"הילדים המיוחדים הם הילדים שלי": נעה מנדלבאום בריאיון מעורר השראה

בוא נראה מה אתה יכול למוד מזה מה אתה יכול לעשות מזה איך אתה מתקדמת פה תמיד תמיד תמיד הרעיון הוא להתקדם והגענו ליד מצויין מה היה עד הבא נועה מנדלבאום וואו אני יושבת פה ו קודם כל באופן אישי מאוד מרגש אותי להיות פה זו לא פעם ראשונה שלי כאן הייתי כאן לפני כמה ש באתי לראות את המקום בשביל חלי שלנו יש לי ילדה נעריים צרכים מיוחדים וככה באתי לראות את המקום כדי לראות איך היא איך ואם היא תוכל להשתלב כאן וכבר אז פגשתי בצוות המדהים וב חניכים בחונים בבנות שנמצאות כאן ואני זוכרת איך הלב שלי ה ירדו לי דמות מהעיניים ממש ברמה כזאת פיזית והלב שלי נפתח ואמרתי יום אחד חלי שלי גם תהיה כאן בעזרת השם ופשוט לא לא

זכיתי אז לפגוש בך באופן אישי ואני זוכרת שכבר מאז אמרתי לעצמי שאני רוצה אם אני אם יש לי תוכנית שבה אני יכולה ככה לשים מישהי על הכיסא ולדבר אז את תהי זאת שאני אדבר איתה אז קודם כל בשבילי זו זכות מאוד מאוד גדולה להיות כאן היום ולסקר את המקום ולדבר איתך נועה שאת פשוט איך אמרת לי מקודם חיילת אבל את החיילת הכי טובה שהכרתי בחיים שלי באמת אז בואי תספרי לי ככה על עצמך קצת לפני איפה איפה גדלת נו מי את נועה איפה גדלת א איך אה אמרתי ככה לפני כן שאת קיבוץ ניקית עם בגדי עבודה אז תספרי לי קצת על הילדות שלך א קיבוץ איזה קיבוץ לוי אה אוקיי ליל תחתון אה קיבוץ שהוא קיבוץ של ילדי קינדר טרנספורט כן א זאת אומרת כל

האנשים שהקימו את הקיבוץ הזה הם היו ילידי גרמניה היו ילדים בתקופת מלחמת העולם השנייה ומשפחות יכלו לבחור לשלוח ילד לאנגליה א וההורים שלי אבא שלי נשלח לאנגליה אמא שלי נשלחה לאנגליה והיו שם במלחמה ואחר כך רצו להקים קיבוץ ואז בעצם את גדלה כן ילדה מתבוננת כן ואת ניסת כן צחק יצחק תספרי לי קצת על יצחק הוא בן א הוא פסיכולוג בן אדם חכם מאוד כיף להיות אשתו א יוד מה אפשר לספר ו שכיף להיות אשתו זה המון כיף להיות אשתו כן הוא חלק ממה שקורה כאן מהחזון הזה לא באופן טבעי זאת אומרת הוא לא א אין לו את הגישה הטבעית לאנשים עם מוגבלויות הוא לא רגיל אליהם כל כך הוא מכיר אותם כבר הוא עכשיו הרבה שנים פה אנחנו שנים

בסיפור הזה אבל זה לא שהוא זה לא בא לו טבעי כמוך הוא גם אדם מתבונן כן אבל בצורה שלו כן אה ואז בעצם את אומרת שם נשאים יש כבר ילדים קטנים במה את עוסקת באותה תקופה בהתחלה אני העברתי חוגי תבה ואחר כך היייתה לנו ה אירוע היה לנו תאונת דרכים אה וואוו ואני קיבלתי מכה בגב מה שגרם לזה שבמשך שנה לא יכולתי כמעט לרדת במדרגות זאת אומרת לא יכולתי לצאת מהבית כי קאב לי הגב ללכת לרדת במדרגות וואו אז אני הייתי בבית עם תינוק ו אמרתי מה אני אעשה אז פרסמנו שאני יכולה לקבל עוד תינוק או תינוקות הביתה והתינוק שהגיע היה ילד בגיל של הבן שלנו ילד בן שנה אבל עם איזשהיא בעיה כל מה שהוא יודע לעשות זה רק לשכב על הגב לנענע את

הראש והוא לא ידע אפילו לאכול הוא לא ידע כלום ואז אני הייתי קלואה בבית אז אני אמרתי אני אנסה לבדוק מה אני וכולה לעשות איתו והתחלתי לללמוד והתחלתי לעשות לו פיזיוטרפיה כל כמה דקות והתחלתי לנסות לבדוק מה הוא מסוגל לאכול ולהכין לו מאכלים ובסוף השנה הזאת הוא הלך זה אחד הרגים שזה קוראים ליכ האושר הכי גדול בחיים שלי שפתאום הוא קם והלך אליי אמרתי לו בוא אליי והוא הלך יש לך געים שם רגע מתנה זה הרגע זה הרגע מתנה ואחר כך א אז זה בעצם המפגש הראשון שלך עם עם צרכים מיוחדים באופן של עבודה כן באופן של עבודה כ אני בטוחה שלפני כן יצא לך להיותן כן אבל באופן של עבודה זה היה המפגש הראשון שלי והיה איזה רגע מכונן

שאמרת נועה את יכולה לעשות את זה יש לך הטובה בזה היה איזה רגע כזה לא זכור לי לא לא זכור לי באמת זה היה אני פה אני ממלא סגורה בבית ויש לי פה פרויקט אני אעשה אותו את מבינה אבל זה מה שמדהים בך כן שיש יש כזה משפט כתבו עליו בעיתון הרבה דברים והוא בכלל לא ידע שהוא כזה אתט את את אפילו לא יודעת שאת כזאת ת מדהים מדהים זהו ואז אנחנו עברנו דירה לקרמי צור קרמי צור זה עד היישוב קטן מוקף בערבים בדיוק התחילה אינטיפדה ו איכשהו התגלגלתי להיות הגננת של היישוב הזה כן זה הסיפור אבל בסופו של דבר הייתי נהייתי הגננת ביישוב אהה זה לפני כמה שנים אנחנו מדבר מדברות א התחלתי להיות גננת זה היה בטח לפני 34 שנים א עכשיו

שאנחנו מדברות על לפני 34 שנים לא כל כך ידעו עוד מה לאן גם לא היה את כל הכותרות האלה שיש היום נכון הרבה פחות אבחונים הרבה פחות את בעצמך אומרת ילדים קשים זאת אומרת אתה לא יודע אפילו איך לקרוא לזה בשם לא את ה רצף מה זה אז את קולטת שיש פה קושי לילדים שאין להם מענה ואת כמו שרק את יכולה לעשות אומרת אני על זה עכשיו בואי נציין שאת לוקחת את כל המקרים הקשים כמו שאת אומרת כשאין לך בעצם מסקלה פורמלית של חינוך לא למדת חינוך לא פשוט נקלט למצב שבו את מגננת ביישוב שלכם ואת מתחילה לאמץ כל ילד לגופו תנילי תני לי ככה מה עשית גננת צעירה מגיע ילד קשה מה עושים צך התה לאיזה ילד שהה פרק איזה גן באיזה מקום והוא היה

כל פעם ש עושים מפגש ה מתחיל לזרוק אבנים ומקלות פנימה ואז הייתי אומרת לו אה מצויין כן ככה היייתה מכת ברד ועכשיו אני רוצה קצת את זה ועכשיו תביא לי עכשיו לא מקלות אלא קיסמים ועכשיו צריך אבק ועכשיו גמרנו מספיק לנו אנחנו לא צריכים יותר מקלות פה ואז הוא היה נרגע אה לא גם הפשטות שאת מספרת את זה את מבינה כן כן אז כל מיני דברים פשוט ניסיתי למצוא מה מה כל ילד מרגיע אותו י להתבונן להתבונן אז מתחילים להבין אנשים מבחוץ מתחילים לראות שיש לך איזשהי יכולת זאת אומרת את מרגישה שיש משהו מהסביבה שמבין שיש פה משהו בנועה שהוא לא יודעת לא יודעת לא לא לא כל כך התעסקתי אין לי מושג את לא יודעת לא יודעת ובעצם איך את

ממשיכה עם זה את גננת כמה שנים מגננת באותה תקופה אני חושבת א שזה היה שש או שבע שנים א משהו כזה ואז פתאום א אז הגיע איזה ילד שהילד יותר מורכב מאחרים היה צריך גיסות יותר מאחרים הוא היה הוא היה א' הוא היה כמעט בן תשע הגן שלי היה גן גן והוא כבר לא הסתדר בבתי ספר של חינוך מיוחד והוא לא דיבר והוא היה מאוד עלים והוא לא הסתדר בשום מקום והוא הגיע לגן שלי כי ההורים חשבו שאיכשהו יצא שנפגשנו והורים חשבו שאולי זה יהיה הפתרון שלו ו זה היה מדהים העבודה איתו ממש זה היה באמת עבודה מאוד מיוחדת והסוף שלה היה שכשהוא סיים שנה היה ברור לי שאיין לו לאן ללכת ואני פשוט התחלתי ללכת איתו זת אמצת אותו לא אמצתי אותו לא

אני מבינה שיש את ההורים אבל אלך יש את הילדים שלך והגן אבל את אומרת אני לא עוזבת את הילד לא עזבתי את הילד הזה שמה זה אומר זה אומר ש אז אני עזבתי את העבודה שלי כגננת ואמרתי אני אמצא מקום שמוכנים לקבל אותי ביחד איתו אוקיי אז היה איזה בית ספר בירושלים שרצה להקים חטיבה צעירה גן חובה אב וא אמרתי אני יכולה לעבוד בזה אבל הילד הזה בא איתי ואז הוא הגיע איתי לשם ואז הצטרף אליי עוד ילד א אז הייתי כבר עם שני ילדי דאון שם אחד שמתי מה לא אשת על ההורים אני בתור אמ אנשות על ההורים ההורים בטח היו עפר לרגלייך זאת אומרת זה זה את לא מתעסקת מזה אני כבר הבנתי אבל זה משהו שהוא הופל פלאים מה שאת מספרת כאן א עשינו את

הדרך הזאת ביחד א זהו אז אני עבדתי שם במקום הזה והייתי שני ילדי דאון שם חנן ושלום כן ונגמרה שנה ואז הם אמרו תקשיבי זה קצת מפריע להורים שה ד נמצאים אמרתי מפריע להורים הילדים נמצאים שלום ולהתראות והלכנו למקום אחר ושם כבר היו לי שלושה ילדי דון כי הצטרף עוד אחד א שמ איך כבר יצא אנשים התחילו לדבר י כן שיש לך את הגישה ואז היו שם שלושה ילדי דאון ועברנו למקום אחר זה היה תלמוד תורה וגם שם אני עשיתי משהו והילדים היו וואז מה שקרה שאז באמת פתאום מישהו התחיל לעבור בין אנשים שיש פה איזה משוגעת שאוספת ילדים ואז התחילו להגיע ילדים מכל מקום ופתאום נהיו לי איזה 14 או 15 או 16 ילדים כל אחד עם בעיה אחרת חלק ילדים

עם מוגבלות כלית חלק ילדים עם בעיות פיזיות חלק ילדים ששורפים בתי ספר כל מיני ילדים ופת אין פה שום דבר מאורגן כלום זאת אומרת עוד ילד ועוד ילד ההורים שומעים את על השם שלך ואנחנו רוצים שהיא תאמץ לנו את הילד ואז הם היו הגיעו ואז כבר זה כבר נהה בלתי אפשרי ואז ההורים פנו לעיריית ירושלים ואמרו יש לנו רוב הילדים היו בירושלים צריך עזרה אוקיי אז עריית ירושלים שלחה לעריית גוש למועצה אזורים גוש ציון תקשיבו אנחנו רוצים להתארגן בבית ספר חינוך מיוחד שיש פה אמרו אין בית ספר חינוך מיוחד על מה אתם מדברים ואז התחיל בלאגן אז התחיל בלאגן ומה בלאגן הזה בסופו של דבר לקחו כמה שנים שאמרו שזה לא יכול להיות ואי אפשר

שהילדים האלה והאלה יעבדו ביחד ואי אפשר שאין להם שיש להם תוכנית לימודים שרק מסתכלים עליהם ואומרים מה שהם צריכים ולא לפי זה ואי אפשר שהם עובדים בלי שיטות וכל מיני דברים אבל בסופו של דבר כל שנה שמרו ולכן צריך לסגור את בית ספר ברגע שהם ניסו לשבץ את הילדים בביתי ספר אחרים הם הבינו שאיין להם ואז כל שנה המשכנו מחדש איפה את עכשיו טכנית נמצאת זאת אומרת כשאת ממשיכה איתה מחדש בקבוצה של כמה עשרות ילדים בן בבת עין לא כמה עשרות אבל זה בטח קרוב יותר ל-20 אני חושבת א 20 ילדים בבת עין ושבים איתך ואת נותנת להם את כל העולם שלך מתבוננת ונותנת א מנסה מנסה לבנות להם תוכניות שמתאימות להם ולשלב אותם בכיתות של התלמוד

תורה ואז התחילה בעיה והבעיה הייתה של התלמוד תורה רגיל לא נרשמו מילדים כי אלה רצו קצת יותר חבד וה רצו קצת יותר ברסלב ואז לא היה מספיק הרשמה ואז הם אמרו א אנחנו לא יכלים שלב ילדים כי אין הרשמה לתלמוד תורה אז אמרתי להם אני אכתוב לכם תוכנית שתרשמו לכם ילדים רגילים לתלמוד תורה אז ישבתי וכתבתי תוכנית לילדים הרגילים לתלמוד תורה ואז אז נרשמו המון ילדים רגילים לתלמוד תורה אבל זה לא היה ילדים שהם היו רגילים א ואז אז היו שתי כיתות בתלמוד תורה באותה שנה אבל זה היה אוכלוסייה קצת אחרת ואחרי שנה שפתאום באו לרשם עוד שתי כיתות אז המנהל של התלמוד תורה פתאום קלט שעוד מעט הם יומיות בתלמוד תורה שלהם אז אומר אתם

לא יכולים להמשיך פה א כי זה בסדר זה תוכנית נהדרת אבל זה לא אנחנו כן א ואז פתאום מצאתי את עצמי עם הילדים המיוחדים א כיתות של ילדים שנרשמו לתוכנית המיוחדת ובלי בית ספר ומה את עושה טוב קודם כל היה ברור לי שאם הילדים המיוחדים אני ממשיכה כן כי הם הילדים שלי ואז אני אמרתי לילדים הרגילים שתמר היייתה אספה את הקבוצה הזאת אמרת אמר הי בעצם מנהלת גם של המקום כן אמרתי להם תקשיבו אתם תצטרכו להסתדר אמרו מה פתאום אנחנו לא הולכים לשום מקום אנחנו נשארים אמרתי לאן תלכו אמרו לאן את הולכת אני אמרתי אני עוברת לראש צור גם אנחנו עוברים לראש צורים הולכים יחד איתך כן אז הם התחילו ללכת יחד איתי ואז פתאום נהייה לי שני

בתי ספר להתעסק איתם בנ את מובילה את את כמוכן עמוד האש ואז מיה לי שני בתי ספר להתעסק איתם אחד הילדים היותר גדולים הם היו משולבים עד כיתה ח בתלמוד תורה בבת ע ופתאום הם היו ושניים א' ב משולב של ילדים רגילים ואז פתאום מצאנו את עצמנו בראש צורים עם שני בתי ספר אחד חינוך מיוחד לילדים גדולים יותר ואחד משלב לילדים קטנים ח מאישה שלא למדה בכלל חינוך יצא כן שני בתי ספר ושוב הפשטות שבה את מספרת את זה את מבינה זה משהו מדהים אז זהו אז האנשים גדלו ופתאום הבנו שהם צריכים לעשות משהו וצריכים תעסוקה ואז הגיע המשבר השני והוא שפתאום גילינו שאנשים לא רוצים יותר לחיות בבית עם אבא ואמא מעניינת הם רוצים בית משלהם הם

רוצים חברה משלהם הם רוצים תוכנית משלהם הם לא רוצים להיות הזנב של ההורים ואז את בונה מערך דיור שהוא בעצם גן עדן השוב אני זה צוות זה קבוצה זה כבר לא אני כן זה חבורה שלמה איך את אוספת את החבורה הזאת הם באה לבד אז אני חושבת שבאמת מעניין לשמוע את השילוב של זאת אומרת יש פה תעסוקה ובעצם שילוב של זאת אומרת אחר הצהריים בעצם מה קורה לילדים בוא צפרי בכלל הסדר יום של ה אני קוראת להם ילדים אבל זה כבר חבר'ה בני 21 פלוס אבל מה קורה כאן בעצם הם עובדים הם מגיעים בבוקר לתפילה לעבודה אחר כך יש להם חוגים אה חוגים שהם משתתפים בהם הולכים לדירות בדירות גם כן יש לכל אחד גם את הצד של הבית לשבת לאכול לדבר וגם תוכניות

קידום שבנו לכל אחד אי איך הוא מתקדם הם משתתפים בתפילות בקהילה יש לכל אחד משפחה מאמצת שאליו הוא מגיע בשבת ולפעמים גם באמצע שבוע שזאת המשפחה מהמקום שהיא המשפחה שלו כמובן גם נוסעים הביתה למשפחות שלהם וזה המקום ומי שגר פה זה אנשים שרצו לחיות בק לה כזאת כמה משפחות חיות כאן בעצם 40 בערך 40 וכמה חניכים יש בתעסוקה שלכם במקום בערך א כאן אני חושבת שיש כ-30 שגרים בישוב ויש עוד כאלה שגרים בדירות ביישובים באזור ובאים לפה רק לעבוד מה הכי מרגש אותך פה אבל ממש מרגש עושה לך ככה שליכתה בלב תפילות יום העצמאות א פה הכי מרגש אותי ש כולם משתתפים ביחד זה הדבר שהוא מבחינתי הוא הכי את רואה את כולם ביחד הולכים ביחד

לטיול ומתפללים ביחד ואת רואה את הבית כנסת שבהם לכל אחד מאיתנו יש את אותו קול וכולנו ביחד ככה חוגגים את השמחות המשותפות של כולנו זה אני חושבת שזה הרגע בקהילה שהוא הכי מבחינתי הכי שווה מה קשה לך לפעמים זאת אומרת כש אני חושבת לעצמי מצד אחד זה מדהים השילוב הזה בקהילה מצד שני כשאתה משלב אני חושבת ביחד איתך שאתה משלב צרכים מיוחדים עם קהילה שהיא קהילה נורמטיבית אתה פתאום גם רואה הרבה את ה את ה את ההבדלים יש איזה משהו נגיד שאתה משלב אפילו נחשת לעצמי משפחה מאמצת שיש שמה ילד בן 21 שהוא כביכול ילד רגיל שוב אמרתי לך לא אוהבת את וילד שתה פתאום רואה מאוד את ה את ה לאן הוא יכל להגיע אם הוא היה נולד אחרת או

לפעמים זה עושה לך ככה אני לא אמא ומרת אני מדברת כאמא ואת אני לא אמא כן אני מבינה אני הפערים האלה הם בסדר אני אומרת זה הפערים האלה זה העבודה שלי אני לא מסתכלת יש לנו מה שנקרא משפטי לקוט אחד הדברים שנו משפטי לקוט זה אומר אם יש ל את הבעיה הזאת אם נשנה את המשפט הזה יהיה לנו נוכל לעשות עבודה טובה אז משפט ליקוד של מגבלות החליטו מה שיהיה שווה זהב ואז אני מסתכלת אומרת אני העבודה שלי להסתכל מבחינת מה שיש שווה זהב לא מה אין אלא מה אני עושה עם מה שיש זה יותר קל לי כי אני לא אמא ת רואה כאן הורים ההורים מגיעים לבקר כאן מדי פעם ואת רואה כאן לפעמים בעיניים של ההורים את ה את לא נכנסת לזה בטח את רואה בטח כן

אבל את יודעת כל אחד יש לו את העבודה שלו אם העבודה שלה להיות אמא ואני העבודה שלי לא להיות אמא כן אני העבודה שלי להגיד מה שיהיה שווה זהב בוא נראה איך אננו מה אנחנו ים עם זה נוע מקודם אמרת לי ש אני ממש רוצה שתגידי את זה למצלמה כי אני בטוחה שגם צופים בנו אנשי מקצוע וגם הורים ואמרת לי משהו ממש מעניין שאגב גם מאוד מתקטב לי עם הבת שלי שהיא מאוד חזותית מאוד פקחית כשהיא חזותית הרבה יותר מאשר זאת אומרת אנחנו צריכים לזכור את זה גם שכשאת כותבת תוכניות למידה ואת כותבת תוכניות למידה זה מדהים חייבים לדעת את זה לכל אחד ואחת את בדיוק סיפרת לי אחרי שאנחנו יושבות פה לראיון אני הולכת לכתוב תוכניות למידה זאת

אומרת אני סך הכל גוזלת ללך מהזמן של תוכניות לא נעים לי מהחניכים את יודעת אבל אבל באמת לא אבל גם חשוב שאנשים יחשפו לכל הדבר היפה הזה א אבל באמת אמרת שאת את מסתכלת מאוד חזותית זאת אומרת כשאת לא לשכוח שהחברה עם הצרכים המיוחדים הרבה מאוד מהמהם רואים דברים חזותית בוא בואי ככה תספרי לנו מה מה בעצם שילדים לומדים הם לומדים בערוץ השמיעתי של מילים בערוץ החזותי זאת אומרת דרך תמונות ובערוץ התחושתי תנועתי דרך תחושה ודרך החושים האחרים המורים רגילים לדבר בערוץ השמיעתי זאת אומרת הם מדברים דרך מילים רוב הילדים במיוחד הילדים המיוחדים קולטים יותר טוב דרך הערוץ החזותי שזה שפה בפני עצמה שצריך להכיר אותה שבא לגודל

לצבע ולמקום בדף היא מספרת את הסיפור וכשאני מכינה לילד תוכנית או דף עבודה אני מתייחסת לגודל לצבע ולמיקום בדף כחלק מהמידע שאני רוצה להעביר וככה אני יכולה להעביר חומרים מאוד מסובכים לילדים עם מוגבלות והם מבינים כן כן אמרתי למשל כשאתה כותב תוכנית על שבת ואתה מצייר שלוש פרחים זה נכנס לי ככה לראש שאמרת את זה כי זה כל כך חשוב אז הילד רואה דבר ראשון את הפרחים אז כבר הופך להיות איזשהו דף על טבע פחות על שבת יש איזה כן כל הזמ להת הדבר המרכזי שאת רוצה להגיד צריך להיות באמצע הדף באותיות גדולות זה זה טכניקה של זה פשוט אבל צריך להכיר את זה כדי לדעת ולכתוב את התוכניות זה יכול להיות דף שנראה כמעט אותו דבר

לפעמים עשינו את הטעות וכשרציתי חומרים נתנו אותם לגרפיקאית בר ש הברנו אותם לגרפיקאית היא הרסה את הכל כיא רק קישטתי קצת הוספתי צבע פה וצבע פה צבע במקומות הלא נכונים משבש את המשמעות של הדף לילדים מיוחדים ו את מבינה כמה זה חשוב שאת א זהות תמיד כתובות בצבע אחד כן אז שילד רואה את הדף הוא יודע שהכותרת כתובה בצבע אחד התוכן בצבע אחר הוראות בצבע אחר ואז הוא ישר רואה את הדף אה זה הנושא זה הו וחן אלה הוראות זה עושה לו סדר במוח הוא מבין ע כל מיני דברים כל מיני דברים שהם שפה חזותית שאני עובדתי אם עם ילדים כדי באמת לקדם אותם על לצד הקשיים את יודעת אנחנו מדברות פה הרבה על הצלחות ופתאום בא לי שאלה ככה הרגשת

פעם כישלון אז זה אני לא יודעת אם זה כישלון אבל זה קושי גדול מאוד יש גם הרבה קשיים קושי גדול מאוד להתמודד עם קשיים שבסופו של את יודעת שלא תפטרי אותם כן שבעצם את כל הזמן תתמודדי איתם יש את יודעת ילדים לקויי למידה זה כיף את נותנת להם יש להם קושי לקות למידה את מוצאת אסטרטגית למידה את פותרת את הבעייה ופטרת אותה זה כיף כן יש דים שיש להם בעיות קבועות הם לא יפטרו ת יודעת שאת תעבדי ואת יודעת שגם מחר את תתמודדי אם אותה בעיה ואת עדיין מחוייבת היום לפתור אותה הכי טוב שאפשר זה לא עצוב לך מדי לפעמים לא זה בדיוק הנקודה שתוכניות קידום זה מה שהם באות לעשות זאת אומרת הם אומרות אני לוקחת את הדבר הזה את התפקוד

אני מפרקת אותו למ חתיכות וכל חתיכה אני אעשה אותו בסוף הכי מדויק ואייך אני יודעת שעשיתי את זה הכי מדויק שזה נראה שזה בא בקלות בהרמוניה בלי קושי הנקודה כאן היא פשוט לקחת את זה ולפרק את זה קטן קטן ומדויק מדויק ואז אני ואז לצרף הכל ביחד אם אתה את רוצה למשל ללמד מישהו לטפל בסוסים כן אז הוא מתחיל בניקוי תאים וגם את ניקוי התאים לזהות את המגרפה לקחת אותה להחזיר אותה לעשות את הפעולה אחר כך את מצרפת אלה עוד להמיס למריצה אחר כך את מצרפת אלה להכיל הסוס אחר כך את מצרף את הת להבריש את הסוס ואחר כך לכף את הסוס אחר כך להיות עוזר מדריך להוביל את הסוס אחר כך אחר כך הוא הוא עושה את כל הדברים האלה ביחד ואז הוא

הולך לקורס עוזרי מדריכים ואז פתאום יש לו מקום של כבוד באמת יודע לעשות את כל הדברים האלה הוא למד כל חתיכה בנפרד והצלחתי לעשות א א איזשהו משהו כללי החניך הזה שראיתי אותו עכשיו רוכב על סוס ו בעצם זאת אומרת זה קדמה לזה עבודה של שנה שנתיים שלוש ארבע שפרק לפרטים קטנים ולא התייאשנו גם מכלל פרט כל פרט כל פרט כדי לצרף את זה לדבר אחד ולפעמים על כל פרט כל פרט היה פיצוח עד שהצלחנו ללמד כל פרט בנפרד ללמד את כולם ביחד ולכן אין פה חניכים שיושבים ומכניסים סיכות ביטחון לשקיות כי ברגע שהם יודעים לעשות את זה למדים אותם עוד משהו ועוד משהו ועוד משהו עד שנגיע לפעולה משמעותית מלאה עם אפשרות יצירתית אם אפשר אם היו

נותנים לך עבודה ש להכניס כל היום 10 סיכות ביטחון לשקית ולסגור גם את היית נהית ומרת העבודה היא צריכה להפעיל את המוח כשבונים תוכנית עבודה לבן אדם אז אומרים לו אתה עשית את זה מצוין אתה יודע בוא נראה מה אתה יכול ללמוד מזה מה אתה יכול לעשות מזה איך אתה מתקדמת פה תמיד תמיד תמיד הרעיון הוא להתקדם ו הגענו ליעד מצויין מה היעד הבא ואז באמת אנשים מצליחים להגיע לדברים שהם מרשימים כן ממש מרשימים בכל עבודה אם זה במאפיה אם זה במחלבה האומנות שק כן אני רואה ראיתי מקודם קרמיקה כן כן וזה שהוא הכל כל דבר מפרקים לשלבים כן כל דבר מפרקים לשלבים לרדד לחתוך לעשות בן אדם לומד את כל השלבים ברגע שהוא יודע לצרף את כולם

הוא יכול לבטא את עצמו יש לכם באיזשהו שלב אתם מראים גם את התוצרים לקהילה הרי יש את הקהילה הזאת מסביב שנמצאת כאן בגבעות אתם יש רבי קהילה שבואו תראו מה עשינו או יש מדי פעם גם לקראת פורים אנחנו עושים הרבה פעמים כאלה מכירות ושכולם מוציאים את מה שהם עשו בנגריה בכלי הסלים בכל המקומות ועושים מכירות כאלה לקראת פורים איזה מתוק זה כן כן כן מה יש לך להגיד לי לסיום כאמא לנערי עים צרכים מיוחדים שיש לה יכולות אינסופיות זה אני יודעת היא הנסיחה של הבית א ש אני חושבת שהאתגר עם ילדים עם צרכים מיוחדים שהם גדלים זה האתגר של ה הפרדה בטוב זה אומר לתת לילד את העצמאות שלו ואת הזהות שלו לעזור לו לבנות את מעגל האור

האישי שלו מצד אחד ומצד שני לא לסגור את המשפחה בלעדיו זאת אומרת הרבה הרבה פעמים אני רואה שהמצב או שהילד מחובר להורים ליכולת להינתק ואם מתנתקים פתאום המשפחה נסגרת בלדיה והוא לא מתאים והחוכמה היא לתת לילד את המרחב ולהשאיר אותו קשור למעגל המשפחה וזה האתגר שלנו כאמא אני חושבת שזה האתגר למצוא את המקום שבו הילדה תהיה גם עצמאית ו מפתחת את הזהות שלה בנפרד וגם קשורה למשפחה ונשארת חלק ממנה זה נראה לי הדבר שהייתי אומרת לך מצויין זה בדיוק מה שהיית צריכה להגיד לי נועם מנדלבאום אין את פשוט אני פשוט אוהבת אותך באמת קת מביך כן תודה רבה לך בבקשה