"הרופא אמר 'תבואי לזהות אותו": דודו אסייביץ משתף בחוויות מהעולם העליון

יש לך כאילו לקחת את עצמך כמה שניות להגיע לפה אנחנו מורידים אותו לפנימית ג' פנימית ג זה חדר מתים במחלקת קורונה בחניון בבית חולים רמבם תבואי לזהות אותו אין מה זה מה שהוא אמר לה בטלפון לא הספקתי להיפרד בזמן הזה, תקשיבי, שמתפללים עליי, זה על חזור. אני מרגיש את עצמי, את הגוף שלי. אני תמיד מנסה לדמה את זה ל מה השמחה הכי גדולה שחוויתי. איפה היה לי את האושר הכי טוב? איפה הרגשתי הכי מאושר? ואני בן 40 הייתי ואני עדיין לא מצליח להגיע לאושר שהרגשתי שם. זה כאילו אם היו נותנים אם היו נותנים לי את הבחירה לא הייתי חוזר לפה. לא הייתי רוצה לחזור לפה בשום מצב. אני יושב על ענן לבן. עכשיו אני יושב על ה על הקדימה

של הענן. אני לא רואה את עצמי. אני יודע שזה אני. אני לא רואה ידיים, רגליים, גוף. אני מרגיש אבל על הענן ככה. אין שלווה כזאת, אין כיף כזה. ואני יושב ואני אומר, "וואו, איפה אני? עכשיו אני בתת מודע. אני יודע שאני כבר לא שם, אבל אני מנסה לדעת איפה אני. כן. מרחוק אני רואה נקודה של אור כמו של שמש חזקה אש כמו אש כזאת חזקה חזקה אי אפשר להסתכל עליה מבבת ישיר אבל איך אני מסתכל עליה אם אני מסתכל על הצידה אני רואה אותה אז אני מנסה אני מרגיש שאני מנסה להגיע אליו ואני נלחם עם הגוף מרגיש מלחמה אבל מלחמה של כיף של עוד הלוואי ואני אני אגיע ואני לא מצליח. הפוך אני מרגיש כאילו מישהו סוחב אותי אחורה הזיה מטורפת.

תמיד שאני הולך לשיעורים אני שואל אנשים מה הדבר הכי טוב שקרה לכם בחיים? אחת אומרת לידה, אחד אומר הברית, אחד אומר זכית. איפה? לא ילדים, לא 100 ילדים, לא לידות. זה לא קרוב להרגשה הזאת. התעוררתי, זה היה יום שני שכל הסיפור הזה. יום רביעי התעוררתי. התעוררתי בפנימית ב התעוררתי כולי מאורפל. איך שפתחתי את העיניים הרגשתי כאילו לקחו פטיש ושמו לי בגוף מפרקים אותי. הרגשתי, הרגשתי שחזרתי. הבנתי שאני פה. איפה מה הרגשתי מקודם? א פתאום חשבתי ילדים, המשפחה, העסקים, אם זה בסדר, אם זה לא בסדר, הכל בראש. עכשיו זה רק במחשבה שהתעוררתי קמתי משותק, קמתי סיעודי, רק העיניים זזות. אני לא יכול לדבר, לא יכול להזיז עיניים,

א, רגליים, ידיים, לא יכול להזיז כלום. רק העיניים זזות. אבל הראש עובד, אבל הוא לא עובד על 10, הוא עובד על 200, עובד על 300. המחשבות רצות. אני מרגיש הנה אני מרגיש את כל ה כל מה שהלכתי כל הטוב שהרגשתי אני מרגיש בדיוק איך ש מרגיש את אותה ההרגשה שלה לפני זה איזה שחור ולבן הנה זה שחור ולבן אין אמצע זה שחור ולבן אז אני דודו עסיביץ' בן 46 א נשוי לשירן אבא לשלוש בנות מי התאל ואליין יש לי פיצריה יש לי פיצוציה קרה לי ב-29 לראשון בגיל 41 חליתי בקורונה שנה לפני כן אני עשיתי תשובה לא יודע חגים לא יודע שבתות לא יודע מה זה קידוש כיפור אצלי זה היה ראש חודש בגיל 40 נסעתי ברכב ובאתי לשים איזה שיר אה ביוטיוב

ותוך כדי שאני בא לכוון את השיר ביוטיוב קפץ לי שיעור של הרב סניר גואטה ושם לי כאילו מראה בפנים של הייתי גאפטן הייתי עם אגו הייתי ב הייתי הייתי בעולם הייתי בקולנוע לא הייתי פה הייתי בעולם של דודו שמעתי מזמור לך דודי התחלתי לבכות בבית כנסת אמרתי רגע מה קורה למה אני בוכה ואני מרגיש שאני רוצה עוד ובא לי עוד ובא לי עוד שישי ואני מחכה לעוד קידוש ואני מחכה לעוד שיעור תורה ואני מחכה ללמוד עוד על הבית ועוד על הגאווה ועוד על המשפחה ועוד על על טהרה ו שנה של תשובה מטורפת לא השארתי שנייה אחת פנויה מהזמן שלי לשטויות לבילויים אין חברים אני לא במקום הזה אני לא רוצה להיות שם אני הייתי שם הייתי בעולם הזה הגעתי

למקום שהוא הרבה יותר טוב טוב, טוב לי, טוב למשפחה שלי ושם אני רוצה להיות. אז ב-29 לראשון אה זה היה ינואר, זה היה יום שישי, הגעתי לעסק. מכאן לכאן, כבר ב-12 בצהריים הרגשתי בגוף שלי משהו לא בסדר. התקשרתי לאשתי, שירן שומעת, תכיני לי את כל טבע על השולחן, כל מחלקת טבע, שימי לי, מרגיש משהו בגרון לא בסדר. משלישי לשבת, לראשון, לשני. המצב מדרדר, מדרדר, מדר. יום רביעי אמרתי, רגע, אולי יש לי קורונה, אני בודד את עצמי, זה היה בזמן של הקורונה. אז נכנסתי ליחידה דיור אצלי בבית ובודדתי את עצמי. ביום רביעי נכנסתי ליחידה ואני לא שמתי לב. אשתי ירה אותי ביום שישי. היא ירה אותי ביום שישי בצעקות. תודו, תתעורר, דודו,

תתעורר. היא אומרת לי, "תראה כולך שחור." אמרתי לה, "מה מדברת? שירן איזה שחור ואני בקושי מדבר ואני מרגיש אין לי אוויר." היא אומרת לי, "אתה גם בקושי מדבר?" והיא מרימה לי את המכנס, היא אומרת לי, "תראה את הרגליים שלך, אתה שחור." נסענו לבית חולים. אנחנו מגיעים לבית חולים. נכנס לחדר מיון. איך שאני יושב בכיסא של ה במיון, עובר איזה רופא, מסתכל עליי, חוזר אחורה, שואל אותי קיבלו אותך? אני לא יכול לדבר. אז אמא שלי אמרה, "לא." אז הוא ככה מסתכל עליי ועושה עם היד לאחות, "תביא לי את המדדים ככה". ומסתכל עליי כאילו כל הזמן איתי בקשר רעין לא הוריד ממני את העיניים תביא לי את המדדים היא מביאה לי את המדדים מחבר לי

את האינפוזיה את הסיטואציה חום אומר לה לא לא קחי את המדדים האלה תביא לי את השני מביאה לו את השני עוד פעם הוא תוש סרט מחבר טא טה טה טא גם זה לא טוב תוציא בשלישי שהוא חיבר הוא נתן צרכה שם חדר אלם עכשיו אני מהלחץ נדבקתי על הכיסא אחורה אמרתי לו למי? למה צעקת? מה קרה? ואני לא אני הוא אומר לי אתה מעכשיו לא מוציא מילה הגה אתה לא מוציא. אני אומר לו מה קרה? אומר לי ש הכל טוב. הוא ככה ליטף לי את המצח ככה השאין אותי ככה אחורה על הכיסא. הרימו אותי, שמו אותי על הלומקה, קיפלו אותה, השכיבו אותי ורצים איתי. רצים לא הולכים, רצים. ואני רואה את המנורות בדיוק כמו בסרט, מנורות בתקרה, תק טק טק, ושומע דלתות נפתחות,

סגירות, פתאום בום שקט. אז אני שומע טי טי טי אני אני מבין שאני בחדר אלם לבד מיטה שלי עם עוד שתיים בצד עם ריקות אני לבד שם מגיע לי הרופא אומר לי תשמע מי הגיע איתך אמרתי לו אמא שלי וא אשתי ואחי אז הוא אומר לי שומע אתה במצב אני לא יודע אם אתה יודע באיזה מצב אתה אבל אתה מה עובר לך בגוף אמרתי לו למה אתה שואל? הוא אומר, "לא, אני חייב לדעת כאילו מה יש, מה אתה מרגיש?" הוא אומר לי, "עצור, אתה לא מדבר מילה? אני אסביר לך, אני לא יודע איך אתה חי." אני אומר לו, "מה זאת אומרת? למה?" הוא אומר לי, "אני אגיד לך יותר מזה, אני הולך להרדים אותך ולהנשים אותך. יש מישהו שאתה רוצה שאני אכניס?

ואז אני נזכר שיש לי ילדות, יש לי אישה ואם באמת אני לא חוזר, מה? לא הספקתי לראות אף אחד, לא הספקתי להיפרד, אבל הצלחתי להתעלות על עצמי צ'קצ'ק. ממש בשניות התעלתי על עצמי ונזכרתי שלמדתי בשנה של התשובה שתי דברים. הטוב ברופאים לגיהנום. מעפר באת להעפרת שוב. השם הביא אותך. השם יקח אותך. היו 14 רופים אחים ואחיות מחולק. אף אחד לא נוגע בי עד שאני לא מסיים לדבר עם הקדוש ברוך הוא. אף אחד לא מדבר איתי מילה. ואני ככה הסתכלתי לכה לתקרה ואני אומר הקדוש ברוך הוא אני מאמין בך לא בו אני סומך עליך לא עליו לא הוא יגיד לי אם זה הזמן שלי או לא אתה תגיד לי אם זה הזמן שלי או לא אני הולך לעשות איתך שני הסכמים אחד זה

בקשה אחד זה הסכם הבקשה שלי שאם זה הזמן שלי קודם כל אם זה הזמן שלי ובאמת זה הזמן שלי בגיל 41 לסיים את הקריירה שלי לסיים את הסיפור שלי. תודה רבה לך. למדתי להגיד תודה. לא לשאול למה. למה תודה יש לי בחוץ אישה, יש לי שלוש בנות. הבקשה שלי הייתה לקדוש ברוך הוא שאם סיימתי שהבנות שלי והאישה שלי לא יביישו אותי למעלה. זה היה כל כך חשוב. אני התחננתי. אמרתי שלא יביישו אותי, שאשתי תשמור על עצמה, שהבנות שלי ישמרו על עצמם, שלא יעשו שטויות, שלא יביישו אותי. זה ממש חשוב לי הכבוד הזה שלא יעשו לי רע, שלא יעשו לי צער. ואז אמרתי לו, "ההסכם שלי מולך זה אם אתה תחזיר אותי חזרה לפה, אתה תראה לו שלא הוא קובע, שאתה קובע.

אני מבטיח לך, מבטיח לך. אני מתחייב בפניך. אני אעבוד אותך כל החיים, בכל מקום, בכל זמן. אני אדבר עליך איפה שתשלח אותי, אני אספר עליך. אני לא אעזוב אותך לשנייה. השם שלך לא יעזוב אותי. אמרתי לרופא עכשיו תרדים. הוא הביא לי את המסכה ואני קולט את כל האחים ואחיות כולם בוכים. עכשיו אני לא יודע מי מי צריך להיות עצוב. אני אוהב. הביא את המסכה, שם לי, אמר לי צפור שלוש, לא זוכר מה היה, נרדמתי. הרדימו אותי ביום שישי, 8 :30 בערב הרדימו אותי. כל מורדם מונשם מחייגים למשפחה שלו, לאישה שלו, לאמא, לא משנה למי שבוכה. במקרה הזה זאת הייתה אשתי. יש להם 10 דקות לעשות לה שיחת וידאו כל יום שהיא תראה את הכי זה היה קורונה

אי אפשר להיכנס אי אפשר לבוא אין מבקרים נכנסים יוצאים אז כל יום עשו לאשתי שיחת וידאו ביום שני התקשר הרופא עשה לאשתי שיחת וידאו בשעה 9 בבוקר ראה לה שה מורדם מונשם יציב בשעה 12 בצהריים כנראה התחלפה משמרת או היה איזה רופא אחר חיג לאשתי ואמר תקשיבי המצב של דודו ידרדר יש לך כאילו לקחת את עצמך כמה שניות להגיע לפה אנחנו מורידים אותו לפנימית ג פנימית ג' זה חדר מתים במחלקת קורונה בחניון בבית ח בבית חולים רמבם תבואי לזהות אותו אין מה זה מה שהוא אמר לה בטלפון חולני חולני לגמרי אשתי התפרקה התקשרה לאחי אחי חייג לחזן אצלנו בבית כנסת אומרים יש מקרה, אין מקרה, אין דבר כזה מקרה בעולם. החזן היה איפה? בן האריה.

מי נמצא בן האריה? רבי דוד. החזן אמר לרבי דוד, תשע, נמצא בבית חולים מורדם מונשם ככה וככה. עכשיו מורידים אותו לפנימית ג'. מה עושים? אמר לו רבי דוד, תשמע, אם אחד מבני המשפחה נוסע לראות את דודו עכשיו בבית חולים, נפטר מהעולם. אמר לו, "מה זאת אומרת? לא להגיע לא לבית חולים, למתחם, לחניה, הכוונה יהיה בכוונה שלהם יהיו הגיעו לחניון. נפטר. מה לעשות? לחזור הביתה, לפתוח סידור ולהתפלל. לא בקריאה, באמונה. אם קראתם, קראתם. אם התכוונתם הכל בסדר. חזר. התקשר לאשתי, התקשר לאחי. מה עושים מצב כזה? באמת לקחו על עצמם להקשיב לרב. כי אם ידעו כמה אני מחובר אז באמת הקשיבו לרב כל מי שיכל קרא תהילים מטורף ההבחנה שלי הבחין

אותי היא קורונה אני אני הגעתי לשמה עם סיטואציה של 64 זה כבר בן אדם א לא פה 68 69 זה גבורה של בן אדם קוברים בן אדם בגלל זה הרופא שאל אותי כמה פעמים מה אני מרגיש בגוף כי הוא לא ידע עם 64 איך אני איך אני נושם בכלל פתאום תוררתי, עשיתי שיקום לעצמי, הייתי חייב להבין מי זה רבי דוד. השנה של התשובה. לא, לא ראיתי אותו פעם אחת, לא יודע מי זה, לא יודע איך הוא נראה. התקשרתי לרב שלי ואמרתי לו, תשמע, אני אחרי שלושה חודשים אני חייב ללכת לרבי דוד כי עבר עליי משהו בבית. אומר לי, "מה עבר עליך?" אמרתי לו, ישבתי בשולחן, הנחתי תפילין. איך שסיימתי את התפילין הסתכלתי לאשתי ואמרתי לה תקשיבי שירן אם אין אם אין לי

ילדות אני מתפלל לסיים את זה היום ככה בתפילין לא רוצה לחיות למה עד היום אני גם שאני הולך לישון אני מנסה להגיע לתחושה הזאת אני כאילו במרדף בן אדם שמגיע לאיפה שהייתי לא חוזר להיות אותו בן אדם הוא לא הולך לישון אותו דבר, הוא לא קם אותו דבר, הוא לא מתנהל אותו דבר כי הוא יודע את האמת. עכשיו התחרות שלו שלי לפחות זה מה אני עושה עם עצמי היום. כי אם זה מה שראיתי שם שאני בחצי קלץ רק בשנה של תשובה, מה יקרה אם אני אעשה כמה שנים של תשובה? איפה באמת אני אהיה? מה באמת יקרה לי? מה המקום שאני אזכה להגיע אליו? היום אני לומד, אני קובע אתים לתורה, אני עושה שיעורי תורה, אני הולך לשיעורי תורה, היוטיוב שלי כולו

רבנים, אני כל הם מנסה ללמוד דברים חדשים. אז אמרתי לה אם אין לי ילדות אני מתפלל בתפילין שהשם יקח, לא רוצה, סיים את זה עכשיו אבל בסדר, יש לנו מחוייבות, אני אסיים אותה. רק אני חייב לראות מי זה רבי דוד. אני חייב לראות. לקח אותי הרב לרבי דוד. אני מגיע לרב כולי ברעידות, אני מסתכל על הרב, ראיתי מישהו עם הילה על הראש, עם משהו מטורף, אני מסתכל עליו והוא אומר לי, הם חשבו, ככה הוא אומר לי במילים, אני מצוותט, הם חשבו שאתה תלך מהעולם. עכשיו אני הייתי יותר גדול, הייתי בחדר כושר, הייתי כמו שאמרתי בהתחלה, הייתי פוזה שופוני, 120 קילו שריר, ענק, קוקו על הראש, מי יכול לדבר איתי בכלל? קעקועים דבר מלי אני שם

מדביק לך אחד אני שולח אותך באמת אשפוז באתי הייתי געפתן הם חשבו שאתה ככה תלך מהעולם אתה עם הגודל שלך פיצת להם את כל המכשירים והראת להם באמת איפה אתה צריך להיות הוא הסתכל על הרב שלי הרב שרון לוי ואמר לו הפנים שלו פנים לתורה פנים קדושות ומהירות לא לוותר עליו לשמור עליו חזק חזק כביכול הוא שהוא אמר להתפלל עליי זה הכוח שמשך אותי, שמשך את הענן. התפילות שהוא אמר למשפחה, או אתם הולכים או אתם מתפעלים. ואם תתפעלו באמונה, הוא חוזר. התפילה באמונה זה מה שבאמת החזיר אותי. והיום מה שאני עושה, תורה, תורה ותורה. כל הזמן רק תורה כדי לנסות באמת לזכות להגיע מתי שאני אצטרך להגיע למקום שהייתי בו. כי מי שחושב או מישהו מדמיין אם יש עולם הבא, אני פה להגיד יש עולם הבא. אנחנו תחנה.