"התקשרתי בקול רועד: '"הבית שלך נפגע מטיל'": ריאיון עם דובר עיריית קריית שמונה

אז ביום המיוחד הזה, ביום המאתגר הזה, אנחנו כאן בקריית שמונה. עיר שחותה סוג של חורבן. עיר מאתגרת עם מציאות לא פשוטה, אבל עיר שקיבלה על עצמה לחזור לעצמה, לא,

להפריח את השממה ולחזור לחזור לתקומה. דווקא בימים הללו, ימים של חורבן, ימים של אבל, צריכים לזכור שכל קבלה טובה לוקחת עוד אבן ושמה אותה לבניין בית המקדש. בית המקדש אצלנו בלב אצל כל אחד פרטי אבל גם בית המקדש של כולנו ובמציאות הישראלית של השנתיים האחרונות אני מאמין שכל קבלה שאתם מקבלים אגב כל קבלה טובה ותשלחו למספר שנמצא כאן שנה גם אנחנו כל קבלה כזאת היא תקומה אמיתית וחלק מבניין בית המקדש אנחנו מצטרפים לדורון תושב העיר שלא עזב את העיר הזו מהיום הראשון ועד היום כל משפחתו הוגלתה מכאן אבל הוא נשאר כאן. שלום לך דורון. שלום שלום בסדר.

אנחנו קצת ביצאנו קצת לראות את השוק של קריאת שמונה. הוא לא כל כך מלא אבל עדיין יש כבר תמונות אופטימיות של מעט קונים וקונות שיוצים כבר א

תראה בשנתיים האחרונות אני מסתובב פה אני נמצא עם עצמי כמעט לבד הכל סגור אז כשאני רואה גם את המעט הזה זה עושה לי טוב ולב ולהריח את הריכות שכל כך התגעגעתי אליהם לראות את האנשים גם אם זה לא הרבה אבל

זאת אומרת היו ימים שהיית פה בשנה וחצי האחרונה היית פה לבד בעיר

העיר הייתה שוממה הטובה כולם היו בחוץ היינו פה עם צוות מצומ ממצע מאוד של כיתת כוננות, של עובדי חירום, עובדים חילוניים היינו פה פשוט לבד. לפעמים גם לא היה לנו משהו לפנות לאכול. הכל היה סגור. זה המציאות שלנו. אז כשאני קצת את המעט הזה, הלב מתמלא, מה שנקרא פרופורציות

לגמרי. אגב, אנחנו מדברים בתוכנית הזאת על קבלות טובות, על תקומה מתוך החורבן הגדול. אתה בכל הזמן הקשה האמנת שתחזור לכאן וכיכר השוק, מה שנקרא, תהיה מלאה והחנויות יפתחו והכל יחזור לקדמותו. נשארתי פה בגלל ציונות, נשארתי פה בגלל שהאמנתי שחייב, שיהיה פה בסיס, שישאר בעיר כדי שהוא יקלוט אותו שווים, שיבואו בעזרת השם לאחר המלחמה. אה, עברנו פה תקופה קשה, נמצאים בימים מאוד קשים. אני תמיד אומר לאנשים שמדברים שהכל פה סגור, שעדיין לא מלא. כמו שאמרת בפתיח, השוק כמעט ריק. אבל ככה צומכים וככה בונים את העיר. אנחנו בונים את העיר מחדש לבנה לבנה עוד משפחה שמגיעה ועוד משפחה. 60% מתוש בעיר חזרו לכאן. חזרו 40%

שזה ממש תקומה אמיתית

זה תקומה אמיתית כל משפחה שחוזרת זו תקומה אמיתית אנחנו פה במסר ברור לאויבנו ולכל מבקשי רעתנו אנחנו פה את השממה אנחנו נפריח אנחנו נהפוך את המקום הזה להכי טוב לא בישראל בעולם כולו

אתה יודע אנחנו מדברים היום ביום הזה על קבלות טובות אנחנו חוזרים מבקשים מכם קחו קבלה טובה כל קבלה טובה זה אבן בבניין הבית ללא קבלה שלך לבוא ולהגיד אני לא מרים ידיים אני מחזיר את כל הכושבים לעיר אתה וראש העיר וכל העוסקים במלאכה זה לא היה קרוב אני רוצה לשאול אותך אתה בא למשפחה ומשפחה אומרת לך דורון זה מסוכן דורון זה עלית חזבלה דורון יש לי אחריות הליללים מה אתה אומר להם כדי לתת להם את הביטחון לחזור לכאן ולהקים את העיר מחדש בסופו של דבר מה אויבנו רוצים להגלות אותנו מאנו עוד קילומטר עוד שני קילומטר אם כולם יעזבו אז הגבול יעבור בחצור משם לטבריה משם לחיפה אנחנו פה כדי להישאר אנחנו אנחנו היהודים לא

עברנו את כל מה שעברנו בשואה והרבה לפניה בכל הפוגרומים כדי לברוח ממספר טילים ומספר דגיעות ובתים אבל מה הכוח שמחזיק אותך ונתן לך באותם זמנים כוחות שאתה עוד לא יודע מה יהיה הסוף שאתה עוד לא חלמת שהכל בסוף א א יתחבר בחזרה אנשים יחזירו הביתה ותהיה פה תקומה מה אתה אז אומר

זו השאלה שכולם שואלים אותי אני קורא לשת המיליון דולר אבל כשראיתי מה ההישארות שלי עושה פה לתושבים ואותם אותם כשישים לאותם אנשים שנמצאים בחוץ ולא יודעים מה קורה עם הבית שלהם הייתי עולה כל יום בשידורים חיים מתוך הבתים של אנשים נותן להם את החוסן מספר מספר להם מספר להם היו המון פגיעות מספר להם איפה נפגע לא כדי שזה יהיה צהוב ורחילות כי אם הם ראו את הבית שנפגע הם ראו שהבית שלהם לא נפגע אז הם מנתי את הגעה שלהם לראות מה קורים בבית שידרתי להם באונליין נכון תחתש תוך סיכון חיים אבל אני גם איש מאמין אני לא חובש כיפה אבל הלב שלי חייב להותמ שלי הוא כיפה אחת גדולה ו אין לי יום שלא הייתי בעיר עם פגזים שנופלים

הייתי נשכב על הכביש נר שמע ישראל מתפל שבור בשלום רואה את הטילים רואה את הטילים ואת ההיירותים מעליי אני יודע מהאמא שלי מרגישה אמא שלי לצערי א הלכה לצינטור בעקבות הצילומים וה ווה הסרטונים שלי הרופא אמר נבר בשלום

או שתפסיקי לצפות בבן שלך או ש אז היית המצאתי סיפורי כיסוי שזה אני עושה בכאילו אבל זה שקר לבן מה שנקרא אה מה שראיתי נגד עיניי זה את אותה אוכלוסייה שמשועת למידע שרוצה לדעת מה קורה עם הנכסים שלהם, הבתים שלהם, מה קורה בעירתי להעביר להם את זה לחדר במלון, ללובי, לדירות הסכורות. אם אני נשארתי פה מנעתי מאחרים לבוא ולסכן את החיים שלהם. ככה אני הרגשתי ואני ברך ואני בטוח שהייתה לי איזה השגחה כי להיות פה שנתיים להיות שנתיים ולחבוות את כל הטילים ורוב הטילים אני נמצא בחוץ עם צוות מצומצם ואנחנו שוכבים על הרצפה מניחים ידיים על הראש מתפללים דקה שתיים הטילים לא מפסיקים ובסוף אתה רואה אנחנו פה מדברים וזו התקומה האמיתית אני ממשיל את קריית שמונה למניה שנמצאת בהתרסקות הכל לרוס נמצאת למטה

מה קורה מצב כזה במניה שנמצאת למטה זה הזמן לקנות לעשות אקזיט אני עכשיו קורא לכל תושבי מדינת ישראל, ליהודים שנמצאים בעולם בגבות גל האנטישמות רוצים להגיע למדינת ישראל להגיע לכאן לקריית שמונה

אחד המקומות היפים בארץ

לצריע לנו לבנות את קריאת שמונה מחדש לבנה אחר לבנה אתם שותפים לרגע היסטורי אתם שותפים לבנייתו מחדש של העם היהודי כאן בארץ הצפון בקריית שמונה מצפון תיפתח טובה את הרע כבר עברנו עכשיו נותרת לצמוח מי שיהיה איתנו בימים האלה יוכל לההנות זה לגזור את הפירות בתקופות הבאות והטובות שיבואו אלינו כי בסוף אין כמו קריית שמונה

וכמו שאומר דורון שימו לב מה שהוא אמר עוד אדם שחוזר עוד אדם שבא זוהי לבנה חזקה וגדולה ויציבה בבית הגדול שכולנו בונים כאן בבית שלנו בארץ ישראל אני רוצה לומר לכם זה הזמן המדויק לומר לכם חבר'ה קבלו על עצמכם איזה קבלה טובה תשלחו אלינו לכאן למטה אתם רואים את המספר תשלחו לנו דווקא בימים הללו שהמ המניה למטה ימי חורבן ימי עצבות זה הזמן להשקיע בטוב באופטימיות ובבקשות טובות אני רוצה שניגש לאחד הבתים שאתה עמדת לידו כשקרה הסיפור והודעת עלשפחה שהוא קיבל טי בוא ניגש

דורון אז זאת בעצם זירה של של אסון זירה של נפילה שני הבתים נפגעים קשות עכשיו הם מתחילים להיות משופצים ואתה מגיע למקום מה מה אתה עושה זה

זה החורבן ומה שקורה בימים אלה ויקרה בעתיד זו התקומה

וואו

זה הסיפור של עם ישראל המשפחה הזאת בעלת הבית הייתה מטפלת שלי בגן

וואי

היא גידלה אותי חינכה אותי בילדות אתה יודע מה זה להתקשר אליה בכל רועד ולומר לה שהביתי שלך נפגע

זאת אומרת היא פונתה ואז נפלתי פנטה ובאותו משפט שחרב על העולמה

כן

אלוהים אוהב אותך כי את לא בבית והנכדה שלך יצא ארבע שעות לפני כן מהבית לצבא. וואו.

אז לפעמים גם שאומרים הולכים לצבא, מתבעסים וקמים, אלוהים הציל אותה. כי אם הייתה ביום חופש או בגימים במשרת בבית, היום היינו באירוע אחר.

מה מה זה עושה ללב שלך?

קודם כל לבדוק אם יש פה מישהו בבית. כשאמרו לי שאין מישהו, אני מרגיש מאושר, נכון?

ואני שמח מצד שאתה רואה את ה

חורבן ואת השמחה, אז אתה אומר זה חורבן עכשוי. התקומה תהיה עוד כמה דקות, עוד כמה שעות, עוד כמה חודשים כי בסוף היא תיכנס לבית, אתם רואים עובדים פה לבית יותר טוב מה שהיה לה. זה הסיפור של עם ישראל לא להתרגש כי חורבן נותן לנו להצים אותנו. אז נכון באותם רגעים זה חורבן עצום, הבית נהרס, הכל נהרס,

אבל התקומה תהיה שהכל פה יהיה חדש.

אבל באותו רגע בשעת בשורה שאתה מספר לגברת שגרה פה או למשפחה שגרה פה, תקשיבו, אתם מפניעים אבל נפל טיל על הבית שלכם. מה התגובות שלהם? איך אתה מחזק אותם? או שלפעמים אולי אתה מתחזק מהם?

בצד השני זה לא קל. הזכרונות שלא אנשים נמצאים פה. אלבומים של החתונות ושל הברמזות. כולם שואלים מה קורה עם הזכרונות. זה לא פשוט. אבל אני אומר להם, חבר'ה, אני מדבר איתכם, אני מדבר איתכם, אתם חיים, אתם לא פה, ניצלתם. תגיד תודה לקדוש ברוך הוא, את הכל משחזר. אותו דבר היה לי מההורים שלי, אבל

מההורים שלי. אני הייתי צריך לפסר להורים ששבת שנפגע מחצר הבית בפגיעה ישירה.

וואו. ואני מתקשר בשמחה. למה בשמחה? כי אבא שלי לא רצה ללכת. כי אבא שלי לא רצה ללכת עם לחץ של הילדים והאחים שלי לא משכים לקום ולעזוב. הוא היה נשאר בבית.

ואני כל כך שמח שהם לא בבית. ולהגיד להם חבר'ה

הבית נפגע אבל בית נפגע. והנה נעשה להם בית הרבה יותר טוב והם חיים ונושמים ונמשיך כל יום שישי לאכול את תלשיט של אמא בבית החדש.

לגמרי. אנחנו מדברים בכל היום הזה על קבלות. על כמה קבלה אחת קטנה שאתה מקבל כשאתה שוכב במיטה כשאתה יושב בבית יכולה להפוך עולם שלם כמה החלטות שגמלו בך אולי תספר על ההחלטות שהיו לך בתחילת המלחמה כשהתחיל הבלאגן הזה וכולנו היינו ביניהם איזה החלטה שהייתה לך ו לקחה אותך נסעה אותך על כפיים במשך כל השנה ו10 חודשים הללו

תשמע ביום הכי קשה של קירת שמונה שהכל פה היה שרוף ונשרף והלכתי עם צינור בטיל לכבוד שריפות וואו

והייתי עד 4:3 בבוקר בתוך השרפות הגעתי הביתה בזות חמש הלכתי להתקלח והריח והלכלוך לא יורדים מהגוף שמתי את הראש בזות 5 וחצי ובשבע טלפון מצלצל ואני לא עונה ואני מנתק כי הייתי גמור ואחרי 20 צלצולים לא יכלתי עכשיו תקרא משהו ומעברו השני של הקו את יושבת העיר שואלת הערתי אותך אמרתי לה כן אתה יכול לעזור לי אמרתי לה כבר התקשרת אבל תני לי שתי דקות לחזור אליך משהו ש דחוף אמרתי לא אני רוצה לשתות נץ קפה ואין לי חלב אם אפשר להביא לי ואני מנתק את השיחה ואני כועס למה זה קורה לי למה למה אני צריך כל כך לסבול כאילו ואני נמצא פה גם את הדברים האלה ואני הולך בעצבים ובבסה לא להגיד להביא את

החלב

חלב

ואני עולה ואני רואה אישה שנמצאת לבד

וואו

והיא אני יושב איתה במשך 40 דקות היא מספרת לי שהיא ארבעה חודשים לא יצא מהבית ואין לה מי לדבר אין לי מי לדבר היא נמצאת לבד

וואי

לא בקשר ממשפחה והיא לא מאמינה שהבאתי לה את ה את החלב היא הייתה בהלם היא אמרה לי אני לא מנה שהבאת לי אני כל החיים שלי כל מה שביקשתי אף פעם לא התייחסו אליי ואתה התייחסת במשך 45 דקות אני שומע את הסיפור שלה ואז אני אומר לעצמי תודה לקדוש ברוך הוא על הטלפון הזה זה מה שלקחתי מעצמי התייחס לכל אחד באופן אישי אף אחד לא יודע מה קורה בבוא השני של הקו לכל בקשה, לכל פנייה, לא משנה מה עובדים עלינו או לא, להתייחס לכל בן אדם בכבוד ולא משנה מי הוא ולכל בקשה לנסות שותה כי אף אחד לא יודע מה קורה בבוא השני של הסיפור הזה החלב הזה לדעתי היה מעשה הכי גדול והכי ארו שלך בכל התקופה הזאת בלי שידעת אתה מסכים

בלי שידעתי ואני אומר לך ו התחלתי את זה מכס ברור ברור

מה היא רוצה עכשיו חלב החורבן זה היה החורבן האישי שאני באמצע עד שנרדמתי אחרי ימים שנה

וואו והחלב זה התקומה זו התקומה זה הסיפור שאני לוקח אותו מלחמה כל תושב שמתקשר אליי אני אומר את זה גם אנשים שאני עובד איתם כל אחד זה עולם אומלא לתת את היחס גם מי שהתקשר אליכם מבקש לא להפנות לא'ב ג אם הפנתם תוודאו שהוא קיבל את היחס לטיפול כי אתה לא יודע מה עובר למישהו בראש באותם רגעים אני גם לא יודע חיים לא יודע אני לא יודע מה היה קורה

אם לא היה סך הכל הבחורה הזאת לא רצתה חלב היא לא רצה נס קפה היא רצתה שמישהו יתייחס אליה. זה הסיון שלנו.

הורממת את נפשנו. ואני רוצה לומר לכם, הנה תסתכלו איך קבלה אחת קטנה, אפילו עצבנית קצת שנעשת מתוך רוגז גרמה לדורון לעשות את המעשה הכי גדול ואי מבחינתי בחייו. הוא פשוט אציל חיים. זה לא היה חלב, זה היה להציל חיים של אותה גברת שארבעה חודשים תחובה בתוך הדירה שלה ומשבעת לקצת יחס לדבר עם מישהו. ותראו איזה מעשה גדול על קבלה אחת קטנה, לא פשוטה. אגב, לקום עם בוקר כשהוא הלך לישון שנייה אחת אחרי כל כך בימים. איזה יופי. אז גם אתם. קבלו קבלות ביום הזה. העיר היפה הזאת שנושקת לחרמון ולארי הצפון מתחילה לחזור לעצמה. והכל בזכות קבלה אחת אמנשיה. אנחנו חוזרים למציאות שלנו. שום דבר לא יזיז אותנו מכאן. כל כך מתאים

וכל כך נכון. לימים הלא פשוטים הללו, לימים המאתגרים הללו. בעזרת השם אצל כולנו. ואל תשכחו. אל תשכחו. לקחת קבלה אחת אמיצה וטובה שתבנה עוד בית, תבנה עוד בית מקדש, תבנה את כולנו.