הדרכה קצרה: האם יש תפילות שהולכות לשווא? - הרב זמיר כהן HD (עם כתוביות בעברית)

כמה פעמים שאלו אותי: אם אני קורא תהילים לרפואת מישהו, אז כל הזכות הולכת אליו ואני לא מקבל שכר על קריאת התהילים? כאילו לא קראתי? התשובה היא שלא, אתה תקבל שכר מושלם על שקראת תהילים והתהילים שלך גם מועילים לזכותו של אותו אדם שבלעדיו לא היית קורא. ואתה קראת תהילים לרפואתו אז עזרת לו, וגם על זה תקבל שכר, שבזכותך הוא הבריא. גם אם לא הבריא לגמרי, פחות ייסורים. אין תפילה שלא פועלת משהו. לפעמים מתפללים על אדם, בסוף נפטר. אז מה זה אומר? שהתפילה שלנו הלכה לריק? אין מצב שתפילה הלכה לריק, או שזה הוריד לו מהייסורים שלו או שנתן לו לחיות יום נוסף, היה צריך להיפטר אתמול, חי עוד יום בזכות זה. רק גם זו שאלה, אם

הוא בלי הכרה, מה הרווחנו שהוא חי עוד יום? יש אנשים בלי הכרה, אז יצא משהו מזה שהוא חי עוד יום על ידי התפילות שלנו? התשובה היא שכן. הוא עצמו, אפילו אם הוא בלי הכרה, הרוויח המון שהוא חי עוד יום. יש הלכה: ביקש אדם לעשות מצווה ולא עשאה כי נאנס, על כורחו לא הצליח לעשות. רצה לעשות ולא הצליח, מעלה עליו הכתוב כאילו עשאה. הקב"ה נותן לו שכר כאילו הוא קיים את המצווה. אדם שרצה לעזור למישהו, היה בנסיעה כדי לעזור לבן אדם שזקוק לעזרה, והיו פקקים, היה... אני יודע? משטרה עצרה את התנועה כי יש חשש לאיזה חפץ חשוד, ובסופו של דבר הוא לא הצליח להגיע ולא עזר לאותו אדם. מגיע לעולם הבא, מקבל שכר כאילו שהוא עזר בפועל כי

הוא מצידו עשה הכול כדי לקיים את המצווה. אבל הוא נאנס. מה יכול לעשות? מעלה עליו הכתוב כאילו עשאה. על פי זה אמר הרב בן ציון אבא שאול, זכר צדיק לברכה: חולה ששוכב בלי הכרה, כל יום שהוא חי בעולם, הקב"ה נותן לו שכר על כל המצוות שהוא היה עושה אם הוא היה בהכרה. זאת אומרת כך, אם כל יום הוא היה רגיל להתפלל במניין שלוש תפילות ביום, מניח תפילין, מברך על האוכל, עושה חסד, בן אדם טוב, עוזר לכולם, רק עכשיו הוא בלי הכרה, הוא לא יכול להתפלל, כל יום הקב"ה נותן לו שכר כאילו הוא התפלל, כאילו הוא עשה... כל המצוות שהיה רגיל לעשות כשהוא היה בהכרה, הוא מקבל על כל יום. אז זה צריך לדעת מה זה משקל של חיים שאדם חי בעולם

כל יום נוסף. לפני כ-100 שנה היה בירושלים המהרי"ל דיסקין, הוא היה הרב של ירושלים, והוא סיפר שהוא קיבל מוסר השכל עצום מהדודה שלו שהייתה מאושפזת בבית חולים. הייתה לו דודה מבוגרת, כבר עברה את גיל 100, והגוף כבר לא מתפקד, שוכבת בבית חולים. ואז התנאים לא היו כמו היום, התנאים הסניטריים היו מאוד ירודים בבתי חולים. והיא כל החודש, היה אסור לה להוציא שם השם מהפה כי הגוף שלה לא היה נקי. פעם בחודש... הייתה חולה, עם הפרשות וכו'. פעם בחודש היו רוחצים אותה, כך היה החוק שם, שפעם בחודש - ניקיון יסודי. אחר כך חודש שלם, ככה כלאחר יד. כשהוא בא לבקר אותה, היה מדי פעם בא לבקר אותה הרב, באחד הביקורים היא אמרה לו:

תגיד לי... היא הייתה צלולה, בהכרה, רק הגוף כבר... היא אמרה לו: תגיד לי, אתה מתפלל עליי שאני אאריך ימים? לחזור להיות בריאה כמו פעם, היא הבינה שהגוף שלה כבר לא במצב שיחזור, אבל אתה מתפלל עליי שאני אאריך ימים? אמר לה: אם את רוצה - אני אתפלל בשמחה, אבל אני רק רוצה להבין, בתנאים האלה, את באמת רוצה להאריך ימים? לחיות עוד? יש אנשים הרבה פחות מזה, כבר מבקשים לעזוב את העולם. היא אמרה לו: אני אסביר לך, כל החודש אני שוכבת במיטה, באמת לא יכולה לעשות כלום. פעם בחודש מנקים אותי ואז אני מיד קוראת ספר תהילים שלם עד ששוב אסור לי להזכיר את שם השם. עכשיו תגיד לי אתה, לא שווה לחיות חודש שלם בתנאים האלה רק כדי

לזכות פעם בחודש לקרוא ספר תהילים? שווה לי. תתפלל עליי שאני אאריך ימים. סיפר הרב דיסקין שהוא קיבל מוסר השכל מהדודה הזקנה יותר מכל ספרי מוסר בעולם. לדעת מה זה ערך של חיים, מה זה לקרוא תהילים, מה זה... אנחנו מרוב שגרה, כבר לא יודעים להעריך את הזמנים של הבריאות, לדעת לנצל את הזמן כמו שצריך. אלה אנשים גדולים שחיו את הרוחניות, חיו את האמת.