הגוף יודע לספר עלינו הכל! | פתוח עם אפרת ברזל

מי יודע לספר טוב יותר אחרי שנים על מה שפגע בנו הגוף או הנפש כמה שנים גוף מוכן לשתוק איזה ארכיון ידע ענק תמו בתוכנו ואייך מגיעים אליו היום נפגוש את דן הכהן שתספר לנו איך מה שקרה בעבר דיבר את עצמו החוצה דרך כאב הבנתי שהחייה שלי מכל מיני סיטואציות מסויימות היא באה בעצם מזיכרון וממש נזכרתי מה הייה שם נזכרתי שהייתי בסכנת חיים ממשית נזכרתי שהייתי באימה בהמשך נבין איך זה עובד דרך שירי פאטי מטפלת בתנועה בדיוק כמו ללב ובדיוק כמו לשכל לגוף יש את כמות עצומה של ידע שבעבודה הטיפולית ובעבודה הנכונה אנחנו בעצם פותחות שער לקבל את כל הידע הזה מחדש בואו נדבר פתוח דיבורי הגוף שלנו אוו כמה שוא יודע לספר על מה

קרה לנו על מה עברנו יש לו יכולת להגיד את האמת אין לה את הקומבינות של הנפש זאת שיודעת לשקר לעשות מעקפים שלום דנ קוים שלום פוץ ידע משהו גוף כן הגוף הוא בעצם ארכיון אנחנו מסובבות בעולם עם ארכיון מטורף א שמלא בסח חביות שלנו מיום ולנת היום ו רשי קרא לגוף אוצר מכנ את הדיבור הזה מדברי אליי במסכת כתובות אוצר היש שו שמו גוף ו מבראשית זנו הנשמות ש משהו כזה בעצם הגוף הוא תיבת עצב ו ובעצם כמו שאמרת ש שהגוף יודע לדבר אמת בעצם הגוף שלנו מחובר לתת מודה שלנו באופן מאוד ישיר ו אם לנו יש גישה למשהו כמו 5% מהמוח שלנו לקרה שלנו לסיפורים שלנו לעוונות שלנו ולמחשבות שלנו הגוף יש באישה ל 95% מהמוח שלנו שנמצא בתת

המודה ובעצם כשאנחנו עובדות עם הגוף אז אנחנו יכולות לעבוד עם תת המודה ואנחנו יכולות לעבוד עם הארכיון הזה ועם העוצר הזה ועצם זה הופך את זה לכלי רב עוצמה למורה שהוא בכלל בדרגת מסטר הרבה פעמים יותר מאיתנו מה הגוף שלו לך גילה לחניך וואו אמ אני תמיד אבדתי עם גוף בצורה ז זו אחרת אבל בצורה הזאת רק בשנים האחרונות גם ב בעקבות מפגשים עם הרבה הרבה נשים וגם בעקבות א חוויות שלי בעצם שקצת סיפרתי לך עליהם לפני כן יש לנו לפעמים זכרונות שאנחנו לא זוכרים אותם בקב שלנו ב 5% מוח הזה שיש שלנו אל פישה כי הם לא היו לנו נעימות חו מכל מיני סיבות כל מיני סיבות והרבה פעמים כן זה סוג של גנון הגנה ו אבל הגוף כן זוכר הגוף

כן זוכר ו הרבה פעמים הוא לא יכול להביל לנו את זה אל שוחר העבודה שנבאה את זה ממש מול הפרצוף באמת מסיבות של או לשמור עלינו או שאנחנו עדיין לא מוכנות או שאם יתעסק עם זה אז אנחנו תפרד עכשיו וזה לא יהיה נכון ובעצם א כשאנחנו הגוף שלי ממש היו זכרונות שזכרתי אותן ברמת הסיפור אבל לא זכרתי אותן ברמת החויה ובגלל כאבים כרוניים שהיו לי במקרה הזה הספציפי בצבה א נאלצתי אה ממש עשית עשיתי עבותה של א של מגע במקום הזה הלכתי לנקס ושאלה הא שואלת הגוף אפשר נחזור הזה אחרי זה ממש לשאול אותו מה אתה מספר לי מה החווייה שאני השלכתי מאחורי הגב ואני לא רוצה להסתכל עליה וממש ביקשתי תשובה למה יש לי תפיסות כרוניות של קצב ו

כשתשוב הגיע הגיעה בצורה של חווייה הרבה פעמים כשמדע משתחרר לגוף אז זה הוא משתחרר בצורה מאוד תחושתית מאוד רגשית א ואי אפשר זכרונות ככה מאוד מאוד חיים א אז א אני ממש נזכרתי בפגיעה שעברתי בפגיעה לסכנת חיים שהייתי בה שלא זכרתי אותה לפני כן זכרתי סיפור מסוים שהוא היה נכון אבל לא זכרתי התחב עלת האמה והפחד שהיתה בי ובעקבות העבודה הזאתי יכולתי לשחרר את זה מהמערכת שלי ומה שאני לא ידעתי לפני כן זה שבעצם החווייה הזאת כן משפיעה עליי ביום יום גם אם אני לא זוכרת אותה היא כן השפיעה עליי זאת אומרת דנה אם אני מבינה אותנו נכון עכשיו כשאנחנו מקבלות דרישות שלום על ידי כאב לפעמים על ידי משהו שמציק בגוף עוד פעם

ועוד פעם ועוד פעם כן הוא כמו קורה לנו תקשיבו לי שנייה אני רוצה לספר לכם משהו כן אולי אתם יודעים אבל אתם כבר לא מקשיבים או שנים לא שומעים אני רוצה לספר לכם משהו עלינו שנינו יחד את ואני הגוף שלי ואני ודרך זה לשפר על ידי ההקשבה הנכונה או ה מגע נכון עכשיו עם הכאב עם מה שהוא מסמן עם איפהשהוא המיקום הגיאוגרפי שלו כן רק שאנחנו גדולות יותר עכשיו סברנו קילומטרז של ידע כ א אנחנו כבר יודעות לפעמים אם אנחנו יודעות להבחין שאנחנו לא באותה נקודה ששם אראה הפסיעה הפגיעה הטראומה ועכשיו יש לנו את האפשרות דרך הרמזים של הארכיון הזה שקרת לו בכזאת מילה מדוייקת להעריך אחרת את ה את כוחות הריפוי מתוך ה השקה הזאת כן

אני אני מאמינה שכשאין אני לא יכול לשמור את החווייה הזאת בתוכי יותר זה מזיק לך ואת אם זה מגיע אלייך עכשיו את יכולה אני קודם כל צריכה רגע לשקם את הקשר עם הגוף כי בדרך כלל הקשר שלנו עם הגוף זה קשר שהוא הוא לא נותן אמון אנחנו חונכנו הרי לא להאמין לאלא לתת אנחנו לימדו אותנו מגיל מאוד צעיר שהתנועה שלנו תהיה תנועה תכליתית ולא תנועה אימפרוביזורי רוביז יה ולא משחקיית וככה מגיל מאוד צעיר אנחנו אמורים אמורות להיות מאוד תרבותיות ומחונכת ומעולות כמו שצריך ואז בעצם יש שמה נוצר קצת יכול להיווצר איזשהו שבר באמון בין ה בין הגוף להכרה שלנו ובעצם כשאני חוזרת ואומרת אוקיי אני אני מסכימה שתהיה מדריך שלי אני

מסכימה להקשיב לתכנים האלה אז אני אמורה גם א לתת לו את ההרגשה שאני שאני אקשיב לו שזה לא יהיה איזה משהו שאני ככה אזרוק מאחורי הגב שוב פעם זאת אומרת אם אני א מסתכלת על השפה שהגוף מדבר אליי הוא מעין דואט של דיאלוג כל הזמן עם החיים או המערכים הרגשיים הרבה פעמים זה בא ב הגוף מדבר בכבדות כבדות וקלילות באמת תני דוגמה שניונת א שנגיד אני נכנסת למקום הגוף שלי לא רוצה לא משתף עם זה פעולה הוא הוא הוא לא רוצה להיכנס עכשיו למקום הזה הוא לא רוצה לפגוש את האנשים האלה הוא לא רוצה אמ עכשיו ראיתי איך את מתרכזת עכשיו השנייה הזאת נכון הרכזת כ ניסיתי כזה להרגיש כן כן מה הגוף אומר לך הגוף שלך בעצם קולט מידע מהגוף

שלי כל הזמן יש לנו את האפשרות להעביר מידע כל הזמן רק שזה מידע שאנחנו בדרך כלל לא מעריכות אותו ואז אחרי זה אנחנו אומרות אני אפילו אגיד דוגמה מאוד מאוד מאוד כואבת שאמא שלמית מן זכרונה לברכה היא אמרה הם יהיו ביחד ביום שישי והיא אמרה אני אני לא רציתי שהיא תלך אני הרגשתי אני ידעתי מי הרגיש מי ידע שמה הגוף מדבר איתנו הייתה לה תחושה רעה הייתה לה תחושה רעה ואמיתי התקשה והלכה וזכר צדיקה לברכה מה שהיא עשתה שם אבל אה אבל זה הגוף שלה ידע של האמא הרבה פעמים אנחנו מרגישות את זה גם בנוגע לילדים שלנו אני בטוחה שכל אחת מאיתנו הרגישה פעם שפתאום כזה איזה כיווץ כאילו אוי הבן שלי ה ממש מחשבה ממש תחושה כזאתי זה

בעצם ובעצם אני אומרת הכוחות האלה זאת מתנה שאנחנו קיבלנו אנחנו ירדנו לעולם עם גוף לפני הכל לפני הכל לפני כל כישרון שאחר שני שנכנסה בו נשמה היה הגוף נכון ואנחנו כאילו זה כלי שיכול להיות מאוד מאוד משוכלל ברמה האינטואיטיבית ברמה התחושתית ברמה האנרגטית ברמה של ה של העברת מידע שהיא תת הכרתית בכלל ואני אומרת בואו נשתמש בזה מה עשית עם המידע שלך על אותה פגיעה קודם כל נתתי זה לצאת לי מהמערכת הפסקתי לתפקד אה בוא נגיד תפקוד שהוא לא מעבר להכרחי אוכל שירותים זה ילדים ם היו קטנים אז כן כזה וחוזרת למיטה חוזרת למיטה ובוכה בוכה בוכה מוציאה את זה מהמערכת שלי כואבת מתכרבלת נותנת לזה מחפשת מקומות של נחמה של לקבל

חיבוק אם זה אנרגטי אם זה בחומרים שאני נותנת ופשוט נתתי לזה לצאת סיפרת לבעלך שיתפת אותו בטח וכשחזרתי מהמס דבר ראשון ישבתי ואמרתי לו את זה בשוק ובדמעות רבות מה אמרת כ הבנתי שהכאב הוא הוא מסמן הבנתי שהתחיל מכל מיני סיטואציות מסויימות היא באה בעצם מזיכרון וממש נזכרתי מה היה שם נזכרתי שהייתי בסכנת חיים ממשית נזכרתי שהייתי באימה לא זכרתי את האימה הזאתי זכרתי איזה משהו לא נעים אבל לא זכרתי יש גם את הסיפור הזה יש אותו ביוטיוב ו ממש ככה מסופר לפרטים אבל א אני אומרת לך משהו בסדר אני שמעתי אותך מספרת את זה זה מרטית זה מרעיד זה עושה לבכות כן הדרך שבה את מספרת את מה שאת עברת מה שמרעיד מרטית ואני חושבת

שאין אישה אחת שלא תתחבר לזה זה לא מה קרה לך אלא זה רצף החוויות שעכשיו מסופרות על ידי הפה שחי עכשיו שמתאר את שחזור החוויה אז זה זה הדבר כי כי הרי לוקח לפעמים פר של שנים בין מה ש שחווית אז לבין היכולת לדבר אות עכשיו אחרי רמזי הצוואר רמזי אלול רמזי הצוואר ובעצם אני חושבת שבחיים שלי לא שמעתי תיאור של שחזור וראות דרך דיוק כזה של חוויות זה מה שאת עושה שם בעצם נותנת תשרית אני חושבת על ידי שנים של ישיבה כאן תסריט מדויק של הסתכלות עבר עם היכולת לבחון היום ולרפא כן ואת כל זה את עושה דרך הידע שהגוף נתן לך באותו באותו יום באותה תקופה של כאב צוואר כן זה השנים של כאבי צוואר שלא הבנתי מה פשרם בכלל והיה לי

קצה קצה הוא של מושג ואז את משתפת את בעלך את מבינה שכל מיני תהליכים שעוצרים אותך בחיים מדברים שהם מאוד אלמנטריים של נשים אחרות באות בקלות כן והוא מבין בטח שהוא מבין מה הוא אומר א הוא נותן לי נותן לי בעצם את הזמן ואת המרחב להתרפא אני כזה אמנתי מעל 20 בשבת ודיברתי עם אחותי בטלפון אחותי כל החיים הלוה אותי וגם בכל בכל פן כמעט את משתפת את החותך בכף ואני עומדת מעל הסירים מעל הפלפל של הדג המרוקאי של א שבת והכל דמעות דמעות ואני רואה לנגד עיניי כל הזמן את התמונה שראיתי בזמן שקרה המקרה בעצם שזה היה ים ממש רואה כחול של ים והגוף שלי באמה הוא פשוט מוציא את האמה מהמערכת תגן את הפלפלים ואז היא אומרת לי בואי

אליי למה את ככה שם פז אני אומרת לא בסדר לכת לבעלי ואומרת לו א שלי אומרת שאני אבוא הוא אומר שעי אליה שאי רק רק תעשי מה שאת צריכה וממש הלכתי אליה לבית מרפה כזה של זה 48 שעות וחזרתי ואז עלה בי גם הרצון לנקמה הכעס וגם נתתי להם ביטוי מלא איך א חיפשתי חיפשתי את הבן אדם חיפשתי מה קרה לו א כבר היה לי בראש מחשבות של מה אני אעשה אני אלך הבית שלו אני אלך לאישה שלו אני אגיד לו ככה ואני אלך לבן שלו ו ואמת אותם עם ה עם מי זה אבא שלהם וכולי וכולי ואז גיליתי בעצם שההוא באמת היה עויין מבוקש והוא גם נרצח אז א השם ככה סידר כן ו כשאנחנו רוצות טכנית לעשות משהו מועיל כבר עכשיו ברגע זה אז אז אז אנחנו קודם כל לא

מתעלמות מהגוף שלנו זה מה שאני רוצה להגיד עכשיו נגיד בשביל הסיטואציה הזאת שלשבת פה באולפן ולדבר עם איפור איתך זה זה משהו שהוא יוצא דופן והוא מרגש וזה לא הזון שלי באמת אז ככה ממש הרגשתי רגע את הרגליים שלי קצת מאבדות את עצמן קצת יוצאות אז אז ככה אמרתי תרגישי רגע את הרגליים לקחתי נשימה עמוקה שהחזירה אותי רגע חזרה לתוך ה הגוף כדי שאני באמת אוכל א להיות פה בנוכחות ולזכור אני תמיד ס לב שכש אני נגיד נלחצת מסיטואציות אז כאילו לוקחים לי שלוש רבי מוח אני נהית נורא טיפשה אני לא זוכרת כלום אני לא זוכרת מילים כולנו כאלה כולנו כאלה בול נכון אז אז רגע להגביר את הנוכחות שלנו א פה בגח להחזיר להחזיר אני יודעת ה

להעלם גזה קודם כל גם לא להתעלם להגיד להגיד נכון אני מתרגשת וככה זה בכלל עם כל חווייה שגם עולה לנו רגע לא להדחיק אותה מיד הצידה אנחנו חיות בעולם שאומר לנו כל הזמן תתפקד תתפקד תתפקד תהיי יעילה תהיי יש את כל הצריך צריך צריך מ שהצטרכתי כבר שכחתי מה אני רוצה כן אז רגע רגע להיות פשוט באיזה סוג של לקבל את מה שקורה אני עכשיו מפחדת נורא או אני עכשיו מתרגשת נורא גם אם זה רגש לא נעים או עכשיו אני נעלבת נורא לא מ רגע קודם כל לקבל את זה לא להילחם להבין שזה בא מיטת המודה שלי הגוף הוא סך הכל אובייקטיבי לחלוטין מבינה מה שהוא מביא זה לא איזה משהו משל עצמו שאני צריכה לשים פה מחסום ולהגיד מי פה ומה אתה אין לא

קיים אלא להגיד אוקיי יש פה משהו שמדבר את תת המודה שלי זה בעצם נותן לי פה איזשהו א ערוצי מידע ל להמון ידע למה קורה נכון והרבה פעמים גם כשעובדים כשאני עובדת בסטודיו עם עם נשים ובחורות וכל מיני שגם עברו הרבה פעמים אנחנו עוברות המון המון המון דרך דרך הלא ידעת איך את מרגישה לא ידעת איפה זה בגוף לא יודעת איפה הרגליים שלך לא יודעת יש המון ניתוק כל הזמן ובעצם א בעצם זה לא סתם אני אומרת זה חינוך זה אילוף זו תרבות ש עם ישראל צריך להתחבר לגוף שלו בימים קשים אלו זה נורא חשוב כשה גוף מדבר ואנחנו מקשיבות יש ריפוי כן יש קודם כל בכלל כשיש תנועה נחנו לא עוצרות אותה אנחנו מסכימות לה אז אין את הסטגנציה הזאת

שמייצרת מחלות או או אחר כך פרצים של אני לא יודעת מאיפה זה בא לי הזעם הזה כאלה יש פשוט לתת לתנועה להיות כשאנחנו אומרים תרפיה תנועה אנחנו מדברים על זה לא אני לא תרפיסטית בתנועה אבל אני מאמינה שתנועה ועבודה עם גוף זה עבודה עם ריפוי אני אני חווה את זה אני ועוד הרבה נשים שאני מכירה ופוגשת זה לא סתם שחז אומרים לנו אחרי המעשים נמשכים מלבבות מעשה יכול להיות גם תנועה וסיום של אישור קו האצבע זאת אומרת נעשה תנועות נקשיב להם ו לב יפתח וימשך ימשך אליהם נכון אני רוצה רגע לחזק את עם ישראל אפשר ברור אוקיי אני ממש יש לי ככה בקשה מתוך ההרים הרי ירושלים שאני באה מהמהם והאדמה הקדושה כן בת עין שבין ירושלים לחברון

של א שבעצם עם ישראל אולי שכח ואולי נזכר כבר שאנחנו תמיד היינו עם שמחובר לגוף אנחנו היינו חברה חקלאית היה לנו את העליות לרגל שלוש פעמים בשנה היינו עושים מסעות מטורפים הצבא שלנו היה צבא משוכלל מאוד חכם מאוד עז מאוד לוחמי גרילה סופר סופר שניצחו לגיונות א רומאים א ובאמת 2000 שנות גלות כואבת שממש ישאו את נפשנו וגופנו ואותנו מארצנו אז א אז ככה אולי שכחנו ואולי הגיע הזמן להיזכר שבעצם יש לנו פה כלי כלי חזק שאנחנו יכולים להתחבר אליו ולקדש אותו ולהתקדש איתו בחיים הפרטיים שלנו ובזוגיות שלנו וזה מתחיל מהקשבה וגם מיא להכניס תנועה וגם מיא להכניס תנועה שהיא באמת באמת מחזקת זאת אומרת גם לעם ישראל יש נשמה ויש

לו גם גוף לגמרי והגוף זה לא איזה משהו נפרד בגלות הזאת בעצם למדנו שיש שהשכל שלנו הוא זה שיציל אותנו כי פשוט הגופים הכל התפר ונפרד ו פורז והפך כבר לא להיות שלנו אבל א בעצם זה ממש כוח ששייך לנו זה לא רק השכל יציל אותנו גם הגוף כן גם הגוף ההקשבה לגוף ממש תודה דנה כהן תודה אפרת תבורכי אמן שיר יפתי מטפלת בתנועה מה שתפס אותי זה הביטוי של דנה הגוף הוא ארכיון של ידע אז באמת הגוף שלנו הוא ארכיון של ידע והוא ארכיון של זכרונות הזכרונות נמצאים אצלנו במערכת של השרירים של העורקים של הוורידים הרבה לפני שהתפתח אצלנו מלל יש לנו חווייה גופנית הרבה כשהיינו ילדים קטנים אז בעיקר חווינו את העולם רמה מאוד סומטית

ברמה מאוד תחושתית לא יכולנו לדבר למלל את זה אבל ה הגוף שלנו יש אינטלקט של עצמו ולכן עם השנים אנחנו התרחקנו ממנו גם בעקבות התפיסה המערבית וגם בעקבות זה שאנחנו כבר אנשים שרוצים להשיג דברים אז הגוף הפך להיות תפקודי ועלינו לקומת הנפש ולקומיקס הפכנו להיות כמו סוס שרוכב א שהפכנו להיות במצב שאנחנו רחובות על הגוף שהוא הסוס שלנו אבל בעצם בדיוק כמו ללב ובדיוק כמו לשכל לגוף יש את כמות עצומה של ידע שבעבודה הטיפולית ובעבודה הנכונה אנחנו בעצם פותחות שער לקבל את כל הידע הזה מחדש עכשיו בסיפור של דנה בעצם דנה התעוררה זאת אומרת דנה עוסקת הרבה בגוף וב אבל היה איזשהו מקרה קצה שכמו קפה עליה להתייחס אל הגוף וזה

בדרך כלל לצערי אם אנחנו לא מתרגלים את זה בדרכים כאלה ואחרות זה בדרך כלל מה שקורה לנו אם אנחנו חולים אם נפצע אז זה כבר הסא שצריך שנייה להקשיב לגוף כבר לא יכול להיות פונקציונלי כן הגוף כבר לא כלי שרת בידינו אלא שנייה אנחנו עוצרים ואנחנו שואלים אותו מה אתה זקוק מה קרה לך למה אתה מפסיק בעצם לשמש מפסיק לתפקד עבורי בעצם זאת אומרת אם את נכנסת פה עכשיו שירה לאייך זה עובד איך הגוף מגלה לנו עניינים פנימיים שאולי הדחק הסתרנו לא נתנו להם מקום נפשי רגשי לגוף יש מידע כדי לגלות לנו את זה פה אם אני מבינה נכון דרך כאב דרך איתות דרך וינקר שהוא מדליק לנו נכון אבל זה עוד פעם חשוב לי נורא להדגיש שזה שייך למקרה

קצה שכבר כואב לנו אבל אנחנו יכולים ממש לתרגל הוא כמו איזשהו שותף סמוי של המערכת של כל הקומה האנושית שלנו כאדם כן אנחנו מערכת שלמה יש בנו נפש ורוח וגוף ורגש יש לנו עולם רגשי ועולם שכלי ועולם גופני אז איך זה עובד נגיד שאני רוצה להשתמש בידע הצפון בתוך הגוף שלי אוקיי ואני לא רוצה להגיע למקרה קצה כמו ש שראינו אני רוצה א ליעל את חיי לפי ה אפוט שהגוף על בסיס יומ יומי נותן לי מה אני עושה אז קודם כל אני רוצה לפרגן לכל השיטות וכל השערים וכל הדרכים שיש בעבודה הגופנית אני לא אמנה את כולם אבל יש לנו amdr ויש לנו מפונ ויש לנוס הרבה הרבה שערים שדרכם אני יכולה בעצם לפתח את ההקשבה לגוף אותי באופן אישי מאוד

מחבר תנועה כאילו אני אנחנו בגוף ואותי זה התנועה שבגוף את רקדנית כן כן מפי כן זהזה זאת אומרת זאת אומרת המסע הטיפולי שלך כמטפלת התחיל דרך ריקוד בגיל צעיר יותר אה כן אולי אני יכולה להביא כאן את הנקודה האישית שלי פה ש למעשה המפגש שלי עם הגוף התחיל בשלב מאוד מאוחר בחיי בגיל 20 ומשהו לא למדתי בלט בגיל מאוד צעירים ויותר מזה כאילו ממש לא היה לי שום כביש גישה לעולם הזה של גוף הוא בכלל לא היה איש כן חייתי לי ובערך בגיל לא בערך בגיל 18 חוויתי אובדן של אח שלי היום קוראים לזה אובדנות הוא פשוט היה לו יותר מדי הוא לא רוצה לחיות כן וכשאני הייתי בת 18 הטראומה הזאת קרתה והלכתי בן כמה הוא היה אז אני הייתי בת 18

הוא היה בן 28 א זה היה ממש שוק וזה היה הלם לכולנו ובעקבות זה הלכתי לטיפול א הטיפול לא עזר לי מה שעזר לי זה איזשהי אישה מאוד חכמה שליוותה אותי באותה תקופה והיא אמרה לי שול תלחי לרקוד מה לי ולא לא עלי ולדבר הזה וכש דברים צריכים לקרוא הקדוש ברוך הוא מגלגל את הדברים ובסוף אני מגיעה לאנשים הנכונים והגעתי לישה מאוד מיוחדת שעבדה הייתי זאת אומרת הייתי בקבוצה וכ כשאח שלי נפטר הרגשתי שאין לי אור אין אור כאילו הפשיטו את השכבה הראשונה של האור שלי ואני מסתובבת חשופה בעולם וכל כאב של העולם היה נכנס אליי בלי פילטרים לא יכול כלתי לצאת מהבית כי אני הייתי פשוט כולי ממש ממש כאובה משהו השתנה בגוף שלך סנסוריות של

האור עקב ה המוות המאוד קשה הזה נכון נכון א והליך הטיפולי לא עבד וכשהתחלתי לרקוד כמו החזרתי לעצמי שכבת אור חדשה ובעצם החזרתי לעצמי שכבת הגנה ובעצם צמחתי עמוד שדרה והתקרות והצלחתי להתהלך בעולם הזה ולא מפחדת כי אחרי האובדן הזה העולם הזה היה מאוד שביר בשבילי העבודה התנועתית הגופנית אני לא מדברת בכלל על המוזיקה אבל לרקוד על השמחה אני מדברת על ה רגע להיות לחזור אל הגוף אני ממש זוכרת את עצמי חוצה את הרחוב וממש מרגישה שאני מצליחה לחצות את הרחוב ואני ככה אני ישרה אני כאילו ניצבת אז אני רוצה שנבין איך באמת מקשיבים או מנצלים כמו ש את לקחת את הריקוד וגילית עולם אומלו של טיפול אבל גם עולם אומלו של ריפוי

בתוך עצמך יש פה רגע שדנה בואי נראה את זה שנייה נזכרתי בפגיעה שאמרתי בפגיעה וסכנת חיים שהייתי בה שלא זכרתי אותה לפניכן זכרתי סיפור מסוים שהוא היה נכון אבל לא זכרתי את חוויית האימה והפחד שהייתה בי ובעקבות ה עבודה הזאתי יכולתי לשחרר את זה מהמערכת שלי ומה שאני לא ידעתי לפני כן זה שבעצם א החוויה הזאת כן משפיעה עליי ביום יום גם אם אני לא זוכרת אותה היא כן משפיעה עליי ועל הקשר שלי עם בעלי שירה אני אני מעיזה שואלת ו רוצה להבין היא אומרת ד אומרת היא זכרה שהייתה חווייה לא נעימה כן איזשהיא פגיעה שהיא נפגעה בה היא לא זכרה ככה מהקטע הזה את הפחד ואני מוסיפה אבל זאת בעצם שאלה שלא קיבל ביטוי לכל אורך השנים

והתבטא באיזשהו טפס בצוואר בסופו של עניין אז אני שואלת אותך בחזרה מה היה קורה לה אם היא היייתה זוכרת את הפחד נית לי היא לא היייתה מתפקדת זאת אומרת ווא הנה הזה שלי כאבי הגוף הם מילו אותו החלפה התמרה שלילית נכון של פחד שהוא בלתי ניתן להיות ניסע על ידי האדם נכון אז פה הכאב הגדול בצוואר בעצם פשר לה לגעת בחווייה הזאת שהעדפנו ילדות נערות אמהות לא להתעסק איתה אני רוצה להגיד גם משהו אמוני יש זמן שבו כאב שהוחבא בפנים יש לו את הזמן המדויק שלו להתגלות כאילו הקדוש ברוך הוא מרחם והוא נותן לדפוס לה רחש הוא נותן לה דפוסי ההכחשה וההדחקה והניתוק הוא נותן להם להתרחש בתוך המערכת למרות שזה לא כיף לנו כי הדפוסים

האלה הם בעצם משפיעים כמו שדנו מספרת זה משפיע על היום יום ועל היחסים אבל יש עץ שבה הנפש מסוגלת לעמוד ולפתוח את זה זה נורא חשוב לא להאיץ בזה עוד פעם אנחנו מדברות על מקרה קצה אני מדברת איך אנחנו ב הבריאות הנפשית שלנו איך אנחנו בעצם דואגות לבריאות הגופנית ביום יום הפשוט כאן ועכשיו אני רוצה לשאל אלך שאלה יש לך זכרונות גופניים חכי שנייה וואו כן יאללה יה לא דיברתי על זה מגיל שש אנחנו נסענו לגור בארץ אחרת ו תלבושת בית הספר לעומת מה שהיה פה בישראל טריקו היייתה חולצה מאוד מכופתרת עם ניבה כן זה היה בבריטניה וכפתור סגור כאן בצווארון שפה שאני לא מכירה חברות שאני לא מכירה בסוף אותו יום הלכתי לאיזה חברה

הביתה קוראים לה הלנה ובאיזשהו רגע שאני על מתלה של מתקן כזה של ילדים ככה ניטלים אמא של הלנה קראה לי ואמרה לי משהו באנגלית שלא הבנתי והיא פתחה לי את את הכפתור הראשון כאן וחשבתי שהים נפתח זה בסדר זה הזיכרון ארץ אחרת את עוזבת את הארץ שלך את בית ספר חדש את במקום חדש והצו ורון והכפתור הזה כאן ואז פתאום היא שחררה לך נכון אז יש משהו ב זה כמו איזה סמל כן זה סמל אבל הוא הוא לא נשאר רק סמל אז דרכו אנחנו נכנסות רגע בואי תספרי לי רגע מה הלך שם בכפתור הזה מה הרגשת מאיפה עד איפה תני לי רגע איזשהו דימוי כן פה אני כבר מכניסה אותך לעבודה התמקדות כן בפוקוס למשל כשאנחנו של יוג'ין נ של יוג'ין גנדלין שכן היום ז

גישה יפייפיה ומאוד רווחת מאוד נעימה וככה הולכת צעד אחר צעד עם תחושות גוף ולפעמים זה מתחיל מזיכרון כן לפעמים אנחנו נכנסות דרך הגוף אם יש איזשהו נושא נגיד אם נגיד הגעת לקליניקה ו עולה לך זיכרון לא פשוט כאילו על חוץ לארץ כן כשהיית צעירה כן ואז אני הייתי מזמינה אותך להיכנס פנימה ויכול להיות שהיה עולה לך הזיכרון הזה כן פה באזור של הצוואר אז פה היינו מתחילות לשאול את הצוואר מה שלומ איך אתה מרגיש מה עם הנשימה ולתת כן דימוי לתת מילה ומכאן אנחנו מתחילות כזה ללוש את החווייה שלך כילדה בת כמה היית שש בת שש בארץ אחרת זאת אומרת יכול להיות שירה אם אני מבינה נכון שכל מיני דברים שקשורים סתם ליום יום אין סתם

יכולים לבוא לידי פיקאפ כזה בדיוק דרך אותו כפתור פיק אפ ממש ככה כי כי כי תראי דנה מספרת פה משהו על יום יום של סיירים ודג מרוקאי והצוואר זה פתאום הצובר היה בסירים ש בואי נראה את זה שנייה כדי כדי להיזכר ואני עומדת מעל הסירים מעל הפלפל של הדג המרוקאי של שבת והכל דמעות דמעות ואני רואה לנגד עיניי כל הזמן את התמונה שראיתי בזמן שקרה המקרה בעצם שזה הים ממש ורה כחול של ים והגוף שלי באימה הוא פשוט מוציא את האימה מהמערכת תגד את הפפים ואז היא אומרת לי בואי אליי למה את ככה שמה ואז אני אומרת לו בסדר ח בעלי ואומרת לוני שלי אומרת שאני אבוא הוא אומר סעי אליה שאי רק רק תעשי מה שאת צריכה וממש הלכתי אליה לבית

מרפק הכזה של זה 48 שעות וחזרתי ואז עלה בי גם הרצון לנקמה הכעס וגם נתתי להם ביטוי מלא איך אמ חיפשתי חיפשתי את הבן אדם חיפשתי מה קרה לו כבר היה לי בראש מחשבות של מה אני אעשה אני אלך הבית שלו אני אלך לאישה שלו אני אגיד לו ככה ואלך לבן שלו ואמץ אותם עם עם מי זה אבא שלהם וכולי וכולי ואז גיליתי בעצם שהוא באמת היה ברין מבוקש והוא גם נרצח אז השם ככה סידר כן תראי מה קרה לי עכשיו אני אני אני פה לגמרי כן שראיתי אותה ואת הסברת לי קודם אז תראי מה עלה לי ואני שותקת בלי נדר ש כש סילביה קראו לה פתחה לי את הכפתור בכזאת קלות היא עשתה לי כל כך הרבה יותר טוב זאת אומרת על פרש על סתם הייתי חנוכה כאילו על אנשים

טובים שעוזרים לך על על על כוונון דק של זהו הרווחת הרווחתי הנה ועכשיו גם אני כן אז עכשיו אני שותקת אבל את מבינה שזה העצמ אומרת הזאת שאת מרגישה זה אותו חיון של זכרונות שנמצא אצלנו בגוף לא בהכל צריך לגעת לא כל הזמן אבל אנחנו א כאילו באמת לגוף יש זיכרון א אולי דווקא בהקשר הזה כשאני רוצה לחזור לעולם של תנועה ושל מחול מחול שייך לגוף אז המילה מחול שור חולק את אותו שורש עם המילה מחילה וגם עם החלה וגם עם החלה וגם עעם החלמה כן כאילו אנחנו משחקות רגע עם ה עם הענין הזה של תנועה ושל גוף אז הוא לא רק ארכיון של זיכרון גוף הוא גם בשורה גוף יכול להביא לרווחה יכול להביא לחופש יכול להביא כן המילה מחול תחליפי גם

את האותיות זה גם חלום נכון את יכולה להביא כן דרך תנועה דרך ריקוד דרך התייחסות מכבדת לגוף אפשר להביא גם המון המון המון חלומות שיש לנו בחיים להות להיות נחווים ולהיות מוחש ממש כאן ועכשיו כלו אני חושבת שתנועה זה הכוריאוגרפיה של החיים בגלל שכשאנחנו נעים לא באופן תפקודי אלא רגע כולנו ייצורים רוקדים כשהיינו בנות שנתיים ושלוש וארבע ממוזיקה הייתה בה רקדנו בלי שום חסימה הגבנו לפעימה לדופק של החיים וגם ברמה הפיזית יש לנו למעלה ולמטה ולצדדים כן ואנחנו יורדות למטה ואנחנו עולות למעלה כן יש לנו את התנועה של הרצו השוב זה כאילו הגוף ממש מייצג את תנועות החיים שלנו בעולם וכשאני מדברת על טרנספורמציה אז באמת

אנחנו יכולים דרך העבודה המחולית ללחום אם משהו אם אנחנו צריכות משהו למחול אם אנחנו צריכות א להחלים כאילו יש בזה המון המון מגוון של השנויות אתת מה מה עולה לי עכשיו שירה הפכת מספדי ל מחולי טוב זה ה הפסוק שלי זה הפסוק שלך בטח אני באתי ממספיק אני התחלתי לריקוד בבות עובדה את יודעת מה היה הריקוד הראשון שלי מה שום תנועה אפס תזוזות אפס תזוזות זה היה איזשהו מעגל סיום של השנה שלמדתי בפעם הראשונה בחים החול וכל אחד את ריכה לעשות פרזנטציה אתה צריכה להביא את ה ריקוד שהיא חיברה א ואני נכנסתי למרכז המעגל ואת זה חשוב לי נורא להגיד לתלמידות שלי מגיעות אליי נשים שיש קיפאון בגוף שמעולם לא רקדו ואני אומרת להם גם

היא תנועה זאת התחלה והיה שם המעגל שלהם שהקיף אותי והייתי באמצע והגוף שלי לא יכול לזוז כי בעצם רקדתי את הכאב הזה לא רק קתי את הכאב הזה אבל אפשרתי לגוף שלי באותו מעגל לפגוש את גל הכאב ששום טיפול סליחה אני ככה אומרת שלי זה לא עבד מה שאפשר לי להמיס את ה אותם גלי כאב של אותו ובדן זה העבודה הגופנית ודווקא מהמקום שבו לא נעתי התחילה תנועה התחיל חזרה התחילה היבה אל חיים אל התחזקות אי תנועה איזה מושג כן שירה תודה רבה שבאת אלינו תודה אפרט תמשיכי לרקוד את זה ולרפא את זה ואולי כמה הבנה דקה של משמעות עמוקה יש בהבנה כעת של אחרי המעשים נמשכים הלבבות הרמחל כמה התנועה של הגוף מזיזה עמוק את הנפש תודה