"לא הצלחתי לנשום": טל פסטרנק מגנזי על החיים לאחר תאונת המטוס

אבא שלי זוכר שהוא הוא מתקשר אליי ואמר לי תחזיר לי את הבנים שלי. אז איזשהיא גרסה אבל זה היה ברור שזה ה משפט שהוא היה אתמו ואז שאלתי אותו מה אתה מדבר? והוא סיפר שההורים הספיקו לדעת שהם עלו על איזשהי טיסה בשמי הארץ, איזשהיא טיסה חוויית. א ואז הוא אמר לי הם עלו על טיסה. מטוס קל. מטוס קל מטוס צסנה.

כן.

א עלו על טיסה. עכשיו ראיתי בחדשות שקרתה התאונת טיסה ואני לא משיג אותם. טל פסטרנק מגנזי אמרתי את זה טוב נכון מעולה

יפה כשזה כזה לפי הסדר הזה פסטרנק

אצלי זה לפי הסדר הזה י

אז תספרי לי רגע מה ה אם הייתי פוגשת אותך בפני האסון שקרה לכם במשפחה מי הייתה טל

יש לך המון אש זה אני רואה מיד

כן כן מאז מתמיד ג'יג'י ג'ינג'י נו עם עיניים כחולות מה מה תגיד כל המתנות קיבלת

נכון אז ג'ינג'יות שם מאוד מאוד מאוד א

איפה גדלת

אה גדלתי בחדרה

א לא זזתי רחוק הייתה התלבטות שנייה לפני התאונה של האחים שלי אה רצינו מושב משהו ככה יותר קהילתי א אבל ברגע שקרתה תונה היה ברור שאני לא מתרחקת מההורים שלי א אבל לפני כן לכן א וואו הייתי בכורה ילדה טובה הייתי בת 34 כבר שלושה ילדים א אה קריסטית במידה מאוד מאוד מאוד א אי אמאית מאוד

איזה איזה תחום למדת איזה תחום הסת

אני בט סוציאלית א

אה עבדתי 10 שנים בתור קצינת מבחן המבוגרים

כן

בנתניה תחום מאוד מאוד מסוים היה לי ברור שאני אתקדם שמה א א לתפקידים נעולים והדרכה ו א ובן אדם מאוד משפחתי גם גם במשפחה שלי גם גם ככה עם החים שלי ועם ההורים שלי בהקשרים מאוד מאוד מאוד קרובים אה

שזה עוד יותר קשה כשאת יודעת שהקשר הזה זאת אומרת את אומרת עד גיל 34 אני ואחים שלי היינו חלק בלתי נפרד אחד מהחיים של השני זאת אומרת זה לא א משפחה מנותקת או לגמרי לגמרי הם אה יש לי א בחצר הבית של ההורים שלי יש יחידת דיור שאני גרתי בה בצעירותי אה ואחים שלי גרו בהם ממש חלק מהזמן אפילו גרו ביחד שם

יואו

א אחד בצבא השני נמצא אחד א אחד בחול השני נמצא לפעמים ביחד אמ והילדים שלי היו מגיעים להורים שלי זה מיד לרוץ אחורה לחצר האחרונית ולראות מי מהדודים נמצא אז גם לילדים שלי זה זה היה קשר כמו ממש כמו אחים מאוד מאוד קרוב

א היום הקליניקה שלי זה ה משם כן כן

כמה סגלי

מאוד

כן כי את הרי מטפלת

אנשים שחבו עובדן זה קליניקה של האחים שלך שמה שאיבדת אותם וואו

כן הרבה דברים שלהם גם מסביבי

הטופים שלהם ישפינת טופים שלהם

תחזירי אותי ליום שבו קרה האירוע ששינה לכם למעשה את החיים זאת אומרת את בת 34 שלושה ילדים קטנים

אה אמ באחים שלך אוירם באיתי לאן הם יוצאים? אז קודם כל אני אפילו לא ידעתי שמהדבר הזה א ההום שלי בתו הם חזרו מטיול באיטליה א ו יום שישי 24 לאוקטובר 24 לאוקטובר 2008 א ממש יום שישי רגיל היינו בתארגנוניות אחר הצהריים א לארוחת שישי הייתי אמורה לקפוץ עם הילדים לחברה בשכונה ואחר כך ככה עם הילדים ללכת להוריד א מה שאני זוכרת את הרגע הזה שבו יצאתי, הבן הקטן שלי אז היה בן שנה, יצאתי מעגלה לחצר ככה לצאת. הרגע שאני צאת במצב של טראומה אז המוח קולט

נכון ניואנסים

ניואנסים ממש דקים כן

אני אוחזת ככה בשער לצאת ואני מקבלת טלפון מאבא שלי פה יש עכשיו שינוי בגרסאות אני זכרתי גרסה אחת אבא שלי אני זכרתי שהוא אמר לי א אני לא מצליח להשיג את האחים שלך אה תשיגי אותם ותגידי לי שהכל בסדר

כשבעצם אבוירם היה בן כמה ב

אוירם היה בן 32 ואיתי בן 25 וח

אה שניהם רווקים נכון שניהם רווקים. כן. אמ, אבא שלי זוכר שהוא הוא מתקשר אליי ואמר לי א תחזיר לי את הבנים שלי. אז איזשהיא גרסה. אבל זה היה ברור שזה ה משפט שהוא היה אתמו. ואז שאלתי אותו מה אתה מדבר? והוא סיפר שהוא ההורים הספיקו לדעת שהם עלו על איזשהי טיסה בשמי הארץ, איזשהיא טיסה חווית. אה ואז הוא אמר לי, הם עלו על טיסה. מטוס קל. מטוס קל. מטוס צסנה.

כן.

אה עלו על טיסה. א עכשיו ראיתי בחדשות שקרתה התאונת טיסה ואני לא משיג אותם. איך זה קשה לראות בחדשות קודם ככה אנחנו שומעים על זה על זה שאנחנו בעצם מדווחים מהחדשות משפחות רואות בחדשות הנה עכשיו החיילים של

חלילה נהרגים בעזה זה נורא נורא אני אחר כך כשהלכתי ל לחברתי א כולי סוערת והיא מנסה כל הזמן כל מה להשיג את האחים שלי ואז הדבר הראשון שעשיתי זה נכנסתי אצלה למחשב לראות לא זוכרת אפילו מה היה זה והייתה שם כבר תמונה של המטוס המרוסק 20 דקות אולי אחרי התאונה לא הבנתי מה אני רואה כמובן ואבל לא חשה את המוח מכחיש איזשהו הקשר

אבל א זהו ואז

ואז הדמעות התחילו לרדת אז בעצם הם רביעיה של חברים נכון שיוצים שלושה ויש טייסת שהם לא הכירו אותה אגב מישהו אחר היה צריך להטיס ברגע האחרון נשומה הייתה ההחלפה של הטאסת שגם היא נרגה ארבעתם נהרגו בעצם במקום

כן ואז התחיל

זה היה משהו שהם עושים בדרך שגרה קצת הטיסות האלה במטוסים קלים

אה לא אמ הם א שניהם יותר אוירם אבל גם איתי הם היו אנשים א הרפתקנים

כן גם ג'ינג'ים כמוך

אה אווירה מאוד ג'ינג'י איתי א פחות אבל אווירה מאוד מאוד ג'ינג'י

גם עיני עיניים וואי אני רואה אותם דרכך עכשיו

כן כן כן אנחנו מאוד מחוברים עדיין אמ הם החיים ממש ממש אוירם א היה איש מאוד מיוחד א היה מדריך טיולים מאוד אהב את הארץ אז הוא טייל בארץ א הדריך טיולים הרוויח כסף ואז את כסף שהוא חסך היה כל פעם יבשת אחרת בעולם עם אופניה ב היה לו היו לו שלושה מסעות כאלה בכל יבשת אופנוע אחר עם הענשה עם שם עם שיח מרתק עם כל אופנוע אה והוא חקר את עצמו, את הרוחניות שלו, עשה איזשהו מסע א מדהים בחיים ובת כל הזמן חיפש אנדרלין כן

בכל מיני צורות. איתי א שהיה קטן ממנו בשנים, שש וחצי שנים א מאוד הסתכל על אחיו בהרצה.

כן כן

א אוירם היה מאוד מקשים חלומות ומפנטז ו ואיתה היה ילד הקטן א שרק פיזר אהבה בעולם. הוא היה מגנט של אהבה. לאן שהוא לא נכנס, חיוך ככה גדול, מיד כולם התמגנטו אליו. א אי אפשר היה לכעוס עליו א בשום צורה לא משנה מה הוא עשה לא שהוא עשה הרבה אבל אבל פשוט א וואחרי אחיו גם ככה לאוסטרליה נסין לאיזה טיול ו

עלה על המטוס יחד עם אחיו בעצם למטוס א המון א הרפתקות בים ביחד וחברים ישו שלב היה מעניין לראות למרות פער גילים שהחברים שלהם התלגדו גם החברים של איתי וגם החברים של אבירם הפכו להיות חבורה חיבור כזה

חבורה ממש גדולה שהם ישבו איתנו שבעה ממש

מה קרה שם בעצם מטוס זאת אומרת אה אני שואלת שאלה ש לפי הפנים שלך יש כאן איזה משהו טעות עניין גדול יש עניין גדול

א בעצם יש פונקציה כזאת של חוקר תאונות טיסה שמשרד תחבורה

שמהר מאוד הוציא א דוח על מה שקרה בתאונה מהר מדי תוך 10ה ימים אני משהו מטורף א שאחר כך בדיעבד ד א הב הבנו ש הוא עוד לא קיבל אפילו את הדוח של אבו כביר כשנכתב נכתב

את הייתה שמה זרזו את התהליך א מאוד מאוד מאוד א ולכן בעצם במשך א אני חייבת להגיד שאני אה אחד הדברים שמאוד עזרו לי זה המקום הרוחני

כן

אה וואני שחררתי את הצורך לדעת מה קרה שם מבחינתי אמרתי זה לא משנה את מה שאני מרגישה

כי אנחנו תמיד אנחנו תמיד בורחים לשם בעובדן אנחנו מה היה בדיוק ואיך זה היה ולמה זה היה

נכון ואני עשיתי איזשהו בדברים

נכון יש הרבה מאוד אנשים שזכים אבא שלי למשל היה מאוד מאוד זקוק לזה

הוא ידע לצאת כל משפט ב בתחקיר הזה א אחר כך הורים שלי היו צריכים ממש א לזכור סוללה של עורכי דין עם חוקרי פרטיים אה ואחר כך הבנו שבאמת היו המון המון מחדלים א בדרך חקירה

א וגם המון בסוף בסוף גם חוקי רתונות שאנחנו שכרנו א נעלמו כל מיני אינפורמציות או הוא עלמו אני לא יודעת אה אבל גם הוא כבר לא יכל היה היו חסרים לו כבר הרבה דברים בשביל לדעת באמת באמת עד הסוף

כן

אה אבל כנראה המסקנה הסופית הייתה שכנראה זה היה שילוב בין מחדל בין תקלה טכנית לטעות אנוש

משהו שם כנראה בשילוב באמת באמת לא נדע עד הסוף

כן

אבל כמו שאמרתי אני מרגישה שאלה דברים ש

זה פחות ה

מה שיעזור לך לה אז בעצם ברגע אחד את הופכת משפחה משפחה שלושה ילדים קשורים מחוברים לבת יחידה שהכל כזה קצת על הכתפיים שלה גם באיזשהו מקום כן

זאת אומרת ההורים אבלים

אז זה באמת לא קל

כן כן אני אגיד שיש לי הורים אה שאני מעריצה את האדמה שעליה הם הולכים באמת

יואו

אנשים מדהימים לפני תוך כדי ואחרי א אמא שלי הייתה מנהלת מאוד בחירה במשרד זה הבריאות אבא שלי היה איש צבא שהיה כבר בפנסיה אז א שבר מאוד גדול טראומה עובדן שני בנים ביחד

באמת באמת א התפרקות מאוד מאוד גדולה של הרבה מאוד דברים

א ובאמת באמת אני מצאתי את עצמי בהתחלה מאוד מגנה עליהם, שומרת עליהם א לא רוצה להחביד עליהם, לפעמים לוקחת על עצמי אחראויות שהייתי רגילה שהם לוקחים על עצמם היה זה היפוך תפקידים

כן

אה אני אה מהתחלה זה בעיניי ראה ולמד אמא שלי בחוכמתה רבה אמא שלי גם א דור שני סבתא שלי הוריה היו ניצולי שואה סבתא שלי שורדת הרשית בירקנה

כן

א יודעת מה זה עובדה הם היו ביחד

הונגריה

כן אנחנו נדבר על זה אחר כך חיבורים את את בכלל בפנים שלך מאוד דומה למשפחה שלי אני מרגישה מהתחלה איזשהו חיבור אלייך נראת כל כך כמו הבנות דודות שלי כמו יש איזה דמיון כזה נראה כן משהו באנרגיה גם

כן

סוף נגלה חכי

היו באותו צריף ספת

נכון

א היא אגב מנטורית שלי נפטרה שלי בת8 וח אבל עם מנטוריץ בכל התהליך שעברתי מהאחים שלי אז אמא שלי חיה נושמת העברה בן דורית של עובדן ואבא שלה היה נשוי היו לו ארבע ילדים שנרצחו יחד עם אשתו הראשונה שאנחנו לא יודעים עליהם כלום אגב חוץ מזה

אז אז אז הוריה אז אבא שלה ידע מה זה לאבד ילדים וכן

אבל אמא שלי ככה בבטן שלה ידעה א די בהתחלה להגיד שהיא לא יודעת איך אבל הבית שלנו לא יהיה בית של אבל

וואו

והדבר הכי חשוב לה זה הנכדים שלה ושהיא לא רוצה שהנכדים שלה באיזשהו רגע בזמן יגידו שהם לא רוצים לבוא לבית של סבאסבתא כי עצוב שם שם עצוב כן כן

ובהתחלה ממש הרגשתי חיסה מה היא ואבי כמובן שמים איזה מסכה ובזמן שדים שלי שם שזה כמעט כל יום היה

כן

אמ אה איך הם מגייסים כוחות והם עבור הילדים ומשחקים ושיעורים מה שצריך לפני מפורקים אחרי מפורקים אבל הילדים שלי קיבלו את מלא אהבה ועצומת הלב ואת כל הכוחות הנפשיים שהיה להורים שלי לתת שם

א עד היום הילדים שלי שהם 23 21 18 הקטן בן 15 מחוברים אליהם ברמות מדהימות הבן שלי

הצליחו באמת לבודד את ההבל הס

הצליחו לבודד הצליחו להיות א סבא וסבתא משמעותיים מדהים. א באמת באמת הבת שלי החיילת רק במוצאי שבת הלכה לשיחת עידוד עם סבא בסבתא אחרי של שעתיים

חזרה באורות מהשיחה הזאתי וואו

א הבן שלי ש עכשיו הוא גם במילואים אז אילו תקופות שהיה באזהו הוא לפעמים היה מאזה חוזר ישר אליהם

א אליהם קודם כל לפני הכל ואז מגיע הביתה אז הם הצליחו בגדול ממש

מה השתנה בך

בעצם מה שאת עושה כיום היום שזה דבר מטורף אנחנו נדבר על זה זה מן הסתם יש קשר שהוא אי אפשר בכלל לבודד את זה מזה את מה שעברת ואת מה שאת עושה כיום נכון אני א צינור א אני מרגישה שנשלחתי לדבר הזה למה שאני עושה אמ אה אמ כמובן שהיו לי תקופות מאוד מאוד מאוד קשות שנה ראשונה אבל שנה שמראש אמרתי אם אני לא ארשה לעצמי עכשיו להתאבל ולהתפרק ולהיות במה שאני עוברת א אז אי מתי והיה לי ברור שאני צריכה לעבור דרך הכאב דרך העובדן דרך ימים שלא תפקו דרך ימים שלא בא לצאת מהמיטה א דרך א דרך הבורות הכל כך עמוקים שבהם שאלתי עצמי מי אני מה אני

למה למה זה קרה למה זה קרה

למה דווקא לי

למה דווקא לי למה למה דווקא הם למה עכשיו א

קצת מה שאת אומרת זה מאוד חשוב שאת אומרת אל תברחו גם זה שלב זה שלב זה הנהר דינור את יודעת רבי נחמן מדבר על זה שיש א נהר דינור שאתה עובר דרכו והנהר דינור הייסורים האלה אי אפשר אי אפשר לפסוח עליהם באמת

כי אנחנו רואים לפעמים את האנשים האלה שאת מסתכלת עליהם והם במין אופוריה כזאת והם חברו עובדן מאוד קשה וגם ההי הזה הוא לא בריא הוא לא הוא לא

אני אני בתור מטפלת בשחול מאוד נזהרת מלהגדיר מה בריא ומה לא בריא,

מה נכון ומה לא. יש אנשים שזקוקים, אני קוראת לזה בייפס, זקוקים למעקף הזה לפעמים עד שהם גוף, הנשמה יוכל, הרגשות יוכלו להתמודד עם הדבר הגדול הזה.

כן. א גם במחקרים מדברים על זה שאנשים שהצליחו לעבור את מה שאנחנו קוראים צמיכה פוסטראומטית או טרנספורמציה זה אנשים שעברו בתוך נהר הכאב הזה כי בתוך הנהר הזה בתוך המקומות הכי קשים שם נשאלות השאלות הכי הכי עמוקות ומשם מתחילים לקבל גם את התשובות א שבגדול אני יכולה לקרוא לזה היעוד השליחות בעולם הזה אבל בתוך המקומות מות האלה כשאתה מרשה לעצמך להיות שם שם זה מתחיל לבצב ולהגיע אז בעצם שאת יוצאת מהשנה הקשה הזאת עם כל השאלות את את מקבלת איזשהי החלטה שאת מקדישה את עצמך לטיפול בעוד אנשים שעברו את זה או שזה לא כזה דרמטי זאת אומרת השאלה אם זה כזה יש איזה רגעז כזה שאת אומרת אה

אני רוצה להיות שם בשביל הציבור אני חושבת שזה בנוי מרגעים

כן

זה תהליך שבנוי מרגעים ושלבים שעד היום זה הזמן שלי בשנה שאני יוצרת ואני אומרת מה שאת עושה זה מדויק. את צריכה לעשות עוד פין טיוני א לראות רגע מה כבר את יכולה לשחרר, מה את צריכה לפתח. א אז זה כל הזמן בחירות. אני חושבת שאחד הדברים החשובים בתוך התהליך הזה זה לא לפעול מתוך אוטומט אלא לדעת, לעצור אנחנו חיים בתוך עולם בטח בשנים בשנתיים האלה,

שתים האלה אז שום דבר לא הכינוות אחרי לשנתיים האלה. זה מטורף. אנחנו בריצות הזמן אני אומר את העצירות כאילו הכי לא הגיוניות בתוך הטירוף לעצור ולהגיד רגע מה אני מרגישה מה נכון לי מה איפה אני שמה את עצמי איפה הבחירות שלי אז יש זה בנוי בעצם מהרבה בחירות בהתחלה הבנתי שאני ארצה לעשות משהו משפחות שקולות לא הבנתי בדיוק מה אמ אה אחר כך גם היו לי כמה החלטות. הייתה לי החלטה ראשונה שאני שנה ראשונה רק עבור עצמי ורק בטיפולים, בסדנאות, בריפוי, בנסות להבין איך אני נושמת. הייתי חודש וחצי אחת עונה של החיים שלי הייתי בסדנת נשימה כי לא הצלחתי לנשום. וואו. אז ממש הדברים הכי בסיסיים קודם כל,

כן.

א ואחר כך ככה הדברים הנוספים. א אז אז זה מתחיל מכל מיני בחירות א אז אז אז אז זה התחיל מזה שהבנתי שאני רוצה לעשות משהו אבל לא היה לי את הכלים אז שנה ראשונה זה היה טרפית עצמךכן

שנה שנייה א א אחרי איזשהו תהליך שעברתי ירדתי לחצי משרה פורמלית כי בעצם בשנה הראשונה לא לא ממש הצלחתי לעבוד כמו

כמו שצריך היה לי אמ

מקום אחר כך הבנתי שזה היה איזשהו מקום מאוד מקודש. הפכתי אותו למקום מאוד מקודש עבורי. כל בוקר א היה לי נהר בדרך לעבודה א היה לי נהר הופך להיות שלי א א באזור ככה מחמורת נחל אלכסנדר שהיה שם דק שחיקה לי

והייתי כל בוקר מגיעה טופה אפרופו כתמנדו וכל מיני דברים שהם כן

א שלהם א והייתי א עושה מדיטציות ונושמת ובוכה וצועקת ומתחברת אליהם וכותבת

א א יומנים שלמים נכתבו שם במזח הזה

וואו

אה ומשם גם באמת היו התשובות הרגשתי שאני מוצ משחררת את כל המה שיום לפני הגרתי זה משתחרר שם מתנקה אני יכולה להתחיל יום אחר א אבל שם גם באמת השאלות והתשובות והחיבורים והניתוקים אז זה היה בשנה הראשונה ובשנה השנייה א למדתי ירדתי לחצי משרה והלכתי ללמוד ליווי רוחני. א בדיוק אבל בדיוק א שנתיים אחרי א ילדתי את בני הרביעי אורון שהוא מתנה גדונה ואור גדול

לכולנו

אה ואז בעצם א היה לי ברור שכשאני אצא לחופשת לידה אז אני חושבת שחודש וחצי חודשיים אחרי חופשת הלידה עשיתי כשהתחלתי את חושדת עשיתי את הסדנה הראשונה שלי שהייתה א בעצם מקצינות נפגעים

אה

אה א הוזמנתי לשם א

שאת בעצם למי שלא מה זה בעצם לטפל מטפלת בשחול זהו לא כולם הרי יודעים מה זה אז בואו ננסה כזה קצת לפרק את זה ולהסביר מה בעצם התפקיד שלך דורש ממך מה זה אומר

שאלה טובה כן כן כן כי יש דברים שלנו נורא ברורים ומה זה מטפלת בשכול זאת אומרת עד כמה בבוקר ומה קודם כל אני עושה עוד דברים חוץ מטיפול בשחול שהכל קשור לשחול ועובדן כן

אה א אבל בגלל הטמפרמנט שלי אז אני לא הייתי יכולה להיות רק כל הזמן בתוך הקליניקה במקור סגור ולשבת כן

א ואני מרגישה שאני צריכה להיות גם להזין ולהיות מוזנת מכל מיני מקומות והכל מחובר להכל

אבל אבל בגדול בעצם אה אני א הקליניקה שלי ואני כמיכל אנחנו איזשהו מרחב א בטוח שאנשים של ליווי. אני אפילו לא קוראת לזה הרבה טיפול כי אני מגשה שזה ליווי כי כל מטופל שנמצא איתי, אני נמצאת איתו, הוא מטווה לי את הדרך שלו של מה שהוא צריך ממני.

ויש

זאת אומרת אין עובדן דומה לעובדן. זאת אומרת

ואין דרך התמודדות דומה לדרך התמודדות.

הראשי תיבות של כאב זה כל אחד בדרכו.

אוי זה נפלא.

ואני מגלה את הדרך ביחד איתך כי או איתך כי הרבה פעמים הם לא יודעים אני לא יודעת. הרבה פעמים מה שקורה זה שחלק מהשבר הגדול אחרי טראומה ועובדן כי בדרך כלל אני אני מלווה עובדנים טראומטיים שהם מל של מלחמה של טרור של א אז זה מנפץ הרבה מאוד גם מהחיבור של האינטואיציהם לא יודעים רגע אני לא מבין רגע מה זה עברתי מעולם אחד לעולם שני

כן הכל מתבלבל ברגע

אני לא יודע מי אני מה אני מה נכון מה מתאים לי מה לא כל אחד אומר מה תעשה זה וכדאי זה

כאילו הקרקע נשמטת מתחת לרגליים ומי מי אם לא את שואלת לעצמי איך איך בורא עולם סיבב את הכל שמי אם לא את יכולה לעזור לאנשים כאלה גם לך הקרקע בשנייה אחת נשמתה מתחת לרגליים

נכון זה משהו שהרבה פעמים אומרים זר לא יבין זאת

כן א

והרבה פעמים הרבה אנשים שחבו אובדן מחפשים מטפלים שחוודן כי עוד פעם אני אני מה שאני עברתי זה הדרך שלי ומאוד יחודי לי אבל כן יש דברים שמהקישקי שלי אני מבינה

בדיוק רציתי לשאול אותך אם אם את משתפת אותם אם את מתחילה את התפל אומר תקשיבו אני יודעת איפה אתם נמצאים כי אני הייתי שם

כן

יש את הש

קודם כל קודם כל א אני לרוב כבר לא צריכה להגיד את זה כי פותחים את השם שלי וש כבר יודעים אוקיי

או מי שהפנה בדרך כלל את יודעת איך זה בישראל יודעים היא בדה שני אחים אז היא יודעת אז כן כן

אז אז לרוב זה זה ככה מגיעים עליי א

אז אין צורך בלשתף אני גם בדרך כלל לא אומרת אני יודעת מה אתם מה אתם עוברים כי אני לא יודעת כמו שאמרתי קודם אני יודעת מה אני עברתי

כן

אני בוא בואו ביחד נבין אבל אני חושבת שגם זה הבנה א אה אני כן יודעת הרבה פעמים יש הרבה אני לא מטפלת מהנהנת לא מטפלת א מקשיבה אני מטפלת אני חושבת שגם אפרופו מה זה מטפלת בשחול אז זה תפיסה שלי שהמטפלת היא אקטיביתכן

ש שבשביל לעבור תהליך של כל אני מצפה מצפה אני מקווה מאחלת את המטופלים שלי שגם הם יהיו אקטיבים בחיפוש של מה עוזר להם בהתחלה זה כמו שאני הקורס זה נשימה כי לא צריך לנשום א ללכת היום יש המון המון א טיפולי גוף מרחבים ש שקשורים לתמיכה במשפחות שקולות א אומנות שעוזרת א הגוף אחרי עובדן טראמטי הוא קריטי לעשות עבודת גוף כי הגוף הוא חווה טראומה א ולכן אני עוזרת לכל אני אומרת את זה לכל מטופל שלי בוא נמצא מה בגוף עוזר לך איפה אתה מתחבר כדי שתשחרר את הגוף מכל ההצטברות הזאתי של הטראומה

כן

אה א אז בהתחלה זה לחפש יחד איתם את מה תומך ומה עוזר א יש הרבה פעמים דברים בקליניקה שהם יכולים להגיד רק פה א אם בחלוף הזמן כבר אנשים מתעייפים לשמוע נצ כאב שלפעמים לא עובר ולפעמים אפילו מתחזק והם בעצמם אומרים אני לא רוצה להיות לא רוצה להיות זאת שמביאה את הבסה לכל מקום שם קראתי איזה שיר שהוא היה כל כך א של אבא שקול אחרי ארבע שנים ואבא ש בשנה הראשונה הכל אני לא זוכרת את השם של הבן אדם שכתב פשוט תי ללבח בהתחלה ואחר כך אחרי ארבע שנים אחרי 10 שנים אחרי

אומרים רגע אבל זה כבר היה כל כך מזמן זאת אומרת יש איזה ואין זמן את עכשיו חובה את התאונה של האחים שלך אני רואה את זה זה קורה עכשיו את יכולה להגיד זה היה לפני כך וכך שנים

אחרי הרבה טיפולים וששנים ונכון

נכון נכון נכון

אמ אה ממש ככה אז אז זה בהתחלה באמת לעזור להם למצוא את הדרך בלי להקשיב לכל הקולות מה בסדר ומה לא בסדר

כן ומה מותר ומה אסור ומה צריך כל ה פרשת כי צריך אני אומרת למטופלים שלי שימו בצדכ

א וואחר כך אני מאמינה מאוד מאוד גדולה א בתהליך של מציאת משמעות אה הרבה פעמים זה מה שמאוד מאוד עוזר החיים השתנו אבל בוא נראה רגע מה עכשיו מה שהיה משמעותי זה כבר אחרת ומה זה לא אני מצאתי את זה א חוקרים גדולים אלי תן לי דוגמה בוא בוא תני לי דוגמה של בן אדם שיושב אצלך או איבד את הבן או את הבת או

ו מאיפה מוצא משמעות אני יכולה לתת דוגמה אמ א של א של מקרה א שאני אני מתפטלת כי בעצם לא קיבלתי אישור אישור א א לקבל את זה אז אני רגע מסבה חלק מהאינפורמציות בסדר א אבל מטופלת שלי שהיא א איבדה את ה את הבת שלהכ

ו והיא א תנועה תנועה מסוימת מאוד מאוד עזרה לה אפילו בשבוע הראשון עד שהיא קיבלה את ה את הבשורה מרה כשהבת ככה נהדרה א ולפני זה היא בדיוק הייתה אמורה להתחיל לעשות א א להיות מדריכה של התנועה הספציפית הזאתי א והיא אמרה אני רוצה זה מה שאני רוצה די בהתחלה היא שמה את זה כהבנה שזה מה ש זה מה שהיא רוצה לעשות אני מבינה שזה מה שעזר לי הרבה פעמים זה ה זה העניין א מה שעוזר לי אני רוצה להעביר הלאה והמשמעות הרבה פעמים זה זה להרבות טוב בעולם זה לעשות לאחרים אמ ו ו ושמנו את זה ככה כ כא כזשהיא מטרה אה ו וביחד ככה אוף בסדר כי מה אני רוצה אני ואז פתאום יש איזה כמה שבועות של גל שמציף של אבל מאוד גדול ואי אפשר בכלל

לדבר על זה כי קודם צריך שנייה לנשום ושמים בצד ועוד פעם ומדייקים וחושבים ביחד ובונים איזשהי תוכנית ואני חולמת איתה את החלום ו אני חושבת שמשהו כמו שנה אחרי א בנינו איזשהו מודל שזה משהו שהוא נכון ואמרתי לה פעם ראשונה אני איתך א ובנינו מפגש חד פעמי שבו היא שעה וחצי בעצם נתנה את ה את התנועה שלה. אני הייתי נוכחת וככה בנוכחות כמובן השתתפתי והחזקתי את המעגל ואחרי הפסקה קצרה בעצם עשיתי שיח א על מה שעיקר על הגוף ועל ההבל על מה שהיה בסשן היה מפגש מדהים מדהים מדהים מאוד מרגש מאוד משמעותי שם חיבורים מאוד מרתקים ואחרי פעם אחת אמרתי לה אוקיי היה חיבור עם עובד סוציאית אחרת שה השתתפה בסשן הזה ומחשב בונות תוכנית ל לאמהות שקולות א עם ה עם התוכנית הזאתי

וואו זה למשל דוגמה

דעת קודש

שמאוד מרגשת אותי

ומה במה קשה לך לגעת במה קשה את זאת אומרת את אומרת את באמת נחספת לכל כך הרבה סיפורים ועובדן וכאב ומה את אומרת לי חני פה קשה לי יש משהו כזה

תראי אצל כל המטפלים אני אגיד שהקושי הרבה פעמים זה כשהדברים דומים שפתאום יש משהו שקשה לי לעשות את ההפרדה

וואי נכון

אה בכל לכל המטפלים זה לא משנה באיזה תחום

תגיד אם יבוא אלייך איזה הורה שהבן שלו נהרג בתאונת מטוס שמס

קרה לי אחות

אחות שאחי ה נהרג בתאונת טיסה לא בארץ אמנם ו אבל קרה ואז שם הייתי צריכה לעשות המון עבודה עם עצמי והדרכות א

לקחת את זה בוודאי איזה שאלה אה זה אני חושבת שמהקושי הזה אני יכולה מאוד להתפתח ולצמוח ולעשות עוד עבודה עם עצמי

כן

בתוך המקומות האלה אין דברים שאמרתי את זה זה כל כך קשה לי שאני שאני לא אוכל לעמוד בזה אני לא חושבת שקרה לי פעם משהו כזה א זה לקחת ולהגיד מי שהגיע אליי כנראה לא סתם הגיע

אליי כן

מכל מיני סיבות שנגלה בהמשך וחלק מהסיבות זה שגם אני משתנה איתם, אני עוברת איתם את ההתפתחות ואת הצמיכה שלי כאיש מקצוע, כאחות שקולה, כבן אדם. כן. זאת אומרת, את אומרת עם כל בעצם כל אחד שאנחנו מטפלים בו, אנחנו גם מטופלים באיזשהו מקום. תראי, אני לא למדתי טיפול, זה כטע. אני כל היום מוצאת את עצמי בפסיכולוגית, פסיכיאטרית, כל מה שצריך, אבל אין לי תעודת. ואני תבידו גם אומרת את זה. זאת אומרת, גם לאלה שאין לי תעודת מטפל, אבל באיזשהו מקום זה קורה לי כל היום על הספות של בית חבד,

בטח. גם כשאני בארץ ואני ממש מרגישה שאני גם בעצמי כל פעם עוברת איזשהיא צמיכה, איזשהו טיפול, איזשהו אבל אני חושבת שבשנתיים האחרונות אין בן אדם בארץ או מישהו שצופה בנו עכשיו שלא שואל את עצמו אוקיי גם לי אין תעודת מטפל אני נגיד בן אדם מן השורה אני לא אה איך אני יכול אני הולך ברחוב ויש כל כך הרבה עובדן ויש כל כך הרבה מה אני יכול לעשות תני לי באמת טל תני לי עצה מה אני יכול לעשות לא כולם מטפלים ולא כולם מוסמחים כמוך ולא מה אני יכול לעשות לעשות. תראי, אני חושבת כל כך הרבה כאב צריך לחבק.

כן. א' אני אני חושבת שוקי שני דברים. אחד זה זה כל אחד קודם כל צריך לבדוק עם עצמו איפה הוא יכול לתת. כן.

כי כי כל אחד יכול לתת לתת במקומות אחרים ושונים. ויש אנשים שהכאב הוא כל כך עצום אז הם לא יכולים להיות במפגש עם מישהו שאיבד כי הם בעצמם יהיו מוצפים ויהיה להם קשה ו

אז תמצאו מקום אחר לתת. את זה לגיטימי אל תרגישו רע שקשה לכם ללכת למקומות לגיטימי כן יש הרבה פעמים אנשים שכולים שחווים את זה א נגיד הרבה פעמים אנשים שאני מוה אומרים יש לי חברים שנצו אותי

כן אני שומעת את זה שעברים לצד השני של הכביש ואומרת להם זה לא בגלל זה לא בגלל זה הם זה לא אתם זה אז גם אם זה מה שקורה לך וזה מפגיש אותך עם בואי זה החרדות הכי גדולות והפחדים הכי גדולים שהתממשו לחלק ממה שאצלנו קורה במדינה הזאתי

אה אז לפחות תגידו אני אוהב אתכם או או לכתוב טוב הודעה אבל זה כל כך קשה אני מקווה ש מקווה שיהיה לי כוחות וכשיהיה לי את הכוחות אז אני מקווה שככה תוכלו לסלוח לי ואני אוכל להיות איתכם אז אחד זה באמת שכל אחד ידע מה הגבולות שלו ולא להגיד אני לא לכל אחד מאיתנו יש מה לתת ואיפה לתת ולמי לתת אז קודם כל זה הבדיקה הזאת אם זה לעמוד בצמטים אם זה לתת עזרה של תרומות והתנדבות אם זה לתת כספים עם כל ה כל אחד במה שהוא יכול לא להישאר עדיש הדבר השני א שאני חושבת שזאת השאלה שאלת השאלות זה לא לצאת מקודת הנחה שאני יודעת מה הצד השני צריך ורוצה זה הסיפ הכי גדול

מה אתה צריך

איך אני יכול לעזור לך ומשם להתחיל תצליח למרות שלא תמיד יש להם את התשובה כי אצלהם גם הכל חדש וראשוני הם לא יודעים

בהתחלה בוודאי שלא אבל אבל בהתחלה בעצם זה ששואלים אותם ולא אומרים להם אה אתה צריך זה כדאי זה עצם זה זה כבר מחזיר להם רגע ואפילו הם אומרים אני לא יודע אז אני אומרת אוקיי אז בוא נעשה ניסוי וטייה אז בוא נעשה הסכם ש שאני אעזור בזה וואם זה מתאים לך אז תגידי ואם זה לא מתאים אז תהיה מספיק רגיש אותי רגישה ותגידי לי זה לא מתאים וואי זה כל כך נכון מה שאת אומרת כי הרי השליטה עבדה להם

חד משמעית

וו תנו להם עדיין את השליטה להסיק את זה מה שם

זה בדיוק מה שצריך להחזיר לפעמים גם לדברים קטנים. אני לא יודע כלום. אני לא את רוצה לשתות מים או קפה חם?

וואי.

את אה אה להפך מה ש וגם יש לנו לפעמים אוטומט מרוב שהם לא מסוגלים לא מסוגלים אז אנחנו עושים עבורם הכל. לא לא אל תתבלבלו. מה שהם יכולים לעשות תנו להם לעשות. תנו להם להרגיש את זה שהם יכולים עכשיו להתקשר לילד או לילדה שלהם או או לבחור בתו בשעות הראשונות אפילו בתוך הכאוס הגדול בתוך הבלבול אחר כך בטח ש אבל אבל זה אחד הדברים הכי בסיסיים גם בטראומה וגם בעובדן

כן

ממש

יוצא לך גם לבשר בשורות איוב

אה לא אפרופו מה קשה אני חושבת שזה

אני לא בקל מי שעושה את זה

א זה אני לא עושה אני במילואים כבר 14 שנים בענף נפגעים, אבל אני בצד שמלווה את קצנות נפגעים אחרי ש אחרי השבוע של השבעה.

אה, אני כן כן יצא לי אבל זה בעיקר בסביבה שלי, כן?

א לבשר כשצריך ולהעביר א להעביר את הידע וללמד. א אבל אה אבל אני לא עושה את זה כתפקיד. בסדר? קרה כמה פעמים ואני יודעת מאוד מה צריך לעשות ומה לא אבל א אבל זה משהו שאני חושבת שאני משאירה לאחרים אני חושבת שה א מה שאני באתי לעשות בעולם זה משהו אחר

כזאת מיוחדת את יודעת אני חושבת על זה שבתקופה הזאת פעם עובדן זה היה אם איבדנו היום עובדן זה גם ללכת למחלקות שיקום לבן אדם שאיבד רגל שורדי שבי שאיבדו את החירות שלהם לכל כך הרבה זמן יודעת יש לי קשר עם חלק מהם ואני יודעת שהם חירות שלהם עוד לא חזרה

זאת אומרת זה לא גם בדברים האלה את מתעסקת גם בן אה אז יש ממש מושג ויש גם ספר מהמם שנקרא אובדנים שינה מוות שהוא ממש מדבר על על זה שאנחנו חווים המון המון המון עובדנים ש שההסתכלות על החוויות האלה מתוך הפריזמה של עובדן זה נורא חשוב לשיים את זה

לדבר את זה הרבה מודלים של עובדן של מוות אנחנו מביאים לתוך הדברים האלה והיום גם אנחנו מבינים שיש מה שאנחנו רואים עובדנים מרובים שיש אנשים שחובבים גם עובדן שהוא מוות וגם בטח עם כל אנשים מעוטף איבדו את הבית איבדו את הקהילה איבדו את העבודה איבדו מאבדים הרבה מאוד דברים וצריך לאבד הרבה פעמים עין את מה שאנשים איבדו עם א' ולא לדלג ולא לא להתייחס לתת הכרה כן

לעובדנים האלה זה מאוד חשוב

וגם לא יודעת יש איזה מדרג כזה טוב הוא רק איבד את הבית והוא איבד אבל אי אפשר לדעת איך כל אחד תופס את ה

השיחה הזאתי כל כך חשובה כי יודעת אנשים מן השורה שרק רוצים י מקשיבים לך עכשיו אומרים בוא נחש אז איך עוזרים אז איך א

כן

זה זה ממש ככה ממש נכון איך את מרגישה באמת שהציבור שלנו הוא מצליח לעטוף את כל ה יודעת במה שקורה בשנתיים האחרונות אני תמיד הולכת לשנתיים האלה כי כי אין מה לעשות בסוף אנחנו בשנתיים של עובדן ובשנתיים של עיבוד שליטה וחזרה לשליטה אולי ושוב איבוד איך איך את מרגישה

תראי אנחנו אנחנו כולנו מיותר מפחות אנחנו חווים דראמה קולקטיבית

כן

ועדן עובדן קולקטיבי טבעי אה אני חושבת שכל בן אדם שהולך ברחוב נשאל אותו אם הוא מכיר איזשהי משפחה שאיבדה או אם הוא מכיר באופן אישי

כל אחד א להגיד א אנחנו באתגר מתמשך א א ששוחק כבר אני רואה מסביבי כבר גם המטפלים גם קציני הנפגעים כל ה ישחיקה א יש עייפות

יש טראומטיזציות משניות אמ זה כבר מתחיל להיות ככה פתאום אין שגרה אנחנו כאילו קוראים לזה שגרת מלחמה זה בולשיט אין ממש שגרה כי פתאום בום 12 ימים של איראן אני עבדתי כמו משוגעת כאילו חירום בתוך חירום א בצורה שהיא א אי אפשר אפילו לבין וכבר לא היה כוחות כבר אנחנו שחוקים ועוד פעם המון המון וודאות א אני לא נותנת ציונים א מסמי אבל אני חושבת ומאמינה מאוד גדולה אני רואה א הרבה מאוד א אם דיברתי על משמעות אז הרבה מאוד אנשים משפחות שקולות א משפחות של חתופים משפחות של פצועים שמתחילים להקים עמותות

שעושים הרבה מאוד דברים א במקום שפתאום מגלים שהנה זה חסר ויאללה בוא עכשיו אה אה

קצת מה שאת עשית התהליך הזה של איבדתי ועכשיו אני עוזרת בו

טוב נכון ולכן אני מוצאת את עצמי הרבה פעמים פעמים א מייעצת בכל מיני עמותות, בונה תוכניות א מסייעת איפה שאני רק יכולה. את יודעת מעניין אותי לשאול אותך איפה בורא עולם נכנס אצלך ב בש ב שאלה מעניינת נכון ככה אבל באמת תגידי את האמת מהלב א יודעת אני אני נולדתי דוסית נולדתי יודעת אני אמם כל הזמן אני ממשק עם העולם החילוני אבל מטבע הדברים אנשים שמגיעים אליי הביתה אבל מעני אותי בן אדם שהוא

לא נולד עם אמונה ואת מתעסקת המון עם שחול ועובדן וחוסר שליטה ו

כן אז אז א קודם קודם כל סבתי ההונגריה הייתה מאוד מאוד מאוד דוסית הייתה מאוד דתי המקור הוא מבית מאוד דתי

א אז א אז כן יש דברים שבחרתי שהמשיכו בתורה והמשיכו אצלי הפרדה חלב בשר אוקי

כן יש דברים ש לאכול אצל

יש כן דברים שהם מופרדים שכן מתקיימים א הילדים שלי למדו בממלכתי דתי ארבעתם ביסודי

אמ כי כשאמרת אין אמונה יש אמונה זה מאוד מעניין אני לא סתם שואלת אותך כי את רואה הרבה אנשים אפילו אנשים שיצאו מהמנהרות שפתאום פעם ראשונה אנשים בחיים לא אמרתי קריאת שמע

פתאום כל ערב שם הייתי צועק קריאת שמע דברים מאוד מעניינים שקורים דווקא עכשיו

נכון יש משפט שאני מאוד אוהבת אני לא יודעת לתת קרדיט למי א אבל המשפט אומר ש בשוחות שהיו במלחמת העולם הראשונה והשנייה אין אתאיסטיםכ וואו מעניין

א אבל אני מאוד מאמינה ברוחניות ובאמת מעבר ו א וו ובזה שיש א כל מיני דברים א שאנחנו לא רואים ולא יודעים אה ושיש איזשהו משהו שהוא א כנראה מוביל אותנוכ

אני מאוד מאמינה בזה א ואני מכניסה לא את התפיסות שלי אבל אני אני לתוך הטיפולים שאני מכניסה רוחניות כי אני לא חושבת שאפשר לעבור עובדן טראומטי וגדול בלי לדבר את השפה הזאתי וכל אחד בדרך שלו שימצא. אני חושבת שאנשים שהם מאוד אתאיסטים, מאוד ב what you see is what you get,

כן? א שאין להם אמונה במשהו

כן

קשה להם לאחוז

נכון

אה אז הרבה פעמים אני חפצתי אותם להיות מאוד מאוד מאוד ולפעמים אני רואה גם שיש להם כל מיני דברים שבאים לקראתם ואני יכולה לקרוא לזה סימנים אני יכולה הם יכולה לספר לי ואני בהתרגשות והם זה סתם בקרה זה לא קשור זה

מספרים את זה אני מרגישה את זה אבל בשבילם זה היה איזה סתם מקריות ואין איזהשהו משמעות ולסיום שאלה שככה צצה לי מתי את הכי מתגעגעת לאבירם באיתי? וואו

איזה תקופה בשנה שהיא אחי או שעה ביום או זמן כזה שהוא

זמן ומקום

חושבת שאני פוגשת את החברים שלהם

יואו

יש לי כמה חברים שלהם ש

שהם גדלים גם הם כבר גדלים ילדים מן הסתם

כן אה הבת שלי עושה ביבי סיטר לילדים של אחד החברים שלהם היא ממש האמא השנייה שהם בבית שלהם וואו.

אז כשבמפגש עם החברים שלהם אז גם באמת אני רואה אותם וזהונוכחות שלהם מאוד מאוד חזקה

כי הם מחזיקים גם אותם באיזשהו אופן בהשכרה שלהם שהיא אגב א יומיים אחר אחרי שמחת תורה

אה באמת

אז אני זה התערבב מאוד מאוד אבל זה יום שאני איתם אני הולכת למזח שלי ואני כותבת להם ואני מיטה את הקצב אני הולכת לבית תלמידים פעמיים באותו יום פעם בבוקר

וואו

זה מין טקס כאילו יש לי איזשהו טקס שלם

לא זה האמת היא שאבתי על זה שזה אולי מהסיבה הזאת

ללא ספק אני מטופלת שלך אני עכשיו

הנה הבנה חדשה

נכון

אבל ממש אז פעם זה בעיקר שפעם אני אהיה איתם עם עצמי בבוקר ואז כבר ככה עם אה

שכולם מגיעים

עם כולם באמת פתאום אני מקבלת הרבה א מסרים דרישות שלום ומכל מיני כיוונים אפילו מכתבה שהתפרסמה לא מזמן א סיפור שאני מאוד אוהבת לספר ולא סיפרתי אותו הרבה זמן אמ ש אה ממש לפני לא יודעת ממש זה כמה חודשים נראה לי לפני המלחמה התפרסמה כתבה של אה א של הסף שהוא אה אה היה א מאוד מאוד בכיר בכלל האוויר והוא הבאת את הסיפור האישי שלו והוא סיפר שהוא היה אה מנר מתבגר כזה בעייתי ומאוד רצה להתגייס לטייס ולא לא התקבל לטייס וגייסו אותו למשטרה צבאית ובמשטרה צבעית היה לו מק

והמק ראה אותו וראה את היכולות שלו והפך אותו למצטיין

וואו

ואחרי זה היה 14 15 שנים אה א הוא הזכיר את אח שלי בכתבה הזאתי י

ולא הכרתי אותו לא הכרתי את הסיפור שלו

פתאום קיבלת דרישת שלום

קיבלתי דרישת שלום פתאום אחר כך הרבה שנים עם השם של אחי היה לו חשוב

אה לפרסם את השם של אחי והיה לו חשוב אחר כך לשלוח לי וואטסאפ מר שנים יש לי את הטלפון שלך ולא עזתי

יוא

אמ א ועכשיו אני כותב לך והוא סיפר שהוא מרצה לנוער במצוקה ומזכיר אותו וזה ככה באמת אמ א נתן לי הרבה מאוד לחשוב על העדוות שכל אחד משאיר בעולם,

נכון?

שאנחנו לא יודעים את מי הוא פגש, ואיזה לבבות הוא פגש ואיך כל אחד מאיתנו ומהם עושה שינויים,

נכון?

אצל הרבה מאוד אנשים. אה, וזה נותן לי הרבה מאוד תקווה.

וואו,

תל עצמי, את את כל כך את יודעת שאת מיוחדת?

את אומרת את כל מרון שלך, אבל א לא לא את משהו באמת את את אור אור עצום בעולם. וואו וואו תודה תודה שפתחת את הלב ודיברת וסיפרת לנו ההנה הנכחנו גם את איתי ואבירם את יודעת אחרי כל כך הרבה שנים אחרי כמה שנים עברו מאז 17 שנה

כזה גם למי שצופה בנו ש

שיזכור את האור הגדול שהיה בעולם

ועובר עכשיו דרכך לגמרי

תודה רבה