"לא היה לי סיכוי לחזור לחיים": חיה אסתר מסיקה משתפת בחוויות מהעולם העליון

רפאני השם כי נבהלו עצמאי

ונפשי נבהלה לה מאוד זה פשוט מחזיר אותי ממש לאותה אותו אותה עוצמה של רגשותחושות הייתי על משטח משטח ענק לבן כשאני נמצאת בתחילת המשטח, מקום ממש גבוה, גבוה ולבן ויש פס ממני הולך פס לאורך ואז בתודעה אני יודעת אם אני לוקחת ימינה אני עולה למעלה ואם אני לוקחת שמאלה אני חוזרת לעולם עולם ואז החלטתי לרדת כי אה ראיתי את הילדים. האירוע קרה כאשר הייתי בגיל 56. היה יום שישי א א הייתי אצל אמא ו א היא הכינה שתייה. היא אומרת שאני אמרתי לה, כואב לי הראש. מיד הראש שלי צנך על השולחן. ומאותו רגע אני כבר לא זוכרת כלום, לא יודעת כלום. אני חיה אסתר, אבל חיה אסתר 13 השנים האחרונות. אני מבית מסורתי. אבל הייתי בצבא, אני

שרטתי ברפיח, ברצועת עזה, אני מכירה את כל האזור שהיה. הייתי גם במשטרה כמה כמה שנים בחקירות. אני מרגישה סוג של הודעה על החיים שניתנו לי, כי זה פשוט לקבל חיים במתנה. לפני האירוע, קודם כל הייתה לי ידיעה פנימית שאני עומדת לעבור משהו טראומטי. ידעתי, לא סיפרתי לאף אחד, אבל ידעתי שאני עומדת לעבור משהו מאוד עוצמתי. הרגשתי שמשהו חורק אצלי ופעם אחת הייתי בכביש אלוף שדה צומת ענקית ואני מתנתקת ואני עוברת באור אדום באלוף שדה והבן שלי צועק אמא אמא לכי לצד לכי לצד ולקח לי זמן ואז אני מבינה שאני אני לא הייתי אני התנתקתי יומיים לפני ה האירוע אני עשיתי תיקון לנפטרים ואז ראיתי את ה את הנשמות שאני בעצם עושה להם

את התיקון לנפטרים א ראיתי שאנחנו במערת המכפלה והנשמות האלה א פשוט משתוללות הם היו כמו ראשנים כמו ראשנים והם משתוללים כאלה ואני לא הבנתי למה ואז מסתבר אני כל פעם לפני שאני מוסרת את הרשימה אני עוברת על שם שם והפעם לא יודעת מה היה הסך הדעת אני לא אני לא עברתי ואז הם לא ידעו מי נכנס לתוך המערה ומי לא ואז אמרתי וואו כמה כמה אנחנו צריכים לדייק במעשים שלנו א כמה כל דבר שאנחנו עושים כל כך חשוב בעולם הזה כי זה יש לו השלכות לגבי הרבה דברים באמת עליונים. הייתי מורדמת ומונשמת בערך חודשיים. הייתי בהתחלה בטיפול נמרץ, תקופה ארוכה ואחר כך בנוירוכירורגית. הייתי מאושפזת קרוב לחצי שנה. היה מפרצת בגזע המוח והיום

אני יש לי קליפס ש שתופס את ה את העורק. היו עוד כמה מקרים בעולם, מקרים כמו שלי אף אחד לא שרד. אני לא רק ששרדתי אלא גם על הרגליים ומדברת שזה שזה פשוט נדיר. היות והייתי המון שעות בבית חולים דאגו לשים לי מוזיקה שירים וכל פעם שהיו אם מגיע השיר של אברהם פריד רפאני השם כי נבהלו עצמאי ונפשי נבהל אפילו עכשיו אני מתרגשת ונפשי נבהלה לה מאוד אני הרגשתי את זה גם עכשיו אני מרגישה את זה רפאיני השם כי נבעלו עצמי

ונפשי נבהלה לה מאוד זה פשוט מחזיר אותי ממש לאותה אותה עוצמה של רגשותחושות וכל פעם שזה היה חוזר השיר היה חוזר על עצמו אותו הדבר ידעתי שיש איזשהי מלחמה יש משהו משהו שערה סביב המציאות שלי אני לא יודעת מה ומה שמעניין שהם הם פשוט נתנו לי אפשרות להחליט

מהמצב שלי לא היה סיכוי בכלל לחזור לחיים אה כנראה ברגע שניתנה לי האפשרות לחזור אז זה משהו באמת על טבעי כל דבר קטן שאנחנו עושים יש לו משקל מאוד א בעל ערך בעולמות עליונים לפעמים אנחנו אומרים מה בסך הכל נתתי לה לשתות מה בסך הכל הזזתי את הכיסא אבל אבל כל הדברים האלה מצטרפים פים למשהו גדול ולכל דבר יש ערך. זה זה הנתינה הזאת היא היא מחברת ויוצרת אור. הבת שלי אחרי שקרה את מה שקרה אז היא לקחה את הרשימה של התיקון לנפטרים ואמרה להם אין מי ש אין תתפללו. אין מי שידאג לכם. אני קיבלתי חיים במתנה. זה ברור לי ואני בטוחה שזה מכוח התפילות.