"הרגשתי חסום בגלל הגמגום, ואז גיליתי את הציור": שניאור ליפסקר בסיפור חיים מעורר השראה

בגיל 12 התחלתי לצייר ובגיל 13 נכנסתי לזה מאוד מאוד חזק בעקבות קשיים שהיו לי נכנסתי ללמוד בישיבה קטנה וחוויתי קשיים לא קלים של התמודדות עם המעבר הזה מילד לנער ופתאום אתה צריך להתמודד עם לחץ חברתי לחץ לימודי והרבה מאוד דברים והנפש שלי כנראה ביטה את זה בגימגום פשוט נכנסתי לגמגום שלא היה לי לפני זה ולא יכולתי לדבר בכלל. זאת אומרת הייתי לו את עצמי יושב בשיעור בשיעור גמרא ואני מנסה אני רוצה לענות תשובה ואני לא מצליח ואני אומר לעצמי תנסה ואני מנסה להגיד משהו ואני מתחיל לגמגם אז אני כבר מעדיף שלא לוותר כבר על החוויה הזאת והיה לי הרבה מה להגיד והרבה מה לתת לעולם אבל הרגשתי שאני חסום בגלל הגמגום ואז

גיליתי את הציור ופשוט נשאבתי לזה הייתי מצייר שעות כל יום הגמרא שלי היו אומרים שהייתה הגמרא הכי כבדה בישיבה כי פשוט הכל היה מלא מלא דפים של ציורים והייתי מצייר כל הזמן וזה הדרך שלי לברוח מהקשיים ומהתמודדות הזאת ואחרי כמה שנים שאני מצייר כל יום כמה שעות זה כבר נהיה פתאום איזה כישרון פתאום החברים שלי אומרים לי רגע אתה צייר כאילו תצייר אותי תעשה לי תצייר לי את זה תצייר לי את זה זה נהיה פתאום משהו שאנשים אחרים שמו לב לזה ואז התחיל לי החלום הזה של להיות צייר פתאום בגיל 11 ציירתי את אחד הילדים בכיתה שלי בצורה מאוד מזלזלת והמורה שראה אותי מצייר משהו בשיעור, הסתכל על מה שראיתי וראה שציירתי את אחד

החברים בכיתה בצורה מזלזלת ושלח אותי למפקח. הוא אמר לי, "אתה לא חוזר לכיתה עד שהוא חותם לך על הציור ורואה את זה." בקיצור, המפקח של התלמוד תורה זה האיש הכי מפחיד בעולם. באמת בן אדם שכל הילדים א מפחדים להתעסק איתו או להגיע אליו לחדר ואני כבר בראש שלי משחזר מה איך הוא הולך לצעוק עליי? איזה צעקות אני הולך לקבל. הכנתי את עצמי כבר להכל. לדבר אחד לא הכנתי. לתגובה שלו האמיתית שהייתה בפועל. הגעתי אליו לחדר, אני יושב מולה עם הציור, מסתכל עליי, מסתכל על הציור ואני מחכה כבר על הצעקות, אני כבר מכין את עצמי. ואז הוא מסתכל ואומר לי, "אתה יודע שאתה מצייר ממש יפה?" אני הייתי בהלם אומר לי, "אתה יודע שאתה מצייר

ממש יפה? אתה יכול להיות צייר. יום אחד אולי אפילו תהיה צייר ותעבוד בזה." ואני זוכר שיצאתי מהכיתה, מהחדר שלו וחזרתי לכיתה וזה פשוט כל היום הסתובבתי במחשבות האלה. יכול להיות שאני יכול להיות צייר. הנה המפקח, האיש הכי סמכותי, אומר לי שאני יכול להיות צייר. הוא היה יכול לצעוק עליי, הוא היה יכול להעניש אותי ואין לי מושג לאן זה היה לוקח אותי אחר כך, אבל הוא בחר לעצור רגע ולחשוב על הפוטנציאל שיש בי ולראות משהו טוב בכל הסיטואציה הזאת. וזה שינה לי את החיים. ואז התחיל לי החלום הזה של צייר פתאום אני זוכר שהיה שבת אחת שממש כבר נכנסתי לזה מאוד חזק והיה לי הרבה התלבטויות כאלה שאמרתי לעצמי אני רוצה להיות צייר

אבל אני יודע שזה יכול להיות שזה לא דבר טוב לי בטח לא בשנים האלה של הלימודים בישיבה יכול להיות שזה יבריח אותי זה יקח אותי למקומות אחרים והרגשתי שאני בהרבה בלבול כזה סביב זה מה נכון לעשות מצד אחד אני מרגיש שזה הדרך שלי בעולם וזה מה שאני רוצה לעשות בחיים ומצד שני יש את הקול הזה שאומר והרבה דמויות רבניות שאמרו לי אתה צריך לעזוב את זה, אתה צריך כמה שנים לא לצייר, א אתה צריך לשקוע בתורה, אתה צריך לעזוב את זה לגמרי. ואני מצד שני הרגשתי שאני פשוט חייב את זה. זה הדרך שלי להתבטא, זה החיים שלי. אני זוכר שבאותה שבת ישבתי וכל השבת אני במחשבות סביב הדבר הזה. מה אני צריך לעשות? אני צריך לוותר על זה, אבל זה

מה שאני רוצה לעשות. ואז במוצאי שבת אני יושב בספסל בישיבה. אני אוסם את העיניים ואני אומר לקדוש ברוך הוא, ריבונו של עולם, אני רוצה לעשות את הרצון שלך ואני מרגיש שכל הסביבה אומרת לי שאני צריך לוותר על הציורים ואני צריך לוותר על הכישרון הזה, אבל אני מרגיש שאני לא יכול לחיות בלי זה. אני מבקש ממך שתיתן לי סימן מה הדבר שאני צריך לעשות. ואני מסיים לחשוב את זה ומולי יורד מתגלגל המסך של הישיבה שעליו מוקרן כל שבוע הוידאו של הרבי. אני רואה על המסלך מולתבונח שונ לצייר שמספר על הקשר שהרבי כיוון אותו ועוד אותו איך לצייר ואיך להתקדם עם הדבר הזה ופתאום אני הרגשתי ש הקדוש ברוך הוא נתן לי תשובה שאפשר גם וגם

ואפשר גם לעבוד את השם וגם להיות צייר וזה אפילו הדרך שלך והשלחות שלך בעולם ומאותו רגע זה התפרץ אצלי ופשוט החלטתי שאני רץ על זה עד הסוף בגדול להתפרנס ממה שאתה אוהב זה לא לטפס עלי הירח זה לא לעלות למעדים דים אתה לאון מס אתה לא צריך עכשיו ליישב את מהדים בסך הכל לקחת את מה שאתה רוצה לעשות ממנו עסק לנסות להשתמש עם הכישרון שקיבלת ואני חושב שזה אפשרי וכשאתה באמת הולך בזה ואתה ואתה מאמין בקדוש ברוך הוא ואתה מתפלל אליו ולהתפלל על זה הדבר הכי חשוב כאילו זה זה בעיניי מה שנותן הכל וסבתא שלי הייתה אומרת שאנשים אומרים שתפילה עושה מחצע שאתה מתפלל זה חצי מהעבודה אז היא הייתה אומרת שתפילה עושה הכל אחרי החתונה

התחתנתי הקמתי את העסק שלי לציור דיוקן הרגשתי שאני רוצה שהקדוש ברוך הוא יהיה שותף איתי בעסק יהיה לי פה איזה איזה מישהו שיעזור לי פה אמרתי לקדוש ברוך הוא כל עסקה שאני סוגר כל הזמנה של ציור שנכנסת אני לומד דף גמרא כנגדה עכשיו הייתי ספץ בזה זאת אומרת כתבתי לעצמי ממש אני סוגר עסקה דבר ראשון שאני עושה אני מיד מכניס את ה אתה יודע ביומן כותב לעצמי נשאר לי ללמוד עוד 15 דפי גמרא טה טה טה מעגל את זה כאילו מוסיף את העוד אחד ל-16 כל שבת אני לומד שתי דפי גמרא כדי לעמוד בקצב והרגע שעשיתי את הדבר הזה זה התפוצץ זה כאילו נהיה משהו שאני אין יום שאני לא מקבל א זה לא שכל יום אני סוגר הזמנה אבל כל יום אני מקבל

פניות של אנשים שרוצים לבקש ובתעניינים וזה משהו שאני לא רואה אצל קולגות שלי זאת אומרת אני ממש מרגיש את הברכה של הקדוש ברוך הוא בזה שאתה נותן לו את ה את הכלי ברוחניות שאתה עושה כלי ברוחניות אתה בעצם מושך אליך שפע בגשמיות למדתי קרוב ל100 דפי גמרא לדעתי אז זה מדהים זה ממש אני כשאני מבקש מהקדוש ברוך הוא נגיד אחרי המלחמה באיראן וזה ש פתאום היה לך עצירה של הזמנות אמרתי לו הקדוש ברוך הוא ריבונו של עולם אני רק רוצה ללמוד תפי גמרא תן לי סיבה ללמוד תן לי תן לי את הכמה דפים האלה שאני אוכל ללמוד השבוע אני מצייר הרבה רבנים וצדיקים וציורים כאלה בהזמנה בעיקר לפני כמה שנים ורציתי להתקשר ללקוח אחרי שהוא כבר

הזמין כמה ציורים של הרב יורם והרבי והרב עובדיה ורציתי לשאול אותו איך זה משפיע על החיים שלו כי באמת הרגשתי שאני אני מצייר בסוף ושולח את הציור הלאה ללקוח אני לא באמת יודע מה ההשפעה של זה הוא אמר לי משפט הכי פשוט בעולם אבל זה כל כך חיגש אותי. הוא אומר לי, הוא לא אה בן אדם דתי יותר מדי. הוא אומר לי שהבן שלו כל יום כל בוקר לפני שהוא יוצא לתלמוד תורה הוא מנשק את התמונות של הצדיקים והולך ככה כל בוקר. זה הרוטינה הקבוהה. עכשיו תחשוב איזה דבר מדהים זה שילד שגדל על כדורגל ושחקנים וכל מיני דברים ה התת מודע שלו כל מה שהוא כל הזמן סופק זה זה הקדושה זה הצדיקים. הוא הולך, הוא נותן את ה את זה כאילו חלק מהדבר

הזה ואני זוכר להיות חלק מהדבר כאילו זאת אומרת הציורים שלי נותנים לו את הקדושה הזאת בדרך לתלמוד תורה בדרך לבית ספר בחזור וזה כל הזמן מנו אותם כשאני מצער את הרבי אני מרגיש שאני נכנס לתוך איזה סיטואציה שבה אני לא יכול להישאר במדרגה הנוכחית שלי אני צריך לעלות גם במחשבה אפילו ברמה שאני לא אשים רדיו אני לא אפעיל איזה משהו ברקע אני צריך להיות מכונן אני מרגיש שאני נמצא עם הרבי עכשיו בחדר זאת אני עכשיו נמצא מול הרב הרבי או כשאני מצייר צדיק אחר גם כשאני מצר את הרב עובדיה אני מרגיש שאני נמצא מולו ואני אני רוצה להיות שם כמו שבן אדם שכותב ספר תורה להבדיל צריך להיות טהור במחשבה טאהור במעשה ולהיות שם ב-100%

אז אני מרגיש שכשאני מצייר צדיקים אני צריך להיות שם מכוונן ואתה מרגיש שזה כשאתה רואה ציורים שגוי צייר צדיק או קו צייר את הרבי אתה מרגיש שמשהו שם חסר בעיניים ברגש זה לא עובר עד הסוף עכשיו אי אפשר להסביר את זה בטבע מה איך זה יכול להיות הרי הוא צייר יותר טוב ממך הוא מצייר אלפי שנים וכאילו איך זה יכל יכול להיות שזה לא יוצא הרבי כי הוא לא יודע להעביר את הדמות של הצדיק בתוך הציור. הוא גוי יש לו בסוף איזה חסם בנשמה שלא נותן לו את את המעבר, את האקסטר להעביר את את הקדושה שלו. וזה אני חושב שרק יהודי יכול להעביר. אני מצייר בחתונות חתן בקלה ביחד עם ההורים שנפטרו. אז פה נגיד ההורים של החתן נפטרו ולא זכו

להיות בחתונה והחתן ביקש ממני להגיע לחופה ולצייר אותם בזמן החופה מלווים אותו ברגע הזה. זה מה שאני רוצה שכל ציור יחבר בין אנשים בין בן אדם לקדוש ברוך הוא בין בין בני זוג בין אבא לילד אני מצר את האבא שנפטר לצד הבן שלו שחי היום או לצד הנכד ש עוד לא רואה בכלל את סבא שלו והדבר הזה יוצר חיבורים שלא היו יכולים לקרות בלי הציור וזה מרגש אני אמרתי פעם לגיסי שאם אילון מסק היה משכיב לי עכשיו על השולחן 20 מיליון דולר אומר לי אני נותן לך שת הכסף הזה אבל אתה לא מצייר ציור אחד כל החיים שלך אני הייתי אומר לו קח את הכסף שלך אין לי חיים בלי זה אמיתי כאילו זה ממש הדרך שלי לחיות יש לי ציור אחד שציירתי בבנייני

האומה לפני כמה שבועות שציירתי שם מול כמה אלפי חסידים ציור ענק בשלוש דקות זאת אומרת היה לי ממש שלוש דקות על הבמה תוך כדי ניגון אחד לסיים ציור מאפס ל-100 ציור של חסיד אומר לחיים ירדתי מהבמה ניגשו עלי עשרות אנשים כדי לקנות את הציור הציאו לי אלפי שקלים בגבוה קרוב ל-10,000 שק כדי לקנות את הציור הזה ולא לא הסכמתי לוותר עליו כי הרגשתי שהרגע הזה זה הרגע שאני רוצה לשמור לעצמי וגם כי ההורים שלי היו בקהל זה פעם ראשונה שההורים שלי הגיעו לאירוע שבו אני מצייר אני ציירתי כאילו קרוב ל-100 אירועים עד היום ועם ראשונה שההורים שלי נמצאים בקהל ורואים פתאום את ה את הדבר הזה קורה וזה היה בשבילי מאוד מרגש ולא רציתי

לוותר על זה איזה מזל שלא הקשבתי אליהם איזה מזל שלא הקשבתי לכל הנשמות הטובות האלה שניסו לגרום לי להפסיק עם זה שניסו להקטין אותי שניסו להוריד לי את החלומות כי אחרת בלדיהם אם הייתי מקשיב להם לא הייתי לא הייתי עומד על הבמה הזאת. אנחנו לא, אתה לא מדינה דמוקרטית. זאת אומרת, במדינה דמוקרטית אתה צריך בקלפיל לספור את הקולות של כולם, אבל אתה לא מדינה דמוקרטית, אתה לא צריך לספור את הקולות של כולם. קולות של אנשים שמנסים לגרום לך לעצור, מנסים להוריד אותך, מנסים להקטין אותך, אל תקשיב להם, תמשיך בדרך שלך. ואני אומר את זה גם מעצמי. ואני אומר את זה גם למי שצופה בנו שיש לו את החלום הזה והוא מרגיש שאחרים וחברים

קצת מורידים אותו ואומרים לו עזוב, זה לא ילך, עזוב, זה לא זה. לך על זה בכל הכוח. הקדוש ברוך הוא איתך. ואם אתה הולך בדרך של האמת שלך אתה תצליח רק תמשיך זה יקרה זה יקרה זה יקרה ואני אומר את זה גם לעצמי אם הייתי פוגש את שני אור של גיל 1 הייתי אומר לו רק שלוש מילים אני מבטיח לך זה יקרה זה יקרה זה יקרה זה יקרה הכל יקרה הכל יקרה הכל יקרה