שבת אחים: פרק 4 - יוצאי טורקיה HD (עם כתוביות בעברית)

חמדת הלבבות לאומה שבורה לנפשות נכאבות נשמה יתרה לנפש מצרה יסיר אנחה שבת מנוחה בואו נעשה קצת כפיים אנא עליון נורא הביטה עוניינו פדנו במהרה, חוננו חוננו אנא עליון נורא הביטה עוניינו פדנו במהרה, חוננו חוננו שמח נפשנו באור ושמחה באור ושמחה שבת מנוחה שמח נפשנו באור ושמחה באור ושמחה שבת מנוחה חדש מקדשנו, זוכרה נחרבת טובך מושיענו תנה לנעצבת חדש מקדשנו זוכרה נחרבת טובך מושיענו תנה לנעצבת כולם. בשבת יושבת בזמר ושבחה בשבת יושבת בזמר ושבחה שבת מנוחה, שבת מנוחה שבת מנוחה, שבת מנוחה זכור קדוש לנו בזכות יקרת היום שמור נא אותנו ביום זה ובכל יום זכור קדוש לנו בזכות יקרת היום שמור נא אותנו ביום זה ובכל יום

דודי צח ואיום תביא הרווחה תביא הרווחה שבת מנוחה דודי צח ואיום תביא הרווחה תביא הרווחה שבת מנוחה שבת מנוחה. תודה רבה לזמר דוד חפצדי ולקלידן שמלווה אותו נתנאל אברהם. אנחנו עוד נשמע אותם בהמשך. שלום לכם. הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד. אנחנו בעוד תוכנית מיוחדת של "שבת אחים" והפעם עם קהילת יוצאי טורקיה. גלותה של יהדות טורקיה נמשכה כ-1,850 שנה, החל מגירוש היהודים מארץ ישראל לאחר חורבן בית שני. בשנת 1990, נתון לא כל כך מוכר, מנתה יהדות טורקיה כ-300 אלף נפש, אך עם הזמן רוב יהודי המקום עזבו לטובת ארץ ישראל ולמקומות אחרים בעולם. אגב, כאן בארץ התיישבו רוב יהודי טורקיה ביהוד ובבת ים וכיום מונה

הקהילה היהודית בטורקיה כ-26 אלף נפש בלבד. בעקבות אירועי הטרור שהיו במקום רוב הקהילה חוששת לביטחונה ודוברת רק את שפת המקום. אבל זקני העדה, לעומת זאת, עדיין דוברים את שפתם המקורית, הלוא היא שפת הלדינו. אני רוצה להגיד שלום לאורחים היקרים והנכבדים שלנו היום: הרב אברהם אבוהב - רב קהילה בנתניה ומרצה במרכז "שורשים," מרדכי אשר - יליד איזמיר ובן הקהילה הוותיקה ביהוד ועורך מחזורים בנוסח יהודי טורקיה, המורה והחזן ניסים אשכנזי, איתנו גם ערן סטפנסקי, מקים מרכז "אשיבה," שיש לו סיפור תשובה ייחודי מאוד והוא גם יש לו קשר לטורקיה. תכף נשמע על זה. רפאל בן עזרא, אברך בכולל דיינות, סופר סת"ם והוגה וחוקר את תורתם

ופסיקתם ההלכתית של רבני טורקיה, וזאב מור חיים, מרצה להנדסה וחוקר מורשת הפיוטים של יהודי טורקיה. שלום לכולכם. שבת שלום. שלום, שלום. -שבת שלום. אני רוצה לפנות בראש ובראשונה לרב אברהם אבוהב. יהודי טורקיה העניקו לעם ישראל מתנה גדולה מאוד בדמותם של רבנים גאוני עולם, ארזים ממש שגבהה קומתם, שעד היום כולנו ניזונים מתורתם ומחוכמתם. בוא, תיתן לנו סקירה קצרה. אני יודע שזה מאוד קשה, יש כל כך הרבה רבנים, ובכל אופן סקירה קצרה של המרכזיים שבהם כדי שנכיר אותם קצת יותר מקרוב. שלום וברכה. למעשה, יהדות טורקיה כבר התחילה עוד מתקופת הגירוש, שבה שכן ושם חיבר מרן הבית יוסף רבי יוסף קארו את חיבורו הנפלא שהיום כלל

ישראל הולך לאורו, שולחן ערוך. מרן שקיבלנו הוראותיו. לאחר מכן זה התחיל עם המון המון גדולים, חלק מזה רבי אפרים נבון בעל "מחנה אפרים," לומדים היום את תורתו בעולם הישיבות, בעולם התורני, רבי חיים פלאג'י ובניו: רבי אברהם, רבי רחמים יוסף וכו,' עד לדור האחרון ממש שזה היה הגאון הרד"ס רבי רפאל דוד סבן, שהיה חכם בשי, רבי יעקב ארגואטה. ואלו הם היו ממש מהאחרונים. רבי משה בן חביב, שגם הוא כתב הסכמה לספרו של מרן הרב עובדיה "יביע אומר," שהוא היה ממש מגדולי אחרוני חכמי טורקיה עד לפני 60 שנה, בתחילת קום המדינה. או-אה, טוב, קצר המצע מלהשתרע, אבל הזכרת לנו ממש שמות שעל כל אחד אפשר להקדיש תוכנית שלמה. ואני רוצה

לפנות למרדכי אשר שלצידך. אתה השקעת ממש עבודה שלמה להוציא מחזורים של יהודי טורקיה. שאלה לי אליך, מה המיוחד בנוסח של הטורקים? בנוסח של הטורקים המיוחד זה שהם בעצם משמרים מסורת יותר עתיקה מן המסורת שמקובלת היום בסידורים ובמחזורים של הארץ. אנחנו ממשיכים בעצם את הדרך של סידורי תפילת החודש העתיקים יותר. שנדפסו בליבורנו. -שעוד נדפסו בליבורנו והם יצאו, לתפילת החודש יצאו כלמעלה מעשר מהדורות שונות של הסידור הזה עם כל מה שמסביב. קהילת טורקיה שימרה את המסורת של יהודי ספרד בצורה הרבה יותר אותנטית למשך הרבה יותר זמן ובעצם אנחנו ממשיכים את השמירה של המסורת הזאת. מעבר לזה, כמו כל עדה שהתייחדה שפה היא שילבה

פיוט, פה היא שילבה, פה היא הוסיפה, פה היא לקחה, פה היא השמיטה. כמו כל עדה בעם ישראל שהסידור היה חי בתוכה ממש כך גם העדה שלנו. בתוך זה, כשבבית הכנסת שבו אני מתפלל הייתי עובר שנים לפני התיבה ביום כיפור, הייתי מחזיק סידור, שקיבלתי בבר מצווה, מקושקש כולו עם חיצים, סימונים, מספרים, זה אחת, זה ארבע וזה שלוש ולך לפה וצא משם ופה למחוק ופה להוסיף כי כך כתב הרב פלאג'י וכך כתב זה וכך אנחנו נוהגים. ובאיזשהו מקום אחי, עליו השלום, שעל שמו נקראת הסדרה "שלמה חיים," אחי אמר לי, הוא הגה את הרעיון: בוא נעשה איזה משהו שאנחנו יכולים פשוט להדפיס לעצמנו לצורך פנימי. ומתוך זה עם השנים הוצאנו, ברוך השם, זכינו להוציא

את ה... אומנם אחרי מותו, את המחזור ליום הכיפורים שנקרא "משאת שלמה חיים" על שם משאת נפשו, צוואתו שהוא בעצם הותיר לנו. של אחיך, זיכרונו לברכה. -של אחי, זיכרונו לברכה. הוא היה גם גבאי בית הכנסת ביהוד, "בית מאיר" ביהוד. לאחר מכן... -גם הפרונט הוא פרונט לבורנאי, נכון? כן. -עכשיו, יש מחזורים ויש גם סידור לימות השנה? הוצאנו שני מחזורים, מחזור לראש השנה, מחזור ליום כיפור וסידור לכל השנה. ואתה אומר, יהודי טורקי שרוצה באמת להתחבר לתפילות ולסגנון ולנוסח של אבותיו בלי כל החיצים והסימונים, אלה המחזורים שאתה מציע לו. -אלה המחזורים. זה גם נוח מאוד ל... אמר לי מי שאמר לי שכשהוא מחזיק את הסידור הזה ביד הוא

הרבה יותר פנוי להתעסק בתפילה מאשר בכל הדברים האחרים. ממש לחשוב על התפילה, לכוון את עצמו לתוך התפילה ולא להיות מוטרד כל הזמן: אז אומרים את זה? לא אומרים את זה? אז אני צועד נכון? לא צועד נכון? זאת בעצם הייתה הכוונה העיקרית. יפה מאוד. -שאנשים יוכלו להתפלל תפילה זכה, מלאה בלב חפץ, בלב שלם, בלב נקי בלי כל הטרדות האלה שמסביב. נפלא. ניסים אשכנזי, אתה יליד איזמיר. נכון, אני יליד איזמיר. -אתה זוכר דברים משם? מה אתה יכול לשתף אותנו מהילדות שלך בעיר התהילה איזמיר? אני יכול לשתף בכמה וכמה דברים. אני יליד איזמיר, כמו שנאמר. עליתי לארץ בגיל 15 וחצי, כמעט 16. כלומר, 15 שנה הייתי בטורקיה וראיתי, לצערי,

לדאבוני, את הדעיכה של היהדות הזאת אבל ראיתי את הניצנים של הגדולה התורנית שהייתה שם קיימת לפני שנים. אבי, זיכרונו לברכה, היה הרב הראשי של איזמיר. בילדותי, היה הרב ראשי בילדותי ממש אחר, רבי מורנו. אחר כך אבי לקח את ההובלה של יהדות איזמיר. גדלתי לידו. -הרב יוסף אשכנזי. -אבי, זיכרונו לברכה, רבי יוסף אשכנזי. ביתנו היה צמוד לבית הכנסת "ביקור חולים" שזה היה בית כנסת של המשפחה מאז הגעתם מאשכנז. היה לבית הכנסת הקבוע של כל שושלת משפחת אשכנזי, של כל הרבנים. גדלנו בעצם בתוך בית הכנסת. מגיל אפס ועד שעלינו לארץ הייתי צמוד לאבי, זיכרונו לברכה, בתיבה. ומגיל אפס התחלנו לשיר את השירים, את הפיוטים או קטעי תפילה

ששרנו. אני אישית, אם מותר לי לציין, דיברנו בבית רק את שפת לדינו למרות שהעברית הייתה שגורה בפי אבי, זיכרונו לברכה, וחלק ידעו טורקית, אבל אני אישית גדלתי עד גיל חמש רק על שפת לדינו. שהיא בעצם, נאמר לצופים, שהיא כמו היידיש של הספרדים. אפשר לומר. -השפה היהודית. -נכון. שהייתה מדוברת אז. -היא ספרדית שקיבלה כל מיני קונוטציות מלשון הקודש, משפות אחרות. אומרים שזו קסטיליאנית העתיקה שאנחנו בעצם שמרנו אותה שלא כמו הספרדית של היום. אז דיברתי את השפה וכשהגעתי לבית הספר בעצם לא ידעתי את הטורקית, את שפת המקום. אז... אבל התרגלתי מאוד מהר. ומשם התגלגלה גם האהבה שלי לחזנות שגדלתי, האבא... זה לא רק אני, גם אחי.

וזהו. -היית תקופה באנגליה, אני מבין. כן. -שימשת שם חזן. -התקופה באנגליה נמשכתי... נולדתי בטורקיה, כמו שאמרתי, אז גדלתי ליד אבא. עניינה אותי מאוד החזנות הטורקית. והגענו לארץ, הגענו ליהוד עם בני דודים שלי. ב"בית מאיר", אנחנו התפללנו שם את אותו נוסח שהיינו מתפללים ב"ביקור חולים," בבית כנסת "ביקור חולים" בטורקיה. ולימים התחתנתי ופשוט... אני לא אאריך, אבל בגלל מודעה קטנטנה בעיתון "מעריב" באיזה ערב שבת התגלגלתי עם משפחתי ללונדון כי יש שמה קהילת יוצאי טורקיה שחציה מסלוניקי, חציה מאיסטנבול וקצת מאיזמיר. והייתי שם שמונה שנים ובעצם מה שעשיתי שמה יחד עם אשתי, בעצם ניסינו להחזיר את העטרה ליושנה והכנסתי

הרבה דברים בחזרה של המנהגים הטורקיים, של הלחנים הטורקיים והתקבל שם ברצון. הקהילה הייתה צמאה לזה. ואפילו עשינו, כתבנו, גם ערכנו איזה ספר, ספרון שיעזור להם להתפלל את הנוסחים שלהם יחד עם לדינו, שפת לדינו, שבעצם הייתה בתוך, השפה הייתה בתוך התפילות גם מאוד חזק. היום מדברים על לדינו כביכול רק בצד הפולקלוריסטי, השירה, הרומן וכו' ולי אישית זה קצת כואב כי את הלדינו אני הכרתי יותר מהתפילות, לחבר את הקהילה לתפילות, למשמעות של התפילה שיוכלו להבין את מה שהם מתפללים. מה עוד, שלפי ההלכה, אם ניקח את ליל הסדר, אז היינו אומרים את כל הסדר. -כל ההגדה. -כל ההגדה. -בלדינו. בעברית ובלדינו, כפול. היה לוקח לנו כפול

זמן ושני לילות. מה שבטוח, שאלה לילות סדר שלא יישכחו. אז גם בלדינו. -טוב, יפה, יפה. הנה, אז גם אתה עושה הרבה כדי לשמר את המורשת. ואיתנו גם ערן סטפנסקי. אתה, כבר הזכרנו, יש לך סיפור מיוחד במינו. כבר אמרתי. אבל אני מבין שהיה לך סבא זיכרונו לברכה, שהיה עם עגלה מוכר את המטעמים הטורקיים מעשי ידיה של הסבתא, זיכרונו לברכה. שתף אותנו קצת בחוויה הזו. כן, ברוך השם, סבא שמואל, סמי, סבא סמי, בורקס סמי, מה שנקרא, היה הולך עם עגלה ביפו ומוכר מתכון, שהאמת שבא מהצד של סבתא. היה מסתובב עם עגלה, מוכר בורקסים אורגינל טורקיים, ככה משהו שאפשר להתכבד ממנו, לא לנשנש ככה ב... והיה מוכר בורקסים. הוא היה עובד בניין

לפני ואבא של סבתא שלי בעצם אמר שהוא לא מוכן שהוא יעבוד יותר בבניין והוא נתן לו את המתכון הסודי. שלח אותו לעבוד, ברוך השם, עם עגלה של בורקסים אורגינל טורקיים עם תרד, גבינה, הכול, ברוך השם. היה... אני מבין שהלדינו הייתה שפה שהייתה גם רווחת בבית שלהם. היה לך אפילו איזה כינוי חיבה מיוחד. -אני, כן. מיוחד במינו. אתה רואה למה אנחנו... כל הבורקסים. היא הייתה דוחפת לי בורקס, סבתא, והייתה קוראת לי "פטטיקה" שזה ה... ו"סיידה" כמובן, שזה... אבל "פטטיקה." דוחפת לי אוכל וקוראת לי "פטטיקה", ברוך השם. שזה כן, ברוך השם, זה משהו מיוחד. האנשים האלה זה... אז אתה זוכר אותם. הם מול העיניים שלך. אני רוצה לפנות לרפאל

בן עזרא. אני מבין שאתה, כמו שאמרנו, הרבה הרבה תפקידים חשובים יש לך. אתה גם מוהל, גם סופר סת"ם, כמובן אברך שלומד בכולל דיינות. ובין הדברים שאתה עושה אתה רוצה לחשוף את התורה ואת החוכמה ואת הפסיקה של רבני טורקיה. מה אתה יכול לשתף אותנו קצת בעבודה שלך בתחום המיוחד הזה? אני רוצה קודם לספר שבילדותי גדלתי בבית הכנסת "בית מאיר" ביהוד, שהקים אותו סבא שלי, סבא רפאל אלטלף ואח שלו רבי אברהם אלטלף. שרבי אלטלף, הייתה לו גם כן, אחת המשימות שהוא לקח על עצמו היא להדפיס בחזרה את ספרי הרבנים של טורקיה שכבר לא הודפסו. הוא בעצם היה עושה... בדרך כלל היו עושים מהדורות צילום של הספרים של רבי חיים פלאג'י. ואלה הספרים

שבעצם הייתי רואה אותם בבית הכנסת והייתי מאוד מתחבר אליהם. אפילו שהם היו בכתב הישן הזה שהוא לא כל כך קריא, מאוד התחברתי לזה והרגשתי כאילו אני מחובר למורשת שלי. זה מה שהיה בילדות שלי בבית הכנסת. אחר כך כשגדלתי הלכתי גם, למדתי בטכניון בחיפה. היה שם את ה... היו שם גם כן ספרים שאני לא הכרתי, ספרים של הרב "חקרי לב" רבנו רפאל יוסף חזן, שהיה בסוף הראשון לציון, סבא של הרב פלאג'י. וגם שם מאוד התחברתי לספרים שגם הרב של הטכניון, ראש הישיבה שעכשיו אני לומד, הוא גם כן חיבר אותי למורשת שלי, למורשת הזאת. ועכשיו אני לומד, ברוך השם, בכולל, כולל דיינות בישיבת "אור וישועה" בחיפה ותוך כדי הלימודים אנחנו לומדים

בחושן משפט. אנחנו רואים שהש"ך הרבה פעמים לא מאריך כמו שמאריך באורח חיים. הש"ך מפנה הרבה פעמים לתשובות של מהריב"ן, רבנו יוסף בן לב, רבנו אליהו בן חיים, שהיו בתקופת... בשנת 1600, בסביבות 1600 בטורקיה. זה היה עוד בתקופתו. גם יש לנו את הכנסת הגדולה, שהוא ממש הרבה... היה בערך 100 שנה אחרי מרן הבית יוסף ואסף את הכול. אבל עכשיו אנחנו בתקופתנו אין לנו כל כך גישה, לי לא הייתה גישה עד שמצאתי את הספרים באינטרנט, הורדתי אותם, וממש אפשר לפתוח אותם כי ההדפסות הן מאוד ישנות. רוב התשובות לשאלות ותשובות של רבני טורקיה הן לא מודפסות. הרבה עכשיו לאט לאט הולכים ומדפיסים אותם, כמו הספרים "פתח הדביר," הספרים של

הרב פלאג'י, הספרים של רבי אליהו בן חיים, שהיה גם כן מהראשונים שמה. הספרים שאמרנו בלמדנות, נגיד הרבה, ה"קצות החושן", ה"נתיבות," תמיד מביאים את ה"מחנה אפרים", "משנה למלך," "שער המלך", אלה ספרים שמאוד מקובלים בישיבות, אבל יש הרבה ספרים של תשובות שלא נמצאות וזה גם משפיע. לדוגמה, אחד הדברים שזה מאוד משפיע ואנחנו בעצם לא מודעים לזה, זה, אני אביא דוגמה אחת, שבתור סופר סת"ם אנחנו כותבים בספר תורה בפרשת פינחס, אנחנו מגיעים ל"את בריתי שלום." ו' של שלום. -ו' קטועה. -ו' קטיעה מה זה ו' קטיעה? אז יש בזה הרבה פירושים: האם זו ו' קטנה, ו' שהיא קצת חסרה, ו' שהיא חתוכה לשניים ושני החלקים... אז יש בזה מחלוקת. יש

בזה מחלוקת גדולה. בעצם היום הספרדים הולכים לפי מה שהסביר אחד הרבנים, רבנו מנחם די לונזאנו. הסביר שבאמת... הוא הסביר את רבנו הרב משה הלוי מספרד והריטב"א. הוא הסביר שהם התכוונו לשני חלקים. ובאמת החלק הראשון הוא כמו י,' החלק השני עוד נוסף, אבל רבותינו מטורקיה לא קיבלו את הדברים האלה. נגיד, הרב "בתי כהונה," רבי יצחק הכהן רפפורט, שהיה הרב האשכנזי והיה רב באיזמיר והיה בסוף הראשון לציון האשכנזי היחיד, הוא לא הסכים, הוא האריך מאוד להסביר שמה שהוא הסביר ב-ו' קטיעה זה לא ההסבר הזה. מה שהתכוונו רבותינו הספרדים זה ו' יותר קצרה. אז אתה מדבר על עושר עצום של תורה ושל פסיקה שהלוואי, באמת הציפייה של כולנו

שנזכה לראות את הדברים הללו יוצאים לאור עולם, ושהשם יצליח את דרכך בתחום הזה. אני רוצה לעבור לזאב מור חיים. אתה גם מרצה להנדסה, גם מדריך טיולים. -נכון. אבל בעיקר בעיקר הקדשת את זמנך לחקר הפיוטים של יהודי טורקיה. איך אתה מגיע לדבר הזה בכלל? אז זה באמת סיפור מעניין כי הקשר שלי ליהדות טורקיה מצד אחד הוא רחוק. אני חב, וכל בני דודים שלי, תודה לסבי יהודה מור חיים שהם עלו ב-תרפ"ד, למניינים 1924, מאזור בטורקיה נקרא, מעיירה צ'ורלו. היה שם הרב רבי גרשון מאיה. היה לו בית כנסת שנכנסו בו 2,000 יהודים בבית כנסת. ויהודי טורקיה עברו זעזועים קשים. אחרי מלחמת העולם הראשונה באזור היו פרעות, הייתה אנטישמיות

ביהודים בעיירה שמדובר. אבא של סבתי היה סוחר גדול, הוא היה נוסע לסלוניקי למסחר של בדים. והטורקים, כשפרצה שריפה במקום לשפוך מים, הם שפכו נפט. האש הגיעה עד בית הכנסת והיהודים הצליחו בניסי ניסים לפרוש שטיחים רטובים כדי לעצור את האש. והאש הגיעה לבית כנסת ונעצרה. לסבי, זיכרונו לברכה, היה את הראייה שצריך לעלות לארץ ישראל ובניגוד לכל משפחת סבתי שהתפזרו לכל העולם, הם החליטו שהם עולים לארץ למרות התנאים הקשים. 1924, הבריטים לא נתנו לעלות פה. עלו עלייה לא לגאלית. וכאן בארץ אני כבר דור שני. אני כבר דור שני בארץ. כשהגעתי לטכניון פגשתי את הרב זייני, שהוא ראש הכולל שחברי רפאל לומד, והוא אמר לי בתרעומת: איפה

יהדות טורקיה? ובאמת התחלתי לחפש אותה בנרות. והוא אמר לי: הפיוטים של יהדות טורקיה והלחנים הם הכי יפים. ומי שמכיר אותו, הוא לא רב שזורק שבחות ככה על ימין ושמאל. ואם בעקבותיו שיניתי את הנוסח שלי מנוסח תפילה, מה שנקרא, אחיד, נוסח בני עקיבא, נוסח ספרדי, הלכתי לחפש את זקני העדה. וזה היה טיול מאוד מרתק. נדדתי גם בארץ בקריית ים, איפה שהנציג שלנו מר אשכנזי פה דיבר קודם לפניי, הגעתי ל"בית מאיר," לא רחוק מהבית שלי, וגם נפגשתי עם זקנים מצפון תל אביב, החזן יעקב כהן, ואפילו הרחקתי נדוד לחזנים שנולדו ב-1930 בסיאטל באמריקה, אבל בעצם ההורים שלהם, במקום לברוח לארץ ישראל כמו שסבי עשה, הם ברחו לקובה או לסיאטל או

למקומות אחרים באמריקה כי היה נוח השפה. והבנתי שיש פה בעיה טכנית שבגללה יהדות טורקיה בשקיעה גדולה בארץ ישראל. הייתה לנו את התשלובת המיוחדת, בכל הגלויות, לא רק בטורקיה, שהשכן והידיד וקרוב המשפחה היה אותו בן אדם. לא כמו שהיום אנחנו מאבדים גם את קרובי משפחותינו וגם את ידידינו כי בן אדם עובר דירה. פעם אנשים לא עברו דירה. אנשים חיו בצ'ורלו עשרות ומאות שנים. השכן הוא היה הידיד שלך, השכן הוא היה קרוב משפחתך, מה שהיום אין לנו את זה. ולכן אני הגעתי למסקנה, ואני באחרונה פועל את זה ואני שמח שאני מתכבד להגיע למפגש הזה, לאסוף קבוצה של אנשים ולעשות יהדות טורקיה נודדת. אם אני אסביר את עצמי, את היוזמה שלי,

זאת אומרת יהיה לנו גרעין של חבר'ה רציניים, כמו האנשים שהזמנו פה לתוכנית, ואנחנו רוצים לארגן שבתות, ולא רק שבתות, אבל אירועים שיהיה בהם את הלחנים של יהדות טורקיה בבית מלון, בבית הארחה. אם זה קריאת המגילה, אם זה סליחות. כלומר, יש לך, אני רואה, ברוך השם, תוכניות רבות בקנה ובאמת אנחנו רוצים ומקווים שתצליח. רק מה, תוך כדי דבריך אתה מדבר כל כך על הפיוטים ועל הלחנים ותסכים איתי שאני לא יכול לשבת פה ולא להבין על מה מדובר. יש לנו פה כמה וכמה פייטנים חשובים. ואחרי שנבצע איזה פיוט ככה ביחד אני אשמח לשמוע גם על היוזמה שלך בפרוטרוט. איזה פיוט תפייטו לנו מהפולקלור המיוחד של טורקיה? -"כי אשמרה שבת." "כי

אשמרה שבת", טוב. הכי קולע. בכבוד. כי אשמרה שבת אל ישמרני אות היא לעולמי עד בינו וביני אות היא לעולמי עד בינו וביני אסור מצוא חפץ לעשות דרכים גם מלדבר בו דברי צרכים גם מלדבר בו דברי צרכים דברי סחורה או דברי מלכים אהגה בתורת אל ותחכמני אות היא לעולמי עד בינו וביני איזה ביצוע מעולה. אח, איזו הרגשה שבתית. אבל נו, תגידו את האמת, אני יכול לוותר על משהו בלדינו? איזה קטע? אני יודע, "אין כאלוהינו", משהו בספניולית להכניס אותנו קצת לאווירה. ניסים, זאב, תנו לנו. לשמוע אתכם ולדמיין לעצמי את האולי גדול החזנים של הטורקים שהכרנו פה בארץ, רבי רפאל אבוהב. שאנחנו, יש לנו את הזכות שהבן שלו יושב איתנו, הרב אברהם

אבוהב. אבא שלך היה איש אשכולות, היה חזן, אני מבין, בכל מיני בתי כנסת של כל מיני עדות, אפילו חזן בית כנסת הגדול בתל אביב בנוסח יהודי אשכנז. ואנחנו עוסקים בתוכנית של הטורקים ואני רוצה להבין דבר אחד, מאיפה אבא שלך קיבל את ההשראה, את הנוסח, את הלחנים? למעשה הוא כבר היה על התיבה כבר מגיל ילדות בבית כנסת הגדול באיסטנבול בנווה שלום. הוא היה תלמידו של אלגזי, החזן אלגזי, ושם אימא שלו, הסבתא עליה השלום, היא הייתה שולחת אותו והוא היה ניחן בקול מיוחד ונדיר והיו לו עוצמות גדולות. וכך לאט לאט עלה ונתעלה במעלות החזן ועד שהוא נעשה חזן ראשי שם בבית הכנסת. ועם התקופה הוא עלה כאן לארץ. הוא עלה בשנת 58' וכאן הוא

תפס את הקהילה הטורקית בתל אביב בבית הכנסת "המשביר," ברחוב המשביר, קהילת המזרח. הוא שם היה חזן, חזן ראשי. ולמעשה הטורקים כאן היו כאן יודעים שהוא גדול החזנים כאן ביהדות טורקיה. המעלה המיוחדת שלו שהוא תמיד היה שם דגש והוא היה אומר: תפילה צריכה להיות מעומק הלב ומעומק הנשמה. והתפילה הטורקית יש בה המון המון רגש, המון המון נשמה והיא הייתה עד כדי כך, עד שאנשים היו בתפילה, היו מוזילים דמעה וגם היה בתפילות הטורקיות היה גם כן נוסח של פרקי אבות. אחרי התפילה בימים, בתקופה בין פסח לשבועות היו קוראים את פרקי אבות. היו אחרי זה מתכנסים בבית הכנסת כולם והיו באים לאמירת פרקי אבות. והוא היה החזן ואחרי זה היו

מגיעים רבנים והיו אומרים דברי תורה. אבל הוא למעשה היה ממש החזן המפורסם ביותר. הוא זכה שברוך השם, אחי, שיהיה בריא, רבי יצחק, שאיננו כאן, אבל הוא ממשיך את דרכו. ומור אבי, ברוך השם, זכה והקים משפחה לתפארת. והוא היה... למעשה יש כמה קלטות ממנו בחזנות טורקית. אם דיברת על קלטות, אני חייב לציין משהו, אולי גילוי נאות. כן. -היה לי חבר חדר טורקי שהיה המון המון מאזין לקלטות של אבא שלך, ואני יכול לומר שהייתי מתעורר לקולו הרועם והרם ונישא של אבא שלך, שבאמת עורר ישנים והקיץ נרדמים מכל הבחינות והמובנים. ותספר לי קצת. אתה בטח שמעת ממנו על המצב של היהדות בטורקיה. היהודים באותה תקופה שהוא היה שמה הם סבלו

מרדיפות? נגישות? הייתה להם עצמאות רוחנית? טורקיה של היום, אתם יודעים מה פחות או יותר הגישה שלה לישראל. מה הייתה התקופה ההיא? מה אתה יודע לספר לנו? -התקופה ההיא שהם היו באיסטנבול, אז למעשה מה שמרת אימי מספרת ומה שמור אבי סיפר, עליו השלום, למעשה הייתה הקהילה במצב של דעיכה מבחינת חינוך יהודי לתורה ויראת שמיים. ולמעשה אפילו שהיה לו תפקיד מאוד בכיר, חזן ראשי בבית הכנסת, אבל הוא ראה לנכון לעלות לארץ ישראל אפילו שכאן הייתה תקופה מאוד מאוד קשה. אבל למעשה הוא ראה את הצורך לגדל משפחה ענפה לתורה ויהדות טהורה ואותנטית רק כאן בארץ הקודש. ובאמת חמיו, זאת אומרת אב של אימא שלי, קראו לו רבי אברהם בכר סופו,

שאנחנו משפחה של גם כן יושב ראש מחזיקי תורה רבי ניסים בכר, שהוא הקים קהילות, לקח את הנוער וקירב אותם לתורה, קירב אותם ליהדות, לשמר בהם את השורש של היהדות. שזה היה רבי ניסים בכר. והסבא... -זה שיש על שמו רחוב בירושלים? זה אותו אחד? -יכול להיות, אינני יודע. אבל הוא הקים גם כן בהקהילה כאן בבת ים חברת מחזיקי תורה. למעשה הם היו קבוצה שלמעשה כאן הם היו מעטים אבל הם השרישו המון שורשים, כמו המפורסם שביניהם, רבי משה פרדו שהוא הקים את כל מוסדות "אור החיים." הם היו מאותה קבוצת תלמידים של סבא רבי אברהם בכר סופו, רבי רפאל הלל שהקים כאן ביחד, רבי אללוף, רבי זבולון אללוף. -מנהל סמינר "אור החיים," שהעמיד בתים

רבים ונאמנים. -שהעמיד בתים רבים ונאמנים של בנות שהולכות בדרך התורה, וואו. אז הוא היה טורקי, הרב פרדו. רבי משה פרדו היה טורקי, רבי רפאל הלל. מה שאני יודע, שהוא היה בכלל סוחר בעברו. -הוא היה סוחר למעשה והוא התחזק מאוד וראה את דרך הרב אליעזר בן דוד וככה הוא הקים את כל האימפריה הזאת. אין לו ילדים, אבל המון בתים של תורה ויראת שמיים, בתים רבים. ולמעשה זו הייתה הקבוצה שהייתה שורשית מאוד מאוד שהמשיכה באמת כאן כאן את המסורת בהמשך הדורות. מה היה היחס של אטאטורק? הייתה תקופה הרי שהוא הכניס רוחות מערביות יותר לטורקיה וזה הביא קצת את החילון ואת הקלקול. -את החילון, כן. למעשה אטאטורק פתח את העולם והכול היה

דמוקרטי יותר ולמעשה הייתה התערבבות. אימא שלי מספרת שהיו נכנסים לכנסיות שלהם והיו חברים ולא היה הבדל. הם לא היו נראים שונה והייתה השפה מדוברת. וכך לאט לאט חדרו... -אביך, זיכרונו לברכה, כמו הרבה יהודים טורקים אחרים, ראה את הנולד. -ראה את הנולד ולא רק זה. -ועלה לארץ הקודש ובעצם הציל את כל השושלת. -הציל את כל השושלת, אבל אימא שלי אומרת שהיה לה אח שנפטר כאן בארץ ישראל, הוא היה בלח"י והוא נפטר עם קום המדינה, נהרג למעשה, והוא שלח מכתב לאביו רבי אברהם סופו שלא לתת לאימא, לאחותו, זאת אימא שלי, שתהיה בריאה, לעלות בעליית הנוער כי הם הולכים למקומות לא טובים ולמעשה היהדות לא תישמר. -כלומר, גם כאן הם היו

עם עין פקוחה על הצאצאים שלהם. -עם עין פקוחה על הצאצאים שלהם. ונו, אתה רואה, שברוך השם מי שמשקיע, ברוך השם זוכה. מרדכי אשר, אני רוצה לחזור אליך. -רק ברשותך, להשלים את הדברים כאן. אני יודע מסיפורים ששמעתי מבני הקהילה שלנו, במלחמת העולם השנייה בנו משרפות. -כן. -בטורקיה. אימא שלי זוכרת את זה. -היו מוכנים לפלישה של גרמניה ושיתוף פעולה. אומנם טורקיה הרשמית הייתה ניטראלית אבל הם היו מוכנים. הממשלה, הציבור הרחב, מה שנקרא, היה מוכן לזה. -כמין הסכמה שבשתיקה. בהסכמה שבשתיקה הכינו את התנורים, ממש ככה. דודי מספר לי, שיחיה, הוא האריך ימים עד היום, הוא מספר לי שבטורקיה הפועל שלו שבחנות לכובעים שהייתה לו,

היה אומר לו לא פעם: אני מחכה שאתה, יקרה לך משהו ואני לוקח את המקום הזה. -כן. ככה בפנים. -ללמדך שהשנאה הזו לא פסחה על שום מקום. -לא פסחה על שום מקום. -שום מקום, שום מקום. מרדכי... -היא לא פסחה, אבל אפשר להוסיף משהו? -כן, בכבוד. סיפור אישי ששמענו. מורדי הוא בן דודי. אנחנו מתכנסים מדי שנה. באחת הפעמים שמענו מדוד שלי קצת בכיוון השני של הסיפור הזה של מלחמת העולם השנייה. איסמט אינני היה הממשיך של אטאטורק מאותה מפלגה. וסבי מצד אימי נלקח גם כן למחנה עבודה. וכל הגברים בעצם היהודים נלקחו למחנות עבודה ועבדו מאוד קשה ובנו להם כבישים, לטורקים, ומפעלי סוכר וכל מיני דברים כאלה. אבל מצד שני, הוא סיפר לנו

סיפור אישי שסבי, זיכרונו לברכה, שרבי דוד יום טוב אשכנזי, סבי, קיבל את איסמט אינני בקהילת איזמיר וישבו אחד ליד השני. ורבי דוד באותן שנים גם התקשה אפילו להשיג קמח למצות וכל הדברים האלה. היה מאוד קשה. אבל כשישבו אחד ליד השני אמר לאיסמט אינני: מה יהיה איתנו? אז איסמט אינני הבטיח לו, דפק לו בברכיים, אמר לו: "אל תדאג. אנחנו נשמור עליכם. אף אחד לא ניתן לו לגעת בכם." סיפור אמיתי. -טוב. מרדכי, אני רוצה לחזור אליך שנייה. אני שומע ומתרשם שאתה, ברוך השם, במשך עשרות שנים משמש כחזן בית הכנסת של יהודי טורקיה ביהוד. בית כנסת "בית מאיר." -"בית מאיר" זה נקרא. שאלה לי אליך, יש הבדלים בין המקאמים האלו שאנחנו

מכירים אותם, קוראים להם היום ירושלמים, המזרחיים, לבין המקאמים של יהודי טורקיה? קצת שמתי לב, לשירה שלכם יש איזשהו קווץ' כזה, מה שנקרא, קצת תוספת של איזה בכי, איזה געגוע בתוך השירה הרגילה של כל העדות האחרות הספרדיות. מה...? ככה בקווים כלליים, מה ההבדל המובהק בעצם בין הסגנונות? יש הרבה הבדלים. אני לא מוסיקולוג כדי ללמד עליהם ולהסביר עליהם בהרחבה אבל בכל אופן המקאמים שונים. יש ביניהם דמיון. -מקאמים זה סולומת, כן? -מעין סולמות. המקאם זה בעצם רצף של מספר תווים שהוא מוביל את כל המנגינה אחריו, וכל רצף הוא מקאם נפרד ובחוכמה גדולה, בתבונה גדולה אתה יכול גם לעבור מרצף לרצף לחבר מקאמים, שזאת אומנות

כשלעצמה מאוד יפה ומאוד מסובכת גם. בכל אופן, המקאמים הטורקיים הם מקאמים שלא שייכים בהכרח לאוכלוסייה היהודית שם. הם מקאמים של המקום, של האזור הגיאוגרפי הזה. כך עד היום, להבדיל אלף אלפי הבדלות, המואזין שקורא במסגדים באיזמיר הוא קורא במקאם אחר מאשר המואזין בירושלים. אלה מקאמים אחרים לגמרי בכיוון נפשי, הייתי אומר אפילו, אחר. זה גם בהחלט משהו שבא ממקומות הרבה יותר פנימיים, כך לפחות אני מרגיש את זה. חס וחלילה, בלי לפגוע בשום מקאמים, בשום מסורת חזנית אחרת. אל מקאמים יותר עשירים גם בסולמות שהם משתמשים, מגבהים גדולים מאוד עד לבס מאוד מאוד נמוך. המקאמים משחקים מאוד בפערים מאוד מאוד גדולים. הם מאוד מאוד

מיוחדים מהבחינה הזו לחלוטין. וזה רק מלמד על העושר התרבותי העצום שיש לכל שבט בישראל. ואני, אם דיברנו על מנגינה, אז יש פה יהודי שאני כבר כמה לשמוע את הסיפור שלו, מנגינת חייו בעצם. ערן שיושב כאן איתנו, שכבר הזכרת את הסבתא שלך והסבא שלך שהם טורקים, אבל אתה עצמך היה לך איזה סוג של יציאת מצרים פנימית שערכת. ספר לנו. -אני מצרי מהצד השני, האמת. על התשובה שלך. -מהצד השני אני מצרי אז זה מסתדר עם ה... אבל הרגע שזכור לנו שהרגשנו איזושהי השגחה פרטית, משהו שהבנו שיש איזשהו כוח עליון או משהו אחר חוץ מהטבע הזה שאנחנו נמצאים בו וחיים אותו ביום-יום שלנו, היה באיזה פסטיבל שהלכנו עם עשרות אלפים של אנשים. איך

שנכנסו לפסטיבל... הגעתי עם אחי בכלל. הגענו לשם, אוהל חב"ד. על ההתחלה של הפסטיבל יש אוהל חב"ד. יד ההשגחה משכה אותנו לבפנים. לא הבנת מה זה עושה שם. -לא, נכנסנו, אתה יודע, זה היה נחמד. אנשים שרים במעגל, מנגנים, הם נראים גם, אתה יודע, לא כמו שאני זוכר שלימדו אותי "בעלי השחורים והלבושים." זה היה מפחיד אותנו ביותר בתור קיבוץ. בקיבוץ גדלנו, ברוך השם. אז זה היה קצת יותר משוחרר כזה. יושבים, מנגנים. מוזיקה שנשמעה קצת יותר לא חסידית כזו כבדה מדי. ונכנסו לשם ואיזה מישהו הציע לי ספר, את "אגרות קודש" אני חושב. זה היה "אגרות קודש." אמר לי: שאל שאלה בראש ותפתח ומה שיוצא זו התשובה שלך. כאילו, אם אתה לא מבין,

תגיד לי, אני אסביר לך מה התשובה. אז אמרתי: אין לי מה לשאול. הדבר היחידי שיש לי לשאול זה כאילו על אשתי שאנחנו לא בקשר, נפרדנו כביכול, ולדעת מה קורה הלאה, אם כן או לא, שאני אדע אם להמשיך הלאה או להישאר במחשבה איתה. ופתחתי והתשובה הייתה מדויקת להפליא. כאילו היה רשום שמה שאתה אוהב במיוחד צריך לשחרר אותו בשביל שיגיע עד אליך. וככה עשיתי, שחררתי, והקב"ה שלח אותה ממש אליי למקום שישבתי מתוך עשרות אפלי אנשים, שלח אותה אליי. -איך זה מתורגם להתחזקות רוחנית? הבנו שיש פה, הבנו שיש השגחה. שנינו ראינו שזה לא ייאמן מתוך עשרות אלפי אנשים. אני והחבר שלה לשעבר יושבים אחד ליד השני, והיא רואה אותי והיא רואה לבבות,

והיא רואה אותו והיא רואה חושך ומחליטה כאילו, הופ, שלח אותה לבחור. - איש ואישה שזכו שכינה שרויה ביניהם. אז ברוך השם. -נהדר. -והיום, ברוך השם, זכינו להקים מקום. זהו, שמעתי שאתה גם משתדל להשפיע לאחרים. -זה לא אני, זו אשתי. אשתי, ברוך השם, היא... -הקמת... הקמתם מקום בשם "אשיבה" בקיבוץ חולדה. -נכון. זה בית... -לא פחות ולא יותר. מה תכליתו של המקום? זה בית לאומנות יהודית, ככה זה נקרא, ומשלב קודם כול אומנות, יצירות מדהימות שאשתי מציירת ואני משתדל ככה לתלות אותן ולבצע כל מיני דברים במקום, לנגן קצת. והמקום הוא מדהים, קודם כול, הוא יפהפה. אז זה פותח את הלבבות של האנשים היופי הזה. ועושים שמה הופעות,

עושים שמה התוועדויות, עושים קירוב לבבות, קירוב של כל עם ישראל ממש. כולם שם מתחזקים. אני מתחזק כל פעם שאני נמצא שם. כמו שאמרת, תהליך התשובה אצל כולנו הוא דינמי ומתמשך. ניסים, אני צריך ממך עוד קצת. קצת על המשפחה. אתה אמרת שאתם משפחת אשכנזי. -נכון. המקור הוא בכלל מאשכנז והגעתם לטורקיה. -נכון. ויש לכם במשפחה הרבה הרבה רבנים. תן לנו קצת טעימה מהשושלת המיוחדת הזו של רבני אשכנזי. אני יכול לספר מהסיפורים שסיפרו לי על הרבנים הראשונים שהגיעו. הסיפור של ההגעה של המשפחה לאיזמיר זה סיפור יפה כשלעצמו וקצת עצוב כי זה קשור בפוגרומים שהיו באירופה בגבול פולין איפה שהוא שכנראה שרבי יוסף אשכנזי הראשון שאנחנו

שומעים עליו הוא היה... -לא קראו לו אז אשכנזי. -לא קראו לו אז אשכנזי. הגיע עם בנו ל... הוא חיפש כנראה מקום גם למסחר וגם למגורים בגלל הפוגרומים. הוא הגיע לאיזמיר עם בנו ומצאה חן בעיניו מאוד התורה, האווירה התורנית שבאיזמיר, שזו הייתה אז בגדולתה באמת בסביבות 1800. הגיעו לאיזמיר והוא החליט שהוא משתקע באיזמיר. השאיר את בנו שם ליד אחד הרבנים המפורסמים של איזמיר, חזר לאירופה ולעולם לא ראו אותו יותר. הקטן, הילד הקטן עשה את הבר מצווה שלו. הוא היה קרוב ל-13 שם באיזמיר אצל הרב וגדל שם באיזמיר, התחתן עם בתו של הרב שהוא היה איתו, שהוא אימץ אותו. וקראו לו רבי יהודה אשכנזי והוא היה הראשון בעצם בשושלת שהתפתחה

באיזמיר. של רבני אשכנזי. -מרבני משפחת אשכנזי. והוא נפטר מאוד צעיר. מסופר עליו, בגיל 33 הוא נפטר בלימודו ומסופר עליו שהוא נפטר בישיבה והקברים שהגיעו, החברת קדישא שהגיעו, לא יכלו ליישר אותו כי הוא היה מכופף על לימודו, על ספרו. אז ביקשו ממנו באוזנו "רבי, אנא, "עשה לנו טובה, מכבודך ולכבודך אנחנו רוצים", הוא התיישר. הוא התיישר והוא היה... -הוא בעצם אבי השושלת. -הוא אבי השושלת. ואחריו המפורסם ביותר, שאני הבאתי את ספר התהילים, פירוש על תהילים שהוא כתב. -איך זה נקרא? "נאה להודות." "נאה להודות" של רבי ניסים אברהם אשכנזי שעל שמו נקרא אבא של סבי ניסים אברהם אשכנזי ועל שם הסבא הזה. -גם אתה קרוי. -שמי,

ניסים אברהם אשכנזי. "דור לדור ישבח מעשיך." הרב ניסים אברהם אשכנזי חיבר חיבור מאוד ייחודי שלא היה מקובל במסורת יהודי ספרד. הוא חיבר פירוש לכל תלמוד ירושלמי. לכל התלמוד הירושלמי הוא חיבר את הפירוש, "נחמד למראה". -"נחמד למראה." משהו נדיר מאוד. יפה. גם רבי חיים פלאג'י, רק אני אציין, אם דיברת על ההוא שהגיע מאירופה והתפעל, אז קראתי לאחרונה תיאור של אחד המבקרים שהגיע מאשכנז לטורקיה וראה את רבי חיים פלאג'י והוא תיאר כמו שצריך מי הייתה הדמות הזו, איך היא הרשימה אותו. ואכן, הצדיקים הללו, עד היום אנחנו עוסקים בתורתם ומשנתם. וזה מעניין שזה מקיף את כל החוגים ואת כל העדות. אני רוצה... -אני רוצה להוסיף עוד

משהו, אם כבר הזכרת את רבי חיים פלאג'י. -בקצרה. בקצרה מאוד. -כן. רבי ניסים אברהם אשכנזי והוא היו חברים מאוד מאוד טובים. -בלב ונפש. רבי חיים פלאג'י, בעצם הוא הספיד אותו כשנפטר רבי ניסים אברהם אשכנזי. מה שאני רוצה להגיד בעיקר זה האחדות הייתה, האחווה ביניהם הייתה כל כך גדולה שזה למרות שהיו מחלוקות הלכתיות ביניהם, והם חלקו אחד על השני מחלוקות הלכתיות, אבל זה אף פעם לא הפריד את החברות שלהם. נעשים כאוהבים זה לזה, כמו שחז"ל אומרים לנו מחלוקת שהיא לשם שמיים. רפאל, כל המטעמים הללו יש להם אימא. אני מבין שאימא שלך שתחיה היא שעמלה על כל המאכלים המקוריים הללו. ואנחנו רוצים באמת, אנחנו והצופים, קצת להכיר

דרך החך על מה מדובר? מה המאכלים שמיוחדים ליהודי טורקיה? אז תעבור לפי הסדר בקצרה. את הבורקס אני כבר מצליח לקלוט, כן? מה? מה זה? -אני רוצה רק לטעום, לטעום את זה, לא רק... -טוב... לא, אבל יש פה באמת... אימא שלי, חלק מזה הם הדברים שאנחנו בדך כלל אוכלים בשבת כי אי אפשר באמת להכין את הכול. זו עבודה קשה, הבורקס הזה במיוחד. הרב פלאג'י, אם כבר הזכרתם, היה מאוד מזהיר שלא לאכול את התרד ולא לאכול את זה כי זו עבודה קשה. אימא שלי כל יום שישי משתדלת לכבוד שבת, מכינה לנו במיוחד. דבר כזה לוקח כמה שעות. גם זה בויוס. זה בעצם בויוס שיש בו בפנים מה שנקרא חנדרג'ו. חנדרג'ו זה בצל, עגבניות מטוגנות, זה בפנים. כן? ויש

פה גם בויוס עם אספינקה, זה תרד. כל הדברים האלה זה הרבה עבודה. -הביצים מה? גואבוס חמינדוס שאנחנו אוכלים בשבת בבוקר. אוכלים. כל הלילה... -אז השם של זה חמינדוס, טוב. חמין. חמינדוס. -מה אני רואה? גבינה? זו גבינה? אני רואה נכון? -זה? -כן. -זה ג'ג'יק. ג'ג'יק. זה יוגורט שעושים ביחד עם מלפפון, שום, יש גם מוסיפים שמיר. אפילו הוציאו את זה, בסופרים יש אם אתה תשים לב, התחילו לשים. -ומכאן לקינוחים. מה זה? סחלב? -זה נקרא סוטלץ.' לא, יש באמת... סחלב זה היה נקרא. ממה זה עשוי? -אבל זה סוטלץ' דווקא. זה אורז שמבושל ביחד עם חלב ושמים בזה סוכר, שמים קינמון. -ועד לקינוח, אם אני מזהה נכון. מה טיבו של הקינוח הזה?

ממה הוא עשוי? זה... אני, לא הראתם לי את זה, ואתה שמת את זה לידך דווקא. -אתה גדלת על זה, לא? אני יודע איפה לשבת. אבל אם אני זוכר, אימא שלי אמרה שהיא מכינה טרבדיקוס. כן, זה טרבדיקוס. -טרבדיקוס, כן. מה עניינו? במה הוא מלא? יש בפנים בוטנים, אגוזים, קינמון. -טוב. כל מיני דברים. והדברים האלה הם שנותנים את ההרגשה. -בקיצור, מטבח מעניין. מטבח מעניין יש להם לטורקים. ואני רוצה שאלה אחרונה לידידינו זאב. אתה דיברת על איזה חזון שיש לך להקים מפעל שיישמר את הפיוטים. ספר לנו על זה בקצרה כדי שנהיה רגועים שיש מי שדואג להמשך. כן. אני רוצה להדגיש את מה שאמרנו קודם. בסך הכול כעת במדינת ישראל בתי כנסת של העדה הם

בודדים וספורים. ונוצר מצב כיום שהרבה מצאצאי העדה, הנכדים, אפילו לא יודעים שיש קריאה בתורה שונה, יש לחנים שונים. והדרך היחידה להחיות את זה היא פשוט להתקבץ במקומות, בבתי הארחה או במלון, ולעשות שבת לחן יהודי טורקיה עם קריאה בתורה ו... -טוב, אני מקווה שכל מי שיושב פה סביב השולחן העגול הזה שותף לתקווה שלך. ואכן לכל עדה יש את השורשים והייחודיות שלה. ואם זה גם יגרום להרבה כאלו רחוקים להתקרב, אז והיה זה שכרנו. כמו כל דבר טוב, הגענו לסיום התוכנית שלנו. אני רוצה להודות באמת מעומק הלב לאורחים המיוחדים שהיו לנו: הרב אברהם אבוהב, מרדכי אשר, ניסים אשכנזי, ערן סטפנסקי, רפאל בן עזרא וזאב מור חיים, שכל אחד

נתן את חלקו המיוחד להכרת העדה השורשית והמיוחדת הזו. תודה גם לדוד חפצדי על השירה ולנתנאל אברהם שהיה על הקלידים. תודה לשרה בן עזרא על המטעמים שהיו על השולחן הזה היום. הישארו איתנו גם בפרקים הבאים שוודאי יהיו מעניינים לא פחות. דוד ונתנאל, אנחנו עוברים אליכם לשיר סיום, "אשא עיניי." המילים של דוד חפצדי והלחן כמובן טורקי. שבת שלום לכולם. היו ברוכים. אפשר קצת כפיים? כפיים. שביל ארוך עובר אדם כאן, מעידות ומכשולים ערפל סובב הולך לו, דברים לא מובנים לילה לילה וגם יום הכול חולף כמו חלום אמונה גדולה בלב תיתן מזור לכל כאב אשא עיניי, ארים קולי אנא שמע תפילתי כנודד במדבר אנא הרווה את צימאוני אשא עיניי, ארים

קולי אנא שמע את תפילתי כנודד במדבר אנא הרווה את צימאוני אלי הטוב ענה כבן לאב פונה מתוך עמקי נשמתי לך אשפוך שיחי מתוך עמקי נשמתי לך אשפוך שיחי שביל אפל עובר אדם כאן לפעמים גם לא רואים אך אם יש תקווה בלב, מאירים כל הדרכים לילה לילה וגם יום הכול חולף כמו חלום אמונה גדולה בלב תיתן מזור לכל כאב אשא עיניי, ארים קולי אנא שמע תפילתי כנודד במדבר אנא הרווה את צימאוני אשא עיניי, ארים קולי אנא שמע תפילתי כנודד במדבר אנא הרווה את צימאוני