"כל הזמן חיפשתי אותו": סיפור התשובה של יהושע לימוני

החיוך לא יורד לי מהפנים אני בעצם נמצא בסוג של היי זה כמו לגלות לגלות את גן עדן פתאום נהנה אוי נהנהנהנהנה גדלתי בהרצליה נולדתי בהרצליה משפחה קטנה אנחנו שלושה אחים מסלול לימודים רגיל של כל ילד חילוני אם אפשר להגיד את זה המשפחה משפחה חמה אכלנו מצות בפסח וחלקנו ביום כיפור ופחות או יותר בזה מסתכם המפגש שלנו עם יהדות א זהו צבא בעצם הלכתי עשיתי קרבי לפני הצבא בעצם אני מקליט שיר שנקרא הקיץ האחרון עם להקה שנקראת שביעות זמנית להקה שאני מנגן איתה כל כיתה יא כל כיתה יב ואני מתגייס לצבא לשירות קרבי א כש אני בצבא בזמן המסלול השיר הזה מתפוצץ הופך להיות אחד השירים עד היום ה מצליחים בהיסטוריה של המוזיקה

הישראלית נקרא הקיץ האחרון ההיכרות שלי עם יהדות מצד המשפחה אז פסח אכלנו מצות ביום כיפור חלקנו צמנו ובראש השנה היינו נוסעים לדודים לאכול תפוח עם דבש אחרי הצבא אני נוסע ללוס אנג'לס ללמוד שם ושם אני פוגש חבר השותף שלי לדירה בעצם ואז בעצם אותו שותף לדירה מראה לי איזשהו ספר ספר נקרא אורחות צדיקים א ספר שיש בו שערים פשוטים ספר בעצם שמדבר ספר מידות א שכתוב בשפה פשוטה נקיה ואני נתקל בדבר הזה ואני בעצם פוגש עולם של טום ויופי וערכים שהתחושה הפנימית היא שכל הזמן חיפשתי אותו ואת התקופה הזאת אני זוכר מאוד מאוד חזק אני פשוט החיוך לא יורד לי מהפנים אני בעצם נמצא בסוג של היי זה כמו לגלות לגלות את גן עדן פתאום

ואז מתחיל תהליך של התקרבות א כשאני בלוס אנג'לס אני חוזר לארץ והתהליך ממשיך ואני די מהר כבר מוצא את עצמי שומר שבת ו כבר נכנס לשלוש תפילות ביום וכל ה כל מה שכרוך בזה כמובן תפילין וזה קורה די מהר מבחינתי גם בשלב מאוד מוקדם בהתפתחות שלי והמהירות הזאת כנראה לא עשתה לזה טוב ובעצם אני לאחרי פחות משנה אני מוצא את עצמי יוצא מזה באופן של ממש כאילו מישהו ככה ב אותי החוצה המציאות בדוד אני יכול להגיד שזה היה בקצב הלא נכון זה היה גם כנראה מול הגורמים הלא נכונים ובזמן הלא נכון אבל ברוך השם זה זרע את הזרעים שלו ומשם אני בעצם שוב חוזר לחיים של מוזיקה הי בעצם אני מוציא כמה אלבומים מופיע בכל הארץ שירים ברדיו א

הכל טוב 10 שנים אחרי זה אני פוגש את המקום הזה שוב עכשיו ממקום הרבה יותר א בוגר קודם כל ברמת הגיל וגם הספקתי לעבור כמה חוויות א אני זוכר שמה רגע שאני עומד מול המראה ושואל את עצמי אם אין עוד משהו מעבר לזה ודווקא הייתה תקופה טובה זה היה בדיוק שיצא לי האלבום הראשון היו שלושה ארבעה שירים ברדיו בפלייליסט של גלגלת כן בזמנו זה היה ז זאת היייתה שאיפה של כל אומן יוצר מוזיקאי א אבל אבל משהו חיפש מעבר והיה לי לא רחוק מהבית היה בית כנסת אני לא ידעתי אפילו שזה בית כנסת אני זוכר שיום אחד אני הולך שם ככה באזור של גינת שנקין מאחורי הגינה היה מבנה גדול כזה ש היה בית כנסת ואנחנו מדבר על משהו כמו 11 12 בלילה

ואני רואה אור בבית כנסת לא ידעתי או שלא זכרתי שזה תיקון ליל שבועות וגבאי איצ'ה שוב אותי עם חיוך ענק ואני מוצא את עצמי אומר את התיקון עד הבוקר בבוקר ככה מדדה אחרי הרב למקווה פחות או יותר משמה מתחיל מה שנקרא החלק המעשי ה בפועל שאני חוזר בעצם לאט לאט לקיים מצוות ללמוד תורה זה קורה לאט שוב אני למדתי מהניסיון לא לרוץ מהר מדי דווקא בגלל הגלגול הקודם אותו גלגול קודם וזה מאוד עוזר לי אני קשוב לקצב שלי חושב שאולי זו התובנה אולי הכי חשובה שהתהליך הוא תהליך אישי ואצל כל אחד הוא הוא פועל באופן שהוא אמור לפעול אצלו אנחנו לא אמורים להיות חקיינים אחד של השני א למרות שיש לנו את אותו שולחן ערוך ואולי תופעה

ואולי תובנה נוספת שאני חשוב לי לשתף זה תובנה כבר מתקדמת יותר להיות א מה שנקרא פנסי פנס פנס שמאיר את הסביבה שלו אני חושב שהדבר הזה ממש שינה לי את החשיבה אני באתי מתרבות א או מאיזשהי הווייה שהייתה מאוד מאוד ממוקדת בעצמה כאשר אתה נמצא במקום של השפעה אתה קצת מתעלה מעל המציאות ואז הפרופורציות מקבלות את המקום הנכון שלהם והקשיים הם כבר לא כאלה קשיים אלא זה דברים שאפשר להתגבר עליהם כי אתה ברגע שאתה מרים את עצמך למקום שמשפיע גם על אחרים השפעה טובה כן השפעה זה לא לקפות על אחרים השפעה זה זה לפעמים אפילו להקשיב למישהו השפעה זה פשוט להיות בעין שרוצה להאיר את הסביבה ולא רק להאיר את את עצמך האתגרים הם הם

אינסופיים והאמת היא שהם ממשיכים עד היום אני זוכר ש נפגשתי פעם היייתה איזשהי פגישה עם איזשהי מישה שמייעצת והלכתי ככה לאיזשהו לאיזשהי פגישת ייעוץ ואני זוכר שהיה לי אז בזמן עוד לא היייתה לי כיפה היה לי הייתי הולך עם כל מיני סוגים של כובעים היה לי בארון מלא סוגים של כובעים ובאתי עם הכובע זה לא היה הכובע ע הזה אבל ביך שמתחילה אני מתיישב ו שמתחילה הפגישה אני מוריד את הכוב אני שם אותו בצד עכשיו היא לא היייתה דתייה ולשאלת אותי היא כבר יידעה שאני בתהליך התקרבות ואז היא שאלה אותי למה אתה מוריד את הכוב אז חשבתי ככה באמת בפנימיות לנות לה תשובה אמיתית ואמרתי לה האמת אני מתבייש קצת ככה מה הדבר הזה ואז היא

אמרה לי דבר ש באמת ר בי עד היום היא אמרה לי אין באמת כזה דבר בושה ברגע שאתה שלם מ משהו הבושה נעלמת והיה משהו כל כך חזק בדברים האלה הוא גם באמת מאוד נכון אני זוכר את עצמי מתבייש עמד ולהתפלל באיזשהו מקום לא בבית כנסת כן אתה פתאום נמצא באיזה מקום ציבורי ואתה צריך להתפלל מנחה כי עוד מעט ואתה לא אתה מתבייש אבל יש את השלב שבו זה לא מזיז לך כי כי זה שלך היהדות ואני היום אז א אז מצד אחד אני במקום אם אני צריך להסתכל 10 שנים אחורה אני באמת במקום אחר לגמרי יותר שלום פנימי פחות מאבק א ומצד שני אני באותו מקום מצד העשייה שלי אני עדיין מוזיקאי חזרתי לגור בהרצליה א המוזיקה או המסרים יכול להיות אולי השתנו כי

הנפש משתנה והנפש חשוב לדבר על דברים אחרים ולכן השאיפה היא תמיד להסתכל בעיניים פנימיות על המציאות למצוא את השם עוד רובד פנימה ועוד רובד פנימה וככל שהרבים הם יותר פנימיים ככה השמחה יותר שם בעזרת השם בזכות זה גם נביא את המשיח