חשיבה חיובית: למה זה חשוב? הרב אפרים אפשטיין (עם כתוביות בעברית)

שלום לכם צופים יקרים. כולכם בוודאי מכירים את המשפט "תחשוב טוב יהיה טוב." אבל האמת היא שזה די מתסכל לשמוע את המשפט הזה ולחשוב שהוא יכול לפתור לנו את כל הבעיות. זה אפילו די מרגיז. אם יש לי איזושהי בעיה מסוימת, זה יכול להיות בעיה כלכלית, זה יכול להיות בעיה בשלום בית, יכול להיות אפילו בעיה בחינוך ילדים, ואז באים אליי ואומרים לי: תקשיב, תחשוב טוב, יהיה טוב. איך משפט כזה יכול לשנות לי את החיים? איך משפט כזה בעצם יכול לנסות ולפתור לי את הקשיים בחיים? אבל האמת היא שאם אנחנו נבין איך פועל המנגנון הזה שנקרא "חשיבה," אז אנחנו נראה שהמשפט הזה הוא נכון, ואפילו מאוד נכון. תראו, אם הייתי מבקש מכם, צופים

יקרים, לנסות להשוות את המוח לאחד מהמכשירים החשמליים האלקטרוניים שאתם מכירים, קרוב לוודאי שהייתם משווים אותו למחשב. כן, מחשב אוסף נתונים ועושה איזה שהם חשבונות, ואולי זה נראה שזה די דומה לתפקוד של המוח שלנו. המוח שלנו, מיום שאנחנו נולדים, אוסף נתונים במגוון אפשרויות. הוא שומע, הוא רואה, הוא לומד. נתונים שאנחנו מכניסים לו ונתונים שהסביבה מכניסה. ואז זה נדמה לנו שברגעים שאנחנו זקוקים לאיזושהי החלטה, לאיזושהי הכוונה, אז המוח שלנו בעצם מחשב את הנתונים ונותן לנו את התשובה הנכונה. לצורך העניין, למשל, ניקח מחשב ונכניס לו מין תרגיל פשוט של 1+2 ללא ספק, התשובה תהיה 3. נראה לנו שהמוח שלנו עובד בדיוק

באותה הצורה. אבל אם אנחנו מתבוננים, אז מתברר שלגמרי לא. המוח לגמרי לא עובד בכזאת צורה. אני אתן לכם דוגמה. ישנו אבחון די מעניין שעושים לילדים שחושבים שסובלים מבעיה מסוימת אז עושים להם אבחון. אחד משלבי האבחון עובד בצורה כזאת: לוקחים את הילד ומראים לו תמונה. בתמונה אותו ילד רואה בית ובתוך הבית אבא, אימא וילד, ככה משחקים יפה על הרצפה איזה משחק הרכבה. בחוץ יורד גשם ובצד דולק לו איזה תנור. דרך אגב, אני מכיר בהרבה הרצאות שאני מספר את הסיפור הזה, אז אני רואה את הפרצופים של האנשים ככה נופלים. אל תדאגו, בשום בית זה לא קיים, אבל לצורך העניין. ואז שואלים את הילד שרואה את התמונה, שואלים אותו: תגיד לי, מה

אתה רואה בתמונה? והילד כמובן עונה: אני רואה אבא, אימא וילד משחקים ביום גשום משחק יפה ביחד על הרצפה. ואז לוקחים את אותו ילד ומראים לו תמונה שונה קצת. מראים לו ילד, שראו אותו בתמונה הראשונה, עומד מחוץ לבניין, מסתכל למעלה ורואה בית בוער באש. ולמטה ברחוב רואים איזה אמבולנס שמכניסים בפנים דמות של גבר שהיא מתאימה לדמות של אותו אבא שראו בתמונה הקודמת. והילד בתמונה בוכה. אנחנו שואלים את הילד: תאמר לי בבקשה, למה הילד בתמונה בוכה? מה לדעתכם ילד נורמאלי ומאוזן אמור לענות? כמובן: כי לקחו את האבא, כי האבא נפצע, כי נשרף לי הבית, אבל מה ילד בעייתי עונה באותה סיטואציה? לא תאמינו. כי נשרפו לו הצעצועים. אתם

מבינים לבד שאת אותן עובדות אפשר להראות לשני ילדים שונים וכל ילד נותן פרשנות אחרת לעובדות. אז תזכרו טוב, ועל זה בעצם נשען הכול, המוח שלנו, מעבר לשכלול של נתונים, שזה גם מחשב יכול לעשות, המוח שלנו נותן פרשנות לנתונים, המוח שלנו נותן צבע לנתונים. אם הייתי רוצה להשוות את זה לאיזשהו מכשיר חשמלי, כמו שפתחתי בהתחלה, אז האמת היא שהמוח שלנו יותר דומה למדפסת מאשר דומה למחשב. במדפסת התמונה תצא בדיוק לפי אותו צבע של דיו שאני אכניס למדפסת. אם אני אכניס דיו שחור, יצא שחור. אם אני אכניס דיו צבעוני, תצא לי תמונה צבעונית. המוח שלנו מחשבן נתונים, המוח שלנו צובע נתונים. אני אשאל אתכם שאלה קצת מצחיקה. האם מישהו

מכם אי פעם ניסה לספר בדיחה למחשב? כן, בדיחה. אז ברור שאתם תענו לי שזה לא אפשרי והמחשב לא צוחק כי אין לו תכונות לצחוק או לא תכנתנו אותו בצורה כזו שהוא יכול לצחוק, אבל אני אומר לכם, תראו לצורך העניין, אני שמעתי, מישהו סיפר לי לפני כמה זמן שכמו אצלנו כאן במדינה, שיש כנסת ויש בחירות, גם אצל החיות יש אותו דבר. פעם בכמה זמן מתכנסות להן כל החיות יחדיו בקרחת היער ומקבלות החלטות. עכשיו, בראש יושב האריה ובצד הטיגריס ובצד השני לצורך העניין יושב הדוב, ומחכים להתחיל את הדיון, את הישיבה. עכשיו, תקשיבו טוב, ביום אחד זה קורה. כולם יושבים ביחד, יש שקט ואז לפתע פתאום שומעים איזה מין רעש קטן, נקישות קטנות. כולם

מסתכלים מי דופק ואז רואים את הזיקית הקטנה מתרוממת, מסתכלת על כולם ושואלת ככה בקול קטן: מי בא מכות? מי בא מכות? טוב, האריה מבין שזה סוג של מרידה במלכות ואומר לה: אני. מסתכלת עליו הזיקית ואומרת לו: בוא בחוץ. טוב, האריה נמצא כבר בתוך הסיטואציה, יוצא עם הזיקית החוצה. שומעים רעש מהומה, אחרי 5 דקות נפתחת הדלת ומי נכנס? הזיקית. טוב, החיות המומות כולן. עד שהן מספיקות לעכל, הזיקית שוב פעם דופקת, עולה וצועקת: מי בא מכות? עכשיו, הטיגריס שישב ליד האריה אומר: עכשיו זו ההזדמנות שלי. ייתכן מאוד שהאריה הזה היה זקן וחולה והוא נבהל מהסיטואציה, קיבל דום לב. עכשיו זה הזמן שלי לשלוט. אומר לה הטיגריס: אני. אומרת

לו הזיקית: בוא בחוץ. הוא יוצא עם הזיקית החוצה, החיות מחכות. אחרי 5 דקות, רעש מהומות בחוץ. מי נכנס? שוב פעם הזיקית ושוב פעם היא עולה ושוב פעם היא דופקת ושוב פעם היא שואלת: מי בא מכות? החיות כבר מפחדות. הלך האריה והלך הטיגריס, משהו פה לא הגיוני. הם מחליטים לבדוק מה קורה בחוץ. הם יוצאים החוצה בשקט ובזהירות, פותחים את הדלת בשקט בשקט, מציצים החוצה ואז הם רואים איזה דינוזאור ענק שצועק: מי מתחיל עם בת דודה שלי? מי מתחיל עם בת דודה שלי? תיקחו את הבדיחה הזו, תקלידו אותה למחשב, המחשב יצחק? המחשב לא יצחק. אתם יודעים למה המחשב לא צוחק? כי אנחנו צוחקים או מפחדים כל פעם שמגיע איזה נתון שלא חישבנו ולא היה

מבחינתנו הגיוני שעומד להגיע. המוח שלנו מחשבן צעדים קדימה. המחשב, לצורך העניין, זה בכלל לא משנה לו. המחשב, יש לו את הנתונים שלו, אותם הוא סופר, אותם הוא מחשבן. מעבר לזה לא מעניין אותו שום דבר. אז שימו לב, שתי נקודות חשובות מאוד כבר הזכרנו, המוח שלנו צובע נתונים, המוח שלנו לא שם את הנתון כמו שהוא. ומעבר לזה שהמוח שלנו צובע נתונים המוח שלנו גם מחשבן את ההמשך קדימה. המוח שלנו מנסה להבין מה הולך להיות. דרך אגב, מצינו לזה ראייה. מי שמכיר את הסיפור של דור המבול. כן, בדור המבול, אנחנו כולנו מכירים את הסיפור, כל העולם כולו מתנהג לא כשורה ומחליט בורא עולם להשמיד את כל העולם, חוץ מנח ומבני משפחתו, שהם

בסדר. אומר הקב"ה לנח: תקשיב נח, קח לך קרשים ועצים, 120 שנה ותבנה תיבה. עכשיו, אם היינו יכולים לבוא לנח באותו זמן, אחרי שהוא כבר שט עם התיבה שם על המים, והיינו אומרים לו: נח, מה דעתך על התיבה? קרוב לוודאי שנח היה אומר לנו: התיבה? משהו מיוחד. זה הדבר שהציל אותי, הציל את בני משפחתי, מהתיבה הזו יצא קיום לעולם. נעזוב את נח ונלך לבן אדם שכל משפחתו טובעת בתוך המים והוא גם הולך לטבוע ומרחוק ככה הוא רואה את נח שט לו שם למעלה בתיבה ונשאל אותו: אדוני, אדוני, לפני ש... תאמר לנו, מה התיבה מסמלת בעיניך? הוא ודאי יגיד: התיבה? מסמלת את סוף האנושות, את הדבר הגרוע ביותר. נגמר העולם. אני נכחד ובני משפחתי נכחדים

לגמרי. נח בונה את התיבה 120 שנה. למה 120 שנה? אז כתוב במפרשים, אומר הקב"ה לנח: תבנה אותה 120 שנה. יכול להיות שישאלו אותך: נח, למה אתה בונה תיבה? מה קרה? נח יגיד: דעו לכם, לא תחזרו בתשובה, לא תתקנו מעשיכם - נגמר. אולי יחזרו בתשובה. לא חזרו בתשובה. אבל בואו נאמר שהיו חוזרים בתשובה בגלל בניית התיבה. אתם יודעים איך אותו דור היה מתייחס לתיבה? הרי היו לוקחים את אותה תיבה ושמים אותה במוזיאון הראשי ואני חושב שבמקום לקחת את הילד לטיול בר מצווה בכותל היו לוקחים אותו למוזיאון, היו אומרים לו: אתה רואה את התיבה הזאת? זאת התיבה, זהו סיפורה, בזכותה כולנו תיקנו את דרכינו ונראים כמו שאנחנו נראים היום. שלושה

אנשים רואים את אותן עובדות בדיוק, אבל כל אחד נותן צבע אחר לעובדות, כל אחד מפרש את הנתונים בצורה אחרת. בואו נחזור רגע לנושא שלנו, בסדר? תחשוב טוב יהיה טוב. אנחנו כל היום מסתובבים כאן בעולם ורואים כל הזמן נתונים, רואים כל הזמן דברים. אנחנו נחליט איזה צבע יהיה לנתון הזה. קמנו עכשיו בבוקר, יש לנו על הראש המון דברים. מהבנק התקשרו שאנחנו צריכים להפקיד כסף, מבית הספר של הילד התקשרו שמשהו לא בסדר עם הילד וצריכים לקבוע פגישה. אז עכשיו בואו נחליט איזה צבע אנחנו שמים במדפסת? אנחנו יכולים לשים צבע שחור - זו התמונה שתצא לנו מהמדפסת לאורך כל היום. אנחנו נראה רק שחור. אבל אנחנו יכולים להחליט לשים באותו רגע

במדפסת דיו צבעוני. נכון, צריכים לפתור את הבעיה עם הבנק. נכון, צריך לפתור את הבעיה עם הילד. אבל יש לנו עוד המון המון דברים יפים ודברים פתירים, ואף אחד עוד לא נפטר מן העולם בגלל למשל כאלו בעיות. באותו רגע, כשאנחנו שמים את אותו דיו צבעוני במדפסת, זה לא רק שהבעיה מקבלת איזושהי פרופורציה אחרת, גם הנתון הבא, מה שהמוח שלנו יחפש, כן, הרי אנחנו אמרנו שהמוח שלנו גם מחשבן את הנתונים קדימה. מה שהמוח שלנו יחשבן עכשיו קדימה את הנתונים, הוא יחפש את הדברים הטובים, הוא יחפש הלאה, שהדיו יישאר צבעוני בתוך המדפסת. בעולם יש המון המון דברים טובים, סביב החיים שלנו יש המון המון דברים טובים. עצם העובדה למשל שמתקשרים

אלינו מבית הספר של הילד שלנו זה בסדר גמור, זה אומר שהילד שלנו התנהג לא כשורה, זה אומר שנצטרך לבזבז אולי יום עבודה בשביל לבוא לבית הספר, אבל זה גם אומר שיש לנו ילד. הצבע הזה שיש לנו ילד ויש אנשים שאין להם ילדים הוא אמור להיות השולט, הוא אמור להוביל. יש לנו איזושהי בעיה בעבודה, אבל יש לנו עבודה. אנחנו בוחרים לגמרי במה להתבונן. יש איזה ניסוי מעניין, שהייתי שמח לספר לכם אותו. אני לפעמים קצת חושש לומר את הניסוי הזה כי הוא ניסוי בעייתי. ובואו נאמר ככה, אני אספר לכם ואני לא לוקח אחריות על הניסוי הזה. מי שינסה את הניסוי הזה לעשות לעצמו בבית, זה על אחריותו בלבד. שימו לב,יש לי חבר, למען האמת היה לי

חבר, שלפני מספר שנים אני ביקשתי ממנו בקשה. אמרתי לו: בבקשה, אני רוצה להציב אותך, לשאול אותך שאלה, ואתה יורה לי מיד תשובה בלי לחשוב. אני שואל שאלה, אתה יורה לי תשובה. כמו שאני אומר לך למשל, תזרוק לי שני צבעים ראשונים שעולים לך בראש והוא יגיד: אדום, ירוק, כתום, צהוב. לא משנה, בלי לחשוב. הוא אומר לי: אין שום בעיה, הכול בסדר. העמדתי אותו מולי, ולצערי גם עוד כמה חברים התאספו, ואמרתי לו: תקשיב טוב, זאת השאלה. תזרוק לי מהראש שלך בלי לחשוב שני שמות של בעלי חיים, מיד בלי לחשוב. הוא אומר לי: נמר וג'וק. אמרתי לו: יופי, מצוין. מה זה נמר מבחינתך? אז אותו חבר אומר לי שנמר זו מין חיה אגרסיבית, תוקפנית,

משיגה תמיד את מה שהיא רוצה, אף אחד לא יכול לעצור אותה. אמרתי לו: מצוין, ומה זה ג'וק? אומר לי: ג'וק זאת החיה הקטנה הזאת, החרק הקטן הזה, שהוא קצת מגעיל, הוא קצת פחדן, הוא לא נעים, לא נעים. אמרתי לו: שים לב, החיה הראשונה שאתה אמרת זה איך שאתה רואה את עצמך. והחיה השנייה זה איך שאתה רואה את הבן אדם הכי קרוב אליך, הווי אומר - אשתך. זה מזעזע. דרך אגב, יש לזה המשך גם לחיה השלישית ולחיה הרביעית. אבל מה זה אומר? זה אומר נורא פשוט: שאנחנו לחלוטין צובעים את הנתונים כמו שאנחנו רוצים. כן, אריה לצורך העניין או טיגריס לצורך העניין. מישהו פעם אמר לי בחיה השנייה, על אשתו, אמר לי: פינגווין. -פינגווין? אמרתי לו:

מה פינגווין? מה זה פינגווין בעיניך? אז הוא אומר לי: פינגווין זאת החיה הזאת שהיא תמיד עומדת זקופה ונקייה. כל אחד צובע כמו שהוא רוצה לצבוע. אז המסקנה הנובעת מכל העניין הזה היא נורא ברורה: תחשוב טוב, באמת יהיה טוב. כי אם אתה תחשוב לא טוב, אתה מזמן אליך את הדברים הלא טובים, כי כשאתה חושב לא טוב, מעבר שהנתון עצמו נהפך באמת לשחור, ללא טוב, מבחינת ההתייחסות שלך אליו, אתה גם מזמן אליך את המשך הנתונים שיהיו לא טובים, אתה דוחף את הדיו השחור אל תוך המדפסת. אנחנו צריכים לדחוף לתוך המדפסת דיו צבעוני. אז תזכרו טוב: תחשוב טוב, יהיה טוב! תודה רבה.