הרב זמיר כהן - כללים לתזונה ושינה נכונה

שלום וברכה וערב טוב. הגענו לפרק הרביעי בהלכות דעות שבספר המדע להרמבם. פרק שכולו מוקדש לשמירת בריאות הגוף. הכללים שהרמב"ם מלמד מתוך היותו רופא דגול איך לשמור על הבריאות דברים שהם נכונים לא רק לגיל מאוחר אלא גם לגיל צעיר כידוע הידיעות הרפואיות של הרמבם ובכלל בעולם הטבע מעוררות היום השתעות ישנם דברים שבעולם המדע התגלו לאחר שנים רבות ולפתע פותחים את דברי הרמבם יודעים שהוא ידע את הדבר דברים כבר מאז. כדוגמה לכך התברר בשנים האחרונות שבמקום להשתמש בתרופות כימיות כדי לייבש את החלב כשאישה צריכה בפתאומיות להפסיק להעניק ויש גודש יש כאב. התברר שבדיוק כדברי הרמבם אפשר להשתמש בעלים של כרוב להניח אותם על

מקום היניקה והם מייבשים את החלב. כשגילו את הדברים בכתבי הרמב"ם עמדו טמהים האם באמת אפשר להשתמש בדבר כזה אבל ערכו בדיקות ראו שזה עובד עד עצם היום הזה גם דברים שלו דווקא קשורים לרפואה רק יש לזה השלכה לרפואה למשל רק לפני 80 שנה בעולם המדע גילו שיש הבדל בין אדם שהוא קש על ידי אפאה לבין אדם שהוא קש על ידי קוברה זה חדש בעולם המדע פותחים את דברי הרמבם רואים שהוא כותב את הדברים. הרמב"ם כותב שהארס של ההפאה הוא פוגע בכלי הדם של האדם וגורם לו להרגיש כמו בערה פנימית, כמו שריפה הוא מרגיש בגוף בגלל הארס הזה. לעומת זאת, הקוברה הארס שלו מקרר את הגוף, מקפיא אותו והאדם מרגיש שהאיברים שלו מתייבשים. ההפך הגמור

מאשר ההפאה. זה יותר חום, זה יותר קור. יש לזה השלכה איך לטפל באותו אדם. הרמב"ם כבר כתב את הדברים אז בספרות הרפואית רק לפני 80 שנה עלו על העניין הזה. אגב, מי שרוצה לזכור ולא להחליף בין ההפאל לבין הקוברה, המילה קוברה יש בה את האותיות קורבה. זה אותם אותיות. כלומר יש בו את הקרירות שהוא מקרר את הגוף. לעומת זאת, ההפאה האותיות הם יותר אותיות של אש. כידוע בכלל עולם הטבע, עולם האותיות תמיד מתחלק בין החום לבין הקור דברים שיש להם גם השלכות הלכתיות. למשל התורה אומרת לא תלבש שעתנז צמר ופשתים יחדיו. זו אחת המצוות שהרבה טמים. מה יש בצמר? מה יש בפשתים? למה לא לערבב אותם? המקובלים מסבירים את העומק שבדברים, שזה

חסד וזה גבורה כמו בשר וחלב. הבשר שהוא אדום כמו יין, כמו דם, זה שייך לספירת גבורה. יותר דינים, יותר חוזק. החלב שהוא מחיה, מצמיח, מגדל כמו מים, הוא שייך לספירת חסד. אז מים ויין, זה מהצומח, זה מהטבע, הם לא קיצוניים. אדרבה, מאזנים אחד את השני. תכף נראה גם בהמלצה הרפואית של הרמב"ם איך לשתות יין כדי שהיין באמת יועיל לגוף. אז יין ומים מאזנים זה את זה כי זה מעולם הצומח וזה מעולם הטבע אף על פי שזה חסד וזה גבורה אבל הקיצוניות לא גדולה והם מאזנים אחד את השני לעומת זאת בשר וחלב שבאים מעולם החי אלה חסד וגבורה קיצוניים אז לא רק שאסור לאכול אותם כי הם מזיקים לאדם גם בגוף גם בנפש אלא אסור אפילו לבשל אותם לא

תבשל גדי בחלב עמו כי הפעולה הזאת שלנו שמבשלים אותם במימד החומרי יוצר כמין קצר נזק במימד הרוחני של הבריאה כי האדם סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמיים כל פעולה שעושים כאן משפיעה במימד הרוחני של הבריאה זה אחד היסודות הגדולים בתורת הסוד גם הצמר והפשתן הצמר יש לו תכונה של חימום הצמר מחמם את הגוף שומר על הגוף לעומת זאת הפשתן שבא מעולם הצומח הצמר בא מעולם החי הפשתן בא מעולם הצומח והתכונה שלו היא דווקא לקררו. אומרת התורה, לא תלבש שעת נזמר ופשתי יחדיו. פגשתי לפני שנים רופא אור מומחה בארץ ושאל אותי מה אתה אומר על צמר ופשתן? למה אסור ללבוש שעת נז? אמרתי לו המקובלים מסבירים. אז הוא אומר אני אגיד לך הסבר

טבעי. ישנה מחלת עור שהניגוד שבין הצמר והפשתן, אדם שלובש בגד כזה, יש אנשים עם רגישות באור של הגוף ומפתחים פריחה דלקת על ידי הבגד הזה צמר ופשתן. טוב, אני לא יודע מה המקור של המחקר שלו. כך הוא אומר שידוע לו על דבר כזה, אבל אין ספק שההשלכה הגשמית נובעת מהמימד הרוחני. כל דבר שרואים בעולם הטבע, הכל תלוי בשורש הרוחני. האדם פועל אף על פי שהוא מזיז דברים בחומר, אבל הוא פועל במערכות הרוחניות. ואחר כך זה משפיע שוב על העניין החומרי. למשל, הנחת תפילין זה דבר חומרי אבל יש לזה השפעה רוחנית. כך מקווה ולא אמבטיה של בית, יש לזה השלכה במימד הרוחני, אבל יש לזה ממילא גם השפעה למימד הגשמי. אז ידיעותיו של הרמב"ם

באמת מעוררות השתעות עד כמה ההיקף והידע והדיוק כשמה שינחה אותו לאורך כל הדרך מה ינחה את הרמבם בכל הספרות שלו דיברנו על כך בשיעורים הקודמים סוד האיזון תמיד להיות מאוזנים הרמבם לימד אותנו בפרקים הראשונים של הלכות דעות איך להיות מאוזנים מבחינה נפשית מי שהיה בשיעורים הקודמים איך להיות מאוזנים מבחינה נפשית בעבודת המידות, בעיצוב האישיות, בשליטה עצמית, בעצמה אישית, הכל באיזון, שהנפש תהיה מאוזנת. אחר כך עובר לאיזון בשמירת בריאות הגוף. גם כאן צריך להיות מאוזן, לא להקצין לכאן ולא לשם. ואיזון בין הגוף לבין הנפש. כלומר, הנפש צריכה להיות מאוזנת, הגוף צריך להיות מאוזן ואחר כך לאזן בין שניהם, בין הגוף לבין

הנפש. אדם שחי יקח מעריך ימים בבריאות. לפני שניגש להנחיות המעשיות של הרמבם, כדאי לקרוא כבר את מה שהוא כותב בסוף הפרק שנבין את העוצמה של הדברים. ביטוי נדיר מאוד של הרמב"ם. הוא כותב כך בפרק רביעי הלכות דעות הלכה כ המנהיג עצמו בדרכים אלו שהורנו כלומר מי שהולך לפי כללי הבריאות שהוא כתב בפרק הזה שתכף נראה אני ערב לו שאינו בא לידי חולי כל ימיו עד שיזקין הרבה וימות ואינו צריך לרופא ויהיה גופו שלם ועומד על בוריו כל ימיו אומר הרמבם אני ערב לאדם אדם שיקפיד על הכללים שאמרתי הוא לא יצטרך רופא יהיה בריא כל ימיו עד שיזקין וימות עם גוף בריא אלא אם כן היה גופו רע מתחילת בריאתו רק אם הוא נולד עם בעיות אז זה

משהו אחר יש אדם נולד כבר עם בעיות רפואיות אז אומר הרמבם זה כבר לא תלוי בהנהגה שלי כי האדם נולד עם אותה בעיה או אם היה רגיל במנהג מן המנהגות הרעים מתחילת מולדתו כלומר אם הוא כבר הרס לעצמו את הבריאות ועכשיו הוא רוצה לתקן אומר אדם כזה אני לא לא יכול להיות להיות ערב לו. או אם תבוא מכת דבר או מכת בצורת לעולם, כוח עליון. אם יש כוח עליון שפתאום קרה אסון בעולם, אז פה אני לא יכול להיות אחראי. אבל במצב נורמלי, אומר הרמב"ם, מי שיקפיד על כללי הנהגת הבריאות, אני ערב לו שיהיה בריא כל ימיו, יהיה זקן, רענן, עד שיעזוב את העולם, בלי צורך בכלל ברופא, כי הוא מקפיד על האיזון. צריך לזכור מה שאנחנו אוכלים זה בעצם

מה שבונה את הגוף, התזונה של הגוף. והרמב"ם היה חסיד גדול של רפואה מונעת. היום רוב הרפואה הקונבנציונלית מתעסקת ברפואה לאחר שיש בעיה. האדם חולה, צריך לטפל בו. אבל הרמב"ם אומר, אם תלך לפי הכללים האלה, מראש אתה לא תהיה חולה. במקום להיות חולה ולהזדק לתרופות, תקפיד על הכללים האלה ואלה כללים שנוגעים הן לתזונה נכונה, גם בכמות, גם באיכות, מדגיש לנו את הכללים במה שנוגע לשינה, כמה זמן לישון, באיזו תנוחה לישון, אפילו איך באיזו תנוחה הגוף צריך להיות בזמן השינה. גם בזה הוא עוסק בפרק הזה איך להתרחץ, איך להתנהג לאחר הרחצה. גם בזה יש כללים. ועוד פרטים שהוא נוגע ממש במתמצט את הדברים בפרק אחד, סיכם לנו את כל

הדברים האלה. עוד נקודה חשובה לפני שניכנס לדבריו. לפעמים שכשומעים את הדברים האלה, הנהגת הבריאות, צעירים מרגישים, טוב, כשאני אהיה זקן אני אתחיל לשמור על הבריאות. אומר הרמב"ם, זה לא נכון. גם כשאתה צעיר תשמור על הבריאות. יש לזה השלכה בעתיד. היום ידוע בעולם הרפואה שעד גיל 40 הגוף מסוגל להתמודד גם אם מתנהגים איתו בצורה לא נכונה. אבל מגיל 40 כל מה שהאדם צבר טעויות מבחינה בריאותית מגיל 40 הכל בא לידי ביטוי. יש בחורים בחורות בגיל צעיר אומרים אני יוצא לבלות וכשיוצאים לבלות כבר לא אכפת להם מה אוכלים מה שותים אפילו מה מעשנים. למה הוא רוצה לבלות? לא שמים לב שהמילה לבלות מה פירוש המילה לבלות? מה זה בגד

שבלה? זה בגד שנהרס, נעלה עם בלות. לא צריך לא לבלות את הזמן ולא לבלות את הגוף. אדם רוצה ללכת לשמוח בחייו, שישמח, הכל לפי כללי התורה, לפי כללי ההלכה, ירוויח עולם הזה ועולם הבא. יש צעיר הולך עכשיו לבלות, איפה אתה הולך? למסעדה הזו ואוכל דברים לא בריאים למועדון ההוא ועושה דברים שלא ראויים. אחר כך מגיע לגיל מסוים הוא גם יוצא לבלות אבל איפה יוצא לבלות? השמות מתחלפים. כללית, לאומית, מאוחדת מכבי, עכשיו הוא יוצא לבלות בקופת חולים. אדם חכם מראש יודע צריך לשמור על עצמו גם הבילויים לעשות אותם בצורה נכונה. שאלה גדולה שיש לשאול לפני שניגש לדברי הרמב"ם, אם הכל בידי שמיים, אז מה זה משנה? מה אתה אוכל, מה אתה

עושה? יבוא אדם ויגיד, תשמע, מה שאלוקים, אני יש לי ביטחון בהשם, מה שגזר כך יהיה. אז מה זה משנה אם אני אוכל כך או ישן כך או מתנהג כך? הכל בידי שמיים. הרמח"ל במסילת ישרים עומד על הנקודה הזו, נקרא את לשונו, כי יש בזה באמת יסוד גדול לדעת מה אתה יכול לזרוק על השמיים ומה אתה צריך לעשות בעצמך. מסילת ישרים פרק ט כותב הרמח"ל רבנו משה חיים לוצא כך: "הנה, האדון ברוך הוא עשה את האדם בעל שכל נכון וסברה נחכה." הקדוש ברוך הוא נתן לאדם היגיון תבדוק לשינהיג עצמו על דרך הטוב וישמר מן הדברים המזיקים אשר נבראו לענוש את הרשעים פה הוא רומז אל תשאל שאלות אם זה מזיק אז למה אלוקים ברא בעולם זה נועד להעניש כמו שוט

שצריך להעניש אבל זה לא בשבילך ומי שירצה שלא ינהיג עצמו בדרך החוכמה ויכיר עצמו לסכנות אם יבוא אדם וילך אני עושה מה שבא לי, מה שמתחשק לי, יפקיר עצמו לסכנות. ומה הוא אומר? אני בוטח בהשם. אומר הרמח"ל, הנה אין זה ביטחון אלא הוללות. אתה לא בוטח בהשם, אתה מתהולל. והנה הוא חוטא במה שהוא עושה נגד רצון הבורא יתברך, שמו שרוצה שישמור האדם את עצמו. ונמצא שמלבד הסכנה המוטבעת בדבר אשר הוא עלול אליה מפני חיסרון שמירתו, הנה עוד הוא מתחייב בנפשו בקומעשה בחטא אשר הוא חוטא ונמצא החטא עצמו מביא להענש. אומר הרמח"ל, כמו שאדם שעושה עבירה הוא נאנש. כשהאדם מזיק לבריאות של עצמו הוא עובר עבירה. התורה אומרת, "ונשמרתם

לנפשותיכם." זה שהוא עבר על רצון השם בכך שהוא לא שמר על בריאות הגוף, זה עצמו סיבה להעניש אותו ואז הוא מזיק לעצמו כתוצאה ממה שהוא עשה. יש מדרש מאוד מעניין אם נשאל אנשים ברחוב לפי האמונה, רוב האנשים מתים בגזירת שמיים או בגלל שהם בחרו בזה? התשובה תהיה רוב האנשים בגזירת שמיים. חז"ל אומרים במדרש שזה לא נכון. רוב האנשים על פי גזירת שמיים היו צריכים להעריך ימים יותר, לחיות עוד כמה שנים טובות או כמה עשרות שנים. רובם מתים יותר מוקדם בגלל שהם גרמו לעצמם לא להעריך ימים. כי אם היו שומרים על הבריאות שלהם בגיל צעיר, היו חיים עוד שנים, עוד עשרות שנים. כך אומרים חז"ל כבר בזמנם שרוב האנשים מתים יותר מוקדם ממה

שקבעו להם בשמיים. כי הם קבעו לעצמם. הם הזיקו לעצמם בהנהגה שלהם שלא שמרו על הבריאות של הגוף. מה יאמר האדם? מה אכפת לי? אז אני אמות לפני כן. זה לא נכון. כי כל יום שהאדם חי מרוויח עוד מצוות הנחת תפילין. אם הוא מת יום לפני בגלל שהוא הזיק לעצמו הפסיד מצווה גדולה. כל שבת שהוא חי מרוויח עוד שמירת שבת. כל דבר שהוא אוכל זה עוד ברכה. כמדומני שסיפרנו כמעה דיסקין היה הרב בירושלים לפני 80 שנה קרוב ל-100 שנה ענק בתורה אדם משכמו ומעלה הייתה לו דודה זקנה שהייתה מאושפזת בבית חולים והיא הייתה כבר בגיל סביבות המאה אישה מאוד מאוד מבוגרת והגוף כבר לא כל כך מתפקד הייתה צלולה מאוד ב ב במוח, בהבנה, אבל הגוף כבר לא

תפקד. הייתה מחוברת לשקיות, לכל מיני דברים. מה שאז היה, עולם הרפואה אז לא היה מתקדם, אבל מה שידעו טיפלו בה. הוא הגיע לבקר אותה והחלה את כל הברכות. לפני שנפרדו היא אמרה לו, "אתה מתפלל עליי שאני אעריך ימים?" הוא אומר לה, "בשמחה. אבל הוא לא כל כך הבין בגיל הזה במצב שלה היא רוצה שעוד שיתפללו עליה שהיא תאריך ימים אז הוא ניסה לרמוז לה שהוא כל כך מבין את הבקשה אבל אין בעיה הוא התפלל שתאריך ימים כי הרי להתרפא מהמצב שלה זה כבר היה בלתי הפיך צריך משהו מעל הטבע אבל תתפלל שאני אעריך ימים כשהיא ראתה שהוא מתפלל למה היא רוצה להעריך ימים במצב שלה היא אמרה לו אני אסביר לך במצב שלי אני לא נקייה כל החודש מצד

ההפרשות היא לא נקייה פעם בחודש רוחצים אותה ניקיון יסודי ככה היה אז התנאים לא היו כמו של היום גם היה מחסור בכל התנאים שיש היום פעם בחודש היו רוחצים אותה ריכת ריחיצה יסודית חודש שלם היה אסור לה להתפלל להגיד דברי תורה כי הגוף לא נקי כשהגוף לא נקי עם הפרשות אי אפשר להתפלל היא אומרת מהרגע שמנקים אותה ועד ששוב אסור להתפלל זה בדרך כלל שלוש שעות. בשלוש שעות האלה אני מזדרזת לגמור את כל ספר התהילים. תגיד לי אתה לא שווה לי לחיות עוד חודש בשביל להרוויח ספר תהילים פעם בחודש? הוא יצא ממנה נפעם. שווה לה לסבול חודש שלם והיא יודעת אסור לי להתפלל אבל אני יכולה אחרי חודש שלוש שעות לגמור ספר תהילים. אני רוצה

עכשיו עוד חודש כדי לזכות עוד הפעם לקרוא ספר תהילים. אלה אנשים גדולים שידעו להעריך מה המשמעות של דקה של חיים. מה המשמעות של כל מעשה טוב שהאדם עושה, של כל מילה, של אמן, של תפילה, של תהילים. ניגש כעת לדברי הרמב"ם פרק רביעי הלכה א' הלכות דעות ספר המדע הועיל והיות הגוף בריא ושלם מדרכי השם הוא שהרי אי אפשר שיבין או ידע דבר מידיעת הבורא והוא חולה לפי כך צריך האדם להרחיק עצמו מדברים המאבדים את הגוף ולהנהיג עצמו בדברים המברים והמחלימים אומר הרמבם זה שהגוף בריא זה החלק מעבודת השם. אל תקל ראש בעניין הזה. כי אדם שהוא טרוד ברופאים, רפואות, מחלות, הגוף עייף, הוא לא פנוי וצלול כדי לעסוק בעבודה הרוחנית,

להתקרב לבורא עולם. לפי כך, צריך להרחיק אדם עצמו מדברים המאבדים את הגוף ולהנהיג עצמו בדברים המוברים והמחלימים. בזה הרמב"ם הסביר לנו מדוע כרופא הוא הכניס את הנהגת הבריאות לתוך ספר הלכתי. אם הוא לא היה רופא, היה חיית, אז הוא היה כותב לנו בספר ההלכות איך תופרים בגדים. לא בגלל שהוא רופא הוא הכניס. הוא אומר, תדע שזה חלק מעבודת השם. ואלו הן הכללים שהוא נותן לנו כעת איך לשמור על הבריאות. לעולם לא יאכל אדם אלא כשהוא רעב. אם כולם יקפידו על זה, יחסכו הרבה צרות מהחיים. אומר, צריך לאכול כשרעבים. לא כשמשעמם, לא כשמעצבנים את אנשים מכיסים אותם, מחפשים משהו לאכול. צריך לאכול כשהוא רעב. יש עוד נקודה שכדאי

לציין כבר בתחילה. אנחנו מה שנלמד בשיעורים בענייני הרפואה של הרמב"ם, אלה רק הדברים שהרופאים של היום מסכימים איתם. יש דברים בכתבי הרמב"ם, גם בתלמוד. התוספות חיו לפני כ1000 שנה. בעלי התוספות, התלמידים של רש"י, במסכת מועד קטן דף יא כותבים כלל גדול. כללי הרפואה שמופיעים בתלמוד הם לא עניינים הלכתיים. הלכה זה הלכה לדורות עולם. אבל כללי הרפואה, כל דור צריך לבדוק האם הרפואה הזו נכונה לאותו זמן. כי הטבעים משתנים, טבעי בני אדם משתנים. כלומר, יכול להיות צמח מסוים שלפני 1000 שנה השפיע על הגוף בצורה מסוימת והיום טבע הגוף השתנה וזה משפיע בצורה אחרת. אז כותבים התוספות שאפילו תרופות שכתובות בתלמוד, לתלמוד

אנחנו מתייחסים בחרדת קודש, כל מילה קודש קודשים אבל הוא אומר זה בעניינים הלכתיים, בעניינים רפואיים כתבו את מה שהיה מקובל בזמנם, שהיה ידוע בזמנם. כל דור צריך לבדוק האם הרפואה הזו נכונה לאותו זמן. כך כותבים התוספות מסכת מועד קטן דף יא שהרפואות משתנות לפי הטוים אז או שהגוף השתנה או שהצמח כבר לא אותו צמח של אז הכלו בו שינויים במשך הדורות אז גם מי שרוצה ללמוד את הרמבן בעצמו צריך שיבדוק כל דבר ודבר האם הרפואות האלה אם הוא ממליץ לאכול דבר מסוים או לא לאכול צריך לבדוק מה בזמננו האם זה פועל אותה פעולה הדברים שאנחנו נקרא כעת בשיעור אלה דברים שהיום היום מוסכם שהם נכונים והאמת ש90 ומשהו אחוז מדבריו

מוסכמים גם היום יש פרטים בודדים שהיום טוענים אחרת ואל ישה נקביו אפילו רגע אחד אומר הרמנבם אתה רוצה להיות בריא תכניס לגוף רק שאתה רעב וברגע שהגוף צריך להוציא פסולת אל תתאפק מיד תלך להוציא את הפסולת כי כשהפסולת נשארת בגוף ומצטברת בו היא מתחילה להזיק לגוף הגוף עשוי בצורה כזו צריך להפריש פריש פסולת. אגב, במקום אחר, כותב הרמב"ם, מדוע הקדוש ברוך הוא ברא את האדם בצורה שהוא יצטרך לייצר פסולת? למה שלא יהיה כמו המן במדבר? כשעם ישראל היו במדבר אוכלים מן, נטו היה נספג בגוף, שום פסולת לא היה להם. מה שהיו צריכים להתפנות זה רק אם היו קונים מהשיירות שעוברות בסביבה במדבר, קונים לפעמים לא רוצים לאכול מן, קונים

לחם, קונים פירות, אז היו צריכים להתפנות. אבל המן עצמו כולו היה נספג באיברים. כלומר כולו תזונה נקייה נטו. בלי שום הפרשות, בלי שום פסולת. שואל הרמב"ם, למה הקדוש ברוך הוא ברא את האדם עם מערכת כזו שצריך להוציא פסולת? היה מה שאוכל, הכל היה נספג בגוף. התשובה שלו מאוד מעניינת. האדם עלול להגיע לגאווה ולהרגיש שהוא אלוהים. אדם עולה לגדולה. באמת היו מלכים שדמיינו שהם אלוהים. התנך נספר על כאלה. בהיסטוריה גם היו כאלה שראו כולם משתחווים אליהם. מה שהוא אומר עושים הדמיון כבר מריץ את האדם להרגיש שהוא אלוהים. מה עשה הקדוש ברוך הוא? המלך הכי גדול, העשיר הכי גדול, כשנכנס להתפנות, תראה מה יוצא ממך, תבין שאתה

עדיין פשוט, שאתה לא נמצא שם למעלה. ובאמת רואים פרעה שהכריז על עצמו כאלוה. פרעה הרי אמר לי יאורי ואני עשיתיני. כך פרעה הכריז היעור שזה היה אליל מצרי במצרים היו עובדים את היהור כי זה המים שמחי את כל מצרים פרעה אמר שהיאור הזה שהוא האלוה של המצרים לי יאורי הוא שייך לי אני אלוה מעליו ואני עשיתיני מה זה אני עשיתיני אני עשיתי את עצמי אף אחד לא שאל אותו אם עשית את עצמך אז היית לפני שנהית אז אז איך עשית את עצמך אבל כך הוא אמר אני עשיתי את עצמי אני בראתי את עצמי עצמי דמיין שהוא אלוה ובאמת כשהקדוש ברוך הוא שלח את משה רבנו לפרעה הוא אמר לו לך אל פרעה הנה יוצא המימה כלומר כשהוא הולך בבוקר לרחוץ ביאור לך

תתפוס אותו שם למה דווקא שם הרי משה כמה פעמים נכנס לתוך הארמון כשרצה להיכנס הוא נכנס כל החיות אלה שהיו שם בכניסה ה היו רואים את משה זזים לצד זה אחד הפלאים שראו שם כשמשה רבנו מגיע. אז למה למה לך ליאור? הנה הוא יוצא המימה. אמר לו הקדוש ברוך הוא, פרעה שהכריז על עצמו כאלוה, היה נזהר לא להתפנות 24 שעות. כל כך אמן את עצמו כדי שלא יראו אותו. אם אתה הולך להתפנות, איזה אלוהים אתה. היה נזהר לצבור את כל הפסולת בתוכו. בבוקר היה אומר, אני הולך לטבול ביאור. כשה נכנס ליהור, היה משאיר את הכל שם וחוזר. אז אמר לו, "לך אל פרעה, הנה יוצא המימה. תגיד לו, אני יודע מה אתה עושה שם, אל תחשוב שאתה שאתה אלוהים." לכן שלח

אותו שיראה אותו שם. אבל כותב הרמב"ם, מכאן אתה רואה שהעניין הזה של הוצאת הפסולת זה נועד להביא את האדם לענווה. מי שיתבונן בעניין הזה יגלה גם את יד השם. אדם שמחפש לראות שיש בורא לעולם שיסתכל במערכת הזו לבד וכבר יראה את אלוקים. מי ששם לב על גוף האדם, כל האיברים החשובים נמצאים בקדמת הגוף או לפחות נוטים לכיוון קדמת הגוף. העיניים, האף, הפה, האוזניים, הכל נוטה קדימה. המקום היחיד שלא נמצא בקדמת הגוף מקום הוצאת הפסולת. רואים שמי שברא את האדם גם ריחם עליו שהוא לא ירגיש גועל מעצמו, שלא יראה מה יוצא ממנו. זה חסד גדול שעשה הקדוש ברוך הוא עם האדם. מי שפותח את העיניים רואה שהגוף הזה מתוכנן. מי שתכנן אותנו לא

חשב רק על התפקוד של הגוף אלא גם על הרגשות שלנו. שלא נרגיש שלא בנוח כשנראה מה שיוצא מאיתנו. חסד השם שעשה איתנו. נחזור לדברי הרמב"ם. אומר הרמב"ם, אדם ירגיל את עצמו לאכול אלא כשהוא רעב. ומיד כשצריך לפנות את הפסולת תפנה. הלכה ב' לא יאכל אדם עד שתתמלא כרסו. אדם רעב, רוצה לאכול. כמה לאכול? אומר הרמב"ם, גם בכמות תדע לשים גבולות. לא יאכל אדם עד שתתמלא כרסו, אלא יפחוט כמו רביע מסביעתו, רבע לפני שהאדם מרגיש שהוא כבר עמוס לחלוטין שיעצור. צעירים לא כל כך יודעים את הגבולות כמה זה כמו רביעה, אבל כל אחד צריך לאמן את עצמו, להכיר את עצמו לאט לאט. מה הכמות שאם הוא אוכל הוא כבר מרגיש עומס ואז יוריד רבע לפני עם

הזמן מכיר את עצמו לוקח את הצלחת הפרטית ומעביר מהצלחת המרכזית מוזג לעצמו את הכמות שהוא כבר מכיר את עצמו זה מה שאני צריך סיימתי את זה אפילו שיש לו תאווה לאכול עוד בפרט באירועים בשמחות יש ניסיון גדול יש שפע של מאכלים ומגישים עוד מנה ועוד מנה וקשה לאדם לעמוד בזה אבל חלק מהשליטה העצמית של האזה הוא גיבור הכובש את יצרו. איזה הוא גיבור הכובש את יצרו זה לא רק בשמירת העיניים שבא לו להסתכל ואסור להסתכל. זה לא רק בחילול שבת שהוא שומר על עצמו במידת הכעס. גם באכילה. לדעת נכון עכשיו יש לי תאווה לאכול יותר אבל אני רוצה לשמור על גוף בריא. אם הוא מפסיק פחות מרבע מהסביעה שלו הוא יגלה שהוא קם רענן. הגוף קיבל

בדיוק את התזונה שהוא צריך. יש אנשים מרוב שאוכלים ואוכלים ואוכלים, מנסים לקום מהכיסא, צריכים כמה מנופים מסביב לעזור להם להתרומם מהכיסא. שקעו בתוך ה מרוב אכילה. אומר הרמבן, אתה צריך לאכול, אבל תדע גם מתי לעצור. יפחות כמו רביעה מסביעתו. אז הגוף קיבל את מה שהוא צריך. ומצד שני, האדם מרגיש רעננות ולא כבדות. ולא ישתה מים בתוך המזון, אלא מעט ומזוג ביין. וכשיתחיל המזון להתעקל במאב, שותה מה שהוא צריך לשתות. מה ההסבר לזה? למה בעצם הרמב"ם ממליץ לא לשתות מים במזון? ואם אתה צמע אז תשתה אותו מזוג ביין? מה שמעקל את המזון אלה מיצי עקיבה. עקיבה מפרישה מיצים והם מעקלים את המזון. אם האדם אכל משהו ושתה כמויות של

מים, המיצים שבקיבה לא מצליחים לפרק את המזון כמו שצריך ולעקל את המזון כמו שצריך. אז מערכת העיכול משתבשת. לכן הוא אומר, תן למצע העיכול לעקל. אתה צמא, אל תיקח מים שיוצרים סוג של דילול גדול. המים מאוד מדללים את המזון. תערבב אותם עם קצת יין. זה הופך את המים להיות חלק מהמזון. ואז זה יותר פשוט. וכשיתחיל המזון להתעקל במאב, אחרי שכבר התחילה מערכת העיכול לעבוד, כלומר שהאוכל התערבב במצי עיכול והם פועלים על המזון של האסנו, אז שותה מה שהוא צריך לשתות. אז יכול להרשות לעצמו לשתות יותר. במקום אחר ממליץ הרמבם שלפני שאדם אוכל, הרי הוא צמא באופן טבעי, חצי שעה לפני תשתה כמה שאתה רוצה. כדי שהגוף יהיה רבוי במים,

אז האדם ישתה. כמובן שאלה המלצות בעלמה, לא הלכות. אדם שבכל זאת רוצה לשתות מים בשעת הסעודה, זה לא שהוא עובר איזה איסור, אבל כהמלצה רפואית לעניין תזונה נכונה, תן למצי העיכול שהם יאקלו את המזון. אני מציין את זה כי ראיתי פעם הורים שלא נתנו לילדים, לא ירשו להם לשתות מים בשעת הארוחה. לא בגלל הרמב"ם. ככה הם שמעו בכללי הרפואה שכשאוכלים לא שותים. וזו טעות גדולה. זה עינוי לילד. איזה התרך לענות ילד צמא שהוא רוצה לשתות ואתה אומר לו אל תשתה, רק תאכל. זה נכון לא רק בעניינים בריאותיים, גם בעניינים נלחתיים. הורה שלוקח את הילד לבית הכנסת בשבת ולא מרשה לו להוציא את העיניים מהסידור. זו טעות. הוא לא נותן לילד. רק

הילד מרים את העיניים מהסידור. רומז לו, תסתכל בפנים, תקרא בפנים. והאבא עצמו כמו מאוורר. מסתכל לכל הכיוונים. אז מה עשה הילד שאתה דורש ממנו מה שאתה לא עושה? ובכלל אפילו אם האבא כן מקפיד להתפלל מתוך הסידור זה לא נכון להלחיץ ילד בדברים שיגרמו לו אחר כך אפילו לשנוע את בית הכנסת. ילד צריך להרגיש שבית כנסת זה מקום שנעים להיות בו. מקום שהוא מתגעגע. כמו שבאמת מה זה בית כנסת? בית השם. הזדמנות להתפלל במקום כי ביתי בית תפילה יקרה לכל העמים. ילד לא צריך להרגיש שבית כנסת זה מקום של צער וכך גם הרוחות ילד אוכל צריך לתת לו את הנעימות אפשר להסביר לו פעם הבאה תשתה לפני עכשיו שאתה צמא בסדר תשתה אבל עדיף לפני לגבי

יין כמה מילים על היין הגמרא אומרת שיש כמה דברים שמיעותם יפה וריבויהם מזיק ואחד מהם זה היין יש דתות בעולם שאוסרות לשתות יין לחלוטין. האיסלאם למשל אוסר על כל המאמינים לשתות יין. כל האלכוהול אסור למוסלמים. התורה שלנו לא אומרת כך. אדרבה, יש מצווה לקדש על היין. הבדלה במוצאי שבת עושים על היין. החופה שבע ברכות על היין. יש ארבע כוסות בליל הסדר. בפסוק כתוב יין ישמח לבב אנוש להצהיל פנים משמן. אדם שותה יין הפנים גם נהיות צוהלות. נקבל מצב רוח טוב. התורה לא עוסרת לשתות יין. מצד שני אסור להפרז ביין. בארצות הברית התפרסם לפני כמה שנים מחקר בדקו מדוע יש כל כך הרבה התקפי לבין האמריקאים. זה אחד הגורמים הממיתים

בארצות הברית. התקפי לב. מריבוי כולסטרול, שומנים, אוכלים דברים לא בריאים, העורקים נסתמים והמון התקפי לב. אחד ה ה הגורמים למוות, לא יודע אם זה מקום ראשון או שני, אבל בין הגורמים המרכזיים בארצות הברית. לעומת זאת, הצרפתים אוכלים לא פחות מאמריקאים בשיער כולסטרול, אבל שם לא הרבה מתים מהתקפי לב. מבחינה מספרית באחוזים אין הרבה התקפי לב בצרפת כמו בארצות הברית. מה הסוד של הצרפתים ששורדים אף על פי שהם אוכלים בשר וכולסטרול ודברים לא בריאים? חקרו ובדקו, התברר שהסוד של הצרפתים זה שתיית יין. אוכלים בשר, יחד עם זה יין. האמריקאים אוכלים בשר, קולה, מוסיפים חטא על פשע. אבל הצרפתים שותים יין. אז הבשר אמנם מכניס

את הכולסטרול לגוף, אבל היין, ואגב, מדובר רק ביין אדום, לא יין לבן. יין אדום יש בו חומרים שהם מנטרלים, מנקים את הדם, את השומנים שנדבקים לדפנות ויוצרים סתימות לדפנות של העורקים. היין מנקה את ה את עורקי הדם. ברגע שהתפרסם המחקר הזה בכל עיתוני ארצות הברית, כל מדפי העיינות האדומים התרוקנו. שיכורים התחילו להתגולל ברחובות. למה אמרו שזה בריא? אנשים התחילו לשתות בלי חשבון, שרפו את הכבד שלהם. היו צריכים להכריז. רבותיי, זה טוב ללב, אבל מזיק לכבד. תהיו מאוזנים. הגמרא סיקמה את זה במשפט קצר, בלי כל המחקרים של היום. אומרת הגמרא שהיין מיעותו יפה, כלומר, אל תתנזר מיין, תשתה יין, אבל ריבויו מזיק. אל תגזים יותר

מדי. אבל לא הרבה שמים לב שהרמב"ם הדריך אותנו כשרוצים לשתות יין לצורכי בריאות, לדלל אותו במים. יין לבד יש בו חסרונות אחרים. אני לא מדבר כעת מצד הכמות של היין, מצד האיכות של היין. יין מדולל במים הוא מתעקל יותר טוב ומשפיע על הגוף יותר טוב מאשר יין נקי לחלוטין. בקידוש זה לא כך. קידוש צריך לקחת יין נקי לטפטף עליו רק כמה טיפות מים על פי תורת הקבלה זה נקרא למתק את הגבורות בחסדים יין הוא מכובד מקדשים על היין אבל המקובלים אומרים לא לקדש רק על גבורה לטפטף כמה טיפות מים לתוך היין למתק את הגבורות בחסדים אבל אם יש כמות גדולה של מים ביין עם הרוב הופך להיות מים לא מברכים על היין הזה בורא פרי הגפן מברכים

עליו שהכל נהיה בדברו והוא פסול לקידוש. לכן מטפטפים כמה טיפות מים. בפרט שבהרבה יקבים גם ככה מערבבים חומרים נוספים בתוך היין. אז כשקונים יין הוא לא 100% יין. כבר גם בקב רבבו בו עוד כמה דברים. אז לכן לא יותר מכמה טיפות מים בקידוש. אבל אדם ששותה יין לצורך הבריאות שלו שיקח קודם כל יין יברך עליו בורא פרי הגפן. יין לבד יתעם מעט אחר כך ידלל אותו במים ואז ישתה כדי לקבל בריאות נכונה יין מעורב עם מים בלשון חז"ל זה נקרא יין מזוג והעברית של היום כשאומרים למזוג פירושו למזוג מהבקבוק לכוס זו עברית משובשת זה לא נכון והעברית המקורית מזיגה זה לצקת מים על יין כמו מיזוג אוויר מה זה מיזוג אוויר שהוא גורם לאיזון כך

מיזוג של זמנם זה היה מיזוג שמערבבים את המים ביין. זה היה אומנות לדעת את הכמות המדויקת. כמה למזוג. זו הייתה אומנות. יש בגמרא מעשה שרב שהיה תלמידו של רב יוסף, הוא עצמו כבר נהיה אחד מגדולי הדור. ורבו היה מאוד זקן. רב יוסף היה עיוור, לא היה רואה בעיניו. ואמרו לרבה שהרב שלו כועס עליו על איזה דבר. אז הוא נסע במיוחד מהעיר שלו לעיר של רבו כדי לפייס אותו, להסביר את עצמו שזה לא בדיוק כמו שאמרו לו ש אז הוא הגיע לשם. כשנכנס לביתו של רב יוסף, רב יוסף לא ראה אותו. אבל התלמיד שהיה שם שמש את רב יוסף ראה את רבה נכנס מאוד התרגש. רבה רמז לו, אל תגלה שאני פה. ראה בדיוק שהתלמיד עומד למזוג לרב מים ביין. אז רבה לקח

את ה את היין, מזג לכוס, הוסיף מים, ערבב, הגיש לרב בלי שהוא ידע מי זה שמגיש לו. כשרב יוסף טעם את היין אמר לו, "מעניין, זה מזוג כמו שרבה תלמידי היה נוהג למזוג לי לפני שנים רבות. אמר לו ככבוד הרב, אני פה." ואז פייס אותו על כל מה שהיה. אבל רואים שמזיגה בזמנם זו הייתה אומנות לדעת את האיזון הנכון בין מים ליין זו הייתה זה רבה היה יודע איך לעשות את זה לפי מה שרב יוסף היה רגיל על כל פנים בקידוש עצמו צריך להקפיד שיהיה יין נקי שלוש טיפות מים זה למתק את הגבורות בחסדים מצב רגיל טוב לערבב יין במים לא לשתות את היין לבד זו ההמלצה של הרמבם מההיבת הרפואי אגב, נציין שמזה לומדים כלל גדול גם בשידוכים. הסוד הזה של

חסד וגבורה, בשר וחלב, יין ומים, יש בזה יסוד גדול בשידוכים. המון פעמים צעירים צעירות שואלים, הוא אומר, אני פוגש מישהי, נראית לי די מתאימה, אבל בדברים מסוימים אנחנו ממש שני הפכים. היא יש לה טבע כזה, אני טבע הפוך. היא תוססת, אני רגוע. היא אוהבת כך, אני אוהב הפוך. להתחתן או לא להתחתן? מצד אחד אולי כדאי להתחתן. כי מה שאין לי יש לה. מצד שני אולי לא נסתדר, אולי נריב כל החיים, כי אנחנו שני הפכים. אז תמיד כששואלים את השאלה הזו, אני שואל את השואל או את השואלת, האם שניכם בשר וחלב או יין ומים? לא מבינים מה מה אז אני מסביר להם. בשר וחלב הם שני הפכים, חסד וגבורה. גם יין ומים הם שני הפכים. גם הם זה חסד

וגבורה. בשר וחלב אסור לערבב אותם. למה? כי ההבדל ביניהם הוא קיצוני. תערובת יוצרת קצר. אם שניכם בפערים של קיצוניות אתה ממנה, היא ממך, אל תתחתנו כי אתם תריבו כל הזמן. אבל אם אתם כמו יין ומים, נכון שאתם שני הפכים, אבל קרובים אחד לשני, לא הפכים קיצוניים, אז אדרבה טוב שתתחתנו. אתם תאזנו אחד את השני. לא טוב להתחתן שניים שהם זהים לחלוטין. אדם שמחפש קופי של עצמו בזמנים מסוימים של התמודדויות לא יהיה מי שיפתור בעיות אם שניהם מאוד עדינים ורגישים לפעמים צריך אדם שהוא יותר תקיף או אם שניהם תקיפים יכולים לריב ריב גדול אבל כשיש הבדל ביניהם אבל ההבדל לא בפערים גדולים מאזנים אחד את השני טוב שיש הבדלים ביניהם

נמשיך את דברי הרמבם לעולם כשיאכל האדם ישב במקומו או יתהא על שמאל כלומר לא טוב לאכול כשאדם עומד, לא טוב לאכול כשהאדם הולך, אלא ישב ויאכל. מערכת העיכול מגיבה ומתפקדת הרבה יותר טוב כאשר האדם יושב וממילא הגוף מפריש. אם הגוף צריך להתאמץ גם על הליכה, גם על ריצה או על עמידה, הפעילות של העיכול לא נעשת כראוי. לכן או ישב במקומו או יתה על שמאל. כמו בליל הסדר, כשמתאים מתאים על צד שמאל. אסור להטות על צד ימין בזמן האכילה. למה שם היקדים קנה לוושת? הקנה כידוע זה הצינור הקשיח שיש לנו בגרון שהוא מתחבר לראות. מכניס את האוויר לתוך הריאות. הושת הוא צינור גמיש שמכניס את המזון לקיבה. למה דווקא הצינור שמכניס את

המזון הוא זה שגמיש? זה הכל בהשגחה פרטית של חוכמה אלוקית. האדם בולע משהו, לפעמים בולע דבר צר, לפעמים דבר רחב. אז כדי שהבושת יוכל להתרחף בהתאם לבליאה ולא יתקע לו, אם היה הבושת היה קשוח כמו הקנה, כמו פלסטיק, אם היה בולע דבר שהוא קצת גדול מדי, היה נתקע שם. אבל הוא גמיש, כמו גומי כזה, יכול להתמתח, ואז גם אם נתקע משהו, שותה משהו, לאט לאט זה מוריד את זה. זה בעצם הבושת. הקנה שמכניס אוויר, זה לכיוון הריאות. הוא קשיח. מה גורם לקנה שהאוכל לא יכנס לתוכו? הרי הם שני צינורות סמוכים אחד לשני. ואם בטעות כשהוא בולע יכנס לתוך הקנה הוא יחנק. יש כובע מיוחד שהקדוש ברוך הוא סידר. יש כובע שנמצא מעל הקנה. כשהאדם

מדבר, מוציא אוויר, הכובע הזה מתרומם ונפתח. ככה אדם נושם. בזמן שהוא בולע, הכובע סוגר את הקנה והאוכל חייב להיכנס לתוך הושת. גם פה מי שרוצה לראות את פלאי הבריאה את יד השם רואה איך סידר לנו את העניין הזה שלא יהיה מצב שהאוכל יכנס לתוך הקנה. לכן כתוב בהלכה בשולחן ערוך אין מסיחין בשעת הסעודה. בשעת הסעודה הכוונה כשהאדם לועס אסור לו לדבר באותה שעה. כי יתכן שהוא פתאום ילחץ להגיב על מה שאמרו לו והוא בדיוק בלה וגם דיבר. כשהוא מדבר הכובע נפתח כדי להוציא אוויר מהקנה הוא בדיוק בלה יכנס לו האוכל לשם ויחנוק אותו כך גם לעניין השבה בליל הסדר מסיבין על צד שמאל זה גם מה שכותב כאן הרמבם שהאכילה מי שרוצה להטות על

צד שמאל כי הוושת הצינור של הוושת נמצא בצד שמאל אז כשהוא מטה לכיוון שמאל האוכל נוטה לשם אבל אם הוא ישב על צד ימין עלול להקדים כנה לו שהאוכל אוכל יכנס לתוך הקנה יש בזה סכנה לכן הוא אומר לעולם כשיאכל אדם ישב במקומו או יתה על שמאל כעת הוא עובר לכללי הבריאות כשהאדם ישן אחר כך הוא חוזר לעוד כללים בתזונה אבל כעת הוא עובר לשינה היום והלילה כד שעות 24 שעות יש לנו ביממה די לו לאדם לישן שלישן די לו לאדם שישן שליש מהממה שהוא שמונה שעות. הרמב"ם אומר לא צריך לישון יותר משמונה שעות. היום ידוע גם בספרות הרפואית במחקרים שנעשו שעד שמונה שעות זה המקסימום שהאדם צריך מתוך 24 שעות. גם לשון הרמב"ם די לו לאדם לישון

שלישה. כלומר אתה יכול גם פחות אבל לא יותר משמונה שעות. מבחינה רפואית היום ממליצים לא פחות משש ולא יותר משמונה. פחות משש שעות זה יכול לגרום לאדם עיבוד ריכוז. המוח לא מתפקד כמו שצריך. צריך לישון לפחות את השש שעות. חוץ מאנשים מאוד בודדים שהם בנויים לזה לישון פחות משש שעות בלי להינזק. אבל גם זה לא פשוט כי יכול להיות שזה נזק מצטבר לאורך זמן. כל אדם צריך לראות מתוך 24 שעות שהוא ישן לפחות שש שעות. ואם רואה שהוא עדיין לא צלול לא רענן, זה אומר שגופו זקוק ליותר עד שמונה שעות. יותר משמונה שעות זה אומר משהו לא בסדר במערכת פעם שאל מישהו באחת ההרצאות שו זה היה בחדרה אמר שהוא ישן הרבה יותר משמונה שעות והוא

לא מבין למה הלך לרופאים אמרו שהכל בסדר שאלתי אותו אם הוא שמח במה שהוא עושה במשך היום אמר שלא הוא לא שמח במה שהוא עושה אדם שלא שמח במה שהוא עושה הוא מעדיף לישון כאילו להמיט את עצמו עוד כמה שעות כדי לא לחיות עד כדי כך. לכן כל אדם צריך גם כשמחפש עבודה לחפש עבודה לא רק שיש בה כסף אלא שהוא גם שמח לעשות אותה שיש לו סיפוק ממה שהוא עושה. אם האדם עובד עבודה שיש בה הרבה כסף אבל הוא חוזר עצוב לא שמח במה שהוא עושה אין לו חשק לקום לעבודה בבוקר זה לא מצב בריא. אם יש לו משפחה לפרנס, יש צורך, אז תמיד הכלל לא לעזוב עבודה עד שמוצאים מקום אחר. אף על פי שלא כל כך נוח להיות שם, אבל לא להזדרז לעזוב מקום עבודה

ולהגיד מה שיהיה יהיה. צריך להקפיד על דרכי ההשתדלות, אבל מצד שני גם לא להישאר בעבודה הזו לאורך זמן, תוך כדי לחפש עבודה אחרת כדי שיהיה לו שמחת חיים כשהוא קם בבוקר. אומרים על נפולאון שהיה ישן מעט מאוד וכשאמרו לו השרים שלו אדוני הקיסר לא ישן מספיק זה לא בריא הרופאים אומרים לפחות שש שעות והוא ישן פחות מזה אמר להם אני לא מסוגל לישון יותר לא מסוגל לישון פחות כי בזמן שאני ישן אני לא כשר צרפת הוא רוצה להרגיש כשר צרפת כשהוא ישן הוא לא קיסר הוא אדם רגיל אז הוא מצמצם בשינה זה מוסר השכל בשבילנו. כמה צריך לנצל את השעות של העקיצה, לעשות בהם דברים טובים, לנצל אותם ללימוד תורה, לעשייה רוחנית ולא לישון שלא

צריך לישון. לא צריך לישון מתוך שימום. שינה מתוך שימום זה שריפת זמן, זה עיבוד זמן. איך לישון? באיזו תנוחה לישון? מעניין שראיתי עכשיו מחקרים שבלי להכיר את הרמב"ם הגיעו למסקנה הזו. כותב הרמב"ם כך הוא מביא את זה מהגמרא ההלכה הזו מקורה בגמרא לא ישן אדם לא על פניו ולא על עורפו אלא על צידו כלומר לא על הגב ולא על הבטן אלא רק על הצד בתחילת הלילה על צד שמאל ובסוף הלילה על צד ימין ולא ישן סמוך לאכילה אלא ימתין אחר אכילה כמו שלוש או ארבע שעות אומר הרמבם אדם שרוצה רוצה בריאות לגוף. כשנכנס לישון ישן על צד שמאל. במשך הלילה אם הוא רוצה יכול להתהפך על צד ימין. בדרך כלל גם יותר מדי שעות על צד אחד. לבד הגוף

מגיב בהתהפכות לצד השני. אבל תחילת הלילה תתחיל על צד שמאל. בגמרא יש עיקול רוחני שלא לישון על הגב ולא על הבטן. זה מצד אם הוא ישן על הבטן שלא יגיע לזרע לבטלה. על הגב שלא יתגנה אם גופו עובר שינוי. אבל הרמב"ם אומר שבין איש בין אישה תחילת הלילה על צד שמאל ובמשך הלילה על צד ימין. היום במחקרים של היום גילו שאדם שישן על הגב או על הבטן, הרעלים שיש לו בראש מתוך כל מה שעבר אצלו במשך היום, כימיקלים וכדומה, לא מתפנים מהראש אלא אם כן ישן על הצד. דבר מאוד מעניין, כשישן על הצד אז המוח מתנקם מרעלים שנכנסו אליו במשך היום. פיזיים נדבר, לא עניינים רעלים רוחניים. מבחינה פיזית המוח מתנקה יותר. מחקר אחר גילה

שהשרירים של הגוף, התנוחה הכי טובה לשרירים של הגוף, הרי יש את העצמות והשרירים שהם על פי מבנה מסוים, שינה של כמה שעות על הגב או על הבטן מזיקה לשרירים. מתחילים לקבל כאבי גב, לא יודעים שזה קשור לשינה בתנוחה שהיא לא נכונה אבל שינה על צד שמאל מההיבת הזה אין הבדל שמאל ימין העיקר שישן על הצד זה פותר את הבעיה מבחינת השרירים נקודה שלישית מאוד חשובה שכנראה לזה התכוון הרמב"ם פה הוא לא הסביר למה שמאל ימין אבל כנראה מה שהוא התכוון להתחיל קודם בשמאל זה קשור למערכת העיכול כשהאדם ישן קודם על צד שמאל כידוע העקיבה נמצאת בצד שמאל של הגוף והכבד מצד ימין. אז כשאדם ישן על צד שמאל הרי עדיין יש שעריות של מזון בקיבה.

התנוחה הזאת מזרזת את העיכול בצורה יותר בריאה מאשר להפך. כשהקיבה מכבידה על הכבד זה לא בריא. אבל אחרי שסיים את העיכול בתחילת הלילה עובר לצד השני של צד ימין מרוויח בריאות לאורך ימים ושנים. עוד נקודה מאוד מעניינת שהרפואה של היום, עד כמה שידוע, היא לא עומדת על כך, אבל הרמב"ם טוען שהתפריט שמבשלים ואוכלים בקיץ או בחורף צריך להיות שונה. יש הבדל בין התפריט של הקיץ לבין התפריט של החורף. יש לזה השלכה בריאותית על האדם. נקרא את לשונו. הלכה חטא. בימות החמה אוכל מאכלים עקרים ולא ירבה בטבלים, הכוונה תבלינים. ואוכל את החומץ ובמות הגשמים אוכל מאכלים החמים ומרבה בטבלים ואוכל מעט מן החרדל ומן החילתית חמים הוא לא

מדבר עכשיו על מרק חם זה עוד עניין מדבר על על מאכלים שהתכונה שלהם מבחינה תזונתית זה לחמם את הגוף או לקרר את הגוף למשל הבטיח מקרר את הגוף אבל פלפל חריף זה מחמם את הגוף וכן הלאה כל המאכלים מחולקים למאכלים חמים, מאכלים קרים. ברפואה הסינית דברים ידועים. אומר הרמב"ם, בימות החמה אוכל מאכלים עקרים, לא להרבות בתבלינים. בקיץ אישה מבשלת לבני המשפחה, לא להגזים בתבלינים. ובחורף זה הזמן של תבלינים, כי התבלינים בעצם גורמים לחימום של הגוף, שזה דבר שהוא בריא. ועל דרך זו הולך ועושה במקומות הקרים ובמקומות החמים. יש אזורים שהאקלים חם, הכלים קר, בכל מקום ומקום הראוי. גם בעניין הזה אדם שרוצה לראות את יד השם בעולם

הטבע יגלה דבר מדהים. כידוע עולם הויטמינים הוא חדש בעולם המדע. כמדומני שרק ב-19 גילו שיש ויטמינים בעולם. לפני זה לא ידעו שיש ויטמינים בכלל. ואז חילקו אותם. ויטמין C, ויטמין D, זה בריא לזה, זה בריא לזה. ויטמין Dמות. הויטמין C מנקה את הגוף ממחלות, חיידקים וכן על זה הדרך. גילו כל ויטמין למה הוא בריא. הייתה איזה מחלה שפקדה את יורדי הים. אנשים באוניות היו אוכלים רק בשר מאושרן וחלו במחלה שהרסה להם את הגוף עד שעלו על זה שחסר להם ויטמין C. אז היו שולחים אותם עם לימון, מטפטפים לימון כדי שיספקו לעצמם את הויטמין C. אדם שיתבונן בעולם הטבע יגלה את הבית מרכחת של הקדוש ברוך הוא בעולם הטבע. בחורף עיקר המחלות

הם מחלות של הצטננויות, דלקות גרון, דלקות ראה, איזה ויטמין מרפא את כל העניינים האלה? ויטמין C כידוע בריא לעניין. אגב, משפחה שרואים יש בתים, כמה פעמים דיברו איתי אנשים כאלה שבחורף יש להם ילד או כמה ילדים שכל החורף כל הזמן עם דלקות גרון, דלקות אוזניים, הצטננויות, רופאים, קופת חולים חוזרים הביתה, סיימו אחרי שבוע עוד הפעם קופת חולים וא נותנים להם אנטיביוטיקה, רפן ומוקסיפן וכן על זה הדרך. כשאין ברירה לוקחים אנטיביוטיקה אבל גם כאן כדאי לקחת מה שנקרא תרופה מונעת. ילד כזה שהוא רגיש להצטננויות כדאי לתת לו ויטמין C מהטבע. יש תבליות כאלה, כדורים שיש להם גם טעם טעים, כדורי מציצה, אבל לקחת טבעיים, לא

שעשויים, יש ויטמין C כימי, יש ויטמין C שמייצרים אותו מפקעות ורדים וכדומה. לתת לילד אפילו כשהוא בריא במהלך החורף לתת לו איזה 300 מיליגרם של מבוגרים אפשר 1000 מיליגרם אבל ילדים של ה-300 כדורי מציצה מוצץ את זה פעם ביום במהלך החורף מדווחים אחר כך שברוך השם ה שכחו מקופת חולים ומהצטננויות במקום להגיע לאנטיביוטיקה והורים מפסידים ימי עבודה והילד ימי לימודים זה דבר שהויטמין C יש בו מעלה גדולה בחורף כשבודקים בעולם הטבע באיזה פירות פירות מצוי ויטמין C, כל פירות האדר ומתי הטבע מצמיח אותם? בחורף בקיץ, מי שמנסה למצות תפוזים, יש קוליות, קלמנטין, קשה מאוד. הזמן של הטבע שמוציא את הפירות הדר בחורף. למה? אומר

הקדוש ברוך הוא לאדם, אתה עלול להיפגע מזה, סידרתי לך בבית מרכחת של הטבע, תאכל, תהיה בריא, לא תצטרך את הרופאים ואת הרפואות. לעומת זאת, הבטיח שטבעו לספק נוזלים ולצנן את הגוף, מתי הוא מתחיל העונה שלו מתחילת הקיץ עד סוף הקיץ. עכשיו מי שירצה אבטיח בחורף קשה למצוא הבטיח אבל בקיץ יש לך וכן הלאה פירות מדברי הרמבם צריך גם ללמוד שבכל עונה גם אם המדענים עדיין לא גילו מה הקשר בין אפרסק לבין קיץ אבל אם האפרסק צומח בקיץ כל אדם ישתדל לאכול את מה שהטבע מצמיח באותה עונה תשתדל לאכול דווקא את זה גם אם הרופאים עדיין לא גילו למה זה טוב לעונה הזו אין ספק שזה טוב כי אם הקדוש ברוך הוא ברא את זה עכשיו זה אומר שזה מה

שבדיוק הגוף צריך זה דבר שהוא הכי בריא. הלכה ט. יש מאכלות שהם רעים ביותר עד מאוד וראוי לאדם שלא לאוכלם לעולם. כאן הרמב"ם מחלק בין שלושה סוגים של מאכלים. אנחנו נראה את זה ובזה נסיים. שלושה סוגים של מאכלים מבחינת דירוג של איכות. אומר הרמב"ם יש מאכל לעולם אל תיגע בו. יש מאכל ביניים שבזמנים מסוימים מאוד מתחשק לך לא נורא אם תאכל. ויש מאכל שתשתדל הרבה לאכול. זה מאוד טוב, מאוד בריא. יש מאכלות שהם רעים ביותר עד מאוד וראוי לאדם שלו לאוכלם לעולם. כגון הדגים הגדולים המלוכים הישנים והגבינה המלוכה הישנה, והקמהין ופטריות והבשר המליח הישן, ויין מגיטו, ותבשיל ששהה עד שנדף ריחו. וכן כל מאכל שרחו רע אומר ביותר

הרי אלו לגוף כמו שם המוות. היום יודעים שאוכל מקולקל הוא עתיר חיידקים. פעם לא ידעו מה זה חיידקים. כל העניין של החיידקים זה מאז שלנהוק מצא את המיקרוסקופ לפני כ-180 שנה משהו כזה. רק מאז נודע עולם החיידקים. אגב בחז"ל רואים בספר המהפך הבאנו שרואים בחז"ל בכמה מקומות שהם הכירו את עולם החיידקים. למשל רבי אליעזר הגדול חי לפני 2000 שנה הוא אומר לא ישתה אדם מהכוס ויתן לחברו למה שמה יש לו מחלה בגופו שהוא לא מכיר והיא תעבור לחברו כשהוא שותה ממנה אז כבר אז רבי אליעזר ידע מה זה יש לו מחל אתה רואה אדם בריא אבל הוא אומר אם אתה לא כדאי שלא לא להידבק ממחלות אז הכירו את העניין הזה יש עוד מקורות בחז"ל שרואים בספר

המהפך בחלק הראשון הבאנו כמה מקורות כאלה אבל בעולם המדע לא הכירו את עולם החיידקים. אומר הרמב"ם, דבר שיש לו ריח לא טוב, אל תאכל אותו. זה כנראה גם ראו בפועל שאוכלים דברים שיש להם ריח לא טוב, זה מזיק לבריאות. אבל הוא מוסיף דגים גדולים מלוכים ישנים. אז היו מולכים דג מלוח לשמר אותו כדי שלא יתקלקל. לא היה מקררים. אבל אומר הרמב"ם, עדיין זה לא בריא. אותו הדבר גבינה מלוכה ישנה שעבר עליה הרבה זמן כמהין ופטריות היום הרבה רואים את הפטריות כמאכל מעדן אומר הרמבם זה דבר שהוא לא בריא גם להבין למה מה זה פטרייה זה סוג של עובש כל הפטריות שצומחות זה סוג של עובש שצומח הפטריות שייכות למשפחת העובש למשל דוגמה ש השלכה

הלכתית דבר שצומח מהאדמה מה מברכים עליו בורא פרי האדמה. אם הוא צומח על העץ, בורא פרי העץ. פטרייה זה הדבר היחיד שצומח מהאדמה ומברכים עליו שהכל נהיה בדברו. הוא לא נחשב פירות האדמה, נחשב סוג של עובש. אדם שאוכל פטריה מברך עליה שהכל נהיה בדברו. אז אומר הרמב"ם, תדע שזה דבר שהוא לא בריא. ויין מגיטו. מה זה יין מגיטו? גת זה המקום שדורכים את הענבים. היין מתחיל ליצוס אבל לא סיימת הציסה שלו 40 יום. הוא לא בריא לשתייה, מזיק לגוף. ויש מאכלות שהם רעים אבל אינם כמו הראשונים לרוע. לפי כך ראוי לאדם שלא לאכול מהם אלא מעט ואחר ימים הרבה. כלומר דבר שהוא לא כל כך מזיק אבל הוא לא הכיבר. אתה רוצה מדי פעם לאכול לא

נורא אבל תמתין שיעבור זמן בין פעם לפעם וגם אז לא לאכול כמות גדולה מאותו דבר. כל משפחת הגלידות למיניהם, הבורא קסים למיניהם, אז לא צריך להימנע מזה לחלוטין קוקה-קולה וכדומה. יש צעירים, כל השתייה שלהם מושטטת על קולה. זה לא דבר שהוא בריא. אבל מצד שני אתה גם לא צריך להתנזר לחלוטין. אם פעם בכמה זמן הגישו לך, אתה רוצה לשתות או שאתה מרגיש צורך קצת לפנק את עצמך, למדת כמה שעות טובות, רוצה להתרענן על ידי קולה, על ידי גלידה, בסדר, תפנק את עצמך, אבל לא להשתיט את עצמו על זה. ויש מאכלות שהם רעים ואינם כמו אלו וכולי. אני לא אפרט את כל מה שהוא כותב כאן. הזמן הגיע. רק נסיים במילים. ואדם שהוא חכם וכובש את יצרו

ולא ימשך אחר תאוותו ולא יאכל מן הנזכרים כלום אלא אם נצרך להם לרפואה. פה הרמבם רומז שלפעמים דבר שמזיק כשהאדם חולה הוא צריך דווקא את מה שמזיק. זה כמו שידוע שמארס של נחשים אפשר להפיק תרופות מסוימות למצבים מסוימים. אז לפעמים בשביל חולי צריך לקחת את הדבר הזה שלאדם בריא זה לא טוב אבל החולה זה תרופה. טוב זה הרמב"ם היה בקי בדברים האלה. מתי כן מתי לא? אבל הוא אומר שאדם שהוא חכם וכובש את יצרו לגבי האכילה של התאווה מהסוג הזה הרי זה גיבור. כלומר איזה הוא גיבור הכובש את יצרו? זה גם בענייני מאכלים. בעזרת השם בשבוע הבא, בשיעור הבא אנחנו נסיים את הפרק הזה שנוגע להנהגת הבריאות ובינתיים נאחל לכל הציבור שנמצא

כאן, לכל הצופים, לכל מקום שהם, שהשם יתמיד בריאותם לאורך ימים ושנים טובות עם פרנסה טובה, נחת מהילדים, זיווגים אגונים. אמן ואמן.