"שישה ילדים תוך שלוש שנים": חמוטל בן זאב-עפרון על הרגעים הלא שגרתיים בחייה

אני רוצה להתחתן, אני רוצה אני רוצה את המשפחה שלי ולא הצלחתי למצוא וזה לא קורה קורה

לבד

נורא לבד

הכי לבד

חמטל בן זאב אפרון נכון למרות שאתה מעניין כי שם הבמה שלך כאילו איך שמכירים אותך בעולם זה חמותל בן זאב נכון כי זה השם שבאתי

מהבית השם של הורי

כן

והתחלתי להתעסק באומנות עוד לפני שהתחתנתי אז א אפרון זה שם המשפחה מבעלי

כן

ובן זהב שנולד

את מבינה שעכשיו כל מי שרואה אותנו עכשיו אומר אה חמותהל בן זאב כאילו אני מתרגשת אני מרגישה כמו איזה גרופית שיושבת ליד איזה אתה יואו עצב בטח תקשיבי את צבעת במילים את כל ה את כל ההיסטוריה של של ה שלנו זה מטורף שנייה כדי שאנשים יבינו כל השירים שאנחנו מכירים שזה פחות או יותר כל השרירים את כתבת את כתבת אני מציעה את זה

לא לא אז אני לא אז תפקידי הוא לא להצניע אותך אלא להיכנ שיש לי חלק קטן בתרבות הישראלי

לתת את הנשמה ואת הלב עולה עולה אמן שלי הכל מה כמה טוב שנפגשנו כל שיר שרק תשאירי זה חמותל בזאב כמעט כמעט יש עוד כמה קטנים ש לא אכפת לך בוא נפרגן יואו עכשיו זה קטע כי יש אנשים שפוגשים אותם ברחוב והשם מחובר לפרצוף אצלך

את אישה אישה חמודה מטופחת הולכת ברחוב אף אחד לא יודע שאת חמותה על בן זאב תספרי לי קצת על הדיסוננס הזה על ה

או איזה דיסוננס כל כך מתוק ואני כל כך אוהבת אותו. אני כותבת שירים והמטרה שלי זה לשמח את עם ישראל. השירים שלי בדרך כלל שירים שהם קצת מעלים וגם כש

הם שירים יותר עצובים תמיד יש את הנקודה האופטימית, את האור.

כן. וזה לא ש שלא כתבתי דברים עצובים בחיי או תהליכי נפש יותר עמוקים, אבל באיזשהו שלב הבנתי בזכות אמא שלי שפחות אהבה את ספרי השירה ויותר אהבה פזמונים וגם גדלתי בבית כזה שאוהב את הזמר העברי ואת כל התרבות הישראלית והעשירים התחילו לקבל יותר את המקום שלהם. חוץ מזה אני גרופית של זמר עברי.

יואו גם אני.

אני כל כך אני כל כך אוהבת

יואו

מילדות.

אז זכיתי שיהיה לי איזה חלק קטן בפאזל הזה של לא את ח זאת אומרת את את המסגרת

קטי קטונתי באמת קטונתי. איזה

ממש תודה לאל שיש לי שם מקום ממש

ואני אוהבת את המקום הזה כי גדלתי במשפחה של אומנים והם כולם אוהבי במה ואוהבי אדם ואוהבי משחק ואני יצאתי יותר ביישנית יותר צנועה מאוד אהבתי תמיד את מאחורי הקלים

רגע אז בוא ניקח אותך לילדות חמותה לילדה איפה נולדת

נולדתי בעיר תל אביב כמו שניך דורי וארן אבא שלנו היה ממיסדי אבימה הקמרה

א לימים סמבטיון לימים הוא נקרא לחיפה להיות בין המייסדים של תיאטרון חיפה

אה

וכשהייתי בת שש עברנו לחיפה שם גדלתי עד שהלכתי לצבא אחרי הצבא חזרתי לתל אביב

אז גדל קצת אליטה כזאת של ה של התרבות הישראלית זאת היית בת של כולם זאת אומרת אומרת יש את יודעת את החבר'ה שכאילו היו בין המייסדים בין הבונים בין את היית שם זאת אומרת את היית מאוד מוברגת הייתי שם גדלתי בחממה כן

לגמרי כי אמא הייתה במקור זמרת אופרה ואחרי זה אחרי שהתחתנה עם אבא שלי אז היא עשתה השבא להוראה אבל גם בהוראה הייתה שחקנית והתלמידים היו הקהל שלה

בית שכולו תרבות

תרבות אומנות, חברים היו לה חברות יפיר הקוני ששנה דמרי נומי שמר בעלה של נומי שמר היה הסנדק של אחי אירן זאת אומרת בית ששאבנו מפולני

א תרבות שלמה שהייתה אז שבתוכה גדלנו וזאת הייתה הדת שלנו זאת אומרת

נכון

הדבר הכי חשוב זה שיש לאבא פרימירה עוד מעט אנחנו בתקופת חזרות ואבא יותר באמת מתח אז יותר הולכים על בעונות ובאים אליו לתיאטרון ומביאים לו בערב סנדוויץ' ורואים כל הצגה המון המון פעמים

זה הצגה ככה שנכיר פחות יותר את השם שלה שאבא אמון על ההצגה הזאתי

אה הייתה הצגה שנקראה על עחברים ואנשים

כן שמעתי

אה מעגל הגיר הקזי למי ששמעכ

אה אבל הוא דווקא מוכר מהסרטים ומהסדרות

למרות שהוא היה שחקן מאוד אה הוא לא קיבל תפקידים גדולים. אבא שלי בדעותיו, אני רק הבנתי את זה לימים, לא היה שייך לצד

הנכון של המפה. הבנתי. כן. הוא היה תמיד אומר, אין א שחקנים אה קטנים, יש תפקידים קטנים. או זאת אומרת אתה גם אם אתה מקבל תפקיד קטן אה אתה צריך לעשות ממנו משהו גדול. כן

ואבא שלי בא ממשפחה דתית גם והוא היה ביתריסט בצעירותו היה הוא נטש את ה למד בתחקמוני

הוא שינה את שמו סבא וסבתא שלי היו חרדים ממש א נראים כמו עגולה כמו ידעו רק אידיש לא כל כך יכולתי לתקשר איתם הצד של אבא אמא נולדה בארץ אמא הייתה ישראלית אמא כבר הייתה דור אחר הייתה מאוד אה

מאובבת כבר בברנג'ה

כן למרות שהורה הגם הגיעו מפולין מורשה משפחה משני הצדדים

ורשאים

כן

אז שמענו בבית הרבה פולנית הרבה יידיש אבל האווירה הייתה מאוד מאוד ישראלית ודור כזה שהם תרמו תרומה עצומה לתרבות הישראלית

כן יואו

אז א באמת גדלנו בחממה

למרות שדורי רוצה להיות שחקן אבא שלי ניסה קצת להכשיל אותו הוא אמר חייהם של השחקנים לא סוגים בששב

את יודעת שלמדתי תיאטרון כן אני אני כן כן

חני איפה למדת תיאטרון

במכללת אמונה במכללה רק בנות ורק זה אני כן החבדניקי שלמדה התיאטרון זה היה נורא מעניין

אה כן כי לכן נורא מהר התחברתי כי זה כ כי נפש אני ואני גם כתבתי מגיל שמונה שירים וסיפורים וכ לא אין לי אין לי חותמת בשום מקום בעולם התרבות הישראלית ממש לא אבל אני כל כך רואה את הילדה הזאתי שרק הנפש שלה מדברת דרך ציורים וסיפורים ודיבור כל הדבר הזה

כל הדבר הזה נכון וזה לא

גם לא היו אז בתי ספר לאומנות נגיד בתיכון

כן כן

תיכון הלכתי לתיכון רגיל תיכון חדש ש בחיפה.

אז מה בעצם השע הראשון שלך שאת יושבת וכותבת לך, את יודעת באי שם בחיפה ופתאום הוא פורץ ומגיע לכולם. ואת יש את הטרנספורמציות בין זה שאתה יושב לעצמך וכותב את יודעת ופתאום לבין זה שהוא נחלת כולם.

מתי זה קורה? כמו שאומרים בחבד שהקדוש ברוך הוא רצה לעשות לו דירה בתחתונית לא אנחנו צריכים לייצר את המקורות פרנסה

נכון

לא באתי למרות שזה נשמע שבאתי ממשפחה ככה אבל שחקנים ומורים הם לא אנשים מאוד עשירים

כן

הם היו אנשים מאוד צנועים לא חסר לנו כלום בילדות אבל אה לממן אותי כבר את יודעת זה היה מעבר עבר ליכולות שלהם ואני פשוט התפרנסתי כמו שסטודנטים צעירים מתפרנסים. הלכתי להיות מלצרית. אה גרתי בתל אביב והיה מקום שנקרא בית עובן. בית הובן.

אה אוקיי. חמוד.

כן. והיו שמה איזה 20 א סוגים של תהי והצגות הצגות יחיד. זה היה מין מקום קטן כזה שבו התחילו נורית גלרון ומאיר אריאל וניקוניתי וכל מיני אומנים ומנעלי המקום זהו שאני יכולה לעשות עוד כמה דברים חוץ מלהגיש את התה ולעבוד כמלצרי לקחו אותי לעבוד במשרד

שמתעסק במכירת ההצגות

אה וזה היה בשנת 79. באותה שנה השיר הללויה זכה באירוביזיון,

נכון? אוקיי.

בישראל.

כן. ומשרדו של שלמה צח, שהיה מרגן מאוד גדול וידוע והיו לו הרבה שירים באירוביזיונים והרבה אומנים אה הם חיפשו מזכירה ושאלו במקום הזה בבית אובן אתה מנהל אתה מכיר מישהי והוא אמר כן יש כאן מישהי שעובדת אולי

חמותה לצעירה

חמותל כן ו הגעתי למשרד של שלמה צח ושמה עבדתי במשך כמה שנים הייתי כל פעניקית כזאת עכשיו במשרד הזה עברו אומנים הכי גדולים שהיו לנו זאת אומרת שלמה צח מאוד טיפ זמרות וכותבות

כן

רחל שפירה שמרית אור אהוד מנות בועז שרה רבי שייקה פייקו אילנית אילנה אביטל אדם חלב ודבש כל ועוד ועוד ועוד וספי ריבלין ועוד המון המון אנשים

ואיך את מרגישה שאת יושבת שם המזכירה סוג של אתה יודעת כל ב

אני בעצם המזכירה השנייה שם אני עוזרת מזכירה אפילו

כן ויש לך איזה קול כזה שאומר אני לא פחות מהם אני גם יכולה לא

לא לא את מקומי אני יודעת אני באתי לשם להיות כוח עזר, לעשות קפה לאומנים, לעשות שליחויות. שלמה צח הוא קלט אותי.

אה,

הוא הדלת שנפתחה לי. הוא קלט אותי והוא נתן לי עבודות. הוא ראה שאני יצירתית ומוכשרת ו

עם ראש קצת יותר מ וגם באמת הייתי עובדת גם בבוקר, גם בערבים. המון המון תפקידים היו לי.

כן. היום תחשבי כמה אנשים

עושים את הדבר הזה שאת אומרת. כן, נכון.

כן. הייתי מזכירה את הפקה. מה זה אומר? המון דברים.

וואי

בלי סוף. ולמגרות הייתי כותבת.

אבל עברו שם כאלה אומנים מוכשרים ומדהימים והם כבר קריאת ש באמת קטונתי.

כן. שאת אומרת לעצמך.

אוקיי, יש להם שמתי. יואו יואו

יש להם מה

לא אני אומרת שאת אומרת לעצמך באיזשהו מקום ש אני חושב שזה סיפור של הרבה אנשים שכשאנחנו דווקא מוקפים בהנשים האלה שכבר יש להם את התהילה ואת השם את אומרת מה אני מולם זאת אומרת אני עכשיו את לא פחות מהם ואני כל פעם אומרת את זה לאנשים אתה לא פחות מהם זה שיש להם כבר את השם

הנה הנה אתה רואה היום כשאנשים עוברים לידיך מה אני ליד חמותל בן זאב בואו כאילו אבל זה לא נכון להגיד את זה כי יש ממש לא ממש ממש לא אני כן הייתי מאוד א מאוד נהניתי לעבוד שם כי זה שילב את עולם התיאטרון וההופעות

כן

ואת האומנות א התחלתי לעשות תלבושות ואביזרים

שלמה נתן לי את ההזדמנות והשירים הגיעו אחרי זה מה שקרה כתבתי שירים שהיו משהו בין שירה לפיזמונאות והראיתי את זה לאיזה חברה שעבדה בעיתון את ו היא אמרה למה שלא תשלחי כמה שירים שלך

אמרתי לה את חושבת שזה באמת א זה תשלחי אומרת תשלחי שלחתי 10עשרה שירים התקשרו אליי אומרת לי האורחת אני רוצה לפרסם את כל השירים על פני שני עמודים ואני שולחת לך צלמת

וואו

ומאוד התרגשתי ושלחה לי אתיל רוזנה מדהימה אני לא יודעת אם את מכירה אותה אבל עד היום צלמת באמת מדהימה כזאת בשחור לבן וככה ליד הבית א שגרתי בו אז בתל אביב צילמה אותי והיה לי כזה 2 וחצי שורות שהיו כתובות עליי בת 24 אה שימה את המדרשה לאומנות עובדת במשרד של שלמה צח כמזכירת הפקה ממש כזה שלוש שורות

ואז השירים שלך

זה זה קורות חיי עד אז אז שלושות

יואו

במה הסתכמת את אומרת חוזרת הפקה

כן והשירים מנוקדים ויפים מוגשים כזה

איזה שיר נגיד שאנחנו מכירים היה שם

לא היו שירים מוכרים שמה לא זה היו שירים שהם יותר היו

פזמונאות כזאת

כן

אה א יותר שירה כזאת

שירה אבל

כן

שירה לייט כזה לא יודעת אפילו מה זה היה והחוברת של עיתון את הגיעה לידיו של שלמה צח בוקר אחד אני במשרד הוא נכנס עם העיתון אומר לי למה לא אמרת לי שאת כותבת פתאום מגילה עוד איזה נדבח כזה ש וואו

חושבת לו שמה עוד אחת שגם יודעת לכתוב

כן

אמרתי לו התביישתי להגיד לך כן.

הוא אמר לי, "בסדר. הביא לי באותו יום לפני שחזרתי הביתה קלטת עם מנגינה של קורבי אושרת. עכשיו מה את היית מרגישה מקבלת?

תשמעי, קובי השרת בזמנים של

מה לקבל? מה היית מרגישה?

רוממות רוח. זה לגמרי

התרוממות רוח עד כדי גלי חום שעולה. חין של האוריזיון ושל הן

אחרי הבני בי אחרי ההללויה כאילו

הם מתחילים לעבוד על אלבום אחרי ההצלחה שלהם

כן

הוא נותן לי שיר ואני חוזרת הביתה טק עלה לי החום נכנסתי למיטה כולית מרמורה ועוד לא שמעתי את השיר

אמרתי טוב אני רק אקשיב לו

זה למחורת בבוקר בריאה וצוהלת רצתי למשרד עם הטקסט של עם המילים של א שיר לשירים, שיר לשירים שבדמי זורמים עכשיו. שיר לשירים הנרקמים בחוץ.

אוי, איזה מתוק.

וכל כל מה שנכתב בשיר הזה וכאילו עליי ומה כל מה שאני עושה עד היום הזה.

שירים זורמים בדמי, נרקמים באיכותי זהב,

כן.

מאיזשהו מקום גבוה ש

שאת עוד לא קוראת לו בכלל הקדוש ברוך הוא אלוקים. אם את עוד לא חשוב לציין, את באה המשפחה החילונית לחלוות זאת. היום את יושבת לי עם החצאית והמטפחת וזה עוד לא שם בכלל. ממש לא. להחזיק עד קלות הלל חזק חזק בשתי ידי. כן, זה ממש נובע מתוכי. ואז שלמה מבסוט מזה וזה מגיע למקום ראשון בפס מצד הפזמונים.

בפעם ראשונה שהשם שלך מתפרסם.

כן. זת מי כתבה חמותל בן זאב? מה זה עושה לך?

נכון אושר, אושר גדול באמת. התרגשויות ובכלל אני להיות להיות במשרד הזה ובכלל שמישהו יפתח לי דלת כזאת זה אין לי מילים. אני עד היום עשיתי צעד מאוד נועז שנסאתי לחול. עזבתי את הארץ, אבל לא אחרי שהיה לי עוד שיר אחד. אחרי שיר לשירים, שלמה צח נתן לי לכתוב מילים לעוד לחן של שוקי לוי. א וכתבתי את השיר שובי לים

של אילנה אביטל.

כן.

שזה שיר עצוב הלחן שמח. הרבה פעמים את רואה כאלה שירים שהורגים את הנשמה מרוב עצב אבל הלח את יודעת שזה נורא משעשע תמיד להקשיב רגע למילים את שובי לים

כן

היום אני קוראת לו שובי לירושלים

היום שאבתי לירושלים

יואו נכון ג

אליי חני יואו

א שובי בתשובה לירושליםכן

אבל אז הייתי עושה ריצות ג'וגינג בתל אביב לפני שהייתי הולכת לעבודה בבוקר הייתי הייתי רצה בים במרינה של תל אביב וכתבתי לעצמי את השיר הזה. את שכחת את מה שיש בך

והלכת אחר ליבך

ובסוף ימייך אלה את הולכת לדרכך. אה עברתי תקופה קשה כי בעצם היה לי הכל. עשיתי א התעסקתי בעבודות שאני נורא אוהבת. כן

ו כאילו הגשמתי את עצמי באיזשהו אופן אנשים נורא שואלים את עצמם מחפשים את עצמם

לא היו לי טעיות לגבי זה המסלול שלי היה מאוד ברורני מתעסקת בדברים שאני אוהבת

אז מה היה קשה

אבל מגיל מאוד צעיר רציתי משפחה רציתי להתחתן כבר מגיל 19

כן

כן

דוסית ממש

אפילו לפני זה כילדה אני זוכרת

שחלמתי אה על ממש מגיל מאוד צעיר, אבל אני זוכרת את הבשלות שהייתה לי בגיל 19 להגיד אני רוצה להתחתן, אני רוצה אני רוצה את המשפחה שלי ולא הצלחתי למצוא וזה לא קורה קורה

ואני אסופה של כישלונות בנושא הזה עם כמה כמה נפגשת פחות או יותר

תראי לא היה לא היה אף אחד שרצה להתח תחתן איתי בואי נמר

עד עד שהיא

אני לא מאמינה

לא לא למה את לא מאמינה מה אני כזאת מציאה גדולה ברור מה לא ברור מה זאת אומרת

תראי זה הכל רצון השם השם

עשה ככה שאני עד גיל 26 אסתובב לי בעולם עשה כל מה שאני רוצה במה שקשור בו אומנות מה זה מבסוטית נתן לי מלגה לארצות הברית למדהימה שאת רוצה תשי

כן

למדתי שם עוד שנתיים עיצוב תלבושות ואויזרים לתיאטרון כמה אהבתי את זה לא הבנתי אנגלית כן הבנתי אנגלית לא עבדתי בעבודות הייתי מחסנאית ומלצרית וישבתי ברחוב וסרגתי סוודרים ומכרתי אותם ופלאפל מחרתי וכל מה שאת יודעת על ישראלים שאת נמצאת

כן כן

וגם את זה אהבתי וחיתי לי את החיים שלי והיו לי חיים טובים ושלמים אבל עדיין

הבדידות הזאת לא מוצאת חצי השני

נכון ובארצות הברית כשגרתי לבד אז בכלל כאילו הייתי הולכת ברחוב ואתה שמה כל כך כאילו בארץ עוד הייתי פה ושם פוגשת חברה זה לבד נורא לבד,

הכי לבד. ואהבתי את הבדידות שלי. מאוד הסתדרתי איתה, אבל ידעתי עדיין שאני רוצה את האחד שהוא שלי ואולי גם להביא איזה ילד או שניים לעולם. אני יודעת. אולי אני מסוגלת גם להיות אמא. לא יודעת. לא ניסיתי.

יואו. באיזה מתי את מוצאת אותו? באיזה גיל?

עכשיו הייתי בניו יורק. באיזשהו שלב הייתה לי חברה שהייתי סורגת לה לביק שלה הישראלית, הייתי סורגת להסוודרים וקצת התקרבנו. אני יום אחד הולכת יום שישי מהעבודה. עבדתי אז כמחסנאית ו איזה מחסן של ישראלי שהיו להם תשמיד שלי קדושה כאלה מזכוכית. הייתי הורזת את זה וסוחבת את הארגזים וגם חסכתי כסף של הסאבו. הייתי הולכת ברגל הביתה וגם ככה מסתכלת. א דיני רואה מרחוק איזה מין משאית כזאת עם אותיות בעברית.

וואי מעניין.

כן.

מתקרבת מתקרבת. יוצא לו חבדניק. לא ידעתי שזה חבדניק אבל תראה מה שזה היה.

מתחיל לדבר איתי. ישראלית. כן. וואלה. נשואה. אמרתי לא שומרת שבת מדליקה נראות שבת תן לי פמות אבל עכשיו את הולכת הביתה כשתגי זה כבר יהיה כניסת שבת

יואו

תדליקי את הנר את א רווקה את לא צריכה שניים

יואו

זה היה חידוש בשבילי

מה זה עשה לך כזה שפתאום מגיע איזה מישהו עם נר

עשיתי מה שהוא אמר לא יודעת כאילו הייתי ממושמעת אמר אמר להדליק מדליקים. אוקיי. כן.

מהנר הקטן הזה משהו התחיל לקרוא. יואו. והחברה הזאתי איילה שפתאום כזה התחלנו דיבורים רוחניים והכתיבה שלי פתאום הייתה מין תנכית כזאת ותק טק טק אמרתי ד אני לא יכולה להיות יותר באמריקה, אני חייבת לחזור לארץ. הגעגועים. פעמיים לא עשיתי סדר עם ההורים שלי ועם האחים שלי. פתאום זה היה נורא מהר. אמרתי יאללה כבר עם הלימודים האלה אבלים. אני חוזרת רציתי ללמוד כדי לחזור לתל אביב ולפתוח מחסן תלבושות

ולעצב תלבושות להפקות. וכל פעם שההפקה נגמרת, הבגדים חוזרים למחסן שלי ואז כאילו משמשים גם ביד שנייה להפקות אחרות.

אד נו די הביתה הביתה לכי הביתה.

פתאום הנר הזה הדליק לך את את החיבור הזה הביתה. אין יואו האיר אצלי משהו בלב ואז אמרתי טוב פדיחה מה הייתי רק בניו יורק לא הייתי בכלל באמריקה

כן

כלום

עזבתי את הדירה שלי בניו יורק והתחלתי כזה מסע לסן פרנסיסקו לוס אנג'לס מיאמי מקומות שלא הייתי בהם אף פעם איזה יופי מלא ישראלים מלא זה איך את יודעת א הגעתי למיאמי אמרתי יא זה כמו ארץ ישראל נורא מזכיר לי איתם איזה גוויר איזה כיף פה אני רוצה להישאר כזה כמה ימים הגעתי לדירה של ישראלים שחברה שלי אח שלה אה לא לא שהז בדירה התפנה שם איזה חדר ושהייתי בחדר הזה ואמר לי שמה מישהו שאדירה גם כן הוא היה באחד החדרים ישראלי אמר לי את רוצה לעבוד פה יש כאן איזה מסעדה של ישראלים ברור שאני רוצה כאילו לא הייתה שאלה בכלל למחרת התחלתי לעבוד במסעדה הייתי עוזרת מלצער אומרת בסגל

כן

פיקולו זה נקרא

אומרת הייתי מקבלת 10% ממה שהיה מלצרים

אה אוי אוקיי

זה לא זה לא מוצרי

כן זה קטן נורא זה כזה

זה זה לנקות אחרי שאוכלים את הכלים ה

כן

שאכלו בהם ולסדר לנקות ולסדר עכשיו הבעלים היו ישראלים ובאתי לשם אמרו לי את רוצה מוזמנת התחלתי לעבוד למחרת עוד פעם באתי אמרתי נורא נחמד לי פה זה יש יש לי מקום להישאר, ישאר פה כמה יש לי תקופה קצרה ואחזור הביתה. טוב, למחורת אני ככה עם מגש כזה עם כלים, ערמת כלים מלוכלכים, נכנסת למטבח ויוצא ממנה מלצר עם כזה מגע של גלידות והעיניים שלנו נפגשו.

או

וזהו מאז אתם ביחד. אתמלצר עם הגלידות.

בן כמה הוא היה? אז בת כמה את?

הוא היה בן 35

ואני הייתי בת 37.

טוב,

הציע לי להיפגש. אמרתי, "אוף, אני לא סובלת את האמריקאים האלה. אני אף פעם אפילו לא ניסיתי אפילו לחשוב על זה שאני אה עם מישהו אמריקאי. זה לא היה זה לא היה כאילו

זת הוא לא ישראלי הוא היה אמרי

הוא לא ישראלי הוא היה אמריקאי לגמרי

או מיי גאד

לגמרי לגמרי

עברית הוא יודע בכלל

כלום הוא לא יודע כלום ואז אמרתי בסדר הוא רוצה חשבתי אולי הוא צעיר ממני אמרתי אני עם המזל שלי למה ש למה שהוא בכלל ירצה אותי בטח ניפגש ולא יצא מזה כלום ואז אל תיפלי, אל תיפלי, אל תשברי לעצמך את הלב, כי זה כן כבר הוא נשבר כל כך הרבה פעמים.

יאללה, את כבר חוזרת הביתה.

כן.

אבל הוא היה נורא נחמד אליי.

ואז הוא אנחנו יוצאים הוא מספר לי שהוא גרוש

ושהוא גר אצל אמא שלו ושיש לו שלושה ילדים ושהוא כבר שנה אצל אמא שלו עם הילדים. עם הילדים, הילדים,

שלושת הבנים.

וואו.

ואשתו בגירושים לא הגיע לו ויטרה על הילדים יואו.

א והוא גידל אותם לבד. הוא אמר לי את זה אחרי ש אני חושבת אחרי איזה שתי פגישות או משהו. זה לא היה

אינפורמציה שהגיעה מיד.

כן.

אבל אה בכלל לא התרגשתי.

אוקיי.

יופי. נפגוש אותם. א זה לא היה משהו שמנה ממני להמשיך את המפגש ואז הזמנתי אותם אליי הביתה בערב שבת והוא גם הראשון שהביא לי פרחים דרך אגב

די איזה בחור להתחתן איתו ודאי זה

להתחתן איתו מהרגע הראשון ידעת

ברור לא חושבים על שום דבר אחר הביא לך פרחים

הביא לי פרחים והביא לי את השלושה ילדים

ועשיתי להם בבית שאני אני הייתי בו, עשיתי להמנה ראשונה פלאפל

יואו

הכנתי פלאפל פשו בחיים תראו מה זאת ישראל היהודים האמריקאים האלה

כן וואת כל השלבים האחרים מנה עיקרית ולפתן והילדים היו נורא חמודים והוא רק דיבר אנגלית ואני עשיתי כזה בראש הרבה דברים לא הבנתי

והילדים בכלל היה להם מבטע כזה

ניקם כמה הם היו ממש צעירים? הילדים היו הקטן היה בן חמש, בן שבע ובן תשע. קטנים

קטנים

ממש

ילדים קטנים. אמרתי לבעלי, תשמע, הוא כבר הציע לי נישואים ואמרתי אני מתחתן, אנחנו מתחתנים בארץ עם ההורים שלי. א כל התהליך הזה היה איזה חודשיים וואו.

עד שהיינו על המטוס. יואו,

הבן אדם אף פעם לא היה בארץ וגם לא הילדים. יואו

וכי אמרתי לו תעשה עלייה אני חוזרת לארץ את הביתי אני חוזרת הביתה זהו

אני חוזרת הביתה אתה גם חוזר הביתה

כמובן אני לא מוותר עלייך אנחנו לא מוותרים עלייך אנחנו באים איתך

יואו

שלושה ילדים חזרתי לארץ עכשיו אמא שלי השיחה לפני שאני חוזרת אמא היי אני חוזרת לארץ בכי ודמעות של התרגשות יוא הם לא ידעו אם אני בכלל אחזור אי פעם

ואת מגיעה גם עם גבר ושלושה ילדים חכי אני אומרת לה אמא אני לא חוזרת לבד החלום שלכם

אני חוזרת עם מישהו יוא

והעיניים שלהם נוצות אני מדמיינת לעצמי שהעיניים שלהם נוצות היא אומרת לי הוא אמריקאי

כן אמריקאי וואו תפסה מיליונר

וואו אמרתי לו כן אמא הוא אמריקאי ואנחנו באים לארץ לחיות פה להתחתן והיא נורא שמחה יש לי עוד משהו קטן לספר לך יש לו שלושה ילדים

יואו

נראה לי שהיא התעלפה כי היא הייתה שתיקה מהעביר

התה שתיקה מישהו היה צריך שם לזרוק עליה מים יואו וככה הגענו אמ עם 200 דולר הוא השאיר לי אשתו הראשונה

אני מבינה את הנכסים והכל

עבר לאמו שזה במקום אחר והגענו לארץ והלכנו למרכז קליטה קיבלו אותנו בגבעת ברנר והתחתנו התחתנתי עם עם בעלי ועם שלושה ילדים מתחת לחופה.

הם קוראים לך אמא?

הם קראו לי אמא. הם קוראים לי

היום הם כבר ילדים גדולים אז לפעמים קוראים לי ככה, לפעמים ככה. את יודעת אבל

כן

בעיקרון א את אמא שלהם הם לא ראו מאז ש נוצר נתק.

כן.

לקחתי על עצמי את הגידול שלהם בלי בייבי סיטריות ובלי מטפלות. והם באים הביתה בצהריים ויש אוכל ולא מישהי אחרת מטפלת בהם ואני עם כל הדברים שהיו לי זה יכול לחכות אני עכשיו בונה משפחה כעבור שנה נולדה לנו אדליה כעבור עוד שנה נולדה כרמל

וכעבור עוד כמה שנים נולד עונג זאת אומרת לתוך המשפחה הזאת עם הבנים שדרך אגב אגב, השמות שלהם זה רן, יעקב ורפאל. עם הבנים הייתי שנתיים.

יא ואז את הבית משפחה של שישה ילדים

בסיסנו וביססנו את כל ה

וואו

את כל הדבר הזה, את היחסים בינינו.

הם לא היו חייבים לאהוב אותי. הם קיבלו אותי כי אבא שלהם אהב אותי אבל

אה לא היו חייבים. אני ראיתי בזה מתנה. ואמרתי זה מה שהשם נתן לי על כל השנים האלה שכל כך רציתי משפחה ולא ילדתי נתן לי

שישה ילדים תוך שנתיים

תוך שלוש שנים כן כן תוך שלוש שנים היינו

עם חמישה ילדים ואז עונג נולד כשכבר עברנו המון מעברים עברנו כי מי שבא לראות והתחלנו תהליך של חזרה בתשובה

אז זה בעצם פותח לך את העיניים. זאת אומרת יש בעולם.

לא יש ניסים גלויים. יש

ניסים גלו.

זה נס גלוי.

אין לי פה בכלל ספק. כולל זה שהילדים היו צריכים לעבור גיור.

אה כי האישה לא הייתה יהודיה.

נכון.

אוי הבנתי.

ואז מה זה אומר? עליי.

ובזמן הזה את ממשיכה לכתוב?

כל הזמן.

והשירים שלך מתפרסמים בזמן הזה? בארצות הברית כל הזמן כתבתי ולמעשה חזרתי לארץ עם כל החומר של שלושת ספרי השירה הראשונים שלי.

יואו.

אה יום אחד באתי למשרד של צח ובועשה רבי נכנס לשם וזה היה המפגש הראשון שלנו. הוא אמר לי אולי תחתבי לי משהו עם לתת

והלכתי הביתה

לתת את הנשמה ואת אין אחד בעולם שלא מכיר את השיר הזה. כן

לתת

אז זה היה בסיטואציה משפחתית כשהילדה גמרה הייתה על הידיים אודליה הייתה תינוקת

אה והבנים על הרצפה משחקים במטבח לא יודעת סיטואציה משפחתיתכן

נכתב כזה נשפח בשלוש דקות ולאט לאט חוזרת לכתיבה לקשרים לעוד אנשים שאני עובדת איתם אבל הצגות ילדים אבל כל העבודה נעשת בלילה או בבוקר שהילדים לא

הכי פחות זוהר ממה שזה נראה. את אומרת זה

פשוט שהילדים לא ידעו אפילו

שיש כאן מישהי שהראש שלה בעננים ובעניינים ובשירים ו ואני הולכת עם התינוקת ועוצרת בזה ויושבת וכותבת את ילדה של כרמל נניח זה השיר שכתבתי להודליה כשהיא הייתה תינוקת ואז נדה לי ילדה וקראתי לה כרמל

היה כבר שיר מוכן אה א עונג נולד יותר מאוחר כבר כשעזבנו את ה אחרי שעזבנו את הנשם נתת לו

וואו

עונג שבת

וואי

השם של קרליבך היה במושב ילד שקראו לו עונג שמש הוא מוזיקאי ולקחת את העונג

מעצתי את השם הזה קצת אה לא רגיל אבל א הוא מאוד מצדיק את השם והוא כולו תענוג של ילד

וכל ילדיי מקסימים מדהימים מוצלחים יפים, טובים.

אז בעצם כיום כשאת את מנסה להגדיר את עצמך לאיזשהו מגזר שאת שיייכת מה זה יותר ברסלב? זה יותר חבד זה יותר זה הכל הכל ביחד כזה

הכל משממש אחד גדול תראי

זה גם משהו שהיה בי בפנים שהיה לי מילדות משיכה ליהדות בתיכון כששמחה גולדין למד איתי בכיתה

אבא של הדר גולדין

אבא של הדר גולדין והוא הציע לכל החבר'ה בואו תראו פעם מה זה יום כיפור תצומו פעם ביום כיפור מי הלכה ועשתה את זה בבית כנסת שלו?

אז מן הסתם? כן.

וואו.

ומאז צמתי ומאז הקשר שלי גם ממשפחת גולדין כי כבר לא הייתה חברה שלו.

וכשכל העניין עם הדר התחיל אני איתם לאורך כל הדרך. כתבתי שירים וואו.

צעדתי איתם ו

הם בנשמה שלי ובלב שלי. שזה הסיפור הזה כבר ידע סוף טוב סוף את יודעת

להביא אותו לרבועת עולמים זה סוף א

כן

מספק מבחינתנו

כן

אני פוסט טראמטית מיום כיפור

אה אוקיי אז את אה

תודעת מלחמה את אומרת זה חלק ממך הבנתי

שרטתי כל השירות שלי היה התגייסתי יום אחרי יום כיפור

ויש פרצאה מלחמה אמרתי שנה מאוד קשה בצבא וכל השנים זה היה לי בפנים וכשהיה 49 שנה למלחמת יום כיפור

שזה היה ממש עכשיו זה כן

עכשיו אמרתי אני רוצה לדעת אם אני פוסטראומטית אז רציתי לדעת הלכתי לעשות כזה במשרד הביטחון ברור שכן אמרו לי תלכי לזאת הלכי לא לא אני לא רוצה ללכת לשום טיפול את הטיפול פול אני עושה לעצמי

כן אבל רק לדעת שיש לך פה טראומה

שזה שאני קופצת ככה כשאני שומעת שזה שאני

צועקת בלילות שזה שאני

שאני אדע

שאני אדע שזה מזה משהו

ילדים תמיד אומרים לי את חר דתית את חר דתית

הנה אז את בבקשה חווית את מבת יום כיפור וכל ה

עכשיו מה שקרה בשביעי לאוקטובר בעצם ביום כיפור שלפני השביעי באוקטובר יום כיפור אני הייתי בלחץ שתה תעבור השעה. כל הזמן אני יושבת בבית כנסת שיעבורתעבור השעה.

ולמה?

חברות שלי לא מבינות.

כן.

בשתיים הייתה הזקה ואני וואו.

וזה היה 50 שנה

נכון? בכל הזמן דיברו גם על ה50 שנה. זה רק שתעבור השעה שיהיה אותו דבר. ו ועבר היום בסדר. ואז בשמחת תורה אני יושבת אצל הבת שלי, אנחנו יושבים סביב השולחן בערב שבת ואני אומרת, "אתם יודעים מה? היום היום הם יעשו משהו.

למה את ח?" כי זה היה כי כל הזמן זה היה לי בתודעה שהם יעשו לנו ב50 שנה משהו. אני אומרת יום כיפור היה אז השישי לאוקטובר, עכשיו זה יום שישי, השישי לאוקטובר. וואו. הלילה היום היום הם יעשו משהו

ממש תחושה חזקה שזה עומד לקרות

באותו יום כרמל שלי נסעה לנובה

וואי

ובערב שמחת תורה

ואת יודעת שהיא שם לא יודעת

לא אני אני שומרת לה על הילדה כרמלי חדורית

אמא לילדה שהיום היא בת שמונה תז בת שש והיא אומרת לי היא עובדת בפ פסטיבלים ועובדת והייתה באודו תאילנד כל המסלול הזה והיא יום השישי הזה בשמחת תורה נסעה אמרה לי שיש להם איזה אירוע באזור תל אביב יפו ביפו

אמרתי בסדר יש לי הרגשה לא טובה היא אומרת לי אמרתי לה אל תשיא מי נוסע עם הרגשה לא טובהכ

לא התחייבתי אני חייבת אני חייבת אני נוסעת חוזרת טוב לא חוזרה בבוקר אני קמה עם מי עם הנכדה שלי הולכות לבית כנסת קמנו קצת באחור השם הפיל עליי תרדמה היא באה לבית כנסת ותיישבת עם מיה נכנס הנכד הבן של אודליה נכנס ארי ואומר לי סבתא בבית הכנסת כרמל הכל בסדר יואו שאומרים לך כן הכל בשכי מלחיץ מה קרה שם בדיוק

יואו אמרתי אוקיי אבל הבת שלי נכנסת היא אומרת בואי בואציא החוצה יצאתי החוצה לא העליתי בדעתי היא אומרת לי היה אירוע ביטחוני בדרום כרמל בסדר אה היא רוצה לדבר איתך אמרת מה קשור דרום היא ביפו אה היא רוצה לדבר איתי בסדר יש איזכור אני אעשה צה להורים יזכור ו

שלוות נפש השבת הצילה אותי

יואו חרת י כל הפוסטראמלחמת יום כיפור מה זה היה עושה לך לדעת שהיא באזור לחימה ו

וואו וואו שום דבר שלוות אלוהים הולכת לי אחריה האישקור הביתה מתקשרת אליה שבת היא אומרת לי אמא אני בסדר הכל בסדר אני משפחה בכפר ממון קרה פה משהו ואני שומעת קולות ואנשים צורכים מדברים מדברים מדברים קיצור היא עבדה בזמן שזה קרה בנובה והמשמרת שלה הייתה עד שבע

וואו

ב626 כשהתחיל כל הבלאגן ניסתה לעזור לאנשים אבל הבינה שהשאירה ילדה בבית

רצה לאוטו נסעה בשלב מסוים ים זאת שמלפניה ירו בה, נפלה החוצה וכרמל שהיא צריכה לברוח מהאוטו, פתחה את האוטו בהודו עולה ורצה שש שעות

וואו

וקראו לה ניסים והיא אמרה שמע ישראל וכבר הייתה מוכנה להיפרד מהעולם הזה

וואו

עשתה חיוך ש חיוך כזה ועם החבר'ה שהיו איתה בואו נחייך תמונה אחרונה. אמרה שמע ישראל הופיע טנדר ולקח אותה. וואו, מטורף. ואז הוריד אותם ואז שוב התחבאו מתחת לעלים. ראו אנשים אנשים שעומדים לראות עליהם RPG ומכוונים עליהם ו סיפור נס ההצלה שלה. זה משהו שבאמת הוא היא היום מספרת אותו.

וואו.

חזרה הביתה, אמרתי לה, "אתני צולת שואה כי הבנתי, לא הבנתי ישר את גודל האירוע.

כולנו הבנו רק לאט לאט.

רק יום אחרי זה. שלושה ימים בכלל לא יצא לי קול מהפה.

רק חיבקתי אותה ונתנו לה את כל המענה ואז היא התחילה לקבל טלפונים. זה נהרג. זה זה לא מוציאים. זאתי נפצעה זה לוויות א קיצור אה טראומה שלי נוספה על איזשהיא פוסט טראומה אבל גם בגלל זה ידעתי איך לטפל

כן

אמרתי אני שותקת כבר 50 שנה היא מהרגע שהגיע התחילה לדבר ופסיכולוגים ועובדים סוציאליים וזה מגיע וזה מתקשר

זאת אומרת יודעת לתקן דרך מה שאת עברת בדיוק עשיתי את התיקון איתה ממש

ואני כל הזמן כל הזמן מסתכלת עליה ולומדת ממנה

וואו

איך היא מדברת וכל פעם נפתחת לזה יותר עשו עליה סרט כתבו עליה בספר של הדסה בן הרי אורות באפלה פרויקט שעשו מאוד יפה עם ציורים כאלה בחול שמספרים את הסיפור שלה א והיא התחילה להרצות בנובה בפני חיילים

ובחול לקחו אותה למדריד ובונדון וחזרה עכשיו מפורטוגל

ממש עושה ריפוי דרך המילים והשיח

נכון

לסיום מה מה ההצלחה הכי גדולה שלך מה את מרגישה בוא ניקח הצלחה מקצועית והצלחה אישית

קודם כל זכיתי לכתוב המון שירים ולעבוד עם המון אנשים ולהיות במקום שאני מאוד מרוצה ממסך חיי. אין לי לא תסכול ולא מרמור ולא החמצה ולא תחושה שיכולתי להיות משהו שאני לא עשיתי ואני עושה כל הזמן.

מה השיר שאת הכי אוהבת?

השיר שאת הכי מתחברת אליו. כן.

שאני הכי מתחברת אליו.

זה כמו לשאול איזה ילד את הכי אוהבת או שזה

בדיוק. תראי, יש את לתת

שהוא הכי קיבל מקום ויש את שאר השירים שכל אחד, השיר האחרון הוא זה שאני בדרך כלל הכי אוהבת.

אה, אוקיי.

א אבל זכיתי לכזה שפע נהדר. אגדתי את הכל גם בספר שנקרא לתת, מהנשמה ומהלב.

וואי. אחרי 40 שנה שהשיר הזה נכתב, גם היו לי תובנות שלת זה לא לתת את הנשמה ואת הלב

זה אלא לתת מהנשמה ומהלב כשאת מותירה לעצמך גם כן מקום

כן

שאת צריכה לתת לעצמך זה הבנה מאוד מאוד גדולה

הבנה בוגרת זאת היום היית כותבת את זה ככה את אומרת

כן כן זה חברה הציעה לי את זה ואמרה לי למה לתת את הנשמה ואת הלב איפה את

וואי נכון

אמרתי את יודעת מה את צודקת ואני אתקנת את זה בספר קיבלתי

מהמם ומה ההצלחה האישית מבחינתך הכי גדולה שלך

כמובן שהמשפחה כמובן זה שהצלחתי א להקים משפחה בישראל להתחתן כדת קדת משה וישראל ו לחיות חיים מלאה אהבה, מלא עניין אה חיים אולי לא שגרתיים, אבל א בתוך הדבר הזה הצלחנו לאחרט שתי משפחות למשפחה אחת

ולראות נכדים שהיום יש לנו כבר נכדים בצבא, אני אני כבר מחכה לשלב של עניינים עוד מעט ובאמת לרוות נחת חסידי למרות שלא כולם הלכו בדרך שלנו וכל אחד בחר בדרכו לכולם יש את הניצוץ האלוקי הזה ואת המסורת הם יודעים מה זה שבת הם יודעים מה זה חגים הם יודעים הכל בחלקים מהחינוך שלהם הם הם גם קיבלו חינוך דתי אז הם באמת גם חווך לדרכו

נכון

כשהוא גדל אז אני חושבת ש המשפחה זה אושר עצום וזה הישג עצום וזה כולל גם את בני המשפחה את האחים שלי ואת המשפחה המורחבת ואת הגיסים והגיסות וו אה אז זה באמת מבחינה מקצועית אין לי שום טענות אני רק מבקשת מהשם שישלח לי כוחות להמשיך וליצור ולהעניק ל לעם ישראל את כל מה שיש גם בתוכי וגם א המון המון דברים שעוד לא יצאו לפועל

כן

זאת אומרת ההצלחות הם חוז וזון מאוד קטן מתוך המון דברים שלא הצליחו. אז לזכור

נכון נכון

שההצלחה לא באה ככה. או לא לומדים על קשה ו

וגםשלונות אנחנו לומדים

המון

גם מהדברים שפחות א המון המון ניסיונות המון חוויות בדרך של אה לא פשוט דברים לא פשוטים

שאני לא מדברת עליהם כי אין להם מקום בחיי תיחמתי את זה אני עסוקה בטוב ובאור ובנחת ובבריאות ובעם ישראל ובמשיח שיבוא כבר המשיחמן ווא איזה אישה מיוחדת את חמותה את פשוט וואו ‏Oh.