סגולת טהרת המשפחה - הרב עמנואל מזרחי (עם כתוביות בעברית)

שלום לכם, צופים יקרים. "איש ואישה שזכו שכינה ביניהם", כך אמר התנא רבי עקיבא לפני כ-1,600 שנים. "זכו" לשון זיכוך המידות. השלום בבית, הברכה זה בעצם מסכת עוקצין, סוף המשניות, בתורה שבעל פה שניתנה מסיני, שם נאמר "לא מצא הקב"ה כלי שמחזיק ברכה כמו השלום, "שנאמר: 'ה' עוז לעמו ייתן, ה' יברך את עמו בשלום'". השלום שיא הברכה של הבית היהודי. לא ייאמן כי יסופר. כיצד זה מתבטא? הבעל, ברוך השם, יום אחד יצא למסעדה. ודאי כשרות ראויה, הלך עם חבר למסעדה. והנה המלצר מגיע, מגיש לו קבלה - 180 שקלים. מה הוא עושה? מוציא שטר של 200 ואז נשארו 20 שקלים, נותן טיפ למלצר, ברוך השם. איך היה האוכל? תודה רבה, טעים מאוד. הנה,

למוחרת, שעה לפני שהוא מגיע מהעבודה לבית, אשתו כבר עם הסיר, מכינה לו איזה אוכל ורק תקוותה בלב שיהיה לו רק טעים, שייהנה בעלי מהאוכל. הוא מקבל צלחת, פתאום הוא אומר: מה זה האוכל הזה? גם שבוע שעבר עשית. איפה המלח? מה זה? רגע, תמתין. אתמול היית במסעדה, מלצר, אתה לא מכיר אותו בכלל, עשרים שקלים טיפ, "תודה רבה על האוכל, היה טעים". פה אשתך עשתה מכל הלב, טרחה בשבילך, שעה עומדת על הגז רק שיהיה לו טעים. אוכל את האוכל, מה צריך להגיד? תודה רבה, אשתי, על האוכל. האוכל טעים. רגע, אבל אם חסר מלח? תראה שהיא לא מסתכלת, שים קצת מלח, סידרת את העניין. הכרת הטוב. אשתך היא חצי ממך. כשם שאומר הזוהר הקדוש: בזמן שאיש

ואישה התקשרו בקשר ברית הנישואין, הוא אמר לה "הרי את מקודשת" - התחברו רוחנית בשמיים באותה העת. כל מה שקורה איתו קורה איתה. כשהבעל מכבד את אשתו, למעשה הוא מכבד את עצמו. הדבר מדהים, זה לא דבר פשוט כלל וכלל. זו אחת העבודות הקשות שבמקדש, אחת העבודות הקשות שבבית, לחיות בשלום. וזה דבר נפלא ביותר. צופים יקרים, ישנה מצווה מיוחדת במינה, מרגלית נפלאה שגורמת הרבה שלום בבית. על כך אני רוצה לפתוח בסיפור אישי שהיה אצלי במשפחה. מכוח המעשה הזה נבין כמה הדבר הזה חשוב לבית, בעיקר בקשר בין הבעל לאישה. יש לי קרובי משפחה מאוד קרובים. ברוך השם, מאז שהתחתנו נולדו ילדים. פתאום פרצה בבית מריבה. זו לא הייתה מריבה

חד-פעמית, זה היה דבר שהתמשך, כבר נפוץ לכל המשפחה, כולם ידעו על המריבה. זה לא נעים, זה לפעמים בושות. והמריבה ממשיכה בבית. הביאו יועץ נישואין, מגשר נישואין לנסות לעשות שלום בית ועדיין לא, הם כל הזמן רבים. וגם לא מובן. זאת אומרת, הבעל והאישה רוצים לחיות בשלום, אבל זה לא הולך להם. משהו נכנס ביניהם, איזה קיר חוצץ. האימא שלה הייתה אישה חזקה. היא חייבת לפתור את זה. מה היא עשתה? הכירה צדיק מקובל בירושלים. היה מאוד קשה להגיע אליו. אבל היא התאמצה, הגיעה לאותו צדיק. אמרה לו: כבוד הרב, כך הדבר. הבת שלי, החתן - לא הולך להם ביחד, משהו חוצץ. אותו צדיק לא מכיר לא את האימא, לא את הבת, לא את החתן, הוא רק מסתכל

בשם של הבת, אמר לה: גברת, היא לא שומרת על מצוות טהרת המשפחה. זו הסיבה. מדהים. האימא לא נבהלה, היא ידעה את זה, היא מכירה את הבת שלה. אמרה לו: כבוד הרב, היא לא בכיוון. אמר: צריך לעשות לה תיקון לעורר עליה רחמי שמיים שיהיה לה רצון לשמור את המצווה הזאת. באותה עת האימא עשתה השתדלויות, שילמה הרבה כסף לדבר הזה, עשו תיקון מסוים ופתאום הבת, זה היה דבר מפתיע במשפחה, התקשרה לאחת מקרובות המשפחה הדתיות ואמרה לה: תגידי לי, את יכולה להגיד לי איך שומרים את דיני טהרת המשפחה? מה, את רצינית? היא בכלל לא הייתה בכיוון. אמרה לה: כן. אני יכול להעיד, צופים יקרים, מיום שהיא טבלה במקווה, זה היה לפני שנים, עד היום אני

מאחל שלום בית לכל בית בישראל כמו הבית שלהם. אתם יודעים איך הבעל מכבד אותה? איך היא מכבדת את בעלה? איזו שמחה יש ביניהם? זה היה דבר מדהים. כל בני המשפחה הופתעו. מאז שהיא טבלה במקווה עד היום. אמר לה אותו צדיק: זה החוצץ ביניהם. מי היה מאמין, מעלה על דעתו את הדבר הזה? לא ייאמן. עם ישראל הוא העם היחידי בעולם שצווה במצוות טהרת המשפחה. ביום הנפלא, ביום המאושר של החתן והכלה נכנסו לברית הנישואין ואז הכלה גם הלכה לטבול במקווה טהרה. זה לא רק לפני החתונה, זה כל חודש בחודשו. יש שלוש מצוות אצל האישה היהודייה שהן מרוממות מאוד את המזל שלה בשמיים. זה כתוב במשנה במסכת שבת בתלמוד הבבלי מה שלוש המצוות? ראשי

תיבות: חנ"ה. יש גם ראשי תיבות חינ"ה. יש עדות שעושות חינה לפני החתונה. מה זו אותה חינה? חוץ מהכתם הצהוב או כתום שמורחים? נשאר כתם למשך שלושה שבועות. אבל חינה, יש אומרים, על פי הרמז, ראשי תיבות שלוש המצוות של האישה: ח' - חלה, נ' - נידה, ה' - הדלת הנר. ברגע שאישה שומרת היטב על המצוות האלה, היא זוהרת מבחינה רוחנית בשמיים, המזל שלה מתחזק, היא מאירה, דבר נפלא. זאת אומרת, אם היו לנו עיניים רוחניות לראות את האישה הזאת, אישה גדולה מאוד, עצומה. דבר נפלא, לא ייאמן. ואז כשהיא זוכה לשמור את אותה מצווה, לא רק לפני החתונה, אלא כל חודש בחודשו, זכתה האישה הזאת הרבה היות שזו המצווה הכי חשובה אצלה בחיים. מדהים.

אחד הדברים שמסמלים את המצווה הזאת של טהרת המשפחה זה המקווה. כיצד זה בעצם למעשה מתבצע? ברגע שאישה רואה את הוויסות שלה, מה שנקרא, הנידה, הדמים שלה, אז היא צריכה להיפרד מבעלה לבערך 5-4 ימים. יש, לפי השולחן ערוך - ארבעה ימים, לפי הרמ"א זה חמישה ימים, גם אם היא לא ראתה דמים. אחר כך היא עושה דבר שנקרא הפסק טהרה, סופרת שבעה ימים. בלילה השמיני היא הולכת לטבול במקווה טהרה. כדאי ללמוד את הנושא הזה. יש בערוץ הידברות דבר נפלא, מחלקה נפלאה שנקראת "מתחברות לטהרה". יושבות שם נשים שהן נותנות שירות נפלא בדבר הזה. טוב ליצור קשר, ואפילו דרך הטלפון. נשים נעימות ביותר שמסבירות, וחשוב מאוד לדעת את הנושא החשוב הזה

שעומד ברומו של עולם, שהאישה מאוד מתחזקת רוחנית על ידי כך. ואז היא הלכה לטבול במקווה טהרה. סליחה, למה לא באמבטיה? וכי באמבטיה זה לא מספיק היגייני שאני צריכה דווקא מקווה טהרה? למה אני צריכה בעצם מקווה טהרה? יכולה האישה לשאול. אני אספר לכם דבר שמובא בתנ"ך שנותן לנו קצת נקודה של אור לנקודה הזאת מה זה מקווה טהרה. שר צבא ארם קראו לו נעמן. יום אחד שבו שבויה מישראל, שמו אותה בבית של נעמן, אותו שר צבא. היא הייתה משרתת שם. נעמן הזה היה מצורע כולו. יום אחד שראתה אותה בת ישראל את בעל הבית שלה, את נעמן, שהוא מצורע, אמרה לה: גבירה, למה הוא לא הולך לנביא? לנביא אלישע בישראל? הרי הנביא אלישע יכול ברגע אחד

לטהר אותו מהצרעת שלו. הוא שמע את הדבר הזה, ישר הגיע עם הפמליה שלו לנביא אלישע. הגיעו שם עם פמליה גדולה ביותר. אלישע לא יצא אליו. הוא שלח את גיחזי, השרת שלו, אליו. אמר לו: לך תטבול שבע טבילות בירדן ותיטהר מהצרעת שלך. אותו שר צבא הוא היה גאוותן גדול מאוד. הוא נפגע. מה, הנביא לא יוצא אליי? הוא חשב שיגיע לו איזה כישוף, איזה קסם, משהו. אבל שבע טבילות ב...? אמר: אני צריך את הירדן? יש לי פרפר, יש לי אמנה, יש לי נהרות כאלה בדמשק. אני צריך עכשיו את הירדן? הוא חזר לביתו, לא הסכים. הגאווה שלו לא נתנה לו. התחילו ללחוץ עליו בני המשפחה: זה איש אלוקים קדוש. אם אמר לך, מה אכפת לך? בסוף השתכנע, הוא הגיע

לירדן, הוא טובל שבע טבילות בירדן והוא יוצא משם והעור שלו כעורו של תינוק. נטהר לחלוטין מהצרעת. למה? אם הקב"ה אומר שהמים מטהרים, אז המים מטהרים. זה 40 סאה שמתכנסים באופן טבעי על ידי מי גשמים על פי מה שההלכה אומרת, שזה דבר שמטהר את האישה. הרבה נשים מספרות: ביום שהלכתי לטבול במקווה טהרה, יצאתי, הרגשתי אדם חדש, מהות חדשה לחלוטין. למה? הטהרה הזאת של המקווה. לא ייאמן כי יסופר. אומר המקובל האלוקי הרב יצחק כדורי, זכר צדיק לברכה: כשאישה טובלת במקווה טהרה, נברא מלאך שמגן עליה ועל כל בני המשפחה. מדהים. תראו עד איפה זה מגיע. אבל עדיין יש איזו סטיגמה פעם שיצאה, אולי המקוואות הם לא מספיק נקיים. אז אני רוצה

לשתף אתכם במחקר שעשה "כל הדרום", עיתון שנקרא "כל הדרום", שהזמין מעבדת "אנליסט" כדי לדעת ולבדוק מקוואות באופן פתאומי, לבדוק באמת את הניקיון שלהם. יש לי כאן כתבה של אותו "כל הדרום" שפרסם את הדברים, ואני אקריא לכם: "מי המקוות נקיים יותר ממי השתייה". מדהים. "נודה ונתוודה שהתוצאות הפתיעו אותנו מבדיקת איכות המים במקוואות "שערך צוות מעבדת 'אנליסט' ברחובות לפי בקשת 'כל הדרום', "באופן חד-משמעי כי המים במקוואות נקיים לגמרי. "עוד דבר, איסוף הדגימות נעשה על ידי צוות 'כל הדרום' "שהסתובב מתחילת השבוע בארבעה מקוואות: "קריית גת, קריית מלאכי, אשקלון ואשדוד. "שבעה חיידקים למיליליטר אחד. המשמעות היא "שמי

המקוואות נקיים יותר ממי השתייה הרגילים. "למה? בכוס מים רגילים הראויים לשתייה קיימים 250 חיידקים, ופה רק 7 חיידקים". עד כדי כך. "מי המקוואות נקיים יותר ממי השתייה". זה טיפול במעבדה, צוות מעבדת "אנליסט" וכך הדבר. היות שמאוד משתדלים במקוואות שהדבר יהיה גם מעוצב בצורה יפה, ניקיון, על ידי גם צוות מאוד חשוב של המדריכות שם שנמצאות, וזה דבר חשוב שאישה מגיעה למקווה טהרה. היא מברכת ברכה. איזו ברכה? כמו שהיא מברכת על הדלקת הנרות. כשאישה מברכת על הדלקת הנרות היא אומרת: "אשר קידשנו להדליק נר של שבת" וכשהיא הולכת לטבול במקווה טהרה היא מברכת "אשר קידשנו על הטבילה". מדהים. לא ייאמן כי יסופר. סיפר הרב יצחק

זילברשטיין על אישה אחת, לא על אף אחד, שבעלה נפטר. היא הגיעה שם לחברת קדישא להסדיר את הקבורה שלו. והיא הייתה אישה ממוצא רוסי. שאלו אותה: איפה המשפחה? אמרה: אין אף אחד. הם עולים חדשים מרוסיה וכך הדבר. ואז באותה עת כינסו אנשי חברת קדישא עשרה אנשים כדי שיגידו קדיש ליד הקבר, יעשו לו את ההשכבה, את מה שצריך, ואז לפני שקברו את הבעל, אמרה האישה הזאת: רגע, אני רגילה שאומרים הספד, אומרים כמה דיבורים. אמרו לה: כן, אבל אנחנו לא מכירים אותו. מה נגיד? אמרה להם: תרשו לי להגיד דבר אחד. אני רוצה להגיד דבר אחד. -טוב, תגידי מה שאת רוצה. עמדה שם ואמרה: הרשל. זה היה השם שלו. אתה עולה עכשיו לבית דין של מעלה ואתה

חושש שיתבעו אותך למה לא זכינו לילדים. אז תגיד להם שכשהיינו באמריקה 40 שנה לא היה שם באותו זמן מקוואות, באותו מקום שהיינו, ולכן לא יכולנו להביא ילדים לעולם. תגיד להם את זה שם. הם לא יתבעו אותך לדין. הם לא יתבעו אותך לדין. ארבעים שנה הם חיו ביחד, אבל לא היה מקווה טהרה אז הם לא יכלו להביא ילדים לעולם. לא יתבעו אותך לדין. התחילו אנשי חברת קדישא להגיד את הקדיש ואז פרצו בבכי. ארבעים שנה כך? ידעו שאותו הרשל, המקום שלו בגן עדן מובטח. לא ייאמן כי יסופר. כך סיפר הגאון הרב יצחק זילברשטיין. עד כדי כך. מאז ומתמיד המצווה הזאת היסודית של הבית היהודי בעם ישראל היא מרוממת, היא חשובה ביותר. אני פוגש הרבה אנשים

בהרצאות ותמיד אני מופתע לשמוע מאנשים שלא דתיים, לא כל כך שומרי תורה ומצוות, אבל שהם מאוד נזהרים במצווה הזאת של טהרת המשפחה. מתרחקים, יש להם מיטה יהודית. זה כמו שיש בבתי מלון מיטה כזו שנפרדת, בזמן המיועד מפרידים את המיטה וזה דבר נפלא וגדול, חשוב. היה מעשה באחד מבתי החולים. היה שם אדם אחד שומר תורה ומצוות ולידו שכב שם אדם מהקיבוץ, קיבוצניק. ותוך כדי רואה הקיבוצניק הזה שאנשים מגיעים גם לאדם שומר המצוות, אבל גם זה ששומר מצוות רואה שמגיעים לקיבוצניק אנשים עם חזות דתית. מטפלים בו, מנשקים לו את היד כל פעם שבאים, ישר רצים לאחיות, צריך משהו, טיפול ממש. ואז הוא נדהם. בערב, כשנשארו לבד, שאל אותו אותו

שומר מצוות, את הקיבוצניק: תגיד לי, מי האנשים האלה שבאו מסביבך? אמר לו: מה זה, הם הבנים והנכדים שלי. אמר לו: כן? רגע, אני רואה שהם דתיים. אתה לא כל כך דתי. אמר לו: אני אספר לך. אני ניצול שואה כשהייתי ילד קטן. גם אשתי הייתה ניצולת שואה. אנחנו הגענו לקיבוץ ולאט לאט מחקו את מה שנשאר לנו מהיהדות. והגיע היום המיועד, הצעתי לאשתי להתחתן. הצעתי לה. היא אמרה לי: אני אתן לך תשובה בעוד חודש ימים. כעבור חודש אמרה לי אשתי: אני מוכנה להגיד לך את התשובה, אבל אני רוצה לספר לך סיפור לפני זה. בפעם האחרונה שראיתי את אימא שלי זה היה כשהייתי בת שמונה. היינו בתוך קרון, באותו קרון שם בשואה הקשה ביותר, ותוך כדי

שהיינו בקרון אז האימא שלי אמרה לי: עכשיו בתחנה הזאת אני משליכה אותך ותנסי לברוח, ואני מאמינה שאת תברחי, בעזרת השם. אבל אני רוצה להגיד לך שתי מילים, שתחזרי על המילים האלה כל הזמן ואל תשכחי אותן לעולם. שתי המילים האלה, תזכרי בתי, אם את רוצה קשר איתי לנצח זה תלוי בשתי המילים שאני אגיד לך כעת. והיא אמרה לי מה שתי המילים: טהרת המשפחה. אני לא הבנתי על מה היא דיברה. אמרה לי: תחזרי עליהן ותחזרי עליהן. יום אחד מישהו יציע לך נישואין, ישר תלכי לרב, תגידי לו את שתי המילים והוא יגיד לך מה לעשות. אבל תדעי לך, אם תשמרי על שתי המילים הללו, יהיה בינינו קשר לנצח. ואז הגעתי לקיבוץ והכרנו ואז אמרת לי שאתה מציע

לי נישואין. הלכתי לרב, שאלתי אותו מהן שתי המילים והוא הסביר לי בדיוק מה צריך לעשות. שתי המילים הן טהרת המשפחה. מספר: שמעתי את אשתי, אמרתי לה: אבל אנחנו פה בקיבוץ. פה אוכלים חזיר, פה אין אפילו בית כנסת. איך נשמור דיני טהרה? אמרה לי: זה לא מעניין אותי. הזכר של אימא שלי יותר חשוב לי מהכול. אני לא מוכנה. בסוף הסכמתי, לא הייתה לי ברירה. וכל חודש הייתי מוציא רכב מהקיבוץ ולוקח אותה לאחת הערים הקרובות ושם היא הייתה טובלת כל חודש במקווה טהרה. ויצאו לנו ילדים פרחים. אתה לא יודע איך הם מכבדים אותנו, איזו נחת יש לנו מהילדים האלו. היא לא רצתה לשכוח את הזכר של האימא. תראו עד איפה זה מגיע. לא ייאמן כי

יסופר. המצווה הזאת היא מצווה יקרה מאוד. אנחנו נסיים רק בנושא רגיש. יש נשים שהגיעו לגיל העמידה, כבר הן לא רואות את הוויסות של הדמים, אבל הן לא טבלו במקווה. הן צריכות לדעת שעדיין הן לא נטהרו. לפעמים יש איזו חציצה. כדאי להן פעם אחת היא צריכה לעשות דבר שנקרא הפסק טהרה, היא סופרת שבעה ימים, בלילה השמיני היא הולכת למקווה טהרה, טובלת רק פעם אחת לכל החיים, כל זמן שהיא לא רואה דמים. פעם אחת תטבול, לפעמים זה מונע, מוציא הרבה חציצות, הרבה דברים לא טובים. פתאום טהרה לחיים, לכל החיים. וכדאי להתחבר ל"מתחברות בטהרה". זה דבר נפלא. יהי רצון שלכל הצופים בבית יהיה ברכה, שלום, הצלחה, טהרה וכל טוב.