לראשונה: סיפור חורבן בית המקדש כפי שמעולם לא ראיתם

בצתו ממצרים נודד עם ישראל במדבר. בציווי השם בנו את המשכן שיצר את הקשר בין עם ישראל לאלוקיו. לאחר 40 שנה במדבר, סוף סוף נכנס עם ישראל לארץ הקדושה תוך חצי הירדן. סוף סוף אחרי 40 שנה נכנסנו לארץ המובטחת. השבטים יחד עם מקניהם האמהות עם התינוקות בידיהן צעדו לעבר עתיד נפלא בארץ זבת חלב ודבש. השנים חלפו. כעבור 397 שנה עלה דוד המלך למלוכה. חלומו הגדול היה לבנות את משכן שכינת השם במקום הקדוש בו ברא השם את האדם הראשון שבו הקריב נח קורבן לאחר המבול שבו עקד אברהם אבינו את יצחק בגיבעה הקדושה אבל השם הודיע לו בנבואה כי לא הוא יבנה את בית השם מפני שידיו מלאות בדם מלחמות. מי שיבנה יהיה שלמה בנו אשר בחוכמתו

יבנה מקום ראוי לשכינה. איזו זכות להיות מהעובדים שבונים את ביתו של השם בירושלים. ודעו שכל אבן מונחת בחוזקה. החומה הזאת תחזיק דורות. כשהחם

רק עוד כמה לבנים והמקום הקדוש הזה ישלים את הדרו. לכי אם אלו אזכי משכי ירושלים

439 שנים לאחר הכניסה לארץ נבנה בית המקדש הראשון תצאי אהרון הקריבו את הקורבנות והאור של המנורה העיר בכל הדור. עשן הקטורת עלה לשמיים. במקום הקדוש ביותר היה קודש הקודשים שבו היו לוחות הברית בארון. הלביאים שארו את מזמורי דוד 15 שירי המעלות. שיר למלו שיר למלו סער אלה הרים מעבז

20 שמיים בארץ יתן על י ינו שומרך נו שמרך הנה לא ינו לא ינו ולא איש

בכל ערב שבת ובחגים היה הכהן עולה למקום הגבוה ביותר בבית המקדש ותוקע בשופר ומכריז על כניסת היום הקדוש העיר הקטנה הירושלים השוכנת בעמקרון הייתה מבוצרת היטב וחיה חיי שפע וברכה זוכרים באו מכל קצוות הארץ לראות את העיר הקדושה השפע זרם ברחובות החיים בין החומות היו מלאי שמחה ושלווה. החכמים ישבו ולמדו תורה בשקט ובשלווה. השוק היה מלא בכל טוב. בארץ אכן נתנה חלב ודבש.

מלך העולם בורא פרי. בכל עיסה הייתה ברכה והנרות דלקו בשבתות ובחגים. אורחים חשובים מכל העולם באו לשמוע את חוכמת שלמה המלך ולראות את בית המקדש. בחיוך הם באו למקום הקדוש הזה והביאו קורבנות להודות להשם על חייהם הטובים. פה, אני כל כך נרגש להיכנס בפעם הראשונה לשערי ירושלים. תודה שהבאת אותי. אבל אז חל שינוי. מימים של אורה לימים של אפלה. במשך הדורות מלכים חטאו בעבודה זרה, הכניסו פסלים לבית המקדש. בנוסף, חטאים חמורים של רצח וניאוף הכשיכו את אור הקדושה. הנביאים והחכמים התריאו בם מהזעם האלוקי. אך רובם התעלמו, המשיכו כרגיל. החכמים הרימו עיניהם לשמיים וביקשו החכמים. הם הבינו שענני השערה כבר מתקרבים. תושבי

העיר הקדושה המשיכו לישון לחודים בשתיקה. לא מבינים ששערי השמיים נסגרו והגזרה נגזרה ירושלים תיפול רחוק משם שלט נבוכת נצר מלך בבל כמלך יהודה סרב לשלם מס, יצא נבוחד נצר למלחמה ואמר נצא לירושלים ונשרוף את בית המקדש. נצא לירושלים ונשרוף את בית המקדש.

בשנת 3339 לבריאת העולם, 586 לפני הספירה, הגיע צבא בבל האכזר אל ירושלים. אלפי חיילים, פרשים, נשק וחיצים. המצור החל בי בתבת. הבים ירו חיצים על העיר. הלוחמים היהודים נכנעו. הם ידעו שאין תקומה. ביז בתמוז נפרצה החומה ובט באב נשרף בית המקדש.

תשרפו את כל ירושלים. את כולה. כולה או זה מה שמגיע להם אל שזלזלו בבבל בבקשה רחם עליי אל תהרוג אותי צאו מהעיר הכל נשרף ומתמוטט בני היקר, יום יבוא ונחזור לבנות את העיר הזאת מחדש. סלח לנו השם סלח לנו הנה רחם עלינו בית המקדש חרב העיר הרוסה החלה הגלות המרה משפחות שלמות הוגלו לבבל ולארצות אחרות והף איבדו את בתיהם. אחרי 850 שנה מאז הכניסה לארץ יצאו שוב לגלות. אומר שם ישבנו גם בכינו בזוכרנו את ציון על ערבים בתוכה תלינו כינורותנו כי שם שאלונו שובנו דברי שיר ותוללנו שמחה שירו לנו משיר ציון איך נשיר את שיר השם עלדמתנך

אם אשכח ירושלים תשכח ימיני תדבק לשוני לחיקי

ב48 שנה לאחר מכן הכריז המלך קורש חיזרו לארץ ישראל שמחתי עם אשכח ירושלים תשכח ימיני תדבק לשוני לכיק אם לא אזכר אם ירושלים על שמחה ת

תודה לך השם שסלחת לנו ומאפשר לנו לשוב לארצך המלך קורש נותן לנו אישור נבנה את בית המקדש השני

את ירושלים הראש שמחתי על ראש על ראש שמחתי המסע לא היה קל רק כ50 אל יהודים הצטרפו אל נחמיה השער נשארו בבבל המציאות בארץ הייתה גם שמחה וגם כואבת חזרה מרגשת אך במספרים קטנים אותם ימים עלה בפרס לשלטון ון אחשוורוש הוצאה הצו של המן להשמיד את כל היהודים המן דרש להשמיד את כל היהודים מנהר ועד זקן תף ונשים ביום אחד הפסיקו מיד את הבנייה של בית המקדש השני אך אסתר המלכה התפללה ונשלחה להציל

אנה השם אפשר לי להיות שליחתך ולבטל את רוע הגזרה הרובת על עמך ישראל וכך היה אסתר מצא חן בעיני המלך המן ניטלה והעם ניצל. 12 שנים לאחר מכן, דר יבש השני, בנה של אסתר, חידש את ההיתר לבנייה. עזרה ונחמיה הנהיגו את העם, שיקמו את התורה ובנו שוב את בית המקדש השני. ‏Oh. ‏ah משחו משחו

בשנת 3410 516 לפני הספירה נחנך בית המקדש השני ח ימיני תדבק לשוני אורי לכי כי מלא אזכר משכחי ירושלים תיכח ימי

וואו איזה נפלא תדבק לשוני אוי לכי אםלא אזכר אם לא על אם לא עלת ירושלים על שמחתי על ראש ראשי אםלא אם לא על ירושלים על ראש צמחה על

הלביים שרו הכהנים הקריבו האש בהרה על המזבח והשמחה חזרה לירושלים שהולים אבל הדורות הבאים הושפעו מהיונים ואנטיוכוס שלח את חייליו לטמא את המקדש. צאו והשחיטו ותמאו את בית המקדש. А פילים ענקיים חיילים ממתגלים חייל אחד נושא חזיר סמל הטומאה אל תוך הקודש נו כהן גדול אה בוא נראה אותך עושה את הנש שלך אה הם טמאו את הקודש אבל אז קמו החשמונאים נלחמו וניצחו אחי הגיבורים תורתנו ובית מקדשנו אינם למקירה קומו ועמדו כאיש אחד על ירושלים מי כמוך באלים השם מצאנו פח שמן קטן והשם עשה נס פח השמן אני הספיק לשמונה ימים. המסר היה ברור. ילדיי, אני רוצה לשכון בתוככם. תתנהגו כראוי. מאות שנים לאחר מכן, הורדוס החליט לשפץ את המקדש. אבנה רחבה מפוארת לבית המקדש כדי שיהיה בית אלוקים ראוי.

ואכן כך היה. אמרו חכמים מי שלא ראה את בניין הורדוס לא ראה בניין יפה לימיו. בית המקדש התנסא בהוד ובפאר. כל מי שעמד מולו ליבו נמלה יראה והשתות. ירושלים הייתה שוקקת חיים. עיר של קדושה, שמחה ואור. ילדים שיחקו ברחובות ואין מפריע. צחוקם מתגלגל בין שמתאות האבן. אוכלים קראו בצסגוניות בשוק. תבלינים ריחניים מילאו את האוויר.

הלוואי ונהיה מלאים מצוות כרימון. פותח את ידיך ומשביע לכל חי רצון. בני, לך ותן את השיבולים הללו למי שאין לו. העיר הייתה כמרכה, אך לא של מלחמה, אלא של חיים. תורה, תפילה, חסד, הכל התערבב בניגון קדום אחד, ניגון של עם חי בארצו. אבל אז שוב, שינוי כואב. ההחווה שנשמרה בקושי נשברה על הרסיסים. הלבבות התקשו והעיניים חדלו לראות את הטוב שבאחר. שינאת חינם זחלה בין השמתאות, מלאה את הרחובות כאש מתפשטת. שקטה החרסנית משפחות התרחקו נהבקו זה בזה לא אויב מבחוץ התחיל את הסדק אלא קרע מבפנים ריגי השיא הוכראו בסיפור של קמצה ובר קמצה אחד מעשירי ירושלים שהכין סעודה גדולה ורצה להזמין את אוהבו קמצה ובטעות הזמין שליחו את בר קמצה שהיה אויבו ידידי היקר קמת הנני שמח להזמינך באופן אישי לסעודה בביתי אדוני מבקש להזמינך לסעודה

אותי הוא בוודאי רוצה להתפייס איתי מיד אבוא לביתו או בר קמצה איזו הפתעה לראות אותך מגיע לסעודת אדוני בר קמצה נכנס אל האולם עיניו שורקות את פני היושבים. הוא התיישב בשקט לוגם מן היין. מה בר קמצה עושה כאן? העיפו אותו. אדוני אומר שהוא בכלל לא הזמין אותך לסעודה והוא מבקש שתקום עכשיו ותעזוב. בבקשה אני אשלם על המנה שלי. חצי מהאירוע. רק אל תביישו אותי. אני לא רוצה את כספך. הסתלק מפה עכשיו.

החכמים שתקו. לא קמו, לא מכו, לא מנאו את הביזיון הנורא. ובר קמצא, כשפניו בארו מהשפלה, עמד מחוץ לעולם.

לפגוע כך בכבודי מול עיני כולם. ושאף אחד מהחכמים שישבו לא יקום להגן עליי. אני אראה להם מה היא ההשפלה האמיתית. אני אראה להם אני אראה להם.

בר קמצה נשבע למקום. בליבו גמלה ההחלטה לנסוע לרומא ולשפוך את כעסו לפני הקיסר. הוא גרם לכך שהקיסר ישלח קורבן למקדש ואז במזימה סדונית הטיל בר קמצא מום בשפתו של הקורבן כדי שהכהנים לא יוכלו להקריבו. הכהנים קיבלו את הקורבן, בדקו אותו והתלבטו מה לעשות. מצד אחד שלום מלכות, מצד שני יש איסור להעלות על המזבח קורבן בעלמום.

לא נקריב קורבן פגום. גם אם המחיר כבד. אין לנו עוברים על דברי התורה. מוטב לסבול מדי בשר ודם ולא לעבור על רצון השם. הקיסר רתך מזהר לא הסכים שיתבזה כבודו של שלית רומא

מה את קורבני ביזו עלבוני הואבון רומא מיד עלו והשמידו את ירושלים

בפקודתו לגיונות רומא התארגנו במהירות קשורות חיילים סוסים כלי מצורש שיירות אינסופיות של חיילים חמושים יצאו בדרכן. עמודי אבק מאחוריהם, נחישות לפניהם. הם צעדו לעבר ירושלים, נחושים להכניע את העיר הקדושה. אל תדאג, ילדי היקר, עוד יהיה טוב. כך החל המצור כבד, ממושך, חונק. בשלב זה התקיימה התכנסות החכמים כדי להחליט האם להיכנפריה הרומית או להתנגד. מחשני האוכל נשרפו על ידי קנאים. העם גבע ברעב. כל תגיעת השופר של רומא בקה באכזריות. והרעה שאחריו הכריש אוזניים. החומות רעדו ואחריה נבקעו. אילי הברזל ניפצו את האבן. שערי ירושלים נכנאו לזם. גלים גלים של חיילים רומאים שתפו פנימה וחרבות שלופות בוערים בזעם הקיסר

תזרבו את כל העירים הרחובות שרק לא מזמן עוד שיחקו בהם ילדים התמלאו בזה הכל. נה נהנה נה נהנה נה נה נהנה נהנה נהנה נהנה נהנה

אש אחזה בבתי העיר חרבות שלוחות פגעו בילדים נשים חיילים כהנים יושבת

אין רחמים אין עצירה טבע לא קרב היפה

חורבן לא ניצחון

נבואה כולנו

כך נפלה ירושלים רוח

יותר מכולם עכשיו

חלמץ כל חובותיי מתי לכן השמיות

תשעה באב המקדש עלה בליב שונה כל שמחה ססון ירושלים ירושלים המשימה שלנו ירושלים

העיר הזו לא תפש ירושלים ירושלים כיר שחומרה יחדה ירושלים ירושלים ירושלים יום ירושלים ירושלים כי שחורה לא יחוה

אנה צלח לנו השם אל תעזוב אותנו בגלות אנה ממך

מי ששרד את הטבח לא נותר לו דבר הבתים נשרפו המקדש חרב והלב נש משפע. הרומאים את הפליטים, את שבורי הגוף והלב, וגירשו אותם. עם ישראל הוגלה, בית המקדש נבז, המנורה נלקחה לרומא, הארץ חרבה. שיירות של גולים צעדו ביאוש אל מחוץ לירושלים אל גלות ארוכה וכואבת. כך הפך העם שהיה חופשי לעבד בארצות זנהна נה ננה נהנה

מי רוצה לקנות עבדים יהודים על

מי רוצה לקנות עבדים יהודים לבני

העיר היפה היפה בעולם נבוא כולנו במשכנותיך העיר שאהבנו יותר מכולם חלמנו

ריבונו של עולם בנה לנו בבקשה את בית המקדש השלישי כמה שיותר מהר והפעם לנצח ציון תעמוד נרגלנו משער עוד ישמע כל שמחה וסזון ירושלים ירושלים ירושלים הבנויע ירושלים ירושלים כיר שחומרה לי יחה ירושלים ירושלים ירושלים המנויות ירושלים ירושלים כשכחו לא יחתו

בכל מקום בו היו היהודים לא שכחו את ירושלים לא הפסיקו לחלום על שיבעה כנגד כל הסיכויים עם ישראל חזר לארצו נלחם, הקים מדינה והרים את דגלו. לא היה קל להתאחד מחדש, אבל דרך חיוך, חסד ואהבת חינם הצלחנו, למדנו לבנות, לסייע לאחר, להוריש את התורה על הדורות הבאים. เฮ ולא הפסנו לנסות לחזור אל הכותל, אל הקודש, להתפלל לבניאת בית המקדש השלישי הנצחי. נבנה אותו רק דרך הרחבה, שמחה, תורה וחיוך לאחר. שנאת חינם החריבה. אהבת חינם תבנה. עתיד מופלא מחכה לנו בירושלים עיר של אור, של חיבור של אמונה שאין לה גבולות ובמרכזיו בית המקדש השלישי לא עוד מבנה של אבן בלבד אלא משכן נצחי להשם מקום שבו ישרה כבודו לנצח שם לא תהיה עוד שנאה לא חורבן ולא גלות

עם ישראל אלא שלום בין אדם לחברו ואהבה בין אדם לב

ובתוך כל החיוכים שנראה באותו היום חיוך של ילדים חיוך של זכנים חיוך של עם שלם שחוזר הביתה

שלח גם חיוך אחד לקדוש ברוך הוא חיוך של תודה של געגוע שיתגש של לב שמלא באותה אבינו שבשמיים שמחה אינסופית עם ישראל ‏Sch