איך גורמים לילדים לספר את הלב שלהם? אפרת ברזל מארחת את מנחת ההורים עינת נתן, חלק ב'

חג שמח אינת נתן ואני מדברות חינוך תובנות הוריות ואיך לעשות את זה כדי שהבית שלנו יהיה בשמחת חג אמיתית כל השנה פעם שעברה דיברנו נתוש חג שמח

חג שמח

דיברנו על א הנאה באורות דרך סקרנות ודרך הצבת סימני שאלה בסוף המשפטים

שאנחנו כהורים אה שואלים בוא נדבר אולי עכשיו על א את יודעת אחת הסיבות שמצא נקראת מצה זה מהמילה מיצוי זה איזה ריכוז כאילו כל ההבדל בין מצב ולחם זה אותם חומרים מים קמח מלח סוכר אפשר גם בלי כל ההבדל בין ביניהם זה שלחם עובר איזשהו תהליך פחה

עובר עליו זמן ומצא לו. זה קשור לחיפזון של יציאת מצרים. זה קשור גם א לאיזשהו חיפזון שהיה מעת בורא עולם להציל מהר את העם הזה מה מהמט שערי טומאה שהיו במצרים. אבל כשמבינים את ההבדל בין מצה לבין לחם כאן אין שעור בעיסה. זאת אומרת אין דברים מיותר. יש מיצוי. זה עושה לי עכשיו קונוטציה שלפני מיליון שנה שעוד ממש לא הייתי בתשובה והתחלתי זה משהו מאוד אהוב עליי בקשר בינינו את את רבנית גמליאל את סיפרת לי פעם ראשונה אני זוכרת כל מצווה ממי הבאתי על חמץ שעבר עליו הפסח את תי איזה חברה

איזה קטע שאת זוכרת

אני זוכרת אגב מכל החברות שלי החילוניות

אני הכי דוסית

את הכי דוסית ואת לכל אורך תהליך התשובה כשזה היה טרי גם יובל וגם את אתם תמיד איתנו כאילו זה לא שינה לכם שום דבר בקשר שלנו זוכרת שבאנו אליכם ואת אמרת לי רוצה את זה רוצה את זה בקשרות שלך זה לא בקשרות שלך ואז את אמרת לי א אבל זה חמץ שעבר עליו הפסח ואז אמרתי לך מה זה

מה זה

ואת הסברת לי ואם אנחנו מבינות שיש איזשהו כמו המילה מיץ מיץ הוא משהו הוא מרוכז. מצא ניצוי מיצוי עצמי, כל היוף הזה. מצה היא ריכוז של חומר שאתה מבין אותו. המצה נקראת תרופה, לחם האמונה. תאכלי שבעה ימים תרופה שנקראת מצה בלי דברים מיותר. תהיי חזקה לכל השנה אחר כך עם לחם האמונה הזה. אז אם אנחנו מדברות נכון

לא כי אני חושבת על זה ביחסיות של דברים או של תקופות בחיים או של אתגרים שמצריכים את המיצוי, את המצ

קדימה, תתקדמי. זה מה שצריך לא להתעסק עכשיו בתפורה לבין תהליכים אירועים שמצריכים את ההפחה את הסבלנות את ה את האפעילות הפריבילגיה הזו של ה של הלחם אז אז אז מה קורה שם בין המיצוי הדבר הזה של זה מה שאתה צריך או מה היינו מכניסות לתרמיל ההורי כמיצוי של כל כי הרי בסוף את יודעת היינו יכולות להוציא מיליון דברים מיותר מארגז הכלים של ההורה ועדיין היו שם את אותם ערכים שהיינו רוצים להחזיק בהם וזה המיצוי ומצד שני לא היינו רוצים להוציא דברים מסוימים ולחשוב שזה מספיק שזה תרופה שזה יחזיק את היציאת מצרים,

נכון?

אז אז אז מה זה הדברים האלה בשבילך?

המיצוי.

כן. ה ה

א נגיד אם אני מתייחסת

המרוכז המיץ

הרצוי המצא

תסה לי לחשוב נגיד כל יציאת מצרים היא בשביל לקבל את התורה יוצאים מהעבדות ואחר כך יהיה מדבר ספירת העומר ונגיע לשבועות זאת היחידה הזאת של שבעה שבועות

אז אני לוקחת שנייה בגלל מה שאת שואלת כיבוד הורים בסדר כי זה יהיה אחד מהעשרת הדיברות שנקבל. יש 10 מכות, 10 מאמרות שבהם נברא העולם, הכל טועם.

אם אני מרגישה שהילדים מכבדים אותי או לא,

אה, הבאתי פצצה. תודי. אני ממש יודעת ב-100% שהילדים מכבדים אותי. תשמעי, בהלכה כשאני נכנסת הם קמים.

איך נראה כבוד? אבל בזה שקמים הם יכולים לא לכבד ולקום. בזה שאני יודעת שהם יודעים שאני תמיד שם בשבילם.

גם אם אני אומרת שאני לא יכולה זה נקרא שאני שם בשבילם. שיש אבל

את מבינה שרוב האנשים שצופים כרגע אומרים הלו הלו זה לא כבוד

למה למה

הילד שלי מכבד אותי כי הוא יודע שאני תמיד שם בשבילו בגלל זה הוא קם כשאני נכנסת

לא הוא קם כי הוא ברוך השם

לא אני מדברת על זה כמטפרה בכלל

אנחנו בעצם שואלות כאן מה גורם לילד לכבד בעומק נשמ

או נראה כבוד

נכון

או האם אנחנו מכבדים את עצמנו

נכון

או האם אנחנו אנחנו רוצים את הסממן החיצוני של כבוד, אוקיי? ומוכנים בשבילו להתרחק אפילו מהילדים שלנו, כי כבוד אפשר להשיג באמצעות הפחדה גם, נכון?

וואי, זה לא

כולנו מכירים את המורה שצריך להפחיד, לא, להוציא, להיפתר, לצעוק לעומת המורה שאתה אומר מה הוא עושה? הוא לא מרים את הכל אפילו וכולם איתו. מה הוא עושה?

או את יודעת שבאנגלית disסיפן, שזה סמכות מגיע מהמילה דסייפל שזה תלמיד.

וואו.

אז אנחנו בענייני לשאול רגע מי הוא המורה הטוב? מי הוא המורה ההורה שתלמידיו ילדיו זה מה שאנחנו רוצים

קוספים אליו

וואי

ואני חושבת שאת הבאת את הדבר הראשון את הרכיב הראשון את המיצוי הראשון הם יודעים שאני תמיד אהיה שם בשבילם אוקיי עכשיו רגע אם אני אקח את הקצוות אני אגיד הקצה הקיצוני שבו אני כהורה רק העמיד דרישות ציפיות חוקים אבל לא אראה את הבן אדם את רחיו את את הגיל שלו את מה שיושב מתחת להתנהגות אפרופו הפרק שעבר נכון אז איבדתי, איבד הכבוד הזה, נכון? אותו דבר גם בצעד השני. אם אני אותר על הכל או אגיד כאילו מה שאתה רוצה כי הכל ייסוב סביב צורכך ילד שלי.

לא לא,

איבדתי גם את הכל. אז אנחנו מדברות על באמצע,

נכון? נראה לי שהבאמצע יהיה משהו בגרסת ה אני לא עולם לא אוותר על הציפיות שלי ממך גם אם הם תהיה גבוהות

כי אני יודעת שאתה יכולה מהבם אני גם לא אוותר לעצמי בהקשר של היחסים שלנו ואם אני לא אעמוד בציפיות של עצמי אני אני אחזור לתקן את זה.

זה מאוד חשוב אנת כי אתה חושבת שבבה בהרדסק הבסיסי של ילד הוא הרי כל כך אוהב אותנו.

מה זה זה המעריצים הכי גדולים שלנו? מה זהס

בכל שלב

בדיוק עכשיו הם רוצים לשתף אותנו בחיים שלהם ברגשות שלהם אפרופו הפרק הקודם ולפעמים אנחנו אלה שעוצרים את אנשים כל הצעם כוונות עם כוונות טובות הורסים הכל הורסים הכל הרי הרי אני תמיד אומרת לאמא שלי ואמא שלי אחת המקשיבות באמת אבל נגיד כשחזרתי בתשובה זה היה לה מאוד קשה עד היום אני חושבת שזה קשה לה גם אם היא רואה את הפרק וגם אם לא. ואני תמיד אומרת לה אמא אם היית מקשיבה לגילוי השם שלי או אם היית מקשיבה לדוסיות שהבאתי פתאום והבאתי את זה הרי מאיפוש אז לא הייתי כל כך דתיה היום

כי כי כשהיא אמרה לי א זה לא אז הייתי הנה הנה הילדה אני הילדה רגע

כן כן

ילד רוצה לשתף את ההורים שלו בכל מיני דברים אז ברגע שהיא לא השתתפה איתי בשמחת התורה שלי

אז אז אז אז חל על ריחוק מסוים. זאת אומרת, הדבר שהכי רציתי עכשיו בדיעבד כנערה שגילתה את בורא עולם והסתירה את זה פנימה זה שהיא תהיה איתי ב במצוות שלי, בתפילות שלי.

למה היא לא הבינה או לא ראתה?

שזה מסע שהנערה שלה עושה ושאני צריכה את אמא. היום אני יודעת, אני לא בוכה עכשיו באמת שלא אבל היום אני יודעת לשתף אותה. אני יודעת להגיד לה אמא אני כל כך דתיה היום בזכותך כי יסודות שהיא הנחילה לי בילדות מה מה את צוחקתי את כבר יודעת לחבר את החותים בין הכל אני אני הולכת לעשות לך קוץ'

נו

כי אנחנו נורא טובים ברפלקציה במבט לאחור

בלהגיד מה נדרש לנו כילדים ולא ולא ולא קיבלנו

האם את מצליחה לראות את עצמך הרבה פעמים מול מול מישהו מילדיך במקום שבו את רגע הופכת להיות היא ואומרת רק לא את זה.

כן.

לא בבית ספרנו.

נורא והיום כן הרי

כי יש קופסה צרה שממנה אם אנחנו נרדם בשמירה כהורים ואתה תצא אז זה עלינו.

נכון. נכון. אם אני שנייה בעבר ואני עונה לך על הובה עתיד אז אחד הדברים שאני תמיד מספרת על על אחות של סבתא שלי דודה מדי מלונדון שהייתה חרדית חסידית בלס שבאנו אליה אחד הדברים שהיום כאמא כסבתא אני יודעת לנתח שמה שמשך אותי להסתכל עליה כדמות אמהית ספתאית שאני הולכת לחכות

הייתה עובדה שהיא הסתכלה עליי באור במבט אני אגיד לך משהו שלא אמרתי אף פעם אבאלה הייתי כבר גדולה נגיד בת שנה בתולכל הנכדים שלה היה שמטה את יודעת מה זה שמטה זה כזהת דובון מעבר

בטח גיד

בדיוק

המסריח שאי אפשר לכבד

בדיוק ואני זוכרת שאמרתי גם אני רוצה שמ

אגב אצלנו גם היו קוראים לבגדים שלבשתי

נו

כשלא אוהבו את זה מה זה השמת השאלה

בבקשה הנה. אז אני זוכרת שבאתי וביקשתי שמתם משלי ואמרו לי לא, את כבר גדולה.

והיא הוציה מהמזנון מפית, יש לי אותה עד היום עם ריבועים בירוק

ואמרה לי, "קחי, זה השמטה שלך." ואמא שלי צודקה, לא הייתי צריכה שמעתה, אבל כאילו הייתי צריכה כאילו לא השתמשתי בו מעבר ליום הזה, אבל זה זה זאת אומרת כן אני באמהות מלא נופלת ואני הכי לא מושלמת ואני הכי עושה טעויות אין מושלם איזה מזל שיש לילדים שלנו כי אם זה היה מושלם הרי דיברנו בפרק הקודם

כל הסיפור של

אינטימיות של קשר של לקרוך את עצמנו בדרכו של אחר לא חשוב מי הוא לעולם הסיפור של התיקון נכון זאת אומרת זה לא המושלמות או העורודת הוראות שאני אגיד ואתה תבצע זה הקשר שנוצר גם סביב פשלות

בעיקר בעיקר אז לשאלתך כן מלא פעמים אני נופלת מול הילדים שלי גם מול הנכדים שלי וכשמשהו פתאום מלחיץ אותי באמונה בתפילה במצוות בסתם התנהגות אני ואז בגלל שיש איזה כמו איך זאת היית וירג'יניה ולף כל אישה צריכה חדר משלה אז אני חושבת שכל אמא צריכה אזור משלה שבו היא מתארגנת על עצמה

תסבירי

קולטת חומרים שהיא למדה ב1000 סדנאות 500 הרצאות שלינת נתן תוכניות שהיא ראתה ספרים שהיא קראה אזור כזה מחשבתי שהיא מגדרת לעצמה ושם היא עוד משתוללת בטעויות אומרת לבעלה לעצמה מתקשרת אינת תי את שומעת מה היא אמרה לי ככה ככה כ מתאפשת וחוזרת לדבר נכון את הכאב שלה מול הילד

זה לא רק כאב אני לפעמים חושבת שהחינוך נעשה תמיד בדיעבד

וזה בסדר

זה המתנה הכי גדולה משום שתחשבי על זה כשאנחנו כועסים או כשאנחנו דואגים או כשאנחנו אנחנו מופעלים או כשיש אג'נדה או כשאנחנו לא יודעת כאילו או שמשהו משתלט עלינו ואנחנו יודעים אנחנו לא בשיאנו אף פעם

נכון אין כמו בערב להגיד כאילו את יודעת איפה את חשבתי על זה את ביקשת שמעתה כי רצית שגם לך יהיה או את ביקשת שמעת כי את רוצה צה להחזיק כל הזמן שמעתה

הנה הסימן שאלה שדיברנו על

שמעתה כי את גם רוצה להיות קטנה עדיין או

איזה מתוקה גם קטנה זה מתוק

כי אני קצת אומרת אולי צדקה חמודה מלונדון וגם לפעמים והנה המתנה הגדולה אני קצת כועסת על עצמי שלא לא אני נתתי לך את הזיכרון הזה של השמעתה וקיבלת אותו ממישהי שהיא שהיא לא אמא שלך ואפילו אני קצת מקנה באנשים שיכולים להסתכל בהכסמות על הילדים שלי במקומות שבהם אני לא מצליחה

נכון

איזה מתנה נתתי עכשיו

רגע זה חינוך אבל זה חינוך בוא בוא נשים פה

ואת זה אפשר לתסרט תעמדי במטבח שעמידי תחמין תצ'ונטסלט את זה תתכנני כאן זה מדי ממלכת החלומות איפה תאית? איפה זה? איך היית רוצה שזה יראה? תחזיר חזרה. אנחנו בני אדם. אני יכולה לתמית על חי עכשיו? כן. וגם תחשבי בזוגיות איזה כלי זה שומע שצעקתי בבוקר. זה לא היה עליך. זה זה בכלל לא היה עליך. אני אני כל כך לא רוצה להיות האישה שגם הילדים שלה רואים אותה צועקת, שגם בעלה חווה אותה צועקת, שגם היא מרגישה שהיא לא מבינה כאילו מה יוצא לה כרגע מהפה. אני יכולה להסביר לך למה. והנה נתתי לזוגיות לא לעצמי מתנה שהיא שהיא כמו 1000 מפגשים של טיפול זוגים בינינו.

אלף הדרכות הורים. למה אנחנו צריכים להגיד להורים איזה תסרית להגיד לילד?

גם אתה שואלים מה לענות לו?

רגע, אבל אני לא מבינה את זה. אם החברה דופקת לך בלילה בוכה, את אומרת שנייה אני צריכה להתייעץ איך לפתוח את הידיים, איך לפתוח זרועות, איך להגיד לך בואי כנסי.

התשובה היא אתם.

אתם יודעים להיות ההורים הכי טובים של הילדים שלכם.

אנחנו התשובה. אנחנו לא צריכים את התשובה.

וואו. אנחנו התשובה.

וואי, יש לי מליל הסדר דוגמה מטורפת לתת לך. אוקיי.

אחד הילדים ניגש אליי ואמר לי, "אמא, אלה שהיו אצלנו בליל הסדר, נכון, כאילו היית נחמדה כי את מתחנפת אליהם?" עכשיו כאילו תפס אותי ברגע שאת אומרת לילד וואלה כן זה מצחיקה אני כשאני מתחנפת אז תראי כמה דברים בקצת הזה

הצלחת להגיד את זה

הצלחתי להגיד את זה כי הם הם חכמים והם תופסים אותנו אמא נכון מול אלה אתם ככה נכון מול אלה אתם ככה עכשיו זה לא להתחצף אליי

ברור שלא

לא זה להיות יחד משפחה כי גם אתה ומתחנ בישיבה אם המילה מתחנף מפעילה אותי אם המילה מתחנף מפעילה אצלי את הפרשנות של מזויף

ואני אדם שלא אוהב לראות את עצמו אגב גם לא כמתחנפת גם לא כמזוי ועכשיו הילד הזה את יודעת הוא אומר משהו שאני חושבת בטעות שיש לי את היכולת או להגיד מה פתאום אתה מתכוון לזה שהצאתי להם עוד זה או שהם והנה אנחנו בפלונטר שלא נצא ממנו

וילדים קוראים את הכל בפנים לא בחוץ

הנה החינוך שלהם אלינו יגיד לי מתחנפת

ואני אצטרך לחשוב אם אני וצאת עליו עכשיו כי הוא נגע באיזה ויר מודלכן

או שאני זורמת איתו ואומר

אבל את אומרת רגע ברגע נתון שבו בן אדם לוחץ לי על הכפתור ואומר יחנפנית במילים אחרות אני יכולה להגיד איזה יופי כולנו לובשים מסכות פה ופה ופה ופה ואכן עלית על זה איזה ילד נבון אתה באמת אמא שלך חנפנית בליל הסדר

בואי עכשיו אנשים מסתכלים ואומרים מי זאת האישה הזאת ולמה היא חושבת שאנחנו יכולים לעשות את זה

אמ בואי ניקח סיטואציה כזאת אני מניחה שהצופה מספיק אינטליגנט לעשות לעצמו לקיחות של סיטואציות. קחי את הילדה שלך שאומרת בליל הסדר מול האורחת שאת רוצה לעשות עליה רושם שזה לא אתהצים האלה

איזה שקר שהיא תפסה את אמא או הכלכלה הזאתי שאחד הילדים אומר לי את מתחנפת לזאתי כי את רוצה למצוא חן בעיניה תפס אותי בואי בואי ניתן לזה בואי פה פתרון

אוקיי אז אני חושבת שדבר ראשון יש עליו התפתחות שילדים לא יוד יודעים לעשות את ההבחנה בין רגשות סותרים. כלומר, את יכולה לשבת עם ילדה ליד סבתא שהכינה קציצות והיא תגיד הקציצה מגעילה. אוקיי? היא לא אומרת הקציצה מגעילה חלילה כדי לפגוע בסבתא. היא פשוט עדיין נוירולוגית אמיתי לא יכולה להחזיק בזה שמצד אחד הקציצה מגעילה סליחה סבתא ומצד שני אנחנו נורא אוהבים את סבתא ואני לא רוצה לפגוע בהצד אחד אני נורא אוהבת את החוד שלי מצד שני אני ממש רוצה שלא יצליח להצד אחד

אני נורא מתרגשת מהחג הזה זה מצד שני גמר עליי חן כזה

רגשות סטרים

ואני רוצה להיות כבר רגשות סותרים שמתקיימים בו זמנית ילדים לא יודעים להחזיק לא יודעים

וואו עכשיו

וואו

רגע אם אנחנו היינו יודעים להחזיק באמת רגשות סותרים לא היינו צריכים לשנות ציבור סיפור אחר לא היינו צריכים להצביע למפלגה פוליטית זו או אחרת ו היינו מצליחים גם להקשיף למישהו משום שבתוך כולנו יש את זה שמצד אחד הייתי רוצה להיות האישה שיכינה את הצימס ומצד שני לא יצא לי טוב אז קניתי שמתי פצלחת ומצד אחד אני נורא רוצה למצוא חן בעיניים הזאת ומצד שני אני נורא לא אוהבת להתאמץ כדי למצוא חן וזה עושה לי תחושה של ניכור אפילו כשילדים יכולים לשמוע את המצד אחד ומצד שני אז דבר ראשון אנחנו נהיים אנושיים יותר

נכון

טעויות נהיות אנושיות יותר אנחנו גם לא צריך צריכים כל הזמן להחזיק את החורא הזה שיודע הכל ואנחנו צריכים להכיר בזה שבתוך כולנו יש הפחים כל הזמן ואם רגע נדמה את ליל הסדר הזה כליל סדר פנימי שבו יושבים על השולחן הזה כל החלקים שלי לי הילדה שבי שהרבה פעמים דלגו מעליה בהקראה לגמרי ויושבת האישה שאין לה כוח לאף אחד כבר ושהרגליים שלה כואבות ושהיא רק רוצה שהערב הזה יגמר והיא יושבת המתבגרת ש שמעצבן אותה מי שיושב בצד ימין שלה והיא היא נלחמת בעצמה לא לקום ויושבות כל הדמויות שאף אחת מהם אנחנו לא רוצים לגרש. אנחנו פשוט צריכים לשים בראש השולחן את ההורה הטוב. והרבה פעמים אנחנו הכי אכזרים לעצמנו שם בראש השולחן,

נכון? ואז זה יוצא על ילד שאומר את חנפנית. למה? כי הוא אמר את מה שהדמות בתוכי שאני הכי לא סובלת ואני הכי מנסה להיפטר ממנה אותה הוא מביא לי מגפון

וואי

אז אם אנחנו מסכמות את הפרק הזה אני אני משתמש בהצלחה

מה צריכה לי

אה על על מיצוי א תבונתי הורי של יכולת נסיעת הפחיםכ

או יישוב פיצולים

אז אז את יודעת מה יש

אבל גם בקלי חינוכי נדע דר נהדר כאילו כשאתה הולך וגדל עם חייך אתה אמור לדעת כמו שאמרת בפוליטיקה במגזרים אתה יכול לקחת חלקים מכל אחד ולאהוב מה שאתה אוהב בשביל עצמך מזה

לגמרי ואני אחבר גם את הכלי של לתסרט רגע את הסיטואציה שעשינו אותנו רב והיוםכ

ולחזור בתור הדמות שהיינו רוצים להיות

למה כי זו נכונה אבל היא היא לא היא לא חישבה מסלול

וגם זו נכון כונה

זה לבוא למחרת ליל הסדר או בכל המועד של עכשיו או בכל יום בעולם ולהגיד את יודעת א אתמול כשאמרת לי שאני חנפנית זה הקפי לשתף אותם בתהליכי פנימיות שלנו זה הקפיץ למה לשמוע משהו איזה אצל ילדים

זה מכוות מחדש את הזיכרון

וואו זה שבאת וסיפרת את אמת נפשך

לא קרתה את האומה

זה מבטל אותה זה כלי חזק. נכון שילדים אומרים נגיד שסבתא נכנסת תספרי לסבתא איך קיבלתי מכה מהנדנדה צריך לספר את זה עוד פעם ועוד פעם וזה הלכנו והיא לא ראתה את הנדנדה ופתאום הגיעה מה קורה כרגע הם מבקשים לעשות היגיון מאיזשהיא חזרה

וואו

על סיפור רק שעכשיו אמא נמצאת

וואו

לא רק שהיא נמצאת היא גם מספרת מה קרה

רגע רגע רגע את אומרת פה מיליון דולר אומר שלא הייתי לבד כשקיבלתי את המכה. המוח שלי מקבל הזרקה שאין להסיפור היא מבוג

ביחד עם האמ.

לא זהזה אין זה מחיר.

מתנה לחג או לא מתנה?

מתנה לחג.

חג שמח אחותי. ‏K