איך מסבירים לילדה בת שש בשבי היכן היא נמצאת? | פתוח ספישל חטופות

לא הפסקתי לפמפם את זה ולהגיד אני ביום הולדת של הבן שלי חייבת להיות בבית לא יעזור לאף אחד כלום שזאת הייתה אמ גם לבנות שישבו איתי כן גם א זה כשודיעו לנו זה באמת חמש דקות מחפשים אותנו להתחפש לערביות והולכים הביתה שולחן של משפחה כולנו מסובים מה זה אוכל אוכל יחד גם ביום חול וגם בסעודות חג שולחן זה לא סתם אלה מבטים בעיניים קרבה של לבבות כשאמא עורכת שולחן היא מתפללת שיהיה פה נעים וטוב מה זה שולחן חג של יחד אצל חטופות שלא הייתה משפחה לא היה אוכל ולא היה יחד הדבר הבא שמעניין אותי בטח בחג שמסובים בו, מסובין בו סביב שולחנות, עובר הזמן מאז התקופה הזאת, ליל סדר, חול המועד, יחד, כל אחת כאן יש לה עיסוק עם

משפחה, בין אם אמיליה שנמצאת איתך, בין אם את שיודעת דעת על שני הילדים של עצמך ובוודאי על הילדים של יא תכף נדבר על על איפה ס מבחינה משפחתית אבל התורה מדברת על רגע ויריצו מן הבור את יוסף אבל אצלי זה היה בדיוק היום הכי קשה יותר קשה מיום החטיפה אולי ששחררו אותך ברור כי אז נודע לי לשבעלי נרצח והבן שלי חטוף אז אצלי זה בדיוק הפוך מכולם כנראה מעניין אותי הלילה זאת אומרת לילה אחד אתשנה בעזה ובלילה השני את במיטה שלך תעשו לי שנייה את האופוזיט הזה. הגוף קודם כל זה אדרנלין מטורף. זה באמת גם חמש דקות. המחבלים באים חמש דקות. את לא יודעת שאת יוצאת פה. יודעים עלינו אני תמיד אומרת למשפחה שלי למה לא שלחתם לי

וואטסאפ? לפחות הייתי רגועה כי כל הייתי מורידה שפה ממפינצ. כן. לא ידעתי מתי כן יצא לא יצא. מעבר לזה שאני יצאתי ביום הולדת של הבן שלי, שזה משהו שמתחילת נובמבר לא הפסקתי לפמפם את זה ולהגיד אני ביום הולדת של הבן שלי חייבת להיות בבית, לא יעזור לאף אחד כלום, שזאת הייתה אמ גם לבנות שישבו איתי, כן, גם א זה וכשודיעו לנו זה באמת חמש דקות מחפשים אותנו להתחפש לערביות והולכים הביתה. מעבר לזה שגם א את מגיעה ואת רואה באמת המשפחה ואת לא מעקלת. עד היום לפעמים נוגעים בי חייבים לגעת שזה אמיתי שאני פה כי זה לקח להם הרבה זמן לקלוט שאני בכלל נמצאת פה. אחותי לא הפסיקה לדעת בי להגיד לי אני אני זה אמיתי. זה אמיתי. את

פה אני לא חולמת. חמש דקות ש שרע הופך לטוב. אנחנו אה כבר יודעות שאנחנו עתידות להשתחרר א ביום המסוים ההוא. א אנחנו מובלות א במנהרות שכבר הכרנו היטב מרוב שהתהלכנו בהם בהן. א אנחנו חוברות לעוד מספר חטופות חטופים בדרך ההיא אנחנו מלווים בהרבה מאוד א אנשים בכירים מחמס זה עוד לא מתיישב זה עוד לא זאת אומרת זה לא זה לא הידיעה הזאת האמונה הזאת שאנחנו באמת באמת משתחררות היום זה עוד לא עוד לא שם עד שאנחנו ממש עולים מבטן האדמה מהשאול הזה אל סולם, אל פיר שמוביל אותנו אל חצר. ומזה כל כך הרבה ימים שאני לא רואה אור יום, פתאום אני רואה קרני שמש בתוך איזשהיא חצר נסטרת. וזה רגע מכונן, זה רגע שאני אומרת הטוב גבר

על הרע. זה רגע של אושר שאני משווה אותו לרגע שבו הגיחה ביתי לעולם. זה זה אושר הזו זה ממשילים למנהרה רגע לידה מומשל כמו לידת עם נולדנו בפסח נולדנו זה מה שנקרא לראות את האור בקצה המנהרה זה זה מקבל משמעות אחרת לגמרי א ולהיזכר כשאת כבר כמה ימים אחר כךסיף and sאונד להיזכר במנהרות עובר לך בראש המשחק הזה זה לא רק כמה ימים זה תמיד שם זה תמיד מלווה אותנו אבל זה לחיות לצד אני אני לא חיה בפחד עכשיו קלסטרופובי, אני לא חיה בפחד שהנה עוד רגע מחזירים אותי לשם. אני לא עוברת במנהרות אחרות ואני א בהכרח מתכו. לא אגיד לך שאלה זכרונות טובים כי זכרונות טובים אין לנו. כן. חוץ מ חוץ מאחת את השניה. כן. הלוואי שהיינו

בנסיבות אחרות, את יודעת, לא מתחת לאדמה, אבל אני אומרת, אני לא אני לא חיה ב בימה ופחד מכל רגע שאני חושבת על זה. א וזה בעצם זו הלידה מחדש, זו ההתעלות הזאת מעל הנורא מכל ולהבין שהנה גם הדבר הכי נורא, גם הגיהנום הזה א יצאנו ויצאנו גם אני חושבת הרבה יותר מחוזקות, נכון? היא בכלל קיבלה תפנית אחרת לחיים שלה חיים של אף אחד לא לא נראים אותו הדבר לנה באמת הנושא הזה של אה לגלות לגלות דניאל אומרת זיכה לדעת גילית את בורא עולם איפה את יכולה לשים את האצבע אם אנחנו מדברים על מעברים אז א מה שאמרתי שכששואלים אותי מתי התחילה האמונה האמונה התחילה כשראיתי המחבלים פורצים לדלת של הבן שלי היחיד ואני הלכתי מהחלון

וחשבתי לעצמי שאין שם איפה להסתתר זה חדר אחד וכנראה הרגו אותו ובכל זאת קיוויתי שקרה נס שנייה אני רוצה לתפוס את הרגע הזה זה בנירוז עדיין את עוד לא נחתפת שם מתחילה להתגלות אמונה כן כי זה הדבר היחיד שחשוב לי באותו רגע בכלל שחשוב לי בכלל ש יהיה בחיים היא לא מדברת את זה אבל לנה כל המשפחה שלה כל המשפחה שלה זו אמא זה בעל ובן זה כל מה שיש לה בארץ כן אני בת יחידה הוא בן יחיד נחטפת האמא נחטף הבן נכון אז מה את מרגישה את בורא עולם פתאום מדבר אלייך מה את מרגישה לא אני מרגישה תקווה שקרענ זה מה שאני מרגישה וכל הזמן בשבע אני מקווה אחרי שבועיים שהורידו אותנו למנהרות היינו בדירה לא הורידו אותנו ביום הרביעי

הורידו אותנו ביום הראשון למנרות לא לא התכוונתי שאחרי שהיינו בדירה ואחרי שבועיים הוליד אותן למנהרות פגשתי את ספיר בת זוג של הבן שלי היא הייתה שם בקבוצה על יד והיא סיפרה לי קודם כל שמחתי לראות אותה זה נתן לי תקווה ענקית שגם סשה בחיים שלא הורגו אותם מיד כשנכנסו ואז היא סיפרה לי שדבר אחרון שהיא ראתה בזוויתה סבורח לא ידענו מה קרה לו אבל זה כן נתן לי תקווה. זה נתן לי תקווה מאוד מאוד גדולה. וזהו. וכשחזרתי ונודע לי שסר שחטוף אמנם פצוע אבל חטוף אז התחלנו אני וספיר. ספיר כשהיא עוד נחטפה הבטיחה בתוך תוכה לבורא עולם שאם הוא שומר עליה היא שומרת שבת. היא חזרה והתחילה לשמור שבת ואני הצטרפתי אליה וככה אנחנו

ביחד שמרות שבת ומתפללות ו כן אנחנו וסשה איך הוא עם הדת סה חזר בן אדם מאמין ברוך השם באמת בלי שדיברתם על זה היה זהו מרוב שאני אמרתי לספיר תקשיבי אנחנו מתפללות שהוא יחזור ככה הוא יחזור והוא באמת חזר מה התפללתם שהוא יחזור עם אני התפללתי אני לא יודעת מה ספיר מה תני תפילה של אמא? מה התפללת? כן ש שקודם כל שיחזור ברי ושלם ובמירה וכן שיתחזק ש שיחזור ממונה ו וכשהוא חזר והוא סיפר שהוא היה שם לבד כל הזמן חוץ משלושה ימים איפה שהוא באביב שהוא היה עם רום בריסלבסקי הוא היה לבד כל ה 495 יום הוא היה לו המון המון זמן לחשוב על החיים ועל סדרי הדיפויות והכל כל וכמו שאמרו פה אה הוא ישב שם ולא הייתה לו שום שליטה על

החיים שלו וגם לשומרים שלו לא הייתה שום שליטה כי הייתה מלחמה והפגזות ויריות והכל והוא הבין שבעצם מי ששולט את הדבר מי ששולט בהכל זה קדוש ברוך הוא נכון ככה הוא הבין כך הוא הבין וזה אין לנו שליטה על כלום בחיים. ועם זה הוא חזר. הוא אמר שבאיזשהו שלה שחררתי. פשוט שחררתי. אמרתי יהיה מה שיהיה. נתפלל. זהו זה שחררתי. את אמא של ס כן ואני רוצה שנדבר על אמהות כי לכל אחת פה יש קשר בשבי ובמיצר שהיא עברה לאמהות. זה חג של משפחה, זה חג של מסובים. מה לדעתך? כי הרי לא העברת לו וואטסאפים א בכל תקופה את השבי הזאת ואני גם לא יודעת אה אמ היית מדברת איתו עוד הרבה לפני המלחמה. מה באמהות שלך בעינייך זרה את המציאות הזאתי

של ילד שמתכנס בסוף ועושה את מה שאמא עשתה רק במרחק? אני לא יודעת להגיד לדעתי זה פשוט פשוט קשר שהוא אל תב פשוט טלפ קשר כן בדיוק שהוא היה ו חושה שהקשר שלכם היום הוא יותר טוב בעקבות מה שכ בטח בטח בטח הוא חזר עם הבנה ברורה שדבר הכי חשוב זה משפחה במשפחה שלו זה בעצם אני וסבתא ו בעזרת השם גם ספיר וזהו אין ל משפחה אחרת אז הוא חזר הוא אמר שהוא מאוד הצטער על זה שהוא לא דיבר איתנו מספיק ולא יצר קשר וזה ו אני מאוד אצטער על זה בשב מאוד אצטער שמשפחה זה הדבר הכי חשוב בעולם לגמרי לגמרי כן כשזה נלקח ממך אתה מבין את זה עוד יותר נכון לא כסף ולא עבודה ולא שום שום דבר. משפחה זה מה שחשוב. עכשיו את מדברת על פסח. אני

זוכרת את הפסח שנה שעברה שהיינו אני ואמא ו ספיר ומשפחה של ספיר היינו ביחד במלון וסש היה חסר. שמנו לו כיסא עם תמונה שלו וזה היה פסח אחר לגמרי שאני מאוד מקווה שבעזרת השם יהיה השנה. בעזרת השם כן יהיה מה יהיה אמן שיחזרו כולם כבר אמן אמן תכף נדבר על על חירות ועל על על הסוף הטוב בעזרת השם של ה א יציאה אל ים סוף אל זה חג אחד מליל הסדר עד שביעי של פסח זה תהליך זאת א משיכה של את רצית להגיד משהו אפרופו משפחה ניסים תראי אנחנו אה אחת המשפחות שנחטפו בה הכי הרבה אנשים ממשפחה אחת בערך שמונה אנשים נחטפנו אני בת שלי אחותי בעלה הבנות אח שלו א ובת הזוג שלו אה אנחנו חזרנו בת הזוג של האח חזרה אה אבל גיסי עדיין

בשבי ואחיו עדיין בשבי כבר 544 ימים נוראים קשה לי לד דבר על א עוד חג נוסף ולא רק החג הזה כן החג הזה הוא פשוט מאוד סימבולי א שמתכתב עם ערכים של שכל כך מגדירים את העם הזה שעבר כל כך הרבה תלאות עד שקיבל את המדינה שלו את את ארץ הקודש את המקום את החירות את החופש לבחור לעשות לדבר ולחשוב שאנחנו כבר א אני אפילו לא יכולה להגיד חוגגים כי אנחנו לא נחגוג אנחנו נציין כן, נציין. חג שני בלדיהם. וזה מאוד עצוב. זה לא יהיה חג רגיל כמו שאף חג עד היום לא היה חג רגיל. אמא שלי היא נולדה ביום העצמאות של המדינה, יום העצמאות העברי, יום נכון מאוד. וזה תמיד חגיגה מאוד גדולה ביום הזה שאנחנו עושים ומזמינים את כולם. וזה

משהו שכמובן לא עשינו גם שנה שעברה וחלילה אם זה הם לא יחזרו על זה גם לא יקרה השנה א קשה מאוד על באמת לדבר על על חגיגות אין לנו חגיגות משום סוג אין לנו א א ברמה המשפחתית אנחנו מציינים אירועים קטנים אין לנו כרגע שום חשק או רצון לחגוג עד שהם לא חוזרים והם זה הכוונה למשפחה ולשאר החתופים החיים שעדיין בחיים, שיודעים שהם בחיים, שחייבים להיות כבר בבית. אמן. שיקום ארוך והחללים לקבורה נאותה, לסגירת מעגל. אנחנו עם שנלחם בחירוף נפש, מוקפים באויבים שסובבים אותנו בכל האזור. אנחנו עם שעומד ונלחם על החירות שלו. אנחנו עם שאינו אדם כמונו ששרת שואה. אנחנו עם שמדבר תמיד על תקווה, על אמונה, על שיקום, על יציאה

ממשברים. אבל כל עוד כל עוד הפרט הם לא כאן. לא נוכל לא לחגוג ולא לדבר על מושגים כאלה. זה פשוט בלתי אפשרי לדבר על על בני חורין ועל חירות וגאולה וכל מושג אחר שיכול להיות ה המשהו הזה שמגדיר את החג הזה ואת החירות שלנו ואת המהות שלנו. את המהות שלנו כבודדים, כעם, אם אין לאנשים האלה את היכולת לבחור ובכל רגע שאנחנו יושבים ומדברים הם מאוונים, הם נמקים שם ומאבדים תקווה. ומאבדים תקווה את מה שאתם כל כך יודעות שהחזיק אותכם. נכון. נכון. האמהות שלך בעניין משפחה מסובים, אני יודעת וזוכרת. שמי שהחזיק אותך שם זה אלה שילדת פה בישראל. נכון? אלה שילדתי וגם לא שילדתי כי אנחנו בעצם יש לי את שני הילדים שלי אתה אומר

שהיא בת 27 והורי 22 ויהיה בן זוגי שיש לו שלושה ילדים שהם חלק ממני וחלק בלתי נפרד זה אני לא יודעת יש חיבור שמדהים ביני לבין הילדים אור ויגיל ושיר בשיר שלא לשכוח גם את שיר. אמנם היא ניצלה אבל למזלנו אבל יש לנו קשר ממש מיוחד. זה זאת אומרת אפילו השבתות שלנו נשארו אותם שבתות מלפני. מה זאת אומרת? שבת אצל אמא שלהם, שבת אצלי. ווא מדהים. הם לא מוותרים על זה. מדהים. כן. וזה לא מובן לי. זה מובן מאליו. פשוט אנשים רואים מה אתם עוד? ברור. כאילו אם אני לא מדברת איתם שבועיים אז הבטן שלי כואבת. כאילו אם אני לא רואה אותם או אני לא יודעת מה קורה. ממש קשר מיוחד. באמת לא האמנתי אף פעם שאני אוכל לאהוב ילדים שהם לא

שלי עד כדי כך כמו שלי. אז אז הדאגה היא ניתה לי כפולה ואני גם צריך כאילו ממלא את תפקיד האבא באיזשהו מקום. כן. שהוא מאוד מאוד חסר להם ו אני ילדים בשבילי זה הכל זה מה שנותן לי את הכוחות אני זוכרת שבהתחלה לא היה לי כוח בכלל לבשל או אפילו להכין חביתה או וכשהם החליטו שהם באים אליי לשבתות אז זה עשה לי כאילו אין ברירה את צריכה לקום לעשות משהו וזה נתן לי המון המון כוח לילדים לי זה ההתמקדות שלי מעניין שתמיד זה המדבר בך הבישול הבית ביחד אז אפילו ה ביחד אפילו סתם שולחן חג כן