"היה בום. כל הבית זז": שני אביגל על החיים לאחר האובדן

ואז אני מרימה אותו אני רואה שיש לו דם בתוך הפה אני מיד אומרת לעצמי אוקיי זה פגיעות פנימיות אני רואה את העיניים ואני מבינה שהוא מת באותו רגע אני צורחת צרכה איומה ואני אומרת אוקיי אני לא מוותרת שני שני הביגל המהממת אני זה קטע כי אנחנו פעם ראשונה בעצם נפגשות כאן על השפה הזאת לצורך הראיון הזה אבל אני מרגישה אמרתי לך את זה קודם שאני באמת מרגישה איזהשהו חיבור מאוד מאוד גדול גם לסיפור שלך ולמה שעברת ו שתכף נספר אותו ואני כבר ככה עוקבת אחרייך כבר כמה שנים מאז וידעתי שאני עושה את התוכנית הזאת שאני חייבת אותך פה איתי תודה ווא בוא נתחיל מהתחלה תספרי קצת על עצמך מיד את יודעת שפעם היו שואלים אותי את השאלה

הזאת הייתי קודם כל אומרת אני עובדת סוציאלית אני עובדת היום אני עושה הפוך אני אמא של תהל ושל דו ושל אורי א נשואה לאסף א גרה ב כפר אחים היום זהו כאלו הכל קצת את נורא נאנחת כשאת אומרת הדברים כי כי הכל כל כך השתנה ו השבריריות הזאת של החיים שאי אפשר בכלל להבין את זה כן ובטח השנים האחרונות האלה לימדו אותך שאי אפשר לתכנן שום דבר גם אי אפשר לתכנן שום דבר וגם שום דבר שקורה לך הוא לא מובן מאליו בתוכנית הכל יכול להשתנות ת עובדת סוציאלית בעלך עוסק במה מהנדס דס סדרות עכשיו תספרי לי קצת מה מה בעצם מה קורה בסדרות זאת אומרת יש מציאות שהיא גם מציאות שקטה רוב הזמן מן הסתם ויש את המציאות כשמתחילים הסבבים

והבלאגן נכון ואז מה קורה תראי אנחנו עברנו אחרי צוק איתן חרי צוק איתן היו ארבע שנים של שקט היה הרבה שקט נכון ומת ואין איזה חשש ביום יום את לא חוששת זאת אומרת את יודעת שיש עכשיו שקט בסדרות יחסית זה הופר מאוד מהר כי ברגע שעבר כשקנינו את הבית ככ היה וכשעברנו לסדרות אני ביום הראשון שלי בסדרות חויתי את הצבע האדום הראשון קבלת פנים ואז מגיע הסבב ש לפני שנתיים נכון הוא תופס אותכם באיזה מצב זאת אומרת בעצם מה את עדין זה יום שגרתי כזה את חוזרת מהעבודה חברה של טאל צריכה לבוא אלינו ופתאום את קוראת בונט צהל סוגר כבישים אני לא כל כך מבינה אני מבינה שאולי יהיה צבע אדום אבל אני לא מבינה את המשמעות שאני לא

מבינה את המילה למה אני עוד לא שם אני לא לוקחת סיכון אני מבטלת את החברה של טהל ואחותי אומרת לי טוב בואי אליי אני הולכת אליה ובעלי בתל אביב הוא עובד שם אה בעלך לא היה שם לא אז ותהל בת כמה באותו זמן שבע שבע וידור עדו בן חח וההורים שלי באותו יום בבוקר טסו לאחותי בארצות הברית אחרי שלא ראו את התקופה ארוכה וואו ו אנחנו ובערב מתחיל צבע אדום עכשיו זה אה א ממש כל שתיים שלוש דקות של צבע אדום כבר את מבינה שאין לך למה לצאת מהממד ואני גם מבינה עוד משהו שאני לא יכולה לחזור הביתה א אני אמנם גרה בבניין סמוך אבל אין לי אפשרות את הדקת הליכה לעשות כי ממש יש צבע אדום כל שנייה א בעלי נשאר לישון בתל אביב בטלו את

תנועת הרכבות ואני ישנה אצל אחותי זאת אומרת את ש שני הילדים הילד של אחות שמונה אנשים בחדר בתוך הממד בתוך הממד מחובקים אחד עם השני תנסי לדמיין ככזה שמונה אנשים בחדר אחד טאל ככה פה ועידו פה הם פוחדים עידו עידו מצליח להירדם ואז הוא מתעורר בועלה מאחד הבומים שהיה והוא אומר לי אמא אני מפחד וא ואני שואלת אותו כדרכה של עובדת סוציאלית מה יעזור לך להירגע והוא אומר לי השיר אלוף העולם א של חנן בן ארי זה שיר שהוא היה נרדם איתו כל ערב ממש בגלל שהם היו עם חרדות אז לידו היה לוקח שעה וחצי להירדם עכשיו תנסי לדמיין כמה פעמים אלוף העולם נכנס בשעה וחצי מספר הפעמים ששמעתי את זה כל יום אני שמה לו את אלוף העולם בשקט

בשקט כדי לא להפריע לאחרים בטלפון מצמידה לו את זה לאוזן ואני מלטפת אותו ואני אומרת לו את מה שלימדו אותנו לומר בחוסן אתה במקום בטוח ומוגן אנחנו בממד כאן לא יקרה לך לך כלום ואני חוזרת על זה כמו מנטרה עד שהוא נרדם א אנחנו קמים בבוקר גיסי מחזיר את בעלי חוזרים הביתה ויחסית רגוע מבחינת הצבע האדום זה לא שאיין יש אבל לא בתדירות שהייתה יום קודם אנחנו קמים לבוקר גם יחסית רגוע ובשעה 11 עידו אומר לי אמא בואי נלך לידי משעמם לנו פה ני אומרת אוקיי כי טלוויזיה אני לא יכו ולה להדליק כי הכל מלא בחדשות ואני בעצמי באיזשהו לחץ וכמה את יכולה להפעיל אותם ועידו מבקש לינל את הקרוקס שקניתי לו לפני יומיים ואני רק עבר לי

בראש רק שהוא לא ייפול איתם נצטרך לרוץ ואני נותנת להם תדריך יציאה כמו בצבא בשביל חצי דקה הליכה טאל את ליד אבא עידו אתה לידי אם יש צבע אדום אתם לא נשכבים על הרצפה ושמים ידיים על הראש אנחנו מרימים אותכם למקום המוגן כאילו ממש תדריך יציעה מצליחים להגיע לאחותי איך שנכנסים צבע אדום אדום ולאורך כל היום צבע אדום רגילים את נכנסת לממד משחקים משחקים יוצאת מהממד משחקים משחקים כנס יוצאים בכלל מהממד או שכבר חדר משחקים הופך להיות הממד או כדי לא להעצים את החרדה את אומרת להם לא בואו נצא ונשחק אני יושבת עם אחותי וגס במרפסת 7 0 אידו מגיע אליי אומר לי אמ בואי נחזור הביתה ואני מפרשת את זה ממקום של יהיה צבע אדום

בחוץ יתפוס אותנו בחוץ אני אומרת לו עידו שניה 10 דקות אם לא יהיה כלום אנחנו יוצאים עכשיו זה היה בדיוק שעה וחצי של הפוגה כאלה ש למה הוא רוצה לחזור הביתה הוא אומר לך מהלא אני רוצה לחזור הביתה שזה לא אופיני לו פה כל החברים מה נעשה בביתני 7 ו17 דקות הוא בא לשאול אותי שאלה על המשחק דינוזאור שלו 7 ו19 דקות שבע האדום אחרון שלנו ביחד ואני ממש זוכרת את עצמי נוגעת לו בגב ואומרת לו מהר מהר מהר מהר ללכת לממד כולם להיכנס לממד אני הייתי המפעילה הראשית בממד סוגרים את הדלת שומעים את הבום הראשון היו חמש פגיעות ישירות אנחנו הינו פגיעה חמישיית יומיים קודם לכן ביום שהתחילה הסלמה והיינו אצל אחותי עידו מספר לי את

מה שהולך להיות עוד יומיים הוא אומר לי בא ממד של אחותי הוא אומר לי אני לא מאמין שיש כאן המון ילדים ואנשים גדולים והחדר הזה ימחץ וואו רגע מה פתאום אומר לך ככה אני מצלמת אותו יש לי את זה בסרטון מצולם אני עוקבת אחרי הסרטונים שאת מעלה שלו ואני רק מתאהבת עוד יותר לא זה לא אין דברים כאלה אני לא מאמין שיש ם המון ילדים ואנשים גדולים והחל הזה ימס ולמה כי מה אנחנו עושים פה בתוך הממד אנחנו ופים כן הוא הוא פשוט ניבה אין לי איך אחרת להגיד את זה הוא פשוט מה מה באותו זמן את חושבת אני לא מבינה מה הוא אומר אני אני צוחקת מזה אני אומרת וואי איך הוא מדבר כמו גדולים גם מה זה אומר יש כאן המון ילדים ואנשים גדולים

אני אמא שלך למה אתה אומר אנשים גדולים כאילו מישהו אחר מדבר כאילו מה זה המון ילדים זאת אחותך א ואנחנו נכנסים לממד באותו ערב כמה אנשים אתם בות שמונה אנשים שמונה אנשים א ליד הדלת עומדים גיסי ואחותי טהל הבת שלי ואחיינית שלי אן באותו גיל על המיטה ליד הקיר יושבת אחיינית שלי אחיין שלי עידו ואני א ופתאום אני ואחותי שומעות רעש של רסיסים ממש ככה אנחנו פרות עיניים ופה אחת על השנייה מבינות שזה משהו שלא שמענו לפני כן וזה מאוד קרוב אני מסיתה את המבט לחלון ואני רואה את הכניסה של הרסיס שנכנס דרך חלון סגור זה לא יאומן סגור סגור פשוט חדר את החלון ואני זוכרת את הרגעים יש שקט כזה שאי אפשר להסביר אותו בשקט של

שעורים בסרטים ואני כאילו אומרת בראש אין מצב שזה חדר את הממד אין מצב שזה חדר את הממד אני כאילו לא מאמינה ואני נמצאת במצב של שוק אחותי צורחת צרחה כשהיא רואה את הבן שלה מכוסה בדם והצרה שלה מאירה אותי אני רואה אותה ממש כאילו בסלו מושן כזה עולה למיטה לוקחת את היד של אחיין שלי ואומרת לכולם לבוא אחריה באמת כל הילדים הולכים אחריה גיסי נשאר איתי בחדר ואני ועידו עידו בשלב מסוים הכניס את הראש שלו מתחת ליד שלי אני משערת שהוא מאוד פחד או שהוא רצה להגן עליי כי הוא בעצם חטף רסיס בראש במקום שאני אחטוף רסיס בלב את מבינה באותו זמן שהוא נפגע בעצם או שהכל כזה מנכס אני מזיזה את היד והגוף שלו נשמט ואני מבינה שהוא

נפגע ואז אני מרימה אותו אני רואה שיש לו דם בתוך הפה אני מיד אומרת לעצמי אוקיי זה פגיעות פנימיות אני רואה את העיניים ואני מבינה שהוא מת באותו רגע אני צורחת צרכה איומה ואני אומרת אוקיי אני לא מוותרת אני רצה איתו אני בהתחלה רצה למעלית הייתה הפסקת חשמל רצה ל השכנים ובועטת להם עם הרגל כי אני מחזיקה אותו בעיניים עם הרגל אני בועטת להם בדלת אבל הם לא שומעים אותי כי יש צבע ב אני מרגישה שאני עומדת להיות מסוחררת ואני חוזרת חזרה לדירה אני אפילו לא שמה לב מאדרנלין שאני דורכת על כל הזכוכיות של החלונות בלובי שהתנפצו ואני נשנת על המקרר הוא בכניסה לבניין לדירה וגיסי מחייג למשטרה אני לוקחת את הטלפון שמעתי את

ההקלטה הזאת ספור פעמים ואני אומרת לה אני נותנת לה את הכתובת של הבניין אני אומרת לה קומה שלישית פגיעה ישירה אני והילד שלי מתים תבואו מהר וממש שומעים אותי בהקלטה מאבדת הקרה בעצם את עד עכשיו את לא סיפרת שאת בעצם גם נפגעת נכון אני עוד לא מבינה בשל הזה את לא מבינה שנפגעת אני לא מבינה אבל לביה שרוצה רק להחיות את הילד שלה זה אני כאילו מבינה איזשהו משהו כי אני בכל זאת אומרת לה בטלפון אני והילד שלי מתים אבל אני עוד לא מבינה מה מה בדיוק הפציעה ומה זה אומר אני אני עסוקה בו בעיקר אני מאבדת הכרה ואני חוזרת להכרה כשגיא עם מדה בטלפון והם שואלים אותו איפה נפצ ווא אומר להם בצוואר מדריכים אותו בעצם לקחת מגבת

ולשים מגבת מטבח לשים לי על הפצע כדי לעצור את הדימום ובאותם רגעים אני עידו היה מונח ככה על הרגליים שלי ואני רואה את הבטן שלו ו אני רואה בעצם שהיא פתוחה וכל האיברים שלו בחוץ ואני מורידה את המגבת ואני אומרת אני לא חשובה כרגע רק הידו ואני מכסה לו את הבטן ואני פתאום מרגישה בכתף משהו ש חורך לי את האור אני נוגעת עם היד ואני מגלה שיש לי רסיס כזה גדול והוא כל כך רותח שהחלק האחורי שלו ממש נמס עליי ואני אומרת לעצמי אוקיי שאני הערכת מצב איך את מוציאה את הרסיס הזה מבלי להפיל אותו על ידו ולקבל קבייה ואני מבינה שאני צריכה לעשות את זה עם הציפורניים ואני פשוט שולפת את הרסיס ומאבדת שוב הקרה ועשיתי הרבה דיבור

פנימי וקצת ומור שחור לאורך הזה זה מה שעזר לי גם כשראיתי את הבטן של אדו כדי את יודעת לעשות זום אוט ולתפקד אני אומרת לעצמי שאני באנטומיה של גריי זו סדרה כזאת של מנתחים לא הגזימו זה באמת נראה ככה וכשאני מתעוררת אחר כך שוב פעם אני כבר מתעוררת כשידו לא אצלי השכן בעצם עושה לו אחיה ואני שומעת את מדה מדריכים אותו בטלפון איך לעשות לו אחיה ומגיעים הפרמדיקים אני נותנת לאחד הפרמדיקים את הרסיס אני אומרת לו כל כך הוצאתי את זה מהכתף ואמרו לי שאני אנחנו חייבים להוריד אותך ואני אומרת להם אני לא הולכת עד שאני לא יודעת מה עם הילד שלי ו אמר לי אני מבטיח לך שבכירי הפרמדיקים מטפלים בו באותו זמן מה בלב שלך את חושבת

שאני לא בטוחה שהם הצליחו להציל אותו אני מבינה אני מבינה את הסיכויים שהם קלושים אפסים אני ממש מבינה את זה אני הבנתי את זה עוד באותו הרגע אבל לא רציתי פשוט פ לוותר רציתי לדעת שעשיתי הכל וואוו ומורידים אותי למטה במדרגות אני ממש זוכרת איך אני תופסת את הידיים של גיסי הוא החזיק אותי מה הידיים ופרמדיקים ברגליים באותו זמן כואב לך כאבים או שעדין עוד לא כואב לי רק קשה לי לנשום אני אומרת כל הזמן קשה לי לנשום ואני יורדת למטה ופתאום אני שומעת שני שני מישהו קורא לי אני מסתובבת אני רואה את הסף בעלי אני תופסת לו את החולצה ואני אומרת לו אסף עידו מת רוץ לעידו עידו מת אני זוכרת אותו ממש תופס את הידיים על הראש

לא מבין מה אני אומרת לו הוא רץ לבניין ראה אותם עושים אחיה על עידו ומכניסים אותי לאמבולנס יש איתי פרמדיקית ופרמדיק ואני שואלת את ה פרמדיק מה אני מוגדרת קל בינוני או קשה את כל הזמן בתפקוד כי לא משחררת פרי קונטרול פרי קונטרול לא זה לא יאומן אין שכ יואו אה כן זה מה ששמר השפיות שלי כדי לא לאבד את זה מאוד קל לאבד את זה את יודעת הילד שלך במצב כזה את במצב כזה הילדה שלי אני אפילו לא יודעת מה עם הילדה שלי וזה עוזר לי לשמור על איפוס והוא אומר לי כרגע בנוני אני אומרת לו אוקיי והילד שלי הוא אומר לי מטפלים בו ואני מבינה בדיוק מה זה אומר ואני אומרת לו תגיד להורים שלי שאני אוהבת אותם תגיד לילדה שלי שאני

אוהבת אותה ויהיה בסדר ותגיד לבעלי שהוא אבא טוב ואני סומכת עליו ואני רואה שהוא עסוק בלהציל אותי ת יודעת הכל כזה בכאוס נורא גדול היה שם ואני אומרת לו תהי הייתי זה ממש חשוב אני לא יודעת אם אני אצא מזה ואני חוזרת שוב על מינות הפרידה למה כי מה את מרגישה באותו זמן אני מבינה אני לא פרדה אלי ה אומר לך מצד אחד שאת פצועה בינוני אבל את נפרדת אני אני 1:0 במערכה מאוד קשה הילד שלי כבר לא פה ואני מבינה שיש מצב שאני הולכת להיות ב20 ואני לא יודעת מה יהיה מבחינתי כל האופציות פתוחות גם זה שאני לא מחזיקה מעמד ואני חושבת כבר צעדים קדימה ו אני מנסה מבינה ש המדדים שלי מתחילים לרדת ואני אומרת אוקיי שני אם את מאבדת

הכרה והמדדים יורדים לגמרי הסיכוי להציל אותך הוא נ נהייה קלוש ואני חושבת על תעל וסף ואני אומרת הם לא יעמדו בזה לבד גם את ידו וגם אותי בבת אחת את חייבת להחזיק מעמד בשבילם ואני שואלת את עצמי מה מה ישאיר אותי עכשיו ורע ופתאום עולה לי שאיר למעלות ואני מנסה להגיד את המיילים ואני לא מצליחה לזכור אותם אני זוכרת מילה פה מילה שם ואני מסתכלת על הפרמדיק ואני קולטת שיש לו ציצית ואני אומרת לו אתה יכול להגיד לי את המילים אני מרגישה שאני צריכה לשמוע את המילים האלה אתה יכול להגיד לי אותם ני רואה שהוא עסוק בלהציל אותי ואני מדברת לעצמי עוד הפעם ואומרת לעצמי שני את אישה חזקה ועצמאית את תהיי בזכות עצמך את תגידי

מה שאת זוכרת ואלוהים מקבל את זה כאילו אמרת את זה מההתחלה ועד הסוף ואני נזכרת בבן סנוף שר את השיר הזה כן ובראש אני מתחילה להשאיר את זה איתו ממש ברפיט כזה עד לרגע שהאמבולנס עוצר ואז אני שואלת אותם למה עצרנו ואז הם אומרים לי אנחנו צריכים להעביר אותך מאמבולנס הממוגן לאמבולנס הלא ממוגן בגלל שהיו עוד פגיעות בסדרות האמבולנס הממוגן צריך להישאר בתוך סדרות ואני אומרת להם אוקיי אז למה לא מעבירים אותי אומרים לי הדלת של ה של האמבולנס נתקע אני אמרת להם אוקיי אז מה התוכנית הוא מצביע לי מקדימה על הדלת מקדימה הדלת של אמבולנס מקדימה היא כזאת צרה צריכים להוציא אותי באלכסון הם שמים אותי על סד כזה כתום הוא שואל

אותי כמה את שוקלת אני מחייכת ואומרת לו 80 בהצלחה והם מרימים אותי רת להם רגע רגע לא קיבלתם לי את הצו אתם לא יכולים להרים אותי ככה והפרמטרים אותי לאמבולנס ואני זוכרת שהאמבולנס הה לא ממוגן הוא היה גדול יותר ואני זוכרת את האורות הבוהקים ואני אומרת לעצמי שאני שדרגו אותך לאלטון לא את פשוט אני וואוו וואוו אוקיי א אני פתאום מתחילה עוד יותר קשה לי לנשום אה אני מרגיש שאני לאיש ל איזה חנ כזה לאש כ אני לא מצריכה לנשום ופרמדיק הית אומרת לי שאני אני עכשיו הולכת להרדים אותך ואני אומרת לה אני תופסת לה את היד ואני אמרת לה את לא יכולה להרדים אותי עכשיו אני עוד לא הזמנת פיצה למשפחה מכרת גת היא מסתכלת עליי היא

בטוחה שאני בהזיות היא אומרת לי בסדר בסדר תזמיני להם אחר כך ו מרדימה אותי מה שהיא לא יודעת זה כמה דקות לפני שהיה צבע אדום שלחתי למשפחה מכירת גת אם הם אכלו ארוחת ערב המשפחה שאני לבה אותם ואם הם רוצים שאני אזמין להם פיצה והם מחכים לפיצה שלה ואני פחדתי אני לא הספקתי לראות את התשובה שלה ואני פחדתי שהם לא יודעים מה קרה והם מחכים לאוכל ולא יהיה אוכל זה וואוו וואו וואו וואו ואני היא מרדימה אותך בעצם היא מרדימה אותי אנחנו מגיעים לבית חולים שהילדה שלי כבר שעתיים הילדה שלי שם היא נשארת לבד שעתיים עד שבעלי מגיע לא לבד לבד אחותי שם ו וחמותי מגיעה אבל בתחושה שלה היא לבד כי כולם עסוקים בכל מה שקורה ובאובדן

למרות שהיא עטופה באמת הגיסות שלי היו שם ו מכניסים אותי לניתוח כש אני עד אני בשלב הזה כבר מוגדרת קשה ומכניסים אותי לניתוח כשבית רואים שני רסיסים בקני הנשימה את בעצם בסכנת חיים נכון א הם אומרים שכרגע לא כי בקניה הנשימה זה ניתוח יחסית פשוט ותוך חצי שעה אני אמורה לצאת ואני נכנסת לניתוח הם עושים יש לי צלקת בצורה בהתחלה עשו את הפס הראשון מאוד קטן הוציאו את הרסיס מקניה הנשימה ופתאום מגלים שהרס השני הוא לא בקני הנשימה הוא בעורק הראשי א אני מאבדת שני שליש דם א אני זוכרת אני יכולה להגיד לך ש אנחנו הקהל ד אח זוכרת שאנחנו עקבים אחרי החדשות ילד אחד שהוא איננו אנחנו שומעים ילד קטן מסתירות והאמא בסכנת חיים

ולהגיד תהילים אני ממש זוכרת שהיה בחדשות השם שלך השם של האמא ושהמצב שלך מדרדר בעצם כולם אנחנו עם ישראל עוקב אחרייך באותו זמן שאת אפילו לא יודעת אני זוכרת שאני יושבת ואומרת פרק תהילים עלייך כן כן לגמ לגמרי לגמרי כן וואו תודה אני אני אני חייבת להגיד שאני ממש מרגישה שהתפילות של כולם והתפללו זה מה ש זה את יודעת נכנסתי כשהייתי בניתוח כן א אני יודעת את מה שאני יודעת מאחד המנתחים שהיה בניתוח וגם כירורג שהיה בניתוח ובעצם שניהם אמרו לי שהם לא ידעו מה לעשות והיה שם מישהו ש למזלי היה שם הוא כבר יצא לפנסיה ה פשוט הגיע לראות אם מישהו צריך עזרה והכניסו אותו לניתוח ואני לקח הרבה מאוד זמן להבין איך הם מגיעים

לעורק שנמצא מאחורי בעצם עצם הבריח וזה מה שגרם לי להגיע למצב הנוש במהלך הניתוח ואני מקבלת ת שמנות דם הם החליטו לנסר את עצם הבריח לתפור את ה את העורק הראשי ואז הם חיברו לי את עצם הבריח עם חוט תיל ברזל שעד היום נמצא אצלי בתוך הגוף יא את מצפצפת כשאת הדבר האש ששאלתי אני לא מצפצפת אבל אני לא יכולה לעשות אמריי שזה בסדר אוקיי א יואו והרופא אמר לי א המנתח השני שהיה שם אמר לי אני כבר ראיתי את עצמי יוצא ואומר למשפחה שלך שגם האמא שעשינו הכל ולא הצלחנו ובעוד באותו הרגע שעוד עוברת לי המחשבה הזאת משהו פתאום השתנה אני אפילו לא יודע להסביר איך זה קרה הוא אמר לי זהה שהיה בשבריר השנייה ואני ממש מרגישה את יודעת

אני קיבלתי אחר כך כל כך הרבה הודעות מאנשים שהדליקו נרות והתפללו וביקשו ברכות ולקחו על עצמם דברים ואת יודעת בשביל אדם שהם לא מכירים סך הכל ומעבר לזה שזה חימם לי את הלב אני ממש מרגישה ש שזה שומר עליי לגמרי לגמרי ואני מורדמת מונשמת כמה ימים א ובכל פעם הם לא יודעים איך אני אתעורר הרבה זמן לא הגיע חמצן למוח אני מאובחנת ה עם פגיעה מוחית אנוקסית פגיעה נוירולוגית מאוד קשה שפגע לי בגוף א בזיכרון בראיה והרבה דברים א ואני הם לא יודעים מה אני אזכור אז הם קודם כל אומרים למשפחה לא לדבר איתי על אידו א כי הם לא יודעים מה אני יודעת עכשיו בעצם עידו בזמן הזה כבר היייתה לווייה או שמחכים מחים ו גם חיכו שההורים

שלי יגיעו הם לא בארץ נכון א ולאסף הייתה תקה שאני אתעורר ואגיע להלווייה אז א אז אז זה עוד לא הייתה הלווייה ואני מורדמת מונשמת וכל פעם מאיירים אותי לדקה שתיים כדי לבחון את המצב ממש אמרו להם אנחנו לא יודעים אם היא תהיה משותקת אנחנו לא יודעים מה יעבוד בגוף אנחנו לא יודעים כלום מה היא תזכור מה היא תדע ומאיירים אותי והשאלה הראשונה שאני שואלת זה מנטל את זוכרת הרגע זו מה את זוכרת בעצם מעירים אותך את רואה אנשים אני קודם כל רואה הרבה שחור ונקודות ממש עיגולים קטנים שבהם אני מצלי דרכם אני מצליחה לראות ואני המוח שלי שולף קודם כל שפת הסימנים אני מנסה בשפת הסימנים לשאול אותה מה עם תאל ואני את שפת הסימנים

למדתי יחד עם תאל ועידו כשדיברנו על על אנשים שונים דיברנו זה שיש מלא אנשים שונים ולכל אחד יש משהו אחר ואז התחלנו לדבר אז אני אמרתי למשל יש משקפיים אז אני שונה וזו המיוחדות שלי אז ידו אמר לי יש אסתמה ואני משתעל כל הזמן וזו זו המיוחדות שלי וכל אחד ככה מצאנו מה שונה בנו ואז למדנו את שפת הסימנים ביחד והמוח שלי שולף את זה ואז ה חברה שלי אומרת לי אני לא מבינה שפת הסימנים אני צריכה שתכתבי לי את זה אז הם מביאים לי דף ב ואני כותבת בלי לראות ז השאלה הראשונה שלך זה איפה הילדה את כבר את ברגע שאת מתעוררת את את יודעת שהיא דורה הכל וא הכל ואז השאלה הבאה שלי זה איפה ההורים שלי ואמרו לי שהם בדרך ואז אני כותבת

לאסף אתה אבא טוב ובעל טוב כי אני מבינה שבטח הוא מוצף רגשות השם על זה שהוא לא היה איתנו באותו רגע בחדר וואו נכון ואני כותבת להם אחר כך תקראו קדיש לידו ובאותו הרגע הם מבינים שאני בעצם יודעת והייתה יערה מאוד קשה בחדר בכי אנשים על הרצפה הרדימו אותי גם אני נכנסתי לשיירת רגשות אז הרדימו אותי חזרה כי אני בעצם עוד עם הצינור ואני באמת יכולה לבכות א ובפעם הבאה שמאירים אותי אני כותבת להם על דף שזה אחרי כמה זמן זה ממש יום אחרי יום כל יום רים אותי לדקה שתיים בזיכרון אצלי זה כאילו עירו אותי פעם אחת זה תחבר אני לא יודעת מה היה קודם א ואז אני כותבת להם ל לא משנה השם אין אוכל בבית תתקשרו לדודו דודו זה מישהו

שעושה איתי את גמילות חסדים ואני ידעתי שהוא יבין וזו אותה אחת עם הפיצה אין אין זה עוד היה לי בראש כו אני לא יודעת כמה זמן עבר מבחינתי עכשיו היה פגיעה ועכשיו התעוררתי והיא מחכה עדין לפיצה הא עדיין רבה היא יושבת ומחכה לאוכל וזה עליך את מדהימה וואו אז אז כן האמת שזה זה היה באמת זה היה מאוד קשה אחרכך שאלתי על האחיין שלי שהוא גם עבר ניתוח הוא נפגע א מאחורי האוזן סנטימטר מהעורק הראשי הוא גם היה במצב קשה א האחיינית שלי סוחבת רסיס היום בראש עד היום רגע בעצם כמה הפצועים היו באירוע הזה היה פצועים פיזית זה אני נפצעתי טהל נפצע מרסיס בעין א א שאני עד היום אומרת שזה מזל כי הריסים שלה נשרפו וזה בעצם נוצר מצב

שהיא חשבה שהחדר התמלא בעשן ונכס ממנה לראות אותי ואת אידו וואו ואחיינית שלי שנפצע ואחיין שלי שנפצע וגיסי נפצע א בעצם כמעט כל מי שהיה לא יצא בלי פגע אין א סגרנו בעצם אנחנו נכנסים לממד סוגרים את הדלת והיה בום מה זה בום תתארי לי את את הבום הזה מה מה אתם שומעים זה את יודעת סדרות עים מבדילים בין בום של כיפת ברזל לבין בום של נפילה נפילה קרובה או לא נפילה קרובה בתוך סדרות או מחוץ לסדרות וזה היה כל כך חזק החלונות רעדו בבית הדלת זזה את את מרגישה סוג של רעידת אדמה עם כל ש ממש מרעיד אוזניים רדת אדמה אני יודעת מה זה את זה אני חוויתי וואו אז זה ממש ככה כי הבית זז העוצמה של הבום כל כך גדולה שהבית זז החלונות

זזים הדלתות זזות את יודעת אפילו אם יש משהו על השולחן הדברים עפים מהדף א ו אנחנו בעצם א כל מי שהיה בחדר נפצע א כ כולם נפצעו נפשית זהו מדברים הרבה על פה רסיס באוזן רסיס בעין רסיס אבל הפצעים הנפשיים שלזה אי אפשר בכלל לקמט את זה בכמות ובמילים זה זה נכון וואו זה את יודעת אני תמיד אומרת את הצלקות רואים אותם נכון נכון אבל א מה שלא רואים זה הצלקת הפנימית את יודעת כשאני ואת מדברות את מתרכזת בי אני מתרכזת בך ובתמונות שרצות מאחורייך את לא רואה אותם א וזה הדברים השקופים שלא רואים אותם ולא יודעים מה קורה וזה זו פוסט טראומה וכשאת שומעת על בן אדם עם פוסט טראומה או כשביום עצמאות מדברים על הזיקוקים והפוסט

טראומטים ולא מבינים מה הבעייה לא מבינים ש שהזיקו האלה לא מזכירים את הפיצוצים הם לוקחים אותך אתה חוה כאילו אתה נמצא עכשיו באותו אזור נפצע מחדש מאבד את החברים מחדש רואה את הילד שלך בידיים מחדש הכל נכבה מחדש כל פעם וזה מה שאולי כדאי שיותר אנשים יבינו כדי באמת להכניס את כל הזיקוקים השקטים שיש להם תחליף כאילו אמ נכון נכון נכן ובעצם הפצות אז הפציעות הנפשיות זה פציעות ש מלוות אותך כל יום תמיד מדברים על התאריכים יום הזיכרון יום הולדת אלה התאריכים קשים אבל י יש כל יום יש לך התמודדות יש יום שאת קמה ואת פתאום א מין תחושת מועקה שאת אומרת וי חסר לי משהו חסר לך ילד מין תחושה כזאת שאת שבא לך לשתות רגע את

הקפה ובא לך שקט ואז את עם רגשות השם לא קיבלת מספיק שקט מין דיסוננס כזה שאת את רוצה לעשות אבל את גם רוצה לזכור לעצור ולהיות שם דיסוננס כזה שהוא כל הזמן קורה וזה זה דברים שהם מלווים את יודעת הילדה שלי קמה בבוקר ולא באה ללכת לבית ספר ואת לא מבינה אז את כועסת עליה את צריכה ללכת לבית ספר יש שגרה אבל אין שגרה את לא יודעת שהיא חלמה לידו בלילה ועכשיו היא מתגעגעת אליו ולא בא לה וז חזיר אותה אחורה את לא יודעת שהיה גשם והיה רעם שהזכיר לה את הבום הגדול הזה שדיברנו עליו אנחנו לא יודעים את זה וזה בדיוק הדברים השקופים שאני גם מלמדת אותה ללמד אותי אני אומרת לה יודעת אמרתי לה לא לימדו אותי איך להיות אמא לילדה

שאח שלה נהרג ולא לימדו אותי איך להיות אמא שהבן שלה נהרג ת אז אני לומדת אם אני מניחה שאני עושה מלא טעויות אבל אני גם צריכה שתלמדי אותי תגידי לי מתי קשה לך כי את רוצה להתפנק ומתי קשה לך כי את צריכה תשומת לב כי את מתגעגעת והיא אומרת לי אמא אני עכשיו צריכה תשומת לב אמא אני צריכה שתהיתי אמא אני מתגעגעת לעידו בעצם הם היו כמו תאומים זרת זה שנתיים הפרש זה גדלים ביחד משחקים ביחד הכל ביחד הכל נשנים באותה מיתה אוכלים ביחד חברים את יודעת בגלל שהייתי אסף כל הזמן היה עובדת שעות מאוחרות אז אני סוג של הייתי אם חד הוריד מבחינת ההתנהלות היומית כן אם יש לטיל יום הולדת עידו מגיע גם אני מגיעה אם יש לעידו חוג אוזה

טעל ואני כאילו זה הכל תמיד תמיד ביחד והוא היה מגן עליה כל הזמן אם הייתי כועסת עליה ה אומר לה אל תקסי על אחותי אחות שלי כפרה עליו איזה ילד קודם כל אני באמת יכולה להגיד לך שאני התאהבתי פה דרך התמונות ודרך הסרטונים שאת מרה שזה כל כך חשוב את בעצם מחייה לנו כל פעם את עידו מחדש בדף פייסבוק שלך ברשת ככה כל פעם ככה מראה לנו עוד תמונות שלו ועוד אפיזודות מהחיים שלו שהם סך הכל חיים קצרים זה איזה חמש שנים אבל היו בהם כל כך הרבה תוכן ובואי תספרי לי קצת על ידו וואו הוא היה ילד שמח והוא היה ילד מלא רגש מלא מלא מלא מלא רגש תמיד אמרתי שאני שזה שהוא גדל לאמא עובדת סוציאלית זה לא כזה טוב כי הוא כל כך רגיש גם

לאחרים בצורה שהיא לא רגילה אני חושבת שאולי חודשיים לפני שהוא נהרג אני ואסף ישבנו בסלון ואמרנו הוא יש בו נשמה של בן 50 והוא רק בן חמש ממש דיברנו על זה ומשהו היה שמה משהו עתיק כזה בנשמה שלו איך שהוא מדבר כעובדת סוציאלית למדתי שאחד הדברים את יודעת זה מחקרים רים לא אני שאחד הדברים שעוזרים להתמודד עם טראומה זה דמיון אומרים שככל שהדמיון שלך יותר מפותח ככה היכולת שלך להתמודד עם טראומה תהיה יותר גדולה בראש שלי אני הכנסתי טראומה לחרדות של הצבע האדום נכון לא חשבתי שאני מכינה את האה להתמודד עם האובדן של עידו והיו להם חרדות אני מפחד להיות לבד בשירותים בואי ת שויתי אני יושבת איתו בשירותים אני מפחד להתקלח

לבד אני מפחד לישון לבד אז אני ישבת איתו כל יום שעה וחצי אני מפחד לאכול לבד את ודת לפעמים את מקפלת כביסה והוא אוכל לידך שניה אחת הלכתי להחזיר את הכביסה לחדר בלי להגיד כלום אני קולטת שהוא אחריי הוא עזר את האוכל הוא ה כל כך מודה חשבתי שהוא שקוע בטלוויזייה היה כל כך מודה למתרחש הוא כמו זנב הולך אחריי אני חוזרת לסלון חוזר לאכול הצלחת להיות בהלוויה של עדור בס לא ה זה כל הזמן קינן לי בראש אם היית ב הצלחת לשבת שבעה או שכל הזמן הזה את בעצם פצועה ג גם אסף לא ישב שבעה כי זה היה חג שבועות וא אז אסף ללא ישב שיבע היה לו אולי יום וחצי ואת ערב שבועות הם עשו בבית חולים יחד עם משפחה של אומרת של שלב ביטון שזה

חייל שנפצע יחד עם עומר טביב שנהרג באותו יום נכון אני זוכר והיינו מיתה ליד מיטה אז ה היו ביחד בארוחת החג אז בעצם התהליך של האבל שלך הוא מאוד מעניין את מצד אחד אמא שקולה עבלה נפגע טרור בעצמך זאת אומרת זה לא נורמלי מה שאת עוברת את פצועה עוברת שיקום עדיין בשיקום עדיין בשיקום זאת אומרת בואי תספרי לי קצת כ כי את יודעת שמסתכלים עלי חזותית אישה יפה מחייכת עם שני גומות חן וכל כך חי נית ומהממת ו ממה את סובלת בעצם א אז היום אני סובלת מכמה פגיעות הפגיעה הכי גדולה זה בעצם זה הפגיעה המוחית שיש לי שבעצם משפיע השפיע על החוזק בידיים שלי על היכולת שלי ללכת הרבה על יכולת שלי לעשות דברים מאוד מאוד בסיסיים כמו

לפתוח לפניה שבועיים פתחתי פעם ראשונה בקבוק א מזל טוב ודה זה מדהים שהצלחת ברוך השם וואו כאילו המוטוריקה עדינה ממש מתעייפת מאוד מהר ולעמוד ממש דברים מאוד בסיסיים שעושים בבית לקפל כביסה אני מתעייפת כאלה אז אני תכף מסיימת שנה של שיקום שהתחיל מפעם בשבוע כשהייתי בהריון ועלה לפעמיים בשבוע אחרי הלידה שכבר ילדתי והתחזקתם חזרתי לשיקום א ואחר כך עכשיו אני כל יום בעצם ראשונות חמישי נוסעת לשיקום זאת אומרת אנחנו זה מדהים כי בשבילנו זה היה לפני שנתיים טרגדיה אסון כבד בכינו יחד איתכם אבל את עוד חובה את והל ואסף וכל המשפחה שלך חובים את זה יום יום שעה שעה ספרי לי על התוספת שה קיבלה המשפחה כמה בכיתי בלי להכיר

אותך מה הפסקתי לבכות באותו יום אמרתי איזה כיף מה ספרי לנו א וואי אני זוכרת שהתעוררתי בבית חולים אמרתי לאסף אני הבנתי שאני לא רוצה יותר ילדים והוא אמר לי למה מה אמרתי לו כי הבנתי שאם אי אפשר אם אתה עושה הכל כדי להגן עליהם ובסוף אתה לא מצליח אז מה הטעם בלהביא אותם והוא אמר לי אני הבנתי בדיוק הפוך א הוא אמר לי אני הבנתי שהמהות שלנו בחיים האלה זה להביא ילדים לא היה קשה לשכנע אותי כי הדברים שלי נבו מכאב ולא מרציונלי וטאל ככה שכל הזמן דחפה ואמרה מתי יה ליח ומתי יה לי אודח ובאמת א נכנסתי להריון ו אחרי שעידו נהרג שלושה חודשים ו ואני בעצם מגיעה לשלב אני בהריון בסיכון בגלל הפציעה שעברתי ואני אומרים לי

אוקיי קיסרי בואי תבחרי תאריך עכשיו אומרים לי צריכה לבחור בין התאריך הזה לתאריך הזה מה זה התאריכים האלה בין התאריך העברי של אידו לתאריך הלועזי שלו צריכה לבחור יום באמצע א צתי ם הרב יפרגן ובחרנו תאריך באמצע וא אני באותו בוקר א בער ה ארצל מניחה זר בשם המשפחות השקולות ואסף קורא את הקדיש האחרון שלו בבוקר כי זה התאריך פטירה של עידו העברי 11 חודשים אחרי זאת אומרת 12 אתר ממש סיום של שנה ובערב שזה ערב יום העצמאות א אני מקבלת סיירים אני באמת עם ציירים כבר ב כבר באר הרצל יש לי תמונה עם בנת שהוא בא לברך אותי ומה שלא יודעים ש מאחורי התמונה זה שאני עם צירים באותו רגע ואני מחייכת יואו ו אני מגיעה לבית

החולים ואני עדיין מחליטים להכניס אותי לחדר ניתוח לעשות קיסרי ו בחדר הניתוח היא אומרת לי שנייה רק לפני שאני חותכת בואי נבדוק מה קורה אמרה לי התינוק בחוץ את רק צריכה לעשות לחיצה אחת והוא יצא לידה רגילה לידה רגילה לא יאומן והוא נולד ממש ערב יום העצמאות בתאריך השנה של עידו וסף ה אומר לי את מבינה מתי הברית הברית ב-12 במאי בתאריך שעידו נהרג בתאריך הלועזי ואני אומרת תראי מה זה ניסיתי להתחמק משני התאריכים האלה וקיבלתי את שניהם כאילו הרגשתי שעידו אומר לי אמא אל תתרכזי במוות תתרכזי בחיים חשבת שהתאריך הזה יהיה לך קשה כל החיים אני אארגן לך את זה אחרת את לא יכולה לבכות בתאריך הזה מה תבכי ביום שאחי נולד

תבכי ביום שהוא עשה ברית וואו איך קוראים לתינוק אורי כשמו כן הוא אחותי עוד לפני שהבנתי מה יש לי שרק נכנסתי להריון אף אחד עוד לא ידע והיא חלמה את עידו והוא אמר לה אני לא יכול להישאר אני צריך ללכת לאחי וככה יש לי צמרמורת כל השיחה הזאת יש לי צמרמורת אבל עכשיו אני ככה ידענו ככה אני ידעתי לפני שהלכתי לבדוק מה זה ככה אני הבנתי שיש לי בן את ודת הכל לא שגרתי בהריון את הולכת לבדיקה כ בערנות הקודמים רק עניין אותך אם יש לך בן או בת בכלל לא עניין אותך מה שהוא אומר חמש אצבעות ארבע אצבעות מי זה מעניין בכלל יש לי בן או יש לי בת ופתאום זה לא מעניין אותך אם יש לך בן או יש לך בת את רק רוצה לשמוע שהכל בסדר וכל

החלקים במקום והחוויות הם אחרות לגמר את לומדת להעריך כל רגע ורגע את מספרת להורי על עידו שהוא לא זכה להכיר א את טאל שאלה אותי לפני שהוא נולד איך נספר לתינוק שיבוא על אידו ואני אמרתי לה שאני משערת שהוא יצביע על תמונה ואנחנו נגיד לו זה עידו וכבר היום תל אומרת לו א איפה אור הנה אור כאילו אור איפה עידו ה אז הוא הולך תמונה שלדו איפה איפה אבא הנה אבא איפה עידו הנה היא ממש מלמדת אותו אז כן בן כמה הורי היום א 10 חודשים 10ה חודשים וואוו אן זה זה סיפור ואת בכלל אשת חסד שאי אפשר לטאר עוד לפני הסיפור של עידו ואחרי הסיפור של עידו את בעצם הקדישה את כל המעשי חסד שאת עושה כן לזכרו של עידו אז בואי תספרי קצת על

המעשה חסד שלך אה האמת שאני 17 שנים כבר א ככה מתעסקת בפעילות של גמילות חסדים השתחררתי עוד לפני שהשתחררתי בחופשת שחרור מהצבא קודם ככל בדקתי איפה אפשר להתנדב וככה הכרתי את מי שאני עושה איתו היום את האריזות וככה לאט לאט זה התרחב ממקום של עומדת בסופר ואוספת מצרכים להיות יותר אקטיבית ופתאום את מגיעה למצב שהרווחה פונה אלייך ומפנה אלייך אנשים א ואחרי שעידו נהרג החלטתי לפתוח ארגון חסד על השם שלו קראתי לזה דוות כילת של אהבה ככה קא דוות זה היה השם כינוי שלו נכון הוא ממש הייתי היו שואלים אותי איך קוראים לו הייתי אומרת עידו והוא היה אומר לי אל תקראי לי עידו תקראי לי דודקה דוקה אז הוא ביקש שנקראה לו דוקה ו

כל יום הייתי אומרת לו את הילד של אהבה ככה כתבתי גם על המצבה ו זה בעצם ארגון שעוזר לילדים עם ציוד ותיקים לפני כיתה א' עוזר לחיילים שאיין להם ציוד להתגייס לצבא א משפחות אנחנו כל שבוע שולחים פיצות לארוחת ערב קניות מהסופר בפסח ובראש השנה יש לנו 230 משפחות שאנחנו מחלקים להם אריזות מזון א ימי הולדת בת מצוות בר מצוות רייטים חשמל יומית יואו יואו ויש את המיזם הזה של הספסל זה כזה מתוק במיוחד ספרי על זה א זה היה את יודעת את הרעיון של איך אני מנציחה את עידו מהעיניים שלו ועידו היה מאוד חברותי והיה לו חברים אבל לפעמים ילדים את יודעת לא מסננים את התחושות שלהם והבה פעמים הי נשאר לשחק לבד וחשבתי על זה שאם היה

ספסל שהוא יכל לשבת עליו והילדים היו רואים אותו ואומרים לו רוצה לבוא לשחק איתנו זה היה הרבה יותר קל וואו ובאמת עלה ספסל רשום ואהבת לרעח כמוך והייתי שואלת אותו וטאל כל לילה לפני השינה היה לנו טקס שינה מה עשיתם היום שאתם געים בעצמכם א אשה תאל היייתה אומרת אני געה בעצמי שהצלחתי לסיים את הפאזל למרות שהוא היה קשה עידו תמיד היה אומר אני גהה בעצמי שעשיתי ובתל ה כמוך כי חלקתי את הצעצועים עם נועם אני גאה בעצמי שעשיתי ובת הלחה כמוך יותר מאתמול כי גם עשיתי מצוות הכנסת אורחים וגם חלקתי את הצעצועים ועשיתי ואהבת לך כמוך כאילו ממש היה הוא גם היה מנצל את זה הוא היה אומר לטל טאל תעשי ואהבת ותביא לי את השלט

לראות גם טלוויזיה את מתוק או שילד היה מציק לו בגן של ה שועים הוא היה אומר לו אמא הוא לא עושה ואהבת כלפיי תגידי לו שיעשה ואהבת הוא ממש ככה הוא היה מדבר ולכן רשמתי את זה וגם הוצאנו סטיקרים של ואהבת ח כמוך גם אם הוא לא כמוך ו והיום הספסל הזה נמצא ב1300 מקומות ברחבי הארץ בגנים בבתי ספר בפארקים ציבוריים אבל לא רק בתוך הארץ גם בחוץ לארץ סיוון רב מאיר דיברה על הספסל וזה אנשים שגרים בחוץ לארץ שמעו על זה וזה נמצא היום בלוס אנג'לס ובניו ג'רזי וטורונטו ובאקו ובסינגפור וכל כך הרבה מקומות ו הדבר המרגש ו הפידבקים שאנחנו מקבלים מה מה אנשי חינוך ומההורים על איך הילדים משתלבים ואיך הם מדברים והפרוייקטים

החינוכיים שעושים סביב זה אחד הדברים המרגשים זה נותן נחמה דבר כזה כן כן הכאב תמיד יהיה שם זה רציתי לשאול אותך איך איך מה את עושה כשאת מתגעגעת איך מתמודדים עם הגעגוע הזה אני מחוקת את הל ומודה על זה שהיא לפחות פה אני מבינה שיש שת סנטימטר של רוח והטיל היה מוחק ש משפחות אז יודעה צריך לספוג בשביל שכולנו נשאר כאן שני אין אני כל כך מודה לך שזיכית אותי לשבת ולדבר איתך