מספר הכוכבים בשמיים - הרב זמיר כהן | The Number of Stars - Rabbi Zamir Cohen

הגמרא מספרת שכשעם ישראל יצא לגלות, התלוננו אצל הקב"ה: ריבונו של עולם, עזבת אותנו, שכחת אותנו, תראה כמה אנחנו סובלים. הקב"ה השיב לישראל במילים האלה: שנים עשר מזלות בראתי ברקיע, ועל כל מזל ומזל בראתי לו שלושים חיל. כל אחד מהשנים עשר האלה, מתחת הפיקוד שלו, יש 30 גדודים של כוכבים. ועל כל חיל וחיל בראתי לו 30 ליגיון, ועל כל לגיון ולגיון בראתי לו 30 רהטון, ועל כל רהטון ורהטון בראתי לו 30 קרטון, ועל כל קרטון בראתי לו 30 גסטרא, ועל כל גסטרא וגסטרא תליתי בו 365 אלפי ריבוא כוכבים. שלוש מאות שישים וחמישה אלף של רבבות. מיליונים. וכמה כאלה יש? כפול 12. כשעושים חשבון מגיעים למספר הבא: בעיני הקדמונים, זה

נחשב הזוי לחלוטין כי בעין רגילה, כשהשמיים הכי בהירים ואדם יוצא ומנסה לספור כמה כוכבים יש, לכל היותר הוא יגיע ל-4,000 כוכבים. אבל חז"ל אומרים: כך קיבלנו שהקב"ה השיב לעם ישראל, ביד הנביאים, תגידו להם שבראתי כל כך הרבה, וכל זה לא בראתי - אלא בשבילך. ואת אומרת שכחתני, עזבתני. את כל הבריאה בראתי בשבילכם. איך אני אשכח אתכם!? לפני פחות מ-100 שנה, בעקבות תצפיות של האבל, התברר שיש נקודות אור מנצנצות. פעם חשבו שזה כוכב, התברר שזו גלקסיה, והגלקסיה הזו לבדה מכילה מיליונים של כוכבים. אף אחד לא מגיע למספר מדויק של כוכבים, אבל לפי הערכה של מדעני נאס"א, זה המספר שאנחנו רואים כאן: 10 בחזקת 21. לפי מאמר חז"ל

בתלמוד: 10 בחזקת 18. לנו אין ספק שבנאס"א מדברים על אומדן ועל השערה, חז"ל מדברים על המספר המדויק, על המספר הנכון. אומנם יש כוכבים שמתפוצצים, נמחקים, יש כוכבים שנולדים מחדש על ידי תהליכים שונים, או שהדברים מתייחסים לשעת הבריאה כי הקב"ה אומר "בראתי," או יכול להיות אפילו עמוק יותר: שהקב"ה מקפיד שכשמתפוצץ כוכב כאן, נולד אחר במקומו. אין לנו גילוי בחז"ל ביחס למספר הזה, האם זה רק בשעת הבריאה או שכל הזמן זה כך? בכל מקרה, היום האדם עומד, משתהה, איך חז"ל ידעו את הדברים האלה, להגיע למספרים שנחשבו הזויים לחלוטין בימים ההם? זה גם מוסר השכל לעצמנו, כמה להדביק את עצמנו באמונה בתורה האלוקית שנתן הקב"ה, כי

המדענים, עם כל הכבוד, מה הם עושים? הם בעצם חוקרים מה הקב"ה ברא בעולם. אז כשיש ויכוח, הקב"ה אומר: בתורה בראתי כך, המדענים אומרים: מצאנו משהו אחר. מי צודק? ברור שמי שברא צודק. מה שאתם מצאתם, כנראה יש לכם איזה פספוס כלשהו. תמתינו קצת, תבדקו יותר, תגיעו למסקנה של התורה. למה צריך כל כך הרבה כוכבים? הרי בשביל שיהיו חיים בעולם היה די בכדור הארץ, שמש, ירח, מערכת מתפקדת, זהו, לא צריך יותר מזה. אם הקב"ה היה בורא את העולם באמת, כדור הארץ, שמש וירח, היינו עלולים לחשוב שבזה מתחיל ונגמר הכוח האלוקי. והאמת שהקב"ה הוא אינסופי, אינו גוף ולא דמות הגוף, לא מוגבל במגבלות של חומר ובשום מגבלה אחרת. מה עשה הקב"ה?

נתן הוראה לברוא יקום אינסופי, ואז האדם מקבל ענווה. כך אומר דוד המלך: אני רואה את כל זה, אני מקבל ענווה. והקב"ה ברא את הכול, הוא אומר: רגע, אז מי אני לפניו? מי אני לידו? יש סיכוי שאני אעבור על דבריו? האדם מקבל ענווה כלפי הקב"ה, אפילו בחישוב פשוט שהוא מחשב את עצמו ביחס לבריאה של הבורא. כשהאדם מתפעל מגדולת האלוקים, מצד שני, הוא מקבל ביטחון כי אלוקים כזה גדול שומר עליי, אז כמו שאמר דוד המלך: "ה' לי לא אירא, מה יעשה לי אדם?" אין בעולם אדם שיכול להזיק לי, והקב"ה הוא זה שמנהל לי את החיים, ומה שהוא יעשה זה ודאי לטובה. אז כשהוא חי באמונה וביטחון בהשם, יודע שיש בורא לעולם, נותן בו אמון שזוהי האמונה, ואז הוא מגיע לביטחון, מגיע לשלווה: "וילך בטח," דווקא מתוך הראייה של הגדולה האלוקית.