"אני לא אלמנה. אני אשתו של אליעזר": נועה בוצר על הגעגוע לאחר האובדן

אני שמחה בשבילו. אני מאוד שמחה בשבילו. א יחסר לי להרגיש את האש שלו. לפעמים הוא מגיע עליי בחלומות כזה עם האש הזאתי, אבל חסר לי להרגיש את זה ביום יום, כי זה היה הכוח שמניע אותי. עכשיו אני צריכה למצוא את האש הזאתי.

נועה בוצר מה שלובר איך קמת בוקר? אני קמה ב מזנקת מהמיטה במיוחד מאז שעברנו לירושלים.

כן. למה?

כי האש פה היא אני ישר מרגישה אותה ואני פשוט היא חודרת לי לעצמות ואני גורמת לי ישר לנהר את הכל ולקום אל המציאות.

וזה טוב או לא טוב?

אמ טוב כי אני אוהבת אש. זה פחות טוב כי אני קצת לא כל כך אוהבת את התחושה שמתלווה. א אני בעצם חיה עם כאב מאוד גדול אז אני קמה בבוקר ואני קמה עם הכאב. זה כזה זה לא נעים. ו א יש משהו בלילה שהוא מאוד מאסף אותי. א

זאת אומרת בבוקר יותר כואב מאשר בלילה.

כן.

מעניין מה שאת אומרת כי יש כאלה שאומרים הפוך.

לא. אני בלילה אני ישר יודעת שאני מתחברת לאליעזר. הנשמות שלנו ישר מתאחדות ואני מרגישה אותו והוא נוכח ו אני עטופה ומוגנת וגם חולמת עליו. א לא כל הזמן אבל אני כן כן מגיעה אליי. א והיום זה יותר קשה כי גם פעלנו הרבה ביחד אז החיסרון הוא א יותר כואב.

מה החלום האחרון שחלמת לאליעזר? זה לא חלומות זה חלומות מאוד א א וואי החלום האחרון שחלמתי שאני אספר אותו יש חלומות שאני לא מספרת

כן

א זה היה לפני א ה שהיית המלחמה עם איראן אמ והוא הגיע אליי אמ א היינו כזה ברחבה של הכותל. א וראיתי אותו, קודם כל הוא ישב שם, הייתה איזשהיא חומה א והוא ישב עליה והוא היה הגוף שלו הוא ישב על החומה, נישען עליה, הגוף שלו היה מחובר א לאדמה שהייתה מאחורי החומה א וממנו צמח תינוק. א ונגעתי בתינוק ונגעתי בו א וזה הרגיש כאילו גם שזה הוא גם הוא וגם התינוק שצומח ממנו אמ ואז אחר כך אמא שלו ישבה לידו ואז אחר כך כזה הסטתי כזה את המבט ואני רואה אותו מולי והוא קרא אליי ואני קראתי אליו ואמרתי לו אליעזר זה זה לא כאילו תל תלשו ממני איבר אחד. זה כאילו תלשו ממני את כל האיברים בגוף. אני אני ואז הוא הסתכל עליי, הוא

לא דיבר בהתחלה, הוא רק הסתכל עליי והוא הרגיש את הכאב שלי. הוא אמר לי שבוע שבועיים. זהו, אני התעוררתי. לא הבנתי מה זה שבוע שבועיים. גם לא אמרתי לאף אחד כי אני מאוד ממננת כזה את מה שאני אומרת כדי לא א

לא יש שמה מוזרה אולי

כדי שזה לא יהיה שמה מוזר או

אה לא כי אני לא רוצה כזה את יודעת לבוא קודם כל אני לא מתעסקת עם זמן אני אני בנוכחות עכשיו אני לא אה אני לא יודעת מה זה זמן אמ אה את יודעת ביום יום אני כן חלק מהזמן אני לא מתנהרת מהקיום פהכן

אבל אה א אבל בכל מה שקשור למציאות שלה לעתיד לבוא א בגלל שאני לא רוצה להגביל אותה ואני רוצה לאפשר לה לקרות בכל רגע אז אני לא מתעסקת עם הזמן מבחינתי הכל יכול לקרות בכל רגע כמו שהחיים שלי התהפחו ככה

כן

התהפחו הם הכל יכול להתהפך ולהשתנות ו מציאות הכי מתיבה לכולם

היית מאמינה שפעם תהיה התלווה לשם שלך אה מילה אלמנה.

אה הנה נגעת בנקודה. אני לא קוראת לעצמי אלמנה.

באמת

לא. אני אשתו של אליעזר והוא בעלי ואנחנו הולכים לחזור להיות ביחד. זה אין לי א זה זה הקשר שלנו. זה קשר של נשמות. נוצרים אומרים עד שהמוות יפריד בינינו. המוות לא המוות זה מילה. א אני לא מרגישה שהוא פחות נוכח בחיים שלי או ש א אני רוצה להיות במקום אחר. אני אני רוצה את אליעזר. אני עדיין רוצה את אליעזר. אני משתוקקת אליו אפילו יותר. זה האהבה שלנו היא רק מתעצמת. אני מרגישה גם את האהבה שלו אליי. אה והיא גדלה והיא והגעגוע הוא כואב. אבל געגועה בסוף יש לו א יש בו תקווה.

כמה זמן הכרתם בעצם? כמה זמן הייתם ביחד מהרגע שבו הכרתם עד עד שקרה המקרה?

אנחנו 25 שנים ביחד. הכרתי אותו כשהייתי בת 18. הגעתי לצפת במקור אני מרעננה. אה

איזה משפחה גדלת?

אה גדלתי בבית. א ההורים שלי הם בעצם עלו מאיראן א מפרס. לכן את כזאת יפה עם כל הפרסיות יפות.

אוקיי.

אה וגדלתי בבית מאוד שמרני אה ו א שהוא גם אפילו מאוד שונה מהסביבה א שבעצם א התחנכתי בה.

כן.

אמ א ותמיד הייתי עם הפערים האלה של העולם ושל הבית. אמ אני חושבת שאפילו היו תקופות שהייתי כזה במין פיצול אישיות. כן

אמ עד ש עד שהרגשתי את הצורך אה להתאחד עם עצמי ולהיות יותר שלמה עם הערכים שקיבלתי א ועם האמת שהיא חקוקה בבשרי שגדלתי עליה א ובעצם עשיתי את המהפך הזה בזמן ש סיימתי יב בעצם מיד אחר כך הגעתי לצפת, הגעתי למכון אלטה

חבד.

כן, הייתי שם חודש וחצי מאוד מחוברת לחבד ולתורה של ולתניה ולכל ה לתודעה הזאתי שהרבי מביא. אני מאוד מחוברת אליו.

א אבל היה לי קצת קשה מסגרת. א אני בכלל בן אדם שקשה במסגרות. א לא שאני לא מאמינה במסגרות אבל א אני כזה בונה לעצמי את המסגרת שמתאימה ונכנס אותו דבר גם אני קשה לי מסגרות זה בסדר אני מבינה אותך הכי הרבה כפי שיש כן

א אז זהו ואז דילגתי כזה מ לימודים שהתחברתי אליהם כזה ממדרשה למדרשה צפת עיר של רוח והיא מאוד מאפשרת את ה קבלה הזאתי די מהר הגעתי לאליעזר למען האמת כבר ביום הראשון אמרו לי וואי איך את מתאימה לבוצר אני לא לא אני כרגע עכשיו פה בשביל עצמי אבל א

א גו בצפת באותו

אליעזר הוא הוא נולד וגדל בצפת בעיר העתיקה

וואי

כן אמ ובעצם אה אה כזה הנחתי את זה בצד א את זה שאמרו לי את זה א והייתי התערכתי אצלהם בבית הם אליעזר גדל בבית א א שבעצם חי חיים שליחות א מאוד אמיתי צה ועמוקה ההורים שלו בעצם הם הקימו ארגון שנקרא לבנות ולהיבנות א והם נותנים בעצם מענה וחיבור לחבר'ה שמגיעים מארצות הברית א ובכלל מכל ה א הארצות הדוברות אנגלית א כדי להגיע ולקבל חיבור חוויתי לארץ ישראל אמ יש להם בית מאוד מאוד פתוח ומאוד מזמין ואני אני הגעתי אליהם ואליעזר הוא גם בין יתר הדברים שהוא עושה הוא גם מצייר אז הגעתי לבית וראיתי את הציורים שלו והסתקרנתי

ברור ציורים זה דבר כובש כי אתה רואה יצירה של בן אדם א

סיכוי נוכחת כזאת

ואמרתי וואי מי זה מי זה הבן אדם הזה שמאחורי הציורים והנחתי את זה

כן

לא אה לא לא חזר אליי הייתי מאוד מאוד בתוך החוויה של ההתחדשות אה עם עם הפנימיות של התורה. כאילו זה בעצם פעם ראשונה שנפגשתי עם פנימיות התורה וזה מאוד החיירתי. א זה א תחושה שהיא עד היום מלווה אותי ואני לא מוותרת עליה.

וואי לא כשאת הולכת בסדרות של צפת זה כאילו הקבלה עופת אותך ממש את מרגישה את זה לגמרי. זה נכון?

הכל שמה מאוד חי.

נכון.

בדמי יש משהו מאוד כיף בצפת בהתחלה זה שאתה יכול ללכת לאיבוד.

נכון? זה ממש כיף ללכת לאיבוד.

גם בירושלים את הולכת לאיבוד. יש לזה במקבילה הזאת של החומות האלה שסוגרות והסלעים ו אני הולכת כאן הרבה לאיבוד שאני יוצאת בירושלים. אנחנו צריכות ללכת לאיבוד ביחד.

אוקיי.

ו ואז א בעצם המפגש הראשון שלי ושל אליעזר היה מחוץ לבית הכנסת בקבלת שבת. א אה אני ראיתי אותו והוא ראה אותי

וכמה הוא היה אז עד 18 והוא

הוא קטן ממני בשלושה חודשים

אה וואו שני קטינים

א זהו וככה כזה ניצאת האש האש א כזה הרגשנו אותה שנינו ובמקביל א שתי חברות משותפות שלנו הם א בעצם קו על הפת על הפטיש טיש אה

ויצרו את ה את החיבור

אני בעצם אמרתי לך קודם שאני זוכרת אותך כאילו בגלגול הקודם דעת לפני שהייתם בהודו

נכון

הייתם בבית יהודי בהודו לב יהודי בהודו באחד הארגונים והיינו קצת בקשר כי יוצא שאני כאילו חונכת הרבה צעירים שנמצאים ב אמנם אני בית חבד אבל הרבה כזה שמדברות איתי על פה ושם משם ופה א זה היה לפני הרבה שנים כבר זאתם בעצם התח מתחתנים ומקימים בית של שליחות, בית של נתינה. זאת אומרת, נורא ברור לשניכם שאתם א החיים שלכם לא יהיו חיים

לגמרי. קודם כל זה משהו שאליעזר מאוד אה אה התעכב עליו לפני שהחלטנו שאנחנו מתחתנים. כאילו הוא רצה לדעת שאני מסונחרנת איתו על זה לגמרי. כאילו הוא ראה לא זה היה ברור. אה אני גם ידעתי שאני אה אה רוצה לחיות חיים שליחות למען הכלל. כאילו זה היה לי מאוד ברור. לא ידעתי שזה יהיה בכזאת רמה ובכאלה עוצמות. א את יודעת אני יש כאילו את אה צריך הרבה פעמים יש איזשהיא הפריה כזאתי שהיא קוראת.

כן.

א אז זה היה אצלי בכוח אבל מי שבאמת אה עזר לי להוציא את זה לפועל זה החיבור שלי עם אליעזר. ההפריה בינינו זאת שיצרה כאילו את הצורה הזאתי של איך שזה אחרי זה נפגש עם העולם.

יודעת מה אני חושבת לעצמי ש ואז כשהוא נעלם מהעין יש יותר אפילו כאב ואולי יותר כי לא רק היינו בעל ואישה היינו במשימה משותפת בחיים האלה

ואז זה גם באיזשהו מקום את שואלת את עצמך אז מה המשימה שלי עכשיו? אז קודם כל לא היינו

חשוב לי הסמנטיקה היא מאוד חשובה לי

חשוב שאת אומרת לי אוקיי

כן אדון עובה

כן אני ממש מדברת בלשון עוה כי אני מאמינה בכוח של הדיבור אני מאמינה במה שיוצא ממני א

את יודעת יש שיגידו שאת קצת זה קצת הזוי כי את אומרת

אני אגיד לך מה אני הייתי בלוויה אני נפגשתי עם אליעזר כשהוא היה בתוך הארון ראיתי את הגוף שלו בלי חיים אני יכולה להתכחש לזה. כן.

כאילו זה קרה.

אני לא מתכחשת למשהו שקרה, אבל אני בוחרת לחיות במימד אחר.

מה אנשים אומרים על זה? זאת שאלה. זאת אומרת, יש אנש

מה את אומרת על זה? זהו. אני בדיוק באתי להגיד שאני יש לי הבנה מסוימת, אבל יהיו אנשים שיגידו שאת בורחת באמת מה וזה בסדר, מותר גם לברוח שאת בורחת מה

מהכץ של הכאב, מה שמצד שני זה לא נכון, כי אני רואה פה כל כך הרבה כאב בעיניים שלך. לכן אני יכולה להבין אותך. אני אני יכולה להבין שלכאב יש המון המון צורות בגוונים ו מבחינתך בכלל אני יכולה להבין נסיעת הפחים הבנת לכן זה לא מוזר לי כל כך

זאת אומרת אני יכולה להבין שאת יודעת יש לך את הידיעה שזה כן היינו בעבר אבל אתם עדיין את בוחרת

עדיין אנחנו בצורה אחרת

הגוף של אליעזר לא נוכח איתי

אני חסרה את זה וכואבת את את זה מאוד. אני מתגעגעת למגע בגוף שלו החי. אני לא אני לא בורחת מזה, אבל אני בוחרת להיות במקום שהוא רואה מעל ומעבר למה שהעיניים מספרות. כי אני מבינה שהעיניים שלנו כמו שהם היום הם מאוד מוגבלות ביכולת שלהם לראות. ו ומתוך זה אני גם מתחברת לכאב הכללי של המציאות ו קורה פה הרבה קושי וכאב ואנשים שמבקשים לראות מעבר למה שמוקרן לנו בריפית כבר כל כך הרבה שנים ואני שואפת לשם אני שואפת לחיים האלה

את מרגישה שהשנתיים האחרונות אתה יודעת בדיוק מה שקרה לך האבל הפרטי שלך והכאב הפרטי שלך עם בעלך בעצם התערבב בכל המה שקורה לנו מאז הורבתי זהו מאז השביעי באוקטובר ואת מרגישה שזה

זה עוזר לך קצת ב קצת לא יש איזה חלוקת כאב כזאת את לא לבד בכאב בעובדן או שלהפך אני אגיד לך בסוף ואני אומרת את זה בצער כל אחד נמצא עם הכאב שלו בסוף והלוואי וזה לא היה ככה. הלוואי ו נרגיש את הכאב אחד של השני וזה יספיק לנו כדי שלא נצטרך להרגיש עוד כאב בשביל להתעורר. אבל אנשים מאוד מפחדים מכאב. נכון כשבן אדם בוכה ישר אומר לו אל תבכה קח מים תאכל משהו מה ישמח אותך ולא נותנים בעצם לשהוט זה נכון

כן

אפילו אני הבאתי לך מקודם הבטיח אמרתי לך זה ישמח אותך כי העיניים שלך

לא אין סתירה אני יכולה להיות שמחה גם כאילו אני אני רוצה להיות שמחה אני מחפשת להיות שמחה אני לא מחפשת להתבחבש בתוך הצער אבל אני לא רוצה להפוך את הכאב להיות עצב.

אז אליעזר הוא זמר. תספרי קצת על ה והרבה מכירים בעצם הרבה מכירים את אליעזר בוצר. הרבה קראו לו בוצר לא אליעזר נכון זה היה יותר אני הראשונה הראשונה שקראה לו אליעזר אחרי שנים שאף אחד לא קרא לו ככה.

לא כי זה מתבקש בוצר זה כזה אחי. אה הרבה מכירים אותו דרך השירים שלו.

נכון.

ספרי קצת על היצ על היצירה הזאת שלו. א אז ככה היצירה היא בעצם ביטוי של כל ה א מהואים וה עולם הפנימי שמתקיים וגם העולם הפנימי שהוא שואף לקראתו א והוא תמיד א התחיל מהמקומות הכי אישיים ופרטיים ונוגע במקומות הכי כלליים א שלנו אה א כעם

נכון כי אני יכולה להגיד לך שהרבה מהחיבור של אנשים ליצירה של א של אליעזר זה דווקא כי את מרגישה שיש שם הרבה תהום הרבה תהומות

נכון

ממש מרגישים את זה בעצמות בשירים מסוימים ממש הרגשתי אמרתי אמרתי לעצמי מה מה הוא מה עבר עליו כשהוא כתב את השיר הזה

איפה הוא ישב ממש נמיינתי אותו כמו בתוך איזה בקעה כזאת אמרתי שם הוא ישב לכתוב משהו לא יודעת זה

זה אליעזר הוא את באמת הוא איש של גם הוא איש של השייה כן הוא איש של חזון ושל השייה אבל אה אמ עיקר הזמן שלו במיוחד בשנים האחרונות ככה הייתה לנו הייתה איזשהי נקודה של תפנית שבעצם הוא בחר יותר להקדיש בתוך כוח העולם של היצירה.

כן.

אמ אבל הוא הוא אליעזר הוא מתבד הוא מתבודד כל יום שעה אחת. אין יום שהוא לא מתבודד. אין כזה דבר. ערב

לרוב זה זמן של בוקר אבל אה אם יש התרחשויות במשך היום אבל אין כזה דבר יום בלי התבודדות. אין כזה דבר יום שהוא לא בעצם א יושב ושופך א את הלב שלו בפני כונו. א וובעצם הוא מאוד ישתדל בזמן הזה שהוא יהיה נקי רק לשיח

ולא ליצירה. אבל מתוך זה, מתוך השעה הזאתי, היא גם מתפתחת היצירה,

נכון? כן.

א א וויש לו יכולת א בעצם דרך ה א דרך עצמו א להתחבר א למקומות מאוד מאוד עמוקים שהם קשורים לכלל. קוראים לזה נשמה כללית. זה לא משהו מסובך, כאילו את יודעת א הוא פשוט נשמה כללית והוא מרגיש. הוא מאוד אה יש לו יכולת גם לראות א אם את יושבת איתו בשיחה הוא יכול ברגע אחד לקלוט כאילו לקלוט אותך, לראות אותך כאילו את הפנימיות שלך, את המקום הגבוה בפנימיות שלך. ולשמה הוא פונה. וגם כשהוא נמצא בתוך התהומות הוא תמיד פונה גם אל המקום הגבוה שבתוך המציאות. את האפשרות הזאתי גם לראות מעל ולא רק להיות בתוך. אז הוא נמצא בתוך התאומות אבל הוא גם א הוא יודע איך לצאת מהם. אני סומכת עליו. אני עדיין סומכת עליו.

אין לך כעס. איך הלכת ככה? השארת אותי. שמונה ילדים.

לא אני לא נכנסת לכעס. כעס זה אנרגיה לא טובה. היא לא עושה לי טוב. אין לי מה לכו

יפה מלא אני אומרת את זה אני מצליחה.

לילדים יש כעס?

לא. אנחנו אוהבים אותו ואנחנו יודעים מי הוא. אנחנו יודעים מה התפקיד שלו. אנחנו ממשיכים את התפקיד ביחד איתו. ספר לי קצת על הילדים? איך א איזה גילאים הילדים שלכם? אה הגדולה שלי בת 23, יש לה שני ילדים, קוראים להל וואי א היא החברה הכי טובה שלי. איזה כיף.

כן, כולם החברות הכי טובות שלי, אבל כאילו היא תהי כזה מתחילה את הדרך. כן. שלא יתפסו אותי פה עכשיו על

כן כן. אמא אוהבת את כל הילדים. בבקשה.

הם יודעים את זה.

הם יודעים.

א לשנייה קוראים איינה. אה אמ יש לה גם תינוקי חמוד. א

סבתא.

כן. עם סבתא וואי איזה כיף זה להיות סבתא

אני מחכה אני עוד לא יכולה להגיד זה מלא

כן א ויש אתמור אמ שהיא בהריון חמודה ואז יש את רואה ישראל ויוספו והשראה רבקה ואורי בת גלים ואריאל שירה

אז אריאל בעצם הכי קטנה

הכי קטנה

כמה עם בתשע

קטנה ממש כאילו

כן כיתה ד'

כן עלתה לכיתה ד' אתמול

יואו איך היא

אמ

שהיא לא רואה את אבא לידה זאת אומרת לקטנים הכי מצד אחד אולי הכי פשוט להסביר וגם הכי קשה להסביר יש איזה מין כזה

שאני אגיד לך משהו אנחנו עברנו לצפון מהצפון עברנו עכשיו לירושלים והיינו צריכים לצמצם את החיות שהיו לנו בבית כי זה לא היה אפשרי בעמוקה גרנו בתוך היער א וכאן אנחנו גרים בבית שלא כל כך אפשר לגדל בו יותר מדי חיות אז שחרנו כלב אחד והבת שלי מאוד התאבלה על זה ובחתה ובכתה ואז רציתי להכניס אותה לפרופורציות כאילו את יודעת את מי איבדנו לפני א כלב יש אבא

ואז היא אמרה לי את זה באכי פשוט אבא הוא הולך לחזור וואו וואו

וה ממשיכה לבכות על הכלב

יואו אבל דעת זאת את משקפת לה את זה כל הזמן

זה זה גם הם אמ אנחנו ביחד בתוך זה ו תשמעי אם גם לא נשארים לבד השם גם מראה להם אם זה דרך החלומות שהם חולמים חלומות מאוד חזקים על ה א וגם אליעזר הוא הוא אומר את זה בפי מלא שהוא הולך לחזור לא רק לי. לפעמים הכאב ממסך אותי כל כך ואז כשאני בתוך הכאב אין לי את האפשרות להיות בתקשורת נקייה איתו כי אני בתוך עצמי ולא לא מצליחה לראות מעבר. ואז פתאום אני שולחת מקבלת הודעות מאנשים שאני לא מכירה שחלמו עליו, שזה שולחים לי מסרים דרכו. א אני עטופה כאילו הוא לא הוא לא נותן לי לשקוע כאילו אני מבינה שיש תכלית למה שאנחנו אומרים עכשיו ושזה הולך לאיפהשהו מתי זה יקרה אני לא יודעת אבל אני צועדת לשם וואי את כזאת מיוחדת באמת באמת מיוחדת את יודעת את זה נכון

רוב רוב הזמן קראו לי מוזרה

באמת יש יודעת הפסח קל קטן מאוד בין זה לבין זה

שהבנתי שהיא מוזרה זה מחמאה

כן תמיד קראו לך מוזרת

א לא תמיד כן אני סתם עכשיו נכנסת יותר מדי גם לנו אני גם מאוד רגילה והכל סבבה אמ אה לא יודעת כי אני גם קצת כזה את יודעת כמו שאנחנו עכשיו מדברות כאילו רוב העולם כאילו יושבים עומדים מול ה אה אה גופה ו ומדברים עליה כבר בלשון עבר מבינה אני לא יכולה לעשות את זה זה נראה לי מאוד מוזר כאילו הוא פה אני מרגישה אותו

מה תשיף שיתחילו להציע לך הצעות שידוכים

חס וחלילה פעם אחת התקשר אליי איזה מישהו אז היה מערץ להזיות הייתי בהכנות לשבת לשישי שאני בקושי רב כאילו עושה את זה אנחנו היינו מערכים כל שבת ואני מבשלת להמונים ופתאום כזה כל כזה מאוד א צומצם אפילו שאנחנו משפחה גדולה אבל אין לי עוד לא חזר לי החשקן כן הצון הזה שהוא הנפש של תוך מאוד אוהבת לבשל ואני מאוד אוהבת לשמח דרך האוכל וזה מאוד קשה לי אבל דרך תוך כדי שאני מבשלת לשבת מישהו מתקשר ואני תוך כדי שהוא מדבר איתי הייתי בהתחלה נחמדה כי הוא פתח באליעזר ותט חשבתי שהוא רוצה ואז הוא פשוט אני קולטת שהוא כאילו מציע את עצמו ואני כזה

אה וואו

ואני כזה אני נשואה באושר ואושר לא רלוונטי חבן שלי בן 17 בן 16 הוא אומר שהוא בן 18 אז זה כבר הורדתי לו שנה אבל הוא בן 16 אמ הוא אה שמע את השיחה הזאתי עוד שנייה יצא עליו כאילו

ובטח הוא אומר היא משוגעת לגמרי מה נשואה

מה אכפת לי שחשוב שאני משוגעת אני לא מחפש את אף אחד ליזור מכיר אותי ויודע מי אני וזה הדבר הכי שמעניין אותי

אבל את מבינה שלרוב העולם זה לא נראה ככה

בסדר אני מכבדת גם את מי שבוחרת כאילו להתחתן אני לא חס ושלום באה אבל אני א אני אה רוצה רצה לנצל את האנרגיה הזאתי שאני נמצאת בה עכשיו ולטעל אותה למה שאני הכי מאמינה בו וזה חיים של גאולה ותחיית המתים שם אני הולכת ואני לא רוצה את זה רק בשבילי אני רוצה את זה גם בשביל כל הנשמות הכואבות יש כל כך הרבה כאב פה וכל כך הרבה אנשים שמתובבים עם החיסרון הזה וזה חיסרון שאי אפשר בכלל זה זה כאב שהוא בלתי נסבל ואני לא בנויה לל לסבל וייסורים. אני לא באתי לכאן כדי לסבול. אני נשמה שמתענגת על השם. זה לא שייך אליי. מצליחה לישון בלילה?

אני שנה טוב מאוד. אמרתי לך, ללא זה הזמן הכי א הכי מרפא שלי. שנות מרפאות מאוד. הם נותנת לי את הכוח להמשיך.

ואת מצליחה להיות שמחה ביום?

כן, אני שמחה. אני מאוד א אני בנוכחות אז אני את יודעת הילדים משמחים אותי, הנכדים משמחים אותי, הטבע משמח אותי, התורה משמחת אותי מאוד אני אוהבת ללמוד

מה את הכי אוהבת ללמוד? אני אוהבת ללמוד קודם כל את השירים של אליעזר. אני מאוד אוהבת ללמוד. א אני אוהבת ללמוד את הזוהר והרמחל. א והאמת אני אני מסתובבת כזה מאז שהכל קרה. אני כזה השם כל הזמן שולח לי דברים כזה שהם בדיוק קשורים למה שאני זקוקה לו. אני כזה וזה וזה ממש מחייה אותי. היא נותן לי תקווה. בעצם התחנות שלכם בחיים ביחד היו התחלתם בצפת, המשכתם

התחלנו בצפת, הכרנו בצפת.

זהו, היו הרבה תחנות, נכון? כן. כן.

אז היה צפת ואחר כך לאן? לאן עברתם?

אחרי צפת בעצם אה א התחתנו וגרנו בגב. בעצם השנה הראשונה שלנו באנטיפדה השנייה גרנו ב-851 ביתמר אליעזר היה בצבא ואני גרתי שם א אתה שנה איתה תקופה מאוד מאוד קשוחה

כן

אליעזר איך שהוא השתחרר מהצבא הוא הפך להיות קצין ביטחון בעצם א את כל הקישורים הצבאים שלו הוא א הביא למען אנשי גבר והתושבים שם א עשה כל מיני בכל מקום שהוא הגיע אליו הוא פשוט עשה דברים מופלאים הוא בעצם מאוד חיזק את החיבור בין הצבא לבין המתיישבים

כן

אמ וגם עשה פעולות מעשיות הוא עשה כל מיני א אימונים לנשים בירי א כל מיני דברים כזה הוא תמיד מגיע והוא חושב על כל הדברים האלה מחוץ לקופסה שאף אחד לא היה בכלל מגיע אליהם

וזה הכי מובן מאליו ואז אחרי זה זה כזה איך זה לא היה עד עכשיו וזה ממשיך לקרות א

אה אמ ו ואז א הייתה תקופה מאוד מאוד מאוד מאוד קשוחה מאוד קשוחה לי עזר להתמודד עם דברים מאוד מאוד קשים רע דברים מאוד קשים אמ ו משם בעצם אה לפני פסח אחרי שנה וחצי שנתיים שהיינו שם זה התקופה הזויה באמת היינו הולכים בבוקר ל להלוויות ובערב היינו נשים לחתונות ממש ככה.

אמ לי זה היה מאוד קשה גם הברים האלה היו לי מאוד קשים.

כן.

אמ אני זוכרת שהיו נשים שסיפרו שהם מסדרות את הבית כל בוקר כי יכול להיות שבערב יגיעו שמה לנחום אבלים. לא יודעים מ מי יחזור בל.

שמי אחותי. אני מאז זה מה שאני זה בראש שלי. את יודעת זה דברים שהם רוטפים אותך. כן,

יודעת, מלא דברים א שהתקבעו אצלי שם אני עובדת עליהם, אבל כאילו זה אחרי אליעזר קר קראנו לזה קראנו לזה תקופת המוות כאילו כן

אתת אתה איבדנו כל כך הרבה חברים אהובים ויקרים

א שאליעזר המשיך להיות איתם גם אחר כך אם זה בשירים שלו אם זה ב א בנוכחות שהוא הרגיש אותם אה א בעצם לפני לפני פסח ח הודיעו לנו שחבר של אליעזר אל דניאל מנדל נהרג בשכם א ואז חיפשנו אליאזר חיפש את חברים שלו מהצוות הוא היה איתו בצוות אז הוא חיפש אותם כדי להודיע להם זה כבר היה אחרי שאליעזר השתחרר והוא היה קצין ביטחון והוא המשיך בעצם להיות הוא היה קצין דניאל א ואז חיפשנו את כל החברים כדי להודיע להם שהוא נהרג וגילינו שכולם בהודו.

כן. ואז הבנו שיש התרחשות בהודו. היינו בתוך כזה מאוד בתוך עצמנו.

ואז אתם עוברים להודו.

ואז היה מין כזה, תראי, אנחנו תמיד חיברנו, חיפשנו את החיבור ואת הקשר לעם ישראל. ובגב ההר אתה חי חיים עם אידיאולוגיה מאוד מאוד גבוהה ואנשים חיים שם במסירות נפש מטורפת ויש להם את האנשים הכי טובים בפר שאפשר למצוא בתוך החברה הישראלית

אבל זה מגזר מאוד מסוים

אבל אבל יש שם מן תחושה של נתק בסוף אתה כאילו היום כבר פחות כן

כן

מאז ההתנתקות אה הגירוש לא יודעת החיבור מחדש של הקוריתוך שהיינו צריכים לעבור משהו השתנה

כן

א אבל אנחנו כבר אז הרגשנו את הפער הזה ובעצם רצינו כמה שיותר לאחט אותו

כן

את ה את השבר את הפער ויצאנו להודו א יצאנו להודו כדי לייצר חיבורים הבנו שבעודו וראינו את זה גם שיש שמה משהו שהוא לא מתאפשר בתוך המציאות הישראלית מי אני צריכה לספר לך את זה המורכבת שלנו ה

אה אם אתה נוסע כדי להער ודוק במזרח יש שם איזה איזשהו שקט שהוא מאפשר קודם כל חיבור לפנימיות שלי,

נכון?

ומתוך זה גם חיבור באמת לזהות שלי. אני תמיד אומרת שזה לא רק החבר'ה עם התרמיל שמגיעים אלינו, גם אנחנו משתנים, גם אנחנו

רואים דברים אחרת.

ברור. מה ש

זה מדהים כי בביכורים שלי בארץ שאני מסתכלת על אנשים אני אומרת לעצמי אם אותו בן אדם היית רואה אותו בנפל אצלך בבית היית מצליחה אפילו לשפוט אותו יותר. אני משתדלת גם כאן לשפוט אבל משהו משהו בשפיטה שלך הוא אחר לגמרי

לגמרי כן יש איזשהיא קבלה כזאתי שאת גם בקבלה עצמית ואת גם בקבלה של האחר נכון

זה

אז כמה שנים בעצם ניהלתם שם את הבית

אז את הבתים ניעלנו 18 שנים אני אליעזר אני בעצם הייתי שם חמש שנים אבל אליעזר המשיך הדרכתי פה זוגות מהארץ הכשרנו אותם ושלחנו אותם לעוד כשאנחנו בעצם דואגים לכל המעטפת לכל האיכסה כמו שאת יודעת ואותם שלחנו בעצם א למפגש עשינו את זה אנחנו חמש שנים ואליעזר בעצם יצא כמעט עם כל זוג כדי להעביר אותו איזשהיא חפיפה

אה עשינו שם גם כל מיני דברים גם פעילויות התנדבותיות בתוך אה א הקהילה האודית גם א פסטיבלים שהבאנו כל מיני אומנים מהארץ ועשינו חיבורים עם אומנים א מאודו א ניסינו מאוד לא להיות זרים א בסביבה שם

כן

אמ

כן שזה גם חלק מאוד חשוב

נכון כן, כי בסוף שאתה בא לתת אתה גם אתה בסופו של דבר גם מקבל, אתה גם עובר איזשהו תהליך של שינוי

שאני מאוד מברכת עליו. זה דבר שהוא הצמיח וגידל אותי. אני אף פעם לא באה ומסתכלת על אנשים א אני לא באה עם אג'נדות.

כן. ולעמוקה, מתי הגעתם?

לעמוקה? אה, וואי, את עצרת אותי בהתחלה, עברנו עוד מלא דברים.

אה או אחרי הודו לא עמוקה עוד היו עוד מקומות. תקשיב, את כולך מעברים

בגלל זה החלפתי את השם לנועה. הייתי קורמית לפני כן.

בסדר לא סיפרת לי.

כן. החלפתי אחרי הילדה השלישית היה שם איזשהו תהליך שאני עברתי עם עצמי והרגשתי שאני צריכה להחליף את השם. אז החלפתי לנועם. וואו. כן. זה היה כזה בשיח עם הרב מרדכי אליהו. הוא כיוון אותי לשם הזה. בהתחלה הוא אמר נוע ואני כזה כל הנועות שאני מכירה עוברות לי בראש. לא לא נועה. ווא שאלתי אותו כאילו למה נוע זה הוא אמר לי כי אחת מחמש בנות צלופחן שהיו ידועות באבתן לארץ ישראל והשורש נשמה שלך הוא של ארץ ישראל א ואז כזה כזה למדתי על הדמות שלה חקרתי בכלל על חמש דנות צלף אחד א

ואת מתגעגעת לגרמבית

לא וואו כן לא מתגעגע האמת תמיד שאמרתי את השם שלי זה היה כזה איפה הבנתי לא מחובר מנותק ממך

הבנתי מנותק כי זה עדיין כאילו כשההורים שלי קוראים לי ככה וזה בסדר שהם קוראים לי ככה זה עדיין עושה לי הרגשה חמה כזאתי אבל זה לא השם שהולך לפניי

וואו אז אז אחרי הודו מה מה היה לאן הבתי

אז בעצם אנחנו הקמיהה שלנו והשאיפה שלנו היא הייתה כמה שיותר א מה שמתאפשר בהודו להמשיך אותו פה בארץ

כן

אה כי פה פה זה החיים שלנו.

כן.

א וכל מה שעשינו פה זה יצרנו כל מיני מרחבים שמאפשרים את מה שמתאפשר שם.

וואו.

העתקנו את זה פה לארץ. אמ אם זה בחווה שהייתה לנו בצפון ביער הבעל שם טוב היא עדיין קיימת. רק הרשויות מאוד עושים לנו שם בעיות. אם זה בתל אביב א שגרנו שם 10 שנים בנבי צדק ופעלנו שמה המון. א ובכלל גם כל מקום כאילו גם כשעברנו לצפת עכשיו שבעצם חזרנו לצפת כי גם הייתה תקופה שגרנו בצפת והייתה לנו שם מדרשה לבנות שכזה א חזרו מאודו וגם כזה באו בעצם א אה ל כאילו הרצון הוא בעצם שמה שנפתח שם הוא ימשיך פה בארץ

וומה שאנחנו מאפשרים זה את ההנגשה של ה עולם התוכן היהודי כאילו בוא זה שלך בוא תיקח מה שאתה רוצה אין פה שום עסקת חבילה כאילו תהיה מה שאתה רוצה תחיך שאתה רוצה רק תדע שזה שלך חבל שלא תשתמש בזה

בעצם כל מה שאת מספרת פה אני חושבת לעצמי ש כשאליעזר א נקרא לזה נעלם מהעין שלנו זה לא בן אדם רגיל שדעת אין בן אדם רגיל אבל זה לא בן אדם יודעת מן השורה ש ש שקורה לו מה שקורה לו ו זה כאילו יש בזה עוד הרבה יותר אתגר הרבה יותר התמודדות נכון

תראי אני הגעתי לפה שבת לדבר איתך זה לא משהו שאני עושה

כן

יושבת ומתעיינת לא יוצא לי אבל זה לא משהו שעשיתי לפני

אני ממש לא אני לא זה לא אה לא תמיד יש את אליעזר שהוא הולך לפניי עכשיו הוא כזה לצידי מחייב את מרגישה שאת בעצם עברת בפרונט את עכשיו את עכשיו גם המייצגת גם ה

מה אני יכולה לעשות אני רוצה להגיע אני מאמינה בחיים של גאולה אני חושבת שהעולם הבא א אני יודעת שהוא הולך להיות פה ושהוא מתקרב אלינו ואני רוצה להכין את הכלים לקראת זה

ומה זה אומר

קודם כל להתחיל לדבר על זה תחיל לדבר על זה תחיית המתים זה לא משהו אנחנו מתפללים על אה אה מאמינים בזה אבל לא איך את רואה את זה? אני עובדת על איך לראות את זה. אני כאילו אני אני פתוחה לראות מה מגיע אליי. אני מבינה שזה משהו שהוא אפשרי. תראי, אנחנו עברנו לידות. אנחנו יודעות שזה משהו שהוא יודעת, כאילו אנשים התרגלו לחשוב שידה זה דבר טבעי וזה, אבל אנחנו היינו שם, אנחנו יודעות מה זה. כל מי שעברה לידה יודעת שזה כאילו מעל הטבע. אין מצב שזה משהו טבעי. אני הייתי בלידות של הבנות שלי ואני פשוט הייתי שם ואני אמרתי וואו אין סיכוי שיש משהו גשמי בעולם הזה זה הכל ראיתי את זה בעיניים שלי איך זה פשוט זה אור מצומצם

זה לא זה לא משהו גשמי זה לא יכול להיות זה אור מצומצם וזה וזה נתן לי א זה נשמתי אחר כך כי הבנתי שהכל אפשרי הכל אפשרי את מבחינתך היום אליעזר חוזרת או שזה זה ברצון או בידיעה?

ב באמונה.

איפה זה נמצא ב

באמונה, ברצון ובידיעה. להגיד לך שאני כל פעם אוחזת בכולם בבת אחת, לא, אבל זה נמצא שם. יש רגעים שיש התעצמות של הכל, שזה ברור לי, שזה הולך לקרות, ויש רגעים שאני בתוך החושך. אבל אני נגיד עכשיו אני בתקופה של חושך

בימים מאוד מאוד קשים עכשיו

מה זה אומר

א בגלל שאני מתעסקת הרבה בטכני כרגע א של המעבר של הדירה וההתארגנות מחדש של הילדים בתוך המוסדות וכל ה אז אין לי פניות א אמ אין לי פניות כל כך ל להיות להיות בפנימיות. אז א זה מייצר לי חיסרון מאוד גדול, אבל מצד שני אני יודעת שזאת התנועה של החיים, שהחיסרון הזה שאני מרגישה עכשיו הוא מה שיביא לי את ה את הגילוי החדש. מבינה? אז אני מבינה שפה אני צריכה להיות ואני נמצאת שם. אני לא מדלגת מעל המקומות האלה ואני חווה את הכאב במלא עוצמתו. אני לא בן אדם שיודע לזייף ו ואני מאמינה עכשיו אני עכשיו אני באמונה עכשיו אני נמצאת בתוך האמונה

זה קשה

וואי ממש

מאוד קשה

מרגישה בודדה

לא אני לא בן אדם בודד אני אוהבת להיות לבד אבל אני לא בן אדם בודד אני מוקפת, אני אהובה. קודם כל השם אוהב אותי. ברור.

קהל שהוא אוהב אותך. איך את אפשר שלא? וגם אני אוהבת את עצמי. גם אליעזר אוהב אותי וגם הילדים שלי אוהבים אותי והחיות שלי והגיסות שלי וחברות שלי. וואו. ו יש לי מלא אהבה. מה הכי חסר לך בכל זאת? האש שלו. כי נשמה היא כזה עלמי מנוחות.

נהיה לך כזה.

כן. אני שמחה בשבילו. אני מאוד שמחה בשבילו. אמ חסר לי להרגיש את האש שלו. לפעמים הוא מגיע עליי בחלומות כזה עם האש הזאתי, אבל חסר לי להרגיש את זה ביום יום, כי זה היה הכוח שמניעתי. עכשיו אני צריכה למצוא את האש הזאתי בתוכי יותר וזה קשה לי כי מאוד מאוד הסתמחתי עליה. כאילו היה לי פשוט כי זה היה שהיא מכוונת מבינה? כן. ויש מכונת כאילו יש לה נותנת ביטחון א אני שומעת את זה בשירים שלו כן אני עטופה בשירים שלו בואי כאילו גם יש עוד מלא שירים שלא יצאו ערמות ערמות של שירים שלא יצאו כתובים איזה אחד שמה יש אלפים אוקיי יש מאות של שירים שהם מוקלטים בקולו יש עשרות שירים שהם כבר מעובדים ברמה של יציאה. אין נושא

בעולם שהוא לא שר אותו, שהוא לא כתב עליו. אין כזה דבר. הורים בטומים לגמרי. א זה זה מאוד עוטף אותי. וכשאני מרגישה את החיסרון הזה, אני פונה ישר לשם ואז אני מרגישה את זה. כאילו כשקשה לי למצוא את זה מתוכי אז יש לי את זה וככה גם אני מרגיעה את המוח שלי אליעזר הוא מדבר איתי אני שומעת אותו בלב שלי אמ אני גם כותבת אני כותבת אותו כשאני שומעת אותו א ככה זה עוזר לי כזה להרגיש שאני לא חיה בסרט כי זה מאוד ברור כאילו ההבדלים בין הכתיבה שלי לכתיבה שלו ברור שזה עובר איזשהו שהוא איבוד שלי. כן. אני

בסדר, הכל טוב, אני פה. אבל אה אמ אהוא אמר לי כאילו לא להיכנס לבעלה. אומר לי, "הבאתי לך את הכל כדי שלא תיכנסי לתוך הבעלה. את רוצה לשמוע אותי? תשמעי אותי. יש פה כאילו אל תספרי למוח שלך שאני לא פה." אוקיי? כי המוח בעצם הוא חי את מה ש יודעת אין אצלו הבדל בין דמיון למציאות חלום כאילו זה אז כאילו כמה שפחות לספר למוח כדי שהחזרה לא תהיה קשה את מבינה כמה שפחות לקבע ולהגשים את המוות כמה שפחות כי הבעיה של העולם הזה שהוא מאוד מגשים דברים ואז אנחנו את יודעת צריך איזה עולם פנימי מקרין לעולם חיצוני השם משרה עלינו ואז זה העיניים, זה פוגש את העיניים הפנימיות שלנו ואז אנחנו פוגשים את זה בתוך המציאות ואז המפגש

הזה הוא מייצר את המציאות בעצם כשאנחנו בעצם נותנים את את המבט שלנו על הדבר. אוקיי? אז אז אני ממש עובדת על כמה שפחות א להגשים את המוות כמו שהוא נדפס. ויש עוד הרבה כאלה וגם גם כותבות לי המון המון אנשים א שחובות ומרגישות כמוני אדעת רש"י מדבר על זה בהקדמה לספר לשיר השירים שהוא השיר שלי הוא השיר שלה לעתיד לבוא ואני תמיד אהבתי אותו אני קראתי התחלתי לא יודעת למה עשיתי את זה כי זה לא שהייתי עכשיו איזה מרוכבת זיווג או אבל קראתי את שיר השירים בעיקר כי זה עניין אותי כאילו כל השיר הזה זה וקראתי לפני שפגשתי את אליעזר אז בעצם קראתי 40 יום 40 לילה אחרי חצות קראתי את שיר השירים את אליעזר פגשתי ביום הנראה לי 27 או משהו כזה

המשכתי אחרי זה לקימתי כן

אמ א ואני אני הרבה כאילו כל פעם שיש לי איזשהו כאב שאני לא יכולה לענות אני פשוט ניגשת לשיר השירים זה ממש מרגיש לי כמו הסיפור שלי

איזה פסוק אחי מדבר אלייך וואי, אני לא יודעת. קודם כל, יש לי זיכרון מאף אז אל תתפסי אותי עכשיו על להגיד לך פסוק, אבל אני יש שמה המון פסוקים ש שאני אומרת אותם ב וכל העצמות שלי אומרות אותם. כל ה אני מרגישה את זה, מרגישה כאילו זה אני אומרת את זה, כאילו זה הוא מדבר אליי ואני מדברת אליו והשם כזה ברקע כאילו א כן א ורשי כותב שמה בהקדמה בעצם לשיר השירים הוא כותב ששלמה המלך ראה ברוח הקודש לעתיד לבוא את כל הגלויות שעם ישראל הולכים לעבור ואת כל הייסורים ובעצם השיר הזה זה השיר שלה לעתיד לבוא כותב את זה ככה של האלמנות אחיות כך הוא כותב את זה שהם אומרות שבעצם הם רוצות טוב הם רוצות לשוב אל אל האיש שלהם אל

האיש הראשון שלהם אני אקרא לך את החלק הזה ואומר אני שראה שלמה ברוח הקודש שעתידין ישראל לגלוט גולה אחר גולה חורבן אחר חורבן ולהתעונן בגלות זה על כבודם הראשון ולזכור חיבה ראשונה אשר היו סגולה לו מכל העמים לאומר אלך והשוב האלישי הראשון כי טוב לי אז מאתה וזכרו את חסדיו ואת מעלם אשר מעלו ואת הטובות אשר אמר לתת להם באחית הימים. והסד הספר הזה ברוח הקודש בלשון אישה צרורה אלמנות חיות משתוקקת על בעלה מתרפקת על דודה מזכרת אהבת נאוריה אליו ומודה על פשעה אף דודה צר לו בצרתה ומזכיר חסדי נאוריה ואינו יופיה וכישרון פעליה בהם נקשר עמה באהבה זה לא הודיעה כי לא מליבו ענה ולא שילוכה השילוכין כי עוד אשתו והוא אישה

והוא עתיד לשוב אליה וואו מה תרצי שאני אכלה לך לסיום משפט שנזכה לראות בתחיית המתים ו שאני אזכה לחבק את בעלי שוב אמן חיים שלי זה דבר אתה איזה פלא פלא גדול

תק תודה תודה שהזמנת אותי לפה ‏No.