תמיד תזכרו: ביום החורבן בא המשיח

ב-14 בנובמבר 1963 דייגים מול חופי איסלנד ראו עמוד עשן שחור עולה מהים. הם חשבו שספינה עולה באש אבל מה שראו היה משהו שאיש לא ראה כמותו. אי חדש נולד מתוך הים בעיצומה של התפרצות. מתחת לפני האוקיינוס התפרץ הר געש מאגמר רותחת בטמפרטורה של 1150 מעלות פגשה את מהים הקרים פיצוצים אדירים אש הרס מוחלט ובמשך שלוש שנים וחצי ההרס הזה לא החריב כלום הוא בנה שכבה על שכבה האי גדל קראו לו סורצי תקשיבו לעומק ההתפוצצות הקטלנית ביותר האש שהמיסה הסלעים היא בדיוק מה שברא יבשה חדשה לגמרי ולא רק אדמה תוך תוך שנים ספורות הגיעו זרעים על הגלים, אז חרקים, ציפורים, מערכת אקולוגית שלמה. מתוך החורבן הוולקני העלים פרצו חיים.

מה שנראה כקטסטרופה היה רגע של בריאה. תקשיבו לעומק, ההרס לא היה הסוף, הוא היה ההתחלה. באותו רגע ממש שבו הכל התפוצץ ונשרף, נולד משהו חדש לגמרי שלא היה קיים קודם. הבריאה הלא באה אחרי הארס היא הייתה בתוכו. כולנו חווים רגעים של התפרצות, משבר שמפרק הכל, עובדן, כישלון, שבר שמרגיש כמו סוף העולם. הקרקע שמתחתינו נמסה ואנחנו מסתכלים על האריסות ורואים רק חורבן, רק אפר, רק את מה שעבד. בטוחים שמהערס הזה לא יצא שום דבר טוב, אבל חז"ל לימדו אותנו את חוק האי הוולקני של הנשמה. במדרש איכה, על החורבן הגדול ביותר בתולדותינו, חורבן בית המקדש, נאמר דבר מטלטל. ביום שחרב בית המקדש נולד המשיח. תקשיבו לדיוק, לא יום אחרי

החורבן, לא דור אחרי. באותו יום ממש, ברגע ההרס המוחלט ביותר, כשהכל עלה באש ונחרב, בדיוק אז נזראה הגאולה. נולד הגואל. חז"ל לימדו, ברגע שהחורבן מתחולל, כבר נולדת האופציה לגאולה. הירידה אל התהום היא בדיוק מה שמבטיח את העלייה. הבריאה החדשה נמצאת בתוך הארס, לא אחריו. המשברים שלנו, ההתפרצויות שמפרקות הכל, השברים שנראים כמו סוף, אינם הסוף, הם בדיוק כרגע שבו נברא משהו חדש. בדיוק כמו סורצי, שמתוך האש עלתה אדמה חדשה, כך מתוך החורבן שלנו, אם נחזיק מעמד, עתידה לעלות יבשה שלא הייתה קיימת קודם. אז בפעם הבאה שהכל התפוצץ, שהקרקע תימס, שנראה רק חורבן, נעצור. נזכור את האיש שנולד מהאש. נזכור שבי החורבן נולד המשיח. לא נראה באש רק הרס כי דווקא מתוכה עולה אדמה חדשה.