חטיפה לאור יום - הרב שי עמר (עם כתוביות בעברית)

שלום וברכה לכולם. אנחנו נציג כדרכנו שאלה מעניינת שנוכל להפיק ממנה מוסר השכל ונקודות למחשבה בחיי היום-יום שלנו. לפעמים דווקא כשאנחנו מפשיטים את הדברים בדוגמאות מהחיים יותר קל לנו להבין כמה אנחנו באמת צריכים לשים לב לדברים שכבר התרגלנו וההרגל הורס כל חלקה טובה. וככל שאנחנו מעוררים את זה ביחד כחברותא אחת גדולה, שבט אחים גם יחד - יש לנו יותר את האפשרות להתבונן ולשים לב לדברים שאנחנו לא תמיד מתייחסים להם ברצינות. סיפור שסופר לאחרונה, מעשה שהיה כמובן, ונדרשה התייחסות הלכתית לאותו סיפור מעניין. אני אשתדל להביא את הסיפור בצורה הכי נגישה והכי קלאסית שאפשר מבחינת המושגים הפשוטים, אם אפשר לומר בסיפור

הזה. מעשה שהיה כך היה. אישה מגיעה לאחת מחנויות לממכר כלי כסף באחת החנויות במרכז הארץ. היא רוצה לקנות, לא פחות מאשר חנוכייה מפוארת. היא שמעה מהרב שכתוב "זה אלי ואנווהו" - דרשו חז"ל: התנאה לפניו במצוות. כשאתה עושה מצווה, אל תעשה את זה לצאת ידי חובה. תשתדל לעשות את זה כמו שצריך, בצורה מכובדת, תראה שאתה שמח במצווה. על זה אמרו חז"ל: כשאתה לובש ציצית - תהיה ציצית נאה. לולב - לולב מהודר, יפה, גם אם אתה יכול לצאת באיזה לולב שלא נראה הכי טוב והוא כשר על פי הדין, אבל זה לא מראה שאתה באמת חפץ לקיים את מצוות השם בשמחה. אדם שמעוניין לקיים את מצוות השם בשמחה, הוא לא מקיים את המצווה רק כדי לצאת ידי חובה,

מצוות אנשים מלומדה, הוא משתדל בכל דרך לייפות את המצווה, לייקר את המצווה. זה מראה שאכפת לנו לא מהמצווה רק, אלא גם ממי שציווה אותנו על המצווה, שזה הקב"ה. לכן יש חשיבות לעשות את המצווה בצורה נאה, "התנאה לפניו במצוות". האישה הזאת מגיעה לאחת החנויות היוקרתיות, נכנסת ומבקשת לראות חנוכייה מפוארת, יפה, חנוכיית כסף. כמובן שהמוכרת האדיבה אומרת לה: כמה שניות ואני מציגה בפנייך כמה חנוכיות יפות, מפוארות. היא מציגה בפניה חנוכיות. לא נותר ללקוחה, רק להתלבט איזו חנוכייה כי כל חנוכייה הייתה יותר יפה מהשנייה, והיא כמובן הייתה צריכה להחליט על חנוכייה אחת, לא שתיים. לאחר שהיא החליטה וגמלה בליבה על חנוכייה אחת

מכמה חנוכיות שהיא ראתה, היא אמרה למוכרת האדיבה: תראי, אני לא יכולה להחליט לבד. יש עוד חלק ממני, זה הבעל שלי, ואני צריכה לשאול אותו, להתייעץ איתו האם לקנות את החנוכייה שבחרתי, האם זה מוצא חן בעיניו, האם זה נראה לו. אני לא רוצה להחליט לבד. אבל תראי, את רואה מה יש לי ביד. אני מחזיקה תינוק קטן, זה עתה נולד לי בשעה טובה ומוצלחת, בסימן טוב ומזל טוב. אחרי כמה שנים שאני חובקת בן, ואני לא יכולה להחזיק גם חנוכייה וגם תינוק. אז בואי נתחלף לדקה אחת, את תשמרי על התינוק שלי לכמה רגעים ואני רק אחזיק את החנוכייה במטרה להראות לבעלי. הוא נמצא בחוץ. הוא עם הרכב. את יודעת, פה זה רחוב מרכזי ראשי, אין חניות. יש

כאן משטרה כל הזמן מסתובבת, הוא לא רוצה לקבל דוח אז הוא המתין ברכב. אני מראה לו את החנוכייה. את תחזיקי את התינוק לכמה רגעים וכמובן אחזור, אשלם לך וברוך השם בזכותך אני השנה אזכה יחד עם בעלי כמובן לקיים את מצוות נר חנוכה בחנוכייה מפוארת, מכובדת כיאה למצוות שהשם יתברך ציווה אותנו. רק לשמוע אותה, איך שהיא דיברה למוכרת, זה ממש לקבל שיחת חיזוק בקיום המצוות. אבל עד כאן זה נשמע מאוד יפה. לאחר שהם עשו החלפות, אם אפשר לומר כך, היא נותנת לה את התינוק, המוכרת מחזיקה, איזה תינוק חמוד, ממש נחמד. אבל הנחמד הזה החזיק זמן קצר מאוד. היא לוקחת את החנוכייה, יוצאת להראות לבעלה, עוברת דקה, שתיים, שלוש, חמש דקות.

התינוק נשאר בידיים, אבל האימא של התינוק לא חזרה לקחת אותו. הבעיה שגם החנוכייה לא חזרה. היא התחילה לקלוט שמשהו פה לא מסתדר, לא נראה. אולי חלילה האימא נפלה בדרך? התגלגלה, נחבטה? אבל פתאום היא שומעת קולות של צעקות, זעקות שבר, יללות. היא יוצאת החוצה ושואלת את אחת מהעוברות ושבות: מה קרה? -מה, לא שמעת? לא ראית? כל הרחוב סגור. אחת הנשים התלוננה בתחילת הרחוב שהיא הלכה לאחת החנויות לראות משהו, לראות איזה פריט, והיא השאירה את העגלה עם התינוק שלה. אתם יודעים, כמו שקורה בהרבה ערים, לצערנו הרב, השאירה אותו דקה אחת והלכה רק לבדוק בפינת המבצעים איזה מבצע יש השבוע. היא פתאום קולטת אחרי כמה דקות שהבן שלה

נעלם, התינוק נחטף. מיד סגרו את הרחובות, המשטרה, כוחות ההצלה, כולם נכנסו לדרמה. סיפרו לי לא מזמן, ממש לפני כמה שבועות שראו כזה מקרה באחד ממרכזי הקניות המפורסמים במרכז הארץ. זוג נכנס עם עגלה. אתם מכירים את זה, יש תינוק בעריסה, תינוק קטן, לא יודע בין ימינו לשמאלו, הוא לא יודע איפה שמו אותו. כנראה ההורים הלכו להסתכל על איזה מבצע של שוקולד לבן או שוקולד מריר, הגיע מישהו בשיא הטבעיות וראה עגלה. הוא לא ראה את התינוק, התינוק זה עכשיו נולד. ולקח את העגלה לכיוון הבננות והסברס. לבינתיים ההורים לא מוצאים את התינוק. כל הסופר על גלגלים עשר דקות, רבע שעה, אולי יותר מזה, כמו נצח. אני לא מאחל לאף אחד להגיע

למצב הזה. זה מה שקרה לאישה הזאת. היא מחפשת את התינוק והתינוק נחטף. אין תינוק. מעשה שהיה. היא רודפת וצועקת ופרקי תהילים ומה לא, אבל התינוק לא נמצא. לאחר דקות ארוכות מאוד היא קולטת את המוכרת עם תינוק ביד, והיא אומרת לה: את הגנבת! זה שלי! ההיא מסכנה לא ידעה אם לצחוק או לבכות. היא קלטה שהיא רק בתחילת הסיפור. היא עדיין ממתינה להיא עם החנוכייה. מה התברר? מדובר בגנבת מרשעת. הגנבת הזאת הייתה מתוחכמת. היא ראתה עגלת תינוק, עגלה עם תינוק, היא ראתה שהאימא בכלל לא שקועה בתינוק, אלא שקועה בפינת מבצעים, לקחה את התינוק עם העגלה, נכנסה, החזיקה אותו ביד. לבינתיים האימא לא יודעת ש... העגלה קיימת אבל אין תינוק.

"והבור ריק, אין בו מים". עגלה בלי תינוק. לקחה את התינוק, אותה גנבת, עשתה החלפות: קחי אַת אֶת התינוק, בלאו הכי הוא לא שלי. היא לא אמרה את זה. ואני אקח את החנוכייה. לקחה את החנוכייה ועד היום לא חזרה. עדי ראייה מספרים שהם ראו אישה יוצאת עם חנוכייה, נכנסת לרכב והרכב דוהר במהירות גדולה. תנסו לדמיין לעצמכם מה קורה בכזה מצב. המוכרת הזאת עברה טראומה אחרי טראומה. חשדו בה שהיא גנבת והיא חוטפת ילדים, בזמן שההפך הוא הנכון, היא בסך הכול הייתה אישה טובה שרצתה לעשות חסד עם אחת שרצתה לקיים את מצוות השם בהידור ולקנות חנוכייה. אבל השאלה הגדולה הגיעה. בעל החנות שומע את הדרמה ואומר לה: את אשמה. איך את נותנת

לאישה להוציא חנוכיית כסף שעולה יותר מכמה מאות שקלים החוצה? והיא אומרת לו: אני לא העליתי על דעתי שאישה תמכור את התינוק או תשאיר אותו פה בשביל חנוכיית כסף. עם מי הצדק? השאלה הזאת הגיעה לגאון הרב יצחק זילברשטיין שליט"א והוא קבע מבחינה הלכתית שהיא פטורה מלשלם על החנוכייה. ומדוע? הוא הגדיר אותה בהלכה כשומרת שכר. יש לנו הלכה, אדם שמקבל על עצמו שמירה על חפץ בתשלום, בשכר, הוא חייב כמובן בפשיעה, אם חלילה הוא פשע ולא שמר על החפץ - הוא מתחייב לשלם. בשביל מה אני משלם לך? בשביל שתשב ולא תעשה כלום? זה מינימום של שמירה. הוא מתחייב גם בגניבה ואבידה, אם אבד החפץ או נגנב החפץ. אבל בדבר אחד הוא לא חייב - באונס.

אם החפץ נעלם בצורה על-טבעית, נגד ההיגיון, נגד הטבע, זה מוגדר בהלכה אונס, זה משהו שהוא לא בשליטה שלי, לא ביכולת שלי. בכזה מקרה הוא פטור מלשלם על החפץ. אמר הרב: המוכרת הזאת לא העלתה על דעתה, גם לא בעל החנות, שחלילה יכול לקרות כזה מקרה, מקרה כל כך מתוחכם. גם בעל החנות יכול היה חלילה להיקלע לאותה הסיטואציה, לאותו מצב בדיוק. כיוון שהיא לא העלתה בדעתה כזו מציאות, היא מוגדרת כאנוסה לחלוטין. היות והיא מוגדרת כאנוסה, היא פטורה מלשלם. אבל כאן שימו לב לנקודה למחשבה. אמר הרב: ייתכן מאוד שהאימא שהלכה לפינת המבצעים והשאירה עגלה עם תינוק מופקרת, היא חייבת כפרה. לא משאירים תינוק בצורה כזאת. עוד לא המציאו

איתורן לעגלות שאפשר למצוא אותו. היא חייבת כפרה. ועל זה אומרת הגמרא בתלמוד במסכת סנהדרין דף יט, וכך גם הובא להלכה שהתקין אחד מגדולי האמוראים, התקין בעיר שלו ציפורי, שאישה לא תלך במצב שהיא הולכת ברשות הרבים והבן שלה עומד מאחורה. למה? כי מסופר בגמרא שכבר קרה כזה סיפור שאישה הלכה ובנה מאחריה ובאו פריצים גנבים וחטפו אותו. זה לא מקרה מהיום. חכמינו זכרונם לברכה כבר צפו וראו מקרים מהסוג הזה. ואף אחד לא יודע, חלילה, מה יקרה איתו עוד דקה. אבל דבר אחד אנחנו לומדים: שחכמים ראו בהסתכלות שלהם, באספקלריה שלהם כמה יש חשיבות לשים לב, לשים לב לחיי אדם, להיות ערניים. אנחנו יכולים לקרוא לזה ילדים שנשכחים ברכב או

ילד שנחטף, תינוק שנחטף באמצע היום. ובגמרא זה מובא במילים אחרות, אבל זה כבר כתוב בגמרא. תהיה ערני. תהיה ערני לפיקדון שאלוקים נתן לך. תהיה ערני ליכולות שאלוקים נתן לך. זה יכול להיות מושלך לא רק על החיים של האדם כלפי הילדים שלו או כלפי בני אדם אחרים, גם על חיי הרוח של האדם. קיבלת יכולות, אל תפקיר אותם. אל תגרום שמישהו אחר יגנוב לך אותם. תנצל את הכישורים שלך, תנצל את היכולות שלך. יהי רצון שנזכה לראות ברכה בעמלנו ונראה רק טוב ונחת, אמן ואמן.