
מה עושים כשהלב מלא – והפה ננעל? תקשורת עם נוער | משיבת נפש | עם הרבנית צילה אלחנתי והרבנית פרי כהן
מה עושים כשהלב מלא – והפה ננעל? תקשורת עם נוער | משיבת נפש | עם הרבנית צילה אלחנתי והרבנית פרי כהן
שלום לכם, ברוכים הבאים לעוד תוכנית של משיבת נפש. אז אנחנו רק מצמצי הגיע וכמו שלא הספקנו לדבר על כל הנושא המקיף שרצינו לדבר עליו שבוע שעבר. עם המתבגרים, אתם בוודאי זוכרים, אז אנחנו בעזרת השם נעסוק בנושא הזה, גם בתוכנית הזאת. אם השאלות שלכם שאלות על התמודדות עם הנוער, עם המתבגרים הפרטיים שלכם או בכלל שאלות שנשארו לכם אולי מגיל ההתבגרות ואתם עדיין מתמודדים איתם, גם את זה יש. אז אנחנו בתוכנית הזאתי נתמקד ונעסוק באמת בגיל ההתבגרות, בנוער, בכל הקונפליקטים החברתיים מול ההורים א בנושאים של הדת, בנושאים של החוקים, של הכללים, של הגבולות. שהרבה פעמים נחצים דווקא בגילאים האלה ואני מזמינה אתכם לשלוח אלינו
את השאלות שלכם ככל שעולה על רוחכם בכל הנושאים שאיתם אתם מתמודדים או שמסכרנים אכם ואתם רוצים לדעת מה הדרך הנכונה לצעוד בהם כדאי ללכת לטיפול האם כדאי ללכת לליווי האם כדאי באמת לפתור את זה כאן ועכשיו לפעמים השאלה היא נראית מאוד מאוד גדולה כשלא שואלים אותה וכשהיא נאמרת וכשמקבלים עליה תשובה פתאום הכל גם מקבל פרופורציות. אז אנחנו כאן בשבילכם עם השאלות שלכם. אנחנו נענה עליהם במהלך התוכנית א כאן במשיבת נפש וכמובן שאתם מוזמנים גם לשלוח כל שאלה שקשורה לעולם הנפש שתרצו שנעלה ונעסוק בה כאן. ואנחנו נגיד שלום לרבנית פרי כהן. מה שלומך?
ברוך השם. מצוין. אז יש לנו באמת הצפה של שאלות מאז שהתחלנו לעסוק בנושא הזה של גיל השר, גיל ההתבגרות שהולך ויורד ככל שהשנים עוברות ובאמת שקיבלנו ככה הצפה הרבה שאלות גם שחוזרות על עצמם שככה ריכזנו כדי באמת לענות לכמה שיותר מגוון של שאלות ואנחנו נגענו בעיקר בנושא של התקשורת עם המתבגרים דיברנו בעיקר על על הנקודה הזאתי שהרבה פעמים הם מסתגרים וכשאנחנו אומרים הם זה נשמע כאילו אנחנו מדברים על איזה קבוצה או על איזה עם או על איזה חברים מכוכב אחר שנתקלנו בהם אבל הם זה בעצם אנחנו והרבה פעמים כהורים אנחנו נתקלים בבעיות שהם לא פטורות אצלנו ובגלל זה הם כמראה מציפים את אותם נושאים לא פטורים וזה מה שנקרא הדבר
שהכי נוצץ. בוא ניקח את המילה היותר חיובית ונמצא לנגד עינינו. אז אני רוצה שבאמת ככה עם קצת סיכום מהתוכנית הקודמת ועם הפנים קדימה לנושאים שנעסוק בהם בתוכנית הזאת. יש באמת דרך שהיא אפשר להגיד אפילו מפתח ללב של המתבגרים כדי שהם לא יסגרו בפנינו. אני חושבת שכשהמתבגר ידע שגם אנחנו היינו מתבגרים ושאנחנו מבינים אותו ולא רק כועסים עליו או מבקרים אותו וחושבים שהוא לא בסדר אז הוא יוכל להאמין לנו ואז להתחיל לחסוף בפנינו את הדברים. כשילד בא לספר לאמא שלו על משהו שהוא רוצה לעשות וזה שונה לגמרי מהדרך שבה היא התותה לו והיא מתחילה לצעוק עליו או שהיא אומרת לו מה אתה חושב שאתה עושה או וואו או שהיא עושה פרצוף או שלזה לא פיללתי אז הוא לא יבוא לספר לה יותר שום דבר עכשיו
אם היא נבלת אם היא פשוט אינסטינקטיבית נילת ממה שהוא מספר לה ממה שהוא משתף אותה מה מה היא צריכה לעשות
זה שאלה מצוינת כי באמת לפעמים אנחנו לא שולטים והיא רוצה להיות אמא מאוד טובה ובאינסטינט היא היא קפצה עליו ומה איך היא מתקנת. אז מאוד מאוד חשוב אם היא באמת רוצה שהואישתף אותה קודם כל לשאול את עצמה האם אני באמת מוכנה להיות שם בשבילו האם אני באמת מוכנה על אף שאני הנחלתי דרך אחת והוא בחר בדרך שונה האם אני מוכנה להיות שם כדי לשמוע כדי אני רוצה להיות חלק מהחיים שלו ו אם כן אז היא יכולה לבוא אליו ולומר לו תקשיב מתוק שלי אני חייבת לשתף אותך אני באמת הגבתי לך לא בצורה שתכננתי וזה נובע כי לא פשוט ועם כל זה אני מוכנה לשים את כל מה שאני רוצה בצד כי חשוב לי להיות חלק מהחיים שלך. מאוד חשוב לי להיות חלק
מהחיים שלך. ואני אספר לך סיפור ששמעתי שזהע אותי. א אני לא לא מספרת את זה בשם אותו אדם ולכן אני לא אגיד את שמו. אבל אדם שיש לו ישיבה בירושלים וישיבה לילדים מתבגרים, מתמודדים והגיע לשם בחור והם היו בטוחים שהבחור הזה אילם. אין הוא לא דיבר בחיים לא שיתף לו כלום הוא פשוט נכח בישיבה ובזה זה נגמר יום אחד הבחור הסתובב מסביב לישיבה והוא מצא שם כלבה והוא הגיע לישיבה והוא שאל אם אפשר להכניס את הכלבה לישיבה וככה הם ידעו שהוא לא ילם הוא יכול לדברו
והם אישחרו לו להשאיר את הכלבי איתו לטפל בה ולדאדוק שהכל יהיה סביבה כמו שצריך ואז הם שאלו אותו מאיפה הוא והוא סיפר שהוא גר בקריית ספר ושהוא לא ראה את ההורים כבר המון זמן כי הוא נהרג לא כמו שהם אהבו ו או שהם זרקו אותו או שהוא בחר פשוט ללכת אבל אין קשר ביניהם בכלל והם החליטו שם בישיבה לעשות שולם בינו לבין ההורים והם פנו להורים וההורים הסכימו שיבוא לביכור ואז נוצרה בעיה חדשה הילד לא מוכן לזוז בלי הכלבה אבל בקראת ספר לא מתאים שיסתובבו כלבים אז הגיעו לאיזשהיא פשרה שאלת הגיע הביתה כשהרגל קלתה מן השוק והוא יצא בבוקר כשהרגל עוד לא הגיעה לשוק וככה אף אחד לא יראה שבביבניין מדרגות שלהם בקריית ספר דרך דרכה קלבה
א
וככה היה הוא הגיע והיה עוד תנאי שהכלבה תישאר לישון במרפסת היא לא נכנסת לתוך הבית הוא מגיע מאוחר בלילה הביתה לא נשאר להם הרבה זמן הם ישבו איתו לכמה שכבר נשאר כי באמת ההסכם הסכם ואז הם כולם הולכים לישון והוא אמר אם הכלבה ישנה במרפסת אני ישן איתה וזהו האמא מספרת שבלילה לפני שהיא הולכת לישון היא עוברת בין כל המיתות של הילדים שלה ומסדרת מטיבה את הקרים ואת הקסתות את הקרים ואת השמיחות שם והיה מקום אחד שהיא לא הייתה צריכה לסדר לו את השמיכה וזה הילד שלה ששכב ומרפסת היא אומרת השמיכה שלו ישבה מדויק עליו כי הכלבה שחווה וחיבקה אותו ובכל פעם שהשמיכה זזה היא סדרה אותו בעצמה והיא אומרת למה הייתי צריכה להגיע
למצב שכלבה תחבק את הילד שלי ואני אני מסתכלת על זה ואני אומרת באמת יש לנו לפעמים שהילדים שלנו לא הולכים בדרך שאנחנו רצינו, לא מיישרים קו איתנו אבל האם אנחנו מוכנים שמישהו אחר יחבק אותם וזאת השאלה שאנחנו צריכים לשאול וואו זאת שאלה שמהדדת אחרי ששואלים אותה כי היא משאירה משהו בלב שאלה שנוגעת בלב כי כל כך הרבה ילדים כל כך הרבה סיפורים אנחנו שומעים שכשהם לא קיבלו את החיבוק הזה בבית הם הלכו לחפש אותו במקום אחר והרבה פעמים זה היה חיבוק דוב לא לא החיבוק הזה שבאמת צריך ואת יודעת את נוגעת לי כאן בנקודה שהיא היא היא בתוך הלב שלי כי כשאנחנו מדברים על ה על החיבוק הזה של ההורים הרי אין לו באמת תחליף אף אחד
לא ברחוב ולא בשום מסגרת מחבקת אחרת. אף אחד באמת לא יוכל לחבק את הילדים כמו שההורים שהקדוש ברוך הוא נתן להם את האוצר הזה כדי שבין היתר גם יחבקו אותו. אף אחד לא יוכל למלא את המשבצת הזאת של ההורים. זה רק שלהם. נכון שהילדים הם גדלים והם מתרחבים לאורך, לגובה ולכל כיוון גם במנטליות שלהם וגם בדעת שלהם וגם בפיזיות שלהם. אבל החיבוק הזה זה משהו שהם צריכים אותו ללב שלהם, לנשמה שלהם עד 120 כ20 וכפחות. וזה לא משהו שמישהו יכול להחליף. ואני חושבת שאם אנחנו בתור הורים אנחנו נבין את זה, אנחנו לא נעז אפילו לתת איזשהו פתח שהם אפילו יחפשו כזה תחליף. כי אין אין באמת תחליף לחיבוק הזה של ההורים. אין משהו שיכול למלא
את הנפש כמו החיבוק הזה של ההורים. זה כל כך הרבה יותר מחיבוק פיזי. ואני זוכרת שמעתי באחד הפודקאסטים סיפור גם כן על ילד שהוא הוא ככה יצא מהבית והוא בחר לו דרך אחרת כל כך קיצונית מהבית שהוא גדל בו והוא עבר מסלול חיים והיה איפה שהיה והגיע לאן שהגיע והוא רצה הוא רצה לחזור לקשר עם ההורים שלו והוא עבר טיפול רגשי ובטיפול הזה המטפל אמר לו אתה צריך לחבק את אבא שלך וזה חלק מהריפוי שלך ועד שאתה לא תחבק אותו הריפוי הזה לא לא יכול לקרות חיבוק משהו תנועה פיזית פשוטה שהרבה פעמים אנחנו יכולים לקחת אותה כמובן מאליו ובשבילו זה לא היה מובן מאליו והוא הלך לאבא שלו והוא פגש אותו עם כל הקושי שנוצר מהפר של השנים
שנוצר ביניהם והוא ביקש ממנו אמר לו אבא תחבק אותי והאבא לא היה מסוגל עד כדי כך ואני בטוחה שאותם הורים ששומעים את זה עכשיו אומרים לעצמם איך זה יכול להיות חיבוק זה דבר כזה מובן מאליו ויש אנשים שזה לא מובן מאליו והוא ממש היה צריך לעבור תהליך עם האבא הזה עד שהוא הגיע לנקודה של חיבוק אז יש פה כמה דברים אז קודם כל לדעת שמי שהחיבוק זה מובן מאליו בשבילו זה אוצר זה מתנה ולהמשיך את המצב הזה עד 120 כמה שיותר לחבק ולאהוב כי זה הרבה יותר מאיזשהיא תנועה פיזית פשוטה. זה כל כך הרבה יותר. ומנגד לדעת למי שזה לא מובן מאליו בשבילו לעשות את הצעד הזה, לעשות את המאמץ הזה כדי שגם אם זה לא יהיה מובן מאליו, כדי שגם אם
זה קרוך במאמץ, להיות להיות אלה שמחבקים כדי שהם לא יחפשו תחליפים. זר מזה, אני אגיד לך, התקשרה אלי יום אחד אישה סיפרה לי שהיא מתקשרת בשביל חברה. את מכירה את אלה שמתקשרות בשביל חברה כי נורא קשה להם לספר שיש להם בבית. היא אומרת לי, "תראי, הבן של חברה שלי שינה את צורת הלבוש שלו. הוא עבר מבגדים של שחור לבן. הוא עבר לפגוש ללבוש בגדי צבעונין והוא מבקש מחברה שלי שתחבש לו את הבגדים והם החבל שלהם טולל רשות הרבים בת צ'ונט של בני ברק והיא לא יודעת איך לעשות את זה. וחוץ מזה היא אומרת חברה שלי כבר לא מצליחה לאהוב את הילד שלה אותו דבר כמו שאהבה אותו. מה להגיד לה? אז אמרתי לה, תדעי לך שכתוב כגמול עליה אמו
כגמול עליי נפשי. איך הילד מצווה לאהוב את הקדוש ברוך הוא? יש לו השוואה כגמול עלמו כמו התינוק הקטן שמתעורר בלילה והוא רוצה לאכול ועוד לא כמה תינוק שאמר לעצמו תראה רציתי ראיתי את אמא שלי היא עשתה שלוש שעות נוספות בעבודה היום מתחלק איתה חצי חצי שעה וחצי היא שעה וחצי אני אני ממתין לה הוא מסתכל ככה איך השעון תקתק מגיע שעה וחצי ואז הוא מתחיל לבכות ואז הוא אומר אם אני רוצה לאכול לא לא קיים כן הוא איך שהוא רוצה לאכול הוא פותח בשאגה ואמא שלו מסתכלת עליו ואומרת לו ווא איזה חמוד אני זוכר תמיד בעלי היה אומר בשעה שת שילדים היו בוכים היה אומר לי איזה חמוד בשעה שתיים חמוד קחי את הניק שישנו כן אבל אמא אומרת
חמוד כי אמא אוהבת את הילד שלה כן אז הילד יודע שכשהוא רעב אמא נותת לו לאכול וזאת ההשוואה כגמול עלי אמו כגמול עלינפשי אמרתי לה תגידי לי איך הילד שלך או שלך לא יודעת מי משתכם זאת הסיפור יאמין בקדוש ברוך הוא כשהוא לא יכול להאמין באמא שלו שהיא אוהבת אותו באמת עד הסוף עכשיו זה לא אומר שזה לא קשה אבל אנחנו צריכים לעשות הפרדה בין לאהוב לבין לאהוב את מה שהוא עושה. ואת זה הילד צריך לדעת בצורה אבסולוטית שיש הפרדה בין העושה לבין המעשה.
אבל הם הם לא באמת הרי יכולים לתפוס את זה. לתפוס
כי
הרי כשכועסים על ילד אפילו מגיל קטן אז אז מה המחשבה שקופצת לילד בראש שלו? אם כועסים עליי אז לא אוהבים אותי. אז איך אנחנו כהורים ניתן להם את התחושה שאנחנו יכולים גם לכרוס וגם לחנך אבל עדיין בתוך כל זה לאהוב כי זה כאילו בעיניהם מבטל את זה או שזה לא נכון עוד פה נכנס המקום הזה של מערכת אמון של ההורים והילדים כן עד כמה יש תקשורת נכונה אמר לי ילד אחד א האבא ביקש ממנו לא לעשות משהו מסוים והוא לא הסכים בשום פנים ואופן ואמרתי אתה לא בטוח שאבא רוצה לטובתך אז הוא אמר לא אני לא בטוח ושאלתי למה אתה לא בטוח אז הוא נתן לי הוכחות כמה פעמים אבא אמר לו לעשות דברים שהיו נראים לו לא הגיוניים וחרף כל הרגשות שלו
וזה היה דברים שאם הייתי שואלת את האבא אני מאמינה שהאבא היה אומר א מסביר ויכול להיות שהיו לו הסברים מוצדקים אבל הילד לא קיבל את זה מבחינתו אבא אבא לא מקשיב לי, הוא מקשיב לעצמו. עכשיו, יש הרבה היגיון במה שהאבא ביקש ממנו לעשות, אבל כל עוד לא נפתח שיח. כל עוד לא מישהו ירד לרמת הגובה של הילד וחשב שמגיע לו הסבר, חשב שמגיע לו א דיבור בעניין. עכשיו, על פניו אנחנו מסתכלים ואנחנו אומרים למה? אני ההורה אני יודע שיסמוך עליי. זה התאים לפעם כבר דיברנו על משה רבנו זה כל כך אני כל כך מתחברת לזה ואני חושבת שזה אחד העקרונות בחינוך שהם הכי הכי חשובים שאני זכיתי ללמוד אותם מאחד מאנשי החינוך באמת הדגולים שיש שהוא
אמר כזה דבר הוא אמר אם אנחנו ניקח את הילדים ונתייחס אליהם כמו המבוגרים בכבוד בצורת דיבור בצורך בהסבר בלמה אנחנו עושים מה שאנחנו עומדים לעשות בלהסביר להם את המציאות שלפעמים הרבה פעמים לנו היא נראית ברורה ופשוטה ומונת מאליו ובשבילם הם הולכים אל הלא נודע נכנסים עכשיו לאוטו נוסעים לאן נוסעים כמה זמן זה יקח מה נדרש מאיתנו למה דברים שלנו הם פעולות שאנחנו כבר עושים אותם על אוטומט בשבילם הם הם הם חדשים בעולם הם הם חווים את הדברים אולי בפעם הראשונה ואנחנו לא שמים לב וזה מתחיל מהגיל הקטן ושמה מתחילים לבנות איתם באמת את האמון כמו שאת אומרת שזה להסביר להם את הדברים לשתף אותם אני כל כך נהניתי לשמוע את
התשובה שלך על על העניין של הלשתף של א אם הנבלה אמא הגיבה בצורה שהיא לא הייתה צריכה להגיב ואני פותחת אני שמת את הקלפים על השולחן ואני מה שנקרא בגילוי לב אומרת כן אני יודעת
שפעלתי כאן ממשהו שהוא לא הייתי צריכה לפעול ככה ולא לפחד להיות חלשים בעיני הילדים, כי הרבה פעמים דווקא זה המקום שמרומם אותנו בעיניהם. אה, אתם אנושיים, אה, אתם בעצם גם הייתם בגיל שלנו. ולא להתפס בעיניהם בתור איזה יצורים עתיקים עם עם
זה גורם ממש לריחוק. ממש ממש
ממש לחשוב אין הם לא יבינו אותי. אנחנו מרחק שנות אור, לא מרחק שנות דור, מרחק שנות אור. והם לא יבינו אותי. אז כאילו מה הטעם בכלל לנסות? אבל כשאנחנו באים אליהם בגישה הזאת, שאנחנו באים ומורידים את הדברים מה שנקרא לשטח ומשתפים מהלב, זה הלב מקבל מה שיוצא מהלב, לא יכול להיות אחרת.
נכון. נכון. ואגב, אנחנו באמת לא מרחק שנות דור, אלא מרחק שנות אור. אנחנו באמת מרחק שנות אור, כי הפערים בינינו לבין הדור של הילדים שלנו הם פערים אדירים. אדירים. אבל מה? אם אנחנו חוזרים שוב למשה רבינו שדיברנו עליו, כן? למה הוא לא נכנס לארץ ישראל? על מה שהוא אומר הרב יוסף יצחק ג'ייקובסון שהוא אומר שהוא לא נכנס פשוט כתוצאה בגלל שהוא לא יכל ללוות דור של אנשים שלא מוכנים להיות גלותיים. הדור הקודם היה גלותי. הוא הרי היקע בסלע בפעם הקודמת. עכשיו הוא היקה בסלע ואתה לא נכנס הרי כבר הייתה הקעה בסלע. למה אז הוא לא נאנש? אלא שהם היו דור גלותי. הם דור שיכלו שיגידו להם מה לעשות. והדור שעומד להיכנס לארץ ישראל
הוא לא יכול שיקו בו. הוא לא הוא לא יוציא שום דבר. הוא לא יוציא מים. אבל אנחנו ההורים לילדים שלנו ואנחנו רוצים ללכת איתם עד 120 אנחנו לא רוצים להפסיק לגדל אותם שלא נוכל להכניס אותם לארץ המובטחת לראות אותם הם מתקיימים
אז באמת בוא נראה
להתקדם אבל א ברגע שאנחנו מנגישים את עצמנו וברגע שאנחנו נותנים לילד שלנו את הלגיטימציה ונותנים לו תחושת האמון אז מפה אנחנו יכולים להתקדם וללכת הלאה אז בואו באמת נראה איזה שאלות אנחנו מקבלים שמצביעות על אותם פערים של שנות אור, שנות דור, כי באמת גם ראינו בשאלות שיש דברים שהם חוזרים על עצמם ואת יודעת יש גם שאלות אפילו שהם קשורות לזוגיות שיכול להיות באמת שלפני שאנחנו מתחילות לענות חשוב לי לשאול את זה יכול להיות באמת שיש נושאים שהם דווקא קשורים בזוגיות שהם משפיעים על התקשורת מול ה מול הילדים מול המתבגרים בעיקר כל זה אחד עם השני. זה ממש מעורב. אבא, אמא, ילד זה מעורב. האבא, התקשורת בין אבא לאמא
משפיעה על הילד. התקשורת עם הילד משפיעה על הזוגיות. לעיתים אני רואה ילדים מתבגרים שמחבלים בזוגיות של ההורים, הם רוצים שאבא יותר איתם, אז הם הם מחבלים בינו לבין אמא או ההפך. ושוב, אנחנו עוד הפעם אנחנו כל הזמן יושבים אחד מול השני על נוגעים בנקודות בנקודות רגישות. ובאמת זה יכול לעשות בטוחה ממש סליחה על הביטוי אבל כן כאילו יש שמה איזה משהו כזה לכן חשוב מאוד מאוד לדעת כל אחד את מקומו ולהפריד את המקום וולתת מקום מכובד לכל אחד מבני מבני הזוג ועם הילד בסיפור אגב רציתי להגיב קודם למשהו מאוד חכם שאמרת שאמרת כאילו צריך לשתף את הילד זה הוא הוא הוא זה זה התחילת החיים שלו תמיד אני אם אנחנו מדברים על זוגיות
תמיד אני אומרת לזוגות תנסו לחשוב אם את ישבת על הספה שותה קפה ובעלך מתקשרת לך ואומר לך תעלי לאיפה מה לאן ללכת מה תלי טעלי לאן אני יודע מה אני עושה תלי ואת עולה את לא יודעת ללבוש נעליים לבוש נעלי בית לשים מטפחת ללכת עם המעופפת הזאת על הראש שלך מה מה לעשות ואת הולה ואת אומרת לו מה נוסעים לאן ככה הילדים שלנו מרגישים הם מוכתבים תעצרו נשימה עמוקה תשתפו אותם נכון שהחיים שלנו מאוד לחוצים נכון שאנחנו אבל הילד מוכתב הוא לא יודע מה מה עושים עכשיו הוא מרגיש לא בטוח
לא לא להוריד פקודות לשטח לא להוריד פקודות קצת רקע קצת הסבר קצת מה המהות פה מאחורי
רמה קלה ופתאום הכל רגוע יותר הכל נראה אחרת
ממש ממש ואת יודעת שאנחנו מדברות בהקשר של זוגיות א אחת המשתתפות בשיעור שלי דווקא בימי רביעי בחולון מבלי לחסוף יותר מדי פרטים אה ככה משתפת אותי אנחנו כאילו סוג של עושות גם כן סדרה ויש אצלה מתבגרים הרבה מתבגרים וגם ילדים קטנים מה בית רב גילאי מכירה את האלה אז א השאלות שמגיעות הן תמיד מכל מיני סגנונות מכל מיני סיטואציות מכל מיני כל פעם היא מפתיעה אותי באיזה שאלה חדשה ולגבי המתבגרים כאילו אני תמיד רואה שהשאלה על המתבגרים היא מקבילה לזוגיות בגלל זה שאלתי את זה כי זה כל כך נראה אחד לאחד ומעניין אותי מה הזווית שלך בעניין הזה? כשילדים מתבגרים אז הם הופכים אם אם הייתה מערכת נכונה כשהם היו ילדים קטנים אז הם הופכים להיות חברים
ואז יש תמיד את ה את הבעיה אני יכולה להעיר לו או לא יכולה להעיר לו הוא כבר גדול לא נעים לי להגיד את זה
אז אני אגיד לך פה יש ממש השתקפות שזה כאילו הם מעתיקים מהזוגיות של ההורים היא היא ממש מתארת לי סיטואציה שהיא היא קולטת ש לצורך העניין המתבגרים או הבעל הם על הספה והיא צריכה עזרה עכשיו זה תמיד תמיד תמיד זה מתלבש שמישהו פה במצב מאוזן אנחנו יוצאות מהאיזון כאילו זה לא לא ייתכן כאילו אני פה עובדת ואתם יושבים זה מקפיץ אותנו כנשים לא נגלה את כל הסודות אבל זה עושה לנו משהו אז היא באמת תופסת את זה שהיא עכשיו צריכה עזרה והיא נגיד יכולה לקרוא לבעלה עכשיו זה לא הכי מתאים לו הוא בדיוק א ב כן כן הוא
אחרי במנוחה
כן זה בדיוק השעה הזאת של הט וזה לא מתאים לו ואחר כך היא רואה שזה קורה גם מול המתבגרים אז היא אומרת רגע מה קורה כאן הם לומדים ממנו הם מעתיקים אותו הם כולם פה פרלמנט נגדי
אז פה אנחנו שומעים אותה באמת ב בתחושות שלה מול בעלה נקודה היא רואה איך בעלה מתנהג וזה מקפיץ אותה וכשהילדים א לא מקשיבים לה או לא קמים לעזרתה היא אומרת היא ישר משליכה עליו את את הקושי שלה את הרן שלה עליו היא משליחה לדים אין זה בגללך זה ואז כולכם נגדי ואז היא כבר מתחילה לספר לעצמה איזשהו סיפור בגדול כשא אישה רואה שהבעל שלה א לא בסדר או מתנהג לו כמו שהיא הייתה מצפה ואנחנו מצפות א אז כשהיא רואה שזה לא כמו שהיא רוצה ואחר כך ילדים גדלים וגם הם מתנהגים אז היא לא תסתכל עליהם פר בן אדם אלא פר הילדים של אבא שלהם זה בגללך ככה הםזה ככה הם
זה המטען הגנטי שלך זה מהצד שלך זה
כן ולכן מאוד מאוד חשוב לעשות הפרדה ממש ממש הפרדה הוא זה לא אבא יכול להיות שאבא באמת מתנהג ככה וזה באמת נכון שזאת דוגמה
אגב אחת הבעיות הבאמת קשות שלנו במערכות יחסים זה הנושא של הכללה שלבוא לקחת אפילו כשהם מסתכלים על בן אדם מה שנקרא פרסונלית ומפרידים אותו מכל השער ולא עושים את הפרלמנט הזה אז יש את הקטע הזה שבאים ואומרים אתה תמיד תמיד שלוש נקודות. את תמיד שלוש נקודות. זה הכללה ש מה שיבוא אחרי השלוש נקודות האלה זה לא יהיה טוב. ואז באמת הילד מתחיל להשתולל.
בדוק הוא מנוסה מה שנקרא.
באמת הילד מתחיל להשתולל כי לא נח שהוא תמיד לא. אבל יש בגם זמנים טובים, יש בגם זמנים לא טובים. וילד שהיה יודע לדבר היה אומר לאמא שלו, גם את תמיד אתמול צעקת בארוחת הערב, גם את תמיד צועקת. זה היה נעים לך. תמיד תמיד אנחנו צריכים להסתכל ולקחת את זה הפוך. תראי, בעבר באמת לא היו לוקחים את זה הפוך. מה שאבא ואמא אומרים זה היה קודש קודשים.
מה זאת אומרת? גם תמיד יש את הקטע הזה שאנחנו אומרים היו מדברים איתנו עם העיניים. אבא היה מדבר עם העיניים. אמא עוד הייתה צריכה להשתמש באיזה מלבא בפנטומא.
ועכשיו נשאל את עצמנו, נשאל את עצמנו היום, האם את מוכנה שמישהו ידבר איתך עם העיניים? לא.
נכון. אחד
מפיץ אותך. אז למה אנחנו רוצים שהילדים שלנו יתנהגו כמו שאנחנו התנהגנו בעבר? אנחנו כבר לא הדור הזה. אנחנו אלה שיצרנו את הדור הבא שיצאנו אותו לעולם.
אגב, זה גם אחד מאותם דברים שהיא אומרת לי, האמא, הרב גילאית, שהיא רואה משנה לשנה את ה את החינוך, את השוני, את השנות אור שאמרנו ממש מילד לילד ויש לה משנה לשנה, ברוך השם, בלי עין הרע. זה לא פשוט.
בוודאי. אני אומרת שזכיתי לגדל שלושה ילדים עוד בדור הקודם ש יכולת לומר משהו והם היו מכבדים בדור הזה זה משהו אחר לגמרי. אבל אני מסתכלת עליהם ואני רואה גם את השינויים שחלו בנו. גם אנחנו היום אנשים יותר עצמאים, פחות מוכנים לקבל הכתבות, פחות והילדים שלנו הם תוצר של גם של הסיטואציות שלנו. היה הרבה יותר מודעות, הרבה יותר הבנה של איך דברים אמורים לקרות, הרבה הרבה יותר התקדמות לכיוון הארץ ישראל המובטחת, לכיוון זה שאנחנו לא גלותיים יותר, אנחנו מתנהגים בדיוק ב אנחנו באמת לכיוון המקום הזה של של גאולה כי אם נסתכל על ה על ה הסימנים שנותנים לנו כשתגיעה הגאולה זה חוצפה יסגה. כן? אנחנו מסתכלים על החוצפה סגה
הזאתי אבל אנחנו חוצפנים כמעט באותה מידה. גם אנחנו לא מוכנים לקבל הכתבות, גם אנחנו שואלים שאלות, גם וזה דור של משיח. זה דור של משיח. ולכן משה רבנו, לפי מה שאומר הרב ג'ייקובסון, לא יכל לקחת אותם כי הוא באמת היה התאים לדור של הכתבה. מדהים, מדהים ההבחנה הזאתי והנקודת ראייה הזאתי שבאמת מכניסה אותנו לפרופורציות שאני חושבת שזה מאוד מאוד עוזר איך להסתכל על ההתרחשויות, איך להתמודד. ממש בתוך הסיטואציות עצמם. איך אמרת? להוריד לגובה העיניים.
בוא נשים עוד משהו אחד לפני השאלה הבאה.
תסתכלי שהאנשים של הס הדור של הסבתות שלנו כן הם היו מחכות לבעלים שלהם תלוי פר עדה אבל הזאתי עם המרג וזאתי עם קערת המים לרגליים. כן הם היו זה היה מבחינתם משהו מאוד הגיוני. והיום תגידי לאישה אני תגובות יבואו אני כבר רואה את התגובות
אוקיי אז אז מה אנחנו רוצים נכון
אנחנו כולנו מתקדמים לכיוון של של משיח חוצפהגה
רק שיהיה בחסד וברחמים זה מה שאנחנו צריכים להתפלל ולבקש
אז אנחנו עם השאלה הבאה שנשמעת שהגיעה מנערה בפני עצמה איך מתמודדים עם הידיעה על חברה טובה שירדה מהדרך.
זה נורא מלחיץ. למה? כיוון שנערה כשהיא צעירה עדיין ועדיין מבסת את החיים שלה, כשהיא רואה חברה שירדה מהדרך, תמיד יש את הפחד הנוראי. רגע, היא תיקח אותי איתה, רגע, אולי אז מה שאני עושה הוא לא לחלוטין א נכון, רגע אולי היא הולכת להיהנות ואני לא. א כל מיני כאלה. וגם יש את המקום הזה שכולנו מחפשים תחושת שייכות וביחד. והנה היא עזבה וירדה ואני נשארת מאחור או מקדימה אבל יש פה נפרדות מה שהחברה אם היא שואלת על מה היא עושה עם החברה מה שהחברה צריכה זה שיש שמה א מקום בטוח שהיא תדע שהיא יכולה לחזור אליו עכשיו כשזאת נערה צעירה אז תמיד יש גם את החשש אם תשאר היית בקשר ותספר לך דברים ואת יכולה לרצות גם וכולי אז
צריך באמת לדעת מאוד מאוד להיזהר כי באמת כדי לא להגיע למצב של להסחף וללכת ולשמוע כל מיני סיפורים או להיפגש בכל מיני מקומות שיכולים לסחוף אותה גם כן למקום הזה. אז אני מציעה להגיד באמת לתת לחברה את הידיעה שאת מאוד מאוד מאוד אוהבת אותה ואת אבל עם כל זה את חייבת לשמור על המקום שלך כי את בתהליך בנייה. זה בסדר להגיד את זה. זה בסדר ה היא תבין והיא תעדיף שתהיי ישרה איתה ואמיתית מאשר שתנסי להיות איתה בקשר וזה לא יהיה לך כנאים ולא תדעי מה לעשות עם זה. לתת את הגבולות הברורים שלנו למול אנשים זה שומר עלינו זה מגן עלינו וזה עושה אותנו יותר מחודדים ומעביר עם 10 יותר נכון למה זה קשה להעמיד גבולות בגיל הזה הרי
זה אחד הדברים שהכי אפשר להגיד מטושטשים סוג של רוצים לרצות את כולם כמו בדוגמה הזאתי היא רוצה גם להיות חברה אבל היא גם רוצה לשמור על עצמה אה אפילו אפילו כשצריך להגיד לא אפילו כש כשנתקלים בכל מיני סיטואציות שאת יודעת שעכשיו את צריכה להגיד לא. יש כאלה שזה יהיה להם יותר מטושטש. למה? כי קודם כל יש בגיל התבגרות את תחושת השווים. אתה רוצה להיות שווה עם אלה שנמצאים בגיל שלך לקבל מהם את ההכרה ואת הערך. אתה לא מקבל ערך מההורים שלך, אתה פחות קונה מהם. אתה מקבל מהם חום ואהבה וביטחון שבעתיד ייצבו אותך ויגרמו לך להיות במקום טוב. אבל בתקופה הזאתי אז אנחנו באמת רוצים שיהיו לנו חברים, שיהיו שיהיו איתנו, שנהיה א
נרגיש שאנחנו חלק מהחברה. אתה מגיע לבית ספר ואתה יושב שם ואין לך חברים או אין לך חברות אז אתה מרגיש את מרגישה נורא לא לא טוב. ולכן קשה לנו להגיד את הלא כי אנחנו רוצים את החברה, אנחנו רוצים את החברים. אחר כך אנחנו כבר יותר רוצים את עצמנו ואת הגיבוש של הזהות שלנו מאשר א אנחנו קשה לנו יותר שאנחנו יותר מבינים גם ויותר במודעות אז קשה לנו להגיד יותר מדי כן כי אז אנחנו מרגישים שאנחנו מאבדים את המקום שלנו בגילה התבגרות לא כל כך מבינים עדיין את זה יש ילדים בודדים ואותם אנחנו מסתכלים עליהם ואומרים שמשהו לא תקין איתם כי הם כאילו יודעים מאוד לעמוד על המקום שלהם ולהגיד את מה שהם רוצים וזה זה נשמע קצת לא
בסדר בסדר כשזה לא נכון צריך לדעת לעשות את ההפרדה ולהעריך כל אחד ואחד מהמקום שהוא נמצא בו אבל באמת בגיל ההתבגרות מאוד קשה להם מאוד מאוד זקוקים לחברה ולאישורים החברתיים מאוד בודקים את המקום החברתי שלהם אוקיי אז יש לנו עוד שאלה גם כן בטווח הגילאים הזה א לגבי נערה בת 16 שדווקא מקובלת בחברה וההורים דואגים לה היא בת בכורה מוקפת בכל הטוב שאפשר לחשוב עליו ופתאום לפני כשבועיים הרגישה סוג של התקף חרדה מה עושים. אני מציעה קודם כל שהסביבה של הבית תהיה מאוד חמה ותומכת. זאת אומרת בזמן של התקף חרדה ילד צריך לדעת שיש לו מקום בטוח. התקף חרדה זה תחושה של אמ חוסר שליטה א ונורא נורא לא נעים. מאוד מאוד לא נעים. כשיש מקום בטוח אז אז לפחות אני יכול להכיל אני יכול להתפרק בחדר מספיק בטוח ומה ש
שבטוח מה זה אומר זה אומר א שגרה זה אומר א
שאז ככה זה אומר שקודם כל נותנים לזה מקום אני מבין שזה מאוד לא נעים אני מבינה שאת נמצאת במצב שהוא ממש את רוצה לדבר על זה בואי תנסי לפרק ולהגיד מה את מרגישה אנחנו ננסה ביחד לדבר לא לסתור בהתקפי חרדה מאוד תלוי כל אחד מה שהוא עובר ילדים יכולים פתאום להביא פחדים דים ילדים יכולים לא לדעת מה יש להם פשוט בהתקף יש הצפות רגשיות שיושבות על איזשהו מקום קטן כזה וכשיש להם את האפשרות לדבר ולא אומרים להם טוב תמשיך יאללה שטויות אנחנו לא פחדנים אנחנו לא בוא תתקדם תעשה תלך תבוא אז זה השגרה היא משהו שמאוד מאוד עוזר להתקף חרדה אבל צריך קודם כל להתחיל בלת מקום אני מבין שזה מאוד לא נעים אני מבין שזה ממש ממש אתה
נמצא כרגע במצב לא נעים אז בוא אנחנו ביחד עוברים את תדע שיש לך למי לפנות. תדע שאנחנו ביחד עוברים, אנחנו לא מתעלמים מזה. בשלב הבא א לנסות לעזור ללא לייצר שגרה מתוך הבנה שלמה. למה השגרה חשובה? שגרה חשובה בהתקפי חרדה כי בעצם התקף חרדה זה גל שעולה ויורד. עכשיו אם אנחנו לא ממשיכים שגרה הזו עלה ואנחנו מדלקים אותו מדליקים אותו מדליקים אותו מהפחד שלנו אנחנו צריכים להגיע למצב שהוא יורד והוא יעלה שוב פעם אבל יהיה לנו את האוגנים הבטוחים בזמן של התקף שאנחנו יודעים איזה מקומות בטוחים יש לנו איזה דברים הם גורים לנו להרגיש תחושה של הגנה תחושה של של מקום בטוח אם זה הורה שיותר מפותח מבחינת הודעה ומפותח רגשית
אז באמת לנסות להבין עם הילד מה בוא תנסה להסביר לי מאיפה זה הגיע מה הייתה הנקודה? לדבר את זה ממש להוציא את זה במילים כי אני יודעת שיש מקרים של דווקא ש של הסתגרות
נכון וגם כשילד מסתגר אחד הדברים הכי הכי טובים להגיד לו שזה בסדר ולתת חיבוק חיבוק אחרי 60 שניות של חיבוק משתחרר איזשהו הורמון של משרי רוגע אז לתת חיבוק ארוך ממש הנה בוא אני מחבק אותי
אני ממש זוכרת את זה כעצה גם שנתנו לנו שלא תקום פעמיים צרה אבל שהיו הזקות והרבה התקפי חרדה שאמרו שהעניין של החיבוק הוא מאוד מאוד מעביר אנרגיה מאוד טובה מאחד לשני ונותן תחושה בטוחה, תחושה של מקום ממש ממש ממש בטוח. אז פשוט לתת חיבוק ולהגיד, אוקיי, אם אתה מסתגר וזה בסדר, גם זה בסדר, אז יש לך את המקום הבטוח ואת החיבוק הבטוח של אמא או אבא. ודבר נוסף, אם רואים שזה נמשך, אז כן לשלוח את הילד לטיפול. אוקיי? אז א ממש אני חושבת שהפרקטיות שיש בה תשובות היא כל כך משמעותית וחשובה. אני בטוחה שגם אתם מרגישים את זה בבית. אנחנו נצא עכשיו להפסקה מוזיקלית ונמשיך מיד עם השאלות שלכם.
לב נשבר ועצב אינו עניין כי לב נשבר יקר מאוד יקר בעיני השם לב נשבר ועצבו אינו עניין כי לב נשבר יקר מאוד יקר בעיני השם לב נשבר ועצב אינו עניין כי לב נשבר יקר מאוד יקר בעיני השם לב נשבר ועצב איני אחד כי לב נשבע יקר מאוד יקר בעיני השם כי אין דבר שלם מלב שבו אין דבר שלם מלב שבו קרוב קרוב השם לנשברי לב קרוב השם לנשברי חיל כי יש דבר שלם
שבו אין דבר שלם מלב שבו קרוב קרוב השם לנשמלב כי אין דבר שלם מלב שבו
לב נשבר ועצבו בינו עניין כי לב נשבע יקר מאוד יקר בעיני השם לב נשבר בעצמו תינו עניין כי לב נשבר יקר מאוד יקר בני ישב את שלבם מלב שבו אין דבר שלם מלב שבו קרוב השם לנשברי לב קרוב השם לנשברי לב תהיה דבר שלם מלב סבור אין דבר שלם מלב שבור קרוב השם לנשמרי לבין דבר שלם מלב שבו
אם אתם קצת כי דבר שלם.
כמה התגעגעתי.
כי דבר שלם מלב שבו אין דבר שלם מלב שבו קרוב השם ונשברי לב כי אין אין דבר שלם מלב שבו. תודה שחזרתם אלינו. אז אנחנו כאן בתוכנית נוספת על עולם המתבגרים, על התקשורת איתם, על המתבגרים שבתוכנו ואנחנו ממשיכים ועונים על השאלות שלכם שאתם שולחים אלינו כאן ושאנחנו מזמינים אכם להמשיך ולשלוח א כי באמת התשובות כאן של הרבנית פרי הן מרתקות והם פרקטיות ויש פה המון המון לימוד מעשי שיכול להביא תועלת לכל בית ובית בסיעתא דשמיא אז אנחנו אנחנו א ניקח עוד שאלה א תודה על התוכנית ועל הנושא הנבחר רציתי לשאול הבת שלי קרוב לבת 12 מגיל צעיר דורשת מעצמה מושלמות בכל תחום בלמידה ובבית בלמידה הכל חייב להיות 100% ובבית זה בולט
כשהיא לוקחת על עצמה יותר מכולם ומתקתקת את זה היא אומרת שלא רגוע לה אם יש בלאגן בגדול כהורים זו עזרה מדהימה ובעלי מחבב אותה במיוחד במחמאות בפרסים ובזה זה זה מייחד אותה מהאחים ולפעמים גם כועס והיא לא מתייצבת. האם ייתכן שהמניע שלה הוא מתוך ריצוי? איך ניתן להבריא מצב שכזה? מציינת שביום יום היא שנונה ועם מעמד חזק. אה טוב אני מאוד אוהבת לשמוע שאלות כאלה כי בעצם להורים מאוד נוח שיש להם ילד כזה. זה פינה השקטה. יש ילד שעובד, מביא את התפוקה, מביא את הנחת, מביא את הכלים, את הסדר של הבית, אפשר לסמוך עליו, אפשר. אבל באמת זאת שאלה מאוד נכונה כי א יש פה א ילדה שהיא גם האמא מספרת על מצב של סטרס, כשהבית לא
מסודר, כשהבית לא נקי. א ועכשיו השאלה היא האם יש לה בעת קשב וריכוז שגורמת לה בכשיש מצב של חוסר סדר ויש בלאגן בבית אז המצב של החוסר של החוסר סדר גורם לה לאoובר reרקטינ או שבאמת כשיש בלאגן אז היא נכנסת ללחץ מהתגובות של אה א של אבא או של אמא או מזה ש וזה נראה לי קצת פחות מה שאני רוצה להגיד עכשיו שהיא לא תקבל את המחמאות כי היא תקבל את המחמאות אם היא תסדר אז אולי זה א מחוץ לל ל למה שאמרתי עכשיו א ובאמת צריך לשאול את עצמנו מאיפה זה נובע היום אה א היו אצלי זוג ה גורים שמאוד מאוד אהבתי משהו שהם עשו הילדה גם כן הם מספרים סיפור כזה של לידה היסטרית ושהכל צריך להיות כמו שצריך וו ובכיתה אם ילדה תרגיש לא
בסדר אז היא תצא איתה החוצה ותשאל אותה מה קרה ובבית ה היא תמיד חייבת שהכל יהיה טיפ טוב וכשהמורה אומרת נגיד שצריך רק שני ממתקים לטיול היא תביא רק שתיים ואסור והיא תבדוק את הגודל של ממתקים זה באמת נכון. והיה להם טיול השבוע ואבא לקח אותה לקנות א ממתקים במכולת והיהם אותה רק שני ממתקים והוא קנה לה שניים מכל דבר ועוד ועוד משהו אחד ואז היא אמר לו אבל אסור הוא אמר לה לפעמים אפשר קצת להשתולל ומאוד אהבתי את זה אם אנשים שישמעו את זה ויגידו אז מה אז אתה גורם לילדה להתמודד עם הבית ספר או גורם לילדה לשקר או לא זה לגרום לילדה להבין לרדת קצת מהפרפקציוניזם
לאז קצת לא עכשיו דיברנו על לשקר כל היום או לפרוץ גבולות קצת לאזן בממתקים זה לא משהו עכשיו שיאירו להגם
נכון נכון ובאמת לתת את האפשרות לא להיות א אוברפרפקציוניזם כאילו
מאיפה מגיע אבל זה זה אופי כזה נולדים עם זה כי ה
זה מגיע מהורים זה מגיע מההורים אז כן יכול להיות שיש פה נשמע שיש פה ילדה שממש צורכת מחמאות זה אישו הקטע של המחמאות והממתקים וההפתעות זה זה אבל אנחנו צריכים
זה לא איש אצל כולם אבל יש מישהו שלא צורך מחמאות לייקים
יש ילדים שפחות אכפת נכון אבל יש ילדים שיהיה להם פחות אכפת הם יעדיפו לעשות את הדברים שלהם למול האבא שדורש הם זה ביצה ותרנגולת אם האבא הצליח קודם לגרום לילד לשרוך את את ההפתעות שלו ואת המחמאות שלו אז הילד כבר יהפוך להיות צרכן וזה יהפוך להיות תלוטי אבל אם ה הילד הצליח לפתח איזשהו שריר עצמאי לפני שאבא התחיל את המחמאות. אז ועוד הפעם זה גם זה גם לא זה גם לא תורה ודאית. יש לכאן ויש לכאן אבל א כן אני אני מכירה א אנשים מקרה שגם היום הגיע אליי הספקתי עוד היום לשבת קצת על על גבר שמתאר את עצמו כצדיק. הוא היה צדיק של הישיבה הוא היום הצדיק של הכולל. הוא מקפיד, הוא מחמיר, הוא ואני שומעת את ההתנהגות בבית
והוא לא כזה מושלם. אז ההתהדרות הזאתי במקום של הצדיק הגיעה מגיל מגיל המוד צעיר. לאמא שמה היה לא היה הרבה נחת משאר הילדים והוא היה הצדיק והוא חייב לשמר את דמות הצדיק. אז זה הולך איתו לכל מקום כל כיוון והוא הורס את הבית בעקבות כך שהוא הצדיק. זה הורס אותו. זה הורס את הבית כי הוא חייב את הטייטל. אני זוכרת שהיה לנו חברים א כשהיינו ממש א לפני שנים או לפני שחזרנו בתשובה והיה לנו זוג חברים שפיתחו א א מערכת כזאת מול הילדים שלהם שכולם היו צריכים להיות שחקני כדורגל. הם לקחו אותם למאמנים הטובים ביותר, לאימוני כושר פרטיים, לקחו והביאו אותם ואת הנעליים הכי טובות. ובזכרת שיום אחד שאלתי את הבן שלהם, הוא היה בן 15, ואמרתי לו, אני חייבת לשאול אותך, אם לא תהיה שחקן כדורגל בדיוק כמו התגובה שלך, הוא לשנייה שתק
ואז הוא אמר, "הורים שלי ימותו."
יואו.
ולא רציתי לסכסך בינו לבין ההורים, אבל רציתי לשאול אותו, "ומה אתה?" ולא שאלת?
לא,
מה? לדעת איך הייתה התשובה אם היית שואלת
הוא זה היה מאוד מבלבל אותו זה היה מאוד מאוד מבלבל אותו
כי זה העולם שלו
כי זאת התבית שהדביקו לו שהצמידו לו שנתנו לו ולשם הוא הולך קדימה זה בעצם סוג של אה קוראים לזה גם בעולם הצבא ולהיות מורעל להיות מורעל על משהו ווזה מדהים לראות גם בדוגמה הזאתי וגם בעוד הרבה דוגמאות אחרות איך אנחנו כהורים יש לנו כוח להרעיל את הילדים, להיות מכורים למשהו, להיות בעמוק, בשאפטנות מוזכנת מזה. אני מרגישה שיש פה אנחנו יוצרים אצלם התניה.
זה יכול להיות אבל התניה לדברים טובים. להשתמש בכוח הזה לדברים טובים. זאת אומרת ההרעלה היא מילה מאוד עם קונוטציה שלילית אבל אם אנחנו לוקחים את זה למקום של ערכים ולמקום של של מבצעים טובים ולמקום של העצמה זה מעולה כי אגב אגב היום ניעלתי באמת עוד איזשהי שיחה עם אישה שלגבייה אם אנחנו יוצרים אצל הילדים שלנו שטיפת מוח בעולם היהודי בעולם של שומר תורה ומצוות אם אנחנו יוצרים אצלם שטיפת מוח במידה מסוימת כן אתה שולח את הילד לבית כנסת אתה נותן לו טופי הילד ענה איזה משהו משהו יפה בכיתה והרבי רוצה לתת לו איזה תחושה מתוקה מלימוד תורה. מה זאת אומרת? אנחנו מכירים להם את האותיות עם דבש. בדיוק יש את השיר ה
שלי עכשיו יש להם מבצע כף זכות בבית ספר. זה מבצע לכל דבר ועניין.
כמה שיותר כף זכות ככה יותר פרסי.
בדיוק. אז האם אנחנו אז אנחנו יוצרים אצלנו התניות אז האם שטיפת מוח ואנחנו נמצא את זה בכל מקום. אנחנו נמצא בצבא שמרעילים אותם כי אנחנו חייבים לקדם את המדינה ואנחנו חייבים לשמור על ביטחונה של המדינה. אז אנחנו נרעיל אותם. כן, ואנחנו א ניקח את הילדים שלנו להבדיל, כן, שאנחנו רוצים לקיים את עו את עולם התורה ואנחנו נגרום להם למתיקות במקום הזה. אז כן, יש מקומות ואנחנו בהחלט לגמרי נמצאים מתוך המקום הזה של ליצור חוויות מתוקות. כמו נפגשתי עם אישה, הדעימה אותי, היא גיורת מנצרת.
וואו.
ווואו, אישה יפייפיה, מתוקה. והיא אומרת לי, "את אמרת בהרצאה שכשהילדים שלי יגיעו לגיל 12 או 13 ישאלו אותם אם הם רוצים להיות יהודים." היא אומרת, "אני לא ידעתי, אני לא מוכנה לחשוב שתהיה שאלה כזאת." ואמרתי לה, "אז תתחילי ליצור אצם חוויות מאוד מיוחדות." אז היא אמרה לי, "השבת מבחינתי זאת חוויה ואני עורכת את השולחן ואני כל כך אוהבת את השבת. אני אני התגיירתי בשביל זה וואי, היא הייתה כזאת מדהימה." ואז אמרתי, "היא לא יוצרת שטיפת מוח. למה? כי היא מעבירה את החוויה שלה. היא לא אומרת, אני אעביר לילד שלי חוויות כדי שהוא יבוא אחריי. אני מעבירה את החוויה שלי, הוא יבחר לבוא אחריי. זה הכי חזק. זה הכי חזק, כי בעצם הם הם הרי מחכים אותנו, הם לומדים מאיתנו והדברים שזורמים לנו בדם זה עובר אליהם.
אנחנו לא יכולים לשחק את זה. נכון הילדים בסוף יודעים מי אנחנו באמת באמת בבית ומי אנחנו בחוץ וכר כך גם רואים את ה את הדיסוננסים קיים וזה הכי חזק זאת אומרת זה לא סתם
זה לא השטיפת מוח שאנחנו מדברים עליה כי מה קורה אמא רוצה שהילד שלה יבוא איתה כן אז היא מתחילה אז אז יש אמהות שיגידו תשמע אם אתה לא תעשה ככה אתה תקבל עונשים אתהזה לא תלבשיצי תכף יש מלחמה לא תשים תפילין תכף לא יהיה לך שמירה לא תתה יצרנו אצלה מהתניה של שטיפת מוח מפחידה זה היה וזה נותן להם והיה עם שמוע אם לא תעשה מחכה מה מה יהיה לך אני רוצה ליצור תחושה של ואהבת את השם אלוקיך ואהבת יכול לקרות לא מתוך כפייה לא מתוך שאני רוצה שאתה תלך בדרך ולכן אתה תעשה 1 2 3 אלא אני משתף אותך בחוויה שלי אני נותן לך לחוש את החוויות שלי ועכשיו אתה תחליט אם אתה בא או לא וגם אם אתה לא תבוא זה יהיה בסדר אני אהיה עצובה
אבל אני יכולה לאפשר לך את החוויה שלך ולכן זה לא יהיה שטיפת מוח כי אני המון מאוד מתחבטת במקום הזה. האם מותר לי לשחד את הילדים שלי בדברים מסוימים כדי לגרום להם לבוא איתי? אני לא מאפשרת להם את הבחירה שלהם. אבל אם אני מעבירה להם את החוויות שלי מעולם התורה, אני מעבירה כי אני מאוד שם. זאת החוויה שלי. אני מאוד שם. אני מאוד אוהבת את השם. אני מאוד אוהבת את השבת. אני אני נהנית להכין, לבשל, ליצור אווירה. ואז הוא בוחר גם להיות שם, כי החוויה הייתה טובה. אה למידה שהיא מתוך אורח החיים זה למידה שיש בה גם התבוננות אז כן יש בה בחירה בניגוד לשטיפת מוח שאין בה בחירה כי זה סוג של לכפות עליהם זה סוג של להביא אותם
למצב שהם מכריחים אותם לרצות כי האופציה השנייה היא לא היא לא טובה אבל כאן יש כאן מאהבה יש כאן מרצון יש כאן ממקום של בחירה שהיא מודעת ומה זאת אומרת שת שטיפת מוח יש איזשהו גיל שאנחנו משתמשים בזה כי אחרת הבורק אם אין בו מים אז חס ושלום נכנסים לתוכו דברים אחרים המוח של הילדים הוא חלק אנחנו אנחנו אלה ההורים שאנחנו צריכים להכניס כל הורה לפי אמונתו לפי משנת חייו מעביר את זה לילדים אז אנחנו עושים את זה ברוך השם זכינו ואנחנו מכניסים לשם ערכים ואת אוח החיים של התורה, של המצוות, של האמונה, שנזכה יהי רצון אבל כל אחד מכניס, אחד מכניס צמחונות, אחד מכניס צבא, אמרנו כל אחד ומה שמשנת חייו, מה שמוביל אותו, מה
שערכים שלו, אז מה? אז כולם שוטפים את המוח ברמה מסוימת עד גיל מסוים, כן, אבל כחצים ביד גיבור. אחר כך בסופו של דבר מה שהם יבחרו זה מה שיראה לנו אם באמת אנחנו לימדנו אותם כמו שצריך או שלחצנו אותם. אם לחצנו אותם אז כמו שהחץ הוא הולך יותר רחוק חס ושלום הם הולכים יותר רחוק. זה כחיצים זה זה כתוצאה של הלחץ אז החץ האף יותר רחוק אבל אם הם נשארים קרוב אלינו לא היה שם לחץ והייתה שם בחירה והייתה שם חוויה. היה שמה משהו שאנחנו העברנו שהוא באמת מתוכנו והלוואי שנזכה ככה
בדיוק האמא היהודיה בעצם מה שהיא עושה היא מעבירה לילד שלה את המסורת אוקיי מה מה מה היו עושות אמהות פעם לא היה להם את האפשרות א להעריך עם הילדים שלהם יותר מדי כן שעות האור היו נגמרות מאוד מהר
נכון
ונגמר הזמן הם היו נמצאים בתלמודי תורה בכלל או עם האבות ואז כן אני לא יודעת אם אמרתי את זה וסלחו לי אם אמרתי אני אף פעם לא זוכרת מה אמרתי איפה מרוב שאני כל הם מדברת אבל הזמן הזה שאת צריכה עכשיו להרדים את הילדים שלך זה שעה מאוד קשה במשך היום כי סיימת את היום שלך ועוד אותו בעלך מגיעה הביתה את מתחילה את היום את השלב השני ועכשיו את צריכה להסביר לילד את מה שכל אמא יהודיה הסבירה לילד שלה שמע ישראל תקשיב ישראל רוצה להגיד לך משהו השם אלוקינו, השם אחד בטוב וברא. אם את זכית וידעת להעביר את זה נכון, הוא שמע ואהבת את השם אלוקיך וכל לבבך, את מעבירה לו חוויה. אם לא זכית, הוא שומע בעיה עם שמוע. חכה תראה מה
יש לו בשבילך. אבל בבעיה עם שמוע אין רק סיפור אהבה אל הקדוש ברוך הוא. אין רק איך הולכים איתו בדרך. אין רק איך ממשיכים איתו לאורך את זמן. יש בעיה עם שמוע, אם תתנהג לא יפה, יהיה לך עונשים ויהיה ככה וחלק את אומרת בלחץ מהפחד שלא ישמעו את הדברים הנוראים שאת מוציאה מהפה. ולכן אנחנו צריכים לדעת שכדי שילד ילך איתנו אנחנו צריכים שהכל יהיה שם ואהבתא. והאהבת יכול להיווצר רק מתוך חוויה פנימית אמיתית. כי אם לא תהיה שם חוויה פנימית אמיתית, הילד שלך מזהה את זה. הוא מזהה שיש פה פייק. ופייק ילדים לא יכולים לשת. אנחנו גם לא רוצים לתת להם פייק כי זה לא מחזיק מעמד. זה חד משמעית להחזיק מעמד. אנחנו לפני שבכלל שמנו
לב אנחנו מגיעים לסיומה של עוד תוכנית מרתקת ומעשירה ומחכימה ועם עצות פרקטיות ועם התשובות לשאלות שלכם. תודה שהייתם איתנו בעוד תוכנית. אנחנו עסקנו כאן בנושא כל כך חשוב ומרכזי בחיים שלנו, בחיים של כולנו, גם בהתבוננות לתוך עצמנו, לנערים שאנחנו עדיין חיים את את הגיל הזה וחווים עדיין את הגיל הזה. וכהורים לנערים שהם בגילי השרה ואפילו לפני ולכל השאלות והטעיות שעולות ולכל הסיטואציות וההתמודדויות שאנחנו נתקלים בהם ביום יום ובתקופות החיים אז אנחנו מקווים שגם אתם מרגישים מועשרים מעוד תוכנית של משיבת נפש ובעזרת השם אנחנו ניפגש גם בשבוע הבא בעוד תוכנית עם עוד שאלות ועם עוד תובנות not
התמלול נוצר אוטומטית ועשוי לכלול שגיאות.
פורסם ביום רביעי, י״ז בשבט התשפ״ו (4.2.2026). משך: 54:14

0 תגובות
תגובה מתפרסמת אחרי אישור של המערכת.
עדיין אין תגובות לשיעור הזה. אפשר להיות הראשונים.