"פחדתי שהוא ימות. העולם היטלטל": שרה מש על פציעת בעלה בעזה

מדברים אתת אל השומר ואני נעצרת לי הנשימה ואני שומעת אתה אומרת איתמר נפצע בעזה הוא בא במסוק לתל השומר תבואי מהר אז שרה מ מש אלן א את יודעת אני אני כאילו אני יושבת מולך ני חושבת לעצמי מתי יהיו לי רעיונות שמחים עכשיו זה לא זה לא בדיוק ככה כי מצד אחד יש פה משהו שמח גם זאת אומרת זה יכל להסתיים הרבה יותר גרוע ובטח באש שלך רצו כל מיני תרחישים כשזה כשזה קרה ועוד לפני ועוד לפני תכף גם נבין למה לפני כן ו מצד שני זה כל כך חשוב דווקא הקול הזה שלך של שאתה באמת כל כך הרבה נשים התחתנו עם אנשים מסויימים ולמדו לבנות איתם חיים והכירו אותם והילדים ופתאום המלחמה הזאת והפציעה הזאתי שלא תמיד רואים אותה בעין הרבה

מאוד פעמים דווקא פציעה פנימית עם בנפש עם בראש בעצם שינתה לחלוטין את פני הדברים והסיפור שלכם בכלל לא התחיל מהסיפור של בעלך הוא התחיל גיס שאיבדתם ועוד א ועוד לפני בשביעי לאוקטובר כמו אצל כולם הסיפור התחיל בשבי לאוקטובר א בוקר שמחת תורה מתחילים לשמוע את כל הבומים א אנחנו מבינים שזה לא משהו רגיל אנחנו מבינים שמתחיל משהו בדרום אתם גרים בפדואל נכון אנחנו גררים בפדואל אבל אנחנו הגענו לפדואל לפני שלוש שנים במהלך ה1 שנים שלפני גרנו בקיבוץ הלומים באותי פזה הילדים שלנו נולדו וגדלו בקיבוץ ילדי קיבוץ א בעלי הוא בן הקיבוץ א אנחנו אחרי החתונה פשוט המשכנו לגור שם ובשבי לאוקטובר כשהכל מתחיל מתחילים לדבר על

בית כנסת שמתחיל שקורה משהו בדרום וזה משהו לא רגיל איתמר אומר לי תרדי עם הילדים להקפות אני הולך הביתה להפעיל פלפון לראות מה מה קורה זר הביתה א שמה הוא מתעדכן שיש מחבלים בקיבוצים באוטי פאזה הוא מקבל דיווח שגם לקיבוץ של ההורים נכנסו המחבלים לקיבוץ הלומים והוא מחליט לארוז תיק ואת האקדח האישי שלו ולנסוע לעוף א אז הוא אומר אני רק אלך להגיד לשרה שאני נוסע והוא יורד לרחבה של ההקפות ובא להיפרד ממני ואני אומרת לו אית אמר המקום מלא מחבלים אתה לא נוסע תעשה לי טובה אתה לא נוסע לפני שאתה מתקשר למשפחה בקיבוץ ושואל מה קורה כן א אז באמת הוא לשם שינוי הקשיב לי והוא מתקשר ואחותו שהתארכה בשבת אצל ההורים ממש אמרה

לו שהיא היא ממש וסרת עליו לנסוע ולהתקרב לקיבוץ שהכל מלא מחבלים ושלא יזה יתקרב ותוך כדי שהוא מדבר הוא כבר מקבל צו שמונה לצפון הוא בחטיבת אלכסנדרוני חטיבה צפונית והוא מחליט איפה יהיה איפה הוא יהיה יותר נצרח וההוא מחליט לעלות צפונה הוא לוקח את הדברים שלו אורז תיק לובש מדים ונוסע אפילו לפני שאכלנו רק עשה קידוש ונסה ואני נשארת לבד ביישוב עם ארבעה ילדים בשומרון בלי ממד א מרגישה לא לא מוגנת מלא מלא כפרים ערבים מסביב עכשיו את לא חולמת שהיום את חושבת שההוא נוסע ליום יומיים שבוע עד שיפתרו תפתר המצב הזה אבל את לא חולמת שזה מה התגלגל כמה מאות של ימים שאת שלושה שבועות לא התראנו מהרגע שהוא נסע שלושה שבועות

לא התראנו והוא יוצא להפסקה של 24 שעות הביתה וחוזר חזרה ואחרי שבוע א אוריה אחיו נפל בעזה ישר אחריו אלמנה ושישה ילדים אז אוריה בעצם נפל כמה זמן אחרי השביעי באוקטובר הוא נפל בשני לנובמבר כמעט חודש כן כן א ממש יש ליפנים את יודעת אני ממש זוכרת את הפנים שלו פנים מחויכות כאלה עם משקפיים נכון אני לא טועה אישה שישה ילדים והוא בעצם האח הגדול של איתמר בעלך ה הוא אח הגדול אבל הוא לא הבכור הם שבעה ילדים אוריה הוא הבן השני ואיתמר הוא הבן הרביעי וזהו והתמר באותו אותו זמן גם במילואים מנסים להשיג אותו הוא היה באיזשהו נבצע כזה בצפון ועד שיוצרים קשר כבר חולף הזמן ומודיעים לו על אוריה שהוא נהרג והדבר היחיד שהוא

חושב עליו אני צריך להתקשר לשרה שהיא לא תשמע על זה מאחרים אני לבד הבית עם הילדים הילדים ישנים והוא מתקשר להודיע לי ואני הרגשתי שהשמיים נופלים עליי הדבר הראשון שחשבתי עליו זה איך הביטל תסתדר לבד עם שישה ילדים כן כי אני אני כאילו הגעתי מהמקום של האישה ששלחה את ה את הגבר למלחמה והגבר שלה לא חזר ואייך עכשיו היא תסתדר זהו ויש לוויה ושבעה ובמהלך השבעה כבר תמר אומר לי שרה אני חוז ז למילואים איין פה אין פה על מה לדבר ויש ניסיון מצדך להגיד לו הרגע שכלת את אח שלך אולי אל תלך אולי לא אמרתי לו תמר אני שבורה אני חייבת אותך בבית אני חייבת להקל את זה תישאר איתי כאילו בוא נתמוך אחד בשני והוא אמר לי שרה אני

חייב לחזור לצוות שלי אני צריך להראות שאני חזק ש שממשיכים המשימה וזהו והוא ר א חמישה חודשים הוא היה בסבב א' בצפון שלושה חודשים הוא היה בבית בהפסקה ואני הייתי די כבר רגועה כי ידעתי שהצב הבא הוא יהיה באוגוסט אמרו לנו ואני ככה התחלתי לחזור לעצמי להתאושש ובחודש מאי סוף חודש מאי אנחנו מקבלים צב לעזה בכוונה אני אומרת מקבלים כי זה שנינו ביחד תמר לא יכול לעשות את לבד אני צריכה לתמוך בו בזה כדי שהוא יעשה את זה ואנחנו וצפים את הילדים ומספרים להם שאבא קיבל צב מילואים חדש והפעם הוא הולך לעזה אז חלק מהילדים בחו והקטן שלנו אמר אז גם אבא שלנו ימות וואי זה קורה לי כמו דוד וריה אוי יש לי צמרמורת מ וא אז אמרתי

לו שרוב החיילים חוזרים הביתה בריאים ושלמים שלא קורה להם כלום ואנחנו מתפללים שגם גם אבא שלנו יחזור בריא ושלם מהמלחמה א וזהו ומתחיל צב בעזה ו ועזה זה זה לא צפון זה זה הצפון שלפני המערכה בלבנון כן וזה פשוט יום ביומו דקה ודקה להחזיק חרדה קיומית לשלמה תוך כדי שאני מנהלת חיים רגילים ב מה את עוסקת בחיים אני רכזת פעול בחברה גדולה את את קמה בבוקר לעבודה נמצאת רוב היום בעבודה חוזרת לילדים ושם יש לך עוד עבודה בדיוק זה גם את ודת החיים לא נעצרו בעורף ת הרבה פעמים אני אומרת נותנים להם קצת לנשים האלה נשות המיל נותנים להם קצת לא יודעת חופשים יותר זה לא לא ממש נכון זה זה להמשיך להחזיק את כל הכדורים בידיים

ושאף כדור לא ייפול כי כי אסור אסור לשחרר צריך להחזיק הכל להמשיך וזה כל יום ללכת לישון לבד ולקום לבד ולטפל בילדים לבד ולטפל בהכל לבד וגם להיכנס אחרי שנכנסתם לטייטל של משפחה שקולה אז כל הזמן בטח גם יש את המחשבות על הגיסה שנשארה לבד על ההורים שלו ועל ה חמך חמותך שצריך גם בכול ות עיבדו בן לא מזמן כן וואי אז א כשית אמר יוצר קשר הייתי ישר מעדכנת שהכל בסדר והוא במקום בטוח שכאילו יהיה כזה קצת א נשימה כזה לנשום כן א עד השבוע האחרון שהוא סיים את האפטר חוזר חזרה לעזה אני בשבת אצל אחותי ואני קמה בבוקר הזה של שבת עם מועקה ואני אומרת לה מספרת לאחיות שלי היה לי סיוט אני לא יכולה אני דואגת לאיתמר אני לא

יודעת מה איתו וככה עובר עוד יום ועוד יום ועוד יום ומיום ליום אני מרגישה יותר ויותר מועקה עד שביום רביעי בבוקר יום הפציעה אני קמה הבוקר ואני מרגישה שאני לא מסוגלת לעשות כלום לא מסוגלת לצאת מהמיטה לא מסוגלת לקום לילדים אני רק רוצה שאיתמר יתקשר ושנשמע שהוא בסדר כן א גם לא דיברנו כבר כמה ימים לא יודעתי מה קורה איתו ו ואז אני אומרת לעצמי תמר תמיד אומר תעשי צעד ראשון הצעדים הבאים כבר יזרמו לך ו אני באמת כמה מתארגנת ולית את כבר נכנסת ל כמו רובוט מר את הילדים כן שולחת את המסגרות ק איזה תפעול גם בבית וגם בעבודה והולכת לעבוד אבל לא מצליחה לעבוד נכנסת השירותים בוכה יוצאת נכנסת חוזרת כאילו אני לא מבינה

מה קורה לי וואו ואני מחכה לטלפון מאיתמר כי הוא אמר לי שיום רביעי המשימה מסתיימת והוא התקשר אליי ואני מקבלת טלפון מספר לא מוכר ואני כזה טוב אולי סוף סוף זה יתמ ואני עונה לטלפון ו מיש שואלת אותי בקו השני אם אם היא הגיע לשרה מש ואני אומרת שכן ואז היא אומרת את אשתו שלי תמר מש ואני כזה כן ואני כבר מתחילה כבר לחשוב מה מה מי זה ואז היא אומרת לי מדברים אתת אל השומר ואני נעצרת לי הנשימה ואני שומעת אתה אומרת איתמר נפצע ביד זה הוא בא במסוק לתל שומר תבואי מהר ואני הפסקתי לנשום כאילו את אשר יגור בא לך כלו ידעת שזה יקרה זה זה ממש ככה כאילו כאילו הרגשתי הרגשתי שמשהו לא טוב משהו לא טוב עומד לקרות ו חבר

מהעבודה מסיע אותי ל לבית החולים א קצינות הנפגעים כבר מחכות לי מחוץ למיון לקחות אותי אנחנו מחכים קצת זמן שיארגנו אותי תמר ואני נכנסת אליו הוא כבר היה מורדה ומונשם מחובר לצינורות א כל הראש שלו חבוש א לדם את יודעת ישר אני חושבת איך מודיעים לאבא ואמא שהם לא רק אבא ואמא של איתמר גם אבא ואמא של אוריה שנהרג כןלא מזמן א אני אספר לך יש לנו הסכם היה לנו הסכם לי ו לאחות של איתמר שאם קורה משהו לאיתמר אני מתקשרת אליה אמרתי לה אני לא מסוגלת אם קורה משהו להתקשר אלי מה אני אגיד להם נכון נכון אז היא אמרה שרה אל תדאגי אם קורה משהו את מתקשרת אליי א אני מטפלת בדברים ובאמת ביום הפציה אני מתקשרת א לאחות שלי תמר

ותה שאיתמר נפצע בדיעבד גם היא הרגישה באותו בוקר שהולך לקרות משהו הם אחים שהם מאוד מחוברים אחד לשני וגם היא היא אישה שאף פעם לא מתרגשת מכלום היא לא בכיינית והיא מהבוקר בוכה וא מרביעי בבוקר היא בוכה והיא לא מבינה למה מה עובר עליה וזהו והיא מתקשרת להורים עד שהיא תפסה אותם מעדכנת שהי תמר נפצע הם בדרך לתן השומר אני כבר הגעתי אמא שלי גם הגיעה להיות א רותו במצב כזה של צינורות ומה אומרים לחלב אנחנו מכינים אותו לניתוח א פשוט רק אמרתי שמה החזקתי לו את את היד ו לא לא לא הבנתי איך זה איך זה קורה לנו שוב כאילו אמנם לא לא באותה ורסייה אבל אנחנו מה למה כאילו די כאילו המש משפחה כבר ספג גה כל כך הרבה למה צריך

עוד משהו איך הוא נפצע בעצם מה היה שם בדיוק הם יצאו ל לפעולה בבוקר הכוח של הפלס א כאשר המפקד מרים רחפן לאוויר והוא מזהה שני מחבלים והם יוצאים ליתר אותם והם יוצאים לדרך יש להם איזשהי שיטת הליכה שבה הם הולכים ותוך כדי ההליכה נשמע פיצוץ הם לא מבינים מה מה קורה ומתברר שמטען חבלה עוצמתי הוצמד לקיר של בית ספר בעזה בשכונת רימל ו בפעולה נפצעים ארבעה לוחמים ביניהם מיתמר שנמצא קשה אז בעצם הוא לכס לניתוח ומה את יודעת שהמצב שלו כשהוא בהתחלה מה מה את מבינה התי כל כך בשוק שלא שאלתי יותר מדי שאלות א חיכיתי שהוא יצא מהניתוח ושא אני פשוט אשמע מהמנתח מה מה קרה אמרו לי שהוא נפגע בלסת אני רציתי לראות בפועל מה מה

זה אומר כן א האמת שלפני הניתוח קרא לי ה א מנהל חדר הטראומה דוקטור קליין וישב איתי ודיבר איתי אבל אני פשוט לא מצליחה לזכור שום דבר מה מהאירוע הזה וואו כי הייתי כל כך משותקת כל כך בפחד א שאני פשוט הדברים עברו לידי לא לא באמת קלטתי מה מה נאמר שם וזהו אנחנו יושבים בחדר המתנה ומחכים יש סכנת חיים או ש מה באותו רגע מה הפחד שלך בעצם ממה את הכי פוחדת שהוא ימות כ ת מעניין אותי אם באותם רגעים את חושבת על ההתמודדות שהוא דווקא יחיה וכל התפקוד שלו ישתנה ושהוא יהפוך להיות קצת אדם אחר כמו שעכשיו לא לא ידעתי מה יהיו ההשלכות של הפציעה הזאת מבחינתי עכשיו מטפלים בו מיצבים לו את המצב וזהו לא חשבתי רחוק מדי כאילו

גם אף אחד לא בא ואמר לי שרה יהיה ככה וככה כלום כן היה עכשיו ניתוח בואו נחכה לאחרי הניתוח ואחרי 10ה ימים ארוקים שהרגישו לי כמו נצח שממש פחדתי ללכת לישון ושיקרה משהו בלילה כשאני לא אהייה שם ושאני אאבד אותו אז ממש היה לי חשוב להיות עם מישהו כל לילה שמישהו יהיה איתי אני ישנתי במלונית בטל השומר וככה מיום ליום את יודעת זה חשוב גם מה שאת אומרת כי גם רואים את הרעיון הזה אנשים שכל כך רוצים לעזור שאומרים נגיד סיטואציה שבה בעל פצוע נמצא ב בשיקום או בבית חולים מה איך אפשר לעזור לילדים לאישה את אומרת אפילו לדאוג שלא נהייה לבד יש פה משהו דברים קטנים שהם יודעת כל המשפחה עוברת טלטלה מאיזשהי שגרת חיים שלא

היייתה פשוטה בסופו של דבר זה להחזיק דאגה יומיומית א הכל מטלטל הילדים עוברים מיד ליד כן ממשפחה למשפחה יש המון דאגות יושבים מחוץ טיפול נמרץ ומחזיקים דאגה נוספת אחרת וכאילו אני אני חצוייה בין ה דאגה לילדים ובין הדאגה לבעלי ואני חושבת איפה איפה עכשיו אני צריכה להיות כן ואני מחליטה ש שאני צריכה להיות עכשיו עם בעלי כן א הילדים טוב להם איפה שהם דואגים להם עוטפים אותם אני רוצה להיות כשבעלי מתעורר לראות שהוא בסדר ואני באמת נשארת שמה יום אחרי יום אחרי יום לא הולכת הביתה והוא מתעורר אחרי כמה זמן אחרי 10 ימים א אחרי שהבצק בקבני הנשימה ירדו א מחליטים להעיר אותו כן עשו ניסיון אחד ראו שהוא לא מגיב טוב

החזירו אותו להרדמה ובאמת ביום העשירי מעירים אותו וזה הולך כשורה ואנחנו עוברים ליחידת הטראומה א בטראומה הוא לאט לאט הוא מתחזק הוא הגיע חלוש מאוד חסר חסר כוחות א בהתחלה הני מקלחת אותו אה עוברים הימים והוא כבר רוצה להתקלח בעצמו אומנם עדיין על כיסא גלגלים אבל עצמאי הוא רוצה להיות עצמאי כן א רק שכשהוא הגיע לטראומה ורק אחרי כמה ימים הילדים סוף סוף מגיעים לראות אותו הם לא ראו אותו שבועיים א ואפילו יותר כי עוד שבוע לפני הפציעה הם כבר לא ראו אותו כי הוא היה בפעילות בעזה ך מפגש בין אבא שהוא הדמות של הלוחם בחטיבת אלקס זה כאילו יש כאן דמות של לוחם ופתאום הוא כל כך חלוש ושבור נפשית הילדים כאילו בהתחלה ראו

אותו לקח להם ככה כמה שניות והם שמו את זה בצד ופשוט התחברו לזה שזה אבא שלהם לדמות לני הפנימי כאילו זה אבא אנחנו יודעים מי הוא הוא מכיר אותנו אנחנו מכירים אותו בסדר אז יש לו צינור בגרון אז יש לו פה צינורות הוא חלוש הוא מרוסק בסדר איך הוא נראה חיצונית עכשיו או אז גם גם וגם אז א אז חוץ מהריסות של הלסת גם נפער לו פה ממש בור ב באור הפנים היו ציים ממש לתפור את זה ממש ככה בזהירות ובעדינות אז בהתחלה היייתה לו צלקת ממש גדולה על הפנים וגם זה שהוא ריסק את הלסת השינה לו את המבנה של הפנים את המבנה התחתון של הפנים אה זא אומרת אפילו את חיה עם בן אדם שאפילו המראה שלו השתנה באיזשהו מקום ג מצד אחד זה מעניין כי

מצד אחד את אומרת יש את שתי הרגליים שני הרגליים שתי הידיים זאת אומרת יש בחזות החיצונית הכל קיים אבל אבל הוא שונה אז בואי תספרי לי קצת על השונה הזה אז א כל פעם היה שינוי לפה ולכאן מתחיל מזה שבחודש וחצי הראשונים הוא היה עם קנולת נשימה בגרון א ופנים נפוחות והוא מאוד הוא מאוד רזה הוא ירד 10 קילוגרם במשקל וא והוא תמיד והוא בחור שתמיד שמר על כוש והיה נראה נראה טוב ופתאום הירידה הדרסטית הזאת 10 קילו בבת אחת זה שינה אותו שינה הגוף הגוף השתנה הפנים השתנו אחרי חודש וחצי גמלו אותו מהצינור הנשמה א לאט לאט נסגר פה הפתח נשארה צלקת אבל הפנים אה הפנים השתנו זה לא זה לא אני תמיד אומרת לו אני מסתכלת על תמונות

מתקופת המילואים ואני אמרתי לו היום אני מחכה שהגבר הזה יחזור קשה לך עם השינוי אפילו השינוי הפיזי הזה של הפנים אבל הוא מודע לזה הוא מודע לזה שהפנים שלו השתנו הוא עדיין לא חזר למשקל המקורי שלו בגלל שהוא ניזון בתזונה שהיא א חלקית דרך הפה הוא אוכל אוכל טחון לי והוא אוכל גם דרך צינור הזנה לקיבה אז הוא לא הצליח עדיין לחזור למשקל התקני שהיה לו זא אמרת מאז הפציעה את אומרת הוא לא אוכל אוכל מוצק נכון דרך הפה בלתי אפשרי כון נכון עכשיו בוא נדבר על הנפש כי פגיעה בגוף יש פגיעה בנפש נכון איך מתמודדים עם זה קודם כל אני יכולה להגיד על עצמי שה פציעה של איתמר השפיעה עליי גם בנפש ברור וכמו שכל אוכם מקבל תהליך

שיקומי אז אני חושבת שגם האישה צריכה לקבל תהליך שיקומי נפשי א כי נשות הפצועים עברו סיטואציה לא קלה מאוד מורכבת קשוחה מאוד עם ימים מטלטלים עעם חוסר וודאות וזה מאוד משפיע על הנפש ולנו אין את המעטפת הזאת נכון אה שהחייל מקבל בשיקום מצפים מאיתנו ברגע שהחייל מסיים את האשפוז לחזור לחיים לחיים שהיו לנו לפני הפציעה לחזור לעבוד למשרה מלאה שהייתה לנו לטפל בילדים שעדיין צריכים אותנו נכון נכון נכון ולא מבינים שגם אנחנו עברנו פה משהו וגם אנחנו צריכות שנייה לנשום כי כל עוד הבן זוג מאושפז אז את חצוייה את נוסעת אליו אחרי זה את ילדים את צריכה להתחלק בין כל המשימות והמטלות ואת לא משקיעה בעצמך אין לך זמן להסתכל

על עצמך כן וכשהוא סוף סוף משתחרר מצפים ממך לחזור לחיים רגילים וזה לא זה לא אפשרי יש הרבה נשות פצויים שלקחו חלת או הורידו א אחוזי מסרה או שהתפטרו ואיין שום גורם במערכת כיום זהזה חשוב פ מה שאת אומרת באמת כן לא הוגן זאת אומרת נתנו את הכי נכון מה שרק יכלנו ו ועכשיו את קצת לבד את מרגישה א כן שכאילו תסתדרו מבחינה כלכלית הרי אם תמר לא היה נפצע הוא היה חוזר לחיים שהיו לו חיים של למה הוא עבד הוא אגרונום במקצוע שלו א לשנינו היו עבודות מסודרות ופתאום כל ה כל העולם מטלטל אתה לא יכול לחזור לעבודה מן הסתם מטבע הדברים הוא עדיין לא יכול לחזור לעבודה כי הוא שלושה ימים בשיקום יום והוא עדיין לא סיים בכלל את

הפרק של ה של השיקום יש לו עוד ניתוחים לעבור כן זה עוד משהו שהוא די רחוק ואני אני מנסה לאחות את השברים שלי מה זה עושה למערכת היחסים הזוגית בין אישה לגבר שהוא פצוע זה זה למצוא את האיזון בין הצרכים שלו כ וע לבין הצרכים שלי א ש ווש הילדים אם הוא צריך עכשיו את השקט שלו אז שהילדים לא יכנסו לחדר הוא צריך הרבה את השקט שלו מאז הפציה א יותר וגם היכולת ריכוז שלו ירדה מדובר פה בכל זאת בפגיעת ראש משה דברים ש היה לו זזו המוח וזה דברים שמשפיעים על על הקשב ועל הריכוז כאילו גם גם זיכרון משפיע זה בא ביחד ועל זיכרון עובדים כאילו הוא היה לו בהתחלה בעיות זיכרון מאוד קשות סמוך לפציעה וזה דברים שהוא עבד עליהם ריפוי

בעיסוק בשיקום כן מה הכי קשה הכי קשה זה לראות את ה את החבר הכי טוב שלי בסיטואציה כזאת שיש לו צינור בבטן ושהוא השתנה ושאנחנו לא יכולים סתם לצאת לבית קפה כזוג לא עשינו את זה כבר חצי שנה ו שלפעמים הוא מתכנס לתוך עצמו כי בכל זאת הוא עבר משהו לא פשוט לפעמים כזה אומרת זה לא פיר את רואה נגיד זוגות שהולכים כאן את יודעת ברחוב ויוצאים והכל רגיל ואת אומרת למה הכל השתנה לנו ככה מצד אחד אני אומרת הלוואי ויה לנו חיים כאלה נורמליים אבל מצד שני א זה היייתה בחירה בסוף ואני רואה את זה וגם איתמר רואה את זה כזכות לשרת אה בצווה גנל ישראל זה זכות להילחם במלחמה על הארץ זה זכות יש עוד יש משהו שהיית רוצה לא יודעת

להעביר כמסר לנשים שרואות אותך עכשיו מתמודדות עם מה שאת מתמודדת שלפעמים אנחנו נמצאים במקום בחיים שלנו שהכל נראה שחור ומקום שהוא לא טוב אבל צריך לזכור שיהיה טוב יותר מאוחר ולא להישבר יהיה לי עוד יותר טוב מסתכל קדימה עוד יותר טוב ועוד יותר עוד יותר טוב עוד יותר טוב כן זה השאיפה שיהיה עוד יותר טוב שרק נצמח מה מהמקום הזה שנפלנו אליו אנחנו כבר עולים ברוך השם איתמר כבר בלי צינור הנשמה בגרון הוא הולך הוא מדבר הוא נושם בכוחות עצמו עברנו כברה דרך ארוכה מאז הפציעה ויהיה יותר טוב את יודעת אחו כזה קוראים ב שומעים קוראים בעיתון שומרים חדשה יודעת כזאתי מן כזה ידיעה חדשותית כזאת חייל נפצע בינוני קשה זה

ואנחנו לא יודעים איך ש מאחורי כל אחד כזה שאנחנו שומעים עליו יש אישה וילדים והורים ומשפחה וסבא וסבתא ו נכון כי כשחייל נופל אז אומרים את השם שלו ומה הוא ותר אחריו ומי הוא היה ומה הוא היה והשמות נאמרים אבל כשחיילים נפצעים א יש חיסיון פרטיות ואף אחד לא יודע מי החיילים ומה ומה הם עוברים ומה המשפחה ואייך זה תלתל עכשיו את כל עולמם ואומרים טוב הוא נפצע ה הוא רק נפצע הוא בחיים אבל לא מבינים את ההשלכות שלות הפציעה יש פצועים שהם עד היום שוכבים בחדרי טיפול נמרץ יש א לוחמים שהם משותקים א יש כל מיני פציעות א לוחמים עם ריאות מושתלות שאנחנו לא יודעים איך זה איך זה ישפיע על תוחלת החיים שלהם כ פצוע זה לא סוף

פסוק הוא ניצל א לי בהתחלה היה מאוד קשה שאמרו לי תגידי תודה היה לי יותר קל להגיד תודה אם איתמר היה חוזר מהסבב ומסיים אותו כמו כל החברים שלו בריא וש הייתי אומרת על זה תודה עושה סעודת הודיה אומרת מזמור לתודה כן ואבל יותר קשה להגיד את התודה הזאת כשאת רואה את הבעל שלך במצב ככה קשה זה זה מאוד מטלטל את העולם האמוני לפעמים צריך לעבור איזשהו זמן פרספקטיבה כדי להבין מישהי אמרה לי תחשבי על זה ככה היה לו כתוב למעלה שהוא צריך להיפצע עכשיו השאלה איך זה קורה האם הוא נפצע על על אדמת ארץ ישראל או באיזשהו תאונת דרכים וזה זכות שהוא נפצע בעזה בשביל המדינה בשביל העם שלנו א בש להחזיר את הכבוד הלאומי שלנו אוזה לא סתם קרה באיזשהו אירוע אז זה גם משהו שנתן לי ככה נקודת חוזק