עשרת הרוגי מלכות ותשעה באב - הרב רונן חזיזה (עם כתוביות בעברית) HD

אנחנו נמצאים בציון של רבי חוצפית המתורגמן, שהיה אחד מעשרת הרוגי מלכות. את הסיפור המרתק של עשרת הרוגי מלכות נספר מאוחר יותר. כרגע נלמד כמה הלכות שקשורות לתשעה באב. צום תשעה באב הוא הצום החמור ביותר מבין הצומות שיש לנו, מלבד יום הכיפורים. ובכל זאת, רק הגדולים חייבים בצום הזה. אנחנו לא מחנכים את הילדים לצום בתשעה באב, וגם לא בצומות האחרים שקשורים לחורבן. מדוע? כיוון שאנחנו מצפים שכשהם יגדלו, ייבנה בית המקדש ולא יצטרכו לצום. לכן רק מי שהוא מעל גיל 13 בגברים, או הבנות מגיל 12, אז חייבים בצום. כלל חשוב בהלכה שגזירות חכמים נתקנו רק לאנשים בריאים ולא לאנשים חולים. לכן צום תשעה באב שגם הוא מדרבנן, הוא

נתקן לאנשים בריאים. אבל אדם שיש לו חולי בגופו והרופא אומר לו שהוא צריך לאכול, עליו לאכול ולא לצום. יש אנשים שכשהם רעבים, הם מרגישים חולים. כמובן שלא על זה החולי שמדובר. חולי הכוונה שהוא נזקק לתרופה, או שהוא שוכב במיטה מבלי יכולת לקום - אדם זה פטור מהצום. איסור נוסף שיש בתשעה באב הוא איסור רחיצה. אסור לאדם לרחוץ את גופו או אפילו חלק מגופו במים בתשעה באב. לכן כשאדם מתעורר בבוקר, בדרך כלל הוא הולך לכיור, שותף את פניו במים, אבל בתשעה באב זה אסור. צריכים ליטול את הידיים רק עד קשרי האצבעות, זאת אומרת, חצי מכף היד, ואז עם הידיים הרטובות מנגבים את העיניים מהלכלוך, ובזה הסתיים טקס הבוקר. רחיצה שהיא

לשם ניקיון מותרת, ולכן אדם שהתלכלך מאיזשהו דבר באמצע הצום, מותר לו לרחוץ את הלכלוך כרגיל. או אישה שהחליפה לילדים שלה הקטנים, יכולה לרחוץ את ידיה, או כשהיא מבשלת, מותר לה לרחוץ את ידיה כרגיל, כיוון שזו לא רחיצה לשם תענוג. איסור נוסף בתשעה באב זה איסור נעילת נעלי עור. רבותינו גזרו שאסור לאדם לנעול נעליים מעור בתשעה באב. לכן כל אדם ינעל נעלי בד או גומי שזה מותר. יש החושבים שאסור גם לשים חגורה מעור, אבל זו טעות. האיסור הוא רק על הנעליים, ולא על בגדים אחרים שעשויים מעור. ראוי שאדם לא יצא אל הרחוב ויטייל בתשעה באב, כיוון שבכך הוא מסיח את דעתו מהיום הקדוש הזה שמיועד להתבוננות על חורבן בית המקדש, אלא

ישב בביתו ויראה או ישמע דברים שקשורים לחורבן בית המקדש. נוהגים לשבת על הרצפה בתשעה באב, בין בבית ובין בבית הכנסת. אבל זה רק עד הצהריים ביום הצום. מחצות היום מותר לשבת על הכיסאות כרגיל. כל האיסורים שהזכרנו בתשעה באב זה רק עד מוצאי הצום. מיד כשיוצא הצום מותר לכבס, מותר להתרחץ, מותר להסתפר ולהתגלח כרגיל. הדבר היחיד שנשאר אסור זה אכילת בשר. אכילת בשר אסורה עד יום למחרת. מנהג האשכנזים עד חצות היום, ומנהג הספרדים עד הלילה. ועל אף כל ההלכות שאמרנו, לא אומרים תחנון ביום תשעה באב בתפילה. מדוע? הכי מתאים היה לומר תחנון ביום כזה. אלא, אומרים רבותינו, יום תשעה באב נקרא חג, נקרא מועד, ומאחר והוא נקרא

מועד, לא אומרים תחנון במועד. זה בא לנטוע בנו אמונה ותקווה וחיזוק לדעת שיום זה יתהפך לעם ישראל לשמחה גדולה, אמן ואמן. "לאחר חורבן בית המקדש, היו פריצי הדור מתגאים ואומרים: 'מה הפסדנו בזה שנחרב בית המקדש? 'הרי יש בינינו תלמידי חכמים שמדריכים אותנו בתורה ובמצוות. "מיד הכניס הקב"ה בליבו של קיסר רומי ללמוד את התורה. 'הוא התחיל מבראשית והגיע לפרשת 'ואלה המשפטים.' "כיוון שהגיע לפסוק 'וגונב איש ומכרו ונמצא בידו, מות יומת,' "מיד ציווה למלא את הארמון שלו בנעליים. "הוא שלח וקרא לעשרה מחכמי ישראל. "באו לפניו, הושיב אותם בכורסאות של זהב. "אמר להם: 'אני רוצה לשאול אתכם שאלה, אבל אמרו לי את הדין לאמתו.'

"אמרו לו: 'אמור.' "שאל אותם: 'מי שגנב איש מאחיו מבני ישראל ומכר אותו, מה הדין שלו'? "אמרו לו: 'התורה אמרה מות יומת.' "ענה ואמר להם: 'אם כן, אתם חייבים מיתה.' "אמרו לו: 'מה? אנחנו? על מה חייבים מיתה'? "אמר להם: 'על מכירת יוסף הצדיק. 'הם השבטים מכרו את אחיהם. 'אם הם היו בחיים, הייתי הורג אותם. 'כעת שהם לא בחיים, אתם תהיו במקומם.' "אמרו לו: 'תן לנו זמן שלושה ימים. 'אם נמצא זכות על עצמנו - מוטב, ואם לא - תעשה מה שתחפוץ.' "הסכים ונתן להם שלושה ימים. "יצאו מלפניו והלכו לרבי ישמעאל כוהן גדול. "אמרו לו: 'תזכיר את שם ה' המפורש ותעלה לשמיים ותשאל 'האם הדין הזה נגזר עלינו או לא.' "מיד טיהר רבי ישמעאל את

עצמו, התעטף בטלית ותפילין, "הזכיר את השם המפורש, והרוח הרימה אותו והגיע לרקיע השישי. "פגש את גבריאל המלאך. "אמר לו גבריאל: 'אתה זה רבי ישמעאל כוהן גדול שהקב"ה משתבח בך בכל יום'? "אמר לו: 'אני.' "שאל אותו: 'למה עלית לכאן'? "אמר לו: 'לפי שהמלכות גזרה עלינו גזירה לאבד מאיתנו עשרה חכמים, 'ועליתי כדי לדעת אם הגזירה היא מאת הקב"ה או לא.' "שאל אותו: 'ואם הגזירה לא חתומה, תוכל לבטלה'? "אמר לו: 'כן. על-ידי השם המפורש.' "אמר לו גבריאל: 'ישמעאל בני, חי נפשך שכך שמעתי מאחורי הפרגוד, 'שעשרה חכמי ישראל נמסרו להריגה בידי מלכות הרשעה.' "שאל אותו רבי ישמעאל: 'למה'? "אמר לו גבריאל: 'על מכירת יוסף שמכרוהו אחיו,

'שמידת הדין מקטרגת בכל יום לפני כיסא הכבוד, 'ואומרת: ריבונו של עולם, כתוב בתורה שלך מי שגונב את אחיו ומכרו - מות יומת. 'השבטים שמכרו את יוסף אחיהם, עדיין לא פרעת מהם או מזרעם. 'לפיכך נגזרה גזירה על עשרה מחכמי ישראל למסור אותם להריגה.' "אמר לו רבי ישמעאל: 'עד היום לא מצא הקב"ה פריעה במכירתו אלא בנו'? "אמר לו גבריאל: 'חי נפשך, ישמעאל בני, 'שמיום שמכרו השבטים את יוסף, לא מצא הקב"ה בדור אחד 'צדיקים וחסידים כמו השבטים. לפיכך הקב"ה פורע בכם.' "מיד ירד רבי ישמעאל ואמר לחבריו שכבר נגזרה הגזירה ונכתב ונחתם. "היו בוכים על זה שנגזרה עליהם גזירה כזו קשה, "ושמחים שהקב"ה בחר בהם כצדיקים גדולים. "היו יושבים

זוגות זוגות: רבי ישמעאל ורבן שמעון בן גמליאל, "רבי עקיבא ורבי חנניה בן תרדיון, "רבי אלעזר בן שמוע ורבי ישבב הסופר, "רבי חנניא בן חכינאי ורבי יהודה בן בבא, "רבי חוצפית המתורגמן ורבי יהודה בן דמא. "נכנס הקיסר וכל גדולי רומי ואמר להם: 'מי ייהרג ראשון'? "ענה רבי שמעון בן גמליאל: 'אני נשיא בן נשיא מזרעו של דוד המלך, עליו השלום. 'אני איהרג תחילה.' "אמר לו רבי ישמעאל כוהן גדול: 'אני כוהן גדול בן כוהן גדול מזרעו של אהרון. אני איהרג תחילה.' "אמר הקיסר: 'נפיל גורלות.' "עשו גורל ונפל הגורל על רבן שמעון בן גמליאל. "ציווה הקיסר שיחתכו את ראשו, וחתכו את ראשו. "בתו של הקיסר השקיפה מהחלון וראתה את רבי ישמעאל

כוהן גדול "שהיה אחד מהאנשים היפים ביותר בעולם. "מיד שלחה שליח לאביה ואמרה לו: 'בקשה אחת יש לי ממך.' "אמר לה הקיסר: 'בתי, כל שתבקשי אעשה, 'חוץ מלהציל את רבי ישמעאל וחבריו.' "שלחה לו: 'אבקש ממך, תשאיר בחיים רק אותו, את רבי ישמעאל כוהן גדול.' "אמר לה: 'כבר נשבעתי.' "ביקשה ממנו: 'לפחות תפשיט את עור פניו כדי שאסתכל בו בכל יום.' "מיד ציווה הקיסר להפשיט את עור פניו. "כיוון שהגיע למקום התפילין, צעק רבי ישמעאל צעקה גדולה. "אמר לו הקיסר: 'עכשיו אתה נזכר לצעוק'? "אמר לו: 'איני צועק על הצער שלי, אלא על מקום התפילין 'שלא אזכה יותר להניח תפילין."' כך הרג באכזריות אותו קיסר את עשרת הצדיקים הגדולים הללו.

ובתשעה באב כשאנו בוכים על חורבן בית המקדש, אנו בוכים גם על מיתתם של צדיקים אלו. יהי רצון שנזכה בקרוב לראות בגאולת ישראל ובבניין ירושלים ובית המקדש, אמן ואמן. עריכת כתוביות: אורטל זגורי