חזרה משבי החמאס לאחר 54 יום: ילנה טרופנוב משחזרת את רגעי האימה

המון אנשים מסתובבים בקיבוץ מאות אנשים יולים צועקים בערבית נכנסים בית בית בית בית ויורים היה נראה שכאילו נכנסים לכל בית והורגים את כולם פשוט ואז באיזשהו שלב קיבלתי הודעה מהבן שלי שפורצים להם את הדלת אז אנחנו יצאנו מהמעמד ודרך החלון ראינו איך ער או 15 איש עם רובים פורצים להם את הדלת ונכנסים פנימה עכשיו אני יודעת שזה חדר חת אין שם איפה להסתתר זה פשוט חדר אבל באיזשהו מקום היייתה לי תקווה שבכל זאת קרה נס ולא הרגו אותם לא יודעת עלתה לי תקווה אבל ברגע שנכנסו אלהם הפסקתי לראות כי כי לאכ לעמות בזה זהו לא לא יכולתי כעת אני הולכת לפגוש את אלנה תרופב תושבת נר עוז שנחטפה בשביל העשירי והחזקה בשבי החמס 54

ימים ילנה משחזרת את רגיעה ימה ורק כשחזרה מהשבי נודע לה שבעלה נרצח והבן שלה נחטף כעת היא ממשיכה להוק להשבת בנה סשה על ידי אחדות כיוון שהיא יודעת שרק באחדות נוכל לנצח את אוייבנו ילנה יקרה השאלה הראשונה שאני רוצה לשאול אותך זה איך את מרגישה וזה שאלה מאוד קשה וכולם שואלים מה שלומי ואני מנסה לדלג על השאלה זה ההרגשה שלי קשה קשה לענות על השאלה באמת קשה תיתי לעצמי באמת מה מה התשובה יכולה להיות א מצד אחד תקווה ו אני מקווה שבעזרת השם הוא יחזור הבן שלי היחיד שהוא עדיין בשבי חמס ומצד שני קשה ולפעמים יאוש והיום היום עוד יותר קשה כי בדיוק הודיעו שהחזירו גופות מעזה של החטופים שהייתי איתם בשבי והם היו חיים

ועכשיו ה כבר לא מוז קיבו של ארבעה מרוז ושניים מלים מקיבוץ השוכן ועכשיו הם החזירו אותם לקבורה שאת היית איתם ביחד והם היו הם היו חיים כן הם היו חיים ואחרי שעזבתי אותם קרה להם משהו והם כבר לא ו כל פעם שאת שומעת ידיעות כאלה מה מה זה עושה לך בנפש מה זה עושה לי זה קשה זה מאוד מאוד קשה אני לא אין מילים להסביר את זה אין מל את מרגישה ש שזה נס שאת יצאת משם מהתופת הזאת אני מרגישה קודם כל אני מרגישה שזה נס שבכלל נשארנו בחיים בשביל אוקטובר זה קודם כל נס ועכשיו אני מחכה לנס נוסף שהבן שלי יצא משם בריא ושלם זה הנס היחיד שאני מחכה לו כי אין כאילו זה החיים שלי בדיוק בדיוק אז ברשותך בוא נחזור אחורה בזמן לפי

הסדר הכרונולוגי מה שנקרא את לית לארץ לפני 24 שנה נכון א כן כן והבן שלך היה בן שלוש כן הית שלוש וקצת נכון כן נכון וישר הגעתם לנרו או שהיה לכם איזשהו ישר הגענו לנרו היה תוכנית של סוכנות בית ראשון במולדת ובגלל שלא היייתה לנו פה משפחה ולא היה אף אחד שהכרנו פשוט באנו לבד אני בעלי והבן שלי אז הלכנו לרוס ושם קיבלנו משפחה קיבלנו משפחה אוהבת ונשארנו כל השנים האלה נשארנו בנקבות אני די בהתחלה התחלתי לעבוד בנירלט מפעל צבע שנמצא בקיבוץ וגם הוא שרוף שרפו גם אותו בשבע לאוקטובר ואני כבר יותר מ20 שנה עובדת שם אני עובדת במעבדה בעלי זכרונו לברכה עבד בנוי בקיבוץ ואז אחרי כמה זמן עבר לעבוד ב א ארגון החקלאי איפה

שעושים אכסון של התוצרת חקלאית הוא היה אחראי על ה אכסון של תפוחי אדמה איש אדמה יש חקלאות ארץ הקודש כן כן לגמרי והבן שלנו למד סיים את הלימודים הלב ללמוד באוניברסיטה בבאר שבע מה הוא למד הוא למד הנדסת חשמל ואז הוא מצא עבודה פה בתל אביב ועבר לגור פה כלומר בעצם אתם גרתם שם והוא גם בתל אביב הוא גר בתל אביב כבר שנה ובדיוק חודש לפני שזה קרה הוא ובת זוגו ספיר שהם חשבו להתחתן בעזרת השם והכל הם סחרו דירה ביחד אבל לא הספיקו לגור שם ביחד לא הספיקו כי הדירה כרגע עומדת ריקה בעזרת השם וד יחזור תחתנו אמן בעזרת השם הדירה רק תתמלא וכמה שיותר ילדים אמן ואמן ש לך הר חדים צצים אמן אמן אמן זה עוד יקרה בעזרת השם כן

בוא נחזור בוא נגיע בעצם לשמחת תורה נכון מה קרה שם בעצם שניהם הגיעו אליכם לחגוג אתכם את החג מה שקרה זה ככה אנחנו גרנו בקיבוץ נירוס כן שנתיים לפני שקרה אסון שע לאוקטובר אמא שלי עלתה לארץ מרוסיה והיא גם שכרה בית בקיבוץ כי אני בת יחידה היא רצתה לגור על די ו ההיא שחרה בית וסשה וספיר באו לבקר אותנו חג ראשון הם עשו אצל העולים של ספיר בשמחת תורה באו לחגוג אתנו וככה יצא שכל המשפחה שלי בשביל לאוקטובר היייתה בקיבוץ נירוס וואוו ואנחנו לקחנו להם חדר רוח ממש קרוב לבית שלנו ואנחנו היינו כל אחד בבית שלו אמא בבית שלה אני וויטלי בבית שלנו וסשה וספיר בחדר הרוח מול ה ב בית שלנו ממש קרוב א מה קורה בשלי לאוקטובר

כן התרנו מצבע אדום וישר די מהר הבנו שזה לא צבע אדום הרגיל שאנחנו רגילים עליו איך הרגשתם את זה כי זה היה בלי סוף והרבה הרבה הרבה זמן פצמרים פשוט בלי סוף איפה שהיו סשה וספיר לא היה להם שם ממד לא היה להם חדר ביתחון ולא היה להם אפילו חצי דקה לרוץ אלינו להסתתר בממד שלנו אז הם נשארו שם בלי ממד פשוט חדר ו אחרי שהפסיקו הפגזות קיבלנו הודעה שיש מחבלים בקיבוץ קשבנו חמישה עשרה כמה יכול להיות פתאום שמענו המון המון המון המון המון אנשים מסתובבים בקיבוץ מאות אנשים יורים צועקים בערבית נכנסים בית בית בית בית ויורים היה נראה שכאילו נכנסים לכל בית והורגים את כולם פשוט ואז באיזשהו שלב קיבלתי הודעה מהבן שלי

שפורצים להם את הדלת הדלת של החדר הרוח היא בדיוק מול החלונות שלנו ממש קרוב אנו כמו מפה עד הדלת נגד שם זה המרחק אז אנחנו יצאנו מהמעמד ודרך החלון ראינו איך ערה או 15 איש הם רובים פורצים להם את הדלת ונכנסים פנימה עכשיו אני יודעת שזה חדר אחד אין שם איפה להסתתר זה פשוט חדר אבל באיזשהו מקום הייתה לי תקווה שבכל זאת קרה נס ולא הרגו אותם לא יודעת לתקווה אבל ברגע שנכנסו אלהם הפסקתי לראות כי כח למד בזה זהו לא לא יכולתי הפסקתי לראות ובדיוק אמא שלי התקשרה אליהם ואני אמרתי לאמא הרגו את סשה כי זה מה שחשבתי שקרה למרות שרציתי לכבוד שזה לא והיא אמרה לי פורצים לי את הדלת אז אני אמרתי לה ביי והיא אמרה לי ביי ואני

פשוט סגרתי את הטלפון כי מבחינתי זהו נגמר הסיפור והתחלנו לחכות שיגיעו אלינו והם הגיעו אלינו נכנסו פנימה ראו את המפתחות של האוטו על המדף ואמרו לבעלי שהם רוצים את האוטו שלהם מה זה אתם אמרו לבעלך אתם לא הייתם במן אנחנו ישבנו אבל לא החזקנו את הדלת ולא כלום הם פשוט נכנסו כי לא היה לנו אכפת תקשיבי ברגע שחשבתי שכל המשפחה הלכה אז הבן היחיד שלנו אז מה היה לנו לדאוג לחיים שלנו אז פשוט נכנסו אז א ראו את המפתחות של האוטו אמרו ל ויטלי שהם רוצים את האוטו והוא חונה אוטו רחוק מהבית אז הוא יצא עם חלק מהם ולא ראיתי אותו יותר ואני נשארתי עם חלק מהם בחדר אז חשבת שהם הרגו אותו כ זה מה ש כנראה אני לא יודעת אני

חשבתי כן חשבתי ואז אחרי כמה זמן אמרו לי בוא נלך יצאנו ויצאנו מהקיבוץ התיישבנו על יד הגדר של הקיבוץ ככה מבחוץ והתחלנו לחכות שאיזשהו אוטה שיצא מהקיבוץ לכיוון הזה יקח אותנו א את ידעת שרוצים לחטוף אותך את הבנת שזה מה שקורה ב אותו שלב כבר הבנתי כי אם היו רוצים להרוג אותי אז הייו הורגים במקום אז אם הוציאו אותי ולוקחים לאזה אז כנראה שרוצים לחטוף כאילו זה ושמה את ראית את סשה את הבן שלך לא ראיתי אף אחד לא ראיתי רק ראיתי רק את הכמה אנשים מהקיבוץ שגם נקטפו א אבל לא את הבן שלי לא ראיתי ואיפה שישבתי ישבתי איתם לבד אני ושני חמאסניקים כל השר יעלו על העגלה ועם הטרקטור והם נסו לי לא היה מקום אז חיכינו וחיכינו

ועברו מכוניות ואופנים ואנשים עם מזוודות וטלוויזיות וכל מה שהם לקו בבתים כן ולא לא היה לי מקום פשוט לא היה לי מקום ואף אחד לא עצר אז באיזשהו שלב כשכולם כבר עברו ושני החמאסניקים שהיו איתי הבינו שלא יהיה טרמ אז פשוט אמרו לי בוא נלך וככה ברגל אנחנו הלכנו לאזה ברגל התחלתם ללכת כן ברגל הגעתי לעזה ברגל בגבול עזה כבר לקח אותי אופנוע הם תפסו אותך הם עשו לך לא הם לא הם החזיקו אותי אחד מהם החזיק אותי ביד והם התחלפו בדי פעם אבל כאילו גם לא גם אין שם לאן לברוח כי זה שדות והכל פתוח כן וגם לא היה לי בראש האמת כי לא היה לי אכפת אני ברגע שראיתי שנכנסו לחדר של סשה וספיר אני פשוט הפסקתי להרגיש שום דבר אני לא

הרגשתי כלום ושום דבר וכששואלים אותי אם פחדתי לא פחדתי לא פחדתי בכלל הפסקתי להרגיש לא הרגשתי אז א לכתי תם ו איה אזה רגשה נשקו איה שמזה קונ כזה שמשקה סדות והיה כל הזמן מסוק מעלינו והם פחדו ממסוק אז הם נשכבו מתחת לגלגלים של קוונה וגם אני איתם ו פתאום אני שמעתי איזה אוטו מאחורה מגיע ואחד חמסיקה ניסה לעצור את האוטו שולי יקח אותה נותרה ופתאום המסוק ירד טיל וכל האוטו התפוצץ וכל הרסיסים היו ממש מעלינו ואז חשבתי שנמות מרסיסים אבל לא לא קרה כלום פשוט הסיסים מפו זהו לא נפגענו כשהגענו הורידו אותי למנהרות ו אחרי כמה סיבובים רג הגעת לשם ומה יש את ה המון של עזה כן אבל הגעתי כבר בסוף אני הייתי האחרונה שהגעתי

לא היה לטרמפ אפילו אז כבר כולם די התפזרו ווא כן אפילו קהה לא היה אפילו קבלת פניים לא ממש שישמור כן אז א א לקחו אותי על אופנוע והורידו אותי למנהרה ושם אחרי קצת טיולים בתוך הזה פגשתי רגע רגע שניה מה זה הוריד אותך לתוך מנרה את יודעת הסבירו לך לפני כן מה הולך לקרות כלו הביאו אותי לאיזה מין חור כזה באדמה וראיתי שם סולם ואז אמרו לי כן להכנס לסולם ואז ירדתי בסולם וגם הוא ירד אחריי החמס ואז ככה הלכנו במין שפוע כזה והמשכנו פש לא פחדת מקום חשוך את הוא לבד לא יודע לא בחד שתפסו אות זה היה מישהו אחר דרך אגב אבל א כשהלכתי ראיתי מן כוכים כאלה עם דלתות ברזל קטנים וחשבתי אולי ישימו אותי שם אבל לא שם לא שמו

אותי שם המשכנו ללכת ואז נכנסנו למין חדר כזאת גדולה חדר גדול ושם רתי זהש מק בולה שגכ לקם פצוים זהו את ישונו חיינו קצת אחרי זה אחרי איזה יומיים לקחו אותי ואת דניאל אלו ואמיליה הבת של דניאל בת חמ חצי וני אנשים אותנו בנפרד וא פשוט הוציא אותנו משם ושמו באיזה דירה דירה של משפחה ש שתי חדרים המשפחה לא הייתה שם בחדר אחד היו כל החפצים של המשפחה ואנחנו היינו בחדר השני מה לול הייתם שם א אנחנו חמישה ועלינו ארבעה שומרים השומרים היו כל הזמן בפרס דור ככה ישבו מישהו תמיד ישב בפתח החדר וזהו הינו צרכים לדבר ממש ממש בשקט שלא ישמעו אותנו א ככ היה שבועיים אז אחרי שבועיים התחילו הפגזות הכבדות גם לפני זה היו אבל

כשהתחילו הפגזות ממש ממש קרבות אלינו הורידו אותנו למנהרות ובאותו לילה בדיוק הורידו גם את בת זוג של הבן שלי ספיר ואז ראת אותה לראשונה ואז ראיתי אותה לראשונה במנהרות ככה נפגש תוור שהייתה גם באיזה בית ממש קרוב לא ידעתי מזה בקבוצה אחרת והיא סיפרה לי ש הוציאו את סשה מהחדר הושיבו אותו על הברכיים ידיים מאחרי הראש איזה עשרה חמסנים מעליו המערבים ואותה לקחו על אופנוע ו כשלקחו אותה על אופנוע לעזה עשו לה משו מה איזה סיבוב בקיבוץ ואז היא פתאום בזווית העין ראתה את סשה בורח היא לא ידע איך הוא השתחרר מהם היא לא ידע מה קרה היא ראתה אותו בורח ושמע להות לכיוון שלו וזהו לא ידע מה קרה ואז אנחנו לא ידענו אם הוא

הצליח לברוח מה קרה אם הוא בחיים הם לא ידענו שום דבר ואחרי לילה אותה ל שפגשת אותה אבל התעורר בך משהו סליחה שאני כ לא אני ברור מאוד שמחתי את לא יודעת איך שמחתי זה קודם כל נתן לי תקווה שהם לא נסקו ושש בחיים כן נכון זה מאוד שמחתי לראות אותה גם זה היה ממש ממש שמחה גדולה וואו ו והיא היייתה בסדר שלמה היא הייתה שלמה ובסדר כן ואחרי לילה את הקבוצה שלה לקחו למקום אחד את הקבוצה שלי צרפו לסקינים האלה שעכשיו גופתם וגזרה לארץ גופותיהם גופותיהם הוחזרו כן ו אנחנו היינו כמה ימים מסכינים וזה היה מאוד מאוד מאוד קשה כי היינו 15 איש בחדר קטן מזרון על מזרון על מזרון מזרון אי אפשר היה לנשום שם בלילה לא יכולתי פשוט

לנשום אני ישבתי על הכיסא בפרס דור כי אי אפשר היה בחדר לא היה חמצן ואחרי זה ככה שלוש שלושה ימים אני חושבת פתאום באו השומרים ששמרו עלינו בדירה ולקחו עוד פעם אותי ואת דניאל והבת שלה ושלושת התאילנדים פשוט לקחו אותנו לחדר אחר במנהרות ואז רוב הזמן היינו ככה שושה א ביום הראשון של העסקה רגע לפני כן מה אכלתם בזמן הזה מה עשיתם כל הזמן הזה איך איך ממלאים את הזמן במקום כזה שאין לך מה ל זה דוקה כן איך ממלאים את הזמן כשיש איתנו ילדה בת ח וחי זה כן כל הזמן לנסות להשיק את הילדה א כל הזמן אנחנו ניסינו לשחק את ה נתנו לה איזה מחברת עם ע שהיא תצייר הבעיה במנהרות שזה לכות נוראית מה שהיה יבש זה נרטב מיד מה ש נגיד

רטוב כיבשת משהו זה שבועיים על הזה שמנו עלינו בגדים רטובים זה לא היייתה בלירה גם הילדה א אז כל נייר שאתה משאיר אחרי שעה זה כבר זהו זה שמרנו על המחברת בתוך נילן כזה שהיא לא תירטב והצעירה קצת וסיפרנו לה המון המון המון סיפורים ו שיחקנו אתה מצאנו איזה גולה שיחקנו אתה בגולה כאילו מה מה אפשר לעשות כל הזמן נשקנו ניסינו להשיק אותה ואוכל מה אכלת אוכל זהו היו ימים שהיה קצת יותר טוב היה אורס היה איזה פעמיים שהביאו עוף ובטח שכל העוף שהיה אפשר לתת שמנו למילה שהיא תאכל גם אני גם דניאל גם תאילנדית שהייתה איתנו כל הבשר שמנו לה אפשר זמן היה במקרה הטוב זה היה תפוח אדמה קצת ועוד פעם אם זה ממש קצת היו איתנו שני

גברים תאילנדים שהם כל הזמן היו רבים אבל הם תמיד היו יושבים ומחכים שאנחנו נשים את כל האוכל בצד למילה ורק אחרי שהיינו מוציאים את כל האוכל למילה אז כולם היו מתחילים לאכול רק ככה כאילו כולם שתפו פעולה בזה אף אחד לא אז תמיד שמרנו לה אוכל בצד כי ילדה קטנה היא אוכלת קצת פתאום ה לא רבה אחרי שעה אני רוצה לא ובוכה זה היה משגע את דניאלה היא היייתה בוכה אמא אני גובת מרעב אני גובת מרעב ככה הא הייתה אומרת ודניאלה היייתה משתגעת מזה מה אני יכולה לעשות מה אני יכולה לעשות אז היינו הולכים מבקשים פיטה ולפעמים היו נותנים לילדה פיטה פיטה בלי כלום אזה כאילו ותמיד ניסינו לשמור לה אוכל בצד שיהיה לה מה לאכול כשהיא

רעבה זהו זה זה מה שאכלנו היו כמה ימים כמה וכמה ימים שהייתה בעיה עם מים לא התקלחנו עזי לא התקלחנו הייתה בעיה עם שירותים זה היו בדיוק הימים שהיינו עם מסכנים הכל האמון הזה על שירותים אחד תסלחי לי כולם עם קלקול שב אין מים כבים אין מים להוריד אז אז זה היה מאוד קשה מאוד קשה עד ש פתאום הגיע המים וא אז כבר היה הרבה יותר קל אתם שמעתם את ההתקפות מלמעלה שכשהיינו בדירה הבטה שמענו וזה היה מאוד מאוד מפחיד את סמחת מזה לא איך אפשר לשמוח מדבר כזה שכאילו צהל מגיב שצהל תוקף שצהל עושה משהו ות לא ממש לא נורא פחד נורא לא אותי אותי פחות הפחיד כי עוד פעם אני החת בדיוק אבל גם קודם פחות פחדתי גם הייתי גר בקיבוץ אנחנו

כל המלחמות אף פעם לא התפננו מקיבוץ תמיד היינו נשארים שם כל הצבע אדום והכל אני לא לא מתרגשת מזה אבל דניאל וילדה וזה זה היה נורא מפחיד מאוד מאוד מאוד מפחיד וגם פחדנו שיבואו לנסות לחלץ אותנו וידענו שיהרגו אותנו אז ממש לא שמחנו זה אני אומרת את האמת אז איך חשבת שכן תשתחררי בעסקת חור שממשלת ישראל תעשה הכל תתן להם כל מה שהם רוצים בשביל להחזיר אותנו זה היה לברור לגמרי כאילו זה לא היה לי ספק בכלל לא חשבתי שמישהו מתחשבן על המחיר בגלל זה אמרתי שהייתי אופטימית מדי כשיצאתי הבנתי שזה לא המצב אתם ידעתם שיש עסקות דיברו איתכם סיפרו לנו סיפרו לנו כמה זמן מראש דיברו איתכם על זה אנחנו כל הזמן שאלנו אנחנו שאלנו

ודנה עודנה ודנה עודנה ואמרו לנו מדברים מדים מד ונודה ונודה ואז אמרו מהזה דודה ודנה זה אקה ודה זהה בערת כ אז באיזשהו יום באו אמרו שכן הולכת להיות אסקה ואמרו שמשחררים את האמהות העם ילדים ונשים מבוגרות ו אזרחים זרים תאילנדים אז הם השתחררו באמת ביום הראשון של העסקה ואמילי ושלושת התאילנדים שהייתי איתם ואני נשארתי לבד בשביל שאני לא אשאר לבד אז העביר אותי יום לפני לקבוצה של ספיר שה הייתה איזה 40 דקות הליכה מאיתנו במנהרות וז שבוע ה אחרון הייתי כבר עם קבוצה של ספיר וואו לפחות הייתי מספיר נכון כן ספיר וכל מיני אנשים שאני הכרתי מקיבוץ היה שם עופר קלדרון ודוד קוניו ו ולגבי היום שאת אשת את מתי הודיעו לך

ודיו לך לפני הודי לך בות רגע הכינו אותך מראש איך זה היה אז באו אלי לא מפנ ואמרו לשר קלדרון ולאור יעקב שהיה איתנו אתם משתחררים למחרת וגם את עליי ואני האמת אני אגיד את האמת אמת אמת לא כל כך באר לי להשתחרר באמת אני אסביר לך אחר כך למה ו באותו יום בבוקר כשכבר ישבנו לבושים ומוכנים בא מי שהיה אמור להות אותנו משם ואמר את ואתה כן לסער ולאור את עוד יום יומיים מקסימום שלושה כומר הם השתחררו ואת נשאר ואני נשארתי ואני דווקא הרגשתי מאוד מאוד מאוד הקלה הרגשתי ממש הקלה כי וי זה פעם ראשונה שאני שומעת את זה למה זה למה כי אני לא יודעתי מה קורה עם כל המשפחה שלי ומאוד חששתי מצד אחד קיוויתי שהם בסדר מצד שני מאוד

חששתי ממה מחכה לפה ואז הייתי מעדיפה איכשהו לחיות עם התקווה ש בחם בסדר ושם בחיים וזה מאשר לבוא ולקבל מה שאני יכולה בדיוק אז אני תמיד אמרתי אני מעדיפה להשתחרר עם ספיר ביחד וספיר היא בחורה צעירה אמרו לה את תשתחררי עכשיו אנחנו משחררים את הנשם מוגרות אחרק גגרים חרך לוד אזמן ו ואז אני תמיד אמרתי אני רוצה להשתחרר עם ספיר ואז אחרי יומיים בערך בא עוד פעם הבחור האו ואמר את משתחררת מחר ואמרתי בטח כבר שמעתי את הסיפור הזה עזוב אותי כן לא ובבוקר הוא בא ואמר כן תספי את הדברים שלך את הולכת אז זהו הוציא אותי ובדרך כבר לסלב האדום באוטו אוטו עצר באיזשהו מקום והכניסו אליי את אמא שלי לאוטה היא הייתה חטופה ו הייתה

פשוט במקום אחר אז א לרות אותה א לא לא ידעתי והתחבקנו וזה אבל אני רק דגתי לסשה זה ברור וכשהגענו לארץ אז התחלתי לשאול מה עם סשה מה עם וטלי וכל הזמן אמרו לי אנחנו לא יודעים לא יודעים אני אגיד לך בבית חולים כשתגיעי לבית חולים והתחלתי כבר לחשוד שלא בסדר והגענו לאיזה מקום שהיו שם בגדים להחלפה בשביל להחליף בגדים מה ש ולהתקלח אולי וזה ו שם במקום הזה מישהי פלטה שמחכים לך בבית חולים חברות שלה ו ברגע שהיא אמרה את זה הבנתי שכנראה שמשפחה שלי לא מחכה לי אז ברגע שהם הבינו שהבנתי לקו אותי הצידה ואמרו ש ויטלי נרצח וסשה חטוב בזה זהו זה בעצם כל הסיפור איך את הרגשת עם זה שוד הרגשתי נורא הרגשתי נורא זה בדיוק מה

שחששתי ממנו חששתי ליותר גרוע מכל אבל אה אבל גם זה זה זה זה קשה אבל אני מנסה ככה לייחס באופטימיות שס בעזרת השם הוא בחיים והוא חטוף שיחזור בעזרת השם וזהו זה זה גם כן נס שהוא כן לא הרגו אותו ולקחו אותו והוא פצוע אני יודעת שהוא פצוע בשני רגליים ירוו ברגליים זה אמרו לנו מעצבה לא יודעת איך הם יודים אבל או אבל אה איך הרגשת ששלחו לך את הסרטונים על הבן שלך א איך הרגשתי קודם כל שמחנו מאוד לראות אותו זה היה גם כן א רגע מאוד מאוד מיוחד כי לא ידענו שהולך לרא להגיע סרטון ברור שלא מודיעים לנו מראש זה ג'אד שמשחרר את זה הו חמס את יודעת איך הסרטונים של החטופים הם פשוט משחררים אותם בטלגרם ואז באותו בוקר ביוק

ספיר חזרה מדרום אפריקה ואני למחרת הייתי צלך לטוס והיה איזה יום שהיינו ביחד והייתה איתנו גם איזה משפחה מאוד מאוד קרובה החברים שלנו שהם גם באו במקרה לישראל ובאו אלינו וככה אנחנו עמדנו כולנו בלובי כולנו שת ביחד איתם ולא כן ופתאום מישה שלחה לה את הסרטון של סשה ואז הלכו לי כבר מהצב שלטון של סשה והתחיל גל של טלפונים ויש בלובי מסכים כאלה גדולים של טלוויזיה איזה שלושה מסכים ובכל המסכים תמונות של סשה פתאום אנחנו עומדים שם בלובי וסשה בכל המסכים בענק וזה היה מחזה פשוט א פשוט א סו ראליסטי א בשני סרטונים הוא אמר מסלים שאמרו לו להגיד אפילו לדעתי הכתיבו לו והוא פשוט קרא מהדף ככה זה היה נראה אבל זה לא משנה

מה הוא אמר מה הוא בלשון בסרטון הראשון הוא אמר א אנחנו שחררנו אותו לתקשורת אפשר למצוא אותו הוא אמר שאני אספר לכם מה קורה לחטופים וזה בסרטון השני הוא פשוט אמר את המסעים שלהם מה שהם אמרו לו להגיד אבל מה שכן בסוף הסרטון כנראה אמרו לו להגיד תגיד משהו למשפחה ושם כבר רואים שהוא אומר בטון אחר ואפילו ב דיבור אחר משפט ממנו והוא אמר ש הוא לא יודע שאבא שלו נרצח קודם כל הוא לא יודע והוא אמר ש א אמא ואבא א תמשיכו לחיות וזה כאילו לא משנה מה יקרה וזה זה שלר אותי זה נתן לך מלא כן כן תקווה ו הצפה של רגשות מעורבים כן נכון נכון אז א זהו זה היה אי שם במאי מאז לא יודעים עליו כלום ושום דבר מה מה בעצם עכשיו העבודה

שלך זת אומרת מה ברור שהוא חזור אבל מה ממלא אותך עכשיו מה מה את עושה איך את ממלא את הזמן שלך מה חשוב לך עכשיו לעשות את נפגשת סתם דוגמה עם הממשלה נפגשת עם אני מה הפעולות שאת עושה כדי אנחנו אני ואבא של ספיר דווקא שהוא בן אדם מאמין ולומד טורה כבר הרבה הרבה שנים אנחנו עכשיו בזמן האחרון התחלנו להיפגש עעם כל מיני רבנים אנחנו מנסים ללכת לרבנים שהם בעלי השפעה ולהשפיע אנחנו מאוד חשוב לנו איחוד העם אנחנו מאמינים שאיחוד העם זה מה שיביא את החטופים ומה שאנחנו רואים פה זה ממש ממש מתסכל וכל הפירוק הזה וכל השנאה שעוד פעם חוזרת למה שהיה לפני השבע לאוקטובר זה עוד פעם מתחיל לחזור לצערי וזה מאוד מטריד אותנו אז

ספיר עכשיו בחול היא גם כן נוסעת לארצות הברית ה הייתה בדרום אפריקה היא היינו באיטליה היא מדברת עם קהילות יהודיות שם היא גם כן מעבירה מסר של אחדות ושעד כמה זה חשוב שלהיות ביחד ולחזור לי לשורשים שלנו ואנחנו חזרנו אני וספיר לא היינו נשים מאמינות נגיד ככה העולים של ספיר כן אמא שלי כן עוד מרוסיה התחיל לשמור שבת וכשרות והכל אנחנו לא היינו ככה אבל חזרנו ואנחנו עכשיו שומרות שבת ושומרות קשרות באמת כן כן אנחנו הפלנו ככה אחד עם השניה ומתפלל כל יום אני קוראת תהילים כל הזמן כל הזמן ואני מאמינה שזה עוזר ו זהו ואנחנו ככה היא הולכת בעולם ואני גם נפגשת פה עם אנשים מנסים להעביר מסר של אחדות ואהבת חינם וזה מה

שחשוב כן וואו זה ת השם אנחנו מאחלים לך שאנחנו ככך רוצים לראות את הרגע הזה כבר אמן אמן ש סשה יחזור בעזרת השם עם כל החטופים אמן ואמן והוא בן 27 שמ 28 כן הוא היה 27 חגג יום הולדת שם אז כ חגג כאילו גם אני חגגתי יום הולדת שם ולא סתם יום הולדת יום הולדת 50 וואו באמת כן חגגתי זהו היום כבר הכל מוכן וזה לחגיגות היום שלי ב-1 לאוקטובר התאריך הלועזי אז ווא את יכולה לתאר לעצמך כן אז לחגוג את את החיים לא רק את היום הולדת זה ממש לחגוג את זה שאת פה איתנו שחזרת אלינו שאת חיה אני לא חיה אני לא חיה כל עוד הבן שלי שם אני לא חיה אני לא אי אפשר לקרוא לזה חיה בעזרת השם הוא יגזור אז אני אתחיל לחיות אני אתחיל לטול על

בעלי וכל הדברים האלה וואו כל הדברים שלא עשיתי עד עכשיו כן שאת מונעת מעצמך כאילו בעצם כי נכון ז כולנו תפילה שזה יקרה וכמה שיותר מהר תודה וזה חייב לקרות כי אנחנו מאמינים בניסים נכון ילנה נכון את נס מעליך את גם סש יהיה נס מעליך נכון אמן ואמן יהה חייב זה חייב לקרות תחשבי בזכות האופטימיות שלך יצאת משם אז בעזרת השם בזכות האופטימיות שלך עכשיו גם הוא יצא משם נכון אבל זה קשה זה קשה לפעמים יש ימים שמאוד קשה כי זה כבר יותר מדי ימים יותר מדי ומה שוב עוזר לך להתעודד מהימים הקשים האלה קודם כל אמונה מה שאמרתי לך שקשה לי אני קוראת לים וזה עוזר לה וגם בר עם ספיר זהו זה מה שיש כ וואי ילנה יקרה ואהובה אנחנו

איתך כל עם ישראל איתך שלא תחשבי לרגע אחד שאת לבד ואנחנו כולנו נתפלל על זה שהוא יחזור ותכף הוא מיד ממש כמה שיותר מהר ושחו שוב בתור משפחה אמן ואמן תודה קרה שאת ‏y