"הרגשתי אשמה שאני אוכלת": מורשה אביה ספייער על החיים לצד האנורקסיה

את קולטת שאת הולכת למות ואני אומרת לו לא אכפת לי למות רזה מאשר לחיות שמנה.

מורשע ביה ספייר. מה שלומך?

בסדר.

אני מאוד מאוד מאוד שמחה לפגוש אותך. הרבה דובר עלייך ואני שמחה שאת ככה יושבת איתנו פה על הספה. אנחנו נדבר היום על ככה משהו שמאוד חשוב שנהרות ישמעו בבית על נושא של הפרעות אכילה א בתוך הכותרת גג הגדולה הזאת של הפרעות אכילה אנחנו דווקא נדבר על אורקסי הנרבוזה ספרי לנו מה הקשר שלך למילים שאני אומרת

אה וואו קשר א עמוק ומטלטל גדלתי עם הפרעות אכילה אה גם ספציפית עם אנורקסיה נרבוזה אה אה זאת הפרעה שהיא באמת מאוד קשה והרבה לא באמת מצליחים לתפוס אותה מבחוץ או להבין אותה או לתת לה מקום והרבה פעמים היא גם באמת א יכולה להדרדר ולהגיע למצבים באמת קשים וגם לפעמים אין דרך חזרה

וואו בואי בואי שנייה תתחילי איתי את אומרת אני גדלה עם מפרעות אכילה אני חי עם מפרות אכילה מתי מתי את בעצם מזהה שאת לא כמו כל הבנות שמסתואבות עם בגלה ולוקחות חטיף ואוכלות ביסקוויטים. מתי את מזהה משהו?

אה וואו בגיל מאוד מאוד מאוחר האמת. אה רק בגיל א 20 אני חושבת הבנתי שמשהו לא הכי בסדר. אה תמיד א בטוחה שכולם ככה ולכולם יש את התפיסה כי בסוף גם להרבה נערות ובחורות וילדות יש איזה אישוים להיראות טוב. ותמיד יש את ההשוואות קצת, אבל להבין שזה משהו שהוא יצא משליטה ונהיה כאובסיה, כמשהו שאת חייבת לעשות אותו, א לקח לי הרבה זמן להבין את זה וגם להבין את התפיסה שאיך שאני רואה את עצמי זה שונה לגמרי מאיך שהסביבה רואה את עצמי או גם נגיד גודל החשיבות כלומר להרבה בנות היה חשוב להיות א רזות יותר ולרדת במשקל אבל אם יוצאים כולם ביחד

לפי פיצה אז ברור שהם יקחו ופתאום את את לא שמה לב לניואנסים האלה כשאת שם

ואת לא היית יוצאת לפיצה

הייתי יוצאת לא הייתי לוקחת

וזה לא היה נראה חריג

לא באותה תקופה לא

תמיד מורשה לא אוכלת תמיד מורשה לא יוצאים להמבורגר יוצאים לפיצה ואת תמיד כזה עם לא יודעת קפה לא יודעת אז אז כאילו זה לא נראה מוזר לבנות

אה לא האמת שאף אחד לא שמה על זה איזה דגש אני גם זוכרת אה הייתי באה למשפחות של חברות שלי לארוחת שבת כזה

ותמיד ההורים כזה וואו היא חיסכונית היא לא אוכלת זמינתחת תמין תוחה שלא רוצה מתקשים ו

ממש הפרעה שקופה

כן

שמצטלמת טוב גם

כן

ילדה מכונכת לא מבקשת וואו

א תגידי לי מה מה קורה אם אני מחזירה אותך אחורה לפני גיל 20 שאז כבר הייתה איזשהי התפקחות אבל מן הסתם שזה התבשל עוד קודם כיתה א' כיתה ב' הכל בסדר בגילאים האלה

אה לא ממש א אני יכולה לומר שגם בבית החינוך על אוכל תמיד היה מורכב

מה זה אומר חינוך לאוכל שהוא מורכב

תמיד הייתה תפיסה לאכול בריא יותר או לא לאכול לא היינו עושים ארוחות משותפות ביחד זה לא היה משהו שהיה מתקבל כל כך

למה כי לא הייתה זמינות כי ההורים היו עובדים או כ בגלל הסיפור הזה שעדיף לו לאכול

אני חושב שזה השידוב של השניים מאוד כאילו מי שרוצה יקח לבד שני פריטים כזה כאילו חלבון פחמימה אבל לא יותר מדי לא עכשיו מגוון זוכר תמיד הייתי באה לחברות היה מגוון קינוח ממתקים צנו אם היה נגיד זה היה ללא סוכר ללא זה

וואו זאת אומרת זה התחיל מקטע של פריקי של בריאות

אני לא יודעת אם זה באמת היה בריאות א חושבת שבמובן מסוים זה היה קצת משווה של בריאות אבל בסוף זה היה מתוך מקום קצת של א

שליטה אני חושב שבת

זאת אומרת את מוצאת את עצמך שאת מבינה שבבית א כדי להיות ראויה וטובה עדיף לך פחות לאכול עדיף לך לרדת במשקל כן ככה

כן כן

אז איך באמת ילדה בכיתה א' מסדרת בלי ממתקים אני חושבת היום על הילדים שלי אז זה יום בלי ממתק אין אין מצב

לא היה ממתקים פשוט זה היה עניין של כאילו כמה נותנים או אם מקבלים והכל אבל זה כן היה כאילו אהרון ממתקים היה פתוח בבית אה גם בתור ילדה נגיד כשקיבלתי כאילו אוכל לבית ספר זה היה בדרך כלל ממתקים זה לא היה עכשיו סנדוויץ' על על דגש הבריאות כמו שאמרנו זה לא היה על א על סנדוויצ'ים א לא יודעת א

גבינה צהובה או ירקות בצד כאילו כמו שהחות שלי קבלת חטיפים כן

אבל גם בבית ספר א לקחו לי את האוכל אה הרבה שנים

למה

אה זה היה בריונות בבית ספר

כי מה כי הייתי ילד ילדה יותר שוררית ראו אותך עם ממתק אז לקחו לך

גם גם זה היה לעניין שלי יש כביכול אוכל יותר שווה אבל גם ה בבית ספר שהייתי באמת היה כיתה עם המון המון חרמות ובנות בריוניות ומצבים לא נעימים

ואת עוברת חרם או ש

כן

אה מתי את מבינה שעושים עליי חרם

אני לא כל כך זוכרת מתי הבנתי כלומר החרבם מתחיל להיות ביום הראשון שלי בכיתה א'.

וואו.

אה כן

מה עשית להם? את ומה חטאת?

אני לא יודעת. עד היום אני

עד היום את לא יודעת. בדרך כלל כשעושים איזשהו איבוד אחרי שנים אז לפעמים יודעים להגיד זה היה מכינה. הם קינו שאני יפה, שאני מוצלחת, שאני חכמה או לא יודעת באתי להם לא טוב בעין. פה את אומרת שאת לא מצליחה להבין מה היה שם?

אני לא מצליחה להבין. כלומר גם החרים שלי היה באמת חמש שנים, אבל א שאר החברות שלי גם עברו. כלומר, זה היה משהו שהיה מתחלף גם הרבה פעמים ברוב המקרים. ככה שאני לא יכולה להצביע נקודה שאני אומרת אוקיי, עשו עליי חרם בגלל זה. אבל כן, האוכל הרבה פעמים היה תופס את המקום של מביאים שוקולדים ומנתקים, אבל א כן.

וואו. אז הילדים כביכול חוצפים לך את האוכל הטעים, כי וואו, את מביאה אוכל מועדף ואת בתוך עצמך פנימה היית רוצה רק סנדוויץ' א בריא וטרי, משהו כזה. רציתי את התחושה הזאת של מכינים לי סנדוויץ' ודואגים לי ועם איזה פתק קטן בפנים אבל האוכל לא היה המשמעות כאילו זה לא היה לי אכפת הייתי כזה בסדר אז לקחו לי את האוכל סבבה אין לי בעיה אז אני לא אכל זה היה עוד דרך להוריד את האוכל כזה שזה גם היום אני מבינה את זה במבט אחורה אבל בתור ילדה זה היה נראה לי בסדר לא משנה אבל לא הכנסתי לזה חשיבות

אז בבית את אומרת שיש מאוד אה א חשיבות לנושא של אוכל ומשקל ככה של א תקין אולי פחות תקין להיות רזיםכן א

ובבית ספר את כמעט לא אוכלת כי גונבים לך את האוכל או לוקחים לך אה איך איך את מתפקדת בסוף ילד צריך לגדול צריך לגבוע צריך להשמין צריך שיהיה לו כוח ללמוד

לעשות מבחנים אז איך זה עובדכן זהו אז באמת היה ערבים שפשוט הייתי כזה לוקחת קונפלקס עם חלב מה שהיה נגיש, אבל את הארוחות עצמם, את הדברים שבאמת מחסקים את הגוף לא קיבלתי ו הייתי גם במעקב אצל דיאטנית שגם הרבה פעמים נותנה לי תפריט של ירידה במשקל.

למה שהיא תיתן לך תפריט של ירידה במשקל?

אני עד היום לא יודעת את זה. א

זה נשמע ממש מוזר. היא רואה ילדה שהיא חלושה ולא שמנה.

כן.

והדיאטנית מטעם המרפעה נתנה לך תפריט של ירידה במשקל. כן.

באיזה גיל היית?

אני לא כל כך זוכרת. אני לא זוכרת שזה היה ביסודי. היה לי אזור גיל שבע ש לתע

ולא שאלת למה את צריכה בעצם לרדת במשקל כשאת במשקל תקין? כשאת רזה והכל בסדר?

אני לא חושבת שתפסתי אז מה מה העקרונות של משקל תקין או תת משקל. כלומר אבא שלי היה במשקל עודף וזה היה ברור לי שצריך לו להגיע לשם. אבל לא הייתי בתפיסה של מה זה תקין, מה זה לא תקין. זה פשוט היה כמה שיותר פחות.

אבל היית רעבה.

כן.

אני מנסה לחשוב איך זה ילד רעב יושב בבית ספר בכיתה וצריך להקשיב ל2 ועוד שתיים ואין לו ראש לחשוב על זה בכלל כי הוא רעב.

נכון.

איך את מתפקדת בהפסקות? ב את תשושה יותר מה מבקשת אוכל מהרמורה? מה? היה רגעים שהייתי תשושה יותר. אבל רוב הזמן זה באמת התבטץ לי באמת בחוסר תפקוד וחוסר קשב אבל לצד השני כלומר הייתי מאוד היפרקטיבית מאוד צריכה להוציא אנרגיות אבל גם באמת זה התבטע בזה שהרבה ימים פשוט קרסתי הייתי חולה א כי הגוף צריך לקבל את הדברים האלה והוא לא קיבל

ואז לא הבנת שזה קשור לעובדה שאת לא מקבלת אוכל

לאפשרתי בין הדברים לא הבנת ואי תיקחי אותי ככה כמה שנים קדימה אחרי היסודי תכשהו שורדת את השנים הללו מה קורה קורה אחר כך

אה אחר כך כבר לא לא כל כך כירתי את החרם לא לא נשארתי איתו עברתי בית ספר א כלומר התקדמנו עברה כיתה סיימנו כיתה ו' אז המשכנו הלאה

כן ושם היה יותר טוב

אה לא ממש האמת שלא היה לי טוב א נדדתי הרבה מסגרות לאורך השנים

כי מה את לא את לא נראית לי לא אור דdc לא מה

לא באת התנהגות על מה נדדת כל כך הרבה זמן מה

גם עליהם על מה שציינת עכשיו א זה גם דברים שנתמודדת איתם

מה זה עליהם מה זאת אומרת

אה גם על הCD ו בעיות קשב וריכוז ובאמת לא מצאתי את עצמי בשום מסגרת לא הצלחתי ללמוד

אבל א בסוף כן הגעתי לפנימיה ושם מצאתי את עצמי גם חברתית לקח זמן

אה אוקיי

וגם א באמת בלימודים צלחתי יותר א

בגיל 16

אה אז בגיל 16 את מגיעה לאיזשהו איזון מתאימים לך איזשהו מקום שהוא ככה מתיישב לך על הלב ואת מתחילה א אני חושבת להגיד לפרוח או

כן אפשר לומר

כן

אוקיי אז את עולה על גל מבחינה לימודית

כן

ויש לך חברות

כן

וואו ואת אוכלת אני מיזה לשאול

אה כן יותר יותר ממה שהיה לפני

אה זה פתאום האוכל קצת נהיה בצד כן היו תקופות שכזה זה לאכול פחות, אבל לא משהו שמרגיש שיוצא ממשליטה.

וואו. תגידי לי, מה מרגישה ילדה שעוד עוד לא ידעת שאת מובחנת עם הפרעת אכילה? כשהיא אוכלת, זה לוקח אותך לאשמ, את כועסת על עצמך, או שלא יראו אותי? מה בעצם עובר? זה השמיחד עם האשמ על איך שאת מרגישה עם זה שאת אוכלת בפני עצמך זה גם על הבושה הגדולה הזאת של מה יחשבו עליי ולמה עשיתי את זה

מה זאת אומרת מה יחשבה אבל כולם אוכלים

נכון אבל יש תמיד את התחושה לא תמיד ברוב המקרים יש את התחושה שזה לא מגיע לך לא מגיע לך את האוכל

זה פריבילגיה אוכל

זאת אומרת את את בצמצום אני מבינה שזה גם בטו בטוח מתכתב עם הרגשי והנפשי. זה לא סתם. זה אף פעם לא סתם. ובעצם א את כל כך כלום בעולם הזה שגם אסור לך לאכול.

כן.

זה המקום

ככה לגמרי. ואם אכלת אז פשע. כאילו הרסת הכל. צריכה לתקן את זה.

איך את מתקנת?

זה מגיע כבר בסימפטומים אחרים. דברים שאת עושה בשביל לפצות על זה שאכלת.

מה? צום. צומות, צפעות, כל מיני דברים למיניהם.

אז אם עכשיו נהנית ואכלת משהו טעים עם חברה וחטאת, אז יום למחורת את כבר נכנסת לרוטינה של צומות.

כן.

זה משהו שלך סובייקטיבי או שזה משהו שהוא הוא תופעה אצל אצל בנות שהם חובות אורקסיה? אני חושבת שזה תופעה אצל אצל כל הנערות שמתמודדות עם הנורס שרואים

כן

ואז בעצם איך את מחזיקה צופ אם את צריכה לתפקד בת 16 לא יודעת בגרויות מה

הרבה הסחות דעת להתעסק כל הזמן במשהו אחר רק לא באוכל

ואין איזה רגע בצום שאת אומרת אני חייבת אני חייבת ענבים אני אני עוד שנייה קורסת מה

אין רגעים כאלה

יש רגעים כאלה

אז מה את עושה

ואז לפעמים אתה את מאפשרת לעצמך באמת לאכול משהו קטן א והרבה פעמים כזה הכוח עוזר ואז את אוכלת את השוב פעם רגשות אשמע למה עשיתי את זה וואו

או שלפעמים את ממשיכה הלאה וזה מגיע עד שאת כבר מתעלפת א בית חולים דקות דברים עניינים

זה קרה לך

כן הרבה פעמים

תספרי לי על זה על הפעם הראשונה שאת חווה את זה כל כך קשה שזה מגיע להתעלפות וובית

אני לא זוכרת את בפעמים הראשונות שזה היה מגיע להתעלפות ולבתי חולים

נשמע שזה קרה הרבה לפעמים שוב פעמ הרבה

אבל רוב הפעמים זה היה באמת כשלא הייתי במודעות בכלל לזה שיש לי את ההפרעת אכילה אז כלומר אפילו לא עשיתי את הקישור בין זה לזה

לא הבנת שזה אבל בבית חולים אנשי צוות ראו אותך הם ראו שבת בצת משקל

כן

ראו החיות שאת לא אוכלת

כן אבל תמיד הם היו כזה כאילו כנראה הגוף בצום הגוף קצת חלש לשתות נוזלים והביתה וואו וואו. זאת את יודעת להסתיר את זה מצוין.

כן. את חושבת שגם אני עם עצמי הסתרתי את זה מעצמי.

וואו.

במובן מסוים. כן.

מתי את אחרי כמה פעמים שאת מתעלפת, זה בטח קורה בפנימיה באזור של הגילאים האלה?

זה קרה כצת לפני הפנימיה באמת. ובאמת בפנימיה לי קצת יותר טוב. גם באמת התחלתי א טיפול ועבדתי על א דברים יותר עמוקים ואז באמת גם עם החברות וזה קצת יותר הצלחתי לאכול ולחזור א לאכילה לא יכולה להגיד תקינה אבל א יותר מאוזנת כלומר שלא מביאה אותי למצבים האלה

א ושוב זה היה מגיע לתקופות אבל ההחמרה הקיצונית הגיעה אחרי הפנימיה

וכל הסיפור הזה שאת מספרת אמא יודעת עליו

כן

זאת אומרת מאמא את לא מסתירה לא

היום אתם בקשר? כן, בבקשה ממש טוב.

זה עוזר לה שהיא רואה אותך שאת בהחלמה ואת בריפוי?

מאוד.

אז בעצם את אומרת שזה הלך והחריף. הלך והחריף. מתי מגיע הקש ככה שובר את גב הגמל?

קצת לפני השביעי באוקטובר.

לא ממש אז זמן קצת הרבה. כן. אפילו לפני החתונה גם

שתכף נדבר על זה.

כן.

רואים פה ילדה ככה כזאת צעירונת. לא גילינו לאף אחד שאת נשואה. אבל א כן, את נשואה כבר שלוש שנים.

כן, חושבת. כן, שלוש שנים.

נדבר על זה אז בואי בואי תמשיכי. כן,

כן. באמת מגיע א קצת לפני החתונה, קצת לפני השבי באוקטובר. אה, אני לא ממש זוכרת מה היה הדבר שהוביל להידרדרות כל כך קיצונית.

כן.

אבל הייתה הידרדרות מאוד מאוד קיצונית.

מה זה הדרדרות? שאת לא אוכלת או

שאני לא אוכלת? ששבועות ארוכים. א עוד הרבה סימפטומים מגיעה ל

את שותה בזמן הזה? א שותה כן

בטח לא מתפקדת או עובדת או משהו אפשר לעבוד תחת צום לאורך זמן הייתי הייתי מתפקדת עובדת עושה הכל עד שהייתי כועסת ומגיעה לבית חולים לנוזלים א התייצבות חוזרת לאותו אותו דבר ככה אני פותחת סוגריים אני שואלת את עצמי א איך את מוצאת את את העצומות נפש את אומרת שאת מתפקדת ועובדת לחשוב על זוגיות ולהתחתן כשאת בתוך כל הכאוס הזה.

כבר בדייט הראשון אמרתי לו תקשיב אני מתמודדת עם אנורקסנרבוזה אני מתמודדת עם כל מיני בעיות נפשיות ואני מחפשת משהו רציני. אתה אתה אתה בעניין כי אני לא מסתירה את זה.

כן. בנוסף לאנורקסיה אמרת שיש לך א עניינים נפשיים. זה משהו שהוא קשור לאנורקסיה?

אני חושבת שכן. כלומר יש לי פוסט טראומה אני לא כזה מדברת עלי הרבה כי זה באמת נושא שעוד לא סיימתי לפתוח אותו בטיפול אבל אני חושבת שהנורקסינרבוזה היא קשורה לפוסט טראמה כלומר אני מאוד רואה איך יש קשר בין הדברים ואני אוהקסנרבוזה אומנם על הרבה פעמים על משקל או על גוף אוכל אבל בסוף היא יושבת על שליטה על דברים הרבה יותר עמוקים ברור זה לא הסיפור זה כבר ה ככה הפתרון של הגוף לפתור את הקונפליקט עם הרגשיים והנפשיים שעברת

וואו והוא מוכן לקחת את זה

כן הוא אמר כן במקום

אמא'לה אני מצטמררת

כן אחר כך אמרתי לו את זה

לא שכמובן לכולם יש את השריטות שלהם אבל בחור ששומע דבר כזה זה חתיכת פצצה חתיכת פיל להניח על השולחן והוא לא חושב פעמיים

לא חושב פעמיים

איך את מרגישה עם זה באותו רגע

הייתי בהלם לקח לי זמן א להקל כל שהוא באמת אמר שהוא רוצה אותי כן

איך שאת עם כל מה שאת עם כל החבילה שלך

והוא אומר א הנני אני פה כדי להיות

והוא גם מוכיח את זה אחר כך

כן

וואו זה אני אתאם אני אגיד שזה הפעם הראשונה בחיים שאת אה מרגישה שאת שווה בכל מחיר עם כל התיק שלך

כן פעם ראשונה

מרגש וקשוח ביחד זה אומץ היה לך להגיד את זה באותו רגע והוא לוקח את החבילה והוא הוא יודע לקראת מה הוא נכנס והוא מבין שזה לא הולך להיות פשוט ואתם צועדים לחופה

כן

ובת בבד עם החופה את עדיין מתמודדת עם ההפרעה

כן

איך זה פוגש אותכם בחי הנישואים

אה זהו אז האמת ש א ההחמרה התחילה קצת לפני החתונה אה זה היה מאוד מאוד קשה א בשבוע של החתונה הייתי בפנימית א התחתנו התלבטנו גברים לעשות את החתונה כן מחלקה פנימית אה

וואו

כן

הוא התחרט הוא אמר רגע אני עשיתי טעות אני לא הולך לעשות את זה לא אני כאילו בודקת כל פעם דופק כן מה המצב

גם אם תבדקי עוד הוא לא

הוא קשה

אבל באמת זה היה זה היה מדהים

אבל אה

איך מגיב לזה את בפנימית עוד כמה ימים חתונה מה מה הוא עושה עם עצמו

הוא היה שם בהכל

א מרחוק מקרוב ביחד שם הוא תמיד היה תמיד נשאר תמיד היה בודק מה הייתי הייתי היה עונה לאנשים לדבר מה שצריך לעשות את החתונה עצמה באמת התלבטנו עם לדחות אה כי זה באמת היה אה מורכב כלומר הייתי בפנימית הייתי במצב טוב מה

כן

מי בוחר את השמלה מי בוחר את הפרחים הוא עשה הכל

אני בחרתי לפני אבל באמת אמרנו כבר לדחות את זה ישקיע בנו הרבה יותר אנרגיה מאשר לקיים את זה וזהו אז א קיימנו את זה וזהו ובמבת החמית כאילו קיבלת אישור לצאת לחתונה או ש

לא השתחרתי כאילו כאילו כמה ימים אחרי אבל אה לא הייתי באמת במצב א לחתונה

אה מבחינת הנפש כן מבחינת ההפראה ממש לא

זאת אומרת ההפראה בעיצומה כשאת נכנסת לחופה

כן כן

וכמה ם לפני החופה את מאושפזת מה שאומר שקל הוא כל הקצים מבחינת הגוף

כן

א ההפרעה בעיצומה והשערת רגשות מן הסתם חוגגת מה קורה יום אחרי החתונה

אה יום אחרי החתונה היינו בענ אני מהחתונה ולוקח זמן להבין

אתת איתו סליחה שאני כזאת אה זה נורא חשוב לי

לא זה היה מאוד מורכב

לא

זה היה מאוד אה בחתונה עצמה גם היה לי רגעים שאני פתאום רואה שחור הולך להתעלף משכנעים אותי לקחת ענבים אני אקח אותם אני לא אקח אותם

את לא לוקחת בסוף לקחתי אה

עשיתי טובה

כן

תודה

כן בריקודים שוטים של אינשור ככה מדי פעם

אחרי החתונה אני אלכת לשירותים ואני אומרת מה עשיתי מה עשיתי תי שלקחתי את זה.

וואו. זאת אומרת, גם בחתונה את חווה את השמ הזאת שלקחת אינשור. בואי אינשור רק בשביל הצופים שלא יודעים מה זה אינשור. תסבירי לנו. אשור זה בעצם משקה תזונתי א להחלפת ארוחה או להשלמת ארוחה שבעצם אמור לספק את כל החלבונים, פחמות, סוכרים, כל מי שים אותו לאנשים שפחות אוכלים.

איך ההורים שלו מגיבים שהוא לוקח בחורה אמנם יפה ומוצלחת וטובה, אבל עם הפרעה הוא איזשהיא חד הפרעה.

כן. אבא שלו נפטר א לפני הרבה שנים א אבל אמא שלו באמת היא

משוגעת עלייך

כן ואני משוגעת עליה באמת וואו

וואו היא תמיד קיבלה אותי באה לבקר אותי באשפוזים תמיד מתקשרת מה שלו מורשה מה קורה עם מורשע ו

וואו

טוב הוא היה צריך לקבל את הלב המכיל הזה ממישהו כן מהאמא כנראה אז בעצם זאת אומרת שרק אז בגיל 20 כשאת כבר נשואה את מקבלת הבחנה רשמית?

א קיבלתי הבחנה חלקית בגיל 16.

מה זה חלקית? אין חצי אנורקסיה,

נכון? אין חצי אנורקסיה.

אבל ההבחנה של ההפרעות אכילה הייתה בספק. אם זה חמור, אם זה ימשיך, גם אז ה ההבחנות קצת היו רשומות אחרת, גם מאוד פחדו להלביש א קטגוריה מסוימת בתקופה הזאת. בגיל כזה אז אמרו נחכה עם זה רגעכן כן

אוקיי אבל כבר היה רקע וכבר היית בבתי חולים ואת כבר היית מוכרת להם ובגיל 20 את מקבלת חת

חושבת גיל 20 אולי 19 אבל אני חושבת 20 כן

איך את מרגישה מול ההבחנה הזאת

וואו בהתחלה לקח לי זמן אמרתי אה מה קורה כאילו אין לי הפרעת אכילה על מה אתם מדברים

איזה קטע את בהקחשה למרות שאת כל החיים חיה עם הפרעת אכילה אני בהקחה

בואי גם אם זה לא משמח את יודעת אבל ש את לא אותו דבר כמו כולם

את עדיין בהקחשה בגיל 1920 כן

וואו

זה זה פוגש עוד בנות

זה פוגש עוד בנות

הסיפור הזה של הנורקסיה עם הכחישה

כן

אה

אבל העניין הוא שגם אחר כך זה כבר הפך להיות מהקחשה א של כביכול לא מודעת והקחשה מודעת שליש לי הפרעת אכילה אבל אני רוצה להסתיר אותה אני רוצה שהפחד ידע אני רוצה להמשיך בזה אז אני אעשה כאילו הכל בסדר בסדר כאילו אני אוכלת כאילו הכל טראה מבעלך לא

כן זה קצת מבעלך

מה את אומרת אבל אבל את לא יכולה לזה פרוחת ערב זוגית את הוא רואה שאת לא אוכלת

זה נכון זה פחות היה יוצא אבל כלומר אם הייתי בתהליכים דיאטנית ותהליך עליה במשקל את אומרת לא בסדר אבל אני מרגישה יותר בנוח לאכול לבד זורקת לפח שופכת לקיור

אני לא

וכן זה באמת הדבר שהכי נראה לי כואב לי בהפרעת אכילה שמה

השקרים

השקרים מאנשים שאת אוהבת

כן

כי מה כי ה הצורך בשליטה על הגוף מכל מה שעברת בילדות שלגמרי אפשר להבין אותך

הצורך הוא יותר חזק מלשמור על איזשהו קשר אמיתי מהבנן זוג זה יותר חזק חושבת שזה פשוט השתלט על הכל ראיתי שום דבר אחר בראש חוץ מלדת במשקל משנה באיזה מחיר משנה מה יקרה הייתה הסיטואציה שבאמת היינו בפנימית ו הבן זוג שלי אומר לי את קולטת שאת הולכת למות ו אני אומרת לו לא אכפת לי למות רזה מאשר לחיות שמנה

וואו

כן

איך הוא הגיב למשפט הכואב הזה

הוא היה מזועזע באמת הוא היה מזועזע

באיזה משקל היית הכי נמוך

אמ אני חושבת שלא כדאי שאני אגיד חושבת שזה יכול לעשות טריגר לאנשים אחרים ששומעים לשמוע מספרים זה יכול להיכנס הרבה פעמים להשוואות

ו

כן מכבדת את התשובה כל כך יפה שלך אני מבינה שאם הוא אמר לך שהיית יכולה למות היית משקל מאוד נמוך

כן מאוד

יצא לך שחברות שלך נפטרו שהייתה להם אנורקסיה ו

צרי כן

חברות שהכרת מאשפוזים קודמים מהקהילה

אה גם מאשפוזים חלק מהקהילה אה אבל מאשפוזים אם הייתה לי באמת חברה מאוד מאוד טובה, הייתה הייתי בחדר א היינו השם השני שלי זה אביה וגם לקרוא אביה

אז התחברתם

מאוד מהרגע הראשון אמ

והיא הייתה מטופלת כבר באנורקסיה תקופה מן הסתם אוקיי

השנים

ואז יום בעיר אחד כן

תוך כדי שהיא מושפזת היא נפצירה היא יצאה לטיול אה אה מחוץ לארץ ושמי הגוף כבר לא עמד בהכל זה היה מאוד כואב אני מניחה שהיית בהלוויה שלה

כן הלכנו להלוויה שלה אה שמעון בן זוג שלי ביתי אה אז הייתה ההלוויה כואבת

ומה קורה שם בכשאת רואה בעצם איך זה נגמר ואיך אצלך יכול להיגמר אחרת או לא אחרת מה מה קורה לך שם

כן וואו אני בהלוויה עצמה כל הזמן זמן חשבתי על איך זה קרה, איך זה מה למה למה זה הייתה השאלה שלי אבל באמת כשדיברתי עם שמעון אחר כך באמת הוא אמר לי כל ההלוויה אני ראיתי אותה ודמיינתי אותך ואז חטפתי צמרמור את היינו בבית קברות ואמרתי לעצמי ככה את רוצה לעשות לו ומאז באמת אה היה לי כמו כזה תתאפסי

זה יפס אותך

אה לתקופה כן ואז תקופה הדרדרות תקופה יותר טוב תקופה פחות טוב

זה מעניין שאת אומרת ככה את רוצה לעשות לו

כי כי גם זה מאוד מוכיח את המקום הזה שלך הקטן שאין לך מקום בעולם כאילו הייתי בטוחה שתגידי ככה את רוצה לעשות לעצמך

נכון

זאת אומרת זה היה חשוב לך בשבילו שלא יאבד אותך אבל מצד עצמך אין לך שום בעיה לאבד את עצמך,

נכון?

מתי את בעצם מבינה שלמורש האביה יש מקום בעולם, מותר לה לאכול. זה זה

האמת שרק בחצי שנה האחרונה.

וואו וואו, את המיצה שאת יושבת פה.

כן, יש הרבה כוח, אבל אה זאת הדרך.

אז את מקבלת הבחנה ומה את עושה עכשיו?

שאת מסימת להתכחש.

כן. הרבה אחרי. א התחלתי טיפול אינטנסיבי עמוק מאוד

מבחירה או מכפייה

מבחירה

וואו

רק מבחירה שפ

אבל גם בטיפול הזה כן תודה גם הטיפול הזה לקח לי הרבה זמן להבין שבאמת מגיע לי את הטיפול שבאמת גם לי יש מקום שמגיע לי להחלים זה היה מאוד קשה

וכשאת סוף סוף צריכה מגיעה לרגע האמת שאת צריכה להכניס אוכל לפה איך זה עכשיו מבחינת רגשות אשמ כעס זה עדיין מלווה

וואו אז אז בתחילת התהליך זה היה קשה מאוד התקפי חרד רבים

לפני שאת אוכלת

לפני שאני אוכלת תוך כדי האוכל אחרי האוכל שקילה זה זה לא לישון זה קוצים זה באמת היה

מלחיץ וקשה וגם שנאה עצמית גדולה אבל היום

שאת אוכלת או שאת לא רזה מספיק

על הכל

אה

על הכל זה כבר כשאתה הולך תקנות בגדים כשאת אוכלת כשאת לא אוכלת כאילו על כל ניואנס זה כבר כבר נכנס אה הכל משתלט מבחינת ההפרעה

ומתי את מתחילה להתאפס פחות עם החרדה יותר עם מה לאכול לקבל איזשהו איזון

וואו אז האמת שזה

עדיין בעבודה

זה לא כלומר כן תמיד יש עבודה תמיד יש ימים שזה יותר קשה היום הרבה פחות מפעם היום אני גם יודעת להתמודד ולעזר כשצריך

במי את נעזרת במי נעזרת ילדה שיש לה אנורקסיה, מי ששמעת אותנו עכשיו ונגיד היא עדיין עם עצמה. את הזכר דיאטנית שבמקרה הזה לא כל כך היית בצד שלך נראה לי.

לא היום כן בשנה האחרונה כן שנכזות

אבל א אבל נגיד היא יתנית ומי עוד מי עוד יכול לעזור? מטפלת

מטפלת רגשית

כן כן

אוקיי כל מטפלת רגשית או שזה צריכה להיות עם ספציפיקציה לנושא של הפרעות אכילה

אני חושבת שכל מטפלת כי בסוף ההפרעות אכילה הרבה פעמים מגיעות מהפרעה אחרת נפשית אמ

קושי קושי אנחנו לא באמת מופרים

נכון ובסוף א מטפלים גם אם הם לא לומדים או לומדות את המקצוע הספציפית התמחות שלמה בהפרעות אכילה עדיין לומדים על זה משהו עדיין מבינים את המנגנון של איך זה עובד ואז כבר אפשר לעבוד יותר. עכשיו בסוף הרבה פעמים באמת אה מטפלת עובדת על הקשיים עצמם כלומר על הגורם והדיאטנית עובדת על איך מתמודדים כרגע עם זה. זאת אומרת, את חושבת שיש אנורקסיות ששמות אותנו עכשיו והם יכולות להסתדר עם עם איזשהו טיפול בקהילה מבלי להגיע לאישפוזים ולבתי חולים או שזה מוכרח שתגנה לשם כדי לקבל איזשהיא מעטפת מאוד קבועה עם כללים כי בסוף אי אפשר לצאת מזה לבד בוא בואי תתחקימי אותי מהניסיון שלך

וואו אה שאלה לא

שאלה שממש נוגעת בי כי אני חוש אני חושבת שאם יש משהו שמאוד מאוד קשה בתור מישהי שמתבודדת עם אנורקסיה זה התחושה של אני לא חולה מספיק, לא מגיע לי עזרה אם אני לא אהיה במשקל XY אני אגיע למצב קיצוני של להגיע לבית חולים ורק אז אני אקבל עזרה

ורק אז ראו אותי

ורק אז יראו אותי ורק אז יהיה לי מגיע כלומר אם אני הולכת עכשיו לקבל א טיפול ואני במשקל תקין או אפילו במשקל עודף אבל עדיין מתמודדת עם סימפטומים של הפרעת אכילה אז מה זה אומר עליי

מה הם יחשבו שיש לי הפרעת אכילה או לא בראש של חולה באנורקסיה או חושבת בשל ההפרעות זה מביא את הבושה והאשמה הזאת

היום את מתביישת ואשמה

היום אני חווה אשמע ובושה הרבה אבל

סביב אוכל

סביב אוכל גם

או שזה הולך ומתנרמל

אני חושבת שהקול הנגדי לזה של האשמה הוא הולך ומתגבר

מה הכל הנגדי

הכל של זה מגיע לי

אני בן

אדםגע

אני רוצה לעשות את זה בשבילי לחיות לא בשבילו

לא בשביל לחיות

וואו כאילו את מטפסת במדרגות המודעות

כן

ויורדת ממדרגות אחרות שאת לא רוצה שתהיי שם אני לא רוצה בשבילך שתהיי שם וזה מדהים התהליך הזה שאת עברת ועוברת ומדהים אותי שאת עני שאת יושבת פה כשאת עדיין עוברת כי בדרך כלל אנשים מדברים

יותר קל להם לדבר חוויתי הייתי היום אני לא

נכון

אה ונשמע שאת עדיין בעיצומה של עבודה וזה בסדר לך.

כן.

את את מוכנה לעבוד?

כן, אני באתי לעבוד. לא באתי לוותר.

מתי הבנת שאת רוצה לחיות? לא בשביל שמעון.

עד לא מזמן. הרבה רציתי לחיות למען בן דוד שלי. אה הוא נפל בלבנון במלחמה א לפני שנה וחצי. כן.

ומאוד הייתי בתחושה של אה הוא נלחם בשביל שאני אוכל לחיות פה במדינה. ואז אני באה והורסת את עצמי ככה, את החיים שהוא נתן לי. וזה באמת היה איתי הרבה הרבה זמן וזה עדיין איתי. אבל המטרה שאני צריכה לשים לעצמי בשביל לאכול, בשביל להיות חזקה, בשביל בעתיד להיות אמא, בשביל להגיע לעבודה, היא צריכה להיות למען משהו של החיים, למען עצמי. וזה משהו שאני מבינה רק בחודשים האחרונים ומחלחלת לעצמי שלאחז במה אני ואיפה המקום של מורשה פה כי אני יכולה עד מחר לחיות בשביל אנשים אחרים גם בדרך של צמצום וגם בדרך של אכילה השאלה היא איפה אני פה בתמונה

את ממש פה

כן

את ממש פה את פה כדי א כדי להישאר לחיות להילחם ולהביא הרבה טוב לעולם

כב

א מעניין אותי אז אם אני חוזרת לשאלה הקודמת שלי. אם נגיד עכשיו יש מישהי שצופה בנו וההפרעה שלה היא כאילו יודעת שזה זה קשוח, היא יודעת שזה שזה צריך נרמול. א מה היית ממליצה? לנסות לטפל בקהילה או מיד לפנות למחלקה בבית חולים שמטפלת זה כמו שצריך שיקחו אותה בשתי הידיים. עליו שהיא כרגע אולי לא מסוגלת. אבל את מה היית ממליצה לעשות?

בעיניי לטפל בקהילה כמה שאפשר. א אבל חשוב גם לומר לפני זה שאפילו לפנות לעזרה. כלומר, יש הרבה מתמודדות שלא יפנו אפילו לעזרה או שההפרעת אכילה שלהם היא מאוד מוסבות, או לפעמים אנשים אומרים טוב, אז היא במשקל עודף, אז למה שתהיה לה הפרעת האכילה, אבל בסוף זה שם ואני באמת הייתי רוצה להעביר לכל בחורה שמתמודדת עם א הפרעת אכילה מכל סוג שגם היא לא לבד ויש עוד הרבה בנות שלצערי מתמודדות עם קשיים של ההפרעה ובסוף שאפשר לקבל עזרה וזה לא בושה ואין אשמע אבל הכי חשוב לי לומר זה שזה אפשרי אפשר לצאת מזה

אפשר לצאת מזה אפשר ומגיע להם לצאת מזה

וחייב לקרות עם זה איזשהו ריפוי נפשי רגשי סביב כל מה שקרה בשנים המוקדמות של החיים

כדי לסדר את הסיפור הזה מחדש כי בסוף הגוף הגיב בהפרעת אכילה כדי לקבל שליטה על החיים משהו שלא היה שם בהתחלה אז צריך גם לטפל

באזורן האלה. זאת אומרת זה לא רק כמו שאמרת לטפל באוכל. תאכלי יותר והכל יהיה בסדר.

כן. לגמרי.

א כי בסוף הגוף יבקש הנפש תבקש לקבל את השליטה במקום אחר אלא גם לסדר את הדבר מקום אחר. כן. וגם המקום לא יהיה מספיק יציב. כלומר איך עושים שמחזיקים עם זה חיים שלמים לאורך זמן? זה יעבור שוב. כי כלומר גם אם מצליחים לאזן. אני חושבת שאם לא מטפלים אז או שזה באמת עובר למשהו אחר או אפילו גם הפרעת אכילה נגיד יכולה להחליף סוג אבל או שבאמת זה פשוט כבר אין לך איך להתמודד ע עם מה שאתה רגיש בפנים אז זה מגיע חזרה אבל בעיניי אפשר באמת לטפל בכל הפרעת אכילה א וזה לא משנה מה המצב או מה המשקל או כמה זמן אני כבר מתמודדת עם סימפטומים או מה הסימפטומים שלי וכל אחת מגיעה את העזרה ומגיע לה שירו אותה כמו שהיא. זהו את

אומרת הרבה פעמים שיראו אותי ושמגיע לי זה ממש מרתק מה שאת אומרת בעצם את מדברת על טיפול בהפרעת אכילה אבל מה שאני שומעת בין המילים שלך זה שאת מבינה מאוד מאוד חזק בגיל המאוד צעיר שלך א שבעצם הטיפול הוא לא בהפרעת האכילה אלא במה שיושב שם מתחת

כן

בקשיים הרגשיים של מה שהנסיבות החיים יצרו ובעצם ככשנתת מקום לעצמך שמגיע גיע לך ושירו אותך בעצם כשהמקומות האלה א ככה קיבלו איזשהו איבוד אז ממילא גם את יכולה לטפל בהפרעה זפרעה הולכת ומתמוגת לאט לאט מתאוזנת

את חושבת שאת תתמודדי עם זה כל החיים או שזה משהו שככה אפשר להשאיר במגירה ולהמשיך את החיים

אני חושבת שאם יש משהו שלמדתי בחיים זה לשים סימני שאלה כי הדבר שאני הכי רוצה לומר זה שאני מאמינה שאפשר שזה יעזוב אותי לגמרי אבל אני לא יודעת אם זה באמת נכון כי אני עוד לא שם כמו שפעם לא חשבתי שאני אהיה במקום שאני היום אבל אני חושבת שגם אם ההפראה תמשיך ללוות אותי במהלך החיים היא תהיה גם פחות נוכחת כמו שהיא פחות נוכחת מעבר אבל גם אני אהיה חזקה יותר ולי יהיה את הקולות מולה גם אם היום נגיד יש לי באמת ימים ממש קשים אני לא בטוב וכביכול ההפרעה לוחשת לי טוב אז רק את זה לא תוכלי תדלגי על פה ותעשי ככה אני אומרת לעצמי רגע השתגעת כאילו את צריכה להתאפס על עצמך וגם אני יודעת איך זה טוב אז אני דוחה את הארוחה

הזאת ואז זה כבר נהיה רצף דוחה את הבאה ואת הבאה ואת הבאה והיום יש לי את הקולות לתפוס את זה בזמן ולענות לה ולומר לא אני אני היום בבוקר אוכלת ארוחת בוקר לא משנה אם קמתי עם בחילה לא משנה אם אני באוטובוס וזה מול אנשים לא משנה מה קורה, אני עושה את זה כי אני רוצה להחלים. אז אני מאמינה שגם אם בעתיד יהיה עדיין את הקול הזה, יהיה לי יותר קול חזק מולו.

וואי, תקשיבי, זה מטורף. זה ככה לוקח אותי קצת למחוזות של אמונה וחסידות. איך איך את יודעת לנתח את זה? זה מעניין אותי אם זה מישהו ש א אש לך את זה איזשהו גורם טיפולי או שזה הבנה שלך שבעצם את מבינה שמורשביה היא היא הטוב היא כדור של טוב וההפרעה את מדברת אתה זאת יש לה איזשהו קול היא משנית לך היא לא שלך זה לא את

כן

ההפרה את מדברת איתה זה כזה להבדיל זה כמו הנחש כן מדברת איתו הוא חיצוני

אה זה זה משהו שלך זאת אומרת הברקה שלך או שזה משהו טיפולי זה אני חושבת שזה משהו שלמדתי עם אה הרבה גורמי טיפול לאורך הרבה הרבה שנים שהרבה פעמים אמרו זה הפרעה זה לא את או דברים כאלה שאז אמרתי כאילו מה זאת אומרת זאת אני זה אני רוצה לגדת במשקל כאילו מה אתם מדברים פה כאילו זה לא זה

אבל אני חושבת שגם הרבה שנים א באמת גם הנחו לי את ה את ההבחנה שכאילו זה לא אני זה לא באמת ה המטרה שלי לחיים האלה אבל גם בסוף למדתי המון את יסודות הdt ובהם למדתי הרבה גם איך לתת א איך לזהות את השיפוטיות ואיך לתת קל שלכם להפך

איך לתת חמלה

תני לנו מילה על DBT

וואו אז א DBT זה א תורה של כל מיני יסודות א של תחום טיפול הנפש א מדהימים מאוד של התמודדות עם מצוקה א רגשות אה כשיבות תשומת לב

משהו שלמדת באופן אה אה עצמאי

לא אני דרך אנשי טיפול א גם לאחרונה בטיפולים הפרטניים א אני מאוד מתעסקת בזה א וגם CBT נגיד של טיפול של חשיפה לדברים חדשים א אבל בסוף קיבלתי כלים בעצם גם להתמודד עם ה עם הארוחות עצמם עם החרדה מה אני עושה בכל שלב איך אני מזהה בכלל שמתחילה המצוקה

איך את מזהה שמתחילהמצוקה סתם ככה בא לי איזה כלי אחד שמישהי תיקח איתה הבת אמ קודם כל אני שמה לב אני שמה לב מה קורה לי בגוף מה אני מרגישה רגע אולי כואב לי הראש אולי פתאום אגב טיפה תפוס משהו מקווץ

נלרא לך אוכל כן ככה

כן ככה אני מרגישה אולי בחילה אולי אני לא רואה טוב מה אני מרגישה גם אפילו בנפש אני מרגישה עצובה היום אני מרגישה מדוכדכת אני מרגישה א מדוקת

ואז שנייה שאת מבינה מה את מרגישה איך זה עוזר לך מול הצלחת האוכל שאת אמורה לאכול עכשיו

אני מנסה לחשוב טוב, למה אני מרגישה ככה? למה הצלחת אוכל כרגע מפריעה לי? מה יש בה? והרבה פעמים, כמעט כל הפעמים, זה לא באמת הצלחת אוכל, זה מה קורה מסביב. ואפילו לדוגמה של החשוב של המלחמה שמתי לב, הרבה פעמים אני יושבת מול ואני יודעת לומר שהזקה היא מה שהלחיץ אותי כרגע ואני לא מרגישה שאני יכולה לאכול כרגע.

זה הטריגר בעצם זה יוצא על הצלחת אוכל ואת כל העיבוד הזה את עושה כל פעם מחדש שזה רק ברגעים מסוימים. זה רק ברגעים שזה פתאום עולה דחף אבל העניין שהדחף הזה הוא תמיד שם שאלה כמה הוא גדול

כלומר יש פעמים שלא בא לי עכשיו להתעסק עם האוכל אבל בסדר אני אוכל ויש פעמים שאני ממש נמנעת כלומר אני שמה לב עם עצמי אפילו עבדתי על זה עם הדיטנית שיצא לי כמה ארוחות שהתפספסו וניסיתי להבין ואז אמרתי שכבר יש שלב מקדים שאני פתאום אומרת כאילו טוב עוד שתי דקות זה הסימן שלי לזהות ש שאני פה שאני כאן ההפרעה נותנת בראש ראש וזה הזמן שלי לזהות את זה בזמן ולעצור את זה כי אחרת זה נהיה גלגל שהרבה יותר קשה לעצור

אז באמת להיות במודעות כל אחת ואיך שזה מתנהל אצלה אבל בסוף אפשר תמיד לזהות איפה זה מתחיל לשאוב אותך שוב ומה לעשות

זוכרת שעבדתי א עשיתי סטאז' באיזשהו משרד בתל אביב ואני זוכרת שזה הייתי שם בחורה מאוד מאוד רזה שכנראה יצאה מהשירותים והקיע אומנם זה בולימיה וזה נושא לשיחה אחרת אבל א ככה, למה אני מספרת לך את זה? כי אני רוצה שתתני לנו ככה איזשהם מקרא מפה, איזשהם סימנים שאיך אנחנו יכולים לזהות חברה כזאת א בחורה כזאת אולי שעובדת איתנו או שנמצאת איתנו בתיכון אמ ואיך אפשר לעזור לה. אני חושבת שאין דרך לזהות מישהי מסוימת כי הפרעת אכילה גם אנורקסיה וגם השער הם באמת הרבה פעמים עובדות במשווה והם לא תמיד גם קשורות למשקל או נירות או מי ש יכולה להיות מאוד מאוד תפקודית ומי ש יכולה להיות לא תפקודית גם בלי קשר

ואני חושבת שאפשר לשים לב לסימנים שקשורים להפרעת אכילה כלומר א לשים לב פתאום עם מישהי כמעט ולא אוכלת כש שתם ביחד או אה פתאום א לא יודעת התחילה איזה תוכנית דיאטות חדשה או תוספים או פתאום הסיגנון לבוש משתנה או

למה לרחב מאוד

לפעמים זה לרחב מאוד לפעמים הפוך לפעמים צמוד יותר

א זה תמיד משתנה אבל הרבה פעמים יש איזה משהו קטן שאפשר לשים לב שהוא משת שוב גם לא בהכרח תמיד זה יהיה אבל עדיף לשים לב מאשר לא לשים לב

אז זה באמת גם לימה שקפץ שהדבר הכי הגיוני שכשיושבים ביחד וחברה לא אוכלת ועוד פעם לא אוכלת ועוד פעם לא אוכלת יש בזה יש בזה איזשהיא אמירה כן

ואת היית אומרת לפנות אליה ישירות או שלהעדכן את ההורים מה את היית אומרת

בני לפנות אליה ישירות

יעזור

אני מאמינה שכן כי הרבה פעמים עצם זה שרואים אותנו ויודעים מה קורה זה כבר נותן את המקום אבל גם במיוחד בהפרעה הזאת הזאת שהיא כל כך א יכולה להיות ארמומית וכביכול גם אם ה לא יודעת חברה תתעצבן תכעס עדיין יש את המקום שלומר אני פה בשבילך אני יודעת שלא פשוט אבל אני פה וגם לא לעשות את זה מאחורי הגב כלומר אמרה אני את חשובה לי אני הולכת להורים שלך אבל להיות בתקשורת

יפה כן

איזה יפה תגידי לי מילה אחת בנושא של אשפוז אנשים מאוד ככה נרתאים וולא ומה פתאום ומה אני משוגע ו א הרבה פעמים אני יודעת שזה פשוט הציל פשוט הצילכן

א יש לך איזה מילה טובה או או אחרת להגיד על נושא של אשפוז דווקא הכללים הנוקשים שלא נותנים לך ללכת בלי לאכול ומסתכלים ובודקים ו

כן אני חושבת שבאמת יש א הרבה סטיגמה על אשפוזים שממש אפשר להוריד אבל בכללי אני באמת חושבת שכל אחת חובה את זה אחרת כלומר יש בנות שיהיה באשפוז ודווקא יעשה להם ההפך והם יגידו טוב אני צריכה ללכת הביתה הרבה יותר אני מצליחה בבית כלומר הרבה פעמים יש משפוס כן אוירה חולה אבל מהמקרים שאני נתקלתי בהם בחוויה האישית שלי א דווקא להפך כלומר א' כל אני אני יכולה להתווכח עם זה הכל של ההפרעת אכילה יכול להתווכח עם זה אבל השפוזים הצילו לי את החיים א גם מבחינה נפשית מול הפרעה וגם מבחינה פיזית וזה כבר אומר הרבה אבל אני חושבת שבסוף עצם זה שללך לכת לאשפוז ורגע לבקש עזרה רגע באמת שיתעקשו זה חשוב כלומר אין באמת חושבת מה

להירטה בתור אנחנו לקבל את העזרה מי שנרתם מהאשפוז בדרך כלל זה הכל של ההפרעת אכילה כלומר גם אם הסטיגמה איפהשהו בראש היא על הם לא יבינו הם משוגעים וזה בסוף איפהשהו זה הקול של ההפרעה שאומר את זה

וואו כן

מרתק תגידי איך היום הקשר א עם אמא בכל אופן גם היא חבתה משהו סביב נושא של אוכל גם שתקשים שלה אולי איך אתם היום קשר טוב באופן כללי אה אמא היא דואגת גם מאוד מצטערת מבקשת סליחה על הרבה דברים שהיו בעבר ובאמת היא נותנת לי הרבה כוחות

ווא איזה איזה חזק זה גם לבקש סליחה זה מדהים בעיניי אה א

וגם א לדבר על אהבה בר שאני מבינה שהיה לכם שיחות כאלה

כן

וגם נותנת לי כוחות זאת אני ככה מקשיבה לך גם בתור אמא שיש לה מתבגרים אז זה מאוד ככה מרגש לשמוע שאמא נותנת כוח הכי מה שאמרת זה אמא בסוף זה

כאילו בפשטות של הדברים זה בסוף אמאכן

א מה שהיה בילדות או לא היה בילדות כמה קשה וכמה מורכב כל אחד יש את החבילה שלו בסוף אמא זו אמא

חמש

מעניין אותי ככה לשאול אותך את אה משפחה מסותי דתית

דתית לאומית

כן

מעניין אותי לשאל אותך מה המקום של האמונה בכל מה שעברת עברת לאדברים

כן

ואיפה איפה את פוגשת את בורא עולם קודם כל הסיפור הזה א מצד אחד שזימן לך את שמעון שוואו זה זה יופי של דבר וזימן לך את הפנימיה שעבד מצד שני זימן לך גם המון ניסיונות ואתגרים איך את אה איך את בדיבור איתו

מרגישה שאני צריכה להיות א בן אדם טוב לעצמי ולאחרים אני חושב חושבת שלכל אחד יש את ה את מי שנותן לו את האוגן. אני חושבת שאצלי זה היה גם המשפחה גדלתי על זה ככה בבית. כלומר אני באה מבית דתית לאומית אנחנו ששומרים את הדעת אבל אה א בסוף זה היה להיות אני טוב יותר ולא להתעסק בדברים שהם גדולים מבינתנו. כלומר אם יש אז הוא נתן לנו תודה רבה. וואו

אם אין אזן אין לנו מה להתעסק בזה

אומרת בעצם את לא מתעסקת בלמה השם עשה לי את זה למה היה צריך את זה את בכלל לא שם אומרת זה שלי זה המציאות שלי זה התיק של החיים שלי ועם זה אני חי ועם זה אני אתמודד ועם זה אני אנצח ככה את אומרת וזה מדהי מה שאת אומרת אני לא חוקרת במה שלא לא שייך לי זה דברים שהם חשבונות שמיים זה לא קשור אליי

אני מתעסקת בלהיות טובה יותר זה מה שני מתמללת אותך נכון כן כן

מבינה אותך נכון אחד

וואו איפה תהיה עוד 10 שנים

אני מקווה באמת לטפל בנערות

באמת

כן

אז הנה יש לנו פה בינגו למה עברת את כל זה בלי בלי שדרסת בנסתרות אצל בורא עולם אבל מדהים איך השם עושה לנו סיבוב ולא סתם את אומרת אני רוצה לטפל

בבנות כי אני יכולה להגיד לכם מהרבה אנשי מקצוע שאני ראיתי כשאני נסחבתי בשביל בני משפחה שלי שאיש מקצוע שלא חבל בשרו ורובם לא חבל בשרם. מי שרוצה להות פסיכולוג או פסיריאטר לא חייב לוות את כל ההפרעות בשבילנו

אבל בסוף א יש לך א אני מצטמררת עכשיו יש לך מתנה שלא יהיה לה הרבה אנשי טיפול כי חווית גם משהו על על עצמך וואת תבואי לא מלמעלה את תבואי בעצם מהשטח

נכון

וואו

כן

אז אני מאחלת לך בעזרת השם שתפרחי ותצמחי

תודה רבה

גם בשביל האני הפרטי שלךכן

אבל גם בעוד 10 שנים בשביל עם ישראל של לטפל ולהציל ולאחיות נפשות אני רוצה לאחל לך את כל הטוב שבעולם

תודה רבה

מיוחדת תצילת נפש היה לי כבוד ועונג לשבת איתך

בסדר היה לי

באמת מרגש לבוא ולדבר

לדבר איתך ולהשמיע את הקול הזה כל כך חשוב הזה

השפוי

השפוי כן שמזכיר רגע שמה שאנחנו עושים פה ולחיות זה זה הדבר הראשון אצלנו.

זה הניצחון שלך?

כן.

וואו, תצליחי. תודה.