הגיבור ממגב: לוחם אחד שני אקדחים ועשרות מחבלים

השנה 1953 יחזקאל שער המפקל הראשון של משטרת ישראל מטיל משימה על הרב ניצב פנחס קופל ונותן לו את הפיקוד על משמר הגבול חיל מפואר שלקח חלק בכל מערכות ישראל הם נמצאים בכל מקום בכל נקודת זמן הנוכחות שלהם היא כל כך טבעית עד שבאיזשהו מקום יפכו להיות כאן מובן מאליו חלק בלתי נפרד מהנוף אבל תהיו בטוחים בכל מקום שיש סיכון בעיה, חשד חשש לפגיעה באזרחי מדינת ישראל. שמה תמצאו את אכנו הגיבורים לוחמי אגב. 7 באוקטובר יהודה קדר רב סמל בכיר נמצא בוויטו. הוא מקבל את האינטיקציה מהר מאוד. הוא מנתח את האירוע והוא יודע שהאויב חדר פנימה. הוא לא חושב פעמיים. בעיצומו של חג הוא לוקח שני אקדחים, עוזב את בני משפחתו ויוצא

החוצה על מנת לסייע, לבלום, להציל, לעשות את מה שהוא יודע לעשות הכי טוב. במשך אותה שבת הוא חובר לכוחות. הוא נתקל בפעם הראשונה בברוך השם ידוע העליונה. הוא נתקל בפעם השנייה במחבלים והוא צולח את הקרב. בפעם השלישית, בפעם הרביעית, כל התקלות של יהודה ברוך השם ידוע על האלונה. עכשיו תבינו עוד פרט אחד. יהודה הוא לא ילד. יהודה כבר בגיל 50 אבל הגיל לא מהווה בעיה. הגיל זה לא מה שיעצור אותו מלעשות את הדבר שהוא עושה הכי טוב וזה להציל יהודים. ולכן קרב אחרי קרב, התקלות אחר התקלות, באיזשהו שלב הוא מגיע לאן הבסור, הוא פורס את הנשקיה, הוא מחלק ליחידת הכוננות, כוח הכוננות הוא מחלק להם נשקים, נותן להם תחמושת, מציב

אותם בנקודות ואומר, האויב בדרך לפה. זה עניין של זמן שהם נסו לפרוץ לאישוב והאויב מגיע והאויב מנסה. אבל בזכות הנשקים שיהודה נתן לכיתת הכוננות, המחבלים לבינו. בהתעקלות האחרונה שבו יורים על הכוח שלו כבר חובר לכוח של צהל. כמובן ברגע שנשמות העיריות פורק מהרכב. הוא מצטער כמעט לבדו. לדעבון ליבנו הוא נופל בקרב. כל היום כל מה שהוא עשה, כל מה שעניין אותו, כל מה שהוא רצה אחי הרבה זה להציל כמה שיותר יהודים. וזה לוחם אחד ממגר. לוחם שבגיל 50 שכח את הכל, שכח את הגיל, שכח את התפקיד, שכח את המעמד. רק דבר אחד הוא זכר ודבר אחד הוא ידע בוודאות שבסוף היום רק יהודי עם סור נפש של יהודי. במתי שעם ישראל היה צריך אותו

הכי הרבה, שם הוא היה. בדעוון ליבנו, יהודה קדר נפל על נשמרתו. ואם נשאל מה אפשר לעשות בעולם הקטן והמצומצם שלנו, ריגון הידברות פתר במיזם לקרות מזמור תהילים. מזמור תהילים לעילינו נשמת כל אומם שנפל בקרב, שנפל על הגנה, שנפל על מנת להציל כמה שיותר יהודים. ושוב פעם אחרי פעם נחזור ונשנן. הם לא צריכים את זה. נחלתם בגן עדן מובטחת, אבל בכדי שאנחנו לא נשכח, בכדי שאנחנו נזכור מי תהלך בינינו כאחד האדם, ראוי לקרוא מזמור תהילים ביום הזה לעילון נשמת הלוכם שלא שם בביתה. יהי זכרו ברוך