"אם לא יתנו לי לייק אני לא קיימת" | משיבת נפש | עם הרבנית צילה אלחנתי והרבנית פרי כהן

לשם שבעולם שלום וברכים ברוכים הבאים לעוד תוכנית של משיבת נפש, התוכנית שתשיב את נפשכם. אנחנו כאן אחרי הפסקה קצרה ובכלל אנחנו מתחילים לחשוב שכל העניין הזה של שגרה זה איזשהיא פיקציה כי כל הזמן יש לנו איזה חג או איזה מאורע או איזה משהו שככה מזיז אותנו מהאלוז הקבוע. אבל זה שומר עלינו שפועים להגיד שגרה. אז נזרום עם זה. אנחנו היום בתוכנית נוספת שתעסוק בענייני הנפש. אנחנו כאן מחכים לשאלות שלכם שזורמות אלינו בשידור חי כאן לטלפון שנמצא איתנו באולפן. היום יש לנו תוכנית מיוחדת, תוכנית שעוסקת בנושא שנוגע לכל אחד מאיתנו, לכל אחד בכל אופן שיש לו טלפון עם איזשהו חיבור לרשתות, עם איזשהו חיבור למקום שנותן

פידבקים. ברמה כזו או אחרת כולנו חיים על תגובות מהסביבה, על לייקים, על איך יגיבו לי למה שהעליתי, למה שצילמתי, למה שחוויתי, למשהו שאמרתי. כולנו יותר ויותר נחספים למקום הזה שמעצים אותנו בזכות התגובות של הסביבה. אז אם פעם זה היה רק במפגשים בלתי אמצעיים באחד על אחד או בקבוצת אנשים כשנפגשים באירוע או בנסיבות כאלה ואחרות, היום זה תופס אותנו והולך איתנו לכל מקום. כי הרי הנייד, בוא נשים את הדברים על השולחן כבר הפך להיות המשך של היד. אנחנו ממש זורמים איתו והוא הוא חלק מאיתנו. אז יש הרבה שיטות שמדברות על איך באמת לצמצם את ההתמכרות הזאת, כי אין דרך אחרת לקרוא לזה ולשים את הנייד בצד במיוחד שאנחנו עם

הילדים או במקומות ומול אנשים שאנחנו באמת רוצים לתת להם את הנוכחות שלנו, את המקום של החשיבות שלנו. אז יש כל כך הרבה דברים עוד לפתוח בנושא הזה גם מבחינה נפשית, גם מבחינה מבחינה פסיכולוגית. ואני בטוחה שהנושא הזה מסקרן גם אתכם הצופים היקרים שלנו ואני מזמינה אתכם לשלוח לנו את השאלות שלכם שעוסקות בנושא הזה. איך זה משפיע על הנפש? מה ההתמודדות שלכם? איפה זה תופס אותכם ביום יום שלכם ובמרוץ החיים בכלל? אנחנו נגיד שלום לרבנית פרי כהן היקרה, מטפלת רגשית, מרצה שפיתחה שיטה לכל כך הרבה נושאים שנוגעים בנפש. והיא היא הבר שמחה כאן שתענה על השאלות שלכם בשידור חי. שלום פרק כהן. שלום וברכה. מה שלומך? ברוך השם.

כמה כיף להיות כאן שוב. ברוך השם. אני שמחה גם כן להיות איתך כאן שוב. ואיך הייתה ההפסקונת הקטנה שהייתה לנו? א הייתה טובה להרבה מחשבות שעלו לי בזמן הזה. א וזהו וחזרנו בכוחות מחודשים וכל הכוח בעזרת השם. אז באמת אני יודעת שהנושא הזה אנחנו החלטנו להקדיש לו תוכנית שלמה, אבל זה בטח לא יהיה מספיק כי יש כל כך הרבה זוויות ותובנות ומחקרים והרבה הרבה מה לדבר על ההשפעה, על הנפש של בכלל כל הנושא הזה של הרשתות החברתיות. אבל אנחנו מיקדנו את זה היום לנושא של דווקא של הלייקים, של הפידבקים, של התגובה החוזרת מכל מה שאנחנו משחררים לעולם בעזרת הרשתות החברתיות. את נתקלת בזה בקליניקה שלך ובעולם הטיפול בכלל? בוודאי.

אני נתקלת בזה לא רק שם, אלא בכל מקום. אני זוכרת שהפעם הראשונה שנתקלתי הייתה לפני כמה שנים טובות, כשאני עדיין א פחות התעמקתי בטלפון. הגעתי לאן שהוא בארצות הברית שהייתי צריכה לתת הרצאה והיו שם כמה אנשים שליוו אותי והצטלמו ואז הסתכלתי ואחת מהם אמרה אם לא צילמת לא היית ואמרתי רגע שנייה למה לא לחוות את החוויה כאן ועכשיו לם למה אני צריכה לטעד אותה אני פשוט נהנית ממנה כרגע היא אמרה לי אה לא הבנת באמת לא הבנתי לקח לי המון זמן להבין באמת איך זה עובד איך זה פועל וככה הבנתי לאט לאט שאנשים פחות חווים אלא יותר נהנים לחוות את החוויה דרך אנשים אחרים וזה בשני הצדדים לדוגמה מה זה לחוות את החוויה דרך אנשים

אחרים המשפט שאת ציינת שצטעתת קודם מהחוויה שלך מאז זה משפט מכונן היום זאת אומרת אם לא צילמת זה אפילו כמעט לא היה רק א לא רק ממקום של אם נכחתי בחוויה או לא אלא היום להיות נוכח כך בחוויה זה גם לטעד אותה כי כשאני מטעדת את החוויה בין אם זה הנס קפה שאני שותה במרפסת בבוקר ובין אם זה יצאתי עם חברות וכל אחד יקח את זה למקום שלו היום זוהי זוהי הנוכחות זו החיה זה זה מה שנורא בסיפור זאת החוויה זה נורא אז תשמעי אני זוכרת שהילדים שלי שאלו אותי לפני כמה שנים אמא כמעט ואין לנו תמונות אז אמרתי נכון שארתי כאילו צילמתי למזכרת שיהיה גם לכם אבל התמונות חרוטות אצלי בלב ובראש. אני כל כך נהניתי מכל רגע ורגע שהייתי

פחות עסוקה בלטעד, יותר עסוקה בלחוות את מה שהיה שם. ואם אני מסתכלת על מה שקורה היום, אז אנשים הם חווים את זה בשתי דרכים. יש את אלה שהם פשוט חווים את החוויה דרך הלייקים. זאת אומרת אם שתיתי קפה עם חברה וקיבלתי על זה כמה אלפים של לייקים אז וואלה זאת הייתה חוויה. ואם לא זה לא עניין אף אחד אז אפשר לדלג עליה. אז אומרת לא חוויתי את החוויה. לא חוויתי את הלגימות הנעימות האלה מהכוס קפה את ה לא יודעת מי שעושה סיגריה של בוקר והיא זה או מישהי שיצאה עם חברה לאיזשהיא שעה של דיבור טוב היא לא חוותה את זה היא חווה אם זה היה משמעותי דרך הלייקים שהיא תקבל זאת אומרת החוויה עצמה מאבדת עניין מה ש אני רוצה שנייה לחדד

את זה למה החוויה מאבדת עניין זאת אומרת אנחנו נמצאים היום במציאות בואי בוא בוא נכיר בה. לכל אחד יש טלפון. אמרנו קודם ההמשך של היד כבר ברמה כזו או אחרת. מתוחכם יותר או פחות אבל הטלפון נוכח בחיים שלנו עוד פעם ברמה כזו או אחרת. עכשיו זה כבר שם זה כבר קיים. זאת המציאות. השאלה כאן כמו שהרבה בני נוער יכולים לשאול ושואלים למה זה רע? זה החיים. יפה. אז למה זה רע? אם למשל אני מוצאת נערה שמגיעה אליי ואני שואלת אותה מה היא עושה או או אישה או כן אנחנו רואים את זה במציאות של כל א בשעות הפנאי שלה היא יושבת על הספה והיא נמצאת באינסטגרם או בטיק טוק או האלה שפחות ברשתות האלה בסטטוס ואז הם רואות את זאת ואת זאת

ואת זאת ואת זאת איך הם נוסעות לכולי הם מעלות דברים וואי איזה נופים וואי איזה מדהים איזה וואי תראי את הקפה שהיא שותה תראי את ואתה מסתכל ואתה אתה אומר ריבון עולם בזמן שהיא נהנית ואת פראיר הצליחה על הביטוי לראות את החוויות שלה סגרי את הטלפון צעי מהמסך תקומי מהספה לכי תחבי את החוויות שלך למה את חווה את החיים דרך חוויות של אנשים אחרים קומי תעשי עם החיים שלך משהו זה גורם לאנשים לשבת על הספה ולהעביר את החיים שלהם בבזבוז זמן לראות את אלה שעושים משהו עם החיים שלהם כביכול ובעצם איך אמר אחד שמעתי רב אחד שאמר אתמול כל כך יפה הוא אמר כשאתה מדליק את הטלפון אתה מכבה את האישיות שלך אתה בעצם מכבא את מה שאתה

יכול להיות אתה מכבה את מה שאתה יכול לעשות אבל בואי ניקח את זה עוד צעד ברשותך למה כשאני פותחת ספר ואני נכנסת לתוך החוויה של הספר אני קוראת ספר ספר זאת חוויה שגם היום עם העידן הטכנולוגי של המסכים והכל היא יותר מוערכת אף על פי שאני יכולה להגיד לך כש כשאני קוראת ספר אני מנותקת מכל הסביבה אני נמצאת בתוך הספר אני חיה עכשיו את מה שאני קוראת את התיורים את הצבעים את הריכות אני בתוך הספר אז אני גם אני לא נוכחת בשום מציאות אחרת אני נוכחת שואלת שאלה מאוד חזקה מאוד מאוד חזקה ואני מנסה לחשוב עליה באמת כי כי בעבר באמת קראנו ספרים אז היינו בחוויות שמישהו אחר כתב לצורך העניין עיתון בואי נרחיב את זה עוד יותר

יש אנשים לפחות דור אחד לפנינו לא כזה א שנות אור רחוקות היו פותחים את הבוקר שלהם קפה ועיתון ממש ככה ומתעתקנים בחדשות ומתעתקנים במה שקורה והרבה פעמים הבן אדם הרגעים האלה שלו הם רגעים שהוא לא הוא לא רוצה לחוות שום דבר אחר הוא נמצא עכשיו בתוך זה עכשיו אנחנו נמצאים בדור של מסכים אז אולי האמצעי כאן הוא שונה האמצעי שונה ומה שהוא עושה למוח הוא שונה כן ספר לא היה ממכר זאת אומרת, יכלת לקרוא ספר, הוא היה הוא היה מעשיר אותך מבחינת כן, אני לא מדברת על רומנים זולים, כן? ש בשעתו גם אני קראתי המון כשהייתי נערה ובחורה. אמ אז אז הספרים היו ספרים העשירים. תזבי, העניין של התוכן זה עוד דבר שאפשר לגעת בו, אבל בוא

נדבר על זה רגע כספר כספ. יפה. הוא היה ממכר פחות כיוון שכשאת יושבת ואת קוראת ספר א את נכנסת לעומקו כמובן בתנאי שהוא באמת כתוב טוב והוא א והוא הוא נושא בחובו גם דברים נוספים מעבר לאיזשהו משהו זול של סיפור של משהו על מי על על החיים שלו וזהו אוקיי גם כשאת קוראת איזשהו איזשהיא אוטוביוגרפיה טובה אז את מקבלת איזשהיא השראה השראה אף אחד לא יבזבז את את הכתיבה שלו כדי לכתוב משהו על על היא יצאי שאת הייתה קפה היא הלכה עם חברה היא חזרה היא באה היא קנתה חולצה היא קנתה בגד היא קנתה זה הוא לא יבזבז את זה כדי לכתוב כן עוד הפעם אלא אם כן זה משהו שהוא זול אז הוא יתאר לנו בצורה זולה חיים של משח אז פה אנחנו כבר

נכנסים לנקודה שבאמת א יש ספרים שהם מרכיים יותר יש ספרים שהם מרכיים כח יש סטטוסים שהם מרכיעים יותר יש סטטוס שם יפה יפה זאת אומרת העניין של הערך זה עוד דבר שאפשר לדבר עלי אבל אם תסתכלי אם תסתכלי ספר הוא במינימום היה לוקח לך לשכוע בו יומיים, שלושה, את מתיבת קריאה ואת יכולה לקרוא באמת מהר. מאוד שהיום אתה רואה סרטון אחד ועובר לשני ועוד סרטון ועובר לשלישי ורביעי וחמישי ושישי ואתה צורך וצורך וצורך וצורך וצורך וזה לא נגמר והערך שאתה מקבל מזה הוא מועט הוא ממש מועט אם את מסתכלת את מכניסה כבר את אותם רבנים שהכניסו את עצמם למדיה כדי להשתמש בזה כדי להעשיר את הזה אז באמת שוב גם הם לוקחים את הסרטונים הקצרים

אבל הם מעבירים מסר א א מהיר זמין בעלי ערך כמה באמת אנחנו יושבים לראות את זה מדלגים מסרטון לסרטון כזה של עוד עוד משהו שיאשאיר אותנו עוד מוסר עוד איזה ערך לחיים אני רוצה שתתני לנו מושגים אני יודעת שבקליניקה ובניסיון שלך עם אנשים שאת פוגשת מטופלים נוער וכולי את מקבלת מושגים של מה שקורה בשטח מה שנקרא אז אנחנו ככה לפני התוכנית קצת יצא לנו לדבר על זה מבלי לבזבז את האנרגיה של התוכנית ואת אמרת לי נתונים שאי אפשר לתאר אותם אחרת מאשר מבהילים על כמות השעות שהטלפון ממש יודע לקמט את זה ולהג להגיד לנו בתור משתמשים כמה צפינו ואפילו באיזה אפליקציות כן לגמרי אז אני אתן אני אתן עכשיו כאילו גם את הדרך איך לעשות

את זה כדי שהורים בכלל ידעו איך עושים את זה עם הילדים שלהם אבל מה שמעניין שאני ככה חושבת על השאלה שלך כי באמת מאוד מאוד מסעירה. למה? כאילו מה ההבדל באמת בין כי אם אני חושבת על זה היו אני מסתכלת על עצמי בתור מישהי שמאוד אהבה לקרוא הייתי שוקעת לא הייתי רואה אף אחד מסביבי וין וין מה שקורה עם הילדים היום עם טלפונים כן אה אבל זה היה פחות ממכר זאת אומרת כשהייתי צריכה לקום קמתי מה שקורה ב עם ה עם ה כל המכשירים האלה וכל הסרטונים וכל הרשתות החברתיות שזה בעצם מעורר איזה משהו במוח שרוצה עוד ועוד עוד ועוד ועוד ואתה מאוד מאוד קשה לך לעצור ואני חושבת שפה הנקודה הבעייתית מעבר לשגיעות אכתיב שאתה מרוויח שאתה

מתקן אותם כשאתה קורא א אתה ברגע שיש לך קריאה טובה ורציפה אז אתה יכול גם אחר כך א לגלות שאתה כותב טוב ורציף בלי שגיעות כתיב א היה בזה המון המון ערך מוסף לעומת השטויות אז איך בעצם אנחנו יודים אנחנו יכולים בעצם לסכם את זה באמת הפער שיש בין ספר לבין מסכים הוא תהומי לגמרי כי בעוד כשאנחנו קוראים ספר אנחנו משירים את האוצר מילים שלנו, אנחנו עמלים. הקריאה היא עמל היא לא משהו שאנחנו מקבלים כמו במסך שמאכילים אותנו עם כפית. הקריאה היא מלשאירה לנו את השפה אמרנו את העניין של הדקדוק. ויותר מזה היא גורמת לך לדמיין. את יושבת ואת קוראת ספר, את מדמיינת איך נראים הגיבורים של הסיפור, איך איך הם פועלים, איך זה

נראה. המוח ממש עובד. בעוד שפה את מקבלת את זה לתוך העיניים, את הכל כמו שזה. תמיד הייתי צוחקת והייתי אומרת שספר טוב שקראתי ואחר כך ראיתי את הסרט הייתי תמיד מתאכזבת. למה? כי בדמיון שלי איך אמור להיות הגיבור הסיפור כשאני קוראת סיפור הוא היה נראה אחרת לגמרי מאשר כשהכילו אותי באיך שנראה הגיבור וזה כאילו היה נורא מבאס כי פה יכולתי לדמיין איך זה נראה איך נראה הגיבור מה הוא אמר איך הוא הלך איך זה נראה איך הוא פעל ופה אני מקבלת איזשהיא דמות שהיא כבר מוגמרת ובסדר לא תמיד היא היא קלאה לרעיון בספר אתה ממש עמל ועובד כדי א לחוות את זה הבן שלי קורא ספר ספרים אומר לי אמא זה לוקח לי המון המון המון זמן כי כל

שורה אני ממשקל אותה אני מדמיין איך זה נראה א מה יהיה שם בעוד שבסרטון אתה מקבל את זה ואתה רץ הלאה לא עשית פה שום דבר מעבר לצרוך עוד שטויות ועוד שטויות ועוד דברים שאנשים עושים אז מה שאמרת קודם איך אנחנו איך אנחנו מגלים את זה יש בפלאפון את האפשרות להיכנס דרך ההגדרות לזמן מסך אתה לוחץ על הזמן מסך ואז אתה מתחיל לגלות נפתח לך עולם נוראי אם אני מדברת על בני נוער שמגיעים אליי אני תמיד מבקשת רשות אם אפשר בואי נראה כמה זמן בפלפון בין תשע ל-16 שעות היה בחודשים האחרונים אצלי בקליניקה נעשה חשבון 24 שעות זה היה חופש פסח 24 שעות כן תורידי מתוכם 16 וחצי שעות מה נשאר לה בזמן הזה היא ישנה אוקיי כן אז אם היא

עזרה בבית גם שעה אז היא ישנה הרבה פחות זמן ממה שהיא צריכה צרכה ים של מדיה רגע אנחנו מדברים על א על רצף שש שעות אם זה יכול להיות הטלפון יכול להגיד לנו רצף או שהוא עושה איזשהו שיקול הוא עושה עושה שקלול שבועי ויומי כן א ווזה לא חייב להיות ברצף אבל זה מספיק נורא כשזה ככה א גם אנשים של נראה להם שהם לא צורכים הרבה הם צורכים ושם להם איזשהי כן אפילו אם אפילו אם צרכת ארבע שעות את פתאום אומרת עצמך ארבע שעות בזבזתי על הטלפון זה ארבע שעות שבזמנים בעידן הקדום שזה לפני היסטורי כן שזה לפני תגידי 15 שנה היית עושה בזה המון דברים מועילים זה ארבע שעות ש שאפילו לא עשית כלום רק ישבת בשקט והקשבת לשקט שלך איך אמר

לי הבן שלי שאלתי אותו מה הוא צריך הוא צריך שקט הוא צריך דממה הוא אמר אם אני צריך דממה כי בדממה אני יכול לשמוע את המחשבות שלי אנחנו מפספסים את כל זה בזמן שמאכילים אותנו את כל אחד מאכיל אותנו במה שהוא עשה היום כן כן אה אז אז ככה אז נכנסים לשם לזמן מסך ואז מתחילים לעקוב. ראשית זה מביא את ה את הזמן השבועי ואז זה מחלק את זה לזמן יום לכמה הייתמול בהשוואה לכולי תלוי באיזה פלאפון ואז זה מתחיל לחלק לך כמה אינסטגרם כמה טיק טוק כל אחד והאפליקציות שיש לו כמה משחקים כמה וואטסאפ כמה יוטיוב וממש ממש ממש מחלק לך ואתה רואה יש לזה עוד משהו שאותיי זה יזע כמה הרמות פלאפוני יש כתוב הרמות כמה הרמות פלאפון זאת

אומרת בכל פעם בכל פעם שקיבלת איזשהי התראה זה גם רושם כמה התראות קיבלת שוב זה תלוי באיזה פלאפון כמה פעמים פתחת את הפלאפון כשמעת צלצול פתחת את הטלפון לראות מה היה שם מה את אומרת וזה מזעזע כלומר אם יש לך 400 ארמות תעשי חישוב שכל הרמה כזאתי שהרמת היה שם רק חצי דקה בזבזת 200 דקות על לפתוח ולראות מה יהיה שם אמרתי ההמשך של היד ככה זה נהיה ממש אבל א אני עוד קראתי מחקרים ככה א כדי להעמיק בנושא הזה שקצב פעימות הלב, הנשימות, התגובתיות הנוירולוגית במוח להודעות התראות בכלל. כן, המוח שלנו יכול להיות שיש איזשהו חיוט גם כן שמחלק את זה בין הרשתות החברתיות והחשיבות שאנחנו מייחסים להם כמו שאת אומרת שהטלפון יודע

ממש לקטלג את זה וממש רואים הבדלים פיזיולוגיים כמו הכסרה של פעימות הלב כשמתקבלת התראה שהיא משמעותית לנו כמו הודעת וואטסאפ לצורך העניין כל אחד לפי המשמעות שלו וממש מחקרים מראים שזה משפיע לנו על על הפיזיות, על ההתנהלות הפיזית שלנו ביום. תחשבי על זה. מה קורה לך כשמתקבלת התראה בפלאפון שלך? וואטסאפ. כן. בשקט עם עצמך בבית ואת יכולה להיות נגיד מדוכדכת ופתאום מתקבלה התראת וואטסאפ. את פתאום לא לבד, יש איתך מישהו. אז באמת אחד הדברים שאני ככה נשתף אתכם, לקחתי על עצמי ואיתי קצת כועסים עליי על זה אני ככה מספרת על זה כבר לם ועולם זה שהטלפון שלי על מצב שקט זאת אומרת א התראה של טלפון מבחינתי האישית כן זה זה

כמו תפיקה בדלת זאת בחירה עכשיו דופקים לי בדלת יש מצבים שלא נעי לי לפתוח אני לא במצב לפתוח ויש מצבים שכן אני יכולה להכניס א אנשים הביתה או לפחות לפתוח להם את הדלת ואז להחליט אם להכניס אותם או לא. א אני יודעת שזה חריג, אבל ברוך השם אני במצב שאני יכולה להרשות לעצמי את ה את הבחירה הזאתי. אז יכול להיות שתחתכו את זה בעריכה כי גם ככה כועסים עליי א כאלה ואחרים ואני פשוט בוחרת אם אם אני עכשיו במצב שאני לא יכולה לענות אז מקסימום אני אחזור אבל הבחירה היא תהיה בידיי בסיעתה דשמיא זה כל כך משנה את כל הקונספט הזה אגב זה זה המחקר הזה רק חיזק אותי יותר כשקראתי אותו אבל אבל זה משהו שהוא באמת נדיר ולא כל אחד

יכול להרשות את זה לעצמו עצמו יש אנשים שזה ממש הכלי עבודה שלהם. יש אנשים שהם נמצאים במקום שאם הם לא יגיבו אז הם ירגישו איזשהיא רק איזשהו חוסר. רקנות יש את הביבוע זה רגע יש הודעה מי שלח אני אענה אני לא אענה אבל יש כחול אז אז אני יכולה אני אספר לך על דבר שזיעזע אותי לפני שנים התאומים שלי היו בניים שמונה חודשים לא היה לי לא בבקרים לא היה לי שום דבר חוץ חוץ מלשבת איתם וליהנות מהם ו ואני יושבת איתם ככה בבוקר סוגרת את הדלת הגדולים יוצאים ללימודים ואני יושבת איתם לספר להם סיפור ולהכיל אותם בארוחת בוקר בפלפון השארתי על השיש ואני יושבת איתם על הסמיכה ופתאום היה לפני שמונה חודשים היה הצלצול היה התראה של

וואטסאפ אני מסת אני באמצע לספר סיפור ואני קולטת את שתיהם זזים הצידה כדי לפנות לי דרך לקום לענות לפלאפון ילדים תינוקות בני שמונה חודשים ידעו שכשמגיעה ההתראה הזאת הצלצול הזה אמא קמה זה זיעזע אותי אמרתי לעצמי הקטנים זה ההתניה שיש להם בראש הצלצול הזה אמא הולכת זה נוראי שמונה חודשים זה נוראי זה נורא נוראי. עכשיו בואי בואי שנייה באמת אני רוצה א לגשת לשאלות של הצופים כי באמת אני מאמינה ש ואני רואה גם שהשאלות שלכם מגיעות אלינו אז דקה לפני שאנחנו ניגע בשאלות בנושא הזה כי אני בטוחה שיש לכם מה לשאול ושזה חשוב אבל בואי שנייה ננתח את הנקודה הזאת זה מזעזע זה נורא או שאולי אנחנו מה שנקרא אולד פאשן אנחנו

צריכים לדעת לקבל את זה זאת המציאות של היום ואולי המסקנה היא שבוא נתקדם כי ככה זה היום. תקשיבי, שאלה שאני שואלת את עצמי כל הזמן בזמן האחרון. מי אמר שחייבים להצמד? אני אני מחפשת תשובה לזה. מי אמר שחייבים להצמד למה שהיה? אולי אפשר קצת להניח ולהתקדם הלאה. ופה אני מעקלת את זה המון המון המון בראש שלי בתקופה האחרונה. מה אנחנו מאבדים כשאנחנו מתקדמים אל משהו שהוא חדש? בגדול להתקדם למשהו שהוא חדש זה יפה, זה מדהים. אנחנו יכולים ליצור דברים חדשים. השאלה אם פה אני מתקדם למשהו או שאני מאבד משהו. והתשובה שלי היא חד משמעית. אני מאבד את האישיות שלי. אני חי דרך אנשים אחרים, דרך אישיות של אנשים אחרים. אמרתי לאח

לאחת הבנות שהגיעה אליי היא יושבת בשירותים בבית הספר עם הפלאפון שלה והיא טוענת שאין לה חברות אמרתי לה את לא צריכה חברות מהמילה אין לך שום סיבה היא רוצה לעבור בית ספר כי בכיתה אין לה חברות למה שיהיה לה חברות את כל היום חיה עם חברות וירטואליות אבל הבוקס הגדול זה כשאת יוצאת החוצה ואת רואה את אותם אנשים מפורסמים שקוראים לך שהם מעלים איזשהו א איזשהו סרטון בטיק טוק והם רואים חברים שלי חברה שלי שלי ואת רואה אותה ברחוב ואת לא חברה שלה את תרוצי אליה כדי להגיד לה אני רוצה להצטלם איתך ואת תדברי איתה בהמשך לסרטון כי היא בסרטון אמרה חברה שלי את חייבת לנסות לזה את לא מבינה איך זה מדהים וזה ואז את ניגשת אליה

ברחוב ואת אומרת את לא מבינה מה ניסיתי את מה שאמרת ואז היא אומרת לעצמה הזאתי היא שרותה את ממשיכה את מה שהיא התחילה והיא אומרת לעצמה זאתי לא נורמלית אני הסברתי לה בעצם כל אלה שמעלים את הסרטונים שלהם הם מקבלים עמך רק אישור את כלום בשביל בשבילם את אישור. ואז מה קורה? את כביכול לא צריכה חברות כי את חברה שלה אבל את מקבלת ממנה בוקס בכל פעם שאת נפגשת איתי ואת חווה איזשהיא בגידה כביכול מטורפת לי אין חברות אני כל היום צופה בך וכשאת רואה אותי את לא נותנת לי את מה שאני צריכה ואז מה אז אנחנו כבר לא צריכים חברות אני מתארת לעצמי שמכל התיאור זה מקרה שהיה בוודאי בוודאי וכל זמן וכל הזמן זה קורה ואני אגיד לך

יותר מזה אני יכולה לומר שלי באופן אישי הייתה חוויה מאוד מאוד לא נעימה איזשהיא אושית תקשורת ש כל הזמן פרסמה על כמה היא עוזרת וכמה היא עושה וכמה היא פותחת איזשהו קמפיין וטה טה טה טה אני בחיים לא יוצא לי שאני מתקשרת לאנשים ומציאה את שירותיי זה ותטו אף פעם לא באמת ברוך השם הקדוש ברוך הוא שולח לי כל הזמן אבל פה היה משהו שנורא עניין אותי והיא הי היא היא הדרך שבה הציגה את הדברים ואומרת לעצמימה איזה בן אדם נעים והתקשרתי אלה מתוך הנעימות שהיא הציגה דקה לפני זה בסרטון שלה והיא הייתה כל כך לא נעימה וואו ואמרתי לעצמי אוקיי הבנתי הבנתי אז כל התחושות האלה שאת ככה מוצאת שקורות בקליניקה אצלך בעצם מזדהת איתם

מתוך החוויה שלך לגמרי לגמרי ואני חושבת שאני לא היחידה אנחנו כולנו כולנו כולנו מזדהים עם זה כולנו אם פעם ידענו לשים סרטון פרסומת בפרופורציה שעלו איזשהו סרטון פרסומת להבקת כביסה ידעת להגיד לעצמך אני אנסה יכול להיות שטוב יכול להיות שלא טוב סביר להניח שהתוצאות שהתורה על המסך הם לא נכון כונות היום הם משכנעים אותנו ברמות שאין דברים כאלה הבת ברוב שהכל אותנטי כביכול הבת שלי למדה איפור השקיעה את נשמתה היא יושבת ומאפרת נשים והיא אומרת אמא כישרון רעב דרך אגב מדהימה והיא אומרת אמא אבל אבל ואז היא גילתה באיזשהו קורס נוסף שהיא עשתה שכולם מחליקות שם את הפנים והיא אומרת אמא אבל זה לא י זה לא אמת אה אוקיי

החיים שלנו הם פייק בעקבות כל מה שאנחנו מד מדברים עליו. אז זה באמת עוד אחד הדברים שאני ארצה שנרחיב ונעסוק בהם. באמת כמה המילה אותנטיקן היא באמת אותנטית בכלל. ואני כבר אמרתי לכם שיש פה נושא שאפשר להעמיק בו ולהרחיב אותו כי זה נושא שמציף אותנו. אנחנו חיים אותו, אנחנו מתקדמים אליו או מאבדים דברים בדרך. אבל אני חושבת שהנקודה שאנחנו צריכים לקחת כאן א ואמרת כאן דברים מאוד מאוד חזקים ומשמעותיים זה לללכת לאיבוד או יותר נכון לאבד את ה את העצמיות את האישיות בתוך מקום שאתה נותן אמון למישהו שמסתכל לך בעיניים ולפעמים אתה שוכח שזה דרך מסך והוא לא ולא תמיד זה אמיתי הוא לא חפץ בך הוא חפץ באישור שלך, באישור

הווירטואלי. לא מעניין אותו לדעת מי אתה, מעניין אותו כמה לייקים יש לו. לא מעניין אותו ממי זה. זה יכול להיות, איך אמרו לי בנות? זה יכול להיותאדם הכי נמוך ושפל. היא לא אני לא סופרת מי סם לי. אני סופרת כמה לייקים, אני לא רואה מי שם לי, אני סופרת כמה לייקים יש לי. את מדברת עכשיו על אותה מכורה ללייקים שפגשת. על אותן מכורות ללייקים שאני פוגשת בלי הפסקה. הבנתי. ואיך אומרות לי אחר כך אבל אין לי חברות בוודאי לא יכול להיות לחברות והאלה שהחברים שלך הם יכולים להיות אנשים נמוכים ביותר אז באמת אנחנו גם נרצה להתקדם עוד שלב ולראות איך אנחנו פותרים את זה איך אנחנו לא מגיעים לדרגות כאלה של התמקרות איך אנחנו

יכולים לעזור למתבגרים שלנו או למי שיקר ואהוב לנו שאנחנו רואים שקצת אה א אי אבד את זה בדרך אה ואנחנו מיד גם א ניגש לשאלות שלכם ש עולות ועולות ועולות בנושא הזה אני רואה כאן אם זה כהורים שחווים את המתבגרים שלהם יש פה גם נושאים שקשורים לזוגיות כי הרי זה נוגע לכולם בכל הבן אישי א אנחנו נצא להתנחת המוזיקלית קצרה ניתן לכם את ההזדמנות גם כן לשלוח עוד שאלות למספר שמופיע לכם כאן על המסך. אנחנו ככה נעשה סדר בתוך כל הים א שפתחנו כאן. ים של נושא מאוד מאוד עמוק ומאוד מאוד חשוב ואנחנו מיד נחזור עם השאלות ועם התשובות של פרי כהן כמובן. אז את נחתה המוזיקלית ואנחנו חוזרים. יום הרי אני מקשר עצמי להודות בכל

הדרכים לפחות היום יאמר אני מקשר עצמי נתוודות על כל חטאי לפעמים אני שוכח את הדרך אך פי יגיד תהילתך תמיד חונשים אתגד המלך היום אני מקשר את עצמי של מן לסלוחם בעצמי אל מלך יושב על כיסא רחמים ומתנהג בחסידות אוכל עוונות מאביר ראשון אישון אל מלך יושב על כיסא רחמים ומתנהג בחסידות מוכבונותמו מאבי ראשון ראשון יאמר אני מתקן עצמי לפנך ך בכל כוחותי אנסה אנסה לשמור נפשי בכל מצוותיך אשתדה לקיים כי ברגעים שקצת איבדתי את הדרך אתה החזבת אמונה לליבי חונשים את הצעקתי לחמ מלך היום הרי אני מקשר את עצמי אל מלך יושב על כיסא רחמים ומתנהג בחסידות אוכל עוונות מו ומעביר ראשון ראשון אל מלך יושב על גיסא רחמים ומתנהג

בחסידות מוכבונות מאבי ראשון ראשון ראשון אל מלך יושב על כיסא רחמים הוא מתנהג בחסידות אוכל עוונות המון מאבי ראשון ראשון אל מלך יושב על כיסא רחמים ומתנהג בחסידות מוכל עוונות מו מעביר ראשון ראשון ברוך שם כבוד מלכותו לעודר ובתח לנו שרי אהבה ברך אותנו תן קצת משלך ופתח לנו שרי גאולה. דבר איתנו, תן לנו תקווה הובטח לנו שרי הודיה ותן חלקנו דלק לנשמה. פתח לנו שר זמראה חבק אותה לא צריך שמה שמור עליי התרחקתי קצת יותר מדי חזרנו אליכם ואתם אלינו. אנחנו כאן עוסקים בנושא של הלייקים, של תגובתיות, של הרשתות החברתיות. את כל הנושא הזה. אנחנו מנסים בזמן שיש לרשותנו כאן בתוכנית לפרק ביחד איתכם ולענות על השאלות, על

המורכבות, על איזה נזק זה עושה ולמה בכלל אנחנו כל כך מזדעזעים כשהילדים שלנו בעיקר המתבגרים נשארים שעות על גבי שעות מול המסכים הרבה פעמים על חשבון שינה, על חשבון פעילות חברתית, על חשבון על חשבון על חשבון. אז דיברנו קודם על זה שאנחנו מאבדים דברים בדרך כשאנחנו לא נוכחים ברגע, כשאנחנו בעצם בוחרים לבהות בחיים של אחרים במסכים. מה קורה אבל כשאנחנו בוחרים דווקא בתכנים שהם כן בעלי ערך? בתכנים שדווקא גורמים לנו כן להרים את הראש, כן לקום ולעשות שינוי בחיים, כן לקום ולהתחזק גם ברוחניות שלנו. מה קורה עם זה? ואנחנו תוך כדי מקבלים את השאלות שלכם מהבית ומזמינים אתכם לשוב ולשלוח ולסמס לנו את השאלות שלכם

בוואטסאפ בMS למספר שמופיע לכם על המסך ואנחנו בסיעתא דשמיא כאן עם הרבנית פרי כהן מטפלת רגשית בכל תחומי הנפש ננסה באמת לענות לכם א אחת לאחת על השאלות שעולות אז באמת אין ספק שהשיח הזה הוא מרתק ולא סתם שהמחקרים שעוסקים בעניין הזה. אגב, עוד נקודה שאפשר לדבר עליה ולהעלות אותה זה רף החרדות, רף הסטרס, רף ההתמודדות של המקומות הכי קשים בנפש, שמחקרים מוכיחים, ששימוש במסכים ובעיקר בכל מה שהתחום הזה שדווקא דיברנו עליו והזדעזנו ממנו, שזה צפייה בחיים של אנשים אחרים א על חשבון החיים שלנו, הם אלה שמעמיקים אם לבן אדם יש פוטנציאל א לקרוא לזה במרכאות כפולות לחרדות ולדיכונות ולכל הנושא הזה הרי שהעיסוק בחיים של

אחרים מכפיל את ה את הסיכויים לכל הנושא הזה של חרדתיות של דיכאון ואנחנו יודעים את זה ממחקרים נכון לגמרי עכשיו אם תסתכלי איך זה עובד ישבת אישה בבית אישה קשט יום קצרה בכסף שוב ניגשת אל הקיור החצי מא שלה כדי לעשות כלים שנשארו היא לא מוצאת עבודה ואז היא צופה בסרטון של מישהי שמעלה את עצמה יושבת עם איזשהיא חברה באיזשהי מסעדה מטורפת והיא אומרת לעצמה מה יהיה היא שקעה בלי שהיא שמה לב היא שקעה לתוך איזשהו משהו שאומר תראי איך אנשים נהנים ואני לא ואז היא מתחילה והיא מתחילה להעביר עם עצמה בראש מה אני עשיתי רע שלי אין את זה מה היא יותר טובה ממני והיא שוקעת לתוך איזשהו מקום א מסכן ולא נעים וא או אנשים שמראים

דברים קשים שהיו להם בחיים ומי ש כמו שאת אומרת מי שיש לו את המסוגלות הזאתי להתקפי חרדה לדכעונות וכאלה הוא נכנס לזה הוא שוקע לזה הוא חלק זה מעלה לו טריגרים בנות מספרות לי שהם א עכשיו היה אלו ברשתות מישהי שעברה משהו ממש ממש לא נעים ובנות שיש להם את זה היה להם את זה הטריגרים שקפצו שם וורמת החרדה והסטרס וה ווהתקפי את כל ההתקפי חרדה שהם חווקבות הסיפור הזה הוא נורא למה כיוון שזה לא נותן לך מנוח אתה אתה כל הזמן בצפיה והסיכויים שיעלו לך דברים שמנהלים אותך שיושבים לך בת מודה ומנהלים אותך בלי שאתה יודע יקפצו ויעלו זה מאוד מאוד הגיוני זה כל הזמן רץ וזה כל הזמן עולה וזה כל הזמן לא נותן לך מנוח ואתה על היי

לבל בלי הפסקה אם אני מסתכלת כש אה התחלתי לטפל והגיעו אליי מקרים באמת לא נעימים וקשים כן והגעתי לבאמת להיילי לבל מאוד מאוד גבוה אני יושבת בקליניקה אני שומעת סיפורים נוראיים ואני עולה למעלה והילד שלי אומר לי אמא איך את הציור ואני מסתכלת על הציור ואני אומרת לצי מה הוא רוצה לא קרה לציור הזה שום קרה לו משהו לציור מישהו פגע בו מישהו עשה לו מישהו מקסים מקסים הילד שלי ראה שזאת תגובה לא אמיתית כי אני נמצאת באיזשהו לבל מאוד מאוד גבוה לרדת לאיזשהו ציור ילדים זה נורא קשה כ כאילו זאת אומרת ממקום של התפה רגשית ממקום של רגש א מוצף וסוער לא גם מתוך עניין גם מתוך עניין זה היה מרתק זה היה טירוף ניסינו למצוא

פתרון ניסינו למצוא את השורש ופה הוא מראה לי ציור ילדים וזה זאת זאת הנקודה כאן כאן שלדעתי א אנחנו חייבות לעמוד עליה כי זה נוגע בלב של העניין. הקטע הזה שאת אומרת עכשיו זה לבל אחר. אני פתאום רואה סטנדרט סטנדרט אחר של חיים. אני פתאום רואה חוויות שהם הרבה יותר ממה שאותה אחת שאת מתארת יכולה להשיג. יש פה פער עצום. ואם אני ככה תלמידה טובה שנזכרת גם בתוכניות קודמות שעסקנו בעניין הזה של הפרע שמה כשיש לנו את התהום הזה נכנס כל הפוטנציאל לכל המראין בישין להיכנס לתוך הנפש יודעת הרב לסרי לפני שנים ארוכות כשעוד לא היה את כל רמת המדיה הזאתי הוא דיבר על סרטים אני זוכרת שהוא אמר יושבת יושבים בעל ואישה וצופים

בסרט והם שקועים בסרט עד אם כן נפשה איזשהו סרט מרתק מרתק איזה דרמה מיוחדת סוחטת דמעות ו ואז הבעל אומר לאשתו תגידי א לא יודעת מה אסר לי את מוכנה להביא לי תהי ואישה אומרת לו פטח בטח והיא בוכה דמה והולכת להכין תהי ואז פתאום היא מסתכלת על בעלה והיא אומר אומר ההשוואה בין זה שהיה בסרט לבין בעלה אם מה והוא אומר ההפך אותו דבר פתאום היה לה מסתכל עליה ו כשאנחנו הופכים להיות אנחנו שקויים במסך המסך הוא ממכר זאת עובדה זה מחקרית המסך ח הכחול עושה לנו שמות במוח וכשאנחנו יוצאים מזה לחיים שלנו הפער הוא מאוד גדול בבדיקת עיניים שעושים תמיד אומרים לעצום עין אחת ואחר כך לעצום את העין השנייה ושוב עין אחת ועין שנייה

ותמיד הייתי מסתכלת הייתי אומרת מה הרעיון האופטימטריסט הסביר לי שיש קפיצה בין עין אחת לעין השנייה אז רוצים לבדוק עד כמה הקפיצה גבוהה תמיד יהיה קפיצה כי תמיד הזוויות של העין שונות המיקוד ראייה שונה שאנחנו צופים במסך ואנחנו ממוקדים בו ואז אנחנו יוצאים החוצה, הקפיצה היא כל כך גדולה והיא כל כך משמעותית והיא עושה שמות בנפש שלנו. ממש ממש ממש עושה שמות ונורא קשה לנו להתמודד אחר כך עם החיים. ואז אנחנו מתחילים לחכות את מה שראינו. אנחנו לא טיפוסים יצירתיים. אנחנו היצירתיות הלכה מאיתנו. אנחנו טיפוסים מעתיקים. וואו. כאילו חבל שאנחנו הולכות ומעמיקות כאן בנושא ובאמת אני רוצה שנייה שנעצור כדי להתייחס לשאלות

של הצופים כי באמת מגיעות כאן שאלות שבדיוק נוגעות לעניין א שולח לנו כאן א א יעקב בן 36 שהוא עוסק בתחום התוכנה והוא אומר ככה יש לי קריירה סבבה משפחה ובית אה אבל כשמישהו לא עונה לי להודעה, אני מרגיש לא מקובל חברתית ומשהו בתוכי נשבר. איך זה יכול להיות שאני כל כך מוצלח בכל הפרמטרים החברתיים, אבל משהו בפנים אצלי חלש. דוגמה מצוינת ואיך זה דופק אותנו. כן. אם בעבר בן אדם היה יודע שהוא מאוד מוצלח בעבודה, הוא היה קם בבוקר, הולך לעשות משהו שהוא מאוד אוהב, הוא היה נפגש עם אנשים שמעריכים אותו, זה היה מתחזק אותו. מה שקרה, המיקוד שלנו יצא מהחיים ועבר למסך. אנחנו מתנהלים בשתי מישורים שונים. יש את המישור המעשי

של החיים ויש את המישור החברתי שנובע מההתעסקות במדיה. ואז מה שקורה אם פעם זה היה ממלא אותי והייתי יודע כמה אני שווה, כמה אני עושה. זה היה ממשיך להתגר אותי והייתי נותן יותר פתאום איבדתי כל זה לא שווה כי כשאני שולח הודעה ולא מגיבים לי וראיתי שיש שני v כחול ולא הגיבו לי אני פתאום מאבד את הביטחון שלי למה לא ענו לי ואז הראש מתחיל לעבוד ואנחנו עובדים ב ב כאילו ב אחד נגד השני מצד אחד אני יודע שאני טוב מצד שני לא עונים לי אז מה קורה איתי אז אני טוב או לא טוב אני טוב או ופה מתרחש משהו שגורם לנו לעייפות איומה ונוראה כי מי אני, מה אני, למה זה קורה? ואנחנו מעסיקים את עצמנו. כל מה שאני עושה בחיים לא שווה

אם אין לי את האישורים החברתיים. זאת אומרת, אם אנחנו ככה נסכם את זה בצורה שעוטפת את כל הדברים שנגענו בהם כאן, זה שבעצם בן אדם במציאות הרגילה של החיים, בלי המסכים, יכול להיות מוצלח, יכול להיות לו קריירה טובה. משפחה, ילדים, כל הצ'קליסט הוא מסמן V. ויש איזשהם חיים מקבילים שהוא חי אותם דרך המסכים ששמה הוא מקבל או לא מקבל אישורים חברתיים ובזה הוא הופך להיות תלוי ברמה שזה פוגע לו בערך העצמי שלו ברמה שהוא הוא יכול לבטל את כל מה שהוא השיג בחיים את כל זה וזה החיסרון וזה מה שקרה מה שנוצר בעקבות המדיה זה ידע זה כל כך חכם מבחינת מניפולציה פסיכולוגית למוח שזה מצליח לשבש אותנו ולא נותן לנו לזכור כמה אנחנו

באמת באמת שווים אז מה אנחנו יכולים להציע לאותו שואל אז קודם כל שידע שהוא בחברה טובה זה כבר זה כבר עושה אנשים גדולים נפלו כאן אבל אם ניקח לדוגמה עכשיו ניקח את רב חיים קנייבסקי כן א סביר להניח שלא היה לו וואטסאפ א ולא היה לו שום דרך למדוד את ההצלחה שלו הוא לא ידע כמה מעריצים אותו בחוץ ראשית זה לא הסיק אותו עניין אותו לא הסיק אותו הוא לא היה שם הוא פשוט עסק בלהתקדם. הוא לא הסתכל אחורה, הוא הלך כל הזמן קדימה וזה נתן לו את הכוח ואת היכולת. אנחנו צריכים לקחת דוגמה מהאנשים האלה, אלה אנשים שלא הסתכלו, הם פשוט עשו. אנחנו צריכים להתעסק בלעשות ולדעת שהמדיה זה כלי שמשרט אותנו. לא אנחנו משרטים אותו, אנחנו

הפכנו לשרט אותו. אנחנו הפכנו להיות א עבדים של הדבר הזה. וככה בעצם אם אני טיפוס יצירתי, בן אדם שהוא אפילו עצמאי בעסק שלי, ברגע שאני כל הזמן תלוי בזה, אני לא עסוק בלהתקדם, אני בודק אחורה כל הזמן ואז אני לא באמת מתקדם. אז יבואו ויגידו שנייה, אבל אני צריך את המדיה כדי להתקדם ולעשות את זה. בדיוק. זה סוג של הביצה והתרנגולת. בדיוק. אז בעבר גם כן המדיה שימשה א כדי לפרסם, אבל פרסמה היא הייתה יותר מוגבלת. יפה. לא, המדיה של פעם זה לא המדיה של היום. זה לא צורך מאיתנו את המשאבים האנושיים והבן אישיים כמו שאנחנו מתארים אותם כאן. וזה וזה לא דורש לא היה דורש את התחזוקה כמו שהיום המדיה דורשת מאיתנו. וואם אני

מפרסם אז משמע אני קיים. אם יש לי לייק משמע אני קיים. ופה זה הנקודה המזיקה. המזיקה כי כי אנחנו מדברים כאן אנחנו תמיד נוסעים את עינינו בעזרת השם לגדולי ישראל ורב חיים קנייבסקי זכותו יגן עלינו מכל ה הנזקים שזה עושה אבל אנחנו לא יכולים לקחת אותו כאן כדוגמה כי הוא לא היה מונח בעולמות האלה בכלל זה לא משהו שההתקדמות שלו בכלל לא הייתה נמדדת בדברים האלה נכון הוא היה שייך לדור אחר אבל ו לא רק אני מאמינה אני מאמינה שמי שמונח בעולמה של תורה בהועלה של תורה לא זה הוא לא נמצא שם הוא לא הוא לא נמצא שם בכלל הוא לא מודד את עצמו ביחס לאחרים וזה מה שהרשתות החברתיות כן עושות הרשתות החברתיות אין מה לעשות מונעות

מעולם תחרותי של פרסום של שיווק של השוואה של א של לייקים שבזה הסכנה כל שיחת טלפון שהם מתקשרים לרעיין אותך או או לבקש ממך להגיע לאיזשהו פודקאסט או לעשות איזה משהו או לעמוד על במה. היא נפתחת במילים של יש לנו 11.5,000 צופים, יש לנו 22.5,000 צופים, יש לך זה זה במה מטורפת, בואי אלינו, בואי. ואיבדנו את זה כי כביכול אנשים גם זה הפך להיות אוקיי, בשביל שיהיה לי כמות צביות מרובה, אני מוכנה לתת משהו בחינם. בעוד שפעם הייתי עובדת על מה שאני עושה, אנשים היו מעריכים את מה שאני עושה, לא היו משלמים לי בלייקים, אלא היו משלמים לי בזוזים כדי שאני אגש למכולת למחרת בבוקר. עוד פעם, זה כמו שדיברנו על הספר, יש פה הבדל

בין משהו שעמלים עליו לבין משהו שהוא הוא הוא נקנה בזול, בין משהו משמעותי שאתה יכול לתפוס אותו ביד לבין משהו שאין לך שום דבר, כלום. איך איך איך אומר הפתגם הכל כך יפה? טוב, ציפור אחת ביד מ1לף מעופפות. יש לך פה 1000 דברים מעופפים שאין לך מה לעשות איתם. הם פשוט מרחפים, הם כלום, הם אפס, הם הוים כל זה. אנחנו כל הזמן צורכים את זה כי אנחנו נכנסנו אל הלופ. אז פה אנחנו בעצם רואים שהציפורים האלה לא כל כך מעופפות כי בשביל אותה אחת שבסופו של דבר מגיעה אלייך א אולי אמא שלה לקחה אותה יד ביד והיא הגיעה אלייך או הגיע אלייך באיזשהיא דרך אולי של מודעות שמשהו כאן מתפספס לי משהו פה הולך לי לאיבוד היא בכל זאת

בשבילה זה משהו שהוא מאוד מאוד ממשי אחרת היא לא הייתה צריכה להיגמל ממנו לא כן לא היא לא באה בשביל להיגל מהפלאפון אבל כשאנחנו מתחילים לזהות מה הבעיות שלה איך היא נפלה למקום מקומות שהיא נפלה אליהם, איך היא נפגעה בדרך שבה היא נפגעה, איך היא הגיעה למצב שאין לה חברות, איך היא הגיעה למצב שהיא לא ישנה בלילה, איך היא הגיעה למצב שהיא בסטרס נורא, ואנחנו מגלים את השעות המרובות שהיא נמצאת בהם, איך היא לא מצליחה להתקדם בחיים, לעשות משהו עם והשורש של כל זה הטלפון. זה לא, השורש של כל זה הוא כאב, הוא חוסר, הוא משהו שהיא הייתה צריכה למלא והיא הגיעה לפלאפון והפלאפון באמת הצליח למלא לה את זה. הפלאפון קודם כל

מסיח אותה. הוא מסיח הדעתה כשאנחנו תופסים פלאפון בלי מסים עברה חצי שעה אז לצורך העניין זה אותו דבר כמו אלכוהול כמו כל התמקרות אחרת שהיא בעצם הסכה דעת שהיא מוציאה אותי מהנוכחות שלי בהתמודדות מול החיים לספרה אחרת למקום אחר חול משמעי זו התחושה שזה נותן אותם תופעות בדיוק והגמילה היא אותה גמילה הגמילה היא גמילה מאוד קשה בוודאי. גמילה מאוד מאוד מאוד קשה. ה ה זה מדהים. היום הראשון של הגמילה הוא מטריף. סליחה שנייה, רגע לפני שאנחנו נוגעות בעניין של הגמילה, באה אלייך אותה בחורה ואתם רואות את נתוני הצפייה ואת נותנת לה עכשיו את מה שאמרת לי, את העניין עם הציפורים. אבל בשבילה זה לא ציפורים ברוחות. בשבילה זה

המציאות. את לא יכולה להגיד לה את זה? אז אני אז כן יכולה להגיד לה ואני בעצם מסבירה ואנחנו רואות בשטח איך זה עובד ו ואז אנחנו מתחילים לעשות שתי דברים אחד למלא את החוסר מתוך משהו אחר להרים בעצם את הביטחון העצמי למלא לשם משהו ודבר שני יש שתי אפשרויות לגמילה או פשוט לחתוך וזהו שזה מאוד קשה יש באמת תהליכים של גמילה ממש א בתחילה יש סיפוק מאוד גדול בשעות הראשונות וואי אין לי את זה וואי אני נקייה אני מרגישה שאני מסוגלת לעשות משהו בחיים שלי כן ועובר 24 שעות ואז מתחילה נפילה וואו את יודעת שראיתי ניסוי שעשו עם בני דואר אבל זה ניסוי שעשו אותו אולי לפני תשע שנים אה לא לא עכשיו כשהכל עוד יותר מהיר ועוד יותר

רץ ויש עוד רשתות חברתיות וכולי אנחנו מה לעשות כל הזמן רואים שהכל נהיה מהיר יותר חזק יותר גדול יותר וכולי אבל ניסוי שעשו עם בני נוער לפני תשע שנים הם הסכימו במודע שיקחו להם את הטלפון וכמדומני לארבעה ימים או לשבוע התופעות שהם חווות של גמילה מחומרים א נרכוטיים לגמרי ממש ככה עם תופעות פיזיולוגיות נפשיות והם עמדו בניסוי שהם היו מצולמים 24/7 התמודדות עם עצמם הדברים שהם פתאום גילו שהם יכולים לעשות שהם יכולים להספיק. א אני יכולה לספר לך על אישה מהשיעור שלי שניגשת עליי כל הזמן בתסכול ואומרת לי, "תקשיבי, אני לא מספיקה לשבת, אני לא מספיקה לשבת, שבת של קיץ, שבת של חורף, תמיד אני עם הרגע האחרון." אז

בהתחלה לא עליתי על זה כי זה זה נושא שהוא מוכר גם מדורות קודמים. כשאת לא מתכננת את עצמך, נכון? את מגיעה עם לשון בחוץ, את שומעת את הספירה אם יש לך אותה בעיר שבאת גרה. אז כמובן שדיברנו על כל מיני עצות ותובנות ליעול של הזמן ואיך אנחנו מגיעים לזה, ציימים הכביסות עד יום רביעי, סלטים יום חמישי וכולי וכולי, אבל כל פעם היא חוזרת אליי עם אותו תסכול. ואז השם הבריק לי באחת הפעמים לשאול אותה, תגידי יום שישי את עם הטלפון? אומרת לי, ברור. מה זאת אומרת? אני לוקחת משם את המתכונים, אני מתעדקנת ביש לנו תחרות חלות. אה וברור, תקשיבי לי ותקשיבי לי. טוב, התשובה בגוף השאלה לגמרי. את שמה את הטלפון שישי1 בצד. אם

דיברנו על גמילה אז אמרתי את תתחילי בקטן שעתיים ואחר כך את מספרת לי או מצלמת לי מה הספקת בשעתיים האלה. היא חוזרת אליי לשיעור שבשבוע לאחר מכן עם גלריה של תמונות. תראי מה הספקתי בשעתיים האלה. שעתיים נטו שהייתי במיקוד, בפוקוס, בלי שום הסכות דעת. לצורך העניין, הטלפון היה הסכה דעת מאוד מאוד גדולה. הוא ראו איזה פלא. היא לא הגיעה עם לשון בחוץ לצפירה. ואת יודעת מה? אישה בוגרת. לא עכשיו תגידי שהיא אבל החוסר מודעות למה זה באמת לוקח מאיתנו והיא הייתה בטוחה שזה חלק מההכנות שלה לשבת זאת אומרת היא משתמשת בלת השראה כן היא מקבלת השראה זה גורם לה לדעת מה לעשות זה באמת משחרר לנו במוח חומרים שגורמים לנו לרצות

עוד וזה ואנחנו משנעים את עצמנו גם לגמרי את יודעת נעשה א ניסיון ניסוי מאוד מאוד יפה בישיבה תיכונית בבית שמש א נתנו נתנו לילדים, לקבוצת ילדים א לרשום את השם שלהם אני חושבת ואת השם של אבא על פתק וניחו את זה על השולחן וירבו את זה והילדים ניגשו בבת אחת לקחת את הפתקים והם דיברו ביניהם וכל אחד איזה צבע שמת איזה זה וניסו לעזור אחד לשני ולקח להם משהו כמו כמה שזה נשמע מוזר זה לא הייתה כיתה מאוד גדולה בערך 15 ילדים כן לקח להם משהו כמו רבע שעה למצוא את הפת תקים ואז ביקשו מהם א לעזור כל אחד לשני ושוב זה צמצם אבל זה היה לא בצמצום רב ואז הם היו צריכים בשקט אף אחד לא מדבר עם השני כל אחד ניגש לוקח את הפתק שלו

והולך זה לקח כ2 וחצי דקות ואז הם ניסו להבין למה והם דיברו על הסכות דעת פה החברים דיברו פה צחקו פה זה לא היינו ממוקדים במטרה ואז הרב שעשה להם את הניסוי הזה אמר להם זה בדיוק מה שקורה עם הפלאפון אתם כל הזמן מוספים אתם רואים את זה אתם רואים את זה רזה רגע שנייה הרגרה אני אראה את זה טק זהו וזה וזה שולח זה ממש חומרים כימיים בתוך המוח שמבקשים מך לקחת עוד ומבקשים מך לקחת עוד ומבקשים מך לקחת עוד ואז אם אתה מספיק חזק אתה יכול להגיד לעצמך כמה שזה קשה אני אשים את זה בצד כי הסיפוק ישחרר לי את אותם חומרים במוח אבל אנחנו צריכים להיות באמת באמת משוכנעים ש שיהיה לזה איזשהיא הלימה, אוקיי? אם לפחות לא משהו יותר

חזק מזה, שזה מה שאנחנו באמת יודעים שצריך כדי להיגמל, אז אז לפחות משהו שיש שווה ערך. מה העצה לזה? אז אז שווה ערך זה באמת באמת לדבר ולהסביר לבני הנוער וגם לנו עצמנו, תקשיבי, גם אנחנו נמצאים כל כך עמוק בתוך זה. באמת לשכנע אותנו שאנחנו אנחנו ממש נרוויח, אנחנו נרוויח את הסיפוק, אנחנו נרוויח את המימוש העצמי, אנחנו נרוויח את עצמנו, את הזמן את הזמן המשב הכי יקר שלנו בחיים לגמרי לגמרי אבל את יודעת יש נשים שהם משועמות מסכות את יודעת אתם שולחות את הילדים בבוקר ויש להם המון המון זמן מכל סיבה שהיא והם לא הם רוצות למלא את הזמן אבל בזמן שאתן נמצאות ורואות חיים של אנשים אחרים אתן אתן לא עסוקות בחיים של

עצמכם. או כמו שהדודה שלי המרוקאית יודעת להגיד, הו קומי תעשי כביסה. בדיוק. מה בדיוק? אתה יודע משפט אחד פשוט שיכול לגמול אותך ברגע אחד. כן. כן. אז יש נשים שמרימות רגל על הספה והם אמרות אוקיי אבל לא בא לי כביסה. בא לי להנות מהחיים. השאלה אם את באמת נהנית. כשאת תביני שאת לא נהנית, את צופה במישהי אחרת נהנית. למען השם. למה? כי היא נהנת. היא תגיד לך כי היא נהנת. כ כי אז כי אנחנו הפכנו גם להיות אנשים רחלנים צורכי צהוב כולם מחפשים בחיים של אנשים אחרים אז מה מה את יכולה להגיד למישהי כזאת שמגיעה עלייך זאת אומרת לא לצרוך את זה וודאי שלא אבל אבל אתה צריך פה לעבור שלבים מאוד מאוד מאוד עמוקים כדי לגמול כי

זה נוגע כבר בערקיות שלנו נכון כי הפכנו להיות באמת חברה מאוד צהובה חברה שכל הזמן מתעניינת חברה שנתמכת אחד בשני כביכול כשאנחנו לא באמת נתמכים אבל אם מישהי עם מעלה אני מסתכלת על או שהיא הטרשת שיש לה באמת המון המון צפיות שאני כאילו ככה היא עולה לי בראש ואני אומרת לעצמי אוקיי עם מעלה א בכל פעם שכואב לה אנשים אומרות וואי אמאל'ה גם לה כואב איזה יופי ואז אז אני כבר לא צריכה לעשות משהו עם הכאב שלי כי גם לה כואב אז בסדר אז אז אני זה ואז יפה מה שהיא מרוויחה היא מרוויחה עוד צפייה כשהיא תרצה לפרסם משהו יהיה לה המון המון לייקים עזבי אותה זאת שצופה נו ואז גם לה כואב נו ואז יפה אז בשביל זה רואים צרת 40 חצי

נחמה או נחמה טיפשים תבחרי איפה את רוצה להיות כן א אבל זה מנחם יש בזה משהו תראי אני לא היחידה יש משהו מנחם בעצם בידיעה שאני לא לבד בסיפור הזה יש עוד מישהו שחווה את מה שאני חווה זאת אומרת אני לא עבודה גם היא יודעת איך אני מרגישה זאת אומרת אני לא לבד כשיש מישהו שיודע לא סתם כשאת מגיעה ל לטיפול או מדברת עם חברה והיא אומרת לך אני כל כך מבינה אותך ואם היא מגדילה לעשות והיא אומרת לך תקשיבי גם אני חוויתי את זה את אומרת וואי יש לי כבר כאילו היא חיה בעיה יש תקווה לא מתאים מזה כן אז זה נותן איזשהי סוג של נחמה באמת רק מה אבל יש פה הבדל מאוד מהותי בעיניי ברשותך כשמתקשרת אליי אישה עם איזשהיא בעיה ואני

מבינה אותה או חברה שלי לצורך העניין שאני מכירה אותה לפני ולפנים ואני באמת יכולה להגיד לה אני מבינה אותך זה כל כך שונה ממישהי שאיך אמרת קודם היא לא באמת מכירה אותי ואני לא באמת מכירה אותה אז איפה איפה איפה יש פה באמת אמפטיה? והיא גם מרוויחה משהו נוסף. בזמן שאני צופה בה היא רחבה על הגב של תרוויח חלף לבריאות נניח את זה יפה. אבל אני מבזבזת עליה את הזמן שלי. אוקיי אבל חייב להיות כאן אנחנו מדברות כאן על זה שכצופה צריך להיות פה איזשהו רווח. זה הרי לא הגיוני. הרווח הוא אני נתמכת אני נתמכת בעצם זה שאני יודעת שגם היא עברה את זה אני לא אמיתי. כן כן היא גם לא אומרת לי. היא לא אומרת לי תקשיבי אני מבינה

אותך. אם את עוברת את זה אני מבינה אותך. מספרת אומר תקשיבו נראה לכם שכל כך טוב לי לא כזה טוב לי וזה וזה אה את אומרת זה לא טובה ברוך השם לא רק אני הלא טוב לי לא רק לי רב היא יושבת תוך כדי בחדר חשוך ומצלמת אותה לא זה משהו אחר זה עדה אחרת אבל אה זה זה פשוט באמת א א חייב להיות כאן איזשהיא תועלת אנחנו בכל זאת אנחנו בני אדם ואנחנו לא עושים דברים חסרי תועלת אלא אם כן אנחנו מרגישים זה עובד לנו פסיכולוגית על המוח בדיוק כמו שיש את משחקי הילדים הממקרים האלה כן שהם באמת ישבו צוות של אנשים שחוקרי מוח פסיכולוגים שישבו וניתחו איך אפשר ליצור מצב שילד יצרוך את זה עוד ועוד ועוד ויקנה עוד ועוד קשקשת כזאתי שעוזרת

להם לשחק ועוד ועוד גאדג'טים בשביל בשביל המשחק הזה וישמו להם כסף בעצם הם עשו בכל מהלך הזה של המשחקים האלה, מניפולציה על המוח. מטורף. אני רוצה להגיד דבר א חשוב כאן שבתוך כל השיח החשוב הזה שאנחנו מעלים כאן למודעות א מה טוב ומה נעים שיש את הידברות, שיש את הרבנים, את אנשי התוכן שמה שנקרא מעלים את הרף, נותנים תוכן שהוא ערקי, תוכן שהוא באמת יודע לתת מענה לקונפליקטים. כזה סרטון שנכנס בין כל המפרסמים למיניהם ובין כל האלה שמעלים את העוד בית מלון ועוד טיסה לחול מעלים תובנות שאנשים באמת יכולים להרים את הראש, להרים את עצמם ממקומות פחות רצויים שהם נמצאים בהם להרים קצת עיניים אפילו לשמיים ולזכור שיש גם משהו

מעבר מעבר למסכים מעבר למירוץ הזה אחרי הדבר הבא אחרי הטיסה הבאה אחרי המסעדה הבאה וולהרגיש משהו שהוא יותר עמוק מהשטחיות הזאת של המסכים. פה את נכנסת כבר לנישה של מה טוב אה בקטע הזה כי הרי בכל דבר יש טוב ולא טוב. כן אז בקטע של המדיה באמת זכינו להכיר עוד הרבה הרבה רבנים שלא היינו מכירים אותם הרבה תוכן מעשיר שכן אבל יש הבדל מאוד גדול בין לקבל אחת לשעה איזשהו משהו מיוחד של שלוש ארבע דקות שנותן לך איזה פושיים בין לשבת ולגלגל ולגלגל במשך 16 שעות נכון א מנגד אני רוצה לשמור על ה על האופטימיות שהתחלנו איתה בעניין הזה אני שמעתי את הרב זמיר כהן שליטה שהוא אומר שבאמת מי שכבר יש לו את זה אנחנו לא מדברים על

מי שאין לו מי שאין לו טוב לו ושמח מי שיש לו הוא חי את זה מסיבה כזו או אחרת אם זה צורקי עבודה ואם זה כל סיבה שהיא מציאות שיש לו אז לקחת את הדבר הזה ולהשתמש בו ככלי שיכול ממש לעשות שינוי בעולם כמו שאותו אחד שהמציא בכלל את כל הרשתות האלה והרי זה היה התחיל ממישהו שישב והגע את הרעיון הזה ופיתח אותו וזה וזה התגלגל. אז עכשיו בכוח ההשפעה שיש לכל אחד ואחת לקחת וכן להפיץ סרטון שיש בו ערך, שיכול לתת משמעות, שיכול להרים בן אדם שנמצא בדיכאון לצורך העניין, שיכול כן לחזק באמונה כמה כולנו צריכים את החיזוקים האלה היום. בוודאי ובוודאי מאז המאורה של השביעי באוקטובר וכל האירוע הזה שממשיך וממשיך אז כמה כולנו

צריכים באמת חיזוק אם זה לדבר על על האחדות שלם ועל אמונה ולא חסר לא חסר נושאים כל אחד איפה שהוא מונח וכל אחד עם שעובר עליו מה שעובר עליו אז גם כבוד הרב זמיר כהן שליטא בא ואומר יש לנו כבר את הכלי הזה שנקרא וואטסאפ שנקרא כל דבר אחר לקחת סרטון שמחזק ומעורר השראה ולהפיץ אותו שזה הולך ומהדהד בעולם ואתה לא יכול לדעת במי זה יגע ואיך זה ישנה לו את היום ואפילו ישנה לו את החיים כי בעקבות סרטון הוא אחר כך יכול לגשת ולשמוע הרצאה הוא יכול אחר כך א נכון להישאר מול המסך אבל לפחות להחליף תוכן א פחות ערכי בתוכן שהוא יותר ערכי שבאמת ישנה לו את החיים שבאמת יתן לו ערך מוסף שבאמת יוביל אותו לשינוי לטובה בחיים

ופתאום ממקום ירוד ממקום שהוא לא פרודוקטיבי, לזכות אפילו למעלה של מזקי הרבים, שכתוב שהמחיצה של מזקי הרבים אין אין שום בריאה יכולה לעמוד. זה מחיצה בפני עצמה, בעולמות העליונים. וההשפעות הרוחניות הם אפילו לא רק באותו גלגול של מי שזכה לעסוק בזה, אלא מהדהד הלאה לדורי דורות. עד כדי כך. אז גם פה, אם אנחנו כבר הגענו לדור שזה קיים ויש בו את זה, גם בתוך זה יש לנו את הבחירה, מה אנחנו עושים עם זה? ואנחנו יכולים להפוך להיות להשתמש בזה, כמו שציינו קודם, במקום ש שזה שתמש בנו, זה יהפוך להיות הכלי שרט שלנו והכל שלנו בעולם כדי באמת לקדש שם שמיים ולזכות לזכות של זיכוי הרבים. אני חושבת ש אה הפלטפורמה שאנחנו

נמצאות כאן, המה שנקרא האחסניה שאנחנו נמצאות כאן וזוכות לדבר בה ולהשמיע בה זה זה המקום הראשון ש שעשה את המהפך הזה בעולם הידברות שיודעים לבוא ולהשמיע כל אחר ולהביא ערך ולהביא א א קידוש השם בעולם ואנשים באמת עשו מהפכים בחיים שלהם אם זה אה ישראלי שעשה את הטיול שלו אחרי הצבא ובכלל לא ידע מהמשמעות של נישואי תערובת או מה משמעות של יהדות ולמה בכלל להיות יהודי זה זה נותן לו ערך ומשמעות שונה בעולם והגיע עד עד לחזור לארץ ולהיות תלמיד ישיבה א אצל הרב זמיר כהן שליטה שהזכרנו קודם ולסיפורים שברוך השם אנחנו זוכים לשמוע עליהם מה שנקרא מ מ מ מ מ מ מ מיד ראשונה אז אה אז זה כלים זה כלים שנמצאים כאן בל זה החלק

הטוב של המדיה אבל אם נשים לב אתה יושב ואתה שומע דבר כזה וזה מעורר אותך וזה ודווקא המסרים האלה יקימו אותך מהספה כדי ללכת לעשות משהו הם לא יגרמו לך לראות את הסרטון המתגלגל הבא ואנחנו נסתכל נשים לב כשאני שומע משהו בעל תוכן זה מרים אותי כשזה מרים אותי אני קם והולך לעשות בעוד שהדברים האחרים מפילים אותי ואז אני ממשיך לשבת ושוק שוקע ושוקע ושוקע ושוקע. אני חייבת לשאול שאלה לפני סיום על העניין הזה של השוקע מתוך הניסיון שלך. ובאמת ננסה לענות על זה בקצרה כי הנה אנחנו שוב לקראת סיום. זה לא יאמן איך זה קורה. אנחנו ממצות ואנחנו לקראת סיום פה. אבל אותו אחת ששוקע, אותה אחת ששוקעת ובסופו של דבר את פוגשת אותה

בארבע עיניים, היא ממשיכה עם זה או שיש משהו שעוצר? תראי אמרה לי נערה בשבוע שעבר היא אמרה תראי א אלה שאלה שהם נמצאים בזה כל הזמן הם נמצאים הם בהתחלה הם בהתלהבות הם לא יכולים להפסיק אחר כך כבר מתחילים לאט לאט לצאת מזה אני חושבת שספציפית א זו הייתה תשובה שהתאימה לה אצל כולם זה כך אבל כן א בשלב מסוים אתה מתחיל לקלוט שזה פייק וזה מתחיל לעצבן אותך ואז אתה מתחיל לקום ולעשות משהו ולפעמים זה מחזיק לפעמים פחות וזאת הבעיה. אז באמת אנחנו רוצים להודות לגברת פרי כהן היקרה על התשובות המעלפות, על הפלטפורמה המדהימה הזאת של הידברות. תודה לכם שהייתם איתנו וצפיתם. אנחנו בעזרת השם נמשיך ונעסוק בעוד נושאים של

ענייני הנפש גם בתוכנית הבאה. תודה רבה לכם. תודה לבורא עולם שזיכה אותנו. ממנו אליכם נתראה בתוכנית הבאה. אמר רבי מאיר, נצור בליבך תורתי ואני אהיה עמך בכל מקום. חשיפת הגילוי הנדיר ביום הילולת התנה אלוקי. ערוץ הידברות מביא לכם את ההילולה לסלון עם התפילות, הישועות, סיפורים והנהגות. משדר מיוחד האישר מציונו הקדוש בדבריה בהשתתפות רבנים, אומנים ועורכים. אנו נהיה שם בשעות של ברכות אינסוף מאורו של רבי מאיר בעל הנס ועמטחתו הנדירה החשיפה המלאה ביום ראשון החל מהשעה 8:30 בערב אור גדול בדרך עליכם התוכנית משודרת בחסות לחילול תכירו אתבר המים מחדש נועם ש היברידי כוכבית 206 מהפכה בעולם המגבעות מקווה מלכות כשר

דאורייתא תוך שלושה ימים אצלך בבית אני מאוד נהנת מהשבת השבת זה הרגע שלי עם עצמי אני לא עובדת אף אחד לא פונה אליי אני באמת מנותגת אני מומיה בעיקרון על הספה א ואני נורא מחוברת לבורא עולם היה לי נורא חשוב כל בוקר לקום ולהודות כי באמת הטוב הזה הוא מדהים וחשוב לי באמת לציין כל בוקר את התודעה הזאת. תודה שאני קמה, שאני מדברת, שאני הולכת, שאני נושמת, תודה על כל מה שיש לי ועל כל מה שאין לי, כי זה פשוט לא מובן מאליו כל הטוב הזה. כאילו באמת טוב לי א ואני לא רוצה להיות קפויה טובה וחלילה זה אז היה לי חשוב פשוט לקום נטילה, ברכת השחר, הכל כזה מסודר. לדבר איתו, באמת להקדיש את הדקות האלה כי זה חשוב לי. א

מבחינתי הוא אבא שלי לכל דבר כאילו זה אבא שלי וצריך להודות לו זכתו אני פה א והוא נותן לי את הכל. אני מאמינה שבאמת הכל ממנו לטוב ולפחות טוב. א אני בורחתי אני לא מעלה אני לא יש כאלה סוג של יש בנות שמעלות כל הזמן זה לא זה שלי. כאילו מה אני צריכה לעלות? זה א הדרך שלי לקום בבוקר. מי שרוצה שתקום ככה, מי שלא רוצה. יש מלא בלוגיות שמעלות וזה. זה כל בסדר זה בטיפול אבל אני מאוד אוהבת להיות עם עצמי ולהתפלל ופחות לשתף את הדברים האלה אמ רציתי זיווג ממש כן התפלתי לזיווג אגון ‏kun