שאלות באמונה - הרב אליהו עמר (עם כתוביות בעברית)

אנחנו נמצאים בשיאו של ספר בראשית, כאשר הפרשה, פרשת וישב, למעשה מגלמת הרבה מאוד מהתהפוכות שעובר יעקב אבינו, אבל בעיקר בעיקר אפשר להגיד שהפרשה הזו מעוררת הרבה מאוד שאלות באמונה. זו נקודה שאנחנו ננסה הערב הזה להתמקד בה. לנסות להבין קצת מה קורה בבית משפחתו של יעקב אבינו. אחרי שיעקב אבינו עובר את כל הצרות, התלאות, לבן, ועשיו, מעשה של דינה, איפשהו כבר כמו שאומרים - כל הבלגן מאחוריו, התורה מתארת על איזשהו סכסוך בתוך משפחתו של יעקב אבינו שמתנהל בין האחים. עכשיו, אני רק בקצרצרה רוצה כאן לעשות סקירה של איך שהתורה בוחרת לתאר את זה, ומיד לאחר מכן, אנחנו ננסה להתמקד על מילות קוד כי בדרך כלל, כשאתה מקבל

אירוע מסוים, הפענוח של האירוע מגיע ביחד עם מילות קוד מסוימות. אם אתה תדע לפענח נכון את הקוד, ככל הנראה שכל המערכת תתחבר לך בצורה שהיא צורה ברורה. אז רק סקירה קצרה כללית של המקרים: יש לנו את יוסף שהוא בנו האהוב של יעקב אבינו, הוא גם דומה לו בפנים, לא רק שהוא דומה לו בפנים, כתוב שיעקב אבינו מלמד אותו את כל הסודות, את כל תורתו, הוא רואה בו כממשיך דרך. עד ש... טוב, אלה דברים ידועים ומפורסמים - שעד שלא נולד יוסף הצדיק, בלידתו, כשהוא היה תינוק, רק אז הרגיש יעקב אבינו בטוח לחזור בחזרה לארץ ישראל ולהיפגש עם אח שלו - עשיו, לפני כן הוא לא רצה לחזור. הילד הזה מבחינתו, הוא הטופ שבטופ, הוא אפילו עושה לו

כתונת פסים, והאחים מקנאים בו. הקנאה הזו, יש בה תמורות מסוימות, יוסף חולם כל מיני חלומות שבהם הוא מנסה להוכיח שהוא מקבל את המלוכה מהשמיים, והם טוענים שהחלומות הם לא שמימיים, אלא מדובר בחלומות מדומיינים, שזה הכמיהות שלך, הדמיונות שלך - למלוך עלינו, מה שמוביל בסופו של דבר, לאיזושהי נקודת פיצוץ, שהאחים מחליטים, יותר נכון - שמעון ולוי מחליטים לחסל את יוסף. הם כבר טיפלו בשכם, הם יודעים לעשות את זה, זה לא... הם טיפלו ב-24,000 איש עם אחד כמו יוסף, הם לא ישאירו עקבות. בשלב הזה ראובן מתערב, הוא אומר: אולי נזרוק אותו לאיזה בור, מטרתו הייתה כדי להוציא אותו מהבור הזה בחזרה ולהחזיר אותו לאבא שלו, ראובן לא

היה שותף איתם בקנאה הזו ובשנאה הזו, ובמקביל, בסופו של דבר, איכשהו הדברים כאילו לא מסתדרים, ויהודה הוגה פתרון חדש הוא אומר: למה להרוג אותו, ולמה לזרוק אותו לבור, אולי נמכור אותו? ואז מוכרים אותו, והסוף ידוע - הוא מגיע למצרים וכו.' בקטע הזה אנחנו נעצור. כאן התורה בוחרת לבצע סקירה מאוד מעניינת, סקירה פרטנית על יהודה, וסקירה פרטנית על יוסף. הסקירה על יהודה: יהודה, אחרי מכירת יוסף יורד מגדולתו, מאוד סמכו עליו לפני כן, אבל אחרי שראו את יעקב, איך שהוא מצטער... ומי שהגה את הרעיון הזה, זה היה יהודה - למכור את יוסף אז הורידו אותו מגדולתו. ושם התורה מספרת שהוא חווה חוויה לא נעימה, הוא שיכל את שני בניו,

כלתו התחתנה עם הבן הראשון, לאחר מכן, הבן הזה נפטר, היא התחתנה עם הבן השני וגם הוא נפטר, ואת הבן השלישי שלו, הוא לא היה מוכן לתת. כי הוא פחד שהאישה הזו - הכלה הזו, היא קטלנית, זאת אומרת, כל גבר שהיא חיה איתו, היא הורגת אותו. בפועל, התורה מספרת לנו, שנדע מה הייתה האמת - שבניו של יהודה: ער ואונן, הם היו החוטאים. והם מתו בעוונם, בכלל לא קשור אליה, היא הייתה הצדיקה. התורה כאן מספרת שזה המקום הראשון שאנחנו יכולים למצוא את הסוגיה הזו של ייבום מהתורה. ייבום זה אומר שכאשר חלילה, נפטר אח, ולא הביא ילדים לעולם, אז מן הראוי שאחיו של המנוח יתחתן עם האלמנה ועל ידי זה יבנה ויקים שם לאחיו. לא ניכנס כאן

לסוגיה הזו בהרחבה. אני חושב שדיברנו על זה בסביבות חג השבועות, במגילת רות, שם גם כן נמצאת הסוגיה הזו, אבל ברמת העיקרון ייבום זה בנייה של שם לאח. הוא לא חייב - כמו כל דבר, הוא יכול להגיד שהוא מסרב, אין בעיה, אם הוא מסרב, אז הוא מסרב, אבל אם הוא רוצה לקיים מצווה, הוא מתחתן איתה והילד הראשון שייוולד להם - כך כתוב בספר הזוהר, שהילד הזה יהיה נשמתו של האח המנוח, וממילא, האח הזה יגיע לתיקון כי אדם שנפטר מן העולם, ולא השאיר אחריו ילדים, אדם כזה הוא נמצא בבעיה לא פשוטה בכלל בשמיים. אלא אם כן, מדובר בבן אדם שלא היה יכול להביא ילדים, ולא רק זה, אלא הוא התאמץ והשתדל כל ימי חייו. ואם הוא גם היה תלמיד חכם,

אז מגיעים לאיזושהי רמת איזון שנקראת "ונתתי להם בביתי ובחומותיי יד ושם. טוב מבנים ומבנות שם עולם "אתן לו." אבל מי שלא עונה על הקריטריון הזה - הנשמה סובלת. לא הרבה מגיעים למקום הזה, וזו הסיבה שמציעים... התורה מאפשרת את הייבום על מנת לעשות תיקון לאח. מה שקרה - ער נפטר, אונן נכנס לתמונה רצה לייבם את תמר - כלתו של יהודה, גם הוא נפטר ושניהם מתו בעוונם, הבן השלישי - שלה, יהודה מחליט שהוא לא נותן אותו. תמר עצמה יושבת וממתינה לייבום, והיא רואה ששלה גדל, והיא לא ניתנת לו, אז היא הבינה שכנראה חושבים שהבעיה הייתה אצלה, בו בזמן שהיא ידעה וגם התורה מגלה לנו את האמת - ששני בניו של יהודה היו חוטאים בעניין

הזה ער ואונן. מה שהיא עושה, מתארת התורה, שהיא מחליטה להתייבם מיהודה. הרמב"ם כותב שלפני מתן תורה, מצוות ייבום הייתה או על ידי אח או על ידי אב. היום, אחרי מתן תורה, לא מתייבמים עם האבא, רק עם האח. וזו מצווה. הרב עובדיה זכרונו לברכה, כשהוא התמנה להיות הרב הראשי לישראל, אז הוא חזר והחזיר את הפסיקה של מרן השולחן ערוך, שלשיטת הספרדים, לדעת הספרדים, לדעת מרן השולחן ערוך, גם בימינו ראוי לעשות ולקיים את מצוות ייבום. לדעת הרמ"א, לדעת האשכנזים - לא עושים היום מצוות ייבום, אלא עושים את מצוות החליצה. אבל הרב עובדיה שהוא חזר בחזרה, והוא נהיה הראשון לציון, אז הוא אפשר לאלה שפוסקים כדעת מרן השולחן ערוך,

במידה ונוצר כזה מצב עצוב, שיש להם אפשרות לייבם ולא חייבים לחלוץ כמו פסיקת השולחן ערוך. בכל מצב, התורה מספרת שהיא הסירה את הבגדים של האלמנות, כנראה היה להם איזה בגד מסוים שהאלמנות היו לובשות, היא עמדה על אם הדרך, איזה צומת מסוים שיהודה היה אמור לעבור שם בגלל גזיזת הצאן, ואז בצומת הזה, היא למעשה דרשה ממנו להתייבם, לא לפני שהיא דורשת ממנו איזה סוג של עירבון. יהודה לא מזהה אותה, כך שהוא לא מבין שמדובר פה במערכת של ייבום, לאחר כמה זמן, מתברר לו שכלתו הרה. הוא אומר: רגע, איך זה יכול להיות שכלתי הרה? הרי אני יודע שהיא אלמנה צרורה, היא צריכה להמתין לייבום. ואז מקימים בית דין. בית הדין הזה מורכב

מיהודה, יעקב אבינו ויצחק אבינו. שלושה דיינים מומחים. מתחילים מיהודה, ויהודה אומר: אני חושב שמקרה כזה, זה פשוט מאוד - "הוציאוה ותישרף," פוסק פסק דין, מתחילים תמיד מהקטן. ואז תמר אומרת לו: אולי אתה יכול לזהות את המשכון שלקחתי מאותו בן אדם כי למי שהמשכון שלו - לאיש הזה, אני הרה. ואז יהודה יכול היה להתעלם אבל הוא לוקח את האחריות, וזה די מביך, עומדים שם ציבור ויש את אבא שלו וסבא שלו, ואז הוא אומר: רבותיי, "צדקה ממני." באמת, אני פה בעניין, וכמובן, הזרע הזה הוא זרע כשר, ונולדו מזה שני תאומים: פרץ וזרח. כך מתארת התורה. הקטע האחרון הוא קטע מאוד מפורסם, הוא עוסק בתלאותיו של יוסף יוסף יורד למצרים, מאוד

מצליח שם בבית אדונו פוטיפר, ואז אשת אדונו מתגרה בו עד שלאחר שנה, זה גם מגיע לאיזשהו צומת של פיצוץ כמו שאומרים, ואז יוסף הצדיק אמור לקבל החלטה - או שהוא חוטא, או שהוא נמלט על נפשו אבל יהיה לזה מחיר, זה לא יעבור בשתיקה. ויוסף בוחר להימלט על נפשו כשהוא יודע שהמחיר שהוא עומד לשלם, זה גזר דין מוות. כי אף אחד לא יקבל גרסה של עבד, כשהגבירה, אשת האדון, נותנת גרסה הפוכה. אז הוא יודע בוודאות שלא יקבלו את הגרסה שלו. ועל דעת כן, הוא מוכן לברוח. וזה באמת מה שקורה, הוא בסוף איכשהו יצא מזה בזול, לא הרגו אותו, רק זרקו אותו לתוך בור בית הכלא, ומשם, עד שבסופו של דבר פרעה חולם איזה חלום, והמצב מתהפך לטובתו של

יוסף, הוא יוצא והופך להיות המשנה למלך וכו,' מכאן והלאה - הסוף טוב, הכול טוב. זה פחות יותר התיאור: שנאת האחים, מעשה של יהודה, ואת ההתמודדות של יוסף. עכשיו, כשקוראים את זה, לא מבינים, מה הייתה שם, הייתה שם קנאה? מה קרה עם יהודה? מה קרה עם יוסף? אם אנחנו ננסה לברר את הדברים, אנחנו נמצא כאן כמה מילות קוד, יותר נכון - מילת קוד אחת, שהיא חוזרת על עצמה פעם אחר פעם. אולי אם נפרוץ את הקוד, נוכל להבין מה כל הסיפור הזה, מה הוא בא לסמל, ומה הוא בא לגלות לנו. מה מילת הקוד? מילת הקוד, מוריי ורבותיי, זה הבגדים. יעקב אבינו מאוד אוהב את יוסף, איך הוא מביע את ההערכה שלו ואת האהבה שלו ליוסף? מה הוא עושה לו?

כתונת פסים. איזשהו בגד מסוים. כשהאחים ראו את כתונת הפסים, זה מעורר שם כתוב - את שנאתם, ואז האחים, למעשה כשהם רצו למכור אותו, הם הפשיטו אותו מהבגדים, וזרקו אותו לתוך הבור. לאחר מכן, טובלים את הבגד, ומביאים אותו ליעקב אבינו, וכשיעקב אבינו רואה את זה, הוא קורע את שמלותיו והוא מתחיל לבכות. במקביל, כאשר ראובן חוזר לבור, והוא רואה שיוסף לא נמצא בבור, גם הוא קורע את שמלותיו. בואו נתקדם למעשה של יהודה ותמר. המעשה של יהודה ותמר מלא בבגדים. קודם כול, כתוב שהיו לה בגדי אלמנות, והיא פשטה את בגדי האלמנות ושמה בגדים אחרים. היא מבקשת מיהודה עירבון, מה העירבון? "חותמך, פתילך, ומטך." חותמת זה מובן, זה החותמת,

מטה, זה גם דבר שהוא די מובן, שזה המקל, פעם היו הולכים עם מטה, זה היה מראה על חשיבות. מה זה "פתילך?" מה פירוש המילה "פתילך?" אז רש"י מביא שם במקום שמדובר בבגד. היא אמרה לו: אני רוצה את הבגד שלך. בגד, ז'קט, לא יודע מה שהוא שם שם, איזו גלימה שהוא שם עליו - היא רוצה את הבגד הזה כעירבון. יש גם שמבארים שמדובר בפתילות, שזה סמל הציצית. אבל התרגום ורש"י מביאים - שושיפך. שושיפך, הכוונה - בגד, דרשה ממנו בגד שלו כעירבון. וזה למעשה שוב פעם, עוד פעם עם עניין הבגדים. לאחר מכן, "הוציאוה ותישרף" - היא מוציאה את הבגד, "הכר נא", היא אומרת לו: אתה מזהה את הבגדים הללו, ואז הוא אומר: "צדקה ממני", ולוקח את האחריות,

ובדקה ה-90 הוא מציל 3 נפשות, גם אותה וגם את התאומים שהיא הרה להם. לאחר מכן עם יוסף הצדיק, אצל יוסף הצדיק, זה רק בגדים. הגמרא אומרת שבמשך 12 חודשים, אשת פוטיפר מנסה לפתות את יוסף כאשר צורת הפיתוי מגיעה לידי ביטוי בבגדים: מה שלבשה בשחרית, לא לבשה בערבית, מה שלבשה בערבית... בקיצור, כל יום היא החליפה לו 2 הופעות. אם אתם תעשו את החשבון, יש לנו 365 ימים בשנה. אז מדובר שהיא החליפה למעלה מ-700 הופעות! זה המון. בשנה. זאת אומרת, המעמד הכלכלי שלהם היה איפשהו בשמיים, וזה לא כמו היום שאת כל הבגדים מייצרים מסין. פעם בגד, זה היה חייט, זה היה דורש עבודה הרבה יותר אישית והתייחסות יותר אישית, ופה היא החליפה

למעלה מ-700 הופעות. למה עם הבגדים? מה קורה בסוף? כתוב שיוסף הצדיק הגיע הביתה ואז היא תפסה אותו בבגדו, הוא הניח את הבגד אצלה וברח החוצה. ואז הוא נפל בכלא, כשהוא הגיע לכלא, שם כתוב שהוא יצא ופתר נכונה את החלום לפרעה, פרעה שם עליו בגדי שש, ושם את רביד הזהב על צווארו, ומאותו הרגע יוסף הופך להיות המשנה למלך, שהמילה שלו היא מילה, ואיש לא מרים את ידו ואת רגלו בכל ארץ מצרים. במילים אחרות, אם אנחנו שמים לב, היו פה סיפורים שונים, מכנה משותף לכל הסיפורים שהבגד הוא מרכיב מאוד דומיננטי בכל דרמה, בכל קטע פה מהנושא יש פה הדגשה מאוד גדולה של הבגדים. אולי דרך זה אנחנו נוכל להבין מה קרה כאן בכל הסוגיה. אז בואו

ננסה לנתח את הדברים הללו יחד. הבגד, מתי אנחנו נפגשים בפעם הראשונה בבגד? הבגדים ניתנו לאדם מיד לאחר חטא אדם הראשון. המפרשים מסבירים ככה כותב המהר"ל בספרו 'נצח ישראל,' וגם באגדות חז"ל, המהר"ל במסכת עבודה זרה בדף יא. הוא אומר שאדם הראשון, כשהקב"ה ברא אותו, בקע מכל גופו זוהר השכינה. הזוהר של הנשמה יצא מכל חלקי גופו, לכן, לא היה לו צורך בבגדים. דהיינו, החלק הפנימי שזה הנשמה, החלק החיצוני שזה המעטפת, זה הגוף, לא הייתה ביניהם סתירה. הגוף היה כמו זכוכית שקופה, שכל מה שיש בפנים, ניתן לראות בחוץ. אז הזוהר של הנשמה פרץ החוצה לכל הכיוונים, מכל גופו. לכן, לא היה צורך לכסות את הגוף. מה שקרה אחרי חטא אדם

הראשון, אומר המהר"ל, הגוף של האדם הפך להיות יותר אטום, יותר גשמי, פחות רוחני, וממילא עכשיו צריך לכסות את הגוף בבגד. לכן, בגד, המפרשים מסבירים שזה מלשון בגידה, על שם שבגד אדם הראשון באמונו של הקב"ה ואכל מעץ הדעת. לכן הוא קיבל את הבגדים שמזכירים את הבגידה בבורא עולם. זו המשמעות של בגד. המקום היחידי שאדם לא מכסה אותו בבגדים, זה את הפנים, והסברנו כמה פעמים - למה? כי פנים זה מלשון פנימיות, יש בזה התפרצות הפנימיות כלפי חוץ, פרצוף - התפרצות, פנים - פנימיות, שזו מערכת הפנים. אנחנו יודעים היום שדרך הפנים, בן אדם יכול לקבל הרבה מאוד מידע מה קורה פנימה בתוך, אפילו מבחינה - אפשר לראות אדם עצוב, אדם עייף,

אדם שמח, אדם עם חום - אפשר לראות את העיניים שלו מבריקות. הגמרא אומרת שניתן לזהות גם היום אנשים שיש להם בעיות נפשיות, ניתן לראות את זה דרך הבטה על הפנים, זאת אומרת, אתה כבר רואה שמשהו שם לא תקין, ומבט לעיניים ייתן לך מידע הרבה יותר מדויק מה קורה פנימה בתוך הנפש. כך שהפנים עדיין נותרו כביכול סוג של חלון לתוך הפנימיות. זו הסיבה שאת הפנים לא מכסים. אבל הגוף שהיום כבר לא מגלה לך את הפנימיות, לכן את הגוף מכסים. והבגד - הוא נותן לאדם את הכבוד. והאלוקים נתן לאדם הראשון בגד מאוד מיוחד, בגדי אדם הראשון, שבהם היו כל חיות השדה נכנעות מפניו. אבל בגלל הבגד הזה שהוא קיבל, נמצא שאצל אדם הראשון, אחרי שהוא פגם

בחיצוניות שלו, הוא קיבל בגד שנועד לאזן בין הפנימיות לבין החיצוניות. לשמור על כבודו. הבגד זה שמירת הכבוד. לכן, גם בגמרא כתוב ש"מאניה" - הבגדים, הם "מכבדותי", זה מכבד אותי. הבגד הוא נותן כבוד. אדרבה, כמה שבן אדם מוריד מעליו יותר בגדים, זה מראה שמדובר באדם יותר זול ופחות מכובד. אם אתה אדם מכובד, שימו לב - אף פעם לא תראה ראש ממשלה או נשיא, או משהו כזה בלי חליפה או בלי איזו עניבה או משהו כזה. אפילו, סליחה ש... אפילו במקומות שהם לא מקומות ראויים לאנשים הגונים להסתובב שם, יש מקומות שאם אתה לא מגיע עם ז'קט, לא מכניסים אותך בפנים. זה מקום מכובד, אתה צריך לכבד את המקום. זאת אומרת, הבגד, הוא מסמל על

הכבוד. יש אנשים שאתה בוחן אותם לפי ההופעה החיצונית שלהם, אם הוא מגיע כולו ממותג מכף רגל ועד ראש, אני אומר לך: "תגיד לי, "יש לבן אדם הזה כסף או אין לו כסף"? מה כולם אומרים? "יש לו, הוא נראה ככה 'מיליון דולר,' ואין קשר, אין קשר. זה אפשר בכל בזאר, או בכל חנות לקנות את הבגד הזה וללכת איתו. הבגד הוא מסמל את כבודו של האדם. אבל הוא גם יכול לשקר. יכול לשים איזה בגד מסוים, שהבגד הזה לא יהיה אני. שימו לב מוריי ורבותיי, כשהאנושות מתקדמת יש לנו את יעקב ואת עשיו, יעקב - זיו פניו דומה לאדם הראשון. עשיו - לוקח את בגדי עשיו החמודות, פרקי דרבי אליעזר מסביר איך הבגדים התגלגלו מאדם הראשון לנוח, מנוח לשת, איך זה

הגיע עד לנמרוד, ואיך מנמרוד, עשיו לקח את זה. ובפרקי דרבי אליעזר כתוב דבר מאוד מעניין, בשונה מרש"י, שזה הגיע עד ליצחק, ויצחק נתן את זה לעשיו. למה? אמר יצחק, שעשיו יעבוד עם זה את עבודת הקורבנות. אבל כשהוא ראה שהוא מביא את הנשים האלו שמקטירות קטורת לעבודה זרה, אמר: לך תדע עם מה הוא ישתמש עם זה. לקח את זה מעשיו, ושם את זה אצלו. לימים, יעקב אבינו מקבל את הבגדים הללו. יעקב אבינו נותן את כתונת הפסים. מהי כתונת הפסים, מוריי ורבותיי? כתונת הפסים, מבארים המפרשים - היא בגדי אדם הראשון. ואת הבגדים האלו, הבגדים החמודים הללו, הוא נותן אותם ליוסף הצדיק. עכשיו, מה מקפיץ את האחים? למה כתונת הפסים, היא זו

שגרמה למעשה לכל המהומה? מפני שדיוקנו של יוסף היה כמו דיוקנו של יעקב. זאת אומרת, אותו מראה פנים. התורה אומרת: אלה תולדות יעקב - יוסף. אומר רש"י במקום: כשהיית מסתכל על יוסף, היית רואה את דמות דיוקנו של יעקב. זה רק חז"ל יכולים לגלות לנו כי אף אחד לא יכול לדעת איך היה נראה יעקב אבינו בגיל 17. הוא התחתן בגיל 84. אף אחד לא יודע איך הוא היה נראה בגיל 17, לא היו תמונות. היום אתה יכול להראות: "אה, פעם הייתי ככה," אבל בתקופתם הם לא יכלו לדעת. הבנים שלו, לא יכלו לדעת איך אבא שלהם היה נראה בגיל 17, אבל חז"ל אומרים לנו: בדיוק ככה יעקב אבינו היה נראה. בדמות הזו של הדיוקן. דמות דיוקנו של יוסף כמו יעקב, יעקב

אבינו - זה חז"ל מגלים לנו - זה כמו אדם הראשון. ועכשיו מקבל יוסף הצדיק גם את הבגדים. במילים אחרות - הוא מקבל גם את מראה פניו של אדם הראשון, ומקבל גם את הבגדים של אדם הראשון. במילים אחרות - האבא חושב שהילד הזה מושלם. זה לא כמו שהיה יעקב ועשיו - יעקב פנימי, "איש תם יושב אוהלים", ועשיו איש ציד, איש שדה חיצוני, פה, אבא חושב שהילד הזה מחזיק את שני המרכיבים אצלו יחד. הוא גם יש לו פנימיות כמו אדם הראשון, והוא גם מחזיק בחיצוניות של אדם הראשון. הילד הזה מקבל את כל סודות התורה. אבא שלו לימד אותו את כל הסודות שהוא ידע. ומעביר את זה ליעקב. זאת אומרת, במילים אחרות, יעקב רואה ביוסף כממשיך דרכו. אז נו, מה

הבעיה? מה קרה, הם לא פרגנו שיהיה מישהו קודקוד לכל השבטים? הרי אנחנו יודעים שהם אמרו ליהודה שהוא יהיה מלך עליהם, לא הייתה להם בעיה שמישהו ינהל את העסק. למה הם התנגדו ליוסף? התשובה היא: השבטים טענו שיוסף הצדיק, אין תוכו כברו, ו'החזקוני' כותב את זה במפורש, שהם טענו שמה שעשה עשיו ליצחק, ככה בדיוק מוליך שולל יוסף את יעקב. ה'חזקוני' ממש נותן הקבלה בין עשיו לבין יוסף, שהם טענו שיוסף, כביכול, מראה לאבא שלו שהוא צדיק והוא זה, שייתן לו את הבגדים ושילמד אותו את כל הדברים, אבל בו בזמן, שזה בדיוק כמו שעשיו ניסה להוליך שולל את יעקב. אז אין לנו בעיה לתת למישהו את יצחק, אין לנו בעיה לתת למישהו להיות מלך. אבל

אנחנו לא יכולים לתת למישהו לא ראוי, להיות עלינו למלך. פחד נוסף, המפרשים מסבירים שהיה להם - הם ידעו ברוח הקודש - זו גמרא במסכת סוטה בדף לו, עמוד ב, הם ידעו ברוח הקודש, שעתידים לצאת שנים עשר שבטים מיוסף הצדיק. הרי כשנולדו לו אפרים ומנשה, אמר יעקב אבינו: "אפרים ומנשה כראובן ושמעון "יהיו לי." זאת אומרת, הוא הפך אותם לשני שבטים. היו אמורים לצאת ליוסף הצדיק שנים עשר שבטים, בפועל, שניים יצאו ממנו, ועוד עשרה יצאו מבנימין. בנימין היו לו עשרה ילדים אבל ליוסף בסוף היו רק שניים. זו סוגיה אחרת שאני לא נכנס אליה כרגע, אבל הם ידעו שעתידים לצאת מיוסף הצדיק שנים עשר שבטים, והם התחילו לעשות פה את החשבון: סבא

אברהם אבינו, היו לו שני ילדים - יצחק וישמעאל. כשאברהם בחר ביצחק, איפה נמצא ישמעאל? שלח אותו. יצחק, היו לו שניים - יעקב ועשיו. יצחק בחר ביעקב, בירך אותו, ואיפה עשיו? שלחו אותו להר שעיר. יעקב - יש לו שנים עשר. על פניו, הוא אמור לבחור בכולם, אם כולם צדיקים, אבל אם יעקב מקבל דיבה על השבטים שיוסף מוציא דיבתם רעה אל אביהם, כי הוא ראה בהם דברים שהוא לא דן אותם לכף זכות, ועל זה, הוא גם כן נענש על כך, וכיפר על העוון הזה, אבל אבא שלנו מקבל עלינו מידע שהוא מידע שלילי. והרי כמו שאנחנו יודעים, גם יעקב אבינו יודע שעתידים לצאת מיוסף שנים עשר שבטים. אולי יעקב אבינו הולך לדחות את הקמתו של עם ישראל ולתת ליוסף

להיות ממשיך הדרך, ושעם ישראל יקום מיוסף הצדיק - משנים עשר השבטים שלו. ומה איתנו!? נלך כמו הדודים: כמו ישמעאל, כמו עשיו, הוא יוציא אותנו החוצה. עכשיו, מילא אם היינו עשיו או ישמעאל, איך אומרים - אתה משלם את המחיר, אבל זה לא נכון! הוא מוציא את דיבתנו רעה. אומר האור החיים הקדוש: לכן הם דנו את יוסף כדין רודף. הוא רודף אותנו להוציא אותנו מנחלת ישראל. ודין של רודף חייב מיתה. ושמעון ולוי, אחרי שישבו לפסוק דין, לא הייתה להם עם זה שום בעיה. ואז מגיע ראובן, אומר ראובן: חבר'ה, בואו נזרוק אותו לבור, למה להרוג אותו? בוא נזרוק אותו לבור. אתם בטוחים שהוא לא בסדר, מי אמר שהוא לא בסדר? אולי הוא כן בסדר ואנחנו

אלו שטועים בו? "אז מה אתה מה אתה מציע"? אמר להם: "תזרקו אותו לבור". אומרת הגמרא במסכת שבת: "והבור ריק, אין בו מים." מים אין בו, אבל מה כן היה בו? נחשים ועקרבים היו בו. שואלת הגמרא, שואלים כל המפרשים למעשה, מה, אז ראובן זרק את אח שלו למות בהכשת נחשים? במיתה משונה? זו הצלה? זה בדיוק להפך הרי. אמר ראובן... יש בזה כמה תירוצים שמדובר בבור עמוק מעל 20 אמה, עין לא שולטת, 'הזרע שמשון' מביא שהיו 2 בורות - אחד בלי נחשים, אחד עם נחשים. שמעתי בשם המפרשים - "הבור ריק, אין בו מים", אם אין בבור מים, מים זה תורה, אם אתה לא ממלא את עצמך בתורה, תדע לך, אוטומטי נכנסים נחשים ועקרבים. כמו שאומר הרמב"ם: "אין מחשבת

עריות מתגברת בליבו של האדם, אלא בלב הפנוי "מן החוכמה". אם מתחילות כל מיני מחשבות של הרהורי עבירה, עזוב, אל תנסה אפילו להילחם, תתחיל להשקות את עצמך בתורה, אתה תראה, המחשבות האלה נעלמות לך צ'יק צ'אק. למה? כי כשבבור אין מים - שזה תורה, אוטומטי הוא מתמלא בנחשים ועקרבים. אתה רוצה להעלים את הנחשים והעקרבים? מלא אותו בתורה. שמת בפנים תורה, אוטומטי הם נעלמים והיה כלא היה. אז מה באמת הרעיון? איך הוא רצה להציל אותו? אמר ראובן, אתם הרי טוענים שהוא לא באמת כזה צדיק, אני מציע לכם לזרוק אותו לבור עם נחשים, ובוא נראה, אם הוא צדיק - הנחשים לא יפגעו בו, אם הוא רשע - הנחשים יפגעו בו. למה? פשוט מאוד, אמר רבי

חנינא בן דוסא: "לא הנחש ממית, לא הערוד ממית", "אלא" מה ממית? "החטא ממית". אם נחש יפגע בו, סימן שהחטא פגע בו, ואם הנחשים לא יפגעו בו אז סימן שהוא צדיק, צדיק גמור. יש עוד גמרא במסכת קידושין - דיברנו על הגמרא הזו גם כן - קידושין דף כט, שרב אחא בר יעקב נכנס לבית הכנסת שהיה שם נחש עם 7 ראשים, שכל מי שהיה נכנס, הוא היה פוגע בו ומכיש אותו. וכשרב אחא בר יעקב נכנס, הוא ביטל את הנחש. כי כמו שאמר רבי חנינא: "לא הנחש ממית אלא החטא ממית." בסדר. אז אמר: אם ככה - ראובן, בואו נזרוק אותו. אמרו האחים: רגע, רגע, רגע, מה זה לזרוק אותו? יש לו את הבגדים של אדם הראשון והרי הבגדים הללו הם היו דוחים את כל בעלי החיים

אז יתכן שבעלי החיים לא יפגעו בו, הנחשים, לא בגלל שהוא צדיק, אלא כי יש לו את הבגדים. הפשיטו ממנו את כותנתו. אמרו: אנחנו נזרוק אותו איך שהוא, ועכשיו נראה, אם באמת יפגעו בו או לא. זרקו אותו לתוך הבור, כתוב שיוסף הצדיק שינה את הצבע של הפנים שלו. הפך להיות ירוק. נפל לתוך בור, כנראה היה בלגן שלם שם בפנים, והוא קיבל פחד נוראי. זה נער צעיר בן 17, הוא לא האמין לאן הוא נפל. אבל אף אחד לא נגע בו, כי הוא באמת היה צדיק. אז אם ככה, נשאלת השאלה: מה פתאום יהודה הוציא אותו והחליט למכור אותו? אמר להם יהודה: אתם צודקים. יכול להיות שהנה, זרקנו אותו לבור, והנחשים לא פגעו בו, מה זה מגלה? שהוא באמת צדיק? לא. אמר

להם יהודה: לא ככה מודדים צדיקים ורשעים. איך מודדים צדיקים ורשעים? אני אסביר. המדד, גם מדדי הבחירה, כשאדם מבצע בחירה מסוימת, איך אנחנו בוחרים? יש לנו דברים שהם מתחת לבחירה, יש לנו דברים שהם מעל לבחירה שלנו. זאת אומרת, למשל... אני מדבר לאנשים בינוניים, אם יש כאן בציבור אנשים בעלי מדרגה, אני חלילה לא רוצה להמעיט מערכם, אבל אנשים בינוניים. בדרך כלל להתפלל תפילה עם כל כוונות האר"י ז"ל וביאורי הרש"ש, ולדעת לכל מקום, לאיזו כתובת בשמיים זה הולך, אני משער לעצמי שזו לא כל כך התמודדות מבחינתכם, לבחור אם כן לכוון או לא לכוון, זה משהו גבוה מדי, זה עובר עלינו מלמעלה. אין לנו בחירה. יש אנשים שאין להם בחירה

אם להתפלל או לא להתפלל. ברור שהם הולכים להתפלל. איפה נקודת הבחירה? האם להתפלל יותר בכוונה, פחות בכוונה, למהר או להגיד יותר לאט. זו נקודת הבחירה. יש דברים מעל, יש דברים מתחת. יש אנשים שאין להם שאלה אם לשמור שבת או לא לשמור שבת, פשוט שהם שומרים שבת. ויש אנשים שנקודת הבחירה שלהם היא נמוכה יותר - כן לשמור את השבת, או לא לשמור. הנחת תפילין - יש אנשים שזה לא משנה מה יהיה היום, יתהפך העולם, תפרוץ מלחמת העולם ה-3 - תפילין הוא מניח. ויש אנשים שצריך כל יום מלחמה על הנחת תפילין. כל אחד יש לו נקודת בחירה, יש דברים שזה גבוה ממנו, יש דברים שזה מתחת, ויש דברים שהוא מתמודד בהם. אגב, התפקיד שלנו בחיים, זה כל

הזמן לעלות את נקודת הבחירה. איך מודדים צדיק ורשע? אמר להם יהודה - וזה כלל ידוע בעבודת השם - אמר להם יהודה: כאשר אנחנו לוקחים בן אדם, אם רוב המעשים שלו הם לא טובים, ופתאום אתה רואה אותו עושה איזו מצווה - הוא לא הופך להיות צדיק. כן? זה רשע שעשה מצווה. להבדיל, אם אני רואה בן אדם צדיק שפתאום עשה עבירה, הוא לא הופך להיות רשע. "שבע ייפול צדיק וקם." זאת אומרת, למרות שמדובר בבן אדם צדיק, הייתה לו נפילה, זה צדיק עם עבירה. זו ההגדרה. רשע עם מצווה, צדיק עם עבירה. אמר להם: יכול להיות שיוסף הצדיק, כרגע שהוא נפל בתוך הבור והוא ניצל, כי הוא זעק לקב"ה מקירות ליבו, ואפילו מנשה, שהוא היה בתור הסיר של הדוד

נחושת, שהוא צעק לבורא עולם: "תוציא אותי!" - אז עשו לו נס בתוך הסיר זה הפך אותו להיות צדיק? צדיק ורשע צריך לראות לאורך זמן. לא זורקים לבור ואומרים 'בוא נבדוק.' כי הוא יכול להיות רשע שיזעק לבורא עולם וינצל, אז מה נעשה? אמר להם יהודה: אתם יודעים מה? נשלח אותו למצרים. בואו נראה שם, אם הוא יחזיק מעמד או לא. ואנחנו שולחים אותו בלי כתונת הפסים כי אנחנו רוצים לבדוק את הפנימיות שלו, שבאמת תוכו כברו. שהוא ראוי לשים את הבגד. ויוסף יורד למצרים בלי כתונת הפסים. במקביל, יהודה עצמו, אתה יהודה החלטת לבדוק שאח שלך הוא 'ספץ?' הולכים עכשיו לבדוק אותך, שאתה גם כן - תוכך כברך. ואז הניסיון שמגיע, הוא גם נמצא עם

הבגדים: כלתו מסירה את בגדי אלמנותה, ושמה בגדים אחרים, ובזה היא גם רמזה לו - אל תתייחס רק לבגד, לחיצוניות, כי יש פעמים מעשים שאולי נראים כמעשים לא נכונים, אבל מטרתם היא טהורה. ויש מעשים שאולי נראים מעשים טהורים, אבל מטרתם היא לא טהורה. זאת אומרת, לא כל דבר באמת הוא כל כך ברור. הנה פה, המעשה שהיא עשתה נראה במבט ראשון כדבר לא ראוי, אבל אנחנו יודעים שמפה התחילה שושלת דוד המלך, מלך המשיח. זה אחד הדברים הקדושים ביותר שנעשו בעם ישראל. היא לוקחת מיהודה את הבגד, והיא אומרת לו: אני גם רוצה לראות - ההשגחה העליונה כביכול - שגם אתה, תוכך כברך. ויהודה מעמיד אותה למשפט. והיא שותקת, היא לא מדברת שום דבר. היא

רק שמה לו את המוצגים. יש מדרש מאוד מעניין, לא מצאתי את המקור אבל ראיתי אותו ממש, ראיתי אותו בעיניי אבל אני לא הצלחתי לאתר אותו פעם שנייה, שהיה שם בלגן שלם. השטן הגיע ולקח את זה והחביא את זה, כי הרי כל המשפט ישב על זה. אם היא לא מצליחה להניח על השולחן את הפיקדון, לא ידעו באמת למי היא הרה. כשהיא תניח את הפיקדון, היא תוכל להגיד למי שהפיקדון שלו - "לו אני הרה." אז השטן עשה את הכול כדי לקחת את הפיקדון והחביא אותו. והיא ידעה למעשה, שאם אין לה אותו, אין לה סיכוי לצאת מזה חיה, וממילא לא תהיה מפה שושלת דוד המלך. זאת אומרת, הייתה פה הכרעה - מאבקי עולם! ואז הגיע המלאך גבריאל ומשך את זה, ושם את זה בחזרה.

בקיצור, היה שם בלגן שלם. עד שהיא הניחה לו את זה על השולחן. עכשיו השאירו ליהודה את הבחירה: יהודה יכול היה להתעלם ולהגיד "אני לא מכיר", לא יודע, "של מי הבגד הזה"? אף אחד לא יכול היה להכחיש אותו, הוא בעמדת שופט, והיא בעמדת המתמודדת. הוא יכול היה, אתם יודעים מה? אפילו לא להיות כזה אכזרי, יכול היה להגיד: "טוב, הגיעו כאן "ראיות חדשות לבית המשפט, ואנחנו נחדש את הדיון במועד אחר, לא ידוע..." ואיך אומרים - לסגור את התיק מחוסר עניין לציבור, ולהחליק את העניין. לא להתבזות. יהודה מחליט שתוכו כברו. אם הפנימיות שלו - הוא יודע בדיוק במה מדובר, אז הוא לא מנתק בין הפנימיות לחיצוניות, והוא נעמד ואומר - יהודה:

רבותיי, יש כאן נתון חדש, והנתון הזה מעמיד אותי במצב מביך, ואני אומר לכם, הגברת הזו "צדקה ממני." ממני באו הדברים. באותו רגע שהוא אמר את זה, יעקב אבינו ישב אז באותו משפט, יעקב אבינו - הוא סמל המושג של שתיקה וסובלנות. יעקב אבינו שומע, מסתכל, הוא מחכה לו כמעט 40 שנה, כמעט 40 שנה לאחר מכן, לפני פטירתו של יעקב, שמעון ולוי מקבלים על הראש על המעשה של שכם, ראובן, הוא נופל עליו על המעשה של בלהה, ואז יהודה, כתוב שרצה לברוח, למה הוא אמר: מה יגידו לי? ואז אומר לו יעקב אבינו: "אתה יהודה? אתה הולך להיות מלך". "אני"? -"כן"! יהודה, אתה "יודוך אחיך", אתה זוכר את המשפט ההוא? יכולת לצאת בכבוד, איך אומרים - לאסוף

את הכבוד שלך ולרדת מהבמה בלי להתבזות, אבל אתה בחרת לקחת את האחריות. ברגע שלקחת את האחריות, במקום הזה, אתה ראוי להיות מלך כי מלך צריך שיהיה בו פנים וחיצוניות, צריך שזה יהיה בצורה מושלמת. הפנימיות שלך והחיצוניות שלך היו זהות, לכן זכית למלוכה. התורה ממשיכה הלאה עם יוסף הצדיק. יוסף הצדיק - מה נקודת המבחן שלו? להוכיח שהפנימיות והחיצוניות שלו אותו דבר. אז הוא יורד למצרים. והוא מתמודד עם אשת פוטיפר, והיא מחליפה לו את הבגדים עד שבסופו של דבר היא תופסת אות בבגדו. והוא עמד בניסיון קשה מאוד, כל העולם נגדך, הפכת להיות איזה עבד, והוא יודע את מעלתו, ויודע מיהו. כולם בגדו בך. עזוב, מה עכשיו אתה צריך לסבך את

החיים שלך? יהרגו אותך. ויוסף הצדיק, לא רק שהוא... הוא אפילו לא נלחם איתה, הוא לא ניסה לחטוף ממנה את הבגד, השאיר ראיות מפלילות בשטח, השאיר את הבגד שלו שם, וברח כל עוד נפשו בו. ובכך הוא הוכיח שהפנימיות שלו והחיצוניות שלו, הן טהורות ונקיות. לכן, לימים כאשר הוא עבר את תהליך הזיכוך והיה בבור בית הכלא, לימים, כשהוא עולה למלוכה, שמים לו את רביד הזהב ואת בגדי השש, כי עכשיו הוא ראוי לבגדים הללו - לא כדבר חד פעמי, אלא כעבודה שהיא עבודה מתמשכת. כך שהתורה מתארת לנו את המערכת שהייתה כאן בביתו של יעקב אבינו. בכל המערכת הזו, רבותיי, הייתה כאן מטרה, המטרה הייתה שבורא עולם רצה להביא את אותה הנבואה שהוא אמר

לאברהם אבינו שעם ישראל הולך לרדת למצרים והולכים להשתעבד בהם, רק בורא עולם רצה שזה יהיה בדרך של כבוד. אז לכן הוא מברר את זה בצורה שבה הוא מברר, ותוך כדי גם התחיל לבקוע אורו של משיח, שזה המעשה של יהודה ותמר, שמשם התחילה הסוגיה של מלך המשיח, שנולד לימים, משבט יהודה יצא דוד המלך, ומשם אנחנו מצפים למשיח בן דוד. אז זה מה שאנחנו רואים במערכת הגשמית. ובורא עולם, במערכת הרוחנית מסובב את המערכת בצורה שונה. לימים, כאשר יוסף יושב עם האחים שלו על שולחן עגול, אז הוא אומר להם את המשפט, את כל מה שאמרנו בסיכום אחד. הוא אומר: "אתם חשבתם לרעה, אלוקים חשבה לטובה." אנחנו מסובבים מהלכים לצד אחד, אבל בורא עולם,

בכלל, מסובב את המהלכים לכיוון השני. אתה חושב שהולך פה להיות רע, ובורא עולם מסובב את העניין, שהדברים יסתובבו ויתהפכו באמת לטוב. אז כך שהדבר הזה, הוא מסמל את ענייני האמונה ואת ענייני ההנהגה. גם אנחנו יודעים שאנחנו נמצאים היום בדור של עקבתא דמשיחא, דור שיש בו הרבה רוע, הרבה דברים לא ברורים, הרבה שאלות, עולם מלשון העלם, אבל דבר אחד אנחנו כן יודעים - שכל הציר הזה שמסתובב, שכרגע זה נראה שהציר הזה הולך נגד רצונו של הבורא, בסופו של דבר יתברר שכל המהלכים היו על מנת לקדש את שמו של הקב"ה בעולם. איך זה יקרה? קטונתי מלדעת, אבל אין לנו ספק שככה הדברים הללו יתרחשו, ובצורה הזו הדברים הללו יתגשמו. אני הייתי

רוצה לסיים בסיפור שסיפר לי אותו בעל המעשה השבוע, כך שזה ממש מכלי ראשון. הסיפור הזה גם הרב זילברשטיין מביא אותו בספרו 'עלינו לשבח', אחד הכרכים שם, וזה מסמל את ענייני האמונה. הסיפור הזה קרה לפני 11 שנה - כך סיפר לי אותו יהודי, הוא אדם שגר בבית שמש, והוא אברך כולל. כל יום בשעה רבע לארבע, יש איזה חבר עם רכב שעובר דרך הבית שלו, ואוסף אותו לכולל שנמצא בשכונה ליד. באותו יום מתקשר אליו החבר, הוא בירושלים, ירד גשם גם כן - הוא לא יספיק להגיע, שימצא לעצמו דרך איך לנסוע לכולל בכוחות עצמו. הוא עושה את החשבון - השעה הייתה עשרים לארבע, אשתו עוד לא הגיעה מהעבודה, אבל היא צריכה להיכנס כל רגע הביתה. אז הוא

אמר: "אני אקח את הילדה הקטנה איתי, אני ארוץ מהר לכיוון התחנה, "כנראה אנחנו הולכים להיפגש איפשהו בדרך, אני ואשתי, ואני ארוויח את הרגעים "הללו" - כי הוא לא רצה לאחר. הוא לקח כמה מטבעות של הנסיעה בכיס, ארז את הילדה כי ירד גשם בחוץ, טיפס 3 קומות לכיוון המפלס של הרחוב כי זה מדורגים שם, ורץ לכיוון התחנה. ובאמת אשתו בדיוק חזרה מהעבודה, והאוטובוס בדיוק מגיע. תזמון כזה מאוד יפה. ובפתח האוטובוס, הם מחליפים ידיים, הוא נותן לה את הילדה הקטנה ועולה לאוטובוס. האוטובוס מתחיל לנסוע, הוא בא לשלם, מחיר נסיעה היה 4 שקלים, משהו כזה, היו לו רק 3 שקלים, שקל אחד אולי נפל, אולי בטעות הוא לא לקח, אני לא יודע מה בדיוק

היה, אבל היו לו רק 3 שקלים. אז הוא אומר לנהג: "3 שקלים," הנהג פורך את הידיים, בדיוק באוטובוס היה מבקר, "יש מבקר, מה אתה רוצה "שאני אעשה?" הוא מסתכל אולי הוא מכיר אחד מהנוסעים - שקל, לא מכיר שם אף אחד. כנראה גם לא בדיוק קלטו את המצב שנוצר, הנהג אומר לו: "טוב, מה אני אעשה לך"? הוא אמר לו: "אז תעצור לי. אז תעצור". מאה וחמישים מטר לאחר מכן, הנהג עוצר, פותח את הדלת, הוא יורד. גשום, כולו רטוב, הוא אומר: "אני בן אדם מאמין, מאוד מאמין," אבל הוא אומר לי, "אני לא אשקר לך, הרמתי עיניים לשמיים, ואמרתי: 'ריבונו של עולם, אני חושב שזה "לא בסדר. מה קרה, שקל? או שהיית מסדר לי שקל נוסף בכיס, "או שהיית מסדר

איזה מישהו שיביא שקל, לא יודע, שקל! או שהמבקר לא היה, "על שקל הורדת אותי מהאוטובוס? למה, אני נוסע לקניות? אני נוסע לכולל! "אני נוסע ללמוד תורה. אני נוסע בשבילך. שקל אתה מוריד אותי ביום כזה גשום"? הוא אומר: "אני לא עמדתי בזה", הוא אומר לי: "בכנות אני אגיד לך". כמה רגעים לאחר מכן, עבר שם איזשהו רכב, ראה אותו עומד שם בדרך, לקח אותו טרמפ. הוא אומר: "אנחנו נוסעים אחרי האוטובוס כי זה אותו מסלול לשכונה ליד", הוא אומר: "מה שקרה, מכיוון שהיה מזג אוויר סוער, האוטובוס ברחוב נהר הירדן", כך קוראים לרחוב הזה, "שם הוא איבד את השליטה והחליק, והייתה שם תאונת דרכים "קשה מאוד, הרבה מאוד מהנוסעים של האוטובוס

נפצעו ונפגעו," הוא אומר: "זה שאני נסעתי איתו טרמפ מיד בלם את הרכב, התקשר לכוחות הביטחון וכו,' "ואני יצאתי מהאוטו רועד כמו איזו מכונת כביסה." הוא אומר לי: "מה אתה בלחץ? מגיעים עכשיו אמבולנסים וזה," אמרתי לו: "אני הייתי על האוטובוס "הזה. שקל, שקל הוריד אותי מהאוטובוס הזה. תאר לך והיה לי שקל"... "אתה יודע מה הייתי עכשיו? מה היה המצב שלי"? עכשיו, הוא אומר, צ'יק צ'אק התפרסמה השמועה שהאוטובוס עשה תאונה וכו,' אשתו שמעה את זה, הוא היה בלי פלאפון, עכשיו, היא החליפה איתו ידיים בכניסה לאוטובוס, היא ראתה אותו שהוא עולה לאוטובוס. היא התקשרה לכולל, ואמרה: "אם אפשר אולי לשלוח כמה אברכים שיראו מה המצב שלו.

הוא היה על האוטובוס. "אני יודעת שהוא היה על האוטובוס". הוא אומר: "10 דקות לאחר מכן, אני מופיע בכולל. ראש הכולל מסתכל עליי, אומר: "מה? בא ההרוג ברגליו? איך הגעת"? אמרתי לו: "אני לא הייתי אבל על האוטובוס". הוא אומר: "אבל אשתך אמרה שאתה היית". אמרתי לו: "נכון, אני עליתי, ושקל הוריד "אותי אחרי מאה מטר". הוא אומר: "ואז זה היה בשבילי"... זה סיפור שקרה, הוא אומר לפני 11 שנה, הוא אומר: "זה היה לקח בשבילי לכל החיים". הוא קצת מתמודד בענייני פרנסה וקצת דחוק לו וקשה לו עד היום. הוא אומר: "אבל אני לא מתלונן, כי הקב"ה הראה לי בחוש "שלפעמים החיסרון הוא בעצמו הופך להיות יתרון. לא תמיד אני רואה את זה, "אבל

אני בטוח שאחרי מאה ועשרים, הקב"ה יגלה לי שכל החסרונות היו יתרונות. "פעם אחת הוא הראה לי וזה הספיק לי". זה למעשה עומק ההנהגה - "אתם חשבתם לרעה, אלוקים חשבה לטובה למען החיות עם רב." השם יזכה אותנו בעזרת השם לראות שפע של ברכה והצלחה.