבעל פה ניתנה רק לתחייה, לא הותרה, לא הותרה. אבל מדרשים לבית אבל, לשמחות זה צורך. שחיטה זה צורך. ויש המון המון מסות של חיבורים על שחיטה, על הלכה למעשה. זה מסות. אבל בדברים האלה אתה תראה את גדלות תימן כשנאלצו לכתוב, ואתה רואה את הפסיקה שלהם ברמת דיני ממונות, ברמת דיני אישות. אתה רואה את הפסיקה שלהם ברמה גבוהה מאוד מאוד, והם שימרו לעם ישראל דברים מאוד מאוד מקוריים. המדרש הגדול לא יסולא בפז. במאה ה-13 התחבר. יש שמה... הדרש, מי שאבדה מכל העולם. המון המון גרסאות, תלמוד

ירושלמי, תלמוד בבלי. -כן, ידוע גם על הגרסאות של הרמב"ם המדויקות, שהייתה להן עדנה. אני קורא ליהודי תימן "הפריזר של העם היהודי." פשוט שמה הקפיאו בהקפאה כל מיני מנהגים וגם לימוד תורה מנהגי-שורשי וגם גרסאות. -אבל, ברוך השם, כמו שכבר אמרנו, אתם יוצאים לאור ומפיצים את התורה. הגענו לסיומה של התוכנית, המרתקת, צריך לומר. אני רוצה להודות מאוד לרב ד"ר רצון ארוסי הלוי, לרב ד"ר אהרון בן דוד, ליניב עומסי, לבועז גדקה, לציון גולן ולשוהם שמחי. תודה מיוחדת ליוסי יוסף וליוחאי ג'רפי, שעל התזמורת. אני רוצה להודות גם למי שדאג למטעמים המיוחדים שעל השולחן, יניב עומסי, שכבר הזכרנו. אני רוצה להודות גם לקובי כרמל מ"קסם

החינה" על התפאורה המיוחדת באולפן, לאבירם ג'רפי מ"איי-גי' מיוזיק," שסייע בהקפת התוכנית, ותודה גם לכם, הצופים בבית, שהייתם שותפים איתנו בשעה של קורת הרוח עם העדה התימנית. שתהיה לכולנו שבת של שלום. ואני רוצה להזמין לסיום את ציון גולן והתזמורת, יחד עם בועז, לשיר שניקח אותו איתנו הביתה, שיר שגם הוא לקוח מהרפרטואר המיוחד של העדה התימנית. ציון, בבקשה. "יגדל אלוהים חי וישתבח "נמצא ואין עת אל מציאותו "אחד ואין יחיד כייחודו "נעלם וגם אין סוף לאחדותו "אין לו דמות הגוף ואינו גוף "לא נערוך אליו קדושתו "קדמון לכל דבר אשר נברא "ראשון ואין ראשית לראשיתו "הינו אדון עולם לכל נוצר "יורה גדולתו ומלכותו "שפע

נבואתו נתנו אל "אנשי סגולתו ותפארתו "לא קם בישראל כמשה עוד "נביא ומביט את תמונתו." כידוע שאחד מגדולי המשוררים, אולי הגדול שבהם, הוא רבי שלום שבזי. ואני רוצה לכבד את ציון עם השיר המיוחד שהוא כתב, "אבא שמעון." ציון, בכבוד. "אבא שמעון כון בעוני לא דעיתך עינני "אבא שמעון כון בעוני לא דעיתך עינני "לא דעיתך נוץ באל-ליל נינני בילבאכרי "לא דעיתך נוץ באל-ליל עינני בילבאכרי "לא דעיתך נוץ באל-ליל עינני בילבאכרי "אבא שמעון כון בעוני לא דעיתך פי זמאני "אבא שמעון "אבא שמעון כון בעוני לא דעיתך פי זמאני "אבא שמעון "אבא שמעון לא דעיתך פי סואד אל-ליליה "אבא שמעון לא דעיתך פי סואד אל-ליליה "אסאלך באללה בקולי

עאד תג'י בילעאפיה "אסאלך באללה בקולי עאד תג'י בילעאפיה "אסאלך באללה בקולי עאד תג'י בילעאפיה "אבא שמעון כון בעוני לא דעיתך פי זמאני "אבא שמעון "אבא שמעון כון בעוני לא דעיתך פי זמאני "אבא שמעון "אבא שמעון יא צ'ניני וין מא אסיר עינני "אבא שמעון יא צ'ניני וין מא אסיר עינני "עינני וארחם לחאלי חין תסלי כאטרי "עינני וארחם לחאלי חין תסלי כאטרי "עינני וארחם לחאלי חין תסלי כאטרי "אבא שמעון כון בעוני לא דעיתך עינני "אבא שמעון כון בעוני "לא דעיתך עינני." שבת שלום. תודה. "לקראת שבת אצא בחיבה "מיום שישי זקן ושיבה "ששוני קרב, יגוני נחבא "ואען ואומר ברוך הבא."