"אף אחד לא מכין אותנו לזה" שירה גרובר אימו של סמר עוז ישעיה גרובר הי"ד בריאיון מלא אמונה

היום אני הולכת לפגוש את שירה שירה גרובר אמא של עוז עוז היה אומר מה אני אעשה עם כל היופי הזה עם כל היופי שהקדוש ברוך הוא נתן לו ובאמת מורים ששמו מראה בכיתה שהילדים יוכלו להסתכל על עצמם ולהיות שמחים בעצמם כמו שעוז היה אתה אף פעם לא לבד דבר איתו הוא שומע גם בלי לומר ר אף מילה גם כשהשמש תשקע ומעיר בתוך ליבך אתה אף פעם לא לבד אז כפה אחרי הדרך הרופה פה כן מאיפה את מגיעה מטן מנשה בצפון ה שמון אחנו גרים שמה בלי סוכר בלי סוכה יד שמה 20 שנה 20 שנה כן בואי נלך שירה איזה כיף שאת פה מתרגשת ממש אני חייבת לדות שראיתי אותך בכל מיני דיבורים ואיכשהו היה נדמה לי שזה לא משהו שאת עושה ביום יום לא בוא נגיד

שהמציאות הזאת הביאה אותי למקומות שאני שזה לא המקום נוחות שלי כ היתי אנחנו כל הזמן שאנחנו מדברים בעלי וני אז אנחנו אומים דבר ראשון היינו מבותרים על זה בשמחה ור א לא להיות במקום הזה אבל אנחנו מקבלים את זה בידיים פתוחות ממש בידיים פתוחות ומחבקים את זה תגידי לי מה זה מה זה ידיים פתוחות א אני מדמה את זה ללידה כשאול אז יודעת השתנו ידיים כדי לקבל את הטוב הזה וכמו שאז לא שאלנו שאלות ורק חיבקנו ו חיבקנו את הטוב הזה את הש הזה וזה היה קצר זה היה ל-2 שנה ושמונה חודשים אבל גם עכשיו אנחנו פותחים את הידיים ואומרים תודה על השפע הזה ולומדים אנחנו לומדים מה לעשות איתו זה נשמע כאילו את אומרת שאת ניגשת לכל ה

אירוע הזה בסקרנות אין לי מילה אחרת שעולה לי באסוציאציה זה סקרנות כבדה אף אחד לא מכין אותנו לזה ואני לא חושבת שיש הכנה לזה ואנחנו הבנו שכל יום זה ללמוד לצעוד מחדש ומה שצעד את אתמול לא נשמור עליך למחר אז אם אנחנו לא נהיה בסקרנות הזאת כנראה שלא נצליח להחזיק את עצמנו אמרת לי כשאנחנו בכניסה שבעצם את בכלל היה לך מקצוע אחר אז בואי תספרי לנו רגע על הגלגול כי זה כן זה גלגול שהרבה אנשים מסתכלים כ מה שנקרא טוויסט רציני בסיטואציה א אני הייתי אנסית בניין מפקחת בנייה ובאיזשהו שלב עשיתי השבה מקצועית וואו זה הרבה הרבה דברים שה העיקרי זה הילדים זה מקצוע שמאוד א כן טובעני מאוד מאוד טובעני וככל שהזמן עבר אז גם

אוזי משך אותי לשמה מאוד והבנתי שאני צריכה לעשות עם זה משהו א רגע אבל למה למה עשית השבה עשיתי השבה לחינוך מיוחד למדתי חינוך מיוחד והיום גננת זה כאילו שתי עולמות זה בניה זה בניה זה סוג של בנייה אה קודם כל וזי הוא הילד השלישי במשפחה מתוך שישה מתוך אנחנו מוסיפים גם את החתן ברור שזה אז יחד איתו זה שבעה ואוזי הוא השלישי יש שתי בנות מעליו ושתי בנות מתחתיו ו16 שנה הוא היה בן יחיד ואז נולד א בן נוסף ש קראה לזה הגרסה המשודרגת שלי הופה כן א הקטנצ'יק הזה הוא היום מאוד מעט בן חמש קטן קטן וואו אז פרג זה מה מאוד גדולה זאת שלפניו גדולה ממנו ב10 שנים אז הוא ה הוא בעצם לא הספיק כל כך להיות איתו ביום יום אז מה

היה היחס ביניהם א קודם כל לאוז היה את יודעת הגיע בן זה כבר זה לא משנה הגיל לא משנה הגיל א למרות שהוא מאוד גם אהב את העניין הזה שהוא בן יחיד הוא כתוב אצלי בטלפון וז בני היורש כאילו זה שמור לו אבל היה בעינהם קשר מאוד מאוד טוב מאוד כאילו קשר של אחים שאפילו שהפער גילים כל כך גדול א זה קשר שנראה לי צריך לראות אותו כדי להבין מה מה נרקם שמה אבל אם אני אחזור רגע אחורה למה ששאלת אותי אז באמת אנחנו הורים צעירים שלושה ילדים ואנחנו בטוחים שאנחנו יודעים הכל על אורות והילד ג ואנחנו אלה שנלמד אותו ונראה לו את הדרך ור אבל הדברים הם לא ככה מה מה היה הבנתי שהוא היה שובב גדול כן כן מה ואיפה זה תפס אותך כאילו

איפה בבטן הרכה של האמהות זה תפס אותך קודם כל זה התחיל בכיתה ג' בכלל אבל עוד לפני כן א אנחנו ראינו שעוז כל סיטואציה שקוראת והוא צריך לספר מה קרה באותו א באותה סיטואציה הוא אומר את האמת מת הוא אף פעם לא שיקר ולמה את אומרת כיתה ג' מה קרה אז כי בכיתה ג' הכל התהפך זאת אומרת מבחינתנו הילד הוא רגיש הוא עקשן מאוד מאוד הוא מלא שמחת חיים אבל בגיל קטן כנראה התכונות האלה הם תכונות שלא הלכות טוב א בכיתה בכ שלא להגיד מעצבנות ומתישות נכון אז זה ילד זה לא ילד שמדבר אבל הוא מאוד מאוד רגיש והוא ילד מאוד עקשן לדרך שלו והוא ילד שובע ושמח ואני מוצאת את עצמי מגיע לבית הספר המון עד כדי כך ששאלו אותי אם אני עובדת

בבית הספר ווא אבל מצאנו את עצמנו עומדים מולו ומנסים להבין למה זה קרה ובאיזשהו שלב הבנו שהמקום הזה לא נכון ואנחנו צריכים לעמוד לידו ולראות דרך העיניים שלו מה הוא רואה ולקחנו אותו לטיפולים ל יועצות חינוכיות לפסיכולוגית באמת חיפשנו עזר א לא לא כי אנחנו עוד לא היינו שמה אני עושה קצת פסט פורוורד ואני שומעת שמתחיל להיות ממך מתחילה להיות א שוטפות אחרת לגמרי לגמרי מסע אני קוראת לזה מסע שאם חשבנו ש אנחנו המחנכים ואנחנו המלמדים אז עוז היה המורה שלנו לחינוך והוא דייק אותנו בעורות שלנו והוא גידל אותנו לתוך העורות הזאת אה והוא לא בסוף הילדים לא מלמדים מחנכים אותנו הם מאתגרים אותנו למקומות שאנחנו צריכים

כאילו להתיישב טוב על הכיסא וליישר את הסמכות שלנו בתוך הבית זה זה מתיישב על ליבך המשפט הזה כי כ כשאנחנו מסתכלים על הילדים שהם הם המגדלים אותנו זה לא באמת ככה הם אולי מגדלים את העורות שלנו בדיוק מרחיבים ג טיבות לגמרי אז בואי נתחיל רגע אני יודעת שעברו ארב וחצי כן חודשים שזה עוד מעט חמישה חודשים שזה מעט או הרבה מבחינתך אה וואוו זה שאלה קשה כי זה מעט כי זה מעט זמן וזה הרבה כי הגעגוע הוא עצום וגדול והכאב הוא לפעמים בלתי נסבל אז קודם כל אוזי כשהוא א כשהמלחמה התחילה אז א הוא היה נהג ממפ וכשהם התחילה הלחימה אז ה ביר מה זה ביר בחיר הוא היה בנסה קרבית כן וכש הלחימה התחילה אז המפי נתן לו תפקיד נוסף להיות

הקשר שלו מוכר אני לאלא לא מבינה בזה ולא חיים כל הזמן היה אומר לו אתה מבין שזה תפקיד ע אחריות תפקיד שהרבה חיילים היו רוצים אבל אוזי כמו אוזי הצניעות והזה זה שטויות זה לא לא וכשהתחלתי היינו איתו בקשר בתחילת הלחימה אוזי נולד יומיים אחרי שמחת הורה אז בשמחת הורה היינו אמורים לחגוג לו יום הולדת והקפיצו אותו אז לא הספקנו לחגוג ויום הולדת 20 יום הולדת 20 כן ו יצא נסע לעוף ובאיזשהו שלב גם מתנתק הקשר זאת אומרת הואלי היה עם פלאפון תקופה מאוד מאוד ארוכה מה זה תקופה ארוכה בפעם הראשונה שדיברנו איתו זה היה אחרי שבעה שבועות משהו כזה שבעה שבועות לא שמעת ממן כלום קיבלנו דרישת שלום וואו אר זה ארוך כן זה ארוך א

ולפני בחנוכה ראינו אותו פעם ראשונה אז לא ישן בלילות לא והלכת בבוקר להיות לעבודה כן כן כן ונעלתי של כמה של 27 ילדים אומרת את באה בבוקר את יודעת שהראש שלך ממש לא שם ונכון ואני מגיעה לשם ואני רואה את הילדים וכמו שאמרתי לך מקודם אוזי הוא המורה שלי אז הוא גם שמה היה נוכח ויש שמה ילדים שאהבות מגוייסים או אחים מגוייסים ואת מבינה שיש לך אה תפקיד להראות להם שאנחנו עדיין עם ראש מורה ואנחנו עדיין מחייכים גם אחרי שהוא נהרג באתי לבקר בגן כדי להראות להם שכל מה שדיברנו זה לא מנותק כאילו את אומרת הסתכלתי על הילדים עוד לפני האירוע הסתכלתי על הילדים ואמרת יש בהם כוחות שאני יכולה ממש במילים שלי להסתכל ופשוט

להוציא את הכוחות מהמהם ולהגיד ילדים זה תקופה קשה אבל אנחנו נסתדר ואתם תהיו בסדר ואנחנו נ בסדר אחד אחד מתאים את השני כ גם הם לי וגם אני להם כאילו זה היה מבחינתך את באה באמון מלא שאת לא עכשיו עושה דיכאון בגן אלא להפך לגמרי הדבר היחיד שהפעיל אותי זה היה הפלאפון ואז באמת הטלפונים הראשונים שמגיעים והביקורים שהוא כבר מגיע א אוזי אף פעם לא רצה להדאיג אותנו ואף פעם לא רצה לצייר אותנו וזה גם חלק מהמסע שעברנו איתו ואז ישנתי טוב לילות ישנתי מצוין את יודעת שירה כשהכנתי את השיחה שלנו הרגשתי שאני כותבת אה דברים שהם כאילו שאו לי שככת ש מה שאת אומרת שהוא שכנע אותכם שאיין מה לדאוג אין מה לדאוג זה פוזיציה אחרת

בנפש נכון עכשיו אנחנו לא נולדנו אתמול אנחנו יודעים מה זה מלחמה אבל אנחנו רוצים להאמין למה שאנחנו רוצים להאמין זאת אומרת זה באמת באמת סיפור גם של סיפור אישי לגמרי אם כמו שאמרת מקודם שהוא היה ילד של אמת שהוא אף פעם לא שיכר אז מבחינתנו גם מה שהוא סיפר היה אמיתי רק שהוא בחר מה לספר הוא לא שיקר הוא בחר ממש מה לספר אז בראש אתה מבין שזה מלחמה וזה מסוכן אבל אתה כמו שאמרת אני בוחרת במה שאני חושבת שזה כלי מדהים לחיים הרי לא באמת אפשר להתכונן לזה ואז איכות החיים תוך זה לא משנה מה זה יהיה גרוע אז בשביל מה לחכות אולי גם לא י אומר זה נשמע מאוד פשטני אבל נראה לי שככה עבדתם לפחות גם אנחנו עבדנו ככה אז כן אז

לאלא לא דאגנו ישנו טוב בלילה וגם בשבעה שאלו אותי הרגשת משהו כשזה קרה אז לא לא הרגשתי אני יותר מזה אני צחקתי אמרתי זה קרה בחמש אפנות בוקר הוא נהרג ביום א בשבת שבת אמרתי כל כך מתאים לו להגיד אל תעירו את אמא שלי תנו לה להמשיך לישון זה כל כך הוא אז לא לא הרגשנו ומשהו שכן לא היה אופייני לאותו שבת זה אני אוהבת להישאר בבית בשבתות לא לצאת מהבית ודווקא באותה שבת בבוקר לקחתי את הנכד ואת הבן הקטן והלכנו לבית הכנסת חזרנו הביתה וככה בסיבות 11 התכוננו לשבת לאכול אני הייתי במטבח הכניסה הדלת כניסה שלנו היא בדיוק לכיוון המטבח ולמזלנו גם הבת ה ועה כמו שאמרתי הייתה איתנו בבית וכולם ישבו בסלון ונקישות בדלת שאני

אומרת זה נקישות שאתה שומע נקישות אתה יודע שאתה מכניס מישהו הנקישות האלה מכניסות אותך לאיזה מקום אחר נקישות בדלת והחתן ניגש לפתוח את הדלת והוא פתח והלך אחורה עכשיו אני אוסיף שיש לנו כלבה בחצר הכלבה של הבן של אוזי והיא לא נוחה וואוו שהם הגיעו אז גם היינו בטוחים שזה מישהו שאנחנו מכירים והם נכנסים ואייך הבת שלי הגדולה אמרה לי הסתכלנו עליכם והבנו מה הדרך שצריך עכשיו להיות אתם הבתם לנו את הדרך כי ברגע שהם נכנסו זה כוח שאי אפשר להסביר אתה מרגיש כאילו מישהו מחזיק אותך כמובן שצער גדול נכנס באותו רגע הביתה אתה יכול להרגיש אותו מישהו פותח לך את הפה ומנסה בכוח להכניס לך משהו שאתה לא רוצה צער מאוד מאוד

גדול אב מצד שני גם המון כוח אתה מרגיש איזשהו עצמה ותגידי הכוח נבע מהילדים מהתפקיד שלך יכול להיות שזה מהילדים שהיו שמה כי אתה מבין את התפקיד שלך ויכול להיות שזה מה זה יכול להיות אני בטוחה ב100 א שזה מהאמונה קודם כל שאתה מבין שזה אתה לא מנהלת העולם אבל כבר אז יכולת לגעת בדברים האלה שזה באמת אה אני אני אגיד משהו שהוא נשמע קצת זה אב תגידי תגידי אני מתחילת המלחמה באמת הסתכלתי ברעיונות באמת כל מיני אמאות שקולות ואלמנות ו ואתה שומע את העוצמה ואת החוזק ואתה אומר יש באמונה משהו ש שאי אפשר להסביר ואתה מחנך את הילדים שלך על הדבר הזה שמגיע שעת האמת אתה לא יכול להשליך את זה חייב להוכיח הנה לזה חינכתי

היייתה התפרקות אתה יושב אתה בוכה ואתה מנסה להקל את הדבר הזה א אבל באותו זמן אתה גם מבין אתה מבין שמשהו נשמ קצת לא זה אבל משהו גדול קורה פה זה אני יכולה להתחבר על משהו שהוא יותר גדול ממני גדל מה מהדבר אבל א א נשמע גם שזה שכל הילדים היו בבית והיה שבת איכשהו שבת נותנת בכלל אנחנו אמרנו שאנחנו קיבלנו מלאכים בכניסת שבת וקיבלנו מלאכים בשבת זה וזה אווירה אחרת לגמרי אנחנו גם לא רצינו שאנשים ידעו זאת אומרת בגלל שזה היה בשבת כשהם נכנסו ביקשנו מהם לסגור את הדלת ואמרנו להם זה נשאר פה עד מוצאי שבת זה כוחות שאני אני אני קראתי אתזה ואני אמאל'ה איך זה אוזי מ-1 בבוקר עד מוצאי שבת קיץ אמרתי לך שאוזי לא לא רצה

לצער ואנחנו אמרנו אנחנו לא מצערים אף אחד בשבת וזה היה חשוב לנו היה חשוב לנו כבר אז הוא לא מציר אנחנו לא שומרים על השמחה של השבת לגמרי נשמה ענקית וגדולה ש שמלווה אותנו ליוותה אותנו ומלווה אותנו והוא ידע את זה שאמרתי לך שהגעתי לינ חיית הורים זה הייתה אמירה שלו אז בוא ספרים מה זה היה המחיה ורים אה כשבכל המסע הזה שעברנו איתו ביחד הוא הוא עבר לבד ואנחנו עברנו לבד וביחד כל הזמן הוא אמר אמא היה צריכה ללכת לספר להורים אחרים וללכת ללמוד כדי שזה יהיה את חייבת ללכת כי גם אמרתי לו אמרתי לו בגן אתה המורה שלי אם יש לי איזשהו אתגר בגן אני ישר מדמיינת אותך מולי ואמא את יודעת מה צריך לעשות אז מה הסיפור הזה עם

המראות של מורים וואו אה קודם כל ספרי מהתחלה כי אני כל כך התלהבתי מזה ש אה אוזי ילד יפה קודם כל ובכל המסע הזה שהוא עבר זה היה מסע גם פנימי שלו ובוא נגיד סביב גיל 16 שילדים אמורים אנחנו רגילים שילדים שותקים בגיל 16 זה מסתכם בסבבה וזה אצו זה נפתח הוא הגיע למקום מאוד איך שהוא אמר זה ב בגיל 18 אחד הדודים שאל אותו מה שלומך וציפה לשמוע סבבה הכל טוב משהו כזה ועוז אנה לו אני בשלמות בגיל 18 כן אנחנו יודעים שהוא היה בשלמות א הוא היה עומד מול רעי כל רעי אפילו בחלון שהוא היה משתקף והייה אומר כמה יופי מה עושים עם כל היופי הזה אנחנו היינו צוחקים ה אמרים לו עוז מזל שיש תקרה שלא תעוף א ובתור אמא היית אומרת

לעצמך רגע הוא יש לו איזה בעיה ב לא כי אני ידעתי ש בהתנהלות שלו ובהתנהגות שלו וב איכשהוא בסביבה עעם המון המון צניעות אמרתי לך שאני שזה נשמע כאילו אנחנו כותבות את אותו סיפור על שאולי ועליו ואני שומעת גם שבעצם הוא אומר את מה שאנחנו אני חושבת שכולנו צריכים ללמוד נן בואו נעוף על עצמנו כי רק ההבדל הוא שהוא לא חשב ה לאנן כס את זה לעצמו לא אני לא חושבת שהוא ידע והבין לא אני לא חושבת אני חושבת להפך א סיפרנו על זה בלוויה והוא נהרג בסון הנמרה הם היו שמונה חבר'ה בתוך הנמרה ו באיזה תאריך בת וסיון הנמרה קיבלה טיל והתפוצצה והציוד האישי שלו היה איתו בתוך הנמרה וכשהגיע הציוד שהיה בבסיס אז ככה התחלנו לחפש משהו

שהוא מעבר למדים ומצעים ו מצאנו את הארנק שלו ובתוך הארנק היה פתק שהם היו שואלים אותי תכתבי תכונות על עצמך אז הייתי מגרדת החמש שש גג אני גם פה על עצמי עכשיו כן הוא הגיע לכמעט 30 תכונות של עצמו של עצמו זה זה הפתק הק זה הפתק שהיה ב הוא כתב את זה שלושה שבועות לפני שהוא התגייס לזמנים שאם ה ירגישו ככה למטה הוא יוציא והתחזק מזה את מרגש בצורה יוצאת דופן רק לחשוב שבחור בן 19 כתב על עצמו את יודעת שתמיד הייתי מכינה את הילדים לרעיונות בצבא ואחר כך בעבודה והייתי אומרת להם ישאלו אתכם מה לא טוב בכם ואתם ישאר שולפים ועכשיו תגידו לי מה תשלו מה טוב ותמיד נתקעים נכון כי זה אנחנו מחנכים אותם לזה אני בעניין הזה

חושבת שיש לנו הרבה הרבה מה ללמוד כמו שאת אומרת מהילדים איך איך א לעשות איזה שינוי בלי פחד הזה שדיברנו עליו אז הוא יוצא בעצם לצבא ומתחיל להוכיח את כל התכונות האלה כתכונות שהם גם הסיפורים שהגיעו אלינו מהחברים שלו בישוב מהחברים מהלימודים שבכלל מבחינתנו המקום שהוא למד בו זה היייתה מתנה א איפה הוא למד הוא למד בברוש לסרה שזה בבקעה א הוא הגיע לשמה כי הוא באמת חיפש את המקום ש שיראו את הטוב שלו ואת ה מצא את המקום הזה הוא מצא אנחנו נפלנו כשזה כאילו הוא למד אני לא אפתח הוא למד בבית ספר אחר ו ואז הוא הבין שהוא באמת ילד של אמת ושהוא הרגיש שזה לא מתחבר לאמת שלו אז אתם שם אני פה כאילו זה הביל אותך שהוא עזב

זה הביל אותי כי אוקיי מה עכשיו נראה לי גם אתם אנשים של מסגרות מה זה הדבר הזה ממש והוא אמר לנו אל תדאגו יהיה בסדר ואז הוא בא ואמר אני רוצה ללמוד בברוש ונכנסנו לגוגל לראות מה זה בראש ונפלה לנו לסת נו כאילו מה לך ולמקום הזה ואת יודעת מה זה המירה גם לא נכונה כי כשאמרנו לו מה לך ולמקום הזה המירה הייתה צריכה לאמר מה לנו ולמקום הזה הרבה פעמים זה מה שמניע אותנו נכון ואנחנו צריכים לדעת ש שהם זה לא אנחנו זה באמת תנועת נפש לא פשוטה כי הרבה פעמים זה נראה לנו שזה זה לא רק לא אנחנו זה הרבה פעמים נגד אמרת שהוא הלך בלי כיפה נכון א אני אספר גם א היה איזה ערב אחד שהוא קרא לי לסלון והילד יושב על השפה ובוכה ואני

רצתי בראש מה עכשיו קרה מה אתה הולך לספר לי למה אתה בוכה מה עשו מה א אני אומרת לו אוזי מה קרה ואז הוא אומר לי אמא אני כבר לא יכול זה אני לא דתי בן כמהה הוא היה בן 17 והסתכלתי עליו ואמרתי לו החמוד שלי זה שלך זה לא שלי את מהממת תקשיבי כ אני חושבת זה קשה לשמוע את זה זה קשה אבל תגובה כזאת ככה מהבטן זה ו כי זה מה ש היה צריך לשמוע כל פעם זה רץ לנו בראש הדבר הזה של א זה המסע שלו זה המקום שלו פה בעולם לא שלנו אני לא יכולה להלביש עליו ברור שיש לי תפקיד פה בעולם בחינוך שלו אבל בסופו של ד זה בחירה שלו ואני לא יכולה לקחת ממנו את הבחירה הזאת שגם ניתנה לי אוקי כאילו אבל אז אתה מבין שאתה גם חי בכמו שאמרת

כאילו איך מסתכלים עליי אתה חי בקהילה זה שירה אני מרגישה שאנחנו יכולות לשבת ולהמשיך ולהמשיך ולהמשיך לדבר ש יוצא פה נער פשוט שוה לב שקשה לחשוב שהעולם ממשיך בלעדיו אני חושבת שהעולם לא לא העולם ממשיך איתו זאת אומרת אני חושבת שזה נכון נורא להגיד את זה איתך שהרבה פעמים הנאמנות של אדם נראית לנו כאילו אני נאמן לאדם שהלך אני לא יכול להמשיך אין לי אין לי חיים בלעדי ואני לצערנו יש אנשים שהם חיים מתים לא מצליחים להרים ראש ואני כרגע אומרת עם חיבוק אחד גדול לכל מי שמוצא את עצמו באיזשהי סיטואציה ומה זה אפשר להבין כב הוא גדול ועדיין נדמה שאתם מבינים שהנאמן לאוז היא היא לחיות אותו בחיים ולהמשיך את האור שלו

ולהמשיך את ה את הדבר הענק הזה אז איך איך נראת שבת אצלכם וואו אני יכולה לומר שאחרי השבעה א זאת אומרת אנחנו הלווה הייתה יום ראשון זה ואז כאילו היה את השבת שהיא עקרון היה הסוף של השבה אבל היא היתה כאילו חלק מה שבעה ומאוד פחדנו כאילו מה הולך להיות עכשיו ובשבת אחרי זה ז השבת הזאת אתה עדיין טוף שבת אחרי זה אתה צריך לברך את הילדים וגם שהוא לא היה בבית הייתי שמה ככה ידיים באוויר שאני מברכת אותו ואתה עם כאב עמוק מאוד מאוד גדול אני אומרת זה כמו התכווציות של ציירים של עדה מש ככה כאב שאתה ואני מעבירה את התפקיד ואני אומרת לו עכשיו אתה תברך אותנו וזה קשה ושבתות ב-1 בבוקר מקבלות משמעות כי אתה מגיע לרג זה

שזה קרה ופיקה בדלת בשעה הזאתי לא קלה אבל א אנחנו לומדים לצעוד ולומדים גם ל לא יודעת אם קוראה לזה ליפול ליפול זה לגמרי מילה טובה פה אבל זה ליפול ולקום ולקום ואנחנו מאפשרים לעצמנו אנחנו מאפשרים לעצמנו גם הילדים בבית יודעים הכרית לא סופגת אנחנו נבכה איפה שאפשר ונבכה מתי שאנחנו רוצים ואין כזה דבר א להתחבא להתחבא אז מה את מאחלת לך ולי ולכל האמות שעוברות את המסע הבלתי נסבל הזה קודם כל שניהיה ראויים להם להיות ראויים לדבר הזה להגיד עלינו אנחנו יפים כפרטי אנחנו יפים כמשפחה אנחנו יפים כעם אז ראויים זה להמשיך להמשיך את אוטו להמשיך את ה כאילו הוא אומר את המשפט הזה עוד פעם ועוד פעם וד דרכך דרך הילדים

לגמרי לגמרי לגמרי אני חושבת שהוא א הרצון הזה להיות עטוף אני חושבת שגם אנחנו צריכים להרגיש שאנחנו עטופים אז אני באמת מאחלת לך שכמו שאנחנו ככה לוקחים את המסע שלנו עם עוזי גם אם שאו לי ואני חושבת שביחד כולנו נמשיך את הדרך הזאת ואני חושבת ש בלי מילים חיבוק מאמא לאמא אני חושבת ש יכולה להבין בדיוק מה הלב שלי מרגיש אז אני מאחלת לך באמת להיות מחובקת כל הזמן ב בדבר הטוב הזה תקשיבי אני מרגישה שאני דבוקה לכיסא אני יודעת שאנחנו צריכים לסיים את פשוט יש לך גלים של נחמה זה קלישה אבל באמת אני יושבת אני אומרת טוב איתך אני אצליח לעבור כל דבר אז מ גלים של אוזי גלים של אוזי גלים של עוז תודה רבה רבה שבאת ותודה על

הנעימות הבאמת מדהימה שאת משרה פה אני חושבת שזה לימוד עצום תודה על הזכות באמת להיות חלק מהדבר הזה אתה אף פעם לא לבד אתה אף פעם לא לבד