הרב זמיר כהן - מדעים ויהדות, פרק 3: בריאת המאורות HD (כתוביות)

שלום וברכה וערב טוב. אנחנו נמצאים בהרצאה השלישית בסדרת תורה ומדע. והיום אנחנו נתבונן בע"ה במה שנוגע לאסטרונומיה ויהדות, בריאת המאורות, הכוכבים, נראה קצת מהפלאות, מהדברים שמסתתרים מאחורי וגם בנקודות שיש בהן מוסר השכל לחיים, לחיי היום-יום. נפתח ראשית בפסוקי התורה: אז כאן כתוב שהקב"ה נותן הוראה שיהיו מאורות. כלומר, שני כוכבים שיאירו לעולם. וממשיך ומפרט: בתחילה אמר "את שני המאורות הגדולים", אחר כך הוא אומר: "את המאור הגדול ואת המאור הקטן". אז למה בתחילה קרא להם ה"מאורות הגדולים"? לפי פשט הדברים, השמש והירח מכדור הארץ נראים באותו גודל. מי ששם לב, בדרך כלל כשמסתכלים על השמש, מסתכלים על הירח כשהירח

מלא, הם נראים באותו גודל אף על פי שההבדל ביניהם הוא עצום. השמש גדולה פי 400 מהירח. אפשר לקחת 400 ירחים, לחבר אותם יחד ולהגיע לגודל של השמש. אז מדוע מכאן הם נראים באותו גודל? כי המרחק של השמש מכדור הארץ הוא פי 400 מהמרחק של הירח מכדור הארץ. דבר מאוד מעניין. השמש גדולה פי 400 מהירח, אבל המרחק שלה מאיתנו הוא פי 400 מאשר המרחק של הירח מכדור הארץ. לכן לנו שניהם נראים באותו גודל. אז התורה אומרת שהקב"ה נתן הוראה שהמאורות הגדולים ייבראו כי מבחינתנו שניהם באותו גודל. אבל אחר כך הוא אומר: שלא תתבלבל, אז לא היו כלי מדידה להכיר מרחקים, "את המאור הגדול לממשלת היום". תדע לך, מה שאתה רואה ביום זה לא אותו

גודל של הירח. גם אם זה נראה לך אותו דבר מכדור הארץ, אבל תדע שזה גדול וזה קטן. "המאור הקטן לממשלת הלילה", שזה בעצם הירח. אבל המעניין הוא, חז"ל אומרים שבתחילה היו שניהם גדולים, באותו גודל. כלומר, הירח בעברו היה שמש, אבל הקב"ה נתן הוראה לירח שיתכבה ויצטמק, יצטמצם: "לכי ומעטי את עצמך", כך לשון חז"ל. שם אומנם יש סוד גדול בדברי חז"ל שהזוהר הקדוש עומד עליו, למה הוא צמצם את הירח? כתוב שהירח בא והתלונן לפני הקב"ה, הלבנה באה והתלוננה לפני הקב"ה: "אין שני מלכים משתמשים בכתר אחד". איך יכול להיות שגם אני וגם השמש באותו גודל? אמר הקב"ה: אין בעיה, לכי תצמצמי את עצמך. תקטיני את עצמך. צריך להבין את העומק

שבדברים מה הפירוש שהירח בא ומדבר, האם הכוונה לשר שממונה על הירח? בזוהר יש סודות הרבה יותר עמוקים מהעניין הזה. לא ניכנס לרובד של הסוד, אנחנו מדברים כעת על אסטרונומיה מההיבט, נקרא לזה המציאותי, החומרי של הדברים. חז"ל אומרים: תדע לך שהירח בעבר היה שמש שכבה, הצטמק, הפך להיות ירח. אם היינו אומרים את העניין הזה למדענים, לאסטרונומים, מראים להם את דברי חז"ל לפני 100, 200 שנה, אפילו 50 שנה, היו לועגים לנו. רק לפני עשרות שנים בודדות התברר לחוקרים שבאמת הירח בתחילתו היה כוכב של אש. לפנינו השמש, זוהי תמונה, צילום של השמש. כאן אנחנו רואים את הירח בעת שהיה בעל אור עצמי, על פי עיבוד ממוחשב בפרסומי נאס"א. לא

אנחנו המצאנו את התמונה הזאת, זה פרסום של נאס"א שכך הירח היה נראה בתחילה. בדיוק כדברי חז"ל. שוב, לשם השוואה: כך השמש נראית היום, וזה הירח לדעת החוקרים של נאס"א. קרה משהו שם, לאט לאט הירח הצטנן והתקרר. כאן אנחנו רואים עוד עיבוד ממוחשב של נאס"א כשרואים את הירח בתהליך ההתקררות שלו, רואים שעדיין יש כמין ימים של אש בירח אבל לאט לאט הוא הלך והתקרר, הלך והצטמק, עד שהוא נראה כפי שהוא נראה לנו היום מכדור הארץ, כוכב חשוך, מקבל את אורו מהשמש ומאיר לכדור הארץ. זוהי דוגמה נוספת עד כמה שרואים בדברי חז"ל נתונים שנוגעים למדע, לאסטרונומיה, לדברים שבעולם המדע מתייחסים בזלזול. אבל זה אומר שהם עדיין נמצאים מאחור.

לאט לאט, לוקח להם זמן, מגיעים למסקנות שכתובות כבר אצלנו בתורת ישראל. אבל יש בזה גם מוסר השכל גדול לאדם מעבר לעניין האסטרונומי, לפעמים יש לאדם קנאה בחברו והוא היה מאוד רוצה שלשני יהיה פחות ממנו. "הקנאה, התאווה והכבוד מוציאים את האדם מן העולם". בספר "חובות הלבבות" אומר שהקנאה יכולה כל כך להוציא את האדם מדעתו, עד כדי שהיה אדם אחד שהמלך ידע שהוא עם קנאה עצומה, הקנאה בוערת בו, הוא לא מסוגל שלמישהו אחר יהיה יותר ממנו. המלך, בשביל האתגר רצה לבדוק עד היכן הקנאה שלו מגיעה. קרא לו ואמר לו: תבקש ממני, אני מלך, יכול לספק לך כל מה שתרצה. תבקש מה שאתה רוצה, תקבל: דירת פאר, ארמון, מה שתרצה. כל מה שאני יכול

לתת אתה תקבל. אבל אתה רואה את החבר שלך - הוא יקבל כפול ממך. תחשוב יומיים, תבוא, תאמר לי מה אתה בוחר לעצמך ואז הוא יקבל כפול. האדם הזה יומיים טחן את עצמו, והוא לא מסוגל, הוא בעל קנאה בוערת, מה שהוא יבקש, השני... והוא לא מסוגל שהשני יקבל כפול. אומר "חובות הלבבות", לאחר יומיים בא למלך, אמר לו שהוא החליט שהוא רוצה שהמלך יוציא לו עין אחת. למה? כדי שלשני כפול... הוא מביא את זה כדוגמה עד כמה הקנאה יכולה להוציא את האדם מדעתו. הראה דוגמה קיצונית אבל הקנאה יכולה להביא את האדם לרוע, לקלקול. התורה מלמדת אותנו, כשיש שניים כמו שמש וירח באותה מדרגה והאחד מקנא בחברו, בסופו של דבר יכול להזיק לעצמו. הקב"ה

אומר: את מתלוננת למה השמש בגודל שלך? לכי ומעטי את עצמך. לעומת זאת, אדם שהוא טוב עין, כתוב ש"טוב עין הוא יבורך". כשאדם טוב עין רוצה שיהיה טוב לאחרים, מאושר ושמח בשמחתם של האחרים, אז הקב"ה נותן לו עוד כהנה וכהנה כי האדם הזה רוצה שיהיה טוב לכולם. הרב לוי יצחק מברדיטשוב, שתמיד היה מדבר טוב על עם ישראל, תמיד היה מסנגר, מחפש לומר דברים טובים, העידו חכמי דורו שכל בקשה שלו אצל בורא עולם הייתה מתקבלת. כשהיה מברך אנשים, היו באים ממרחקים אנשים חולים במצב מסוכן, ספק אם יצליחו להחלים, הרופאים מיואשים, היו באים לרב לוי יצחק מברדיטשוב והוא עם העין הטובה שלו, שהיה מסנגר תמיד על עם ישראל, תפילתו הייתה מתקבלת.

היה ממש מלומד בניסים כי הקב"ה אוהב אדם כזה שיש לו עין טובה, תמיד רואה את הטוב, תמיד יודע להחמיא, לתת את המילה הטובה. הקב"ה שמח בו. נתקדם כעת למילים שמסתתרות בתוך הפסוק, שרגילים לקרוא אותן במהירות: כשהקב"ה נתן הוראה שיהיו מאורות ברקיע השמיים, הוא אומר שהתפקיד שלהם יהיה "לאותות ולמועדים, לימים ולשנים". ימים ושנים זה מובן: יום, לילה, הכול תלוי בעניין של השמש, סיבוב כדור הארץ, ירח. שנים גם כן, יש מחזור של לבנה, מחזור של חמה שזוהי שנה. אבל מה פירוש "לאותות ולמועדים"? מועדים, כל מי שיודע קצת הלכות מיד מבין מה זה מועדים. מתי יום הכיפורים? מתי סוכות? חג הפסח? יש תאריכים: י' בתשרי יום הכיפורים, ליל

ט"ו בתשרי זהו חג הסוכות, ט"ו בניסן בלילה ליל הסדר, חג הפסח. אבל לפי מה קובעים את ה-ט"ו הזה? ממתי זה מתחיל? י' ממתי זה מתחיל? מראש חודש. לפי מה נקבע ראש חודש? לפי מולד הלבנה. כידוע, בטבע, כל אדם ששם לב בשמיים יכול לראות, בתחילת החודש הירח נראה כמו חרמש דק, עם הזמן הולך וגדל, באמצע החודש הירח נראה מלא, ואז הוא הולך ומצטמק, הולך ומצטמצם עד שבסוף החודש הוא נעלם לחלוטין ושוב נראה. זה נקרא מולד הלבנה, תחילת החודש. כשבית המקדש היה קיים בזמן שהיו סנהדרין, היה בית דין בירושלים שהיו מכריזים על מולד הלבנה. עדים שהיו רואים את הלבנה נראית, בקיץ היו המון שרואים, אבל בחורף לעיתים רק במקומות מסוימים היו

רואים, שאר המקומות לא רואים. היה מותר לחלל שבת לעדים, לבוא לירושלים ולהעיד בבית הדין: "ראינו את הלבנה". העדים היו חוקרים, בית הדין היו חוקרים אותם לראות שבאמת הם ראו את מולד הלבנה, מצליבים עדויות, רואים שבאמת יש כאן עדות אמינה ולא מדובר בכאלה שבאו לזייף ולשקר. היו מקדשים את החודש, מכריזים "היום ראש חודש". כי לעיתים יכול להיות הפרש של יום במולד הלבנה. עד היום אנחנו רואים - יש זמנים שהחודש הוא 29 ימים, יש זמנים שהחודש הוא 30 יום. כשהיו מכריזים, מקדשים את החודש, "הלילה ליל ראש חודש", מתחילים את הספירה, י' זה יום כיפור, כלומר יש השלכה גדולה לקידוש של הלבנה. למולד של הלבנה יש השלכה הלכתית גדולה

שאדם לא יאכל חמץ בפסח, שלא יאכל ביום הכיפורים, הכול נקבע על פי מולד הלבנה. סיפור מעניין שהגמרא מספרת במסכת ראש השנה על רבן גמליאל, סיפור שבמבט ראשון נראה מאוד מאוד מוזר. מספרת הגמרא כך, מסכת ראש השנה דף כ"ה: "פעם אחת נתקשרו השמיים בעבים ונראית דמות לבנה ב-29 לחודש "כסבורים העם לומר ראש חודש". כ"ט לחודש רואים את הלבנה, כולם רואים את הירח, את הפס הדק הזה, החרמש הדק כשהוא נראה, היה ברור להם, כל העם, כולם רואים, "היום ראש חודש". "וביקשו בית דין לקדשו". גם בית הדין, שהיו חכמים גדולים ומלומדים, אם רואים לבנה, ברור להם - היום ראש חודש. "אמר להם רבן גמליאל", רבן גמליאל אז היה נשיא המדינה של עם ישראל.

אז נשיאי ישראל היו תלמידי חכמים מופלגים והיו משושלת בית דוד. לא הייתה מלכות בישראל, אבל תמיד היו מקפידים שהנשיאים יהיו משושלת בית דוד. ורבן גמליאל היה מהשושלת הזו של הלל הזקן. "כך מקובלני מבית אבי אבא", תראו משפט מדהים. הוא אומר להם: כך קיבלתי מבית אבי אבא, כלומר מהדורות הקודמים שקיבלו מהדורות שלפני עד משה רבנו. "אין חידושה של לבנה פחותה מ-29 יום ומחצה", עשרים ותשעה יום, הכוונה 29 יממות, "ומחצה", חצי יממה, 12 שעות, "ושני שלישי שעה", 40 דקות, ו-73 חלקים. אם דיברנו על 40 דקות, מה זה 73 חלקים? פה הוא כבר מתייחס לשניות. השעה ביהדות המקורית מתחלקת ל-1,080 חלקים. כל 60 דקות מתחלקים ל-1,080 חלקים.

אז כאן הוא מדבר על 29 ימים ועוד 12 שעות, עוד 40 דקות ועוד 73 חלקים, כלומר דיוק של חלקיקי שנייה. והוא אומר: כך קיבלתי, ועכשיו אנחנו נמצאים ב-29. עוד לא הגענו ל-12 שעות ולהמשך. לא ייתכן שזוהי הלבנה. כולם מסתכלים עליו בתדהמה. כולם רואים את הלבנה, רוצים לקדש את החודש, יש לזה השלכות הלכתיות, הוא אומר להם: לא, זה לא הלבנה. מה זה לא הלבנה? כולם רואים. הוא אומר: כך קיבלנו בתורה איש מפי איש עד משה רבנו שלא ייתכן שהלבנה תיראה עכשיו. "אין חידושה של לבנה", הוא מדבר פה על הממוצע, הרי הלבנה לפעמים באה לפני, באה אחרי, אבל יש ממוצע מדויק ועל פי הממוצע לא ייתכן שעכשיו הלבנה תיראה כי על פי הממוצע יודעים מה

התקרה, ללמטה ולמעלה, ופה זה מחוץ לתחום, מחוץ לגבול, לא ייתכן שהלבנה תיראה, ולא נתן להם לקדש את הלבנה. הוא נשיא ישראל, הוא ראש בית הדין, מה שהוא אומר כולם עושים וקיבלו את זה. סיפור מאוד מוזר, כולם רואים, הוא אומר להם: לא, כך קיבלתי. אנחנו רואים כאן את החישוב על פי רבן גמליאל על פי מה שהוא קיבל מרבותיו, לא ניכנס לכל החישוב, אבל כשמחשבים את זה בצורה מספרית מגיעים ל-29.5. חמש זה החצי יום, 3059. בנאס"א יש היום אמצעי מדידה וכלים משוכללים. גם הם בדקו מתי הממוצע של הלבנה. זה סיכום לפי התורה, וכאן לפי החישוב של נאס"א. רואים שההפרש בין זה לזה הוא הפרש של שברירי שניות, בין מה שהגיעו בנאס"א לבין מה שאמר

רבן גמליאל לפני 2,000 שנה, בסוף ימי בית המקדש השני. כלומר, אם היום נשאל את נאס"א: ייתכן שב-29, בתחילת ה-29 ימים הירח ייראה? הם יאמרו שלא. נאמר: אבל כל עם ישראל ראו. הם יענו: הם ראו צללית, הם ראו בעננים איזו השתקפות כלשהי, אבל את הירח הם לא ראו. כלומר, היום המדע מסכים שבזמן הזה שרבן גמליאל עמד הכריז "זו לא הלבנה", כולם אומרים: אנחנו רואים לבנה! הוא אומר: אתם לא רואים לבנה, זה משהו אחר. זו השתקפות, זו בבואה, "כי כך קיבלנו איש מפי איש עד משה רבנו שהיום הלבנה לא יכולה להיראות". ובאמת, חז"ל אומרים על הפסוק "כי היא חוכמתכם ובינתכם לעיני העמים", על מה זה נאמר? שכל העמים יתפעלו ויאמרו: "רק עם חכם

ונבון הגוי הגדול הזה". חז"ל אומרים שזה נאמר על החישובים האסטרונומיים שיש לנו בתורה שכשאומות העולם ילמדו את הדברים האלה במחקרים שלהם, הם יאמרו: "רק עם חכם ונבון הגוי הגדול הזה". כמה חוכמה יש בעם ישראל שהם קיבלו מבורא עולם את כל הפרטים והנתונים האלה. יש אומנם, בבבל העתיקה כבר מצאו שהם ידעו את החישוב הזה של רבן גמליאל, אבל מי שעורך בדיקה היסטורית יוצא שהכתבים שלהם זה בדיוק הזמן שעם ישראל יצא לגלות בבל. כלומר, הסיכוי הגבוה הוא שהם קיבלו את הדברים מתוך עם ישראל מתוך המידע. גם הרמב"ם כותב, גם היוונים כותבים ועוד הרבה אחרים מאומות העולם בתקופה העתיקה, כותבים שמידע יהודי רב ערך, הרבה חוכמה שהיה

ליהודים, המידע הזה זלג לאומות העולם והם השתמשו בו. אומות העולם השתמשו במידע הזה לצרכים שלהם. נראה כעת עוד נתון נוסף, הפעם נעבור לשמש. משפט מוזר לכאורה שמופיע במדרש שנכתב לפני כ-2,000 שנה: אומרים חז"ל: לשמש יש נרתיק. השמש נמצאת בתוך אוהל. איזה אוהל? מישהו רואה אוהל? אומרים חז"ל: יש לו נרתיק. מה עושה בדרך כלל נרתיק? שומר על מה שנמצא שם בפנים. אומות העולם, תמיד כשראו את המשפט הזה, התייחסו לזה בביטול גמור. מה זה השמש יש לה נרתיק? מישהו פעם ראה נרתיק של השמש? אבל חז"ל אומרים: יש פסוק אז אנחנו יודעים שזה כך. כי הפסוק, כל התנ"ך הוא הכתבה אלוקית, לא היגיון אנושי. כל התנ"ך הקב"ה אומר לנביא, והנביא

כותב. או לפחות רוח הקודש. יש רוח הקודש ויש נבואה, נבואה היא מדרגה יותר גבוהה מרוח הקודש. נבואה, הקב"ה מדבר עם הנביא. רוח הקודש זה מידע שאותו צדיק בעל רוח הקודש מקבל, אבל הוא לא בדרגה של נבואה. וכאן מדובר בפסוק בתנ"ך, פסוק בתנ"ך זה אומר שזה אמיתי. כמו הדוגמה שראינו בהרצאה הקודמת, שרבי יהושע אומר: העולם כולו, מהמים העליונים הוא שותה, מהמים שבחלל, שנאמר: "למטר השמיים תשתה מים". ושמיים זה האטמוספרה שעוטפת את כדור הארץ אז העולם מקבל משם. מה שפעם היה מוזר, עד המחקר של היום של לואיס פרנק שהוכיח שאותם מטאורים של קרח שחודרים ונמסים בעולם. כלומר, חז"ל נצמדים לפסוקים, אם כתוב - כתוב. אבל אתה לא רואה.

אנחנו סומכים על מה שכתוב כי זה מידע אלוקי. מה זה הנרתיק הזה של השמש? וחז"ל אומרים שהקב"ה מוציא חמה מנרתיקה אז העולם כולו מתלהט. חום עצום שמגיע לעולם. ישנו אסטרונום, אסטרונום מהמצפה המלכותי הבריטי בשם ד"ר וידאל, והוא כותב בספרו "צבא השמיים", הוא כותב כך: נראה כאן את התמונה של השמש. זוהי השמש בצילום רגיל, 293 וכאן אנחנו רואים את הניתוח של השמש על פי המדענים של היום. הוא כותב כך: "כזכור, השמש היא כדור גז ענק "שהטמפרטורה של שפתו היא 6,000 מעלות חום. "מתחת לשפתו גועשים גזים בטמפרטורה גבוהה עוד יותר. "בהתאם לחישובים שבידינו, עולה הטמפרטורה יותר ויותר "עד שבמרכז השמש היא מגיעה לכדי 15 מיליון מעלות

חום". זה גובה שאנחנו לא תופסים אותו בכלל. "כיום משערים שמרכז השמש הוא כור גרעיני המשחרר כמויות חום אדירות "המוצאות דרכן אט אט החוצה". הוא מציין שם שאם הקרינה של השמש, החום של השמש היה מגיע לכדור הארץ, היה שורף פה... שום אפשרות של חיים לא היה ניתן כאן להתקיים. "עוצמת הקרינה הולכת ופוחתת לאורך הדרך החוצה "עד שהיא מגיעה לשכבות החיצוניות של פני השמש הנמצאות 'רק'..." את המילה "רק" הוא כותב במירכאות, "בטמפרטורה של 6,000 מעלות חום. "הטמפרטורות הגבוהות האלו בתוך השמש "גורמות לכך שהגזים שם גועשים בממדים אדירים, "ואף יוצרים גלים מתפרצים ההולמים בכוחות אדירים "בשכבות בגזים החיצוניות של השמש". כלומר,

מחוץ לשמש יש שכבות של גזים שהם בעצם בולמים את כל העוצמות האלה של השמש. "שכבות אלו סופגות את קרינת החום עצמה הבוקעת מתוך השמש "וכן בולמות את הזעזועים שגלים אלה מכים בה". בעצם השכבות האלה שעוטפות את השמש מגינות על כדור הארץ מהשמש. "לשכבות חיצוניות אלו אנו קוראים בשם 'הנרתיק'". אסטרונום מצפה המלכותי הבריטי משתמש במילה "הנרתיק", והוא אמר: תדע שיש לשמש נרתיק, אתה לא רואה אותו אבל מדובר בשכבות של גזים. פה רואים את זה בתרשים, רואים את הפנים של השמש, 15 מיליון מעלות חום, לאט לאט זה הולך ונעשה פחות כשמגיע לשכבה החיצונית כאן ב-ב', אלה בעצם השכבות של הגזים שעוטפות את השמש ובולמות את הזעזועים, את כל

הקרינה העצומה הזאת, את כל מה שהיה יכול למחוק ולהשמיד את כל כדור הארץ. כאן בתמונה שראינו קודם, זאת תמונה שצולמה על ידי נאס"א. רואים כאן לשון של אש שיוצאת מהשמש, הלשון הזו מגיעה למרחק של מיליוני קילומטרים. פה זה נראה לנו כזה לשון קטנה כזו אבל אין דמיון שיכול להכיל את העוצמה, להבת אש מתפרצת מהשמש מיליוני קילומטרים. נתקדם כעת לעוד נתון מעניין באסטרונומיה שחז"ל עמדו עליו ואומות העולם מתפעלים ממנו. לפנינו כאן תלמוד מסכת ברכות, אומרת הגמרא: "אמר שמואל", שמואל היה אחד מגדולי האמוראים, והוא אומר: "מהי כימה?" יש צביר כוכבים שנקרא בשם "כימה", יש שקוראים לזה פליאדות היום. כאן אנחנו רואים בתמונה את ששת

הכוכבים של כימה, צביר הכוכבים בשם כימה. אגב, ביפנית איך קוראים לכימה? סובארו. מכירים את הסמל של הסובארו? יש את ששת הכוכבים האלה, זה צביר הכוכבים כימה. בעין רגילה רואים שישה כוכבים. כשהשמיים בהירים והאדם הוא בעל חוש ראות מאוד חדה, יש לו ראייה טובה, הוא יכול להבחין בכוכב שביעי ואפילו שמיני. כלומר, כשתמיד שאלו את החוקרים כמה כוכבים יש בכימה? אמרו: אתה רואה שישה אבל באמת יש שמונה. תעקוב, תראה, תחקור, תראה שיש שם שמונה כוכבים. אבל בתלמוד אמר שמואל: "מאי כימה... כמאה כוכבי". אומר שמואל: אתה יודע כמה יש בכימה? כמאה כוכבים. ורש"י כאן כותב שזהו כוחה של כימה, הכוכבים המרכזיים של כימה. כלומר, באמת יש

אפילו יותר מזה. וזה פלא. שמואל היה פעם בחלל? אבל הוא אומר: כך קיבלנו ש"כימה כמאה כוכבי", כמאה כוכבים. לפני כמה עשרות שנים שלחו מנאס"א את טלסקופ החלל על שם "האבל". הטלסקופ הזה כשכיוונו אותו לכיוון כימה שיצלם את כימה, התמונה שהתקבלה הייתה מדהימה. זו התמונה שהתקבלה: התברר שאומנם יש שם את שמונת הכוכבים הגדולים, אבל בצביר עצמו יש המון כוכבים, מאה גדולים ויש עוד יותר מהמספר הזה, כמו שרש"י כותב, שזה כוחה של כימה. הכוכבים המרכזיים של כימה, אבל באמת יש יותר. "כי היא חוכמתכם ובינתכם לעיני העמים". שמואל העיד על עצמו: "נהירין לי שבילי רקיעא כשבילי נהרדעא". אמר: אני בקי בשבילים של השמיים, של מערכות

הכוכבים כמו שאני בקי בשבילים של העיר שאני גר בה, העיר נהרדעא. שמואל גם היה רופא דגול, יש סיפורים מדהימים שחז"ל מספרים על הידיעות הרפואיות שלו. על התורה נאמר: "הפוך בה והפוך בה דכולא בה". וכעת נעבור לעוד נתון מעניין שמופיע בתלמוד במה שנוגע לכוכבים. במסכת ברכות הגמרא מספרת שכשעם ישראל יצא לגלות התלוננו אצל הקב"ה: ריבונו של עולם, עזבת אותנו, שכחת אותנו, תראה כמה אנחנו סובלים. והגמרא אומרת כך, שהקב"ה השיב לישראל במילים האלה: "שנים עשר מזלות בראתי ברקיע". מזל זה קבוצת כוכבים. יש צורה של עקרב, של מאזניים. "שנים עשר מזלות בראתי ברקיע "ועל כל מזל ומזל בראתי לו שלושים חיל", כל אחד מהשנים עשר האלה,

מתחת הפיקוד שלו יש שלושים גדודים של כוכבים. "ועל כל חיל וחיל בראתי לו שלושים לגיון". כל אחד ינסה לשרטט במוחו איזה תרשים כזה, שנים עשר מזלות, כל מזל שלושים גדודים של כוכבים, כל גדוד מאלה יש לו עוד שלושים משלו, שלושים לגיון, "ועל כל לגיון ולגיון בראתי לו שלושים רהטון, "ועל כל רהטון ורהטון בראתי לו שלושים קרטון, "ועל כל קרטון בראתי לו שלושים גסטרא "ועל כל גסטרא וגסטרא תליתי בו 365 אלפי רבוא כוכבים". רבבה זה עשרת אלפים, שלושים וחמישה אלף של רבבות. מיליונים. עכשיו תעשה תרשים כזה. פה במצגת עשינו את זה ככה רק כדי לקבל קצת תמונה כללית. כאן אנחנו רואים: על כל מזל יש את ה-30 גדודים, כל גדוד 30 לגיון,

כל לגיון 30 רהטון, על כל אחד 30 קרטון, 30 גסטרא, וכל גסטרא יש בה 365 אלפי ריבוא כוכבים. וכמה כאלה יש? כפול 12. כשעושים חשבון עם מחשב מגיעים למספר הבא: זה מספר הכוכבים לפי חז"ל, ביליונים. והם כתבו את זה בתלמוד כשהמדענים צחקו עלינו. כי בעין רגילה, כשהשמיים הכי בהירים והאדם יוצא ומנסה לספור כמה כוכבים יש, לכל היותר הוא יגיע ל-4,000 כוכבים. וכך תמיד חשבו בעבר, כמה כוכבים יש? כ-4,000. היו אפילו זמנים שחשבו שהעולם הוא בעצם המשטח שלנו, לא ידעו שהעולם כדורי, חשבו שהעולם משטח ולמעלה יש שמיים כמו תקרה ובתקרה יש כוכבים שהם תקועים. ועל מה עומד המשטח הזה שלנו? היו תיאוריות שונות אצל אומות העולם. היו כאלה

שאמרו שהעולם עומד על גבי פילים, היו כאלה שטענו שהעולם עומד על גבי לווייתנים, והלווייתנים שטים באוקיינוס אינסופי. כששאלו את אלה שהאמינו שהעולם עומד על פילים, "והפילים על מה הם עומדים?" אמרו: על שריון של צב ענק. ככה הם לימדו את הילדים שלהם וככה הם האמינו. והצב הזה שט באוקיינוס אינסופי. היו מזהירים את יורדי האוניות, את הספנים, "כשאתה מפליג, תמיד תעקוב, שלא תגיע לסוף העולם, פתאום תיפול". היו בטוחים שהעולם איזה משטח שעומד על משהו. הייתה להם הוכחה שיש למטה בעלי חיים. מי אמר שיש בעלי חיים, אולי יש עמודי ברזל? הייתה להם הוכחה מדעית: כשהפיל מגרד את הגב, יש בעולם רעידת אדמה. שאם לא כן, איך נוצר... איך

פתאום האדמה רועדת? ודאי שיש למטה בעלי חיים, כשהם זזים, אתה מרגיש פה את כל העולם זז. היה ברור להם שזה כך. הוכחה מדעית. וכמה כוכבים יש? לכל היותר 4,000. לפני פחות מ-100 שנה, בעקבות תצפיות של "האבל" התברר שיש נקודות אור מנצנצות, פעם חשבו שזה כוכב, התברר שזו גלקסיה. והגלקסיה הזו לבדה מכילה מיליונים של כוכבים. יש כוכבים שהשמש שאנחנו רואים כאן היא כמו גרגר אבק לעומת הכוכב ההוא הענק. גדלים שהם לא נתפסים. אומנם יש הרבה ששואלים "למה צריך לברוא כל כך הרבה כוכבים?" נעמוד על כך בהמשך. אבל המספר שחז"ל כתבו כאן, שזה מספר בלתי נתפס של ביליוני ביליונים של כוכבים, בעיני הקדמונים זה נחשב הזוי לחלוטין. אבל חז"ל

אומרים: כך קיבלנו שהקב"ה ישיב לעם ישראל ביד הנביאים, תגידו להם שבראתי כל כך הרבה וכל זה לא בראתי אלא בשבילך, ואת אומרת "שכחתני"? "עזבתני"? את כל הבריאה בראתי בשבילכם. איך אני אשכח אתכם? כך כתוב שם בתלמוד במסכת ברכות: לאחר כל המחקרים של נאס"א וארגונים אחרים שעוסקים במספרי כוכבים, אך אחד לא מגיע למספר מדויק של כוכבים, אבל לפי ההערכה של מדעני נאס"א זה המספר שאנחנו רואים כאן: 10 בחזקת 21, לפי מאמר חז"ל בתלמוד: 10 בחזקת 18. כלומר, המספר, אומנם עדיין מדובר במספר גדול, אבל יחסית למספר הכוכבים... לנו אין ספק שכשבנאס"א מדברים על אומדן ועל השערה, חז"ל מדברים על המספר המדויק, על המספר הנכון. אומנם יש

כוכבים שמתפוצצים, נמחקים, יש כוכבים שנולדים מחדש על ידי תהליכים שונים. אבל חז"ל אומרים: תדע לך שהמספר הוא 10 בחזקת 18, כמו המספר הזה שלפנינו. או שהדברים מתייחסים לשעת הבריאה, שברגע הבריאה זה מה שהיה, כי הקב"ה אומר "בראתי", אז זה מתייחס לרגע הבריאה. או יכול להיות אפילו עמוק יותר, שהקב"ה מקפיד שכשמתפוצץ כוכב כאן נולד אחר במקומו, כלומר שהמספר נשאר תמיד אותו דבר. אין לנו גילוי בחז"ל ביחס למספר הזה האם זה רק בשעת הבריאה או שכל הזמן זה כך. בכל מקרה, היום האדם עומד משתהה, איך חז"ל ידעו את הדברים האלה להגיע למספרים שנחשבו הזויים לחלוטין בימים ההם? אנשים יוצאים, אומרים לרב: על מה אתה מדבר? יש פה 4,000

כוכבים לכל היותר, איך הגעת לביליונים? אבל חז"ל אמרו: כך קיבלנו בתורה. זה גם מוסר השכל לעצמנו כמה להדביק את עצמנו באמונה בתורה האלוקית שנתן הקב"ה כי המדענים, עם כל הכבוד, מה הם עושים? הם בעצם חוקרים מה הקב"ה ברא בעולם. אז כשיש ויכוח: הקב"ה אומר בתורה בראתי כך, המדענים אומרים "מצאנו משהו אחר", מי צודק? ברור שמי שברא צודק, מה שאתם מצאתם, כנראה יש לכם איזה פספוס כלשהו. תמתינו קצת, תבדקו יותר, תגיעו למסקנה של התורה, כמו שיש אינספור דוגמאות כאלה. הזכרנו את השאלה: למה צריך כל כך הרבה כוכבים? הרי בשביל שיהיו חיים בעולם, כדי שתהיה תורה בעולם, היה די בכדור הארץ, שמש, ירח, מערכת מתפקדת, זהו, לא צריך

יותר מזה. למה צריך את כל היקום הגדול הזה? יש לכך כמה תשובות. בספר "המהפך" הבאנו כמה תשובות. נאמר את אחת התשובות: אם הקב"ה היה בורא את העולם באמת כדור הארץ, שמש וירח, היינו עומדים מתפעלים כמה אלוקים גדול, תראה מה הוא ברא: שמש ענקית, כדור אש כזה ענק, ירח, כדור הארץ. אבל היינו עלולים לחשוב שבזה מתחיל ונגמר הכוח האלוקי. דווקא ההתפעלות שלנו הייתה גורמת לנו לצמצם בעינינו את גדולתו האמיתית, היינו מבינים שהוא באמת כזה גדול שהוא יכול לעשות שמש, ירח, כדור הארץ. והאמת, שהקב"ה הוא אינסופי, אינו גוף ולא דמות הגוף, לא מוגבל במגבלות של חומר ובשום מגבלה אחרת. מה עשה הקב"ה? נתן הוראה לברוא יקום אינסופי, ואז

האדם מקבל ענווה. כך אומר דוד המלך. אני רואה את כל זה, אני מקבל ענווה. אני רואה את עצמי קטן לפני אלוקים. ובאמת, יש כאן עצה טובה, אדם שמרגיש יצר בוער בו, הוא עמד להיכשל בעבירה או שהוא עומד להימנע ממצווה, רוצה ללכת לשיעור תורה אבל היצר שם לו כל מיני פיתויים: פתאום יש מונדיאל, פתאום החבר רוצה לקחת אותו לסרט, וההוא רוצה ללכת לשם, והוא רוצה שיעור תורה, מתחיל מאבק: במה אני בוחר? אדם שרוצה לקבל ענווה כלפי אלוקים, ומיד הוא יבדוק "מה רצון השם? את זה אני עושה", לא נכשל בעבירה, עושה רק מצווה, שיבדוק את עצמו מה גודלו של האדם ביחס לכל העיר שהוא גר בה. נניח כאן, תושב תל אביב, תבדוק, קח מפה של תל אביב, יש

מפה שהעירייה מוציאה, תנסה לסמן את עצמך במפה, אפשר לסמן את עצמנו במפה? עשית נקודה ברחוב, זה לפחות בניין. אז אתה אומר: טוב, אני כלום לעומת העיר הזו. קח מפה של ארץ ישראל, מה גודלה של תל אביב ביחס לארץ ישראל? נקודה במפה. וארץ ישראל ביחס לעולם? כזו קטנה. אין מקום לרשום את שם המדינה ביבשה, רושמים בים מרוב שישראל קטנה ביחס למדינות ענק. וכדור הארץ ביחס לשמש? שום דבר. והשמש ביחס לגלקסיה שלנו, שביל החלב? גרגר אבק יותר גדול מהשמש ביחס... וכל הגלקסיות והכוכבים? והקב"ה ברא את הכול. אז אתה אומר: רגע, אז מי אני לפניו? מי אני לידו? יש סיכוי שאני אעבור על דבריו? האדם מקבל ענווה כלפי הקב"ה אפילו בחישוב פשוט

שהוא מחשב את עצמו ביחס לבריאה של הבורא. כשאדם מתפעל מגדולת האלוקים אז מצד אחד הוא מקבל ענווה כי הוא יעשה את רצון השם ולא יעשה שטויות, מצד שני, הוא מקבל ביטחון כי אלוקים כזה גדול שומר עליי. אז כמו שאמר דוד המלך: "ה' לי לא אירא מה יעשה לי אדם". ההוא מאיים, זה מלחיץ, טלפונים, כל מיני הפרעות, אבל הוא אומר: השם איתי, מה יש לי לפחד? "השם לי לא אירא", לא אירא - אני לא אפחד, מלשון יראה, "מה יעשה לי אדם". אין בעולם אדם שיכול להזיק לי, והקב"ה הוא זה שמנהל לי את החיים, ומה שהוא יעשה זה ודאי לטובה. לפעמים האדם מרגיש: רגע, ואם בכל זאת... נכון, אבל יש אנשים שקרה להם... צריך להגיד: מה שהשם יעשה זה ודאי

לטובה. וכל אדם רוצה שיהיה לו טוב. אז כשהוא חי באמונה וביטחון בהשם, יודע שיש בורא לעולם, נותן בו אמון, שזוהי האמונה, ואז הוא מגיע לביטחון, מגיע לשלווה. "וילך בטח" - דווקא מתוך הראייה של הגדולה האלוקית. בעולם המדע סקרן מאוד את החוקרים, את האסטרונומים, האם יש חיים בכוכבים אחרים. ועד היום יש הרבה שהשאלה הזו מטרידה אותם, יש חייזרים, יש חיים בכוכבים אחרים. יש אנשים שהקדישו את חייהם כדי לחקור את העניין הזה. בשנת 1961 חוקרים אמריקאים פרסמו, אז כבר פתאום התגלו מספרים אדירים, חשבו שכמה שיודעים את מספר הכוכבים, התברר שזה הרבה יותר. טענו שרק בגלקסיה שלנו, שביל החלב, צריכות להיות עוד עשרת אלפים תרבויות.

כלומר, אנחנו צפויים לגלות עוד עשרת אלפים, אם נצליח להגיע אליהם, עשרת אלפים כוכבים שיש בהם יצורים חיים או כמונו או קצת שונים. מאיפה הגיעו למסקנה הזו? כי הם מבחינתם, החיים התפתחו בעולם במקרה. אדם שלא מסתכל על בורא עולם שברא את הכול והוא עושה את הכול כרצונו, אז הם אומרים שאם היה תהליך התפתחותי בכוכב אחד מתוך ביליונים, יש עוד כוכבים כאלה, למה דווקא כאן? ואז שיערו את זה בעשרת אלפים תרבויות. לאט לאט המספר עלה יותר שיש יותר ויותר תרבויות, צריך לגלות אותן, עד כדי כך שהשקיעו המון כסף ועשו שדות לוויינים שיקלטו אותות מהחלל כדי שהחברים שלנו בכוכב אחר שישלחו לנו איזה אות, אנחנו נקלוט את זה כאן. השקיעו

כסף, כל כך היה ברור להם שיש עוד תרבויות בכוכבים אחרים. שאלו פעם את המקובל הרב מרדכי שרעבי זצ"ל, זה היה בדיוק לפני שהאמריקאים שיגרו את החללית המאוישת הראשונה לירח. אמרו לו: כבוד הרב, אנשים בעולם מתערבים האם ימצאו יצורים חיים בירח או לא. עוד לא ידעו בדיוק מה קורה שם והיו התערבויות, אנשים התערבו על המון כסף בעולם. אלה טוענים... הייתה סערה גם בתקשורת, בעיתונות, האם כשיגיעו לירח ימצאו שם יצורים חיים? אולי ימצאו שם בני אדם או יצורים אחרים או שאין סיכוי שימצאו שם חיים? אז שאלו את הרב מרדכי שרעבי: כבודו מקובל גדול, בקי בכל הזוהר הקדוש, כתוב משהו? הרב הגיב בחיוך ואמר להם: אני מבטיח שלא ימצאו שם שום

חיים, לא שם ולא בשום מקום אחר. שום כוכב לא ימצאו. מאיפה הרב יודע את זה? אמר: יש הקדמה של הזוהר הקדוש, שם יש "פתח אליהו הנביא זכור לטוב ואמר" וכו', ושם כתוב כך: בראת שמיים וארץ. פה בארץ בראת אילנות, בראת דשאים, בני אדם, חיות, דגים. הוא אומר: מהזוהר משמע שפה בראת, מקומות אחרים לא בראת. אומנם זה לא כתוב בפירוש, זה דיוק שהוא דייק מהזוהר, אבל היה ברור לו שאין ספק שלא ימצאו חיים. היו כאלה שקצת פחדו: אולי בכל זאת ימצאו, אז יצא שהרב אמר דברים... אבל מאז ועד היום, ככל שחולפות השנים, לאט לאט החוקרים הולכים ומתייאשים מלגלות חיים בכוכבים אחרים. כי ככל שהם שמים לב כמה תנאים נדרשים לחיים, כך הם הולכים יותר

ומתייאשים. למשל, רק מדגם מתוך הדברים. החלל כולו מלא במטאורים שהם יכולים להפציץ, לפוצץ. הזכרנו בהרצאה הקודמת, מטאור אחד נפל בסיביר, כמו פצצת אטום של 12 מגטון, רק הזעזוע שזה גרם לפני כמה עשרות שנים, והחוקרים אומרים שאם זה היה נופל בניו יורק ולא במקום שומם בסיביר, עד היום היו זוכרים את זה כאחד האסונות הכי גדולים של האנושות. יכול היה להרוג מאות אלפים, מיליונים, אי אפשר לדעת כמה היו נהרגים מזה. מה מגן על כדור הארץ מכל המטאורים האלה שחגים בחלל והיו אמורים להיכנס ולהפציץ כל הזמן? מטאורים ענקיים, סלעים גדולים. התברר, כוכב צדק, כידוע, הוא כוכב ענק, מבין כוכבי הלכת כוכב צדק הוא כוכב ענק, לא כמו השמש

אבל הוא ענק, וככל שהכוכב יותר גדול, כוח המשיכה שלו יותר גדול. אדם שהיה נולד על צדק, לא היה יכול להרים את הרגל מהרצפה, היה נדבק לאדמה. מי שינחת עכשיו על צדק, יש שם גם גזים ותנאים שלא שייך להתקיים, אבל נניח - היה נדבק לאדמה, זה כוכב ענק. בגלל שכוח הכבידה שלו, כוח המשיכה כזה חזק, כל המטאורים שעוברים סביבו נשאבים אליו. מתברר שצדק משמש מטריית מגן לכדור הארץ. המרחק בין כדור הארץ לצדק, במונחים של חלל, הוא לא גדול. מספיק גדול כדי שהוא לא ימשוך את כדור הארץ, אבל הוא מושך אליו את כל המטאורים שמסביב ומגן בצורה כזו על כדור הארץ. תנאי שני, האטמוספרה שסביב כדור הארץ, יש בה המון תנאים שמאפשרים חיים, שזה עוד

פלא בפני עצמו. עשרים ואחד אחוזי חמצן יש באוויר, מי שומר על זה? מי שומר על 21 אחוזי חמצן? הרי אנחנו נושמים את החמצן ופולטים סוג של רעלים, סוג של פחמן. פעם חשבו שהחמצן ייגמר, אנחנו כמו דגים... הדגים צריכים אוקיינוס, בלי אוקיינוס לא חיים? אנחנו צריכים אוקיינוס של אוויר. הם צריכים אוקיינוס של מים, אנחנו - אוקיינוס של אויר, שהוא בעצם מקיף את כדור הארץ. זה אוקיינוס מאוד קטן במונחים של חלל, אבל עבורנו זה נדרש כדי לחיות. עשרים ואחד אחוזי חמצן. אם אנחנו היינו מגיעים למצב שהיינו מדללים את החמצן, מביאים אותו ל-15 אחוז, 14 אחוז, אנשים היו מתקשים מאוד בנשימה. אם פחות מזה, גם היו יכולים למות, אבל לפחות כמו

חולי אסתמה שקשה להם מאוד לנשום. התברר שיש תהליך של פוטוסינתזה בעולם הצומח שהפסולת שלנו זה המזון שלהם. הם בעצם בולעים את הפחמן וזה בונה להם את התאים, והם פולטים חמצן. אז יוצא שהפסולת שלנו זה החיים שלהם, והפסולת שלהם זה החיים שלנו. אז מצאו, ברוך השם, אין מה לדאוג, לא ייגמר חמצן. אבל עדיין יש פה שאלה, אם החמצן הצטמצם בגלל שאין איזון בין בני אדם לצמחים, אנשים ייחנקו. ואם הצמחים יפיקו המון חמצן וזה יעלה ל-30 אחוז, 40 אחוז חמצן, מה יקרה? מה נגיד? יותר טוב, יש חמצן, אפשר לנשום הרבה? מה היה קורה? גפרור אחד היה מדליק את כל כדור הארץ. החמצן מתלקח במהירות. אם אחוז החמצן היה גדל, מיד הכול היה נדלק. אז מה

נאמר, יודיעו בחדשות: לא להדליק גפרורים. ברק אחד היה מדליק את כל העולם. מי שומר על האיזון הזה של ה-21 אחוזי חמצן? דבר נוסף, מרחק כדור הארץ מהשמש - 150 מיליון קילומטר. היה קצת מתקרב - עולה בלהבות, קצת מתרחק - קופא כולו למוות. ועוד המון המון תנאים נדרשים כדי לאפשר חיים. המים הנוזליים שיש בים, הזכרנו כבר באחת ההרצאות הקודמות, זה בכלל לא מצב טבעי. המצב הטבעי של מים: או שהם מוצקים, קרח, או שהם גז, אדים. מצב נוזלי הוא מצב ביניים הכי לא טבעי של המים. ובכדור הארץ המים נוזליים בזכות המרחק המדויק הזה מהשמש שמאפשר למים להיות נוזליים, לא להתאדות ומצד שני גם לא להפוך לקרח. חוץ מהקטבים ששם השמש לא כל כך

מגיעה, זו דוגמה עבורנו מה קורה כשהשמש לא מגיעה. היום לאט לאט המדענים הולכים ומזדהים עם העניין הזה של צריך להתייאש ככל הנראה מחיים בכוכבים אחרים. רק הם באים מנקודת מבט של איש מדע ואומרים: איך ייתכן שבכדור הארץ יתפתחו כל כך הרבה תנאים, בכדור אחר לא? כנראה יש עוד כאלה. אבל לאט לאט הסיכויים שואפים לאפס. ראיתי לאחרונה מאמר מאחד מגדולי האתאיסטים בעולם שהוא תמיד נלחם באמונה והוציא סרטונים, נלחם בכול, והוא אומר שלאחרונה מתחיל להיות אצלו סדק בדעות שלו ואם יש משהו שישנה את דעתו, זה רק הפלא הגדול שנוצרו חיים בכדור הארץ. כי כל כך הרבה תנאים שהתחברו יחד להיווצרות של חיים זה צריך להיות משהו מעל הטבע.

מעניין, הוא בא מזווית שרוב האנשים לא מתייחסים. ודווקא זה מדבר אליו יותר מכל דבר אחר, שרואה שכל כך הרבה תנאים נדרשים ויש אותם בעולם שלנו, בכדור הארץ. מה לגבי חייזרים? הרבה שואלים על חייזרים. יש באמת חייזרים? אין חייזרים? ראשית, צריך לדעת, התברר בהרבה מצבים או שהיה מדובר בדמיוניות של אנשים או אפילו בשקרים של אנשים, וגם במקומות שהיו עדויות אמיתיות התברר לא פעם... למשל, היו כמה טייסים בחיל האוויר האמריקאי שפרסמו שהם ראו חללית שלא שייכת ל... הם טייסים, ואין חללית כזו בעולם, אין מטוס כזה בעולם. והם ראו בבירור, ולא אחד, כל הטייסים שטסו באותו מסלול, באותה סביבה, כולם העידו שהם ראו את החללית שאין

כמותה בכל כדור הארץ. היה ברור להם שהם ראו חללית שבאה מהחלל, מכוכב אחר. מה התברר לאחר כמה שנים? שהם ראו את מטוס החמקן האמריקני בטיסת ניסוי בזמן שהוא היה סוד. לא גילו, חיל האוויר לא גילה שהם פיתחו את החמקן, שהוא מטוס עם צורה משונה שמכ"מים לא קולטים אותו, והוא היה בטיסת ניסוי והם ראו אותו, היו בטוחים שראו חללית ממקום אחר. אבל גם אם נאמר שבאמת ראו יצורים, נניח שהעדויות האלה אמיתיות, שראו יצורים שאין כמותם בעולם, בגמרא כתוב שיש יצורים שיכולים לשנות את הצורה שלהם לכל צורה שירצו. הקב"ה ברא בעולם בני אדם, מלאכים ושדים, כך כתוב בגמרא. מלאך זה יצור רוחני בלי גוף. גבריאל, מיכאל, כתוב בתנ"ך שראו אותם

אנשים, את אותם מלאכים. האדם הוא שילוב של חומר ורוח, נשמה בתוך גוף. והשד, אומרת הגמרא, בשלושה דברים דומה לבני אדם, בשלושה דברים דומה למלאכים. זה יצור ביניים כזה שהוא עשוי מרוחניות עכורה. הוא לא כמו אדם שיש בו נשמה רוחנית בתוך גוף חומרי, והוא גם לא רוחני כמו מלאך. כל כולו רוחניות שקרובה לחומר. רק צריך להדגיש: כתוב שבארץ אין אותם. זה חשוב, קודם כול צפירת הרגעה שנישן טוב הלילה. אין להם רשות כניסה לארץ ישראל, אז אפשר להיות רגועים. אבל הגמרא אומרת שיש בעולם יצורים כאלה והם יכולים לשנות את דמותם לכל צורה שירצו. אז גם אם זה נכון שראו יצורים מוזרים, לא צריך לייחס אותם לחלל, אפשר לייחס אותם לכדור הארץ.

אומנם יש דעה, "ספר הברית", חי לפני כמה מאות שנים, הוא כותב שלדעתו יש יצורים בכוכבים אחרים. אבל הוא דעת יחיד, בספרות היהודית הוא דעת יחיד שטוען שיש יצורים בכוכבים אחרים. הוא מבסס את דבריו על מה שכתוב בשירת דבורה: "אורו מרוז על שלא באו לעזרת ה' בגיבורים" במלחמה של ברק ודבורה עם סיסרא. אורו זה לשון קללה, בזמן המלחמה הרי עשינו הסכם עם מרוז ולא באו לעזור לנו. מי זה מרוז? בגמרא יש שתי דעות: יש אומרים שזה היה אדם חשוב שהיו לו איזה גדודי צבא איתו, ויש אומרים שזה שם של כוכב, שם של מזל מסוים ואת זה היא קיללה שלא באו... מה זה לא באו לעזור? משמע שיש יצורים שעשו איתם איזה הסכם שיבואו לעזור בזמן מלחמה

מכוכב אחר. אז יש דעה כזו של "ספר הברית", אבל הרוב לא מסכימים איתו. טוענים שמה שכתוב שם זה כמו שאדם שמקלל את המזל על שלא הלך לו, על שלא הצליח, "איזה מזל יש לי", אבל לא הכוונה שיש שם יצורים. בספר "המהפך" הבאנו את הדעות שיש בעניין הזה. על כל פנים, נמצא בסיכומם של דברים, אדם שמתבונן באסטרונומיה, מתבונן בכוכבים, רואה את המחקרים של היום, עומד גאה ושמח ביהדות שלו, כמו שנאמר שם: "כי היא חוכמתכם ובינתכם לעיני העמים". ונסיים בברכה לכל הציבור שנמצא איתנו כאן, לכל הצופים בכל מקום שהם: שהשם ימלא משאלות לב כולם לטובה ולברכה, והדברים יהיו לשמירת חיילי ישראל בכל מקום שהם, שנזכה במהרה לגאולה שלמה, אמן ואמן.