"בכביש הזה, כל כך הרבה נשמות עלו לשמיים": הרב ישראל גולדווסר על הסיור הווירטואלי בעוטף עזה

אתה שומע זה הרי בלי סוף את הסיפור הזה? וואי, הלוואי שכל החרדים היו כמוך. כמה חרדים אתה מכיר? רק אותך. וכולנו ככה, כולנו כאלה. כל זמן שעוד יהיה חילוני אחד שיחשוב שהחרדים יבואו לצבא ושתנו, אז החרדים יפחדו בצדק. הציבור החרדי מותר המון בשביל החינוך. בעבר, בממוצע 10% בעם ישראל הקדישו את חייהם ללימוד תורה. יש היום בעם ישראל פחות 100%. מה גורם לבן אדם להתחבר דווקא בפורענות? אי אפשר לשכוח מיהדותינו. הם תמיד יזכירו לנו אותה. השיח השתנה. אנשים שואלים אז בשביל מה אני פה? והכי מדהים ומרגש לראות שאנשים חוזרים מאזה וכולם מספרים את אותו סיפור. שם האמונה החזיקה אותי, התפילה מילאה אותי. אם משהו מאחד אותנו,

זהרחי הנצח שלנו. זה לא קרה לקיבוץניקים. זה קרה לעם ישראל. מה אתם עושים פה? מה זה קשור לחרדים? וזה סיפור יהודי. זה להבין שעם ישראל הוא משהו אחר. הרב ישראל גולדסר, חוקר שואה. אנחנו פוגשים אותך מחוץ ליד ושם אחרי עוד סיור. בהמתחתך גם פרויקט 360 לסיור וירטואלי באושוויץ. ממקור ראשון חוויתי את הדבר הזה. הייתי גם פיזית וגם בוירטואלי וזה הכי קרוב שאפשר מרגש ממש. ובסיור הזה הייתי לפני השב באוקטובר ואחרי השבעה באוקטובר היית שותף להקמה א של סיור וירטואלי כזה. רק ב אני לא רוצה לקרוא לזה השואה השנייה שלנו אבל ליום זה הרגיש כמו כמו שואה שנייה סיור וירטואלי בעוטף גם דרך המשקפות אז קודם כל מאיפה הרעיון לסיור

הווירטואלי הזה של השבעה באוקטובר הוא הגיע בעקבוץ הסיעור הראשון אנחנו ראינו את הכלי האדיר הזה הכלי העצום של להביא כל כך הרבה אנשים שלא היו מעולם באושביץ ודיעבד ראינו שגם אלה שכן היו תמיד אם היו את זה במבט נכון, לפעמים הם באו או מלמעלה, כן, לקבל את זה במבט נכון, לקבל את זה לא כמצבה אילמת, אלא ככל קורה, לצאת משם עם כוח, ממחויבות, לצאת עם רצון להמשיך, לא לצאת כמו קורבן. ראינו כמה שזה משפיע, ראינו כמה שזה תופס, כמה שזה נותן, ואז נחתה עלינו כמו שאתה אומר כזאת שואה והסיפורים התקרבו אלינו ואם עד אז אני הייתי רגיל בפולין נניח להגיע עם קבוצה לחל מנו ואז לעלות לאוטובוס ולהגיד לאנשים כעת לא סיגריות לא

טלפונים עכשיו אנחנו נוסעים ב4 קילומטרים בהם נשו משאיות הגז וכאן נחנקו מאות אלפי יהודים אז עכשיו רק להתייחד עם זכרם להגיד שמע ישראל בפרק תהילים ופתאום זה קורה בכביש 232 אני עושה עם קבוצה ואני אומר עכשיו לא לדבר דבר בכביש הזה צעקוץ כל כך הרבה צעקו כאן שמע ישראל כל כך הרבה נשמות עלו לשמיים וזה התקרב אלינו ואם הסיפור ההוא מחייב ומחזק ומשמעותי וכל מי יצרך לדעת אותו גם את הסיפור הקרוב אלינו צריכים להכיר תגיד אבל למה צריך הרב סיור וירטואלי ביד באושוויץ אני מבין לא לכולם יש את האפשרות לנסוע לעבור לטוס לעבור שמה דרכה מסודרת אז מי שאין לו את האפשרות נעשה לו את זה פה וירטואלי השבעה באוקטובר קרה פה שעה

נסיעה מכל מקום בארץ הזאת סו לשם פיזית למה צריך סיור וירטואלי לאירועי השבעה באוקטובר שמחת תורה תשפ"ד אני יכול לתת תשובה טכנית אבל יש תשובה מהותית התשובה הטכנית היא שהקיבוצים מרובם לא רוצים להפוך להיות מוזאון שואה רובם סגורים הם לא רוצים לחיות בצל הזיכרון הנורא הרבה מהבתים אפילו משפצים הורסים מנקים ו א דבר שני יש הרבה שגם גם אם יכנסו לבתים אבל לא יהיו שמה יחד עם האנשים. אנחנו הצלחנו לצלם את זה בצורה שעומד הניצול, עומדת האמא במקום שבו היא הייתה באותו בוקר, במקום שמנו חטפו את הבן שלה. זה הרבה יותר משמעותי. זאת התשובה הטכנית. התשובה המהותית היא שאני מאמין שלהגיע למקום ואז איך לחוות אותו זה הרבה

יותר מאשר לאכול ביצה רכה בביצה קשה. זה לאכול אותה, לא לאכול אותה. זה רק להיות במקום להיות אנשים אומרים לי הייתי באושביויץ לא הייתה לי הדרכה הייתי באושביץ אומר לו היית ליד אושביץ היית מאוד מאוד קרוב אליה אם לאזנת לה אם לא שהיא ידעת מה קרה בהתראו אלה שהיו שמה לאלה שנשארו למה תזכרו אותנו אז לא היית שם אותו דבר בדיוק בסיפור הזה של 7ה באוקטובר אני הגעתי לסיור הזה אחרי שהייתי שבת א כואבת ומשמעותית השבת הכי משמעותית בחיי עם משפחות החטופים ומיד אחרי זה יצאתי לצלם את הסיור תפיחה על השאלה הכי שטחית שבעולם ברשותך מה לך סיד גור ולשבת עם משפחות החטופים רובם אנחנו יודעים את זה בכלל מקיבוצים כמו שאתה גם

בעצמך אומר לא רוצים עכשיו שיהיהו להיות מוזאון ופתאום הם לוקחים חסיד גור להיות איתם שבת כן מה קרה שם ראשית טוב שאתה שואל את זה כי אני גם מגיע עם קבוצות הרבה פעמים לאטזה ולפעמים וזה כואב לי אנשים מסתכלים ואומרים מה אתם עושים פה מה זה קשור לחרדים וזה סיפור יהודי יהודי למה לעשות איזה סיפור שקרה לאלה זה לא קרה לקיבוץ ניקים זה קרה לעם ישראל הערבים המחבלים לא באו לעשות את זה לקיבוץ ניקים באו לעשות את זה ליהודים זה גם מה שהם צעקו התבחל יהוד לא התבכל התאילנדים את התאילנדים הם שחררות ואני שומע את זה מהקיבוץ ניקים הם אומרים לי אני פתאום קולט שהרדיפה שלי ה הרי הרי כולנו נהינו יהודים יותר מאז 7ה באוקטובר

כולנו אני מתכוון מקהילות נידחות ורחוקות אי שם בחוף המערבי של ארצות הברית ממש ועד כל הקבוצות כולם כל אחד זז קדימה אם אתה שואל אותי לגבי השבעה באוקטובר נראה לי שכולם חוץ מהציבור החרדי וזה השליחות שלי אז רגע אתה פותח פה תת סעיפים מדהימים אני נעבור דבר דבר קודם כל אחד אני חותם על מה שהרב אומר אני א הייתי בקשר עם כמה חבר'ה מארצות הברית יהודים אבל שמעולם אפילו לא היו בארץ ומישהיא אמרה לי מאחרי ה7 באוקטובר ארצות הברית זה האוס אבל ארץ הקודש היא הום והיא לא הייתה כאן מעולם. אחד. שתיים. הרבה אמרו לי, תשמע, היינו יהודים על הגדר. השבעה באוקטובר בא ודחף אותנו לעבר מקום ברור. אנחנו יהודים. סימן קריאה. שלוש

חברים בעוטף. ואני מצטט כאן את אירס חיים שאמרה לי מאחרי השבעה באוקטובר אני יהודיה וקודם כל יהודיה לפני שאני ישראלית וזאת הגדרה שברחתי ממנה. עד כאן ציטוטים שמחזקים את מה שהרב אומר. כן. אבל יש לך הסבר עוד לפני שנגיע לחברה החרדית למה איך אסון במקום שהוא יגרום להתרחקות מהדעת הנה תראו מה קרה לנו מה הקדוש ברוך הוא עשה לנו במקום שזה יגרום להתרחקות זה גרם להתקרבות אחד הסיפורים המכוננים בתור סיפורי שואה זה הרבי מקלוויזנבורג בחג השבועות תשד במחנה אורשוויץ והוא מסתובב תוך כדי עבודת פרך ושפתיו מלחשות אתה בחרתנו מכל העמים תפילת החג ונמצא שם יהודי די כהוב אני לא יודע אם הוא הגיע כל דתי או ששם הוא הרגיש שהוא

עוזב את הדת אומר לו רבי כעת אתה אומר אתה בחרתנו אתה בחרתנו למה לסבול אז הוא אומר לו כעת אני אומר אתה בחרתנו כי כעת אני מבין שאם לא הייתי נבחר להיות העם הנבחר הייתי הנאצי הרוצח עברו 80 שנה ואני שומע את אביב הסיגל שהיא עצמה חזרה מעזה ובעלה עדיין היה בעזה קיצגל והיא יושבת ואומרת באותה שבת שאני מספר לך עליה היא יושבת ואומרת אתם יודעים שאנחנו מקיבוץ כפר אז ואצנו בקיבוץ דגענו בדוקיום נבחר היה קצת מילה גיזנית מדי מתנסאת כן ואחרי שהיינו שם ואחרי שראיתי איך הם רודפים אותנו ומתחזרים אלינו כעת אני אומרת ריבונו של עולם איזה נס שאני יהודיה ואני הייתי זה לא קצת בכוח להתעסק להסתכל על חצי המלאה זה אני סובל

כי אני נבחר זה זה להבין שעם ישראל הוא משהו אחר זה להבין אחתו לתמיד שאנחנו לא נוכל להתאמר אנחנו לא נהיה כמו כולם אנחנו אחרים ירים מכולם אנחנו באמת קורצנו מחומר אחר אחרי כל מה שהם עשו לנו אנחנו לא נעשה אותו דבר אומרים לי אומרים לי כאלה מהמקום אומרים לי אני ישבתי שם בממץ וחשבתי מה הם חושבים לעצמם מה הם חושבים לעצמם שזה יסלח להם מה שהם עושים כעת אבל הם כנראה ידעו אם יהיו מתעסקים כנראה שהם ידעו שמדובר פה בעם שעוד יספק לאמצעות תוך כדי סיו מניטרי הם ידעו שעם ישראל קורס מחומר אחר זה לא יאומן כמה טילים הם יראו במהלך השנים מבית חנון לכיוון תחנת הכוח באשקלון שמספקת להם חשמל. אין סורה להסביר את זה. אה

בהחלט בהחלט דווקא מתוך הרדיפה ובעיקר בעיקר אנטישמיות שצמחה בכל העולם כולל האוניברסיטאות בארצות הברית. אז זה אנחנו אומרים בליל הסדר והיא שעמדה לא אבותינו ולנו שלא אחד בלבד עמד עלינו לחלותינו. אי אפשר לשכוח מיהדותינו. הם תמיד יזכירו לנו אותה. אתם אחרים כי אתם מיוחדים. אנחנו הרדיפה יכולה להגיע מקנאה, יכולה להגיע מרצון לחסל דבר מאוד מאוד בולט, אבל הדבר הייחודי הזה שנקרא עם ישראל נשאר לתמיד. כשהרב מסתובב ביישובי העוטף, הקיבוצים, בפרט אלה שעברו את הטוח, הוא נתקל גם במקרים אחרים שאומרים לו צא מכאן, אתה לא רצוי כאן. כמובן שיש את איזשהיא רגישות, יש את איזשהיא התחושה הראשונית של כאילו אתה נראה אחרת

ממני, אבל הרבה הרבה יותר מזה הגיעה הקרבה. יש לי אני לא יודע אם כולם רצו שאני אגיד את זה עם שמות אבל יש לי כשר עם כל כך הרבה גם מהקיבוצים גם ממשפחות הנופלים גם ממשפחות החטופים אני התייאשתי סופית מהציבוריות אבל אני בונה המון על היחידים כי מעולם לא יצא לי לפגוש מישהו שיראה הכי רחוק ממני ולא להיות החבר הכי טוב שלו ואני שומע את זה מכל הצדדים זה לא בגלל שיש לי איזשהו לא יודע איזה כסם אישי זה לא אני אתה שומע זה הרי בלי סוף את הסיפור הזה וואי הלוואי שכל החרדים היו כמוך כמה חרדים אתה מכיר רק אותך וכולנו ככה כולנו כאלה אני זאת באמת אחת השאלות שכנתי לשאול אותך האם אומרים לך בסדר אבל אתה לא מייצג אנחנו

כולנו באחד על אחד אנחנו מיוחדים אנחנו מתחברים מדהים יש לנו המון אחד עם השני אני הגעתי בעצם הגעתי לשבת עם משפחות החטופים לכל הקשר שלמש עם משפחות הגעתי דרך ארגון קשר יהודי שעיקר הפעילות שלו הייתה בליצר חברותות לייצר חברותות של חילוני וחרדי חרדית עם חילונית שיש להם שיחה משותפת פעם בשבוע עד השב באוקטובר הספיקו לעשות 10,000 חב חברוטות מאז השבעה באוקטובר נוספו עוד 10,000 והרבנית שניידר מנהלת של הארגון אומרת אם היינו מגיעים לשב באוקטובר והיו 50,000 חברותות לא היה 7 באוקטובר מה גורם לבן אדם להתחבר דווקא בפורענות דווקא בקושי הגדול הייתי כביכול בשכל מצפה שהוא יבוא ויגיד אם זו תורה וזו שכרה אני לא רוצה

בה כל כך הרבה אנשים הרי המון אלה שמגיעים למשל לתשובה אז אתה שואל אותם איך בדיוק הגעת כעת? אז בהרבה מקרים מגילוי לב הוא אומר לך שכלתי בן פשטתי רגל א ואז מישהו אומר לי רגע למה שאני יבוא ויתעניין בשיעורי תורה אני אבל הילדים שלי חיים והעסק שלי מתפקד אבל כשהעסק מתפקד וילדים חיים ושכה יהיה לכולנו בעזרת השם לתמיד אז אנחנו נמצאים בשטף של החיים האמת של החיים צצה כשפתאום מישהו עוצר את הסיפיות ואומר הכסף הכיף החלק הזה זה לא אמיתי בוא תעצור שמים לנו סטופ ושואלים מה אנחנו באמת מת השואה מידסטופי באוקטובר מיד סטופ אנשים שואלים אז בשביל מה אני פה בשביל מה אני פה מה השליחות של עם ישראל אני חושב שזה זה שאלות

אמיתיות שדורשות תשובות אמיתיות בוא לא נתעלם מהפיל שבחדר אתה אומר כל עם ישראל את החד כל עם ישראל נכנס לא אמרת נכנס תחת האלונקה אני אשתמש בביטוי הזה בסדר כי שוב ויכול להיות שגם אפשר להשים את התקשורת אבל בוא נהיה אמיצים ונדבר על זה פה אני ואתה יבואו ויגידו אתה אומר נכנסנו כולם תחת בסדר אז הרב עושה סיורים הרב מאוד מחובר הרב עושה שבתות עם חטופים זה לא מה שאנחנו מקבלים מהציבור החרדי א נמות ולא נתגייס וכל מיני אמירות כאלה לא הרב מצייר פה איזה אחדות כלל ישראלית זה לא יש את אלה שעושים ומוכנים גם להקריב ויש את אלה שלא מוכנים לשנות שום דבר מסדר יומם כל זמן שעוד יהיה חילוני אחד שיחשוב שהחרדים יבואו לצבא

והם שתנו אז החרדים יפחדו בצדק הערכים שלנו קודמים להכל זאת אומרת בהנחה שאדם יודע מי שולח את הבן שלי לצבא והוא לא נשאר זאת לא מערכת חינוכית אלא זאת מערכת שמירה על הגנה לעם ישראל מדינת ישראל כי מבחינת סדרי העדיפויות שלי אם הוא יצטרך להוריד אם הוא צטרך לוותר אם הוא הצטרך להשתנות מבחינת סל ערכים אז אז אז אני עובר דירה לאירופה אני לא יכול הציבור החרדי מוותר המון בשביל החינוך הוא מוותר על כסף סוף בשביל החינוך כשאומרים על הציבור החרדי כמה הוא משתתף או לא משתתף את הלג הלאומי הראשון שמקריב בשביל זה זה הוא בעצמו הוא מסכים להצטופף בדירות יותר קטנות ולחיות בממן סוד אקונומי יותר נמוך הם עושים את זה במודעות

הם הם הם רוצים את זה הם בוחרים בזה אני לא רוצה את את המודרניזציה אני לא רוצה את הליברליזם יש לי ערכים יש לי שבת יש לי אמונה יש אוצרות שאני מעביר אלפי שנים וחשוב לי להעביר לילדים שלי הציבור הדתי לאומי יש לו את אותם ערכים אבל הוא יודע כמה שהוא סיכן, אין ויכוח, ישבתי עם ראשי אולפנות. אמרו לי, אנחנו לא מתווכחים איתך על זה שחלק מהילדים א יש להם ירידה רוחנית בצבא. הציבור החרדי לא מסכים לחשוב על זה. ביום שאף אחד מלה שעוסקים בנושא לא יחשוב שהציבור החרדי ישתנה, ביום שבאמת זה יהיה נטו, חייבים אתכם א בתור חלק מהלהיכנס מתחתקה וזה לא ישנה אתכם רוחנית, באותו יום ירד הפחד, ירדו החרדות, הכיפוד יפתח, הוא כבר

לא יחשוב שמישהו בא לשנות אותו, מאותו יום יגיע הפתרון. היום זה קרוב. יש עוד דבר אחד שהייתי רוצה להוסיף למשוואה. לעם ישראל יש תורה והיא יוצר יקר, היא נכס. בעבר בממוצע 10% בעם ישראל הקדישו את חייהם ללימוד תורה. אנשים שמקדישים את חייהם לתורה יש היום בעם ישראל פחות 100%. כשמדובר על תחויי גיוס בארץ מדובר על בין 80 ל-90,000. אם נוסיף לזה את לומדי הישיבות, לומדי הכוילים בלייקווד, באירופה בכל העולם היהודי ביחד, אנחנו לא מגיעים ל-120, 130,000. אז כשמדובר על פחות 100% אני חושב שזה חלקת אלוקים קטנה. אנשים מתייחסים לזה כמו מי צריך כל כך הרבה וכל מיני אמירות מהסוג הזה. אני שואל כמה צריך לדעתך. 10% זה הרבה

5% זה טוב 2% זה טוב אין אפילו אחוז משהו צריך להיות. אני לא אומר שזאת ההגדרה אבל חייבים להכניס גם את זה למשוואה. אני שואל הרבה מאוד את ניצולי נובה. יש לי היום אני חושב מאות חברים מניצולי נובה. אני שואל אותם, התאספתם כמעט 4000 צעירים בארץ ישראל בליל שבת וליל חג למסיבה מתוך חילול שבת האם מישהו אמר ברם כל חג שמח ושמחת בחג אולי דיף שלא מישהו אמר מישהו אמר שכעת בבתי הכנסת בכל עם ישראל רוקדים אנחנו רוקדים פה וכל עם ישראל רוקדים עכשיו הוא כלום אפס ניתוק אני שואל אותם ואם היום היה אירוע כזה כזה לא בליל שבת רביעי בערב התעסקו בפארק הירקון יש סיכוי שלא יגידו שמע ישראל אני מאמין ואיש עמדה ועוד יותר טוב

ועם ישראל חי אין מצב איך הם אומרים לי הפועל הפועל ישראל אני לא מספיק חי את זה אני לא מספיק להבין את האבסורד אומרים לי אתה מבין המשחק בהפועל מתחיל אני מאמין ונגמר ביום שישי אחרי צהריים שלום עליכם היית מאמין השיח השתנה בעזרת השם האמונה השיח ברחובות הציציות הכיפות, ההתענינות, החום, הסיפורים שמגיעים לחטופים בעצמם, הסיפורים האלה שבתחלה שמים לנו הזויים, ואני במידה מסוימת סיפרתי אותם עם ידיעה שהסיפור הזה יהיה לו פג תוקף. ידעתי שאני שומע אני שומע ממרב ברגר שמספרת בשם אגם גולשטיין שמספרת בשם אגם ברגר. חוזרת אגם גולשטיין מאזה אחרי 50 יום בערך ומספרת להמא מרב ברגר דאי לך שהבת שלך בתוך עזה קיבלה לעצמה

שמירת שבת ומתפלת ומברכת על האוכל. יצאתי מהכלים והתרגשתי מאוד וזה מאוד מאוד חיזק את האמא וכל הבית השתנה לבית של שבת ובנו בית הכנסת למטה שזה מדהים שהאמא והבת מתחזקות במקביל שהם רחוקות אחת מהשניהם בלי תקשורת אבל אני שומע ואני כל הם הרגשתי שהסיפור הזה הוא על זמן שאול כי בסדר אולי גם גולשטין הגזימה קצת אולי מרב ברגל סיפרה לי אולי היא הגזימה קצת היא מספרת ה מספרות כולם ביחד על הפסח שעשינו ביחד ועל הצומות שצמנו ביחד ועל הכשרות ועל השבת הייתה אמא. אם אתה אומר על על האמא והבת שמתחזקות משני צידי המטרס, אני מכיר את זה כמה וכמה, לא תמיד יפה להגיד את הכל עם שמות, אבל הייתה אמא אחת שכשהיא באה איתנו לשבת

היא אמרה אני לא בא בקטע הדתי, אני באה בקטע החברתי, אני חילונית ולא מתחרטת על זה. אני לא מרגישה צורך להתנצל, לא באתי לשמור איתכם שבת כדי להכיר את השבת ומי מחר לשמור שבת. כמובן שכאן הזמנתם אותי לשבת, לזכות החטופים, אני אשמור שבת, אני אכבד, אבל אני לא הולכת להשתנות מהיום והלאה. הבית הכנסת היה מלא עזרת גברים ועזרת נשים. כל התפילות כולל ערבית שמוצאי שבת. כל הנשים כל הדברים הכיפות והתפילות והאמן והמי שברך והעשירים. הייתה התרגשות לא רגילה. במוצאי שבת האחינו כל בית ישראל בדמעות ואחרי זה ליהודים הייתה הורה עם ריקודים עד השמיים. הם באמת שבת לא רגילה. האמא הזאת שאני מדבר עליה היא ישבה בצד. כולם בבית

הכנסת והיא בחוץ. אפילו אוספים בקריאת התורה במי שברך אז אוספים אחד מההורים את השמות של החתופים לתפילה והיא לא אומרת עזבו אני פחות בקטע אני יותר מאמינה בלחוץ על ביידן זכותה אני לא מאשים באמת אישה טובה במהלך השנה לאט לאט אני שומע את השינוי רגע אתם עושים הכנסת ספר תורה תזכרו את השם של הילד שלי אתם בהפרשת חלה תגידו תזכירו גם את השם שלנו אחרי זה אני רואה אותה מגיעה לסליחות בכותל ואחרי זה ביא חשבן לקבר רחל ואני אומר אומר לה גברת אה הבת שלך תחזור היא לא תכיר אותך היא עזבה בית חילוני אה היא לא תכיר פתאום אמא שלה תפילה תהילי אמרתי חצי בבדיחה היא התרצנה אמרה לי אני לא דואגת אני בטוחה שהבת שלי שם עוברת

את אותו תהליך כמוני וואו והבת חזרה מליה באמונה שלומי זיב אומר לי אנחנו ישבנו בעזה ואתה יודע שהם דחפו לנו קוראן דחפו לנו קוראן בערבית קוראן באנגלית זה סלם אינטר אינטרס כולם זה חלק מריני אפילו את הפסוק שכתוב שאם יש לך שבוי אז אתה מחזיק אותו אצלך ואתה גם מנסה להעביר אותו לדתך בקיציג גם דוחפים לו קוראן והוא הוא מבין הוא מבין מהסאב טקסט שאם הוא זורם איתם אז יהיה יותר טוב יקבל יותר אוכל והוא לא נולד כמוני ולא גדל בישיבה כן מגיע מאמריקה לכפר עזה אני חוזר חזרה לשלומי זיב הוא אומר לי אני דחיתי את הקוראן לא הסתכלתי אבל ביחד איתי אחד מאלה שהיו איתנו הוא גדל בעצם בעולם קומוניסטי מנותק מכל ריח של דעת של

אמונה ופתאום הוא שומע לראשונה אמונה מהם הוא שומע יש מישהו בשמיים ואפשר להתפלל אליו זה דברים שמדברים אדם נמצא במצב מצוקה והוא קולט שיש איזה כוח עליון ואפשר לדבר איתו זה עושה לו משהו ואני אמרתי לעצמי זה לא יכול להיות הוא נפל לכאן בגלל שהוא יהודי לא יכול להיות שהוא יוצא מכאן מוסלמי ומאז העברתי לו שיעורי תורה מספר לי שלומי סיפרתי לו והוא לא יכול לדבר תשעה חודשים אסור להם להוציא הגה תשעה חודשים המחבלים לחוצים כל הזמן שאולי צהל שוטל מכשירי האזנה כשהמחבל נרדם בבוקר כמה שעות אחרי משמרת לילה אז יכולים להתלחש אז אז סיפרתי לו על יציאת מצרים ועל מתן תורה ואל תמילה היו מספרים בהם כן ואל תאמין להם את הכל

הם לוקחים מאיתנו כל סיפור כזה מחדש אתה נמס אתה רואה את הכוח היהודי אתה רואה את האמונה אתה רואה מה מלווה יהודי בכל מקום אליה אליה הכהן חוזר כעת זה הוא מספר בפנים גלויות אז אין לי מה להסתיר אליה הכהן מספר אני שוכב במנהרה הוא הרי נהיה הקצין דת של כל הקבוצה שלו נמצאים ביחד אלי שרבי ווי ושיחזור בקרוב אוהל היה איתם ביחד ואליה כהן מגיע מבית דתי בית של מסורת אז הוא עושה להם קידוש על מים ומלמד אותם קריאת שמע שאלתי אותו שאלתי אותו אליה תגיד הם לא כעסו עליך למה הוא תפסיק לבלבל במוח מה אתה מדבר על אלוקים הוא תקע אותנו כאן מה איתך רק הודנו לא רק הודנו כל יום הזה שרדנו בחיים לא היה מובן מלב ששרדנו בחיים

התפללנו הודנו מדי פעם ביקשתי ממנו דרישת שלום קיבלתי דרישת שלום אני שומע את הערבי לידינו והרדיו מצרצר בערבית ומשגע בשכל ואני מרים עיניים אתקרה של המנהרה ואומר אלוקים תן רמז בוא תזכיר לי שאתה פה ואחרי דקה הרדיו מתהפך לרדיו הישראלי וואו זה הלי חדש שהקדוש ברוך הוא מדבר דרך גלי היתר גם כשיש ויכוח על הצבא אבל התפילות על החיילים והבקשה שכולם יחזרו בשלום והכאב עם האותר לפרסום בזה אני חושב שכל העם שווה אין פה ש זאת נרא ז נראה לי הכאב הגדול שלא מספיק עובר החוצה והלוואי ונצליח אנחנו בתוכנית הזאת להעביר את זה החוצה יש כאילו תחושה ויש גם בעלי אינטרס שיש להם רצון לצייר את התחושה הזאת שהציבור החרדי הוא פשוט

מנותק הוא לא מחובר הוא לא חווה את הכאב שכולם כולם חובים הוא בשטייטל שלו מה שטוב לא דואג לדמותיו וטו לו הוא הוא מנותק במקום שזה ערך הוא באמת לא רוצה להחסף לטלוויזיה ואתה יודע כמה אנשים אמרו לי במשפחות ווא איך אני מקנה בך שאתה לא חוסף לטלוויזיה איך זה גומר אותי הלוואי שהייתי יכול להתנתק אבל אני כל שנייה עם הטלפון הרי בכל זאת הגיע איזה ידיעה הם אומרים לי זה אחרי שעברו שלושה שבועות והורים יגיד לי שהשתחררה עברו 50 יום הייתה עסקה הראשונה עברו עוד חודשיים והשתחררו הוציאו את לואיס הר ואת פרדיננד כן שני ארגנטינאים ועברו עוד שלושה חודשים וחילצו את נוער גמני ושלומי זי ואנדריי אז אנשים כל הזמן נמצאים

במתח הלוואי שהייתי יכול להתנתק והשבת הזאת אנשים עומדים לפני שבת ובאמת איך אומר לי איתן גונ אומר לי ישראל אני בחיים עוזרתי את הטלפון ואני מאמין לו ובפרט בחודשים האלה והוא מתנתק פתאום הוא מתחבר למקום אחר הוא וכולם מרגישים שבת ואני רואה את הקמטים מתפשטים הם נמצאים בתוך הצרה, לא שמשהו השתנה, אבל פתאום החיבור הזה לדעת כי אני השם מקדשח והתפילות והסעודה והזמירות וכל אחד מתמלא יותר וכל אחד מרגיש יהודי יותר והוא מה היהדות שלו נותנת לו והכי מדהים ומרגש לראות שאנשים חוזרים מעזה וכולם מספרים את אותו סיפור שם האמונה החזיקה אותי התפילה מלאה אותי יגיד הצופי המכונה חילוני יש לנו גם צופים כאלה חרדים דתיים

מסורתיים יבוא ויגיד הרב הזה לא רוצה אחדות הרב הזה רוצה שאני אהיה כמוהו פשוט זה מה שהוא רוצה הנה כל הסיפורים שלו זה כמה אנשים הפכו להיות דומים אליו אם יש משהו שמאחד אותנו זה לא יעזור אם יש משהו שמאחד אותנו זה לא ספורט זה לא מוזיקה אולי מוזיקה ודית הניגוד של כל נדרי מאחד אותנו מה שהוא מאחד אותנו זה ערחי הנצח שלנו ובלי סקטוריאליות לא בגלל השתייכות, לא בגלל מגזריות, אלא בגלל שזה אוצר שאנחנו מכירים עליו אלפי שנים. מדי הרבה זמן אנחנו בזה כדי שכמה שנים של פילוג יתשטשו את זה. יותר מזה, הרב אומר, אני לא מנסה שתהיו כמוני, אני פשוט מנסה שתהיו כמוכם. זה השורש שלכם ושלי. מגיעים סטודנטים של תגלית שצופים

במדריך באושוויץ ואני אטוף שם בטלית בתפילין והם כותבים אחרי זה ברשמי מסע בספר מבקרים הם כותבים ואכי התרגשתי מהמדריך שהולך עם הקוביות האלה על הראש הם לא יודעים אפילו את המילה תפילין אבל זה מרגש אותם הם יהודיים הם יהודים כאלה שלא הניחוטפים בברמצ מצווה בכותל אבל עדיין זה הדבר שתמוד שמה בDNA אני שומע את זה גם מכל מיני שני סגנונות אומר לי אמר לי אחד הצופים הראשונים א סיירת מתקל מלך הארץ אומר לי אתה יודע אני הייתי בראשוויץ והייתי עטוף בדגל ואני גאה בזה אבל כשראיתי אותך עם הטלית אני פתאום קלטתי שהאמת היא שהם לא הלכו שמהגלים הם הלכו שמה תליתות נכון