הרב זמיר כהן - איך מתמודדים עם ילד היפראקטיבי, ונשארים רגועים?

האחריות של ההורים כלפי הילדים היא אחריות לא פחות מהמורים והתלמידים כלפי הילדים ובדרך כלל גם יותר. אם ההורה הוא כפדן כעסן והילדים מפחדים מההורים, במקום שנביא את הילדים למצב שהם התנהגו כי הם רוצים להתנהג כך, הם מתנהגים כמו שרצינו רק מתוך פחד. מה החיסרון הגדול שיש בזה? שכל זמן שהילד נמצא תחת האיום של ההורה, הוא מתנהג כמו שההורה רוצה. ברגע שהוא גדל וכבר אין עליו את האיום של ההורה, הוא יעשה את ההפך הגמור ממה שחינכנו אותו. זה לא נקרא ילד מחונך. ילד מחונך באמת זה ילד שהצלחנו להביא אותו למצב שגם בשעה שאנחנו לא נמצאים לידו הוא התנהג כמו שלימדנו אותו. זה ילד מחונך. איפה רואים את זה בפסוק? שלמה המלך

אומר חנוך לנער על פי דרכו. כלומר כל ילד בהתאם לאופיו. מה היעד בחינוך? גם כי יזקין לא יסור ממנה. הזקנה מסמלת את התקופה שההורים כבר בעולם הבא הם לא פה. איך הוא מתנהג אז? כמו שחינכנו אותו או שהוא עושה את ההפך? וזיקנה זה לאו דווקא בגיל 80. גם ילד בן שמונה. איך הוא מתנהג בהפסקת בית הספר מאחורי הבניין כשאף אחד לא רואה אותו? זה גם נקרא גם כי יזקין. ההורים לא נמצאים באזור. איך הוא מתנהג אז? החינוך האמיתי הוא לגרום לילד להפנים את הדברים, לומר לעצמו אבא צודק, אמא צודקת, כך צריך לעשות. ותמיד כשבאים לחנך ילד, לנזוף בילד, לצעוק עליו, לדבר איתו יפה, לפני כן צריך לשאול את עצמנו צורת ההתנהגות שלי עכשיו עם

הילד, מה שאני הולך לומר לו, אתון הדיבור שלי, שפת הגוף שלי, האם זה יגרום לגם כי יזקין לו יסור ממנה שזה ילווה אותו? או שאני רק מלחיץ אותו עכשיו, מכניס אותו לפחד, הוא יעשה מה שאני אומר לו כי אני נמצא ליד, אבל בפנים הוא מתמרד. הרבול בזכר צדיק לברכה אמר, "ילד דומה לקפיץ. קפיץ ככל שאתה דורך אותו יותר, לוחץ עליו יותר, ברגע שהוא ישתחרר הוא יעוף יותר לגובה. אבל אם אתה מדבר איתו להיגיון, לשכל, מותר לך גם לנזוף. אבל כשאתה נוזף בילד, שומר גם על כבודו, לא משפיל אותו בזמן הזה נזיפה. לא מראה לו שהוא לא שווה שום דבר והוא אפס ואתה לא מאמין בו. כמה חשוב לתת אמון בילד שאתה חשוב בעיניי. אתה יקר בעיניי אני מחשיב

אותך. רק בנקודה הזו יש מה לשפר. מרוממים את הילד. לפעמים זה לא קל. יש הורים שבאמת עומדים בניסיונות לא פשוטים. יש ילד רגוע, שלב, עושה קצת טעויות אז מדריכים אותו. אבל יש ילד שהורים מרגישים אין לי כוחות בשבילו. איך הוא מתנהג? תמיד תוסס, לא רגוע, היפרקטיבי. איך ניתן להתמודד עם ילד כזה ולהיות רגועים בכל זאת? התשובה היא הורים כאלה, כל אדם, אבל בפרט הורים כאלה צריכים לשנן לעצמם שבכל אדם יש נקודה טובה ולפעמים מתברר שדווקא בחיסרון תמונה המעלה הכי גדולה. דווקא במה שנראה לנו כחיסרון. קודם כל בכל אדם יש נקודה טובה. גם אדם שנראה מאוד שלילי, מתבוננים, רואים בו נקודות טובות, ילד שרואים אותו היפרקטיבי ומפריע

תמיד, לפעמים רואים את הטוב לב שלו שהוא מוכן, הוא יהפוך את העולם כדי לעזור למישהו. יש לו טוב לב נדיר. כשהוא גדל רואים שדווקא בחיסרון שהיה לו כשהוא היה ילד כי בלימודים היה לו קשה לשבת על הכיסא מתברר שהילד הזה מקים ארגוני חסד אדירים פרוייקטים של עזרה להמון משפחות דווקא בגלל שהוא בוער כולו דווקא בגלל שהוא תוסס אנשים רגועים ושקטים לא מסוגלים לעשות את מה שהוא עשה מתברר שדווקא החיסרון שהיה לו בילדות שההורים הרגישו אין לנו כוחות לילד הזה הוא מביא להם את הכבוד הכי גדול במהלך החיים עם כל מה שהוא יוזם ועושה ופעיל. שמעתי פעם ממרן הרב עובדיה יוסף שהוא אמר שהרב לוי יצחק מברדיצ'וב היה אומר שילד שלא יכול

לשבת על הכיסא אפילו רגע אחד, היום קוראים לזה היפרקטיבי, אז לא היה השם הזה. כל הזמן זז, פעיל, אתה לא יכול ללמד אותו כלום. הרב לוי יצחק ברדיצ'וב אמר שילד כזה הוא צודק. למה? כי יש לו נשמה גדולה בגוף קטן. והנשמה הגדולה הזאת לא יכולה להיות בגוף הקטן. אז היא זזה כל הזמן. הוא אמר, אם ההורים התייחסו לילד שנכון הוא תוסס, פעיל, יש לו נשמה גדולה, אז רק לרדת עליו ולהשפיל אותו ולבזות אותו, אתה מביא לנו בושות, איזה ציונים, למה כל יום מתקשרים מבית הספר? זה גורם לו עוד יותר לדימוי עצמי נמוך. צריך לראות את הנקודה הטובה שבו ולרומם. עם הזמן רואים אחר כך את התוצאות ואת הפירות. ‏L