"ילד עם לב ענק, מחייך ושמח מהחיים": סיפורו של עמרי כהן הי"ד

אומר הקשר ממ הם היו במגנן להבנתי לפי מה שהבנתי זה היה סוג של קודש הקודשים בצבא באותו מקום היו שמה סם גדים ומפקדים וממש 200 חיילים הם תצפטו עליהם עם אח שימם כמה ימים טובים והם עלו למשאיות שלוש מסאיות חשופות אה הם תספטו עליהם עד שאחרו רון לחיילים עלה ואז הם פשוט יצאו משום מקום 18 מחבלים א ארב טילי נט עומרי ראה את המגע את הממם שלו א קופץ דורך את הנשק וקופץ ובקפיצה הוא קיבל קלי על הרגל עומרי ראה את זה הוא נעמד אמר לכולם לשכב הוא דרך את הנשק וכנראה שבדריכה שלו הוא קיבל רסיס להורק הראשי. אה, אני יכולה להגיד לכם שבאותו בוקר אה האירוע היה בתרב ופרסמו שהיה אירוע רב נפגעים בגבעתי. אחי ואחיינית שלי היו

ככה חשופים לאיזה קבוצת וואטסאפ שהיא כנראה מעדקנת חדשות באונליין והם הבינו, הם התחילו להרגיש שמשהו לא טוב קורה כי פרסמו גבעתי ופרסמו גדוד שקט וזה של אומרי. והם לא היו שקטים, אבל הם לא אמרו לנו כלום. ו במקביל בת

המחנך שלו, שהוא הרב שלו, הרב אלד פורטל, הוא קיבל ידיעה בסורוקה. הוא היה קצ נפגעים, הוא קיבל ידיעה שהרו הרב נפגעים בגבעתי, 13 פצועים, שלושה הרוגים וחייל חטוף. בקיצור הוא מגיע מגיע מתחיל כ נראה מסוקים מורידים את הפצועים ואחד הפצועים שהיה ממם של עומרי אומר לאלעד שבמקרה הוא מכיר את עומרי הוא אומר לו תבדוק מה קורה עם החייל שלי עם הקשר שלי אז הוא אומר לו איך קוראים לו הוא אומר לו עומרי כהן הרב אלד סיפר לי שבאותם שניות ירד לו הצבע ועדה מהפנים והוא אומר לו אומרי כהן איפה הוא גר הוא אומר לו שדוד עכשיו הוא עם קליה ברגל הוא לפני ניתוח חירום והוא אומר לו איך קוראים לאמא שלו אז הוא אומר לה הוא אומר לו אני

לא זוכר אבל אירזקן אומר לו כנס לניתוח אני בודק מה קורה איתו הוא מספר שהוא לקח טלפון והוא מתקשר לבית בסרווקה הוא לא היה הוא מתחיל לטל השומר ולברזילאי ולאסוטה לכל בתי החולים בארץ והוא סופר את הפצועים והוא רואה שיש לו 13 פצועים ואומרי לו בתוך והוא אומר לעצמו לא אולי הוא חטוף ו אחרי כמה שניות ודעו שתודה הם תשתו על האירוע ואומרי לא חטוף וממש אחרי כמה דקות הוא הוא קיבל ידיעה עין חף ואת הדעודת זהות שלו ארוג והוא עדיין סרב לאמין הוא התקשר לישיבה לבקש את ה במשוב את התעודת זהות של עומרי ואז הוא הבין שעומרי נפל. כל הישיבה ידעה כאילו הראש ישיבה ידעה הוא היה בשורה הוא הלך לתאר אותו ואנחנו עדיין לא יודעים

כלום ושום דבר כלום ושום דבר אנחנו בעבודה בעניינים שלנו וירס במקרה אותו יום הייתה יום חופשי ואז הבנתי שהזיקו את אחי מהעבודה עדיין שרפתי להאמין אמרתי להם לאחותי די שאני את סתם אתם סתם חושבים רע למה אתם לא חושבים כאלה דברים רעים והם כבר הלכו פחי ואני שרבתי אמרתי אני לא הולכת לשמה למה ללכת הכל טוב בעזרת השם הכל טוב בכלל לא דאגתי לא התפללתי כאילו היה ברור לי שהכל טוב ואז קיבלנו את הידיעה קשה אם הלכו יצא לך לשמורך בכל דרכך על כפיים פן תגוף באבן רגל על שכל ופתן תדרוך תרמוז תחיר ותנין כדי חשק ואפלת זגבהו כי ידע שני יקרא ואני אמו אנוכי בצרחלצהו ואחבדהו אורך ימים זביאו והראו פשוטי עומרי זה אשרה ילד של

שמחה ילד נבון בטירוף חבר אמיתי אני זוכרת אותו כל הזמן מחייח מחייך ושמח מהחיים. הוא היה ילד מוכשר בטירוף א חכם הכל היה קטן עליו. העולם היה קטן עליו. אה אני זוכרת שבגיל שלוש באחת השבתות ישבתי אצל ההורים אצל אמא שלי וביתי הלל היא ממש באותו חתך גיל שלו. היו גם חברים מאוד מאוד טובים. והוא ישב לידי והוא אמר לי דודה קרן בואי תראי אני קורא. ואמרתי לו, חשבתי שהוא צוחק, הסתכלתי עליו ואמרתי לו, נו. ואני רואה שהוא קורא באמת, קורה בגיל שלוש. ואני מסתכלת על גיסתי ואת לא איריס, הוא קורא? אז היא אומרת לי ככה בגיחוך, כן, הוא ביקש לדעת את האותיות ואני בסך הכל מצי האותיות ואת היצורים והוא פשוט חיבר את זה וזה

כאילו הכל היה כזה קליל ולא אמיתי ואני אומרת יואו הליל שלי בקושי יודע צבעים כאילו איך קורה הדבר וכבר אז הבנתי שהוא ילד אחר ילד מיוחד כאילו זה מתנה מהשם אני גם כל הזמן הייתי אומרת לו אמריקי השם נתן לך מתנה תנצל אותה תהנה ממנה, רק תישב בכיתה, אל תעשה כלום תשב, תנצל את המתנה הזאת שהשם נתן לך. אה, הוא היה גדול מהחיים. הוא רצה להספיק כל כך הרבה. כנראה שהוא ידע שהזמן שלו קצוב בעולם. והרב שלו מאוז קינה אותו בברדקיסטי נידות, כי הוא היה ילד ברדקיסט, כאילו הכירו אותו בכל מק. הוא ניצל את הזמן, הוא עצא, הוא הכיר כל כך הרבה מעגלים שזה לא להאמין איך הילד הקטן הזה נגע בכל כך הרבה נשמות, בכל כך הרבה מעגלים.

אני זוכרת שבשיבה תפסתי את הראש הגיעו מאות ואלפים של אנשים מכל המגזרים. הוא לא חצא שום, הוא אוהב את כולם ושום דבר לא הפריד ולא ולא גרם לו לאב לאוהב את האחר. הוא היה ילד עם לב ענק ענק ענק קשה ביותר לא קל כי אני מרגישה אותו איתנו אני יכולה להגיד שאנחנו משפחה מאוד מאוחדת ואני יכולה להגיד שהרבה אנחנו עושים ביחד חן שבת חגים כאילו חשוב לנו באמת גם להורים א העניין של האחדות המשפחתית והוא היה חלק מאיתנו כאילו חלק הוא כמו בן בעבורי היה כמו בן וכשישבנו בשיבה איך שרה אמרה ביטוי יפה עמדנו שבעה לא ישבנו אבל עמדנו מאותה שנייה ששמענו את הפשורה אמרה והושתדלנו לא לעזוב ולהיות שם ופשוט כאילו באמת לתת כל מה

שאנחנו יכולים והרגשתי שאני כבר לא אותו בן אדם. כאילו מה שעניין אותי כבר פחות מעניין אותי. וגם הרגשתי ש ה אותם חברות או אותם מעגלים של מה שלומך זה היה ברור שזה היה חלילה. לא ממקום מבקר אבל זה היה ממקום של לדעת שאנחנו בסדר ומה שלא מכיר ומה שלום מגיסתך. זה היה לי כל הזמן כזה סוג של תקירה בלב. כאילו לי אולי לי יש את הבעיה שזה קצת ככה מתפרש כ אני רוצה לשמור על עצמי גיסתי מדהימה והיא באמת כל היום פועלת להנציח את עומרי בכל מישהו יש מצפה מדהים באשדוד מצפי אומרים ויש גמח חליפות לבר מצוות ולחתונות לעילוי נשמת עומרי ויש את המסע הזה ואני יכולה להגיד שגם א בגנים אירסג כסתי גננת. אז לקראת חג שבועות שינינו

את כל הפרוחות באשדוד. אמא שלי שתהיה הבריאה היא תפרה 80 פרוכות לעילוי נשמת אומרי וחלק גדול מהגנים שינו את ספרי התורה שהכל היה לעילוי נשמת עומרי וארונות קודש לעילוי נשמת אומרי. כאילו אנחנו ממש ההנצחות זה חלק מזה שאנחנו מרגישים שהיא אומר איתנו והיא מאוד שמחה ונתנה את ברכת הדרך אבל אני יכולה להגיד שאני מאמינה באמונה שלמה שאין רע יורד מלמעלה זה קשה זה ניסיון קשה א ואני מחכה לראות את הטוב אני לוקחת ממני את השמחה אגב זה מה שהוא אמר גם כשהוא נפל הוא אמר תמשיכו להיות שמחים זה המילים האחרונות שלו ולמרות הכל אנחנו בוחרים בחיים. אני בוחרת בלהמשיך לטובת כולם ואני יודעת שזה מה שהוא רוצה.