לחיות בשקר - הרב יגאל כהן (עם כתוביות בעברית)

שלום לכולם. היום הייתי רוצה לדבר על מידת הקנאה שהיא מידה מאוד מאוד שכיחה, ונמצאת אצל כולנו, וכמעט ואי אפשר להימנע ממנה. אז כמו שאנחנו משתדלים בדרך כלל בשיעורים, אני אתחיל להסביר מהי קנאה, כמה היא רעה, כמה היא משפיעה לנו על החיים, ובעזרת השם, לאחר מכן, אני אשתדל להסביר גם איך אפשר לעבוד על הקנאה. זאת לא חוכמה רק להגיד שזה לא טוב, צריך גם ללמד את עצמי ואתכם, איך לוותר על מידת הקנאה. אז קודם כול, מידת הקנאה היא מידה מובנית באדם. בתורה כתוב: "כי יצר לב האדם רע מנעוריו," "רע מנעוריו", האדם נולד עם מידות רעות. למה? כדי שיקבל שכר על זה שהוא עובד על המידות שלו. אם היינו נולדים מושלמים, חיים מושלמים,

אז על מה מגיע לי שכר? לא מגיע לי שכר. אבל ברגע שאני נולד עם חסרונות, ואני לאט לאט משפר אותם ומייעל אותם ונהפך להיות אדם טוב יותר אז מגיע לי על זה שכר. אז הקב"ה שמח, עשיתי פה משהו בעולם הזה. אולי המידה הכי מובהקת שרואים בילדים, זו מידת הקנאה. זה משהו מדהים. כל אדם שיש לו ילדים, רואה שהילד יכול להיות רגוע, שלו, מחייך, שמח, משחק במשחקים עד שהוא רואה שלאח שלו יש משחק יותר יפה משלו. אבל לפני 5 דקות המשחק שלך היה בסדר. -שלי היה בסדר, אבל לא ייתכן בעולם שהוא יקבל יותר טוב ממני. יש את זה לכל ילד בעולם, ואנחנו גדלים עם זה, חשבנו שזה נעלם - זה לא נעלם, אבל אצל מבוגרים, לא נעים להגיד את זה, בפה - זה

נשאר לנו בפנים. זה יכול להיות ברגע החתונה, שהחבר שלך מתחתן ואתה מתחתן, ואתה אומר: "למה הוא קיבל אישה כזו, ואני קיבלתי אישה כזו?" וזה ממשיך בילדים, בבית, בריהוט שהוא קנה לבית, מטבח אמריקאי, מטבח כזה... "ואני קיבלתי מטבח כזה," אפילו בהצלחה, ברכב, רכב, בן אדם קנה רכב, נהנה, איזה יופי, מראה לכל השכונה את הרכב. עד מתי הוא נהנה עם הרכב? עד שהחבר שלו קנה רכב יותר טוב. ואז הרכב שלך כבר נראה רכב גרוטאה. לפני יומיים הרכב היה מקסים, נכון, אבל כשהחבר שלי קיבל רכב יותר טוב, זה לא מסתדר לי. ממקום העבודה, אתה יכול לקבל רכב ממקום העבודה, הכול בסדר, אבל אם החבר שלך קיבל רכב יותר טוב ממך, אתה כבר שונא את בעל

הבית, אתה לא מוכן לקבל שום דבר. לא מוכן לקבל. "איך ייתכן בעולם שאני אהיה עם רכב כזה "וחברי יהיה עם רכב יותר טוב ממני"? קנאה מידה מובנית. "רקב עצמות קנאה", אומר שלמה המלך, "רקב עצמות קנאה." יש מסבירים את זה על העולם הבא, ויש מסבירים את זה על העולם הזה. "רקב עצמות קנאה". עכשיו, שלמה המלך, כשהוא אומר משהו, צריך לקחת בחשבון: אם היה בא אליכם איזה יהודי כזה נמוך, מבוגר, אשתו כבר קצת... אתה יודע... והוא אומר לך: "עזוב אותך, 'שקר החן והבל היופי."' שטויות, "שקר החן והבל היופי, אישה יראת השם, היא תתהלל." אמרו לו: בטח, אין לך חן ואין לך יופי, אז מה אתה אומר? "שקר החן והבל היופי, "אישה יראת השם...", אתה

מנחם את עצמך. אבל אם שלמה המלך אומר את זה: "שקר החן והבל היופי", הוא ראה 1,000 נשים. משל על כל העולם, כשהוא אומר משהו, הוא כנראה יודע מה הוא אומר, היה חכם מכל אדם, "רקב עצמות קנאה," זה אומר שיש לך, במובן הנפשי, ריקבון פנימי, חס ושלום. ריקבון פנימי, כמו שאומרת הגמרא: אין לו טעם באוכל. לבן אדם אין טעם באוכל. אין לו טעם בחיים, אם יש בו את מידת הקנאה, כי הוא כל הזמן מסתכל על אחרים. כל הזמן, כל דבר שיהיה לך בחיים, בסופו של דבר, לא תיהנה ממנו. למה לא תיהנה ממנו? כי תמיד יהיה מישהו יותר מוכשר ממך. לא יעזור. תמיד למישהו יהיה את האישה היותר יפה מאשתך. תמיד למישהו יהיה את הרכב היותר טוב משלך. לא יעזור

כלום, גם אם תקנה את הרכב הכי יקר בארץ היום, שבוע הבא יצא רכב אחר יותר יקר. אז לא נגמר. אין טעם בחיים. אדם מסכן, אדם חי בעולם מסכן. יותר גרוע מזה, אני רואה לפעמים אנשים שמקנאים, אתם יודעים, "הקנאה, התאווה והכבוד, "מוציאים את האדם מן העולם." זה נשמע משפט כזה למעלה, עובר לנו ככה מעל האוזן, "הקנאה..." טוב, יאללה. מישהו פעם שמע את המשפט הזה: "הקנאה, התאווה והכבוד מוציאים את האדם מן העולם," והוא אומר: "בוא'נה, אני לא רוצה לצאת מהעולם, מעכשיו אני לא מקנא." נכון? אם אומרים לך: "הקנאה, התאווה והכבוד מוציאים את האדם מן העולם," אז מה אתה אמור להגיד? "כבוד הרב, באמת זה מוציא את האדם מן העולם? או-קיי, אני

לא רוצה לקנא יותר. "אני - גמרנו, אני מבטל את מידת הקנאה מליבי"! - אף אחד לא עושה את זה. הרוב שומעים: "קנאה מוציאה את האדם מן העולם...", יאללה, הבנתי, מעניין, זה נכון, הרב צודק שהקנאה לא טובה, אבל הולך לישון אותו אדם, קם בבוקר אותו אדם, ממשיך לחיות את החיים. מה שאמרתי לכם עד עכשיו על הקנאה, זה רק ההתחלה של כמה דברים גרועים קורים מקנאה. יש משהו הרבה הרבה הרבה יותר גרוע: קנאה יכולה להביא את האדם בסופו של דבר לידי רציחה. אדם מתחיל בלקנא, חומד, כמו שאומרת הגמרא: בהתחלה אדם עובר על 'לא תחמוד,' אחרי זה עובר על 'לא תגנוב,' בסוף הוא עובר על 'לא תרצח,' תקשיבו טוב, אחים יקרים, אני אגיד לכם את האמת,

הדברים שאני אומר לכם היום, שינו לי את החיים. תאמינו לי, החיים יכולים להיות מתוקים, מתוקים מדבש כי לכל מחלות הנפש בעולם, בתורה יש תרופה. והתרופה היא מתוקה. בן אדם עכשיו אומר: מה הכי כיף יהיה לך בעולם? מה יהיה לך הכי כיף בעולם? איזה 20 מיליון שקל. אני קונה לי את בית החלומות, את הבריכה שאני רוצה, את הרכב שאני רוצה - זה יעשה אותי מאושר. אני אומר לכם, אחים יקרים, אתה יכול להיות הרבה יותר מאושר רק אם תלמד איך התורה מצווה אותך, יותר נכון - מלמדת אותך, להתנהג בחיים, אתה תהיה מאושר יותר מ-20 מיליון כי כשיהיה לך 20 מיליון, אתה תקנה בית בבני ברק, אני מתאר לעצמי שתוכל לעשות בית פרטי בבני ברק אפילו עם

בריכת שחיה. ותקנה רכב 'מרצדס' 500. אני מתאר לעצמי יש כזה דבר 'מרצדס' 500. אני שמעתי יותר - 700. מה אתה חושב יקרה אחרי חודשיים? אתה תהיה בפגישת עסקים, ואותו אחד יגיד לך: איפה אתה גר? אתה תגיד לו: בבני ברק. -מה אתה אומר? למה, איפה אתה גר? -בסביון. מה אתה אומר. כמה עלה לך הבית? -שלי? 35 מיליון. אני הבאתי אריחים מזה, משבדיה, מאיטליה, מזה, מזה, הבאתי מברית המועצות, הבאתי... ואז, פתאום הבית שלך בבני ברק צעצוע, מה זה הבית הזה? "יש לו מנה, רוצה מאתיים". אין אדם מאושר. קח את המיליארדר הגדול ביותר בעולם, ריבון העולמים, יש לו 20 מיליארד, 30 מיליארד, 40 מיליארד, 50 מיליארד, הוא ובניו וצאצאיו, עד סוף כל

הדורות, עוד מיליון שנה, הוא יכול לחיות לבד. מה אתה עובד? התאווה והקנאה - איך יכול להיות שאני לא מספר 1 בעולם? ויותר מזה, הוא מספר 1, הוא ממשיך לעבוד כמו חמור כדי שמישהו אחר לא יהיה מספר 1. אין לו טעם בחיים, הבן אדם מסכן. הבן אדם מסכן! כנסו אחים יקרים, לרבי חיים קנייבסקי הביתה, זה ספר מוסר! הוא כל הזמן מחייך, הוא מאיר כמו פרוז'קטור! יש לו מטבח משנת 1,900 ואנטיוכוס, אני לא יודע איזה מטבח זה בכלל. דלת נופלת, איזה ברזים, מה, ברזים שאני הייתי ילד. כשאני הייתי ילד, הם היו נקראים ברזים ישנים. איזו פשיטות בבית, והבן אדם מאושר! אין אושר בעולם אמיתי, כל... אתה תיסע עכשיו למקום הכי מטורף בעולם, יבוא

תמיד חבר שלך ויראה לך שיש מקום יותר טוב מזה. הקנאה מביאה את האדם ל'לא תחמוד,' 'לא תחמוד' מביא את האדם ל'לא תגנוב,' 'לא תגנוב' מביא את האדם ל'לא תרצח.' בדיוק כמו שהיה בזמן אליהו הנביא: איזבל הייתה אשתו המרשעת של אחאב, מלך ישראל. היה מלך רשע, ואשתו הייתה רשעית כפול ממנו. הייתה כרם אחת - היה מלך, היה לו הכול, כרם אחת לנבות, נבות היה לו קול יפה, היה בא לבית המקדש, היה שר שירים, היה עושה מקאם יפה, משמח לב בני אדם. נבות... איזבל הזאת, הרשעית הזאת ראתה את הכרם, הייתה כרם יפה כזאת, הייתה בשכנות למלך. רצתה את הכרם. באה לנבות, אמרה לו: אדוני, כמה אתה רוצה? אני משלמת. אמר לה נבות: זה כרם שקיבלתי

מאבותיי, אני לא יכול לתת אותה ככה. ואז הייתה עליה לבית המקדש. היו 3 רגלים, "שלוש פעמים בשנה ייראה כל זכורך את "פני ה' אלוהיך", היה צריך לעלות לבית המקדש. נבות פחד, אמר: אם אני אעלה עכשיו לבית המקדש... היו באים הרבה לשמוע את הקול היפה שלו - אז זאת המרשעת תיקח לי את הכרם. לא עלה. אבל הקב"ה הבטיח שאם יעלו לרגל, אף אחד לא יגע בארצך, היה חלש באמונה. איזבל טיכסה עצה מה לעשות, רצתה את הכרם. יש לך את כל המלוכה, את אשת מלך, את מלכה, כרם של המסכן הקטן הזה? הלכה ולקחה שני עדים, שילמה להם כסף, שהעידו בסנהדרין שהוא קילל את הקב"ה ואת המלך. מיד הוציאו אותו, סקלו אותו באבנים. בא אליו אליהו הנביא ואמר לו:

"רשע, הרצחת וגם ירשת"? מי שמורד במלכות, כל הנכסים שלו הולכים למלך. לקח לו גם את המלך... על זה אומרת הגמרא: מי שמתחיל בקנאה, סופו ב'לא תחמוד', הוא רוצה לקנות. הוא לא יקנה, הוא יגנוב. הוא לא יצליח לגנוב, הוא ירצח. היום אתה רואה בן אדם יושב ומלכלך, יכול להיות לו זקן עד הרצפה, מתפלל: "אוי אוי אוי אוי אוי", אבל פתאום: "ויפתח השם את פי האתון" - מקלל ומלכלך, ומלכלך. מה יש לך, נשמה? מה עשה לך? הקנאה מדברת מתוך גרונו. הקנאה מעבירה אותו על דעתו. בן אדם לא יכול לקבל את מה שהשם נתן לך, הוא מקנא במה שיש לזולת. מה אכפת לך מה יש לזולת? אתה יכול להיות רב, אתם חושבים שרבנים - אין להם יצר הרע? אצלם הוא בשיא

הכוח. בשיא הכוח. "כל הגדול מחברו, יצרו גדול ממנו". אתה יכול לתת שיעור, באים לך 50, 60, איש, ישתבח שמו לעד! איזה חלק, מתנה קיבלתי מהשם שאני יכול לתת שיעור. עד מתי תיהנה מהשיעור שלך? עד שתבוא יום אחר ותראה רב אחר והשיעור שלו יותר מלא. או שבא לך אחד ואומר לך אחרי השיעור שלך: "בוא'נה, הייתי אתמול בשיעור של הרב ההוא... "איזה שיעור"! יעני, מה אני? זהו. מסוגל לצאת עליו בחרב וחנית. ואתה רואה מחלוקות נוראיות שקורות בעם ישראל - שום דבר, הרבי איננו, אפשר להסתדר, מה הבעיה? זה יש לו את החלק שלו. לא! למה שיאהבו אותו יותר ממני? שאול מלך ישראל, אחים יקרים, שאול מלך ישראל צדיק יסוד עולם היה ענוותן. מורם מעם

היה גבוה מאוד אבל ענוותן ולכן הוא זכה במלוכה. שאול מלך ישראל - נכנסה בו רוח רעה. מתי נכנסה בו רוח רעה? כשרצה להרוג את דוד. כשבנות ישראל, כשחזר דוד מהמלחמה ובנות ישראל שרו: "הכה שאול באלפיו," "ודוד ברבבותיו." אה, דוד? הקטנצ'יק הזה? הג'ינג'י הזה יותר טוב ממני? נכנסה בו רוח רעה, רוח של מרה שחורה, עצבות. הרי איך דוד הגיע למלך? ראו שהמלך עצוב, אמרו: מה נעשה כדי לשמח את המלך? יש יהודי צדיק, כולם אוהבים אותו, דוד קוראים לו, דוד בן ישי. ודוד הזה "יודע נגן". היה יודע לנגן, עושה מנגינות יפות. אמרו: תביאו אותו. ככה היה מתחיל דוד המלך להכיר אותו. שאול המלך נכנס למרה שחורה בגלל שהוא שמע: "הכה שאול באלפיו

ודוד ברבבותיו," ריבונו של עולם! אבל אתה הכית אלפים, אז הוא הכה עשרות אלפים, "רבבותיו" זה עשרות אלפים, אבל אתה הכית אלפים! שרו לך, מה אכפת לך מה יש?... לא יכול, אתה לא יכול לחיות עם זה, או אני לבד, או אף אחד! כמו שבאו לאחד, המלך אמר לו: מה אתה מבקש? שני חברים, אמר: שניכם, כל אחד יבקש בקשה. חשב: אם אני אבקש, ההוא ישמע, יבקש יותר ממני. אמר למלך, הוא מבקש שיוציאו לו עין אחת, כדי שלשני יוציאו פעמיים. עד כדי כך קנאה מביאה את האדם: הרס משפחות, מלחמות בין חמה לגיסה, בגלל שאישה מקנאה: אמרת לי: "האוכל של אימא שלך יותר טעים? אני אראה לך מה זה "יותר טעים"... וההיא בגיסתה ודודה וסבתא. בואו נפרגן, ריבון

העולמים, מה מפריע לנו שטוב לאחר? יש מצבים, אני מעיד בעצמי, כן? מצבים כאלה שאתה לא כל כך במצב רוח, אתה נוסע ברכב, אתה רואה איזה אחד יושב ברכב מבסוט, שמח. על מה אתה שמח אתה, תגיד לי? מה זה שמח? אתה לא מסוגל לראות מישהו שמח כשאתה לא שמח. איזו מידה שטבועה בתוכנו, מה? אני איהנה ואף אחד אחד לא ייקח. ויותר גרוע מכול, אתה לא נהנה מהחיים. אדם קנאי, לא יכול ליהנות מהחיים לעולם. לא יעזור. עכשיו, כל אחד הוא קנאי, אין אחד שהוא לא קנאי אבל אני מדבר על מי שקנאי ברמה יותר גבוהה, אז אצלו ההנאה מהחיים, היא באמת - אין לו טעם. אתה בא לקנות פרחים לאשתך בשבת, אתה קונה לה זר יפה, ואז אתה רואה את ההוא קונה פרח יותר

יפה, אז הפרחים שלך כבר לא נראים טוב. קנית דירה, הדירה שלך יפה, אבל חבר שלך קנה דירה יותר יפה, החיים שלך לא שווים. זה לא נגמר. זה לא נגמר, זה מתחיל ביומיום, זה לא נגמר: במקום העבודה... עכשיו, אתם יודעים מה זה? זה בן אדם שיש לו מחלה, והוא לא מבין - נשמה, אם תתרפא ממנה, השמיים הם הגבול, אתה פשוט תיהנה מהחיים. תיהנה מעבודת השם שלך בכלל, אתה תוכל לעבוד את השם בשמחה. בשמחה. אתה לא יכול לעבוד את השם בשמחה, אם אתה צר עין. ויש משהו יותר גדול מהכול, ואני אומר לכם אחים יקרים, קחו את זה הביתה, תשננו את זה כי זו הברכה של הבן אדם. אני שומע בני אדם מדברים עליי, ואני אומר: ריבונו של אדם, איך בן אדם יכול

להגיע למוח כזה מעוות? אני לא מתרגש מזה, אני באמת גם מוחל להם, אני רק לא מצליח להבין איך בן אדם ירא שמיים יכול להגיע לעיוות כזה? מה גורם לבן אדם להגיע לכזה דבר? צרות עין. אני מתבייש להגיד את זה. מה אכפת לך לפרגן? הרי בינינו, אני בסך הכול בקרוון פה, מה אנחנו פה? סך הכול בקרוונים, מתגלגלים מחודש לחודש, סופר את השקלים בשביל להגיע לשקלים: משה, תספור שקלים, אולי נשלם את המשכורות, זה זה זה... מגלגל פה בזה, אנשים מסתובבים פה, מסתכלים: וואו! בטוח... לא יכול להיות מאיפה הוא הביא כזה שנדליר, אני יודע איך קוראים לזה? בטוח הוא סוחר... אני אומר לך, הוא מלבין כספים בשוק, אני אומר לך, לא יכול להיות, הבן אדם

כל היום יושב... ובאים אליי לפעמים אנשים בלי טאקט ומספרים לי את זה. באים אליי אנשים, אומרים: תגיד לי, הרב יגאל כל היום יושב ככה על האפנדי, יושב בבית המדרש יושב לומד? מאיפה הוא מביא כסף? אמרתי לו: "יש לי פה מאחורה, פה בפנים, מכונה, לוחץ על הכפתור, מדפיסה לי כסף, "משלם לו, ישתבח שמו." אני שואל אתכם עכשיו, אני שואל: "תגיד לי, איך הגעת לשיחה הזו בכלל"? כאילו, הוא בא מהכולל, אברך מהכולל, איך הגעת בשיחה שלך עכשיו, 'מאיפה יש לו כסף'? מה זה מעניין אותך? אתה יודע מה, התחלת לדבר עליי? דבר. מה, אין לך דברים טובים? אין לך דברים טובים? אז תעביר שיחה, אבל לדבר עליי שאני עכשיו עושה ככה... עכשיו, אני מוחל להם

מחילה גמורה. באמת שאני מספר לכם את זה ואין לי צער בלב. זה מצחיק אותי. זה מצחיק אותי איך בן אדם מגיע לזה בכלל? זה כמו שאני אשב איתך עכשיו: תשמעו רבותיי, אתם מכירים את הרב ההוא? מאיפה יש לו כסף? לא יכול להיות, תגיד לי, מאיפה... "איך יש לו כל כך הרבה תלמידים"? תגיד, איך אוהבים אותו ככה"?" איזה 'בדבחת', מה זה, משעמם לו בחיים? מה אכפת לך מה יש לבן אדם? הלוואי שיהיה לו אלף פעמים! "כמה ילדים יש לך? ישתבח שמו לעד"... עם העין שלך אתה... זה לא יפה, נכון? נכון שזה לא יפה? אבל יש את זה לכולנו. לכולם יש את זה. אחים יקרים, אני אגיד לכם משהו שגיליתי אותו, זה, אם תבינו אותו - חידת החיים: "טוב עין, הוא

יבורך." "טוב עין הוא יבורך." "טוב עין", מה זה טוב עין? "הוא יבורך". תקשיבו איך הקב"ה ישתבח ויתעלה שמו מנהיג את העולם. כשאדם הוא טוב עין, מה זה טוב עין? אתה רואה את החבר שלך מצליח, אתה רואה אותו יפה עכשיו, לבוש יפה, "אה, סתם עושה דאווינים זה." "עזוב אותך, אני אוכל 10 כמוהו לארוחת בוקר." איזה משפטים כאלה. למה אתה לא מפרגן לו? למה? למה אתה לא שמח בשמחתו? יש אחד, אתה יודע, אני יש לי 5 בנות, ויש לי חבר, ישתבח שמו, בן, בן, בן, בן, בן, בן, בן. כן? עכשיו, להגיד לכם שזה לא 'מגרד' לך להגיד: בוא'נה, מה, הוא לא משאיר לחבר'ה משהו? הקב"ה שכח אותנו? שלח איזה משהו לכיוון, מה קרה? רק לכיוון ההוא? תשחרר לנו

משהו. הוא בא אליך בחיוך, אומר לך "מזל טוב, נולד לי בן." יפה. מה אדם צר עין אומר באותו רגע: "בטח יצא לו בן מכוער כמוהו, "מהבול, זה נשמה ירודה משורש עמלק, איזה בן בכלל, לא שווה בכלל." מיד מתחיל להגיד... צוחקים כי אתם יודעים שיש בזה קצת מהאמת... למה? למה הוא קיבל ואני לא? למה אני לא מגיע לי? אה, אם אני לא קיבלתי והוא קיבל, כנראה שזה לא משהו טוב, לא יכול להיות שהוא יקבל משהו טוב. ואז בלב אתה מחפש אתה מחפש איזו נקודה רעה אצלו - טוב, יש לו אישה כזאת על הפנים, הקב"ה ניחם אותו בבנים. או אומר לו: בטח, אין לו ממה לחיות, מסכן, אז הקב"ה ניחם... אתה בקיצור, מחפש משהו רע שינחם אותך. או-קיי, אומר לך הקב"ה:

'על העיני ועל הראסי', קיבלתי. בסדר. אבל אתם יודעים שהקב"ה יש לו הנהגה מאוד מיוחדת - האדם עצמו, הוא השופט של עצמו. ככה הקב"ה מנהיג את העולם. כמו שאומרת הגמרא: "כשם שדנתני לכף זכות, כך המקום ידונך לכף זכות". אדם מגיע לעולם הבא, כך הקב"ה גם מנהיג את העולם הזה, פה אצלנו. אדם מגיע לאדם הבא: "ברוך הבא, הו, ישתבח שמו, כמה תורה למדת, כמה מעשים טובים"... ההוא מנפח את החזה, מראים לו סרט. אומרים לו: "כבודו נבחר להיות השופט היום, אתה אב בית דין". "בבקשה, בטח, בשמחה. איפה הנאשם"? מראים לו סרט. מראים לו את החבר שלו עובר באדום, עובר באדום, או צועק על אשתו, "מה כבודו אומר"? -"רשע, ככה נוסע באדום"? "צריך

לפחות גיהינום מדור 7 ולא להוציא אותו עד שיתקלף לו... ויוציאו לו... וזה.. "וזה וזה ולהיכנס לו ולעשות לו ואולי אחרי זה, אני חושב שאפשר כבר להקל עליו". אומרים לו: "תחתום בבקשה". חתם, "אני אב בית דין עכשיו, ישתבח שמו," חותם על הפסק. "תודה רבה, הסתיים המשפט." "בבקשה עכשיו, עכשיו אתה הנאשם." "אני נאשם"? -"כן, כן, בוא תראה". מראים לך סרט אחד על אחד, אחד על אחד אבל שם השחקן הראשי זה אתה היית. מראים לך איך שאתה עברת באדום, איך שאתה צעקת על אשתך, ואז אדם תופס את הראש בידיים ואומר: "ריבונו של עולם, אני גזרתי את הדין "של עצמי! אני גרמתי לעצמי לשפוט, תראה, שפטתי את עצמי בחומרה". נכון, אתה חתמת על הפסק

דין. פסק דין שלך. אנחנו רואים היום אנשים שעושים טעויות, אדם עבר באדום: רשע! פה פה פה פה... אומר, הקב"ה מקליט אותך - צ'יק, הקלטה. אין בעיה. יום יבוא ואתה תיסע באדום, הקב"ה לוקח את ההקלטה, מכניס לבין דין של מעלה אומר: רבותיי, תשמעו מה הוא פסק על אותו אחד. פסקת? תקבל מיד. אדם לא מבין למה יש לו צרות. כולם שואלים: למה לא הולך לי? למה זה הולך לו? למה זה מצליח? למה זה כאן, כל דבר שהוא נוגע - זהב? זה כל דבר שהוא נוגע - שחור? העיניים שלך רואות שחור, אתה נוגע בשחור. אתה רואה איך החבר שלך מצליח, אתה מיד צר לך העין שלך עליו. אתה אומר: למה? לא מגיע לו, לא מגיע לו, זה, מה עשה בכלל בחיים שלו? למה מגיע לו כל

כך הרבה כסף? הו, ישתבח שמך - הקלטה. הקלטה. לא מגיע לו, נכון? למה? "זה ירא שמיים? תראה את הכיפה שלו, תסתכל איזו כיפה יש לו על הראש, "על מה מגיע לו כסף"? "אני הולך למקווה כל יום, אני מתפלל 3 תפילות בציבור, הוא לא מתפלל בציבור". הו, אומר הקב"ה: יופי, אתה גם, ישתבח שמו, אתה גם הדיין, המוציא להורג, אתה הכול. בבקשה - הקלטה. אז כשאתה בא עכשיו לעשות איזו מצווה, או רוצה לפתוח עסק, רוצה לעשות כל דבר בחיים, הקב"ה מוציא לך את ההקלטה, אומר: תראה, אבל הנה, היום לא התפללת במניין, ההוא שלא התפלל במניין, מה חשבת עליו? רשע, מרושע, עוכר ישראל, רוצח, פושע ישראל בגופו ובממונו. שפכת עליו אש וגופרית - שפכת על עצמך

את האש והגופרית. כי מידה כנגד מידה אתה מתנהג ככה לאחרים, אתה צר עין על אחרים, עינך צרה בהצלחה של בן אדם אחר - הקב"ה חס ושלום צר בהצלחה שלך. אבל אם אתה טוב עין, נשמה טהורה, אתה טוב עין, אתה רואה בן אדם שמצליח, את רואה כלה שהתחתנה, כלה שהתחתנה, את באה ושמחה באמת. ועוד מעט נלמד איך אפשר להיות שמח בהצלחה של האחר. זה לא קל. זה לא קל. יש גברת, מסכנה, נכשלה בתיאוריה. תיאוריה, תיאוריה. אחרי 12 תיאוריות עברה. עכשיו טסטים, ישתבח שמו, טסט אחרי טסט. אחותה הצעירה - תיאוריה ראשונה, טסט ראשון. מה את בוכה? זו אחותך, היא הצליחה בטסט. לכי תקני לה זר פרחים, לכי תקני לה מתנה, תשמחי באמת, תהיי טוב עין. לא יכולה.

למה היא מצליחה ואני לא? "טוב עין הוא יבורך." אם העין שלך שופטת אנשים לטובה, אם אתה מחפש את הטוב שבכל אדם ושמח בהצלחה שלו, אתה רואה בן אדם שהביא סברה יותר יפה ממך בלימוד, אתה אומר: ישתבח שמך שנתת לו חכמה כזאת. מנשק אותו ואומר: אשריך שזכיתי ללמוד ממך תורה, גם אם הוא תלמיד שלך. תהיה טוב עין. אתה רואה הצלחה של מישהו אחר, זה יכול להיות אפילו בחזנות. אתה רואה בן אדם, זקן, לא משנה, מעלים מישהו אחר חזן, כל רגע הוא מעיר לו: "נו... נו... נו... נו"... מה יש לך אתה? לא לקחת כדורים היום? מה יש לך? תעזוב את הבן אדם. "נו... נו... נו... נו"... עכשיו, אתם יודעים מה מצחיק? הבן אדם חכם, הוא בן אדם חכם. הקנאה

מעבירה אותו על דעתו, הוא נהיה משובש. הוא נהיה בן אדם שאתה מסתכל עליו מבחוץ, אתה אומר: "בוא'נה, הוא מהבול רציני זה." שחרר את הבן אדם! מה יש לך ממנו? מה אתה כל הזמן מעיר לו? מה אתה כל הזמן רודף אחריו? הקנאה אוכלת אותו. הוא מסכן. אני לא שונא אותו, גם לא כועס עליו. הבן אדם חולה. בן אדם מסכן. עכשיו, מה המסכנות הזאת גורמת, אחים יקרים? אתם יודעים מה המסכנות הזאת גורמת? בא לי רב, אתם יודעים מה? זה לא ייאמן כי יסופר. יש פה רב יקר וצדיק. קוראים לו הרב גלזר. כשהוא בא, נותן פה שיעור, יש פה בלי עין הרע מפוצץ. הוא יותר צעיר ממני. מפוצץ. אנשים עומדים פה, כבר מרוב שיש פה אנשים, עשו פה בסטות בחוץ, בלי עין

הרע, ומוכרים. ויש שיעורים וכולם יוצאים באורות. אצלי חלקם נרדמים, לא נרדמים. איזה אורות? עד שיש, מדליק אותם קצת. וברוך השם, ברוך השם, ישתבח ויתעלה שמו, יהודי מצליח לקרב את הבנים של אבא שלנו לאבא שבשמיים. לקרב אותם אליו. ובא לי יהודי ואומר לי: "מי זה הרב הבוסר הזה שבא ונותן אצלכם שיעורים"? יש בזה היגיון? אין בזה היגיון. הקנאה משגעת את הבן אדם. הקנאה גורמת לבן אדם: אני לא יכול לראות בהצלחה... עכשיו, אני אגיד לכם שזה לא הפריע לי בהתחלה? אני אשקר. פעם ראשונה שהגעתי, אמרו לי: בוא תראה את השיעור של הרב גלזר. אני בדרך כלל בערבים במקומות אחרים. "בוא תראה את השיעור"... עכשיו, אני מדבר איתכם בתקופה

שבשיעור שלי היו 15-20. בדרך כלל יש גם איזה 20 אחוז נרדמים. כן? ואני מגיע לשיעור שלו, אני רואה פה 200 איש, והוא צועק וכולם באורות שרים, ואצלי כולם נרדמים. לקח לי שנייה, שנייה כזאת קטנטנה עם העקיצה הזו הקטנה, ואז אמרתי לעצמי: כשאני מוסר שיעור, למה אני מוסר שיעור? אני הרי לא מקבל עכשיו כסף. לעשות נחת רוח בשמיים לאבא, כפרה עליו, ריבונו של עולם, כל כך הרבה נותן לנו בחיים. ישתבח שמו לעד, כמה? כמה? כמה? אינסוף של נשיקות מגיע לו, אינספור של חיבוקים. אני בא לשמח אותו ולו במעט. יהודי אחד פה עכשיו שיצא עם חיוך הביתה - שווה לי. שווה לו. אני רואה פה רב עכשיו שמוסר שיעור ל-200 איש, ו-200 איש מחייכים,

מאתיים נשמות של עם ישראל מאירות לקב"ה ועושות לו שמחה למעלה. איך אני לא רוקד איתו ביחד? אומר לו: כבוד הרב, אני רוקד איתך. הקב"ה שמח כשיהודי שמח! אתה אוהב את הקב"ה? איך יש לך צער כשיהודי אחר מצליח? סימן שאתה לא אוהב את הקב"ה. אבא שמח כשיהודי טוב לו. אם יהודי קנה מרצדס 700 והוא נוסע ונהנה מזה - הקב"ה שמח כי טוב ליהודי. איך לא טוב לך כשטוב לקב"ה? בשנייה הזו הבנתי פתאום שכמה מידת הקנאה היא בעצם בגידה בקב"ה. ופה אני עכשיו עובר לחלק, איך עובדים על הקנאה? יש בן אדם אומר: אני לא מקנא ברב. לא מקנא ברב. מה הוא מדבר איתי על קנאה? זה כמו שאתה לא מקנא בנשיא ארצות הברית. הקנאה לא עובדת בפערים גדולים. הכוונה

פערים גדולים: יש אחד איש עסקים מצליח, ורב. איש עסקים מצליח לא יקנא ברב. הרב גר לי באיזה בית... הרב גם לא יקנא באיש המצליח. הוא מסכן, כל היום הוא עוסק וזה, אני לומד תורה. הקנאה הכי גדולה בדרך כלל אצל מישהו שהוא קרוב אליך, למשל, גבאי וגבאי. גבאי וגבאי. או שאחד רוצה להיות גבאי, רואה את רבי משה הצדיק, הולך, מתקתק תק תק תק תק, למה עשית ככה? הוא בא לפה, תגיד לי, למה בית המדרש לא מסודר? אתה יודע, זה מדהים אותי. אני לא נפגע מזה. זה מצחיק אותי. אני אגיד מילים פשוטות: כמה מהבול יכול להיות בן אדם? תגיד לי, אתה רציני אתה? אתה מאמין שבן אדם בא לפה, תגיד לי, רבי משה, למה בית המדרש ככה מבולגן? הבן אדם בא

מהאפנדי, מהזה. ההוא מסכן כבר חצי שעה מנסה לארגן פה את כל הבלגן. ההוא... איפה זה קורה לו? הרי זה לא הגיוני, נכון? כל אדם בר דעת מבין שכשאתה בא, אתה לא מעיר הערות. אתה בא מהבית, לא עושה כלום, אתה מעיר הערות למישהו שעושה עוד קצת? נכון או לא? זה לא הגיוני. לא ייתכן שאתה תבוא לאיזה משרד גדול, תתחיל להגיד להם: "חבר'ה, "למה הפרקט פה ככה? תשימו פרקט עץ. מה זה הפרקט הזה בלטות"? "כבודו ילך הביתה יעיר הערות. מה אתה בא"?... אלא מה? הקנאה משבשת אותו, מעבירה אותו על דעתו. הוא כנראה מקנא, הוא אולי היה רוצה להחליף אותו, אז הקנאה עושה אותו... התדר שלו במוח משתבש לו, אז הוא מתחיל להגיד דברים לא הגיוניים. "למה

התפילה ארוכה,"? "למה התפילה קצרה,"? "למה זה עולה חזן,"? "למה זה עולה ראשון,"? "למה זה עולה שלישי?", "למה לא מכרת את זה?", "למה לא מכרת רימונים"? זה מה שעולה לי בראש עכשיו. זה יכול להיות אצל כל אחד בעבודה. כל אדם, "למה לא מכרת"?... "תגיד לי, למה אתה לא אומר אחד, שתיים, שלוש? "אתה אומר 'זכה.' תגיד: 'אחת, שתיים, שלוש."'... בקיצור, הבן אדם, אני אומר לכם, אני לא רוצה להשתמש במילים זה, צריך בדיקה. הוא לא צריך בדיקה, הוא צריך תרופה. שפשוט להוציא ממנו את הקנאה. עכשיו נגיע לחלק, איך אפשר לעבוד על הקנאה. אז אתם כשתגיעו הביתה, אם אתם מחפשים אצלכם קנאה, ותהיו אמיתיים עם עצמכם, אל תפחדו. תהיה אמיתי עם

עצמך. יש לי קנאה? כן. איפה הקנאה תהיה? אצל מישהו שהוא משהו בסגנון שלך. אם אתה שיפוצניק, אז יכול להיות שהשיפוצניק ההוא, בוא'נה, הולך לו. כל העבודות הכי קלות באות אליו. אני, כל העבודות הקשות מגיעות אליי. אם את גננת בגן, או יש לך חברה גננת, מישהו באזור, תמיד הקנאה מתקרבת למישהו שהוא קרוב אליך. הגמרא אומרת דבר שאנחנו צריכים להכניס אותו ללב. כשיהודי בצער, אומרת המשנה במסכת סנהדרין, כשיהודי בצער, מה אומרת השכינה? השכינה זה קודשא בריך הוא, ישתבח ויתעלה שמו, מלך מלכי המלכים בכבודו ובעצמו. עם כל גדולתו של הבורא יתברך, הקב"ה עצום עצום עצום עצום. לפעמים אני חושב על עצמי, כמה הקב"ה גדול גדול גדול גדול

גדול גדול גדול, אין סוף של הקב"ה! יש היום כוכבים שגילו, מיליוני שנות אור, ועוד לא גילו את הסוף. אין סוף. אין סוף ברוך הוא. הקב"ה ישתבח ויתעלה שמו הוא אין סוף! ועם כל הגדולה שלו הוא מתייחס ליתושים שכמונו. אני אסביר. יהודי הלך ברחוב, אחח... נתקע בזה, נפל. מה הקב"ה אומר כשיש לו צער? איפה הוא קיבל מכה? בראש? כואב לי הראש. הקב"ה מלך מלכי המלכים! אם הגמרא לא הייתה אומרת, אני לא הייתי מעיז להגיד את זה. מלך מלכי המלכים, ישתבח ויתעלה שמו, מלך העולם אומר: כואב לי הראש. ליהודי כואב הראש, כואב לי הראש. "קלני מזרועי", היד שלי כבדה עליי. היהודי קיבל מכה ביד, יש לו שבר, הוא עם גבס - אומר הקב"ה: כואבת לי

היד. "כי בכל צרתם לו צר." כשלנו יש צער בעולם הזה, מלך מלכי המלכים, השיתוף שהוא עשה בחג השבועות כשהתחתן איתנו. חתן וכלה. חתן וכלה היינו איתו. התחתן איתנו שהכאב שלנו זה הכאב שלו יתברך, ושמחה שלנו זו שמחה שלו. ולכן אנחנו מצווים על השמחה, כי אתה משמח את קודשא בריך הוא. כשאתה שמח - הקב"ה שמח! כשיהודי עכשיו קנה רכב חדש ויצא, טוב לו בלב - הקב"ה בכבודו ובעצמו למעלה אומר: הבן שלי שמח - אני שמח. לכן הקב"ה שונא צרי עין. למה אתה צר עין על השמחה של הבן? הבן שלי שמח. כשאנחנו, אחים יקרים, רואים יהודי שמח, תדע לך שיהודי טוב לו. אני זוכר בזמן השידוכים כשבני אדם מתחתנים, יש תחרות, מי יקבל את הכלה עם היותר כסף,

את היותר יפה ואת היותר... לא יודע, כל אחד והשטויות שלו, כן? יש קנאה, בעוונות הרבים. סמויה. אף אחד לא ידבר על זה. לא יפה לדבר. יגידו עליך שאתה קנאי? לא. אבל בשקט. או ניקח את זה למקום יותר זה... הייתי מלמד במדרשה של בנות. ראיתי משהו מדהים. משהו מדהים. כולן רוצות להתחתן, מדרשה של בנות שכבר עומדות להתחתן. ויש להן טקס כזה. לא הייתי... עשו לי את זה פתאום בהפתעה. באמצע השיעור עשיתי הפסקה ששתיתי משהו או לא זוכר, פתאום קמה איזו אחת מהבנות ואומרת: "בנות! זאת וזאת מתחתנת"! וכולן בהיסטריה, "אה... אה... אה"!... לא הבנתי מה קורה פה. באמצע השיעור? תודיעי אחרי השיעור. שתקתי. אני רואה אחת מזילה דמעות. לא

אמרתי כלום. היא אחרי זה ניגשה אליי, שאלה אותי שאלה. אמרתי לה: "סליחה שאני שואל, אבל מה קרה"? היא אומרת שהיא קיבלה את הבחורה הזו שמתחתנת. היא הייתה הבוגרת כבר במדרשה. היא קיבלה אותה בתור בעלת תשובה חדשה, חיזקה אותה. מה שנקרא, הרימה אותה על הידיים. היא כבר הרבה שנים במדרשה. היא הכירה אותה משהייתה ממש חדשה, חדשה בעניינים, ליוותה אותה שלב אחרי שלב, שלב אחרי שלב, שלב אחרי שלב, והנה היא הגיעה לשלב הסופי של המדרשה שהיא מתחתנת. לא יכולתי לראות שאני כל כך הרבה שנים נמצאת פה, והיא עקפה אותי. כמובן שהבנתי לליבה. זה משהו שיוצא טבעי, אתה לא יכול. אני גם ראיתי מקרה שמישהי, למשפחה נודע שהיא בהיריון ואחת

האחיות התחילה לבכות. אחת האחיות עם ילדים התחילה לבכות. מה קרה, גברת? "אני רוצה להיות בהיריון. גם אני רוצה להיות בהיריון." אבל יש לך ילדים. זה יצא מבפנים. יצא מבפנים. בואו רגע נחשוב. הבחורה הזו היא בת של מלך, ישתבח ויתעלה שמו. בת של מלך מלכי המלכים הקב"ה. אתה אוהב את הקב"ה הרי. הבת שלו עכשיו עומדת להקים בית בישראל. למעלה, הסבים והסבות שלה, הסבתות רוקדים ביחד עם הקב"ה, ואומרים: הנה עוד בת, הבת שלנו מקימה בית, מתחתנת. היא תביא עוד שרשרת בעם ישראל. עוד שרשרת נסגרת. הקב"ה שמח ואת בוכה? תשמחי בשמחה של הקב"ה, ריבונו של עולם. למי מגיעה השמחה אם לא לקב"ה, למלך מלכי המלכים? למי בעולם מגיעה שמחה יותר

מאבא שבשמיים? אם לו תהיה שמחה - אני הקטן צריך לרקוד משמחה כשבן אדם מצליח. אם בן אדם זכה בלוטו, חבר שלך זכה בלוטו, אין לו שכל, אין לו כלום, אבל הוא זכה בלוטו, עכשיו הוא שמח? הקב"ה שמח. תשמח בשביל הקב"ה! אני אומר שהקנאה באה בעצם מחוסר אמונה. וכי הוא יכול לקחת משהו ממך? בן אדם הצליח, חושב כאילו נגמר הכסף בעולם? וואי, וואי, הוא גמר לי את כל הכסף. נשמה, יש לקב"ה הרבה כסף. אל תדאג. תשמח בהצלחה של החבר. זו הנקודה הראשונה. קחו את זה למחשבה. הסתכלו על יהודי שמח... אני לפעמים נוסע ברכב, אני רואה זוג שהם לא נראים שומרי תורה ומצוות, שני חברים. עושים לי ככה... הם כנראה שתו או משהו, שמחים. מה, איך נגיב

להם? אני פותח את החלון ואומר לו... הוא רואה אותי עם זקן וזה, מה יגיד? "אשריך שאתה שמח. הלוואי שתהיה שמח כל החיים שלך ככה." כי אני מסתכל עליהם, אני אומר: תראה, אלו הבנים של הקב"ה. יש להם שמחה - יש נחת רוח לקב"ה. הלוואי שתהיה לכם תמיד שמחה בחיים, כי שמחה שלכם היא שמחה של אבא שלי. אם לאבא שלי שמח, גם אני שמח. נכון שזה עובד ככה? אם הוא שמח - אני גם אמור להיות שמח. בן אדם טוב לו - טוב לי. אדרבה ואדרבה. זה דבר אחד. דבר שני, דבר שאולי אנחנו לוקים בו בחסר. אתם יודעים כמה הקב"ה אוהב אתכם? התשובה היא לא. גם אני לא. גם אני לא. אם היינו יודעים כמה הקב"ה אוהב אותנו, בחיים לא היינו מקנאים בבני אדם. לעולם

לא היינו מקנאים בבני אדם. קיבלת את מה שהכי טוב בשבילך עלי אדמות. אין מצב בעולם... אתה רואה את החולצה שלי? זו החולצה הכי יקרה בעולם, הכי אלגנטית בעולם, הכי נוחה לי בעולם ברגע זה, כולל העניבה, כולל הכיפה, כולל המיקרופון, כולל התלמידים. אתם הכי טובים בעולם בשבילי. איך אני יודע את זה? כי מי שאוהב אותי הכי הרבה בעולם, הביא לי את זה. ואם הוא הביא לי את זה והוא אוהב אותי, כנראה שזה הכי טוב בשבילי. הוא היה יכול להביא לי חולצה עם תנין. האמת, יש דרגות מעל תנין שאני כבר לא מכיר, כן? יש משהו יותר יקר מתנין? אה, זה בצד השני, סליחה. אז פה תנין. היה יכול להביא לי כיפה, לא יודע... אה, ראיתי, שמעתי. הייתה

איזו חתונה של זה, כבר מה יכול להיות בכיפה? איזה דלוקס אתה יכול לשים בכיפה? משהו חדש. אוליגרך, בן אדם, אתה יודע, רוסי שנהיה מיליארדר. מגיע לחתונה, כיפה כולה משובצת ביהלומים. יהלומים. ישתבח שמו לעד, אנטנה ישר לקב"ה. איזה יהלומים... כל תפילה שלו... מלאכי השרת עולים... טוב, אני אבל אין לי כיפה עם יהלומים. אבל אם הקב"ה הביא לי כיפה כזאת בלי יהלומים, הוא היה יכול להביא לי יהלומים, אתם יודעים. הוא יכול להביא לי הכול. הוא יכול להביא לכל אחד ואחד מכם הכול, את כל העולם כולו ככה על מגש. הוא אוהב אותי הכי הרבה בעולם והוא הביא לי כיפה כזאת - סימן שהכיפה הזאת היא הכיפה הכי טובה בעולם עלי אדמות בשבילי! אם

הוא הביא לי ילדות בנות, ואני אומר את זה באמונה שלמה, לקח לי זמן להבין את זה - הכי טוב בעולם! ואני נוגע דווקא בנקודה החלשה. מי לא רוצה בן, כן? מישהו שימשיך את העסק, כמו שאומרים. אנשים משובשים, "שימשיך את העסק." זה מה שיש לך בראש? תגיד: מישהו שילמד תורה, מישהו שירביץ... מישהו שימשיך את העסק. אם הקב"ה הביא לי חמש בנות - זה הכי טוב בעולם. אין מצב בעולם שבן היה טוב לי עכשיו. אין. אין, אחים יקרים, כי "כל מאן דעביד רחמנא- " כל מה שקודשא בריך הוא, מלך מלכי המלכים, אבא שבשמיים הכי טוב בעולם נתן לך - זה הדבר הכי טוב בעולם עלי אדמות בשבילך. אין יותר טוב ממנו בעולם. אין! אין! אין! אם אתה מקנא במשהו שלא

שלך, אתה לא מבין שהקב"ה נותן לך את מה שטוב לך. אל תסתכל אף פעם על אשת חברך, אפילו שהיא באה ומגישה את האוכל, ואשתך באה יותר כזאת אגרסיבית. אל תגיד זה יותר טוב, בחיים לא, כי זאת אגרסיבית הכי טובה בשבילך, בעולם! אני לא צוחק איתכם. אני אומר לכם בכנות. יש בן אדם אומר לי: "כבוד הרב, כמה אני יכול? "כל הזמן אתה אומר לי: תעבוד על המידות, תעבוד על המידות, תעבוד על המידות." היא, ישתבח שמו, יש לה טונים, הוא רק נכנס הביתה: "טראא"!... כל שלום זה טונים, אוקטאבות, יעני. יש מצב ש... איך ידעתי שיש להם בעיות בשלום בית? השכנים למטה אומרים לי. "הרב, היא קורעת אותו. היא קורעת לו את החיים." אז אמרתי: "כבודו, הכול

בסדר בבית"? מה אני אעשה? תעבוד על המידות, תעבוד על המידות, תעבוד על המידות. מה אני יכול לעשות? איתה אני לא יכול לדבר, מפחידה אותי... לא, אין לי קשר איתה כל כך, אז איתו אני יכול לדבר. אז הוא אומר לי: "כבוד הרב, אני רוצה לשאול אותך שאלה. "אתה אומר לי: תעבוד על המידות. תראה, אני מכיר אנשים. איזו אישה... "ישתבח שמו לעד, איזו רגועה. בבקשה, אדוני." בא לי עכשיו חתן חדש, הוא אומר לי: "הרב, אתה לא מאמין. "אני קם בבוקר, כוס קפה מוכן לי על המיטה." אמרתי לו: "תירגע, זה יעבור." לא חשוב, בסדר, הוא מבסוט מזה. טוב. לא, הוא פעם אחת הכין, הוא שם מלח בטעות. אשתו אמרה לו: "זה בגלל שלא אני הכנתי לך. אני צריכה

להכין לך את הקפה." אמרתי לו: "באמת? יש דברים כאלה"? בסדר, ישתבח שמו, זכה. אז מה אתם אומרים? הוא זכה, נכון? אני אומר לכם שזה שאשתו צועקת עליו זכה יותר. בן אדם, האף שלו בשמיים. הוא חושב שהוא נזר הבריאה. נזר הבריאה, ישתבח שמו. תראה איזה יפה אני, איזה גאון אני, איזה חכם אני, איזה איש עסקים אני. אומר הקב"ה: מסכן זה יגיע ככה, המצב שלו אחרי 120 יהיה על הפנים. זה, ה' ירחם עליו. מה אומר? אומר: אני אסדר לך תרופה, נשמה, מה זה, בובה בשבילך. בובה בדיוק בשבילך. את כל המידות הרעות אני אוציא ממך. בכוח, אבל אני אוציא ממך. הוא הביא לו אישה עם אוקטאבות מסודרות יופי, ישתבח שמו לעד. בדיוק. אז מה אתה...? אחרי 120

הוא יגיד: ריבונו של עולם, תודה רבה על האישה הזאת זו האישה הכי טובה עלי אדמות בשבילי. וככה האדם צריך להסתכל על אשתו. אם אדם היה מסתכל על אשתו, על הדברים הטובים שלה - בחיים שלו הוא לא היה מחפש בחוץ שום דבר אחר והוא היה אוהב את אשתו אהבה אמיתית, כי הוא יודע שהאישה הזו היא המתנה הגדולה ביותר שהקב"ה נתן לו, כי אם קיבלת אישה, זה הדבר הכי טוב בשבילך, כי הקב"ה מזווג זיווגים. כמו ששאלה אותה מטרוניתא את רבי עקיבא, מה הקב"ה עושה מאז שהוא ברא את העולם? אמר לה רבי עקיבא: מזווג זיווגים. שאלה, מה זה מזווג זיווגים? מה, זה מה שיש לו לעשות? ולמה דווקא זיווגים? למה הוא לא אומר בונה בניינים? למה לא פורט צ'קים?

מה, תמצא לו איזו תעסוקה... כי רק בזיווגים בן אדם תמיד אומר: נראה לי שזה לא הזיווג שלי. אחרי החתונה הגברת מתחתנת. היא חשבה היא התחתנה עם גדול הדור. גדול הדור. הבן אדם בחור רגיל, ממוצע, אתה יודע, הולך ללמוד. אומרת לו: "מה למדת היום"? אומר לה פחות או יותר. "מה, אתה לא יודע את הגמרא בעל פה? "אבל היה לנו רב במדרשה שידע את כל הגמרות בעל פה." מסכנה. אז הבעל שלה, אתה יודע, לא מספיק. יום אחד דיברתי איתה עם הגברת על שלום בית. היא נכנסה לדיכאון. נכנסה ממש לדיכאון. מה זה בעל מקסים יש לה, מה זה ילד טוב. מטפל בה... כל היום רק שיהיה לה טוב. הוא בא אליי: "כבוד הרב, היא בדיכאון. אני לא יודע מה לעשות." אז יום

אחד הוא סידר כזה בקומבינה, אמר לי: "הרב, יש לי בבית תמונות מעניינות. בוא תראה. בוא תראה." הייתי בדיוק באזור, באתי אליו הביתה לראות את התמונות, אמר לי: "הרב, תעשה טובה תדבר עכשיו עם אשתי." "מה יש לך, גברת"? היא אומרת לי: "כבוד הרב, אני אגיד לך את האמת, "אני חשבתי, אמרו לי במדרשה, את יש לך נשמה גבוהה. את תתחתני עם צדיק, "בטוח תזכי באיזה תלמיד חכם רציני. "משהו ככה ברמה גבוהה. "ואני באמת ככה חשבתי, ישתבח שמו, "אני מגיע לי מה זה, אני מינימום, לא משה רבנו, אהרון מספיק." ככה היא חושבת. יש הרבה מדומיינים כאלה. ואז היא התחתנה, היא רואה בחור לומד, מדי פעם מוכר תמונות גם. "אה, אתה גם עובד? חשבתי שאתה רק

לומד." בקיצור, נכנסה למרה שחורה. למה? היא אומרת לי: "הרב, זה לא השידוך שלי." בעוונות הרבים. 50 אחוז חושבים ככה, 60 אחוז, ואפילו יותר. לא אומרים. יש כאלה אומרים, יש כאלה לא אומרים. מתחילה בעיה ראשונה, אומר: "מה, אני אומר לך, זה לא השידוך שלי. "השידוך שלי היה אמור להיות אחד שאני לא רב איתו." כולם רבים. מי לא רב עם אשתו? כל אחד רב בסגנון שלו. אמר רבי עקיבא: הקב"ה מזווג זיווגים. תדע לך: אין טעויות אצל הקב"ה, ישתבח ויתעלה שמו. B-ל A אין מחשב, הוא טעה בין D-ל H בין לכל מיני אותיות. הוא הכניס לך בין הדסה להדס, או בין שרה לשרה אחרת. אין אצל הקב"ה טעויות. אם הוא הביא לך את אשתך, יהודי יקר, אשתך היא

הדבר הטוב ביותר בשבילך. אל תסתכל על אחרים. הדשא של השכן ירוק יותר, כי העיניים שלנו כל הזמן טועות. אני נוסע לחוץ לארץ לאמריקה, אני רואה את המדשאות, הכול ירוק. ישתבח שמו, איזה ירוק. אין את זה בארץ. יום אחד אני מסתכל למטה בבני ברק, אתם לא תאמינו, בחורף, אני מסתכל על זה של השכן, אני אומר: וואלה, הכול ירוק. הכול ירוק. זה נשמע מוזר, אבל יש כאלה ימים בבני ברק שבאמת הכול ירוק. לא דשא, יעני, דשא משובח, עשב כזה, אתה יודע, שעולה מהגשם, אבל ירוק. למה לא ראיתי את זה? כי זה שלי, התרגלתי לזה. אני יותר מעניין אותי מה שיש שם, שם. שם נראה לי יותר טוב. אחים יקרים, אם יש בורא לעולם... יש בורא לעולם או אין בורא

לעולם? יש בורא לעולם? יש, נכון? הוא אוהב אותך או לא אוהב אותך? אם ניקח את כל האהבה שבעולם, אימא שאוהבת את הבן שלה, יש אימא שחונקת את הבן שלה. הבן אדם כל טעות שהוא עושה, "כפרה עליך, כפרה עליך." "תראי איך הוא זה, תראי איך הוא זה. תראי איך הוא מרביץ לו, תראי איזה ילד מוכשר." יש אימהות כאלה. יש אימהות. אני מדבר, אני רואה את ה... לא משנה, באיזשהו מקום, הבן, הזה, מפריע. "שקט, אל תפריע". -"לא, לא, לא, הוא לא שם לב". היא ישר מגינה עליו. אוהבת אותו מאוד. זו טעות, אבל לא חשוב. אוהבת אותו אהבה גדולה. קח את האימא הזאת, קח את אימא שלה, את הבן שלה, את כל האהבות שבעולם - כמה בן אדם יכול לאהוב? כמה יכול

לאהוב? תכפיל את זה במיליארדים, מיליארדים, מיליארדים עד טריליונים - הקב"ה אוהב אותך יותר מכל האהבות שבעולם, מכולן, כי הוא יצר אותך. אתה חלק ממנו. אנחנו חלק אלו-ה ממעל. הנשמה שבתוכנו היא חלק אלו-ה מהקב"ה, ישתבח ויתעלה שמו. אומר לך הקב"ה: "אני אוהב אותך, אני נותן לך את הכי טוב בשבילך, נשמה." אם יש לך חולצה והחולצה הזו היא חולצה פשוטה של 5 שקלים, לא הצלחת לקנות, זה הכי טוב בשבילך! אין יותר טוב בעולם בשבילך. אשתך או בעלך זה הכי טוב בעולם בשבילך. אין בעל אחר בעולם. לא משנה איזה גובה הוא יהיה, כלום. בעלך זה הבעל הכי טוב עלי אדמות. הבית שלך, ההוא בשכירות, דירה חדר וחצי, כן? שנכנסים דרך המרתף מלמטה?

זה הבית הכי טוב בעולם. עכשיו אני אומר ברצינות, הכי טוב בעולם בשבילך. איך אני יודע? כי אבא שבשמיים הביא לך את זה. בחיים אל תסתכל מה שיש למישהו אחר, כי זה לא טוב לך. לפעמים אני בא לבית הכנסת. קנאת סופרים, יש קנאה אחת שהיא מותרת: "קנאת סופרים תרבה חכמה," כך אומרת הגמרא במסכת בבא בתרא. מותר לך לקנא במישהו שעושה מצוות, למשל, אני אתן לכם משהו שכן תקנאו בו, אתה רואה בן אדם שמח, זה משהו שאצלי נוגע לי בלב. בן אדם מבסוט, "בוקר טוב." איזה כיף לראות חיוך? "מה נשמע? הכול בסדר? אתה צריך משהו? "אם אתה צריך משהו, אני אעזור לך." בא לך לחבק אותו, לנשק אותו. איזה כיף להיות לידו. אנחנו לפעמים קמים בבוקר הפוכים.

אתה יודע, קמת, ישנת על הצד, ישנת פה, ישנת שם. לא בא לך להסתכל על אף אחד בעולם. הבן אדם מחייך מהבוקר, מהרגע שהוא קם בבוקר, עד הרגע שהוא הולך לישון, מלא בחיוכים, שופע בחיוכים. לא מפסיק לחייך. תקנא בו. אל תקנא בו לקחת לו חס ושלום משהו. גם אתה תרצה להיות שמח. אם ראית בן אדם שמפרגן, איזה כיף לפרגן. כמה כיף לפרגן! בן אדם עכשיו מצליח, פרגן לו. אתה יודע מה אתה עושה במילה טובה לבן אדם? אתה עושה נחת רוח לאבא שלך שבשמיים כשאתה שמח בשמחה של יהודי. בן אדם הצליח, עבר טסט ראשון, קפוץ עליו, תחבק אותו, תנשק אותו, "אח שלי, אני שמח שטוב לך." שמח. אשתך מחייכת, טוב לה? אל תקנא בה, "מה את שמחה? יש לנו לשלם חוב

חשמל." יש אנשים. מה אתה שמח? תגיד לי, מה אתה מחייך? על מה אתה שמח? אתה מבין? היא רוצה שגם הוא ייכנס איתה לזה. מה? תגידי ברוך השם שהוא שמח. אתה רואה את אשתך שמחה? ברוך השם שהיא שמחה! הילדים שמחים ומאושרים. אחים יקרים, "איזהו עשיר? השמח בחלקו." בחיים אל תקנא במה שיש למישהו אחר! בחיים! למה, מה שטוב לו - לא טוב לך. פעם אחת נסעתי לאומן, אני איחרתי את הטיסה. הגעתי... שיהיו בריאים האוקראינים האלה, כולם עדיין פתוחים, הם הלכו הביתה. הלכו לשתות קצת וודקה, אני יודע מה הלכו לשתות שם. לא יהודים, גויים, כן? ביטלו לי, סגרו לי את הטיסה. טוב, ישתבח שמו, אמרתי: אני אתפלל שחרית בנחת. ההם מתקשרים, נוסעים. אני

אומר: חבל, כבר הייתי יכול להיות במטוס. לא. נכון? איזה חבל שאני לא על המטוס עכשיו. טס, גומר את הטיסה, נוחת, הכול בסדר. זה נכון או לא נכון? אם אני איחרתי את הטיסה ושילמתי עוד 110 דולר, וטסתי במטוס קטן יותר ופחות נוח, שכל פחית שתייה עולה לך בתוספת כסף - זה המטוס הכי טוב בעולם בשבילי, והשעה של הטיסה הזו הייתה השעה הכי טובה בשבילי, והמונית שהייתי צריך לשלם אחרי זה 160 דולר שייקח אותי למז'יבוז,' זה התשלום הכי טוב בעולם בשבילי. לא היה טוב לי לנסוע בטיסה הרגילה ולחסוך 100 דולר, ולנסוע במטוס חדש יותר, ולקבל ארוחת ערב על הדרך למהדרין, ולנסוע באוטובוס ממוזג ולא עם נהג מונית רוסי שמדבר, קדח לי במוח 6

שעות. זה לא היה טוב לי. היה טוב לי לנסוע עם הרוסי. האמת, למדתי ממנו. סיפר לי על כל המלחמות: אוקראינה, רוסיה. למדתי שם היסטוריה קצת. גם קדשנו שם שמיים. אתה יודע, הוא ראה יהודים יראי שמיים... זה היה הכי טוב בעולם בשבילי. הכי טוב בעולם. טעית בדרך. אתה אומר: "איך פספסתי את המחלף"? הפוך! ברוך השם שפספסתי את המחלף, כי אם הקב"ה רצה שאני אפספס את המחלף, זה הדבר הכי גדול בעולם בשבילי. בשבילי. פעם נסעתי לכותל המערבי, נכנסתי בטעות שם לכפר ערבי. "שמע ישראל", איזה... ה' ירחם. ריבונו של עולם, מה אתה?... איפה הגעתי? אם הגעת לכפר ערבי, כנראה שאתה צריך ללמוד מוסר. אתה יודע מה המוסר שאתה לומד בכפר ערבי? אתה כל

רגע רואה איזה ערבי, אתה מפחד שהוא זורק עליך איזה בקבוק תבערה או אבן, אם אתה מפחד מערבי - מהקב"ה כמה אתה צריך לפחד? מה ערבי יכול לעשות לך? מלך מלכי המלכים הקב"ה, גם בכפר ערבי, אם אתה תיקח את הדברים בצורה חיובית, תלמד מוסר. אין דבר רע שיוצא מאת ה' יתברך. כולו טוב. התורה כולה תחילתה חסד: "ויתפור להם כותנות עור," וסופה חסד: "ויקבור אותו בגיא." ישתבח ויתעלה שמו. אני מקנא במשה רבנו, אני אומר לכם. אני פשוט מאוהב בבן אדם הזה. מאוהב במשה רבנו. "פה אל פה אדבר בו." לתת לו נשיקה לקב"ה, פה אל פה. ומי קובר את משה רבנו? מלך מלכי המלכים לוקח ילוד אישה. יש לו 600 אלף יהודים שהיו נושאים אותו על כפיים לקבור

אותו. אמר הקב"ה: אני קובר אותו. זה שלי. ישתבח ויתעלה שמו. הקב"ה בכבודו ובעצמו תופר להם כותונות של עור. תחילתו של הקב"ה חסד וסופו חסד. כל מה שה' עושה ליהודי זה טוב. גם אם אין ילדים - זה טוב, אם יש ילדים - זה טוב. ילדים עושים בלגן בבית? מצוין. אימא שלי עליה השלום תמיד הייתה... הייתה לנו תקופה שלא היו לנו ילדים. תמיד היא הייתה אומרת לי ולאשתי: "שיהיה לכם הרבה בלגן בבית." אשתי לא כל כך... היא לא הכירה אותה בהתחלה. מה זה... איזה ברכות יש לה זאת? מה זה הברכות שיהיה הרבה בלגן בבית? תני איזו ברכה יותר לעניין. אבל בלגן בבית זה סימן שיש חיות בבית. כשילדים בריאים, עושים בלגן. שיהיו בריאים, גם אנחנו

עשינו בלגן. גם אנחנו עשינו בלגן. גדלנו, ברוך השם, הכול בסדר. כל מה שיש לך, אל תקנא לעולם במה שיש למישהו אחר. "טוב עין הוא יבורך." תפרגן, תפרגן, תפרגן, כי שמחה שלו היא שמחה של הקב"ה. הצלחה של יהודי, ולא משנה במה, הצלחה של יהודי בעולם. קח את הבן אדם שהכי חלש לך, גיסתך, חמתך, הדודה הזאת, השכנה הזאת, תחפשי אצלה את הדברים הכי טובים ואת הכי כיפיים שיש לה, ותקשרי את זה לקב"ה, ותגידי: ריבונו של עולם, אם אתה שמח - אני שמחה. יהיה לכם טעם באוכל. אתה ניגש למסעדה... קרה לי את זה פעם. הגעתי למסעדה עם איזה יהודי, כמובן כשרה, הזמנתי שווארמה, פיתה שווארמה. יהודי פשוט. הייתי שם בזה, שבעים שקל כל שיפוד. אמרתי:

מה שבעים? שווארמה משביע אותי, טעים לי. מה אני צריך זה? לקחתי שווארמה. נטלתי ידיים. ההוא לידי לקח המבורגר כזה גובה. אחד, חסה, עגבנייה. עושה לך חשק לאכול. עוד אחד, חסה. עכשיו הוא בא, הוא שם מפית נייר ככה. הבנתי, הוא הולך לטרוף את האוכל פה שלא תתלכלך לו החולצה. אני מסתכל על השווארמה שלי, תראה איזה קציצות בשר, יא חביבי, איזה גודל! פתאום השווארמה שלי הצטמקה לה, נהייתה כזאת לא טעימה. זו קנאה. זו קנאה. כמובן שעבדתי על עצמי. זה הכי טוב בעולם בשבילי. מה אכפת לי מה יש לאחר? ישתבח ויתעלה שמו נתן לה... תחזרו הביתה, תחזרו הביתה. סבא שלי קנה בשכונת התקווה באלף לירות דירה - חדר וחצי. חדר וחצי באלף לירות. שם

גידלו את הילדים. היו מאושרים. למה? אתם יודעים למה? כי כל הדירות בשכונת התקווה היו חדר וחצי. אז הם נהנו מהחדר וחצי. אנחנו לא נהנים בחדר וחצי, כי לשכנים יש שלושה וארבעה וחמישה ושישה ושבעה ופנטהאוז וכו.' זאת אומרת שלא חסר לנו כלום, אנחנו רק תמיד מקנאים במה שיש לאחר. "שמח בני בחלקך, כי גם לא תיקח את שלך." הרי את כל הבתים, חובת הלבבות אומר, אדם קונה, קונה בית, בית, בית, יכול להיות מצב שהאויב הכי גדול שלו ייקח לו את הבית. איך יכול להיות? הבן אדם הולך מהעולם. אשתו רוצה להתחתן. מי הציע לה נישואין? ההוא שתמיד היה עליך כל הזמן עם העיניים שלו עליך, מציע לה נישואין והתחתן איתה. בחדר שלך, במיטה שאתה קנית,

קנית ''פרדייז,' אני יודע, קנית מזרן. במיטה שלך, בחדר שלך, בכלים שלך, במה שעבדת בזיעת אפך, אומר חובת הלבבות, השונא הכי גדול שלך יכול לשבת בסוף וליהנות מהם. אחים יקרים, לא לוקחים פה כלום. כלום לא לוקחים פה. לוקחים פה שמחה, לוקחים פה תורה, יראת שמיים, אהבת הבריות, אהבת ה' יתברך. רציתי עוד לדבר על עין הרע. אני אגיד לכם רק בקצרה. בגמרא כתוב שרב יום אחד נכנס לבית העלמין, בית הקברות. רב היה קודש קודשים, אוף... בגמרא כתוב: דיבר מה שדיבר, הוא היה יכול לדבר עם רוחות. אמר להם: תדעו לכם, תשעים ותשעה אחוז מפה מתו מעין הרע. תשעים ותשעה אחוז מתו מעין הרע. אז לכאורה, עין הרע זה ברור, כל אחד עושים עליו עין

הרע, זה על זה וזה על זה, אבל מעניין אותי מי האחוז הזה שאף אחד לא עשה עליו עין הרע. הרי יש אחוז שלא עשו עליו עין הרע. מי זה האחוז הזה? אתם יודעים מי האחוז הזה? עין הרע שולטת במי שהעין שלו רעה. במי שהעין שלו טובה לא שולטת עין הרע. יוסף הצדיק, "אנא מזרעא דיוסף קא אתינא דלא שלטה ביה עינא בישא," מזרעו דיוסף שלא שולטת עין הרע ביוסף, למה לא שולטת? כי העין שלו הייתה טובה! הוא פרגן לכל העולם, הוא פרגן לאחים שלו, הוא סלח להם, הוא מחל להם. הייתה לו עין טובה. מי שיש לו עין טובה - לא שולטת עליו עין הרע. יהי רצון שנזכה שתהיה לנו עין טובה, עין ששמחה בהצלחה של אחרים, שמחה בהצלחה של הקב"ה, והקב"ה יהיה שמח בהצלחתנו, וייתן לכם ששון ושמחה בכל מעשי ידיכם.