להתחתן כשבן הזוג מתמודד עם מאניה דיפרסיה: זוגיות במבחן, הפעם עם אביטל ונעם רבלין

נועם אב לשלושה מלווה מתמודי נפש ומתמודד בעצמו עם מניה דיפרסיה אביטל ריבלין מתאמת שיקום בהוסטלים מתמודדי נפש וחובבת ציור וכתיבה בואו נכיר אותם זוגיות שנולדה כמסע מרגש מתגלה עשה הישרדות יומיומי. זוג עם שלושה ילדים חוספים זוגיות שינה בין שגרה פשוטה לבין צונמי של אשפוזים ומשברים. כשמחלה הנפשית נכנסת לבית הם עומדים לשרוד וגם לאהוב מחדש. שלום וברכה לאביטל ונועם. מה שלומכם?

ברוך.

שבח להב.

תודה. תודה.

טוב לראות אתכם כאן. טוב. אני בטוחה שהסיפור שלכם יביא הרבה תועלת לעם ישראל.

אז אני שמחה שהגעתם לכאן. אחד ה אחת האמירות הנפוצות של אביטל זה הסני כלי לשליחותך זהו שמלווה אותה כל פעם שיצאתי לדייטנועם אמרתי עשה לי כלל שולח שלחו אותך ו

אוה

וזה מה שהיה

מדהים

לא ציפינו זה משפט שמלווה אותך ככה לאורך השם

כן כן

זה המשפט שנמצא לה בוואטסאפ

נכון חזק

שכחתי מזה

חזק לקחתי

כן

לגמרי אז בואו תספרו איך מה שליחות? איך הכרנו? או הסיפור של איך הכרנו מתחיל בשני צדדים. את רוצה את הצד שלי? קודם או את הצד שלו?

תחליטו אתם?

א

אני אני חושב שאני אתחיל זה קצר. א אני א למדתי בבן גוריון באילת הי שלוחה באלת ואבא שלי נפטר. חזרתי ל חזרתי ליתיר ו

יש לציין שלום שני מתוך תשעה ילדים אז הוא חזר הביתה לעזור לאמא שלו

כן אה

וואו וכל התשעה ילדים אף אחד לא היה נשוי

היו היו נשואים

לא היו נשואים א אבל הם לא יכלו להגיע לסייה וכאילו כל הבוגרים היו נשואים אז היו דפוסים והצעירים עדיין צעירים

גם היית שבא שלך נפטר

אה א הייתי בן 26 כן

הייתי בן 26 אה עדיין רווק אה אז יכולתי לבוא לעזור

אה

כן אז עברת לבן גוריון בבאר שבע

כן עברתי לבן גוריון באר שבע סייתי לה א ואז יום אחד מתקשרת אליי שדחנית א מ שדחנית מטיר שהכרתי אותה ומציעה לי את הויטל שמסתבר שהיה איזה סיפור מאחרי האלים. אני אתן לאביטל לספר את זה. היא עושה את זה פטות.

מהצד שלי א למדתי בברילן באותה תקופה ובאמת יום אחד מתקשרת עליי שדחנית שהיא הייתה מחנכת שלי בכיתה הו והיא הכירה אותי. היא ידעה מה אני מחפשת והציעה לי את נועם. אני לא שאלתי יותר מדי שאלות. אמרתי לה את יודעת מה אני רוצה? אין בעיה סבבה. ואז באמת החליפה מספרים נועם מתקשר קבענו לצאת יצאנו א בדייט הראשון ישבנו בבאר שבע במפי הראשונים זה היה חודש כסלב היה כפור אה א אני הייתי לבושה ככה במעיל סגור באתי לאסוף את נועם והוא את

את הספונה לחלוטין בתוך המעיל וככה פחות יותר התנהלה השיחה

כן נסענו השיחה ככה בערך זורמת מתברר. אני כבר יצאתי עם מספר בחורים לפני נועם והוא היה הדייט אני הייתי הדייט השני שלו.

כלומר הוא יצא פעם אחת עם מישהי אחת שבוע לפניי

ככה.

אז יצאנו לדייט וא ותוך כדי אני מבינה ואז נועם פחות הכיר הילכות דייטים. בטח לא ב לא יודעת. בקיצור הוא לא ידע. אז אמרתי לו שאם זה לא יעבוד בינינו אני אגיד לו איפה הוא יכול למצוא מידע עד אז אני הולכת להיהנות מזה מהתמימות אה וזהו הגענו לבאר שבע ישבנו בבית קפה א כל אחד הזמין שתייה א אחרי כמה דקות נועם קם ונעלם לי ולא הבנתי לאן הוא הלך הוא חוזר עם שתי סופגניות דייט ראשון סוגניות הנהברוט אה זהו אז אחת הייתה תמימה למראה והשנייה הייתה עם הר של אבקת סוכר שאני כמו הג'נטלמן שאני מגיש לאישה שאיתי כמובן

את לקחתי את הסוגניה לא ידעתי מאיפה אני תוקפת אותה בינתיים נועם שם ביס בשלו והתברר שזה לא יותר מאשר א קליפת בצק מלאה מלאה בריבה אז הוא שם דיס בשלו כל כל הריבה נשפחה לו על הזקן הוא היה לו זקן מדובל כזה נשפח בכל הכיוונים אני ראיתי את זה התפוצצתי מצחוק כל אבקת הסוכר עפה עליו

היה לנו לבן בעיניים מהדת הרישה.

אחרי זה נשבר הקרח א הורדתי את המעין, התחילה שיחה לזרום א גיליתי בן אדם מלא בידע. נועם מאוד נהנה א הוא אוטודידקט. הוא נהנה ללמוד כל דבר שמעניין אותו הוא הולך ללמוד אותו. הוא נכנס ל הוא רוצה לחקור נושא. הוא נכנס לאינטרנט, פותח הרבה כרטיסיות בעיקר של גוגל סקולר למשל. אה קורה קורה סוגר סוגר סוגר וככה הוא יודע. יש לנו בדיחות על זה שכאילו מאיפה אתה יודע את הנושא הזה? מאיפה אתה מכיר? יש אנשים שבטוכות שהוא יודע הכל. לא, הוא לא יודע הכל, אבל כזה זה השם שיצא לו. אז באמת יצאתי מהדייט הראשון ואמרתי וואו, היה מעניין ויכול להיות שיהיה עם זה משהו.

ממש דייט שהסופגניה ששברה את הקרח. ממש שם שלה חתיכת,

את האייסינג.

אחרי הדייט השני אמרתי לאמא שלי, אמרה לה, אמא, יכול להיות שזה. זה אמא שלי אמרה ה זה היה הרעיון שלי בכלל אני כזה מה רגע מתברר אמא שלי אה גידה אותנו בבית היא א תפרה וגידלה אותנו בבית ובגיל 47 עשתה פסיכומטרי והלכה ללמוד ציוד

לא הבנתי מה ש גידלה אותכם בבית

היא היא הייתה קרת בית ותפרה מהבית זה היה המקצוע שלה

שי לא שח אותך מזדות לא חינוך ביתי משהו

לא לא חינוך ביתי אבל היא הייתה בבית ובעצם זה ככה זה היה ואז א היא תפרה אבל בגדול היא הייתה קרת בית ו בגיל 40 ישבה ועשתה פסיכומטריה והיא הלכה ללמוד ציעוד

וה

כן ואז כשהיאסימה ללמוד ציוד היא התחילה לעבוד בסורוקה אמא של נועם היא אחות חדר מיון בסרווקה רק לפני שנה בערך היא יצאה לפנסיה אז הם התחילו לנסוע ביחד בהסעה

ואז אבא שלו נפטר ואמא שלי א והוא חוזר הביתה נועם חזר הביתה והתחיל ללוות את אמא שלו לעשה מדי פעם

גנטלמן כבר אמרנו

אמא שלי ראתה אותו ושמה עלים בשבילי אז א משמה אה

אז היא פנתה לשחנית

היא היא ניסתה לפנות לאמא של נועם אבל היא לא בדיוק זרמה עם הסיטואציה כי

כי כבר אז היה סימנים של דיכאון כבר אז היה א קשיים והיא הכירה את המצב אז

היא לא הרגישה בנוח עם זה אז אה אז מי שלי פנתה לשדחנית שאמרה, איך אני לא חשבתי על זה קודם?

ועשתה את השידוך בפועל.

כן. ומאז אמא שלה לא יכולה להתלונן. זה היה הרעיון שלה.

כן.

הזכרתם פה מקודם את העניין הזה של מאז התחיל הדיכאון. אז אפשר לשתף קצת יותר?

בוודאי. אה דיכאון הדיכאון שלי א

הוא מגיע מ א כבר מהנהרות כבר בתקופת זה אמ החמיר מאוד בצבא ואז היה כמה שנים של קוראים לזה רמיסיה שנים של אה

ממה זה התחיל אבל יש איזשהו טריגר מסוים שממנו

יש מכלות נפש שמתחילות בטריגר ויש כאלה שמתפתחות עם הגיל ולא חייב להיות טריגר ספציפי אצל נום זה לא היה טריגר הוא התמודד עם הפרעות קשב שהפרעות קשב במחקרים מראים שיש להם יש להם ממשק לחלק עם חלק ממחלות הנפש זה יכול לבלבל

ונועם זה קראו לזה דיסטימיה אחר כך דיכאון קליני אחר כך ההבחנה התפתחה היא הלכה והתגלגלה הגיעה בסוף למניה דיפרסיה מלוכלכת לא משנה לא ניכנס לניואנסים ואז אה ובעצם זה לא משהו שהיה לו טריגר ונוצר.

אז מתי שמתם לב בעצם שזה התחיל? כאילו מה איך חשבתם לבדוק את זה בכלל שזה משהו?

א התחיל התחיל ברמה של להפריע לי. זה היה בצבא א היה הייתי ב במחנה הנתות ליד ירושלים והיה סופת שלג של שלושה ימים. היינו תקועים בבסיס ואז אחרי זה א אחרי זה נתנו לי רייתוק ולא יכולתי לצאת הביתה ובאיזשהו שלב נשברתי א נסעתי הביתה א אז הרסר שלח האלים כדי להחזיר אותי לצבא ואני אמרתי להם שהם לא מחזירים אותי חי אני הייתי עם הנשק ושם שם באמת היה נקודת שפל א מאוד מאוד מאוד גדולה ו הוציא אותי ל א פרופיל פרופיל 24 א שזה זמני והלכתי לפסיכיאטר של הצבא ועוד כל מיני דברים כאלה וה הפעם הבאה שהייתה ירידה הייתה כבר אחרי הנישואים א

שיצאנו לדייטים כן דיברנו על זה

כן האמת האמת פה היה טריגר פה כן המוות של אבא שלי כן התחיל את התהליך. אנחנו אה כמו שאמרנו אנחנו נפגשנו בעקבות זה שחזרתי א כדי ללוות את אמא שלי אחרי מותו של אבא שלי אז החתונה שלנו הייתה שנה אחרי שנה אחרי הפירה

חיכינו חיכינו שתסתיים שנה נתנו להם איזה שבוע וחצי לקנות בגדים למי שהיה צריך ואז התחתנו

כן ואז בעצם כל התהליך הזה של ה של הכניסה לדיכאון של הקושי התרחש לקראת סוף השנה הראשונה של הנישואים שלנו ואז באמת אביטל שמה על זה אצבע ושלחה אותי לאבחון אצל פסיכיאטר

זאת אומרת אבל לא היו סימנים לפני הצבא כי אמרת שזה התחיל בסדי בתיכון ב

הה ביקר היה בעיקר א הפרעות קשב שהפרעות קשב לפחות לפי המחקרים

חלק מהן יש להם אה אה הם אינדיקטורים ל

א להפרעות בעיקר הפרעה דוקטבית מניה דפרסיה

זאת אומרת אתה ידעת מראש שאתה הולך להיפגש עם אישה שאתה בעזרת השם רוצה להקים את הבית וידעת מראש שיש לך איזשהו התמודדות מסוימת ואת זאת אומרת דיברתם על זה כן ואת יודעת שאת הולכת להתחתן עם מישהו ש

האמת שבדייט הראשון לא ידעתי על זה וגם לא בדייט השני ואז הגיע הדייט השלישי שאנחנו קוראים לו דיט הפחדות א כרגיל אני אספתי אותו הלכנו הפעם לשבת במצפור מאחורי היישוב שוב אה והיקר כמובן אנחנו בתוך המעילים ותוך כדי זה אנחנו מדברים ו א כל אחד חסף בדייט השלישי כבר חספנו את כל הקלפים כל אחד את ההתמודדויות הכי נראות מה שאני בורח כזה ככה צחקנו על זה לא ברחנו אז אני סיפרתי שהיה לי הייתה לי אפיזודה דיקונית בגיל 17 א עם מחשבות עובדניות ובעקבות זה עזבתי את הלימוד מודים. עזבתי את בית הספר, לקחתי זמן הפסקה טיפול פסיכולוגי ואז אה ו ובעצם הטיפול הפסיכולוגי עזר לי לעבור את זה. חזרתי עשיתי בגרויות אקסטרניות

וחזרתי למסלול בשירות לאומי ונועם סיפר לי שהוא מתמודד עם דיכאון שהוא ברימיסיה. עכשיו אני אני עברתי את האפיזודה הדיקונית שלי אז היה לי ברור בתור בוגרת של החינוך הדתי הזה השלול פנה זה כאילו אני הצלחתי לעבור את זה בתוך אני אצליח לעזור לא נכון א

זה לאמות שונים פשוט אז

זה כן זה כרוני זה זה זאת אפיזודה זה דברים שונים אני כן אגיד אבל שחיפשתי בדייטי מישהו שאני יכולה לעבוד איתו על הקשר הזוגי זה הדבר שהיה לי הכי חשוב ובעצם מצאתי את זה בנועם עם ולמרות ההתמודדות זה לא לחיץ אותך הפחיד אותך מעצם זה שאני התמודדתי בעצמי זה לא לחיץ אותי באותו שלב כן שיתפתי את ההורים שלי קצת והם הם לא חשבו שזה א כל כך א כאילו כל אחד יש לו את ההתמודדויות שלוכ

זאת הייתה האמירה שלהם

מה ההבדל בין הפיזודה הדיכונית לבין אחרוני אם את יכולה קצת

אתה רוצה אמ ברמה הנוירולוגית רואים שינויים במוח גם באפיזודה וגם ב א א מחלה כרונית א העניין הוא שבאפיזודה השינויים לא קבועים יש איזשהו בדיכאון א בהרצאות שלנו אני מראה יש סריקת מוח שעשו במכון מיו ורואים שבדיכאון פשוט המוח כבוי המוח עובד על תאורת חירום הוא בו א עם מעט מאוד פעילות ובאפיזודה אז אוקיי הוא קווה נדלק בדיכון נכון היא חלק מהנורות נשרפות

אני אגיד מעבר

למרות שהיא הוסיפה ואמרה שאתה מאוד מאוד חכם כל דבר אתה לומד אתה יודע לבד לקרוא המוח עובד טוב

בעיקר האזורים שקשורים לתפקוד כלומר א רמות האנרגיה ב בקעה בבוקר למשל של אני בטוח ש שאת מכירה ומי שיראה מכיר שיוצאים לעבודה א ילדים או לימודים א קניות סידורים בבית וזה מגיעים למיטה מותשים אה זה בהחלט יכול להיות לקרות לי איך האירוע משפחתי של שלוש שעות

פחות

פחות גד לי בוא נ

ואני ואני גמור במיטה

הוא יישאר שלושה ימים במיטה אחרי רוע משפחתי

ואני לא יכול לקום ללכת לעשות קניות זה זו מטלה. א וברמות האלה זה אז אז כן המוח לא עובד באותה צורה. זה זה כמו שברגל רק באזור אחר.

אני רוצה להרחיב. המוח הוא מאוד מורכב. יש לו אזורים שונים של פעילות. אה לא היה מאוד מאוד חכם. כן. דווקא כשני הייתה אפיזודה אז הפסיכולוג אמר לי נכון את חכמה את עכשיו יחסית כן אני לא החוזון 100 אני יותר בכיוון של ה90 אולי אבל ה האמירה שלו הייתה שככל שאנשים חכמים יותרq אז הם מגיעים לזה יותר מוקדם וזה קורה עכשיו בסוף האם זה לא באמת משנה כל אחד והתמודדות שלו המקומות במוח שזה יושב עליהם. המוח שלנו מאוד מורכב. יש דברים מסוימים שעובדים יותר טוב אצל כל אחד. דברים יותר טוב, דברים פחות טוב. נועם מאוד חכם. זה בא על ידי ביטוי בהמון דברים. ולצד זאת האנרגיה שלו מאוד נמוכה. יש אנשים שהדיכאון אצלם יבוא לידי

ביטוי במחשבות א אה על הערך העצמי שלהם, על ירוד. יש אנשים שזה יבוא לידי ביטוי עם מחשבות עובדניות. יש כל מיני דברים שמתרחשים. זה לא חייב להיות אלוי אחד לשני.

לאו דווקא מחשבות עובדניות. יש כאלה ש

חושבים כל הזמן על מוות. לאו דווקא שלהם. כל הזמן על מוות. כל הז

ההתעסקות

כל ההתעסקות עם סבבה למוות. וזה פשוט איזשהו חלק במוח. במקרה הזה. אני חושב שהוא נדלק. לא לא קווה אבל ש שמופעל. וממש רואים שינויים א שינויים במוח א שינויים חשמליים במוח שמשפיעים ולכן אני אומר בהרצאות שלנו אני אומר כל הזמן תקשיבו זה פיזיולוגי אוקיי יש לזה

למרות שהמוח הוא גמיש

כן המוח הוא גמיש אבל בסופו של דבר אה

גם שבר שברגל מפה אבל נשאר

כן הגוף שלנו הגוף שלנו מאוד גמי שהוא יכול להתמודד עם שבר ברגל א הוא יכול להתמודד עם סקרת או עם פיברומיאלגיה. הוא יכול להתמודד אבל הוא משתנה. הוא לא אותו דבר.

א כן, יש מחקרים שמראים שכל מיני אפיזודות פסיכיאטריות משפיעות מאוד על המוח, על הפעילות המוחית, על כל מיני דברים. נגיד אפיזודות אה איך זה נקרא? א

פסיכואקטיביות.

פסיכואטיות.

אה פסיכואטיות. אפיזודות פסיכוטיות למשל ממש יכולות להוביל להנמחה קוגניטיבית ככל שיש יותר עכשיו ככל שמטפלים יותר מוקדם בדברים פסיכיאטריים שצים אם זה דיכאון אם זה מניה אם זה אפיזודה פסיכותטית לא משנה מה ככל שמטפלים יותר מוקדם הסיכוי שזה יחזור הוא יותר נמוך והסיכוי להחלמה המלאה הוא יותר גבוה א ולכן אני נגיד זה לא קשור לזה שטיפלו או לא טיפלו בנועם אבל אצלי כן זה טופל כמה שיותר מהר והיו לי עוד אפיזודות דיכאוניות לאורך החיים אבל זה היה מאוד נקודתי יחסית זה לא שזה כל החיים שלי בדיכאון עכשיו לכל אחד יכולות להיות אפיזודות דיכאוניות כן יש נשים שיש להם דיכאון אחרי לידה יש אנשים שלא יודעת עובדן קרוב משפחה

למשל גורם לתסמינים של דיכאון וזה לגיטימי ורלוונטי ואם זה בשנה הראשונה זה נחשב מה שזה נחשב קבי לגמרי רק אחר כך אם זה נמשך מעבר אז זה בעייתי

אז האפיזודה היא קצרה וממוקדת האחרוני זה מתמשך זה משפיע על יותר א

לאורך יותר זמן ועל יותר ייחוד חיים נראה לי בסוף

ואת בסופו של דבר נפגשת איתו בפגישה השלישית ידעת מה יש לו זאת אומרת הוא סיפר לך הבנת שזה משהו כרוני אז למרות אני חושבת שהבנתי חשבתי שחשבת שזה יותר מצב רוח או איזה

לא ידעתי שזה לא מצב רוח ידעתי ש כי גם כי עברתי בעצמי ידעתי שזה לא משהו שאם מישהו יש לו דיכאון אז זה סתם מצב רוח לא בא לי ונשאר במיטה זה מעבר אה כן חשבתי שאני אוכל א לעזור לו ולהתגבר על זה וכן עד שאתה לא חי את זה עד שאתה לא חי עם בן אדם אתה לא באמת מבין מה ההשלכות של זה

אף פעם עד שאתה לא חי עם בן אדם אתה לא יודע מה ההשלכות של לחיות עם בן אדם נקודה

נכון נכון עד שאתה לא נולד עד שלא נולד לך ילד אתה לא מבין כמה זה משנה חיים כאילו

בסוף ההתמודדויות לכל אחד יש התמודדויות ועד שאתה לא מתמודד איתם אתה לא באמת יודע מה זה א כן ידעתי שיש לי פרטנר לעבודה כן ידעתי שנועם יעבוד איתי על הקשר הזוגי וזה בא לידי ביטוי לאורך כל ההתמודדות עם זה אה אני אתן את הדוגמה הקלאסית שמבחינתנו אה א ימי שישי היו משבר קבוע בזוגיות כי היינו מחלקים בינינו משימות. אני הייתי עושה את שלי. נועם לא היה מצליח לקום מהמיטה ואז בבלתם פתאום אני צריכה להתמודד גם עם המשימות שנועם היה אמור לעשות והיה לי מאוד קשה ואז הייתי היה לי הייתי בוכה הייתי צועקת עליו נועם היה מכיל את זה נועם היה מקבל את זה אה ואחרי שנתן לי לפרוק היינו היינו ממש מנתחים מה קרה ואיך קרה

איך אפשר להימנע או איך אפשר להתמודד תוך כדי לתקשר בצורה יותר טובה טובה א וזה אני באמת אני זוכר שבאחת ההרצאות שאלו אותה שאלו את הוויטל מה איך איך את לא צועקת עליו ואיך מי אמר שהיא לא צועקת עליי בטח שהיא צועקת עליי אבל העניין הוא ש שבאמת זה משהו שלמדתי במהלך החיים להפריד בין הצעקה שהיא אה הב שהיא כאילו בין המילים שהם כאילו נגדי די ואתה לא בסדר בסדר ובין ה הצעקה עצמה שהיא הכאב של להביע את הכאב ולהביע את הכאב אני פה אני בשביל זה אני בשביל זה אנחנו ביחד

א כל יום שישי כזה בעצם לימד אותנו עוד קצת ועוד קצת לנהל את המחלה שזה הדבר החשוב לעבור לניהול מחלה ולא להתנהל על ידיה

א אז

לקחת את השליטה לידיים

כן בנינו לנו סט של מילות תקשורת אה אה סט של התנהלויות שעזרו למשל אחד הכללים זה שלא מוסיפים על יום שישי דברים שלא צריכים להיות ביום שישי

בצה לכולם לא תמיד מצליחים לעמוד בזה אבל אבל זה בהחלט אה

מתי היה הרגע הראשון אחרי שהתחתנתם שפתאום נפגש בזה פנים לפנים

מתי היה רגע אני לא יודעת להגיד לך רגע ראשון אני לא יודעת להגיד אני יכולה להגיד לך ש אה אה כשהתחתנו היינו מאוהבים, היו אורות ונצנצים, היינו בואים אחד לשני בעיניים ולאנשים לא היה נעים להיות לידינו. והשנה הראשונה היא הייתה כזאתי, הייתה אורות ונתנצים. ורק ככל שהתקדמה השנה התחילה ירידה בתפקוד. הוא פחות יצא ללימודים, הוא פחות יצא לעבודה, הוא נכנס יותר ויותר למיטה עד שלקח זמן, עד שהבנתי שרגע יש לנו פה בעיה. זה לא זה לא טריגר, זה לא נקודתי. מאוד קל לנו לחפש את הנקודות הספציפיות. לפעמים זה תהליך ובתהליך אתה לא תמיד כאילו לוקח זמן עד שאתה עוצר ואומר רגע זה זה מספיק שונה מהרגיל כדי להגיד יש לי בעיה.

אה

ולתוך המצב הזה נולדים ילדים? לא מיד,

לא מיד,

לא מיד. א שחר אליה הגדול שלנו נולד

שלוש שנים

ביום הנישואין השלישי שלנו.

וואו, איזה מתנה ביום הנישואים.

כן.

וואי, זה היה מצחיק. הלכנו ל הלכנו לאופל סכרת מערכות והוא נותן לנו תאריך ואנחנו צוחקים, אנחנו אומרים זה יום ה זה יום הנישואים שלנו. ז אומר כן, זה בסדר. רוב הילדים לא נולדים בזה

בתאריך המשוער. כמובן שהקה שלנו היא היא דווקא נולד דווקא בתאריך הזה אמ אני

איבדתי את הקשב רגע מה הייתה השאלה

כן לתוך זה נולדים ילדים

לתוך זה נולדים ילדים שחר אליה נולד לתוך כאילו זה היה אנחנו למדנו לאט לאט לנהל את האירוע ו א כן היו כן אני אזרוק פנימה שהיו קשיים בפוריות גם כן וזה גם השפיע זה לא היה אישו כן בדיעבד אני יכולה להגיד לך שזה היה בקטנה יחסית ה

כן כן ממש זה לא לא על זה יפול ויקום דבר גם השלישית שלנו היא טיפולים זה בסדר עברנו את זה א לתוך זה נולדים ילדים כמו שילדים נולדים לתוך כל מציאות חיים א

זה זה באמת אני כל פעם שמדברים איתי על קשיים ועל איך הקושי הזה של בריאות הנפש אני אומר תקשיבו הקושי האובייקטיבי הוא מאוד מאוד דומה להרבה מאוד קשיים אחרים אני יודע מה מישהו חס ושלום נפגע נפגע במלחמה נכה נגיד קטוע היד לא יכול לעזור במשי שישי לא קשה לו קשה לו לתפקד הבעיה האובייקטיבית משתנה לא ממש אוקיי קושי זה קושי זה קושי אז א אז הילדים נולדו לתוך זה, מכירים את הקושי שאנחנו חיים איתו, נהנים מהדברים שאני כן יכול לתת להם, פחות נהנים מהדברים שאני דורש מהם כי אני לא יכול לעשות בעצמי. ממש התעצבנו כשהם היו צריכים להתחיל לשטוף את הבית. אה אבל אה אבל כן כן ככה זה קושי הקושי האובייקטיבי הוא מאוד מאוד

דומה. אני אני רוצה להדגיש פה איזה משהו. יש בלילה שאלות על זה, סליחה שאני אומרת את זה. א וגם בדברים שפגשתי בחיים שלנו אה יש איזה נטייה לשאול מה וידעת לפני החתונה. א מישהי אמרה לי כדאי שתחשבו אם אתם רוצים אחרי הילדה הילד השני כדאי שתחשבו אם אתם רוצים להביא עוד ילדים לעולם לתוך המציאות הזאת. בסוף אנחנו קודם כל בני אדם. נועם הוא בן אדם כמו כל האנשים. אני אישה כמו כל הנשים. יש רכיב בתוך הכלל האישיות שלנו שמתמודד עם החלה נפשית. מתוך זה שהוא מתמודד, כולנו בבית מתמודדים עם זה. כן? אנחנו אומרים שבזוגיות שלנו יש אותו, יש אותי ויש את המחלה וכל עוד אנחנו שנינו מול המחלה. נתמודד עם הכל. כל עוד הוא לא בוגד

בי עם המחלה. אנחנו צוחקים על זה. אפשר לפגוד בכל מיני דברים. כן? יש אנשים שהולכים למשחקי מחשב, יש אנשים שה הולכים לתחביבים שלהם, לעבודה שלהם, לכל מיני דברים. בסוף יש פה בן אדם עם אישיות, עם חיים מלאים ושלמים שבנוסף מתמודד עם א עם דיכאון או עם מניה דיפרסיה. א פטרישה דיגן שהיא חוקרת של גישת ההחלמה שהיא מדברת על זה שאפשר לחיות לצד מחלה נפשית. אז היא התמודדה עם סכיזופרניה ובתוך הסכיזופרניה וזה היא כבר ידעה שהיא תהיה רופאה יום אחד פסיכיאטרית והיא תעשה את זה והיא ממש בונה יש לה איזה דגם כזה כמו של אה כמו של פרח עם הרבה הרבה עליי כותרת וכל עלי כותרת הוא איזשהו תחום שלה

אם האמא אם היא בסדר עכשיו אם היא אמא אם היא יאבה ספורט אם היא זה כל מיני דברים וגם הסכיזופרניה היה בתוך זה הסחיזו יש משהו במחלה הנפשית שנוטה לקחת את כל עליי הכותרת ולערבב אותם ולעשות בלאגן רגע בתמונה החוכמה היא בניהול מחלה ללמוד רגע להציב את הכל ולתת לזה את ה את הפרופורציה הנכונה נועם הוא אישיות הוא לא מתמודד נפש איזה כותרת כזאת אבל זה רק חלק מהרכיב הזה זה רק רכיב של הבן אדם

אבל זה כבר בהתחלה חשבת על זה ככה או שבהתחלה אמרת לעצמך רגע שנייה התחתנתי עם בעל הוא מתמודד ככה, אבל לא חשבתי לפני שזה מה שהולך להיות או זה מה שאני הולכת לפגוש בבית יום יום, שעה שעה. לא אמרת לעצמי יכול לה איזשהו משפט כמו או עלתה במוכך המחשבה, קודם כל תטפל בעצמך ואז נביא ילדים או למה בכלל עשיתי את הטעות הזאת? זה עליו בראש.

סליחה יכול להגיד משהו? לא. עוד רוצה להגיד משהו עוד? כן.

כן. אמ את שני טיפלתי בעצמי באותו שלב של א שהבאנו ילדים אני כבר א א פגשתי פסיכיאטרים התחלתי טיפול תרופתי א ודבר שני אנחנו כל הזמן מדברים על זה א אנחנו כל הזמן מדברים על זה ש ה שאנחנו בוחרים להישאר בקשר שאנחנו בוחרים מתוך מתוך הכרה של מה שאנחנו מקבלים ממנו מתוך ידיעה מה הוא לוקח מאיתנו ובמתוך מחשבה שבסך הכל זה שווה לנו. אז אני לא יודע אם היה לך שאלות למה נכנסת? למה עשית את הטעות הזאת? אני אגיד לך, אני לא חושבת שזה היה בהתחלה עם השנים מדי פעם עולות שאלות האלה יחד עם זאת אני יודעת שלכל זוג יש את השלב שעוצרים רגע וחושבים אולי עשיתי טעות אולי אולי ברציות חיים אחרת אחוזי הגירושים מצביעים על זה גם כן

בסוף א בסוף זאת השליחות שלנו בקרה שתיעשני כלי לשלוחותך מצאתי את מה שחיפשתי בלבנות קשר ביחד עם נועם ואנחנו בתוך זה א כן כל יום זו בחירה מחדש אם אנחנו רוצים לעזוב או לא אם אנחנו רוצים להמשיך להיות בזה או לא ויש מחשבות של מה היה אם אם לא היינו מתחתנים עם מי הייתי מתחתנת איך החיים איך חיים אחרים היו נראים אבל זה לא החיים שלי זה לא זאת מציאות החיים אני נשואה מה זה לכי תדעי מה היה באמת קורה אם לא היית אם לא היינו מתחתנים כאילו לכי תדעי מה

כן ואני אני באמת אני חושבת שבסוף לכל אחד שת מחשבות באיזשהו שלב עוצרים חושבים אולי היה יכול להיות יותר טוב במציאות אחרת בסוף החוכמה היא לעשות את מה את הכי טוב במה שיש כן אם רואים אני לא אומרת לכל אישה שנשואה למתמודד נפש תישארי בכל מחיר א גם לי היה שלב שפניתי לנועם היה איזה תקופה מסוימת עם אפיזודה מנית שהייתה ממש חד פעמית שכאילו דיברתי על בגידה עם המחלה נועם בגד בי עם המחלה הוא לא היה הוא לא היה בקשר כל המענה הרגשי שדיברתי עליו שהוא שנועם דיבר עליו גם כן שאני צועקת והוא מכיל ואז אנחנו בונים את ה את המערכת היחסים שלנו. זה לא היה זה לא היה קיים באותו שלב. הוא היה ממש לעצמו בתוך הבואה של עצמו,

בתוך ה אפטיות של התרופות ואני אמרתי לו ככה אני לא ממשיכה. אתה צריך עכשיו לבחור אם אתה משנה, אם משנים תרופות ואתה משנה את הגישה שלך או שאני הולכת. זה היה כבר עם שני ילדים בבית ואני עדיין אמרתי את זה כאילו ככה זה לא יכול להימשך ובאמת נועם תפס את עצמו בידיים והורדנו את התרופה שלא הייתה טובה ולא מצאת עבודה והנה אנחנו עדיין ביחד זהך נפשית שמרה לך את זה פתאום

לא זה לא היה עניין של זעזור נפשית זה היה עניין של הכרה במהלך לא כמו שאמרתי וכמו שאביטל אומרת לי לא פעם היא בוחרת להישאר ואם היא אומרת שבמצב ספציפי היא לא תבחר להישאר אז אני צריך לתקן את המצב הספציפי

כן ואיך ילדים שלולדים לתוך סיטואציה כזאת האמת א בסך הכל סך הכל הם בסדר א אני זוכר שפעם אחת הם הגיעו אלי לאשפוז הביאו עוגה ל לאחד החבר'ה שהיו מאושפזים איתי הם לא זה לא נראה שזה

סבר ששפוזים מה זה אומר להיות מושפעז מתי נכנס לא לשפוז מה אתה מחליטים בחוץ איך זה

בגדול היא מחשפוס

מתאב את הטיפול שלו

כן כן אשפוז בגדול זה מצב שבו התרופות כבר לא עובדות ו ורוצים א לעשות שינוי יחסית מהיר בתרופות תוך כדי זה שבודקים שהבן אדם בסדר לא מסוכן לעצמו אז א באותה תקופה שבאמת א כמו שאביטל אמרה בגעתי בה עם המחלה אז היה צריך ללכת ולעשות שינוי חריף בתרופות אה מכיוון שזה מניה דיפרסיה צריך לשים לב שלא שלא מגזימים עם התרופות ולכן באים ושומרים וואי וזה משעמם רצח זה לבוא האשפוז אשפוז זה משעמם רצח זה לבוא זה תכלס לבוא להיות בחדר שלך במשך כאילו עכבר מעבדה

זהו להיות עכבר מעבדה במשך רוב היום א לבוא באים מסתכלים עליך נותנים לך תרופות עכשיו בוא נראה הכל בסדר אוקיי אפשר להוסיף אפשר להוריד דברים כאלה אבל אבל אתה אתה עצמך בתוך התהליך זה לא פשוט

גם לא היה פשוט מול הצד הדתי יש לציין כי כאילו היה שבת היית מאושפ שבת אחת למשל ארוחות לא קשורות אה לזמן של כניסת שבת, יציאת שבת א

היינו צריכים להביא את כל הציוד אחרי השבת הזאת אמרנו עד כאן כאילו כל שבת חג ומשתחרר אה

כן אביטל הייתה מגיעה חותמת אני לוקחת את ה אני לוקחת את הבעל שלי הביתה הוא לא הוא לא נשאר פה

איך החברה המשפחה האנשים מסביב הקרובים מגיבים אפילו אני אשאל יותר מזה איך אמא שלך מגיבה שהיא זאתי בעצם שעשתה את השיד שידוך חשבה על השידוך לפחות והיא רואה אותך מתמודדת שפתאום הבעל מתשפז ואת מגדלת

לאבא שלי זה יותר קשה שלושה

אה שלושה לא שלך

לאבא שלי יותר קשה מאמא של אמא שלי מקבלת את זה בסך הכל היא אה היא מבינה שזאת התמודדות היא שומעת א את הקשיים אבל היא גם שומעת את היתרונות והיא נמצאת שם להכיל ולעזור אה לאבא שלי יותר קשה לראות אותי עם כל ההתמודדויות האלה אבל גם איתו אז עשינו תהליך. זה אחד הדברים כי אחרי השפוז בהשפוז הראשון שהיה לנום הבנו שאנחנו זה הדבר הכי חשוב הבנו שאנחנו נספר את זה אחרת. נועם היה באשפוז יום בהתחלה והוא היה נוסע לאשפוז היום וחוזר קורס למיטה ואני הייתי נשארת עם הילדים ויום אחד ישבנו אצל שכנה והיא שאלה אותי אנחנו גורים ביישוב היא שאלה אביתן מה היישוב יכול לעשות למענכם איך היישוב יכול לעזור ומבחינתי זו הייתה נקודת

א על חזור שפתאום הבנתי שהם היישוב לא יודע אם מה אנחנו מתמודדים אם הוא הסביבה לא יודעת אז אני לא יכולה לבקש גם בעזרה אני לא א אנשים גם לא ירתמו כאילו יש משהו שצריך להיות מאוד בשקיפות כדי שאנשים ידעו מה עובר ויכלו לעזור לנו בחזרה אז באותו רגע אמרתי לה עד שהיישוב לא ידע אנחנו לא אין מה ויזמנו ערב על בריאות הנפש בקהילה בעקבות הדבר הזה התחלתי לכתוב בפייסבוק בעקבות הדבר הזה עברנו בקרב המשפחה אחד אחד ושיתפנו שנועם להתמודד איך קוראים למחלה איך היא באה לידי ביטוי איך אפשר לעזור לנו את כל זה פרטנו אנחנו מתקרבים לחגים

אח שלי אח שלי בא אליי מה זה זה לא דיקי אשפוז ברצינות

לא זו אשכרה מחלה זה היה לו נפילת הסימון כזאת אז גם אולי שוב שיתפנו את כל הדברים האלה היום יש לנו הרצאה אז זה היה פשוט לעמוד ולספר ובאמת התוצאה של זה הייתה נגיד עמדנו שם וסיפרנו ואמרנו ש שנגיד לא היה לנו סוכה כמה שנים היינו סוגרים את הבית לסוכות כי לנועם לא היה לא היה לנו את האנרגיות לבנות את הסוכה בכלל. סוכות אחר כך חמישה אנשים שונים פנו אלינו שאלו איך אפשר לעזור עם בדיעת הסוכה ממש והנוער האלוף של יתיר בנה את הסוכה שלנו כמה שנים ברצף א עד שהילדים היו גדולים מספיק ורוצו לבנות אותה בעצמם אז היום אנחנו בונים לעצמנו את הסוכה אבל היישוב היה שמה ואז בא השפוז הבא אחר כך כשהיה באמת אני לא אכנס לכל

הסיפור אבל בגדול ברגע שהאישוב קלט שיש יש אירוע זה היה ככה רשת ביטחון נפרסה מה צריכה איפה צריך שמה אנחנו נמצאים צריך להוציא את הילדים בבוקר אני יצאתי לעבודה לפני שהמסגורות נפתחו נועם היה רגיל להוציא אותם נועם באשפוז עכשיו אין בעיה הכל בסדר הייתה משפחה שהתנדבה וכל בוקר הייתי מוציאה עליהם את הילדים ועם הילדים שלהם הם היו לוקחים את הילדים למסגרות ממש ברמה הזאת אני הייתי מאוד בודדה בערב נועם היה באשפוז אין בעיה עשו טבלת השתבצות מי מגיעה לבקר אותי באיזה ערב שאני לא אהיה לבד זה כאילו אוכל כמובן זה קמזוטין מה שנקרא ברור שהיו מביאים לנו אוכל א ועוד ועוד ועוד מעטפת ומחבקת

ממש הדבר המדהים שפשוט השכנה שלך אותה חברה הצילה אותך שהיא שאלה אותך איך אנחנו יכולים לעזור תגידי לנוכ

זה הקו המפנה שלך שהתחלת לשתף אז באמת התחלנו וגם בפייסבוק אגב זה אחד הדברים

גם הרבה מזה אתה את יצרת את הקהילה הזאת. בעצם זה שאנחנו באנו ושיתפנו זה יצר את הקהילה. בעצם זה שאנחנו באנו ואמרנו לאנשים גם במה הם יכולים לעזור וגם במה הם לא צריכים לעזור. זה לא כזה מפחיד ואנחנו לא צריכים עזרה כל 24/7. אז א זה יצר את הקהילה וזה לא קל לשתף. זה לא לא פשוט אבל התמורה התמורה מזה בהחלט

כן אני גם חשוב לי להגיד שבסוף כשמשתפים זה כמו עדבות בים

נכון

אתה משתף והאבן נזרקת פנימה וזה יוצר עדות של שיתופים אני התחלתי לשתף בפייסבוק כל פוסט שעולה עולה באישור של נועם יש פוסטים שלא עלו כי נועם לא ישאר אותם מעט מאוד יש לציין כן, קצת עריכה שלו אם צריך. ועצם השיתוף בפייסבוק הוביל לזה שאנשים שקראו אותנו שיתפו אותנו אחר כך שהם שיתפו. אם זה רק את המשפחה או רק את החברים הקרובים. יש אנשים שהתחילו לכתוב בפייסבוק וציינו אותנו בתיוג שזה בזכותנו. עכשיו זה לא שאני מחפשת את הקרדיט. אני חושבת פשוט שה החשיבות הזאת של שיתפות של שיתוף שיתוף יוצר שותפות. א

זה יוצר של ביחד אני מכירה משפחה שהתמודה עם איזשהו משבר רפואי מאוד גדול האמא הושפזה ביקשו להתפלל ואמרו אבל אל תשאלו למה והתוצאה היא שלא לא שימו ספר תהילים אחד אנשים לא היו מחוברים לזה כי פשוט אמרו להם תעשו מה שאנחנו רוצים אבל אתם לא חלק כאן זה הפוך כאן זה מביא קצת לתופעה ההפוכה שאנשים מרגישים יותר ב יותר מדי בנוחן כשמאירים לי על על הילודה שלנו כאילו שקט זה לא עניינכם אל תיכנסו לי לבטן אל תיכנסו לי להחלטות שלנו כש ויש לזה גם עוד השלכות כן בסוף אם אם מישהו עוזר לנו ואני מביאה לו עוגיות להגיד תודה ואומרים לי אל תיקחי לנו את המצווה הלו התבלבלתם רגע כאילו אנחנו לא המסכנים שצריכים לרחם עלינו ולעטוף

אותנו ורק לטפל בנובה והשנישאר שם המטרה היא בסוף לייצר כל אחד מתמודד עם משהו. בטח אחרי הקורונה, בטח אחרי עכשיו עם המלחמה.

צריך לייצר מעגל הדדי של קבלה ונתינה. פעם אמרו לי השורש נתן.

כן,

משני הצדדים אפשר לקרוא אותו. ההתמודדות המשתפת מובילה לזה שפותחים את עצמנו לאנשים אחרים והם פותחים בחזרה. והמעגלים הכי בריאים כן בבית. ברור לך, ברור לך שהילדים הם חלק מהבית והם אמורים להשתתף בניקיונות הבית, נכון? ברור שהבעל הוא חלק מהתמונה. ככל שמתרחקים זה כאילו פחות ברור שזה צריך להיות הדדי. כל אחד נותן, כל אחד מקבל. גם בקהילה זה ככה, גם עם שכנים, גם עם חברים. אם מישהו רק מערך אצלו בבית, לא תמיד זה נוח להתארח שם, כי אתה רוצה גם את האדיות.

לא, אין ספק. גם המקום הזה של ההסתרה הוא שואב כל כך הרבה אנרגיות. שיתוף הוא פשוט מביא לך באמת הבראה מסוימת גם מהסביבה כמו שאת אומרת

וגם אתה לא צריך כל הזמן להסתיר ושלא יראו ושלא ידעו וש זה ממש נכון אבל איך הילדים מרגישים עם זה עם השיתוף שלכם שאתם יוצאים בהרצאות ומדברים על זה וכל הקהילה יודעת ו

הבן הגדול מתפלל שיהיו לנו יותר הרצאות

הוא ממש א בקטע הילדים גדלו לתוך המציאות שלא מתביישים לספר ולשתף עם המתמודדים שהדברים פתוחים. הם הם לא נולדו עם ההסתרה הזאת מראש. אין להם את ה את הדבר הזה. אני חושבת שזה יוצר מצב בריא שהם גם יודעים לפנות עלינו לגבי כל מיני דברים. לא לא לגבי הכל. כן. הם ילדים נורמטיביים. לא הכל מספרים לאבא ואמא. אבל יש דברים שהם כן מספרים ויש דברים שהם כן יודעים. ומול הקהל, מול מול אנשים בחוץ, כשנועם היה מאושפז והם היו בגן, הם היו מתפללים עליו כל בוקר בבית בגן. זה היה חלק מהתפילה. כאילו אין מה להתבייש בזה. הגדול אחד אני הייתי קורא איתם כל יום קריאת שמע בוואטסאפ ואז כאילו והגננת היה יום אחד נתנה א נתנה משימה

לשאול את האבא איזה משהו ואז הוא לא אני לא יכול אבא שלי באשפוס ככה אמרו ל כולם א כה והיא אמרה לו לא אני יודעת שאתה מדבר איתו אז תספר לו מה שכואב לך. תדבר איתו, תספר לו מה שכואב לך. תדבר איתו כי הוא מקשיב לך, תלך איתו, יעזור לך תסמוך עליו הוא מכיר אותך. רק תדבר איתו. מה השאלה הכי לא פשוטה שאחד הילדים שאל אתכם לגבי העניין הזה? אה

א חששו שזה גנטי. אני חושבת שזה

כן הגדול אמר בצורה כזו או אחרת שזה גנטי וכאילו שאל האם זה גנטי והסברתי לו שיש כן יש לזה מאפיין גנטי אבל א ולכל לכל תחום בות הנפש יש ויכוח מאוד מאוד מאוד גדול מה משפיע יותר הגנטיקה או הסביבה כרגע עד כמה שאני יודע הקונסנזוס הוא שהסביבה משפיעה הרבה יותר מהגנטיקה בכל מקרה גנטיקה לא נותנת יותר מאשר א רגישות ל אז אין שום סיבה שעצם זה שיש שאני חולה אומר שהוא גם כן גם חושבת שהוא מקבל כלים איך להתמודד עם החיים בצורה כזאת שאולי זה ירכול להימנע אה גם אם יש נטייה אני חושבת שעוד עוד מקרה אחד שעולה לי זה שפעם אחת נסענו לשבת א לרוע משפחתי של שבת והבנו שבאותה נקודה נועם לא יכול לבוא עכשיו אם יש משהו שמאוד

חשוב לי זה הרוחות המשפחתיות של שבת נועם יודע שזה מבחינתי קו אדום שהוא צריך להיות נוכח ולשבת הזאת החלטנו שהוא לא מצטרף עכשיו יצאנו לדרך ופתאום הילדים קולטים שרגע גם מה שאמרנו להם הם לא קלטו אבל כשיצאנו לדרך ואבא לא איתנו זה מבחינתם היה רגע אבל למה אבא לא בא? אה, זה לא היה קל שמה. זה לא היה קל. זה הקצת מראה של הקושי וההתמודדות שלהם עם זה.

מה ענית להם אונית לעצמך?

אני חושבת ששיתפתי אותם. אמרתי להם, "תקשיבו, האבא לא מסוגל להתמודד עם זה. זו הייתה בחירה בין ללכת כולנו בלעדיו לאירוע הזה או לא ללכת בכלל. וחשבנו שתעדי שנלך לפגוש את כולם ולהיות עם כולם והם אמרו לי נכון היינו רוצים היינו מעדיפים את זה אבל היינו רוצים שאבא יבוא גם אבא לא יכול לבוא זה מה יש זו חלק מההתמודדות

תגידי חשבת לעצמך פעם נהיה אלה שמין את עצמו על הרגליים ושיתאפס על עצמו וקדימה שיעשה מה שהוא צריך לעשות בלי כל להסתתר אחרי התירוץ הזה של כאילו מדי דיפרסיה אה

בוא נגיד תשימי את השכל שנייה בצד שנייה אני אענה לך על זה אני אענה לך על זה אני אני כיום בשנתיים האחרונות אני עובדת בתחום בריאות הנפש אני מתיימת שיקום בהוסטל של מתמודדי נפש אה זה דיברנו על זה לאחרונה זה יוצר מצב שכאילו כל מיני התנהלויות שאני עושה בהוסטל אני כבר מכניסה הביתה עכשיו באוסטל יש מאוד א גישה של אחריות הבן אדם על עצמו כאילו אנחנו שותפים בקשר קשר שיכומי. צריך לעזור לבן אדם לעשות את הקשר את התהליך השיכומי שלו, אבל בסוף האחריות על הבריאות הנפשית היא עליו. א וזה כן נוצר כזה מצב כזה לאחרונה שאני לוקחת קצת צעד אחורה ואומרת אוקיי זה שלא. נועם היה צריך באחד הימים לקחת את הילדה לאיזה שהוא

טיפול. וידענו טאמנו את זה בראש. שעם ידע על זה בראש והתלבטתי מאוד בעבודה, בזמן העבודה אם להתקשר אליו או לא כדי להגיד לו, כדי לבדוק אם הוא באמת זוכר לצאת כי חזר לו לשגרה והכל השתנה

וזה היה אחרי תקופה מאוד מאוד המושג גם אז באמת היה חשש שאני לא

ולא התקשרתי לא התקשרתי

ולא יצאתי

אבל אני אמרתי אני לא מתקשרת זה שלו

זה שלו אם הוא לא יצא זה מהש זו יש כי זו אחריות שלו, זה לא אחריות שלי להתקשר. כאילו הטלפון הזה הוא הופך את זה לאחריות שלי וזה לא.

ואיך אתה הגבת? א אני

בתקופה האחרונה שהיא יותר נותנת לך את האחריות להתמודד עם

א דבר שאני רוצה טיפה לקחת אחורה כן אמרת לי כמה פעמים תהיה יאללה תקום ותפסיק לזה א ובזמנים האלה א מה שיכולתי עשיתי מה שלא יכולתי לא עשיתי ואותו דבר גם עכשיו א אם אני יכול וזה בכלל אם אני יכול א אני עושה אני באמת אני עושה את כל המאמצים כדי לקום, כדי אה כדי לטפל בעצמי. אה לא תמיד אני מצליח ומתסכל אותי מאוד מאוד מתסכל אותי כשאני לא מצליח. ואני חושב שדווקא כשאביטל רואה את התסכול הזה א אני חושב ש לא יודע אני חושב שזה מחזק שכי כי זה כי אני באמת מנסה ואני באמת מגיע לקצה עד כמה שאני יכול איך זה נראה שאתה מנסה ואתה נשאב שוב למיטה איך זה נראה הסיטואציה הזאת

תראי לפעמים אתה מגיע למצב שבו א לא מצליחים לפתוח את העיניים א במצבים ממש קשים אי אפשר לקטים בכשאתה כשהכל נגמר ולפעמים מגיע מצב שאני מטיש את עצמי כן אני א אני הולך לעבוד ועם הילדים וברוך השם זה לא קרה בזמן האחרון אבל זה היה מצב כזה שאני א לפני האשפוז הראשון היה מצב שבו אני הייתי עם הילדים ועזרתי בבית ו ואז יום אחד פשוט נכנסתי למצב קטון. כלומר, יום אחד נעלם לי מהחיים, לא התעוררתי. א הילדים אחד, אמא שלי הגיעה לבית כדי לראות מה קורה אחרי שהבית הזיקה אותה.

אחד הילדים שכב עליי, השני קישט את הבית בשום ותכשיטים ו ולי מושג נעלם. נעלמו לי 24 שעות מהחיים. חשוב להגיד שזה היה אירוע חד פעמים וזה באמת מה שהוביל לאשפוז היום. זה האשפוז הראשון שלנו ביחד שהתמודדנו איתו. כן.

א אבל בעיניי הדבר החשוב פה זה רגע להבין שיש לנו מציאות חיים. יש לנו מציאות שכוללת את התפקוד של נועם והתפקוד של נועם משתנה כי אופי של מחלה נפשית זה עליות וירידות. יש תקופות של תפקוד יותר או מצב רוח יותר טוב ויש תקופות של פחות. וכשנוע מסוגל הוא מתפקד יותר וכשהוא לא מסוגל אני צריכה לקחת את זה. עכשיו זה לא קל להסתגל לדברים האלה. אם השנים למדנו יותר לזהות את הגלים א לפעמים קורים דברים שהם פתאום צונמי כן ואז לך תתמודד עם צונמי זה זה מוציא לגמרי אם יש זמן אנחנו ניגע בזה אבל בגדול זה דורש א גמישות והסתגלות כל הזמן ואתה מה

אגב אגב גמישות הוא כיוונית גם

כן

גם לדרוש ממני מחדש כשאני יכול

כן זה דורש את הגמישות להבין מה המצב כרגע מה מצב החיים כרגע? מה מצב התפקוד כרגע? ולהתאים את זה לזה. הוא יותר מסוגל לדרוש יותר. הוא פחות מסוגל, אני צריכה לקחת כי אחרת הדברים לא יקרו. ואחרת הוא עלול גם לקרוס עוד יותר. א כמובן בתוך א שיח משותף על הדברים והבנה איפה הדברים עומדים ומילות הקוד שפיתחנו. נגיד אם נועם אומר לי אני לא יכול לצאת מהמיטה, אני יודעת שיש לי עוד קצת מקום למשחק. הוא אומר לי אני לא מסוגל, אני יודעת שזה על הקצה. בסוף מצד שני וזה בשעות חירום בלבד אם אני אגיד לו שאני אוהבת אותו מה יקרה נועם

אה כן זה עוזר זה בהחלט עוזר

זה נותן כוח יותר

כן כן זה חיבוק כן זה מאוד זה חתיכת חתיכת א זריקת זריקת אנרגיה

זה תרופה זה כמו תרופה זה כמו לקחת ח כמו כשצריך להוריד חום ממש ברמה הזאת וכשהבנו את זה גם הבנו שהלכתית צריך לראות איך עושים את הדברים האלה לפעמים חיבוק זה מה שצריך וזה רפואי זה ממש צורך רפואי

וואו מדהים עד כמה זה משפיע ישירות

כן

באותו רגע

כן זה זה בהחלט משפיע אה כמובן אנחנו שומרים את זה למקרה חירום כלומר כן כן, זה לא שאויטל שומרת את לא אמר לי שאני שהיא אוהבת אותי למקרה חירום, אבל הקטע הזה של ה להשתמש בזה כזריקת מרץ זה

אנחנו משתדלים לא לבזבז את זה.

זה משהו ש עד חן צריך מה שנקרא כאילו זה משהו שהוא עד 120

או שאפשר לעבוד על זה וזה יכול להעלם עם החיים.

אה את מדברת על התקון עצמה? כן. אנחנו נוגעים פה לנקודה שאמרתי. לפני כמה שנים הגענו לשלב שהרגשנו שאנחנו ממש השתלטנו על האירוע. אנחנו יודעים לנהל את המחלה. אנחנו יודעים לזהות מתי דברים מדרדרים קצת ולתת יותר מקום. אפילו אירועים משפחתיים שהם כל כך רחוקים אחד מהשני למדנו כאילו הכי הכי קשה ללמוד אותם כי זה לא קורה כל שבוע. ולמדנו להתנהל איתם וממש הגענו למקום שהרגשנו וואו. וואו סוף סוף טוב ואז נועם בלת שמיעה אני יושבת בצד הזה שלו כי בצד בצד השני הוא לא שומע

הוא חווה מה שנקרא עובדן שמיעה פתאומי עובדן שמיעה פתאומי זה מצב שיכול לקרות באוזן אחת או בשתי האוזניים שפשוט לא שומעים פתאום פתאום אצל נועם הוא קם בבוקר והפסיק לשמוע באחת מהאוזניים

לא לא הפסקתי לשמוע התחיל טנטון התחיל טנטון בלי שמע כלומר אני לא שומע צלילים רגילים אבל אני שומע כל הזמן כל הזמן

וואו מה זה חלק מהמחלה עצמה וסחרפורת וזה זה משהו אחר

מחלה אחרת

כמו שיש התקף לב יש התקף אוזן שנקרא עובדן שמיעה פתאומי עכשיו אנשים לא מכירים את הדבר הזה אבל כשיש כזה דבר כמו שאם מתקף לב רצים למיון גם עם זה צריך לרוץ למיון זה דורש התערבות מהירה של סטרואידים וככל שעושים את זה יותר מוקדם אז הסיכוי לטפל בזה א הרבה יותר טוב. זה לא מחייב שזה יעבוד אבל יש אחוזי הצלחה מאוד גדולים וככל שמאבחינים את זה יותר מאוחר יש עד חודש בערך אז ואז אחר כך זה כבר עבוד ממש עבוד עכשיו אצל נועם לצערנו כשלו באבחון לכל אורך הדרך מהתחלה ועד הסוף והתוצאה הייתה שאין הוא לא שומע באחת מהאוזניים זו חתיכת נוחות שמאוד משפיעה ויש טנטון מתמיד תמיד עכשיו כל בן אדם שלא מתמודד עם הפרעות קשב ודכאון

שיהיה לו טון יכול להיכנס לדיכאון הפסיכיאטר כשהוא שמע את זה הוא כאילו דפק את הראש בכיר אמר מה גם את זה אתה צריך כאילו

ממש ברמה הזאת

וזה קלקל את כל המצב

והרגשנו שזה כמו משחק מחשב שאתה משחק ברמה מסוימת ואז מחזירים אותך להתחלה שלוש רמות מעל קדימה תתחילו מחדש

וואי

נטרפו פלפים צריך ללמוד את החיים מחדש. אה אנחנו עוד בלמוד הזה. זה לא קל. זה לא קל. ההשפעה של האוזן כאילו כשעברנו כשעברנו על השאלות לקראת היום הזה וחשב חשבנו על זה מה אמר הקושי הכי גדול שאננו כרגע בחיים זה

כן

זה אתה רוצה לפרט?

אני חושב שאת עושה את זה מעולה. בסוף זה זאת התמודדות יומית של פשוט תסגרי רגע אוזן אחת ותנסי להתנהל ככה חמש דקות בבית זה נורא זה נורא אתה עושה הוסיפי זה עוד צליל ברקע

כן ואתה חי את הדבר הזה ואתה צריך לחיות עם הילדים ועם הפרעות הקשב ועם הבעיות בתפקוד וכל זה ביחד עם ההפרעה המתמדת הזאת

יואו אחד הילדים קורא לי אבא אני מסובב בכל לבית רק כדי למצוא אותו כי אני לא יכול לדעת מאיזה כיוון הוא מגיע כי יש לי רק שמיעה באוזן אחת אני סכל הבית כדי למצוא אותו זה משגע זה תסכר

אירוע משפחתי שהיה מורכב הפך להיות לכמעט בלתי אפשרי כי הרעש איך אתה יכול לאזן את כל הרעש הזה כשאתה לא שומע באחד מהאוזניים

מה נותן לך כוח להתמודד עם כל זה

א' אביית א היא מאוד מקבלת ואוספת אותי והמשפחה ובסופו של ו וגם ההרצאות האלה אנחנו יש לנו פה תפקיד יש לנו פה תפקיד בעולם הדיבור הזה הוא חשוב להרבה אנשים ו רבי זושה יש סיפור על רבי זושה ש ש אה א שפעם ראו אותו בוכה ואז שאלו אותו מה מה הסיפור והוא אמר אם אני אעלה לעולם הבא וישאלו אותי למה לא הייתי משה רבנו א קל למה לא הייתי אברהם אבינו לא ש אבל למה לא הייתה זושה ואני רוצה להיות נועם אני רוצה להיות הנועם הכי הכי טוב שאני יכול ווזה נותן לי כוח המאמץ הזה להיות נועם

ואנחנו נותנים כוח מה לי נותן כוח ההתמודדות הזאת

כשנועם מקשיב לי ונותן מענה רגשי בסוף יום שאני חוזרת הביתה ויש אפשרות להיכנס רגע למיטה ולשפוך את איך היה היום ולדבר על הדברים

זה השקט רגע בסוף וזה מדהים ששניכם בחרתם ללוות מתמולדי נפש

כן

מתוך ההתמולדות שלכם זה להתמולדת עם הבחוץ הזה

כן

שהוא מורכב

זה בהחלט מורכב אה אבל יש לנו אפשרות לתת משהו שלאחר לתת איזשהו עכשיו בכלל כל העניו של בריאות הנפש עובר למה שנקרא מומחים מניסיון לאנשים שיש להם איזשהו רקע כי כי בסופו של דבר בן אדם בן אדם עם א אה עם קושי שעל רקע בריאות הנפש אה אם זה מישהו שהוא רק למד הוא לא הוא לא באמת יכול להיות שם הוא לא באמת יכול להגיע לנקודה שלו וזה

אני חושבת שכשנועדת לעשות משהו אז אתה עושה את זה הכי טוב כלומר אני בסוף עבדתי בכל מיני א מקומות וחיפשתי את העבודה שתהיה לי טובה וכשהגעתי לתחום באיזשהו שלב הבנתי שאני צריכה את זה והגעתי לעבודה הזאת. אני פורחת. טוב לי מאוד בעבודה שלי. כן, צריך לפרוק סוף יום תמיד, כאילו גם כשטוב לך בעבודה, אבל א זה ממלא אותי. זה לא מוריד, זה ממלא דווקא ההתעסקות בתחום הזה. וואו, אנחנו ממש לקראת סיום וחשבונו לשמוע את התובנות שיש לכם בעקבות כל ההתמולדות הלא פשוטה. אני חייבת לציין שאתם מתמולדים איתה.

אתה רוצה להיות קנון?

האמת שלא.

אוקיי. אני חושבת שהתובנה הראשונה בעיניי זה להבין אה דברים. אני אאסוף מתוך השיחה את מה שאמרנו. אני חושבת שחשוב להבין שמי שמתמודד זה רק רכיב אחד. ההתמודדות היא רכיב אחד של הבן אדם ולא כלל הבן אדם. חשוב להבין שכשבן אדם מתמודד, כל הסביבה שלו מתמודדת. ככל שאז הנה גם היישוב שלנו מתמודד עם ה עם המחלה של נועם כי אנחנו גורים ביישוב. א המשפחה אנחנו הזוגיות בזוגיות יש את שלושתנו. אני חושבת שצריך להבין שצריך ללמוד להתנהל לצד המחלה ולא להתנהל על ידיה. ככל שלומדים את העגלים, את הסימנים, את ההתנהלות, אז יודעים יותר טוב איך לפעול שיהיה טוב לנו. לחגים מתקרבים. מבחינתי א יש לי כאילו לפני החגים חושבים, עושים

חושבים מה הדבר הנכון ביותר עבורנו. יש לי איזה מדריך כזה עם שאלות של לפני התקופות החתונות אחרי שלושת השבועות וכאלה שאנשים יעצו רגע ויבדקו איך הם מתארגנים לקראת אירועים משפחתיים כדי שיהיה להם יותר קל. בסוף ככל שאנחנו לומדים לנהל את המחלה ולא להתנהל על ידיה זה נהיה יותר קל. והדבר הנוסף זה לא להיות לבד לא להתמודד לבד. יש אנשי מקצוע שמומחים בתחום לפנות אליהם. יש למשרד הבריאות יש מרכזי משפחות שמלוות משפחות של מתמודדי נפש. זה לא עולה כסף. פשוט לפנות לאנשים שמומחים בזה ולקבל את הליווי. להבין שגם אני מתמודדת. אני צריכה את הליווי. אני צריכה את הטיפול שלי. אה לא להיות עם זה לבד. לשתף לשתף להתמודד ביחד.

א והרבה הרבה אמונה באלוהים ש שזה התפקיד בעולם וזה יהיה בסדר. כן. והתובנה שלי, אחת מהתובנות שלי זה שקושי זה קושי זה קושי. זה לא כל כך משנה מה הכותרת. א ה הקושי האובייקטיבי נמצא שם. וכן אני יודע ש שהכותרת הזאת של בריאות הנפש מאוד מאוד מפחידה אבל ברגע שמפרקים את זה רואים שהקושי מאוד מאוד דומה לקשיים של הרבה זוגות אחרים אוקיי אז תתמודד

ווא

כן

ממש לסיום יכול להסתכל אחד לשני בעיניים נגיד איזשהו משפט ממש מהלב מה ש מה שעולה לכם כרגע

אני שומח עליך

אנחנו נעבור את כל מה שצריך ביחד וואו זה מדהימה ביחד שלכם באמת אני חייבת לציין כי זה התמודדות לא פשוטה ומהר מאוד אפשר להרים ידיים ולהגיד טוב יאללה כאילו בוא נסגור את הבסטה הזאת וולא ואתם ממשיכים ביחד לזה כמו שאת אומרת מה שחשוב לי זה הקשר הזוגי לבוא לפרוק ויש מישהו שנמצא שם ושומע ומקשיב וזה מדהים וזה מה שנותן את הכוח להתמודד עם כל הבלאגן מסביב שהוא לא פשוט הוא לא פשוט שבעל לא מתפקד ונשאר במיטה וא אחרי לידה או בסופו רעיון וקשיים קשיים שצריך פה פרטנר וידך

שמישהו שיסחוף את העגלה עכשיו או את הקניות שעושים לפני שבת והבעל במיטה בא לך לתת לו איזה זה להתא את זוכרת שבאת אותי פעם

כן ממש בתתי בו

כן כן פיזיק אבל כ

כן זה זה לא פשוט אבל זה כמה הקשר הרגשי הוא כל כך חשוב כי הוא זה שמעניק לכם כוח נכון

לאבא שלי זכרונו לברכה הייתה אמירה שלפרק קשר זה לוקח אנרגיה אז עדיף לקחת את האנרגיה ולהשקיע בקשר

ולבנות לגמרי. תודה רבה לכם שהגעתם לכאן. ממש נתתם לנו הרבה כוח מתוך ההתמודדות האישית שלכם. אני בטוחה שזה יעזור המון לעם ישראל. כבר לפני 200 שנה אמר רבי נחמן מברסלב שבדור האחרון הכאבים יהיו כאבי נפש. והזוג הזה אביטל ונועם בעומץ רב הניחו את הפיל במרכז החדר ונתנו לו שם ומקום. אתגרים נפשיים זה האישו של היום. לדבר על זה ולהוריד את זה לפרקטיקה של היום יום זה כל כך חשוב. לא בכדי חז"ל התבטו בברכה כל כך חזקה. בריאות הגוף והנפש. לכולנו בעזרת השם. ‏M.