איך לומדים אהבה? | מדברות עם טלי גרנות-בשן ואפרת ברזל

אני לא מפחדת לטעות בסדר חלק מעקרונות ההתקשרות

בוא נתחיל עם זה

זה יפה שאת אומרת תלי גרנות בשן או בשן גרנות

גרנות בשן

זה יפה אני לא מפחדת לטעות כי

כי בהתקשרות אנחנו לא מנסים להצליח כשאנחנו מנסים להצליח אנחנו מתנתקים ואנחנו עסוקים בלבצע משהו כמו שצריך ובהתקשרות אנחנו מנסים להיות מכובננים לקשר ובקשר זה כמו ריקוד. העניין הוא לא להצליח. העניין הוא שאני טועה ואז אני מרגישה אותך ואני מרגישה איזה סימן ממך שמשהו היה לו משהו ואז אני מכווננת את עצמי. וככה הקשר הוא לא עובד כשמצליחים, הוא עובד כשלא נבהלים, כשטועים אלא מתכוננים מחדש. כן? זה עיקרון הכי חשוב בהתקשרות.

מה מה זה הדבר הזה שנקרא התקשרות? התקשרות זה בעצם חוק טבע שאומר שאנחנו נולדים, אנחנו מחוותים עוד מהממש מהעמוק מהבטן. אנחנו מחוותים לגדול בתוך קשר. בעצם בן אדם הוא היצור הכי תלוטי שיש. תחשבי שאנחנו חסרי עונים. אין שום יצור בעולם שהוא חסר עונים לאורך שנים כמו בן אדם. כן? כל שאר החיות עומדות על הרגליים תוך שלושה ימים והן עצמאיות תוך כמה חודשים. אנחנו שנים שנים שתלות. מה זה הדבר המוזר הזה? שהיצור הכי מפותח שיכול להגיע הכי גבוה והכי רחוק הוא הכי תלוטי. אז זה קשור

נכון? זה שאנחנו פלוטיים, תלויים במישהו, מאפשר לנו לנוח מהיסודות ולהיות פנויים להתפתחות, לצמיכה, לגדילה של הנפש, למשחק, לחקירה. אוקיי? אז התלות מייצרת דווקא את בריאות הנפש שלנו ואת הגדולה שלנו.

רגע, את הופכת פה המון דברים שאנחנו כאילו ניזונים מהם בשנים האחרונות. אל תהיי תלוטית בו, תהיי עצמאית. מה שאת מרגישה תעשי ופה את אומרת לא

נכון תעשי תעשי לי ברור

נכון אני חושב הפצע של האנושות בעיניי של הדורות האחרונים זה שהתרחקנו מתלות ואנחנו לא יודעים להיות בתלות ואז מה שקורה זה שכשאנחנו מגיעים אנחנו לא יודעים לגלות בתלות וגם החברה שלנו לא בנויה לתלות אוקיי עמהות הם והיא מקדשת עצמאות נכון והיא גם מקדשת, היא גם נותנת פידבק חיובי לילדים שהופכים להיות עצמאים הכי מהר. היא אומרת שהם ילדים נוחים וקלים. כן, זה העניין.

כן.

ובעצם חברה שלמה שמקדשת את הפצע, אוקיי? את החלל ההתקשרותי. ואז אנחנו קודם כל יש המון דברים שאנחנו אפילו לא שמים לב אליהם שלא מתפתחים בגלל זה.

פעם אחת. עוד רגע נדבר על זה. אוקי,

פעם שנייה אנחנו מגיעים לזוגיות וזה כמו רוצים או לא רוצים, פותח בום כמו איזה הזדמנות שנייה שעוד פעם ההתענה ההתקשרותית של אורות נפתחת בזוגיות ואז אנחנו נורא נבלים ואנחנו לא יודעים איך להיות בתלות ומה שקורה שם זה שאנחנו מנסים להתנגד לתלות במקום להתמסר אליה וללמוד איך לרקוד את הריקוד של התלות

כי זוגיות אמיתית יש בה תלות

אםנטי יש בטלות פתאום פעם שנייה בחיים את ממש תלויה במישהו אחד וזה הולך להיות לנצח. את לא הולכת לשום מקום ואת הולכת להיות הכי פגיעה איתו וחייך הולכים להיות קשורים בחייו והנכסים הכי חשובים שלך בחיים שזה הילדים הולכים להיות משותפים איך לא תהיה תלות אבל אנחנו מתנגדים אנחנו נבהלים ואז רגע אחד אני מרגישה את התלות ואני נבהלת ואז אני הופכת להיות בוסית את מכירה את הבוסיות

אתה לא תגיד לי מה לעשות ואני יש לי את העניינים שלי

בדיוק בדיוק או תעשה את זה כמו שאני רוצה שזה יהיה במקום להגיד וואי אני נבהלתי אוקי קשה לי או עצוב לי או אני מפחדת או אני לא יודעת איך לעשות את זה. אוקיי, את זה אנחנו לא יודעים לעשות. אוקיי? או הצד השני אנחנו מגיעים לתלות, לתלות הזאת והיא קוראת, היא קוראת בכל חברה ברגע שמתמסרים. אוקיי? אז בחברה אחת זה קורה כשעוברים לגור ביחד, בחברה השנייה זה קורה כשמתחתנים, מתמסרים וזה קורה בום. אוקיי? ואז שוב או שנעשים בוסים שטלטנים א זה או שהפוך. נסוגים. סוגים זה אומר נמנעים הולכים לבית מנהרש הולכים החוצה לשחק כדורגה לא יוד מה נשארים בעבודה לא אומרים אפילו לא מדווחים אבל בעצם נמנעים מלחזור הביתה עוד איזה פגישה במשרד עוד עוד איזה דף גמרא כי לחזור הביתה זה להיות במקום המפחיד הזה שאנחנו לא יודעים איך לעשות אותו

ואנחנו בבסיס הכי רוצים שהבית יהיה הכי טוב

אין שום בן אדם שלא שהדבר אין שום בן אדם ככה אני מאמינה שהדבר הכי חשוב לו בחיים זה לו הבית שלו והאהבה שלו והזוגיות שלו לדעתי ואחר כך האהבה שלי עם הילדים בעיניי זה אחד אין בן אדם כזה

קודם

קודם הזוגיות אין בן אדם שמח שאין לו זוגיות טובה אין דבר כזה אתה לא יכול להיות שמח כשבקשר הזוגי עוד רגע אני אסביר למה לא טוב לך ולא מלא לך אם אתה לא מקבל אהבה ואם אתה לא נותן אהבה אין אדם לא מתמלא רק מלקבל אהבה זה טעות אחת הטעות הכי נוראיות כאילו אני אהיה שמחה אם יתנו לי אם יגידו לי אם ישפחו אותי אם יחמיעו לי אם ירעיפו עליי זה לא מספיק זה חצי יש חצי שלם כי אנחנו מכוותים לתלות זה עוד לא אמרתי אנחנו גם מכוותים להיות דמויות התקשרות אנחנו מחוותים לטיפול ודאגה זה הולך ביחד ובתוך קשר זוגי אנחנו גם מטפלים אנחנו אנחנו ילד ו אני עכשיו אני בקשר זוגי אני גם הילדה ואני גם האמא כן אני גם הדמות המטפלת של

האיש שלי אז בעצם אם הוא לא מקבל את האהבה שלי אם אני לא אם הוא לא מרוצה מהנתינה והדאגה והטיפול שלי אני אני בסבל אז אנשים בסבל מזוגיות כי הם לא מקבלים אהבה ובסבל בזוגיות כי האהבה שלהם לא מתקבלת

כי הנתינה שלהם אין לה איפה לנחוט

כן או שלא מרוצה סים ממנה. יש את הקטע הזה שאנחנו לא מרוצים. לא מרוצים.

אז מה מה אנחנו עושים? כי כי אחד הדברים שכשעליתי את העליות כאן לזיכרון יש תופעה שנייה אני גם בן אדם שאולי של ילדה שלא אני מתרגשת. יש משהו כזה של ילדה ש שאסור להגיד משהו בכל רם כשהיא ילדה. והיא שומעת את ההורים נגיד בדיון או את הגדולים מדברים ובליבה היא יודעת איזו שהיא אמת רק אין לה אומץ להגיד או לא יקשיבו לה אז היא שותקת ואז אחרי כמה זמן לא משנה שנים ימים עידנים היא פתאום מעיזה ואומרת את זה ואז היא מרגישה את הרגש הזה שהיא אומר צדקתי

ידעתי וכשאני אני טיפסתי כאן לזיכרון אנחנו בבית שלחתלי עכשיו הרגשתי אחרי הרבה שנים כן אני אמא וסבתא וכבר לא בת 20, 30, 40 או 50 שכל השנים כשנגיד אבא אומר לי לפעמים הוא מרשה לי להגיד את זה אנחנו מדברים חופשי מה את כזאת רגישה אל תהיי כזאת רגישה ואני בשקט אומרת רגע אבל הרגישות שלי זה דבר טוב אז רגע ומה מה את חושבת שלבקש אהבה זה לא צריך תתבגרי כבר באמת לא לא אהבה זה משהו שאני אוהבת לתת ואוהבת לקבל בל אני לא רוצה להחביא את זה וכשאני פגשתי אותך פעם ראשונה ואמרתי את זה קודם לטרומר הרגשתי אני לא מטפלת שסוף סוף יש מישהי שאפשר לשים עליה את הראש

וולחבק אותה והיא תחבק אותך והיא תגיד כן

נכון

אנחנו צריכות אהבה צריכים אהבה וצריכים לתת אהבה רק מה אנחנו עושים עכשיו כשכשהכל הכל הסתבך,

נכון? אז קודם כל המון המון אנשים אומרים לי את בדיוק הסיפור שסיפרת כל כך יפה אני שומעת אותו המון המון. כל החיים אמרו לי שזה לא בסדר וחלק גדול מתסמיכי הנפש שלנו זה לנסות להכחיש ולהגלות ממש להגלות חלקים של רגישות של קמיה לאהבה. כן, של רצון לתת לאהבה ואומרים לנו שזה לא בסדר ואנחנו ואם את שואלת אותי הרבה מאוד סימפטומים של חולי נפשי הם משם אם אם היה ניסיון להילחם בחלקים האלה

וזה הדבר הראשון שמלא אנשים כשהם מגיעים אליי אז הם אומרים סוף סוף הגעתי הביתה סוף סוף מישהו מאשר לי את החלק הזה סוף סוף מישהו אומר שזה בריא וואו אוקיי אז זה בית

התקשרות זה בית. אוקיי? זה לא אני, זה באמת העולם הזה של התקשרות. והדבר השני שאמרת הוא באמת כואב. זה באמת מסובך. זה מסתבך. היינו רוצים שזה יהיה שהטבעי יהיה פשוט. וזה אולי זה הדבר הכי קשה במקצוע שלי. כמו שאומר, את מלמדת שזה טבע והטבע הזה הוא לא פשוט לאף אחד. אוקיי? אז איך זה יכול להיות? כי אם זה טבע זה לא פשוט. וזה כי התרבות התרחקה. אוקיי? התרבות שלנו עם המודרניזציה והמדע והשפע והניכור. אני לא יודעת איך את חיה, אבל ההורים שלי חיים רחוק. אוקיי? אנחנו לא חיים בקהילה. ההורים שלי לא מגדים, לא גידלו את הילדים שלי, לא עזרו לי כאמא. אתה ייתי? אנחנו מדברים על התקשרות, לא בקהילות, בכפרים של פעם, אמא תמכה בבת וכל הנשים של הכפר היו מגיעות וכולם היו תומכים ביולדת. היום זה לא ככה.

אוקיי? אז אנחנו התרחקנו. התרחקנו מאוד מהטבע שלנו כמו שהתרחקנו מהאדמה אוקיי וכמו שהתרחקנו מהלב הרבה פעמים ההתרחקות הזאתי היא מסבה כאב ועכשיו יש דרך ארוכה לחזור וזה הדבר הזה ומה שאני עושה בחיים שלי זה לצייר את המפה וזה מה שאני מלמדת אני מלמדת את המפה זאת אומרת כשאת רואה את המסובך הזה אצל אנשים אני רואה איפה הם על המפה זה ההבדל בינינו זאת אומרת אני מכירה את המפה

כן

איך נראית נפש כשהיא התרחקה זאת אומרת היא התרחקה מה קרה לה איפה היא הלכה לאיבוד בגלל פצע בקשר כי כל הפצעים הם מתחילים בקשר הראשוני ואז הנפש שאת רואה עכשיו בגיל 40 ושל האיש והאישה האלה כן המתוקים שכל כך מרגישים זבעה אחד עם השנייה וגם בדרך כלל כל אחד עם עצמו כזבעה להם אחד עם השנייה כן

ואני אני רואה את ואני אומרת אפ הנה כאן הם אמורים להיות ואני מזהה שהם כאן יש מפה כל מה שאתה רואה עכשיו ואני רואה את המפה אני רואה איפה הם במפה זה כמו זה כמו י זה מפה התקשרותית אני קוראת לזה אוקיי אני רואה איפה הם עכשיו אני רואה מה נפצע אוקיי ואני יודעת להפעיל את הוז ההתקשרותי שיקח אותם חזרה הביתה אוקיי זה הכל המסובך הזה צריך מפה וכאן כאן אני כן רוצה להגיד זה שבתוך החלל ההתקשרותי של הפרידה והטבע צריך ידע. זה לא בא ב לרוב האנשים בגלל שלא ינקנו את זה בחלב הם לרוב האנשים זה לא בא טבעי ושם נכנס הידע וזה מה שאני עושה בעצם זה השליחות שלי ב10 שנים האחרונות לפתח את הידע הזה ללמד את הידע הזה לטפל את

הידע הזה ולעזור לעוד ועוד ועוד אנשים לדעת לקחת לזהות מה קרה לאנשים לזהות איך הם איך הם התגלגלו את זוכרת בתחילת המלחמה שהתגלגלנו לשדה תעופה בהמן עם הוז. זה מה שקרה לנו. התגלגלנו לשדה התעופה בהמן

ועכשיו אין לנו ז. ומה שאני עושה זה מלמדת מטפלים איך לזהות איך אנשים הגיעו לשם, להחזיר להם את הוויז הפנימי ההתקשרות ולעזור להם לחזור חזרה הביתה. כשאנחנו אומרות הביתה זה אומר רגע מאוד נעים ואינטימי אחד או מתמשך של אני כאן ואתה כאן וטוב לנו יחד איך אני אגדיר את הביתה הזה

כן אני לפעמים אני ההגדרה שלי הרבה פעמים זה שהגוף של השני אבל לא מתכוון את גוף הפיזי

כן

הוא הופך להיות הבית של הגוף שלך זאת אומרת זה כמו אנחנו אנחנו הופכים להיות אני חוזרת אליך הביתה ואתה חוזר אליי הביתה לא חוזרים לבית

כן כן כן חוזרים אחד לשנייה הביתה ושם שם נחים ושם נטענים מחדש ושם פורקים את המתח שנטען כל היום. זאת אומרת זה הכל כי התקשרות זה מיליון דברים זה לא דבר אחד זה הרעיון הוא שהבן אדם השני הופך להיות ה ממלא אוקיי של כל צורקי ההתקשרות שלי לא של כל הצרכים שלי כי הרבה אנשים מתבלבלים זה שהוא מוריד את הפח זה לא צורק ההתקשרות זה עזרה זה ממש חשוב זה חשובי את זה

שהוא שוטף כלים שהוא מוריד את הפח שהוא קונה קניות זה יפה זה נחמד זה שותפות טובה

אבל על זה אי אפשר לבנות התקשרות התקשרות יש לה חוקים משלה. אוקיי? בואי. תינוקת לא צריכה שאמא שלה תוריד את הפח או שאבא שלו יוריד את הפח. זה לא מה שעושה לה בטוח. נכון? מה היא צריכה?

מבט בעיניים.

בדיוק. היא צריכה פנים אוהבות. היא צריכה קשר. ה היא צריכה לראות בעיניים שהיא מדהימה, שהיא פלא. היא צריכה, אנחנו קוראים לזה. אין לי קורא לזה. עיניים נוצות של אמא ואבא. מתפעלות.

נכון? בדיוק. חוגגות כל רגע. היא צריכה שיחקו להדעת שמחקים לה שהיא נכנסת הביתה. זה וואו כי חיכינו לך.

כן. כל יום.

זה קצת כמו בהלכות כיבוד הורים. כן. כשאבא ואמא נכנסים הביתה הילדים שלי נעמדים.

נדע.

זה זה מאוד נעים. אמא איפה?

וכו וכו וכו גם בני בני זוג.

כן.

אז רגע ש בואי נהיה רגע באמן ב הביתה. הביתה. אז הבית הזה זה והבית הזה שכשקשה לי אנחנו קוראים לזה חוף מבטחים לכן אמרתי זה המקום שחוזרים אליו סוער לי זה יכול להיות בפנים זה יכול להיות כי קרה לי משהו בעבודה עם חברה לא משנה עכשיו אני בא וכאן יש מעגן אני באה ואני יכולה לנוח אוקיי כשקשה אתה משען את אווכ הדבר השני דבר שלישי וזה מאוד מאוד חשוב אני קוראת לזה טרמפולינה זוגיות זה לא רק מקום להתנחם בו וזה לא רק מקום שאוהבים אותי, זה מקום לגדול ממנו. אוקיי? זה יש לזה מושג בהתקשרות בסיס בטוח. האיש שלי הוא המגדל שלי, הוא ה זה שעוזר לי לגדול. אוקיי? כי מה התפקיד של ההורים? הם לא רק התפקיד שלהם זה לחבק ולהראות.

התפקיד שלהם זה גם לכן אנחנו לא ההתקשרות היא לא הופכת אנשים לתלוטיים, היא הופכת אנשים ליותר גדולים. כי אם אני מקבלת את כל החום ואהבה, בסוף יש התמלאות ואז הילד מתחיל לרצות נכון לרדת מה לרדת מהברכיים של אמא ולחקור את העולם

ואז אמא הופכת להיות בסיס בטוח טרמפולינה היא יש לה את האמון שהיא מאמינה בו ואת העידוד שהיא מעודדת אותו ואת הביטחון שיש לה שהוא יצליח אוקיי אז זה הדבר השלישי אנחנו גם טרמפולינה לבני הזוג שלנו אנחנו אנחנו מגדלים אותם, אנחנו מגדלים אותם כאן שהם מקצוע אנחנו אנחנו מעודדים אותם, אנחנו מאמינים בהם כשהם לא מאמינים בעצמם

כהורים מלא אחד הכאבים הכי נוראים שלי זה שמלא בני זוג בהורות מנמיכים אחת את השנייה

אוי

במקום להעצים אחת את השנייה והם חושבים שהם עושים את זה לטובת הילדים אני מחנכת אותך עכשיו אני מבקרת אותך ומחנכת אותך ולא ולא מוצא חן ביניים שאתה עושה בערוץ לטובת הילדים. איפה זה בדיוק הפוך? אם אני מרימה עליך ומראה לך כל רגע איך אתה יכול להיות האבא הכי טוב בעולם? אין, אתה תהפוך להיות וכאן אני אומרת לך את זה, אם אני אמא מגדלת, בין הזוג שלי פוך להיות האבא הכי טוב בעולם. אמא מגדלת לא לבן הזוג,

לא לילדים,

קודם כל,

לא לילדים, לא. שוב, הילדים גדלים כי ההורים כשהורים הם בטוחים הילדים גדלים. וזה עוד משהו שאני רוצה להגיד. ממש חשוב לי. מלא אנשים שולחים ילדים לטיפול היום. זה נעשה על ימין ועל שמאל שולחים ילדים לטיפול. אני נגד. למה אני נגד? כי הורים, כי ילדים צריכים הורים. הם לא צריכים את הפל של פעם בשבוע איש זר. ומה שאני אומרת, תלכו אתם לטיפול. אם אתם תחוונכם התקשרות בתוכה באופן אורגני טבעי, בלי לעשות כלום. אתם תהיו הורים טובים יותר לילדים שלכם ואתם והילדים שלכם ירפו ואני רואה את זה פעם אחר פעם מגיעים עלי זוגות עם ילדים עם מלא סימפטומים לא טובים כשהזוגיות של ההורים נעשית בטוחה הגוף של ההורים נעשה בטוח הילדים

מרגישים את זה ומשהו פתאום כאילו האמא שלא ידעה רוך כשהיא מרגישה רוך בקשר שלה עם הבעל שלה פתאום פתאום אתם רואים היא מתחילה לתת רוח בלי שמישהו אמר לה כשאמרו לה זה קיפל אותה זה זה זה הרגיש לא טוב כן והרגישה שמבקרים אותה והרגישה האמא לא טובה וזה רק הפך יותר גרוע כשהיא הגוף שלה מרגיש ארוך היא הופכת להיות אמא רכה הילדים מרגישים את זה

אז פה אני רוצה לשאול אותך כי נגיד אני ואת מדברות עכשיו ושתינו מבינות אחת את השנייה מעולה אבל הרבה פעמים אני נתקלת בנשים או בגברים שאומרים אני אני מבין מה שאת אומרת אומרת תהלי אחד לאחד אבל אשתי היא היא כזאת היא לא רגישה או בעלי הוא לא אוהב את הדיבורים האלה של הרוך של הזה אני רוצה להקריא לה משהו מתוך איזשהו טקסט או להקריא לו הוא לא יבין את זה הוא יגיד לי מה מה זה השטויות האלה איך איך איך איכשהו מתחילים בסיס משותף זאת אחת השאלות הכי ששואלים אותי הכי הרבה אוקיי ובדרך כלל אני עונה משהו שלא מצח אין לי תשובה יש לי תשובה שבדרך כלל לא מוצאתכן בעיני אבל זאת האמת האמת היא שזה מה שקורה לכם בקשר למה האיש הרי אנחנו אינסופים הקדוש ברוך הוא ברא אותנו אינסופים אוקיי באמת יכולת נכון

אז האיש הזה נגיד הוא לא למד רוך לא למד שפה של רוך ההורים שלו לא לימדו אותו עכשיו יש לו הזדמנות שנייה בתוך הקשר למה הוא לא לומד ממחשפה של רוך אני רוצה לספר לך למה לא כי הוא לא כי הוא לא רואה בעיניים שלך את האימון בו. הוא את לא מתפללת מכל פעם שהוא עושה רוח. הוא רואה ביקורת. הוא רואה שהוא לא מספיק בשבילך. הוא רואה שאת כל הזמן לא מרוצה מזה שהוא לא עושה ככה ולא עושה ככה. את כל הזמן מחנכת אותו. את רוצה להקריא לו משהו. תפסיקי לחנך אותו. את לא המורה שלו. אם תהיי מגדלת שלו התקשרותית, להיות מגדלת התקשרותית זה לא להיות אמורה. מלא נשים הופכות להיות אמורות של הגברים שלהם. את יודעת מה זה עושה? הגברים שלהם

הם תלמידים שלהם והם בורחים מהכיתה. זה מה שקורה. בואי. היא יושבת והיא מספרת לו עכשיו גם גם בי משתמשים דרך אגב אני הופכת להיות חומר הלימוד של המורה. זה הכי גרוע. טלי אמרה.

טלי אמרה

בדיוק. בא לי לקבור את עצמי כשאני שומעת את זה. לא לא לא אל תשתמשי בי כמורה תראי הוא הפך עכשיו תלמיד את רוצה גבר תלמיד ש שמרגיש התלמיד המבויה שאף פעם לא מצליח הם בורחים מהכיתה זה לא התלמיד המוצלח בואי הוא אף פעם לא הופך להיות התלמיד המוצלח הוא תמיד הופך להיות התלמיד שלא בסדר

נכון

אז אל תהפכי להיות אמורה

את יודעת מה את עושה לי עכשיו אנחנו הרבה שנים חיינו שניתי דתיה ובעלי היה חילוני והרבה שואלים אותי גם בהרצאות גם ברחוב לפעמים איך איך איך איך איך חוזר בתשובה ואני אף פעם לא עונה כאלו אני לא באמת יודעת אבל עכשיו וטוב שאנחנו כבר סבא וסבתא את עושה לי רגע של תובנה מאוד בהירה להגיד

בטח

כשאני הייתי מספרת לרבנית קנייבסקי שנבטה אותי 16 שנה עד שהיא נפטרה עליה שלום הייתי בהתחלה בתפיסה הזאתי של המורה הייתי אומרת לו תורה תורה ציצית ציצית תפילין תפילין שאבת מה איך אתה לא רואה את זה והרגשתי מה זה צדיקה ויודעת אבל הרבנית קניבסקי הזאתי היא לימדה אותי משהו אחר לגמרי עכשיו אני קולטת דרכך משהו מה נגיד בהתחלה הוא היה שומר שבת שעה

שעה נגיד שבת נכנסת 5:25 עד 6:25 הוא שומר שבת הולך בבית ומדבר לעצמו שונא את השבת הזאת פשוט את זה הביתה מה אני צריך את הדבר הזה אחרי שעה היה מוציא שבת מצפטלוויזיה, מתקשר לחברים. כשהרבנית עליה שלום אמרה לי ביום ראשון כשהייתי באה אליה זה נקרא בית כנסת לדרמן בחוב רשבן בבני ברק הייתה אומרת לי שעה ווא

הוא שמר שבת שעה היו לה ניצוצות בעיניים היא הייתה אומרת לי רוצי הביתה תסתכלי לו בעיניים ותגידי לו איך שימחת אותי איך עשית אותי אישה מאושרת מהשעה הזאת אותו דבר שהוא עשה קידוש ואמר יומה השישי ואחרי שתי מילים הפסיק את הקידוש והייתי אומרת לו אתה לא יכול כבר לברך עד הנקודה ויכול השמיים והארץ

בדיוק

לא השתי מילים האלה הפכו אותי לאדם שמח עכשיו אני מבינה מה את מסבירה לי תמשיכי תמשיכי תמיכי

בואי בואי שנייה נדבר על זה התקשרות זה תמיד שוב אנחנו הולכים מאמא לזוגיות כל הזמן מאמאבא לזוגיות כשילד הולך צעד ראשון את שואלת אותו למה הוא לא הלך שלושה או שאת חוגגת את הצעד הראשון כולם כל שמך עומדת ויק מצמים אותו כן כאילו הוא נופל ואז כולם צורכים משמחה נכון

זה כשהוא זה בדיוק שהוא מסיים את השעה כשהוא מפסיק אז הוא צריך שתגידי לו תראה מה עשית

נכון

אוקיי אני יכוללה להגיד לך גם בטיפול זה אותו דבר אני אגיד לך מה עובד לי בטיפול יש הרבה דברים הידע והזה והזה מה משנה אנשים שהם כל הזמן אנשים לא מאמינים בעצמם ותדעליח שזה הפצע התקשרות אני רוצה לדבר על זה עוד רגע זה פצע של אמון כי הרי להיות תלוטי זה לסמוך על מישהו אחר אוקיי זה קשור גם לאמונה נכון

אז אז הפצע הכי גדול שוב כאשר ליבה אומנת נכון האומנת היונק

כן

הפ אנחנו אמור ה הדמות ההתקשרות זה מישהו שמאמין בילד ושיש לו אמון בילד ומישהו שהילד מאמין בו, סומך עליו. אוקיי,

נכון?

אז הפצע הכי גדול הוא פצע של אמון. בסדר? עכשיו שלא מאמינים בנו

וכשלא מאמינים בנו, עכשיו אנשים בגלל זה הם מפנימים גם מאמינים בעצמם. נכון?

זה מחלת הדור. חוסר ביטחון עצמי ואני לא שווה פוסטר. ולא משנה כמה הם מנופחים בחוץ. בפנים עמוק. אנשים לא מאמינים בעצמם.

אנשים מרגישים חסרי עונים, מרגישים כישלון, לא אוהבים את עצמם בכלל. ואז הם באים לקליניקה בהזה גם ותחשבי אנחנו כבר אחרי 15 שנים שהרגנו אחת לשנייה עשינו רק רע עשינו אחד לשנייה לא מאמינים לא בעצמם ולא בקשר אני צריכה לגדל אמון נכון חדש מה איך אני עושה את זה אני מגלה לחסוד הם אומרים לי אנחנו אף פעם לא נצליח בזה אני ציידת אני קוראת לזה אני צדה את הרגע הזה שהוא עשה את הדבר הטיפה אחר ממה שהוא כל הזמן אומר שהוא עושה או שהיא אומרת שהוא עושה זה ואני אומרת לו, "אתה ראית מה אתה עשית עכשיו? וואו, אתה אומר, אני בחיים לא צריך להגיד לה מילים כאלה כי אני לא מודע, כי אני לא זה וישבת פה עכשיו ואמרת את המילה הכי

הכי מדוייקת שבן אדם יכול להגיד על עצמו ואני מרימה מרימה המילה הזאת אף גבר לא הצליח כל כך מהר להגיד לי את המילה הזאת בקליניקה אני הופכת אותו עלוף העולם במילים כי הוא מרגיש אפס במילים היא טובה במילים הוא גרוע במילים נכון ככה זה הרבה זוגות

מילה כמו שמדויק כמו שעכשיו אתה אתה היית מילה כזאת אף אחד לא אמר לי אף פעם ומה שקורה פעם אחת היא שומעת שיש פה היא שומעת שיש פה גבר שיש לו פוטנציאל שהוא יודע להגיד מילים אבל יותר חשוב הוא שומע ושם הם גדלים הם גדלים כשאני תופסת את הצעד הראשון וחוגגת אותו ככה אנשים גדלים הם לא גדלים מזה שאני אלמד אותם מה לעשות אני לא מלמדת מה לעשות אני לא מורה לעולם בקליניקה שלי לא לומדים מה לעשות בקליניקה שלי אני עושה דמות התקשרות ומראה להם כשהם מתחילים לעשות צעד צד חוגגת את זה ואז הם גדלים עוד ועוד ועוד כי שוב זה טבעי אם יש להם אמון בעצמנו הם גדלים

את חסדי גילית שיש בתוכך את היכולות האלה הנה שבי מול הזוג את תופסת את המילה הזאת ואת יודעת לתת אדמה פוריה שתגדל את זה

אבל מי שלא לא יודע

מגדלים אני מגדלת אני מגדל אני מגדלת את התלמידים שלי זה מה שעושה בחשרות מטפלים לפעמים אני אומרת להם שנה ראשונה אני לומד לכם את כל הידע אין מה לעשות צריך מלא ידע צריך להבין איך הנפש בנויה לפי איך איך זה נוצר מתוך הקשר איך נראה הבריא איך נראה הפצוע איך איך זה ממש את כל המפה שנה ראשונה שנה שנייה אם אני אצליח רק ללמד אתכם רק את זה להיות המגדלים להיות את כות קורת לזה אדמה פוריה, אני קוראת לזה אור השמש.

כן.

כן. כי הם גדלים מהאדמה ואני אור שמש אני שמה פוטוסינתזה. נכון?

איך להפסיק להסתכל? כי המיינד שלנו, התודעה היא הולכת לשלילי,

נכון?

באופן טבעי. איך נפסיק להסתכל על השלילי?

אני אסביר לך.

תסבירי לי את זה.

זה הרי יש לנו שתי אופציות. זה בדיוק כי התרחקנו מהתקשרות. זה ממש חשוב.

אז זה שאלה טובה.

מעולה. את שואלת שאלות מעולה. א כי את מבינה

נכון נכון נכון

מבינה את מבינה עמוק

איך את יודעת

כי אני מרגישה

מה את מרגישה

אני מרגישה את ההתרגשות שלך

והתרגשות אני אגיד לך משהו התרגשות זה רגש ליבה שמראה שמכוון אותנו לדבר הנכון את מבינה

התרגשות אומרת שהגענו למקום הנכון

בין הרגשות ההתרגשות שלך

כן אני מאוד אוהבת להתרגש מהחיים חיים בכלל ומרגעים של תובנות נשיות שבונות בית, בעל ילדים עם את עצמנו. זה מרגש אותי. זה אני חיה מזה.

אבל רגע, מרגש זה אומר שאת חיה. זה חיבור את מבינה? את מחוברת, את חיה. זה סימן זה התקשרות בתוכה, עושה חיבור. לפעמים אני מבקשת מבורא עולם כאלי כללי שלא יקח לי לעולם בעזרת השם את ההתרגשות הזאתי מתהליכים צמהורית פשוט מבקשת ממנו על הקשרים

שלי איתו שלי איתם ואני מתפללת על האזורים האלה מבינה אותי

בטח בטח שלא יהיה תום את הלב

אנחנו יכולות להסכים שקשר הוא הדבר הכי נכון להשקיע בו ללא שום ספק. אני תמיד אומרת זה אם תשימו את הקשר, לא את הקשרים בעבודה, את הקשר המשמעותי. שוב, התקשרות זה הקשר המשמעותי. אם תשימו אותו בראש סדר העדיפויות של החיים, שוב אתם תהיו אנשים מאושרים. זה מה שחשוב.

אז נסיים בזה שאת עוזרת לי להבין עכשיו גם משהו עמוק שלא ידעתי. הרבה פעמים אני אומרת לבעלי זה שמה לא טוב מה שאני אגיד עכשיו אני לא צריכה חברות אני לא אני אוהבת את החברות שלי אבל אני החברה באמת הטובה שלי זה האיש הזה שלא נולדנו לא אני ולא הוא ככה שיודע להקשיב לי שיודע להגיד לי גם איפה אני טועה בואי נדבר על ביקורת

כי הוא יודע לשים אותי גם במקום

הוא יודע להכיל אבל הוא גם יודע להגיד לי אפה פפה מהמם.

אז אז אז זאת אומרת להשקיע בקשרים המשמעותיים שלך שזה זמן, שימת לב, מלא מלא. לא להתקמצן. בואי, אנחנו משקיעים בכל כך הרבה שטויות בחיים שלנו. אינסוף רעש ובזבוז זמן. אני רוצה לקחת משהו. אני הגעתי לגיל 44 והחלטתי שדי. הייתי עובדת מלא שעות בקליניקה, 30 זוגות בשבוע בשנים מסוימות.

וואו. א מסיימת יום, לוקחת את הילדים, חוזרת לקליניקה להצילות זוגות. היום לא נעים להגיד אחת בצהריים אני נפודת מכל העולם וכל מה שיש בחיים שלי זה משפחה. וואו.

זה האיש שלי והילדים שלי. זהו. פשוט מאוד. למה? כי אבא שלי אמר לי כמה פעמים בחיים. אנשים ביום אותם לא מתחרטים על זה שהם לא עבדו מספיק ולא מתחרטים על זה שהם לא מספיק טלוויזיה או לא עשו מספיק כסף. אנשים ביום מתחרטים שהם לא ישקיעו מספיק באנשים שהכי חשובים מהם בעולם. זהו. אז החלטתי לא להתחרט ביום. פשוט לעשות אחרת.

תודה טלי.