פרשת שמות: בזכות נשים צדקניות נגאלו עם ישראל - הרבנית חגית שירה (עם כתוביות בעברית)

שלום לכולן. מספר הבן איש חי הקדוש סיפור מדהים על אישה אחת שבעלה קנה לה תכשיטים יקרים, יהלומים מעוצבים מהממים. והיא הלכה לחברה שלה והראתה לה: "תראי מה בעלי קנה לי: טבעות, שרשרת, צמיד." החברה התפעלה ובירכה אותה מכל הלב, "וואו, איזה מדהים! תתחדשי. שתענדי אותם בשמחה, בשמחות, בלב שמח." והחברה ביקשה גם היא, "תראי לי גם אַת אֶת התכשיטים שלך." החברה אמרה לה: "רק רגע, "תחכי טיפה ואני אראה לך את התכשיטים שלי." היא הלכה וחזרה אחרי כמה דקות, והביאה לה את הילדים שלה. "הנה, את רואה? אלה התכשיטים שלי. "הם באמת כמו יהלומים, יפים, מחונכים, איזה נועם יהודי, "איזה טוהר על הפנים, איזה אושר." ואומר על זה רבי יוסף

חיים מבגדד, הבן איש חי הקדוש, שכל היהלומים שבעולם לא ישוו ולא ידמו לאצבע אחת של ילד יהודי. היום נדבר על ילדים. היום נדבר איך בזכות נשים, בזכות אימהוֹת ואימהוּת נגאלו, ובזכות נשים ניגאל בקרוב בקרוב. אנחנו בחומש חדש, חומש המתנות, חומש שמות. החומש הזה אוסף בתוכו כל כך הרבה מתנות ואוצרות, והוא נקרא חומש הגאולה. מי רוצה גאולה? נכון שהפרשה פותחת בשעבוד מצרים, בחושך, בהרבה צער, אבל עוד בתוך הפרשה נולדת הגאולה. בתוך הפרשה הזאת המלאה בקושי ובצער, בתוך הפרשה הראשונה לחומש הזה, נולד משה רבנו מושיען של ישראל. בואו ניגע טיפה בשעבוד המר שעברו אבותינו במצרים בעבודה קשה, בעבודה ממררת חיים. הגברים עובדים

בפרך, וגם עובדים עבודות של נשים. המצרים היו אומרים לגברים, תקום, תלוש, תאפה, תתפור, תרקום. היום זה מעצבן גם נשים, תארו לעצמכם גברים. ולנשים הם היו אומרים, תמלאי חביות, תבקעי עצים, תלקטי ירקות. היו מתעללים בעם ישראל. חשבת פעם מה זה להיות אישה במצרים? מה זה להיות אישה בלי תקווה? בלי רגע אחד מרגיע ומשמח? ולמרות הכול, דרש רבי עקיבא מדרש מדהים על הפרשה הזו. כשהיו הנשים הולכות לשאוב מים, היה הקב"ה מזמן להן דגים קטנים בתוך הכדים. והיו הנשים מכינות שתי קדרות: אחת של מים חמים ואחת של דגים. והיו לוקחות את זה לבעלים שלהן, שם בתוך החושך, בעבודה הכי קשה שיכולה להיות. ובתוך מצרי השדה במקום צנוע, היו רוחצים

הגברים את גופם השבור במים החמים והמנחמים האלה, והיו הנשים מאכילות אותם דגים ומרגיעות אותם ומשמחות אותם והיו מתעברות. אמר רבי עקיבא: "כיוון שהגיע זמן לידתן, "היו הולכות ויולדות בשדה תחת התפוח, "שנאמר: 'תחת התפוח עוררתיך."' היו יולדות והיו אומרות להשם: "אני עשיתי את שלי, עשה אתה את שלך." ומיד היה הקב"ה שולח מלאך משמיים, והיה חותך טבורם של התינוקות, ורוחץ אותם, וממציא להם שני עיגולים של אבן; אחד מוציא להם שמן, ואחד מוציא להם דבש, שנאמר: "ויאכילהו דבש מסלע ושמן מחלמיש צור." והיו גדלים נפלא ובאים וחוזרים לבתיהם, עדרים עדרים, שנאמר: "ותבואי ותגדלי בעדי עדיים." אומר המדרש: "עדרי עדרים." איזה כיף.

והיו האימהות שואלות אותם: "מי גידל אתכם? מי טיפל בכם"? והיו עונים: "בחור אחד נאה ומשובח היה מטפל בנו." מי זה הבחור הזה? והתשובה התגלתה בקריעת ים סוף. כשהיו ישראל על הים בקריעת ים סוף, כשראו את השם יתברך נגלה אליהם, הצביעו ואמרו: "זה, הנה זה שטיפל בנו, זה שגידל אותנו," שנאמר: "זה אלי ואנווהו." ואתן יודעות מה? עם כל הדבר הזה, הגברים במצרים לא רצו ילדים, ובצדק. למה? שיהיו עבדים? שהבנות תהיינה שפחות? למה? שיגדלו לתוך המציאות המרה והרעה הזאת? שיזרקו אותם ליאור? שיטביעו אותם? והנשים, הנשים לא ויתרו על היהלומים, והיו מפיחות בגברים תקווה. הן היו מאמינות שעוד תבוא גאולה. ובאמת המצב היה קשה, עד שעמרם

שהיה גדול הדור, גירש את אשתו יוכבד ונתן לה גט. איך אפשר ללדת פה ילדים? איך אפשר? פחד, חרדה, מוות. עמרם לוקח אחריות. הוא לוקח אחריות ציבורית. הוא מבין שזה מה שנדרש ממנו ברגע הזה. הקץ לילודה. אי אפשר. רק ככה לא ייוולדו ילדים למוות. ובני ישראל רואים אותו ועושים כמותו: הם מגרשים את הנשים שלהם. והנה ילדה קטנה. מה אומרת לו מרים בתו כשהייתה בת חמש? אומרת לו בתו: "אבא, גזרתך קשה משל פרעה." איך בתו של גדול הדור מדברת? אבל עמרם מרגיש שהילדה מנסה להסביר משהו, והוא מקשיב לה. היא מסבירה לו, אבא, פרעה גזר רק על הברים, ואתה גוזר גם על הבנים וגם על הבנות. נכון, הגזרה של פרעה קשה; כל הבן היילוד להשליך ליאור.

אולי יהרגו את כל הבנים, אבל הבנות, הנשים, הן תוכלנה להמשיך את קיומו של עם ישראל. ועמרם שומע את בתו ומחזיר אליו את גרושתו, וכמו שהוא עושה עושים כולם. אומר המדרש: שישים ריבו יצאו ממצרים. שישים ריבו. אם לא היו יולדות, מי היה יוצא משם? צריך עם כדי לגאול, וזה הכול בזכות שלא ויתרו על היהלומים. למרות הכול, למרות כל המצב הקשה שהיה שם. מגלים לנו חז"ל שיש הקבלה ברורה בין הדור של אז במצרים לבין הדור שלנו היום. זה אותו דור. הניסיונות אומנם שונים, אבל עצומים וכואבים לא פחות. מצב כלכלי, ילדים שנופלים לכל מיני מקומות אבודים, בעיות כאלה ואחרות, פחד מפני הבלתי נודע, איך נסתדר? מה יהיה? המצב הביטחוני, המצב

במדינה, צריך לתת להם היום כל כך הרבה. אל תוותרי על גרעיני הנצח שלך. אל תוותרי על היהלומים שלך. את תעשי את שלך, והשם יעשה את שלו. תזכרי שכל ילד הוא נכס, כל ילד הוא נשמה, וכל אחד הוא אור גדול. ואפילו אם הוא נופל, חס ושלום, השם נמצא איתו. ילדים, עם כל היגיעה והצער שבגידול שלהם, הם האוצר הכי יקר שלנו. ואם קשה, את לא יכולה לעקוף את זה. אל תנסי לבנות גשר עוקף צער גידול בנים, כי לכל אישה יש מכסה של צער גידול בנים שהיא צריכה לעבור בעולם הזה. אם תלדי אחד - זה יתמקד באחד, ואם תלדי עשרה - זה יתחלק בעשרה. עדיף צער גידול במשפחה ברוכה וגדולה, מאשר, חס ושלום, צער באותה מידה כשאת חס ושלום סוגרת את השפע של

הילודה. כל תינוק נולד עם המזל שלו, עם הפרנסה שלו, עם הברכה שלו. ילדים הם שמחה, ילדים הם ברכה, ילדים זה לא מסוכן. אנחנו חיים בדור של תיקון, ויש הבטחה ל"בלתי יידח ממנו נידח," כל נשמה שזכית להביא לעולם מגיעה לתיקון שלה, ואת זו שזוכה לעשות את זה. ואפילו אישה שהפילה, חס ושלום, או ילדה תינוק ונפטר, חס ושלום, יש לו חלק לעולם הבא. זה לא לחינם. יום יבוא וכל אישה תיפגש עם כל נשמה ונשמה שהיא סייעה לה להגיע לתיקון שלה. וכך זה גם עם ילדים מיוחדים. תעשי את שלך, והשם יעשה את שלו. ובינתיים את זוכה לשכר ענק. תראי את בתיה בת פרעה. כתוב בספר 'מעולפת ספירים,' שבתיה בת פרעה נמצאת בהיכל הראשון בשמיים, ויחד איתה

נמצאת אביגיל הנביאה, ואלפים ורבבות של נשים צדקניות נמצאות ביחד איתה בהיכל הזה. ושלוש פעמים ביום מכריזים בכרוז, שהנה דיוקנו של משה רבנו הנביא הנאמן, הנה הוא בא. ובתיה יוצאת ורואה אותו דרך מחיצה, ומשתחווית לו ואומרת: "אשרי חלקי שגידלתי את האור הזה." וזה העונג הכי גדול יותר מכל התענוגים. ובספר דברי הימים משה רבנו מוזכר כבנה של בתיה בת פרעה. בזכות מה זכתה לכל זה? בזכות הושטת היד שלה אל התיבה. היא יוצאת לרחוץ ביאור, היא רואה את התיבה מרחוק, והיא עושה את מה שהיא מסוגלת. מה היא מסוגלת לעשות? להושיט את היד. והשם עושה לה נס, והיד שלה מתארכת, והיא מקרבת את התיבה אליה. כמה שכר בזכות הושטת יד אחת? אמר לה

הקב"ה, משה לא היה בנך, ואת קראת לו בני. אף את לא בתי, ואני קורא אותך בתי, שנאמר בת-יה. תדעי לך שכל טיטול וכל קינוח אף וכל הקשבה וכל לטיפה, כמה שכר? כמה? על המאזניים בעולם הבא ישימו לך את כל הסירים שבישלת והכביסות שכיבסת והכלים ששטפת והריצות שרצת וקמת בלילה, וכל שנייה ושנייה שאכלת כדי שיהיה לך כוח בשבילם, וישנת כדי לצבור כוחות למענם. אסיפות ההורים והריצות לחוגים והמקלחות והכלים, והקניות והסידורים. הכול, הכול. הכול נרשם ונמדד. כמה שכר. כמה שכר, אבל גם יהלומים. יהלומים שהם שלך. הם השותפות שלך עם בורא עולם. אז ילדים זה שמחה. ועוד משהו חשוב לסיום: רחם זה מלשון רחמים. מי שפותחת את הרחם, זוכה לרחמים

גדולים מהשם יתברך. אז יהי רצון שנזכה לבשורות טובות, לגאולה בקרוב. שבת שלום. עריכת כתוביות: אורטל זגורי