שיווק עצמי - הרב אבנר קוואס (עם כתוביות בעברית) HD

צופים יקרים, היום נדבר איתכם על נושא מאוד בוער ומאוד פרקטי, שיווק עצמי. איך אדם יכול לשווק את עצמו לחברה? איך אדם יכול לשווק את עצמו בעבודה? שירצו אותו. איך אומרים? שיחטפו אותו. לצערנו הרב, אנחנו נתקלים היום בהרבה מקרים שאדם מוכשר מאוד, פיקח מאוד, גאון, לא מצליח לקבל עבודה. עושה ספונג'ה במדרגות. אני הכרתי פרופסור ששוטף מדרגות. לא יודעים לשווק את עצמם. בראיונות עבודה הם נופלים. למה? אבל הוא יודע, יש לו ידע. אבל הוא לא יודע לשווק את עצמו טוב. אני רוצה היום ללמד אתכם, רבותיי, פרק בנושא של שיווק עצמי, ואיך זה קשור בכל זאת גם כן למידת הענווה. כשאני אומר 'לשווק את עצמי,' זה קצת גאווה. מה זה לשווק

את עצמי? אני לא... מה אני? למה זה לא סותר את מידת הענווה? נדבר גם על ענווה אמיתית. אבל קודם כול נדבר על שיווק עצמי. איפה למדנו, מה שאדם משדר - את זה קולטים אותו? מה שאדם מראה - כך הציבור מסתכל עליו? שימו לב. כשבאנו להיכנס לארץ ישראל לפני 3,300 שנה כשיצאנו ממצרים, ארבעים שנה הלכנו במדבר והגענו עד הגבול הדרומי של ארץ ישראל, קדש ברנע. משה רבנו שולח 12 מרגלים. "שלח לך אנשים ויתורו את ארץ כנען." ארבעים יום הסתובבו בארץ ישראל. אני אומר את זה בקצרה. אחרי ארבעים יום חזרו, סידרו את הפירות הגדולים, את הענבים, את הרימון ואת התאנה. עמדו המרגלים, ואז שואל אותם משה רבנו, נו? איך ארץ ישראל? ויאמרו האנשים,

"באנו אל ארץ כנען וגם זבת חלב ודבש היא וזה פריה." מפה התחיל הלשון הרע. אתם רואים איזה פירות גדולים? איזה פירות משונים? כשם שפירותיה משונים, אנשיה משונים. איזה אנשים משונים, איזה וולגאריים, איזו חוצפה, איזו התנהגות. לא רק זה, ראינו שם חומות בצורות. איזה חומות יש ליריחו... ואיזה ענקים יש בקריית ארבע ועמלק יושב בארץ הנגב. וכולם התחילו לרעוד... "ותבכה כל העדה בלילה ההוא." אמר הקב"ה, אתם בוכים בכייה של חינם? אני קובע לכם בכייה לדורות. איזה לילה זה היה? אומרים חז"ל, ליל תשעה באב. ליל תשעה באב. אתם בוכים בכי... אני בא להכניס אותם לארץ ישראל, ארץ זבת חלב ודבש, והם בוכים? "לו מתנו בארץ מצרים, לו

מתנו." אומרים מילים, ה' שונא אותנו. "בשנאת ה' אותנו הוציאנו מארץ מצרים לתת אותנו ביד האמורי להשמידנו." תראו אילו מילים. אמר הקב"ה, אוקיי, אתם בוכים בכייה של חינם? אני קובע לכם בכייה לדורות. לצערנו הרב, ליל תשעה באב. תשעה באב, יום של בכייה לדורות. איך הכול התחיל? משיווק לא נכון של ארץ ישראל. ארץ זבת חלב ודבש. תראו, חומות בצורות זאת אומרת שהם פחדנים. מי שנועל את הדלת הוא מפחד. מי שלא נועל הוא לא מפחד. ברור ופשוט, כן? אז מה נבהלתם מהחומות? הם פחדנים. חומות גדולות - הם מפחדים. מי נועל את עצמו? פחדן. דבר שני, מה ראיתם? פירות גדולים? מצוין. פעם אחת בשנה תלך לשוק. תקנה ענב אחד, תבוא הביתה, תתקע בו

ברז, יש לך יין כל השנה. למה צריך ללכת לשוק כל יום? תאנה. התאנה, חז"ל אומרים, שקלה כמה מאות טונות... סליחה, מאות קילו. תאנה חצי טון. אתה חותך כל יום פרוסה לכל המשפחה. יש לך שנה שלמה. הכול פירשו הפוך. אבל איפה למדנו את הטעות הגדולה שהייתה? כשהגיעו לחברון היו שם ארבעה ענקים: אחימן, ששי, תלמי ואבא שלהם. ארבעה ענקים. לכן היא נקראת קריית ארבע היא חברון. כתוב כשהם הגיעו לחברון, מה מספרים המרגלים? "ושם ראינו את ילדי הענק ונהי בעינינו כחגבים וכן היינו בעיניהם." שמעתם? "ונהי בעינינו כחגבים וכן היינו בעיניהם." פלא. בשביל מה המילים המיותרות האלה? "ונהי בעיניהם כחגבים". גמרנו. כל כך הם היו גדולים, היינו

כמו חגבים. הם לא אמרו ככה המרגלים. מה הם אמרו? "ונהי בעינינו כחגבים וכן היינו בעיניהם." אם אדם חושב שהוא חגב, כולם רואים פה חגב. אדם חושב שהוא ענק, שהוא יהיה הגמד הכי גמד בעולם - הוא ענק. זה לא קשור לסנטימטרים, לגובה הפיזי, זה קשור למה אתה משדר. אם אתה משדר פחדנות וגמדות - רואים אותך גמד. אתה משדר עוצמה וכוח - רואים אותך ענק. למשל, היו אנשים ששלטו על כל העולם והיו גמדים. פרעה מלך מצרים, מה היה גובהו? אמה. אמה! ככה, גובה כזה, 50 סנטימטר. אומרים שפעם פרעה חיכה לאוטובוס, נשען על המדרכה. היה גמד. והפרעה הזה שיווק את עצמו טוב. אמר פרעה, "התנין הגדול הרובץ על יאוריו, לי יאורי ואני עשיתיני." לא רק

שאני בראתי את העולם ואת היאור, אני בראתי את עצמי. שמעתם? הוא שידר את זה. הוא שידר עוצמה. אנשים אוהבים כוח, אוהבים עוצמה, אוהבים מנהיגות. שידר. שלט על כל ארץ כנען, ארץ מצרים. על כל האזור הוא שלט. נבוכדנצר מלך בבל גובהו אמה, גם כן גמד, וזקנו אמה. היה כדור שערות. יכולת לבעוט בו בלי להרגיש. הוא שלט על כל העולם. נבוכדנצר ידע לשדר כוח ועוצמה וכל העולם רעד מפניו והוא גמד. נו, אתה רואה? זה לא תלוי בגובה. זה תלוי במה אתה משדר. איך אתה משווק את עצמך. כך הציבור קולט אותך. נפוליאון בונפרטה, זה שהיה לו את הכובע לאורך, לרוחב, אני לא זוכר. תראו בתמונות. הגובה שלו היה מטר ועשרה. ננס, גמד. ילד בר מצווה יותר

גבוה ממנו. איזה מצביא היה נפוליאון. איזה... כל העולם רעד ממנו. אומרים שנפוליאון היה ישן שעתיים בלילה. מתוך 24 שעות ישן שעתיים. אז אמרו לו פעם תלמידיו, אדוננו, מורנו ורבנו, נפוליאון, אתה מלך. תישן עד תשע, עשר בבוקר. למה אתה ישן שעתיים? תשמעו את המשפט, מה הוא אמר להם. "כשאני ישן אני לא נפוליאון." כשאני ישן אז אני כמו כל האנשים בעולם, כולם ישנים. מתי רואים את הכישרונות שלי? את הייחודיות שלי? כשאני ער. תשמעו איזו שיטת שיווק. כשאני ישן אני לא נפוליאון. אני לא אומר ללמוד את הגאווה שיש בזה, אבל בואו נלמד את השיטה. יש כאן שיטה. הקטנים האלה ידעו לשווק את עצמם טוב, אז העולם קיבל אותם בתור ענקים. מה

יהיה עם המרגלים? המרגלים... חז"ל אמרו, מה היה גובהם של המרגלים? כל אחד בסביבות 5 מטר. אתה שומע? היו אנשים גבוהים. רק מה? ליד הענקים הם היו נמוכים. "ונהי בעינינו כחגבים וכן היינו בעיניהם." למה אתם אומרים "ונהי בעינינו?" שידרנו גמדות - אמרו, הנה גמדים. הנה נמלים. אמרו הענקים, הנה נמלים בקן. מי שחושב שהוא נמלה, כולם רואים אותו נמלה. יש כאן, רבותיי, טיפ בשיווק עצמי. אדם חייב לדעת לשווק את עצמו טוב, איך אומרים? יחטפו אותו. אדם לא משווק את עצמו טוב - הוא על הקרשים. חייבים לדעת להגיד מי אני באמת. זאת אומרת, אדם חייב לדעת מה הכישרונות שלו ובמה הוא טוב. כי אם הוא משדר מסכנות, ואפילו שהוא אומן, לא

יקבלו אותו. אספר לכם סיפור. הנה, דוגמה קלאסית. גברת שולה נהיה לה פיצוץ... לא פיצוץ, נזילה באמבטיה. יש ברז כזה זה נקרא 'אינטרפוץ', כן? היום... זו הידית הזאת שמרכזת את כל הברזים. נהייתה לה נזילה. טוב, היא החליטה שהיא רוצה להזמין אינסטלאטור, אבל היא לא תביא אינסטלאטור סתם, היא תיקח כמה אינסטלאטורים, תקבל הערכת מחיר. פתחה את 'דפי זהב', למה? "תן לאצבעות ללכת במקומך." היא אמרה, אני אקח את המודעה הכי קטנה, מודעה הכי גדולה ואני אשווה ביניהן. טוב, אמרה נלך על הקטן. הולכים מהקטן אל הגדול. הייתה מודעה ב'דפי זהב:' "אינסטלאטור בסייעתא דשמיא. טלפון"... אמרה, זה מתאים לי. 'בסייעתא דשמיא', בן אדם דתי. התקשרה

אליו, קבעה איתו פגישה שהוא יבוא לראות את הברז. קבעה איתו בתשע. בתשע אפס אפס היא אומרת, למה הוא לא בא? אבל הוא בא. אבל מה? מהענווה והזה שלו, הוא לא דפק בדלת, הוא גירד את המשקוף. חשבה שזה אולי איזה חתול של השכנים. פתחה את הדלת. דלי, דלי עם כמה מפתחות שבדיים ולומים, והוא עומד ככה. אמרה לו, אתה האינסטלאטור? אמר לה, בסייעתא דשמיא. האמת, היא רצתה להגיד לו 'תלך,' אבל לא היה לה נעים. עד שהוא בא. אתה יודע לתקן ברזים? -רק הוא יודע, ישתבח שמו. הוא יודע הכול. אמרה לו, אתה, לא הוא. אתה יודע לתקן? הכול תלוי בפרקי תהלים שאני אגיד. היא אומרת לו, אבל אתה מתקן? אומר לה, תראי, מחילה. מה אני אגיד לך? מחילה. אני

גם... לא יודע. אני מקווה. חבר'ה, אני אומר לכם, האדם הזה אומן, אומן, אומן, אבל תראו איך הוא מדבר, תראו איך הוא משווק את עצמו. מחילה, מחילה... אמרה לו, מחילה יש גם למטה ליד חדר המדרגות יש מחילה. אני אתקשר אליך כשאני אצטרך. 'תק.' והיא צריכה אינסטלאטור. מה תגידו עליו? איזו ענווה, איזה מותק. ככה משווקים את עצמך? אמרה, אין, לא. אני הולכת על המודעה הגדולה. פתחה את ה'דפי זהב' וראתה שם מודעה על דף שלם. מראים שם איזה אינסטלאטור, בגדים, אוברול חדש, כי הוא לא מתלכלך בכלל. כובע של חברת חשמל, מפתח ביד, הוא עומד בפוזה הבאה וכתוב "השרברב. 80 שנות ניסיון." הוא בסך הכול בן 30. אתם מכירים את המודעה... עוד לא

נולד זה שהדפיס את המודעה, הוא כבר 80 שנות... עומד לך ככה עם ה... אמרה, תראה, הפוזה. אני אוהבת את הפוזה. הזמינה אותו, קבעה איתו בשעה תשע למחרת. ההוא... ואני אומר לכם, חבר'ה, האינסטלאטור הזה, איך אומרים החבר'ה? על הפנים? ידיים שמאליות, בלגניסט. ה' יעזור. הוא צריך אינסטלאטור שיעזור לו. בקיצור, אבל הפוזה. הוא הגיע בשעה תשע, לא דפק. שימו לב, 'תק, תק, תק, תק, תק' הופה! איזו דפיקה על הדלת! היא פותחת, עומד אחד חזק, פוזה עם ה... לא דלי... תיק ג'יימס בונד. נראה כמו מהנדס מערכת הביוב של העירייה. היא אומרת לו, אתה אינסטלאטור? הוא אומר לה, סליחה, אני שרברב. אה, שרברב... סליחה שאמרתי אינסטלאטור. אהה... אתה

יודע לתקן?... גברת, מה זה 'אני יודע?' מי עשה את האינסטלציה של מגדל שלום בתל אביב? מי? מי? מי? מי את חושבת? מי עשה את כל המלאכת של בנייני עזריאלי? את אומרת לי 'יודע?' היא כל כך התביישה שהיא שאלה. טוב, טוב, בוא תיכנס. בבקשה. כל כך עשה עליה רושם. היא אומרת לו, אתה יודע להחליף ברז? הוא אומר, גברת, את מעליבה אותי. ברז? חשבתי שאת צריכה להחליף את כל התשתית. אני...? ברז? אולי חבל שבאתי לפה. אומרת לו, לא, לא, בסדר. זה בסדר. זה... זה... בוא תסתכל. נכנס לאמבטיה, דולף. אומר לה, גברת, זה אני מלטף אותו ומתקן אותו. מלטף. עכשיו, מרוב ההתרגשות היא אפילו לא שאלה כמה הוא רוצה, כמה כסף. אמרה לו, רק תשים לב, אתה

רואה? כל הקרמיקה חדשה. אומר לה, גברת, אני לא נוגע בקירות, אני נוגע בברז. מה, וצריך להפסיק את המים? היא אומרת לו. אומר לה, 10 דקות. טוב, יצאה מהאמבטיה, אמרה, זהו. נפלתי על האיש המתאים. הבן אדם הוציא מהארגז כלים לא קונגו קטן, הצהוב של סאלח שבתי. אתם יודעים? הכבד הזה. 'בה! בה! בה! בה!' בדפיקות הראשונות היא הבינה שהיא עשתה טעות... והוא, 'בה', 'בלאך', פירק את הכול, הרס. סגר לה את המים חצי יום. עולה, יורד. אומר לה, גברת, סבלנות. זה כבר נגמר. 'טאך!' 'בום'! בקיצור, סיים איך שלא יהיה אחרי 4 שעות. הברז בשיפוע. כל האינטרפוץ בשיפוע עם הזה. והיא נכנסה, חשכו עיניה. זו לא האמבטיה, זה חירבה. הוא הרס את הכול.

אומר לה, גברת, נו, זה, מה הבעיה? הנה, החלפתי. היא אומרת לו, אבל תראה מה עשית לקירות. אומר לה, כן, מה לעשות, גברת. זה או שעושים יסודי או לא. אבל אמרת שלא תיגע בקרמיקה. -לא נגעתי, אני רק חפרתי. הוא אומר לה, את יודעת מה, גברת? אני חושב. אני ראיתי פה גם את הצנרת. כדאי לך להחליף את הכול עד הדוד שמש. לא, לא, לא! אמרה לו, לא, לא, לא! אל תחליף כלום. אמר לה, נו... היא אומרת לו, אבל זה עקום. את יודעת מה? עכשיו את מעליבה. עקום? בטח. תעמדי ככה, תגידי עקום. תעשי ככה, תראי שזה ישר. אני אומר לכם, לפעמים בעלי מקצוע מטרללים אותך. אני פעם, בנינו איזה קיר בבית מדלת לחלון. אני בא, אני עומד אחרי שגמרו לבנות את

הבלוקים, אני רואה הקיר בזווית. במקום ישר, הולך ככה. קראתי לקבלן, תגיד לי, אתה לא רואה שהקיר עקום? אהה... כשאתה עומד מפה הוא עקום. בוא תעמוד מפה, הוא ישר. אמרתי לו, אני רוצה לעמוד על הראש ולראות אותו ישר. הוא אומר, לא, לא. הראייה שלך לא נכונה. אתה פשוט עומד מהזווית הזאת. בוא תעמוד איפה שאני עומד. מבלבל ת'מוח. הקיר עקום. לא עזר לו. הוא פירק אותו ואז הוא בנה אותו ישר. לא ויתרתי לו. תפרק ותבנה ישר. זה לא ישר. הם רוצים למרוח אותך לפעמים, מבלבלים. אבל אם יש אחד תמים קצת, בסדר, יאללה, משלם לו והולך, וכל הקיר הולך כמו נחש. אבל צריך לדעת. בקיצור האינסטלאטור ההוא, עד שהיא אמרה לו, טוב, כמה זה? תקע לה

מחיר. הרג אותה. אבל היא אמרה, רק שילך כבר! שילך! שילמה לו שילך. אתם חושבים שהאינסטלאטור הזה חושב שהוא עשה משהו לא טוב אצלה? הוא בא לאשתו, אומר לה, אשתי, אני אגיד לך את האמת, אני אומן. אני לא יודע על איזו נודניקית נפלתי. וואי, וואי, וואי, וואי... כל מה שעשיתי היא לא אהבה. יש לו המון כסף. ככה הוא פוקד אחד אחד. ואחרי שהוא שיווק את עצמו טוב ונותן את המכה, כולם מגלים שהם אכלו קש. ציבור יקר, אני לא אומר להיות שקרן ורמאי, אבל בואו נלמד את העיקרון. ראיתם איך היא קנתה אותו? היא לא שאלה אותו כמה אתה רוצה אפילו. כי הוא ידע לשווק את עצמו. אני הולך עכשיו על העיקרון, לא על הרמאות חס וחלילה. עיקרון. 'תק',

'צי'ק,' מפתחות, נקי, מסודר, מסורק. כשרואים אותך ככה, עושה חשק לקחת אותך, אתה יודע את זה? את יודעת את זה, בחורה יקרה? את באה לריאיון עבודה, מאוד חשוב איך את יושבת לפני הבוס. אם את יושבת ככה וכולך מעוכה, והוא אומר לך, מה הרקע שלך? פתאום לא יוצא לך קול. את אומרת לו 'ררר... ררר... ררר...' הוא אומר, מה זה? הוא אומר לה, את יודעת ל... -אני חושבת. מה זה 'אני חושבת?' תחשבי בחוץ. עכשיו, מה אומר לה הבוס? שתי שאלות, אמר לה, אנחנו נהיה איתך בקשר. תבינו, כשהבוס אומר 'נהיה איתך בקשר,' אתה לא מתאים. נקודה. מה הוא יגיד לך? 'אתה לא מתאים' בפנים? אז הוא אומר לך 'נהיה בקשר.' והבחורה הזאת מצוינת, ראש אטומי,

מומחית למחשבים. אבל ראיתם איך היא ישבה מולו? כולה מכווצת והוציאה קולות של תרנגולת. אז זה לא זה. אז מה? כשבאים למשהו, לריאיון, באים לאיזה מקום שרוצים להתקבל, מאוד חשובה שפת הגוף. מאוד חשוב שהבגד יהיה טוב והכפתור מכופתר ומסורקים וכל הזקן מסודר אם אתה בא לפני זה... לא לבוא עם איזה זקן פרוע, אתה יודע, כמו של המקובלים, לפעמים... כבר בן אדם הוא לא יודע איפה הזקן, איפה האף. הוא לא רואה אותך. אתה מזיז את הראש, הוא רואה פה את אליהו הנביא. תבוא, תסדר את עצמך. תיראה יפה, תיראה נורמאלי. אתה יושב פה. מסתכל עליך. אתה יודע לדבר. תגיש נחישות. שב ככה, אל תשב ככה. מאוד חשוב. לשבת בצורה זקופה, בצורה ברורה.

מסתכל עליך, אתה מסתכל עליו. תגיד לו במה המומחיות. תגיד לו במה אתה טוב. תגיד לו, אני מצטיין ב-א, ב, ג, ד. אני, יש לי ידיים זהב לדבר הזה. גם את, גברת, את תופרת טובה? באה אלייך אישה, אומרת לך, את יכולה לתפור לי איזה בגד? אין בעיה. אני אלופה בבגדים האלה. אני, יש לי הרבה הרבה ניסיון בבגד הזה, ואת תראי שתהיה לך עבודה טובה, בעזרת השם. תראי לה... אל תגידי לה, בלי נדר, בעזרת השם, אם ירצה השם, מים אחרונים חובה... אף אחת לא תיקח אותך בתור תופרת. גברת, תגידי, מה... את יודעת לבשל? אני בשלנית טובה. את יודעת לתפור, אני תופרת טובה. יש לך ראש, יש לי ראש טוב. כל אחד צריך לדעת במה הוא טוב. כותב רבי ישראל מסלנט:

הקב"ה ברא בכל אחד מאיתנו כישרונות שונים, כדי שבמערכת הקוהרנטית, במערכת הכללית, יהיה בינינו תיאום וכל החברה תיהנה אחד מהשני. יש לזה חוש למוזיקה, ההוא מצטיין בידיים, ההוא יש לו ראש אלקטרוני, זה יודע לבשל, ההוא יודע לרקוד, זה יודע לשיר. כל אחד קיבל תכונה אחרת וכולנו משלימים את מרקם החברה. אוי ואבוי אם כולנו היינו אותו הדבר. כל אחד משלים קטע שהשני לא יכול. יוצא, רבותיי, שהחברה, ההנאה של אחד מהשני, תהיה רק על ידי השוני שיש בין אחד לשני. ואת השוני הזה צריכים לדעת לשווק. לא לעמוד ולכסוס ציפורניים ולרעוד ולהזיע ולהסמיק. זה לא טוב. אז תעשו תרגילים מול המראה. תעשו מול מישהו. תגידי לו, הנה, אתה עכשיו

הבוס. אני, עכשיו אתה מראיין אותי. הוא ישאל, יתקיף בשאלות ואת תשתדלי... אחיך. תגידי, אחי, שב. אתה הבוס. עכשיו אתה מראיין אותי. שאל אותי את כל השאלות שאתה רוצה. ואז את מתאמנת. כן? זה נקרא מאמן, קואצ'ר, כן? את מתאמנת. כשתיגשי לריאיון עבודה, תדעי לדבר יפה. צריכים להתאמן, ציבור יקר. שלא נהיה כמו שאמרו המרגלים, "ונהי בעינינו כחגבים וכן היינו בעיניהם." שיווק עצמי זה הדבר הנפלא ביותר. יבוא אדם וישאל, אבל כבוד הרב, מחילה. זו גאווה. אם אדם אומר, אני טוב, אני 10 אני מצטיין בזה, אני טוב בזה - מה עם מידת הענווה? האף שלו יעלה למעלה וגאוותו תהיה בשחקים. מה...? איך זה מסתדר עם מידת הענווה? זו גאווה. ותפתח את

כל ספרי המוסר, הגאווה זו המידה הכי מגונה. הקב"ה שונא גאוותנים. "אין אני והוא יכולים לדור בכפיפה אחת." הקב"ה אומר, אני לא יכול להסתדר איתו. אם הוא אומר שאין עוד מלבדו, אז כבר אין מקום ל'מלבדו.' כי אני אני. אבל כשלאדם יש ענווה, הוא מפנה מקום לשכינה, להשראת שכינה והקב"ה נמצא איתו. אז איפה הענווה? אז בואו נברר מה זו ענווה אמיתית ומה זו ענווה פסולה? יש כאלה חושבים ענווה, מה זו ענווה? אני סמרטוט, אני אפס, אני ספונג'ה, אני כלום. אני הכרתי מישהו, כל דקה מזכיר את השם שלו, וכשהוא מזכיר הוא יורק, 'טפו.' אני? אני? אני... 'פו...' יעני, אני... יורק. תגיד, וואי, איזה עניו, איזו ענווה. אחד שמשדר שהוא עניו,

הוא עניו. יש כאלה הולכים קרוע, בגדים קרועים, עם זה... וזה... והוא הולך ככה, אתה יודע, הולך ככה בשיפוע. זה אחד, הוא מחפש צומי. ענווה, לא צריכים לקרוע את הבגדים. אדם יכול ללכת עם הבגדים הכי נחמדים והולמים והוא בענווה, הוא עניו. זה לא עניין של מה אתה לבוש, זה עניין של מה אתה מרגיש מבפנים. ענווה זה לא ללכת עם סמרטוטים ולהזכיר את השם ולירוק על הרצפה, ולהגיד, תדרכו עליי. אני אפילו לא תולעת. בשום פנים ואופן. זה לא נקרא ענווה. כותב רבי ישראל מסלנט, זה נקרא טיפשות. אם הקב"ה נתן לך כישרונות ואתה לא מבטא את זה ומהנה את הציבור מזה - אתה תיתן על זה את הדין. יגיד אלוקים, בשביל מה בראתי אותך? שתגיד מחילה,

מחילה, מחילה? בשביל זה נבראת? שתגיד, מחילה, אני לא יודע, אני?... בשביל מה נבראת? אתה נבראת כדי שתעשה דבר מסוים בעולם. אז מהי ענווה אמיתית? אז מהי ענווה פסולה? ענווה אמיתית פירושה לדעת שאני טוב, לדעת שאני מצטיינת באפיית עוגות, לדעת שאני מוכשרת בתפירה, לדעת שאני מוכשר בשירה, בחזנות, באורגן. לדעת שאני טוב, ואת זה לשווק ואת זה להגיד לאנשים. רגע, אבל מה עם הגאווה? צריך לדעת שכל הכישרונות שלי קיבלתי אותם מהקב"ה. "וחוננו מאתך חכמה, בינה ודעת." מה זה 'חוננו'? מתנת חינם. כל מה שקיבלתי זה מאת ה' יתברך. ראיתם איך כל הגאווה נעלמת? למה הגאווה נעלמת? ברגע שאני אומר, הוא נתן לי את הכישרונות - גמרנו, כל

הגאווה שלך שואפת לאפס, נשברת. זאת אומרת, אני יודע שאני טוב, אני יודע שאני מצטיין, אני יודע שאני 10, אני יודעת שאני כישרונית, אבל אני יודעת שכל מה שקיבלתי זה מהשם יתברך. 'פסס...' כל הבלון של הגאווה. אל תגיד "כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה," "וזכרת את ה' אלוהיך כי הוא הנותן לך כוח לעשות חיל," כך כתוב בתורה. הוא נתן לי את הכוח, אבל יש בי את הכוח. אז את הכוח הזה אני אשווק. זאת ענווה בריאה. זאת ענווה בריאה. לדכא כוחות וכישרונות זה לא יהדות. בכלל לא. דחפים וכישרונות אלוקים נתן לאדם כדי להצליח ולפרוץ ולהועיל לחברה. לדכא את זה? בשום פנים ואופן. תראה את זה, תהנה אנשים מזה, אבל תדע לך בתוך תוכך שאין

עוד מלבדו. רק הוא נתן לי את זה. הנה, תראו את דוד המלך, מצד אחד הוא אומר, "אנוכי תולעת ולא איש. חרפת אדם ובזוי עם," תראו אילו מילים הוא אומר על עצמו. מצד שני הוא אומר, "לדוד ברוך ה' צורי המלמד ידיי לקרב אצבעותיי למלחמה," אני חייל טוב, אני חייל טוב. מצד אחד הוא אומר, אני תולעת. מצד שני הוא אומר, אני חייל טוב. מצד שלישי הוא אומר, "שומרה נפשי כי חסיד אני." ריבונו של עולם, תדע לך, אני לא צדיק, אני יותר מצדיק, אני חסיד. חסיד זה דרגה יותר גבוהה מצדיק. לא רק אני עושה מה שאתה אומר, שזה גדר צדיק, אני עושה גם את מה שאתה לא אומר. זה חסיד. איך דוד אומר על עצמו שהוא חסיד? שהוא יותר מצדיק? זו לא גאווה?

תשובה פשוטה, זו לא גאווה. אתה יודע למה זו לא גאווה? כי אני יודע שהוא נתן לי את זה. "המלמד ידיי לקרב אצבעותיי למלחמה." אתה נתת לי את הכישרונות המסוימים האלה שאני אפעל. ישר ענווה. הלל הזקן היה עניו, נכון? מה אמר? "אם אין אני לי, מי לי"? אין. אני. אם אני כאן, הכול כאן. אם אין אני כאן, מי כאן? נו, זו לא גאווה להגיד מילים כאלה? אלא מה? בסוף הוא אמר: הכול ממנו יתברך, "וכשאני לעצמי מה אני." כשאני לעצמי עומד מול הבורא, אני כלום. הכול ממנו יתברך. זאת אומרת, הצדיקים ידעו במה הם טובים וידעו לשווק את זה וככה באו אליהם אנשים וקיבלו אותם ועזרו להם בדברים שלהם, אבל הם ידעו שכל זה נובע מאהבת הקב"ה את האדם שנתן לנו כישרונות מבורכים להועיל אחד לשני. עריכת כתוביות: אורטל זגורי