"אל תתביישו. לכו לטיפול": ד"ר מיכאל אבולעפיה עם עצות להתמודדות עם אתגרי החיים

א אני אומר לך שראיתי מקרים קלינים הכי קשים הכל בר תיקון כי כל התכלוה הנפשית זה זה הבחנה אחת אז אתה אומר וואלה אז יש תקווה אף אחד קשה וריכוז דיכאון פוסט טראומה התמקחות הכל הכל הכל זה זה נושא אחד אני עובד יותר מדי עם הצד שמאל של האישיות שלי אני חושב יותר מדי אני כמו שאתה אומר רודף א רגשות ריגושים יותר מדי אני רוצה אני מצפה יותר מדי כל ה-25% ילדי ישראל שלוקחים ריטלים הרבה מהם הם זה דיכאון בסוף מוסווה מרוב מודעות אנחנו לפעמים מתנתקים מהחיים משהו צריך להיות הרבה יותר נושם את החיים הרבה יותר זורם חי א משחרר ולא מספיק חי את הצד ימין פירוש הדבר לשאוות בחסר לאפשר שלפעמים חסר וזה בסדר בתקופה הזאת אנשים

שואלים אותי תראה אתה רואה כולם חולים זה לא נכון יש אנשים שהתעצמו בתקופה הזאת בלי הרוח אין תקווה הרב דוקטור רוסרבי מיכאל אבולפיה פסיכיאטר ומייסד מקים מרכז זה הבולפיה לפסיכותרפיה יהודית מכון הבולפיה מכון אבולפיה לפסיכותרפיה יהודית מה זה פסיכותרפיה יהודית כאילו אין רפואיה רפואה יש הנדסה יהודית בניין מהנדס ומהנדס זהו זה השם הבולפיה כי הבולפיה בערבית עפיה זה אש ובריאות מה זה הבריאות הבריאות זה שיש איזון בין האישים ב בין האנרגיות אז הנושא של הפסיכותרפיה היהודית זה ליצור איזון בין כל הכוחות כוחות הדימיון כוחות הגוף כוחות הרצון כוחות ה הרגש רשות, השכל, התובנות אנחנו עובדים עם כל המכלול הזה, מלמדים את

אני כפסיכיאטר ילדים ונוער הרבה 30 שנה אני מצאתי שיש שיטות שעובדות אז את השיטות האלה אני רוצה ללמד אותם שיצאו דור ובברוך השם 200 תלמידים לומדים אצלנו שיצאו דור של אנשים שיודעים לטפל בצורה ודית עמוקה אמיתית אמונית ועם כלים של העולם העולם הגדול שהם הכלים לדעתי הטובים ביותר שעוזרים באמת ברגע שאני בתוך מסגרת אימונית תחשב אפשר לטפל כמו מטפלים מקצועיים רגילים אם אין את המסגרת הזאת כל הזמן אפשר לקפוץ אי אפשר לקפוץ בכל כיוון אפשרי אבל ברגע שיש לי את המסגרת הזאת שהיא האמונה וההבנה שכל מה שקורה לאדם הוא מאיתו יתברך והוא לטובה והוא מדויק אז עכשיו אפשר להתמסר באמת לעבודה יש אמון ויש אפשרות ליצור א א המון

המון דברים בפנים מה הופך את הדור הזה המאוד מודע על עצמו מאוד הולך לטיפול. איך אמר פעם א אמר לי פעם הרב ארן תמיר במכון מיר שאדם שלא הולך לטיפול צריך טיפול. זאת אומרת כולנו דור מטופל ועדיין אנחנו מדברים על אחד מכל שלושה זוגות מתגרש בדור המאוד מאוד מודע לעצמו. בוא נלך לסבים ולספתות שלנו. לא יודע מה אנחנו על כמעט 0% גירושים. אז רגע אז נקדים הקדמה. יש לנו שתי שתי סוג סוגי כוחות נפש. יש לנו כוחות של מחשבות, של רגשות ושל רצונות. אלו כוחות האגו שלנו, כוחות האני. כל הקטע של העולם הנהגת הייחודי זה עבודה של מקום העצמי. עצמי זה תפילה, עצמי זה אהבה ועצמי זה כוח של חיבור עצמי. זה לא רגש, זה נוכחות נפשית.

הרב קוק דיבר על זה שאמר מקדושה לקדושה שבתיבה יש קדושה שמתגלה בתוך המציאות. הרמח"ל אמר שבסוף הלף השישי אנחנו עוברים מהנהגה שנקראת הנהגה של שכר ועונש נגת הנהגת הייחוד אחרון הרב לוריה רב רפאל משה לוריה שטען הסתיימה את עבודת הקדושה מלבדה של שכינה מה זה שכינה מרוב מודעות אנחנו לפעמים מתנתקים מהחיים משהו צריך להיות הרבה יותר נושם את החיים הרבה יותר זורם חי א משחרר מרוב מודעות יוסיף דת יוסיף מחוב מרוב מודעות אדם כי מוצא את עצמו שהוא מודע בעיקר לחיסרון של השני כאילו הוא לא באמת עובד על ה עובד על עצמו אז יש שלב של מודעות בטיפול אבל בסופו של דבר הכלים היום הקיימים הטובים בעיניי הם לא כלים של דיבור הם

כלים שעובדים עם הגוף מב של מה של תחושה של חווית העצמי הדם הוא הנפש הוא לא במוח הנפש הוא בדם הדם הוא הנפש כשאני בהקשבה לגוף מבפנים אני נמצא מול הנפש שלי שם אני יכול לשנות את הכל כי כל התחלוואה נפשית זה הבחנה אחת. אני עובד יותר מדי עם הצד שמאל של האישיות שלי. אני חושב יותר מדי. אני כמו שאתה אומר רודף א רגשות ריגושים יותר מדי. אני רוצה אני מצפה יותר מדי. וכל הקטע שלי שאני לא מספיק מחובר לעצמי. אז אף אחד קשב וריכוז. דיכאון, פוסט טראומה, התמקחות, הכל הכל הכל. זה זה נושא אחד. אני עובד יותר מדי עם השמאל. אני יותר מדי מודע, יותר מדי חושב, יותר מדי מחפש את הנפג נפגעתי רגשית ולא מספיק חי את הצד ימין,

פירוש הדבר לשאוט בחסר, לאפשר שלפעמים חסר וזה בסדר, להתחבר א לאדמה, להתחבר אליו, להתחבר לשני. אנחנו עם ככ כמו גוש מחובר בת בן זוגו בת זוגו של הקדוש ברוך הוא ואנחנו צריכים ליצור את את הכלה הזאת את כנסת ישראל את החיבור האמיתי הזה העם הזה עובר בשנה וחצי האחרונות תלטלה מטורפת היא פוגשת אנשים גם באופן פרטי זה יכול להיות כאלה שחוו מלחמה היו חלק מהלחימה זה יכול להיות כאלה שחזרו מהשבי היו קרובים שלהם וגם כל העם הזה אני פגשתי הורים שאומרים לי הם לא גרים ביר בל בכלל בעוטף שאחרי השבעה באוקטובר הם כל הזמן בדריחות אם יבואו איפה הם יחביאו את הילדים שלהם באיזה עליית גג ממדים נשרפו על יושביהם חוויות שועתיות

פה בארץ ישראל אנחנו התחושה היא שאתה הולך ברחוב ואנשים הם ב בדריכות בדריכות ממש עכשיו הדריכות הזאת כנראה היא גם פוגשת אותנו באחד מול השני אבל בוא נישאר שנייה בפרט דיברת על מציאות מציאות טובה מטיבה קשה לראות את זה. המציאות שמגדלת אותנו לפעמים מציאות של חוכמה או מציאות של ניסיון, של קושי. אנחנו ראינו גם בתקופה הזאת אנשים שואלים אותי, אתה רואה כולם חולים, זה לא נכון. יש אנשים שהתעצמו בתקופה הזאת, יש חיילים שזוכים באמת למין תחושה כז סוף סוף שעושה משהו משמעותי בחיים. יש חבר'ה שלומדים תורה שפתאום הלימוד תורה שלהם, הם הם הרגישו בצורך ללמוד אחרת. התפילות הם אחרות, הכל אחר אבל מקצנות לגדלות, אפשר להגיד

בכל ניסיון אנחנו עוברים כיתה ופה אנחנו עברנו כיתה בצורה מופלאה. זאת הדרך לעבור כיתה? לא, יש עוד דרך זה החוכמה. בגלל זה אני כל כך מעודד גם את התלמידים וגם אני משתדל לגרור את רגליי כל מקום שאפשר ללמד חוכמה. החוכמה זה הערת המוח ימין, זה הערת ה הערת השכל. מה שמאפשר לנו בסופו של דבר אחרי זה לראות את ה את אשתי, את בעלי, את ילדה, את השכן שלי בצורה אחרת. אם יש לי ילד שהוא מתבגר, הוא מתחיל לעשות כל מיני פוזות של להתנגד ואני מצליח עדיין לראות אותו, כמובן לפעמים לשים גבולות והכל, אבל לראות אותו בצורה פנימית ואמיתית ייתכן ויקרה לא מיד, אבל בהמשך יקרה דבר טוב אצלו. אבל אם אני נכנס איתו למאבק כי אני לא

מבין אותו, אני לא מצליח להכיל אותו באמת כי את החלקים האלה ביישות שלי עדיין לא טיפלתי בהם אז אני אולי באמת סור אומרת מה יש לך להגיד למישהו שצורך חדשות כל יום ואומר תשמע אנחנו שנה וחצי במלחמה רק אתמול ירו עליי טילים פה פיגוע פה רצו אנחנו נמצאים בתקופה נוראית הניקולי במראה שחורה בדיכאון איך מתרוממים מהדבר הזה התשובה של השאלה נמצאת ב במשפט במילים מילה הראשונה אל אל תראה כל כך הרבה חדשות זאת אומרת אדם הוא הוא צריך לשמור על עצמו גם את העיניים שלו כמובן אבל אתה מה אתה אומר לו אל תכיר את המציאות לא תראה כל יום אני כל יום חושבת שצריך להתעדקן מה קרה והכל אבל לא לחיות כל הזמן בתוך החדשות אדם הוא עצוב כי

הוא מרגיש מעוצב כלומר שהמציאות הזאת היא זאת שמעצבת אותו הוא לא הוא לא בנה את המקום העצמי אגב כל ה-25% מילדי ישראל שלוקחים ריטלין הרבה מהם הם זה דיכאון בסוף מוסווה הדיכאון אצל א זה לא רק היפרקטיביות כאילו הפוך אני רואה ילד חי ותזז איתי נכון אבל התנועתיות יתרה והמרדנות שם והאיימפולסיביות שם והחוסה מסוגלות להיות נוכח בא מאיזה מקום של יאוש מהמציאות או של עצם הוא רק בן שבע לפעמים אותו ילד בן שש שבע כבר קולט נשמתו קולטת מצוין את הפער בינו לבין המערכת ולא מתאים לו כל הקטע הזה והוא שייך לדברים אחרים לגמרי פרקטית מי שעכשיו צופה בנו וחווה חרדות וחווה חששות ולא מצליח לקום מהתקופה הקשה הזאת שהתחילה ב-7

באוקטובר ואולי אפילו לפני מה פרקטית הוא יכול לעשות כדי להתחיל לראות טוב להקים את עצמו לקום אגב פתחנו תוכני עכשיו חד שנתית לכלל הציבור כל אחד בזום גם יכול לבוא למד עם אליזה בן דוד את כל הכלים הכי טובים בתרומבות הנפש אה לעצמה אישית כל אחד יכול להסתכל וקודם כל לעבור תהליך. אני חושב שהלמידה היא מאוד חשובה פה כי דיברנו לא יפה על המודעות אבל בסוף כשאדם הוא יותר מבין את את התהליכים אז הוא לפחות זה נותן לו תקווה ופתאום הוא מבין מתחיל להבין אה בעצם זה אני רגע הוא דיבר עליי עכשיו ואני נכון אני פוסטרומטי אנשים פוסטרומטיים א הרבה לא הלכו לטיפול וזה טעות פטלית זאת אומרת לך תטפל לך אל תתבייש היום טיפול זה

לא כמו פעם שלוש שנים פעמיים בשבוע דרך ל10ה מפגשים 20 מפגשים גד תעשה איזה עבודה תיקח תוסף טבעי לשינה תשפר את ה תמיד אומרים חמישה דברים החשובים שכל אחד צריך לשמוע אותו הלילה זה אחד הספרים זה נקרא טיפול נפשי ארץ ישראלי יש שמה 18 כלים הכי טובים בתחום בריאות הנפש כולם נמצאים בתוך כדי שינה אדם הולך לישון מוקדם לא מאוחר 10 11 קם בשש מוקדם הוא עובר תהליך של כל הכלים העיניים זזות כל לילה הוא נושם עמוק, הוא פוגש את הגוף מבפנים, הוא חולם, עובר שנה טיפולית בלילה. אז כל אדם שעובר משבר נפשי או איזה מצוקה מסוימת, תדע לך קודם כל תישן טוב. שתיים, פעילות גופנית. לא יתכן שאדם ילך למטפל ולא יעשה ריצה לפחות שלוש

פעמים בשבוע או או ספורט ספורט אחר. שלוש, האוכל. אני אוכל כטוגני למשל. אני אוכל בלי סוכרים מזמן הורדתי את הסוכר. זה בריא, זה נכון, זה מרפא מחלות. היום אפילפסיה מטפלים עם עם מזון כזה כי אדם הוא מלא מאוד מלא בדלקות ומלא בו. ארבע חיבור לאדמה, חיבור לארץ המופלא שלנו. לפעמים להוריד נעליים, ללמוד, זה שיטות שצריך ללמוד אותם, להיות קצת יותר מחוברים וחמש לנשום, להרבות, לשחרר. יש שיטות פשוטות בהיום בכל המדיה אדם יכול ללמוד לעשות איזה עבודה של להעלות את המערכת הפרהסימפתית הבסיס של מוח ימין מחת ההרפיה אז בוא נעלה את המחת הרפיית שלנו למה לחיות כל כך בדריכות במטר בלחץ חבל חבל ש אתה חוזר ואומר בסוף כשאתה

מאמין שהכל הוא בטוב והוא בהשגחה טובה אז אתה מאמין שאתה חלק מתהליך זה זהו זה תהליך צריך סבלנות כל הנפילות אנחנו נופלים מליפול זה תמיד חוק 10 90 10% יש לי איזה איזשהו איזשהו משבר אני חר דתי אני עצוב אני מכור אני לא ישן בלילו 90% זה פחד מלפחד עצוב מלא תעצוב אני לא שן מלא לישון אני כועס מזה שאני כועס ולכן צריך לנתחן את ה-90% לא להיות בהסתר לא להיות באמונה להיות בסבלנות להבין שיש תהליך לאט לאט אני הולך להרים שרבולים עכשיו הולך לבנות את עצמי מחדש בסבלנות בהדרגתיות ואז הכל בר תיקון הכל כל בר תיקון היה אחד פסיכיאטר ידוע פרופסור עומרי ברוק שחי 100 ושנים פגש אותו קצת לפני מותו הוא המנהל של בית חולים

הכי גדול בפריז סנטן והוא לימד הלכות לשון הרע לפרסונל הלא יהודי שלו הוא מנדט את המצב הנפשי של המאושפזים זה המון מאושפ זה מאות מאות ואולי אלפי מאושפזים את המצב הנפשי שלהם לפני ואחרי לפני ואחרי מה הלימוד הלכות לשון הרע והפרסונל והוא מצא שיפור מאוד משמעותי של ה אני חושב שאנחנו צריכים לדבר אל הטוב להוסיף טוב הטוב הוא אמת כשאני מדבר טוב אני מדבר על הדבר עצמו באמת רואים שיש תהליכים ש שהולכים ופוחטים דווקא כי לא שמים לב אליהם יותר מדי לא יודע אם הייתי איתך עכשיו במחנה השמדה אושוויץ יושב איתך דרגש לידרגש זה מה שהיית אומר לי אנחנו במקום טוב אני תמיד משתדל כשאני אומר אומר דבר לעמוד על שלושה רגליים.

המדע, לא אמרתי דבר שיוצא מהמדה, מה שאמרתי עכשיו, האמונה וחז"ל והקודש והניסיון הקליני. אם אני אומר לך שראיתי מקרים קלינים הכי קשים וראיתי שאחרי היום הם נשואים עם ילדים ולומדים ועובדים והכל אז אתה אומר וואלה אז יש תקווה אז יש תקווה אבל התקווה זה בא מהקו והקו זה בא מהרוח בלי הרוח אין תקווה אנחנו נשארים פסימיסטים וזה לא הריאלים אנשים פסימסיסטים הם הם מדומיינים הם רואים את הרע והם הופכים את זה לאמת אוי ואבוי אני מסתכל על איזה סרט אמה ואני אומר א המציאות היא מפחידה ממש לא זה סרטימה זה סתם אז הראלי הוא אופטימי הריאלי הוא חיובי הוא רואה בגלל שאתה רואה את הטוב אתה הכי מקום אופטימיות זה לא ניתוק מהקרקע

הפוך תתחבר לקרקע תהיה אופטימי תהיה אופטימי כי לך לשוק תסתכל לך תראה אנשים איזה חיות איזה מה אתם לא מפחדים מפיגועים אתם מסתובבים ככה ברי גלה כזה זה מה על מה אתה מדבר העם שלנו הארץ שלנו עם הוא בריא אנשים הם בריאים אנשים אתה מדבר עם כל נהג מונית, כל אדם ברחוב אתה תראה יש לו אמירות אמיתיות, הוא מחובר נכון ויש חוץ מזה עוד פעם קליפות. הקליפות הולכות בפוחטות. נעשה תרגיל שאולי הוא לא הוגן ויכול להיות שאני מגזים בתרגיל, אבל אני בכוונה אלך לקיצון כדי שממנו אולי אם אני נותן לך עכשיו שעה עם שבוי במנהרה, הצלב האדום מוכן להביא את דוקור הבולפיה לשבת עם חטוף שלא יודע מתי הוא הולך להשתחר. אני רק מכניס אותך

לשעה שיחה איתו שיהיה טובה הייתי מקשיב לו קודם כל שותק הרבה נסה להבין מה עובר עליו שידבר הוא לא דיבר הוא לא סיפר לאף אחד צריך שנקשיב לו ואיך אתה נותן לו תקווה אני חושב שהוא זה לפי האדם שנמצא מולך אנחנו לא מדברים בנפש על סיסמה אנחנו מדברים רק על הקשבה ואז אמירות מדויקות להנח מ שאתה את התמ המילה הנכונה לאדם הנכון בזמן הנכון תקווה היא משהו שאני רוצה והוא יקרה כמו שדמיינתי קריא לתת לו תקווה זה להגיד לו אל תדאג אתה תשתחרר להגיד לו שמה שיהיה בסופו של דבר אנחנו מבינים שהכל בסרט הזה הוא בא מאיזה מקום רדותי מקום רוע מקום עליון שאנחנו לא מבינים אבל הכל ל טובה