"אחי הקטן נרצח ב7.10": עכשיו קרוב עונה 2 | פרק 3 - הודיה גורי והדס גניס

מה נשמע? טוב מה איתך? נעים מאוד נעים מאוד טוב ברוך השם כיף טישו אי אפשר להביא לפה נכון תביא לך תשים ווא שלא יהיה לנו חדיחות עכשיו אנחנו שנינו זהות כאלה לא אז זה האמת שאני לא כאילו לא בוכה מהר ספרי לי כאילו זה אח שלך שני אחים שלי שני אחים כן שני האחים שלי נפלו בשביעי באוקטובר איפה באופקים הנה עכשיו אני מתחילה לבכות נשארת מהחותך נכון כמונו. אמא שלי גם נפטרה חודש אחרי אחי. וואו. מסרטן בכלל כאילו ביום ה-30 שלו. וואו. בשביל ה11 היא נפטרה מסרטן ואבא שלי נפטר שנתיים לפני לפני גם מסרטן. אז כאילו בשנתיים וחצי אה נשארנו רק אני ואחותי. הצילום הוא צילום אה כאילו יש עליו עריכה כי אני פשוט קצת משתעלת. אז

אה אם אני אתאפק לי שתליל זה יותר חמור. טוב, אני מתרגשת האמת. טוב, אני מתרגשת. האמת תספרי לי מי היו רפאל, רפאל, אריאל ורואי חיים לפני שביעי באוקטובר. וואו. אני חושבת ש אי אפשר לקמט את הדמות שכל אחד מהם היה למילים. אי אפשר לקמץ באמת א בגלל שכל אחד מהם היה לו את הייחודיות ואת המיוחדות שבו. א רפאל אריאל הוא היה אדם אופטימי שמחה איך שאני מדברת עליו. אנשים ישר כאילו נזכרים בדברים מצחיקים ודברים שהוא אמר והביא הרבה שמחה לבית. הרבה הרבה הרבה אה והוא היה טיפוס של לחיות את החיים, להרגיש את הכל כאילו מבחינתו הוא לא מפסס שנייה אחת והוא היה הוא גם היה מאוד מוכשר מכונן אה 30 הוא היה בן 30 פלוס חודש כשהוא

נפל ואני זוכרת ששאלתי את עצמי איך בן אדם כזה אה אה כבר כבר לא בחיים כאילו זה לא הגיוני כאילו הבן אדם הוא כולו חי הוא חי חיות הוא חיות כאילו זה רפאל אריאל רפאל אריאל ורועי חיים ורועי חיים א רועי חיים היה בו משהו איך אבא שלי אמר ואחותי כולנו כזה פע כאילו יגידו שהיה בו משהו שהוא מעבר לעולם הזה לא משהו שהוא לא שייך לעולם הזה היה בו שלמות ממש ממש א מהבחינה של מה אני מדברת בעצם זה מהבחינה הזאתי שהוא אה הוא היה כל כך רגיש, רגיש לסביבה ו כל כך רואה את הצד א של השני, של האחר. הוא גם היה שמח ואופטימי, אבל הכל הכל הוא היה שומר את הכל כאילו א הוא היה יותר פתוח מאחי, מהאחי הגדול. בן כמה? הוא היה הוא היה

בן 21 כאילו שבוע לפני הוא הולדת 22 הוא נפל. וואו. כן. ואני פשוט זוכרת ש אני זוכרת את הבגרות הנפשית שהייתה לו, את זה שאני יושבת איתו, שאנחנו ההבדל בינינו זה 7 וחצי שנים, אני יושבת ומדברת איתו והוא מדבר איתך על דברים ברומו של עולם ואת לא מבינה, הבן אדם בן 19, כאילו מה הקשר? אבל לא היה לו כל כך הרבה תוכן, העולם שלו היה כל כך רחב ב במלא דברים, חוכמת חיים, כאילו פשוט נולד חכם. אם יש משהו שאני לוקחת זה את כל העניין הזה, הראה האופטימית של אח שלי הגדול ואת ה א את העניין הכיבוד הורים של א של אח שלי הקטן. טוב, ספרי לי על א לפני השביעי באוקטובר מה עשה, מי הוא היה ספי? א טוב אז ספי היה בן 30 נשוי בלי

ילדים נשוי למיטל המהממת אשתו המהממת שהוא היה הייתה ביניהם אהבה מאוד מאוד גדולה אה ממש היו זוג א באמת זוג משמיים א ספי היה גאון א באמת גאון כאילו חכם מאוד מאוד מאוד וה הגאונות שלו באה לידי ביטוי בתחום המחשבים הוא מגיל מאוד מאוד מאוד קטן אה א היה מתקן את המחשב בבית והמשיכה הטבעית שלו הייתה ככה למחשבים אה גם בצבא הוא היה ביחידה ככה מאוד מיוחדת של א מחשבים וכשהוא השתחרר הוא הוא בעצם רצה להקים סטארטאפ הוא זיה איזשהו צורך אני אני תמיד צוחקת שאני לא טכנולוגית אין לי מושג אני לא מבינה כן א במה אבל אני יודעת שהוא ישב במשך שנה וקודד קוד והוא הקים חברת סטארטאפ וואו בשם פירפליי ש עוד שהוא היה בחיים גייסה

מיליוני דולרים וגם אחרי שהוא נרצח אז הם גם א זכו ממש לתשבוכות גם בתקשורת וגם עוד גיוסים של מיליוני דולרים ועובדים בארץ ובעולם אה ואני חושבת ש תמיד ידעתי שזה היה מעבר לזה שהוא הבחור יפה תואר וטוב לב ומתוק ו א דיברת על כיבוד הורים אז אה סיפרתי לך מקודם שאמא שלי הייתה חולה והוא הוא ככה היה רץ איתה לכל הרופאים והוא גם מצא לה טיפול א שהריך לה חיים למשך חמש שנים וואו א ואני חושבת ש ספי היה מאוד מאוד אה אה א אני חושבת שהטוב לב שלו תמיד ידעתי שהוא בן אדם מאוד מאוד טוב אבל בשיבה שלו הבנתי עד כמה זאת אומרת הגיעו גם להלוויה שלו וגם לשיבה שלו מאות אנשים שכמעט לכל אחד היה סיפור איך ספי עזר ניסה לעזור רצה

לעזור חיבר עם אנשים עשה כל מיני ככה אה אז אני חושבת שאם אני צריכה לתמצת מי הוא היה א אני חושבת שהוא היה בן אדם מאוד מאוד מאוד טהור בטוב לב שלו ובכוונות שלו. א הוא היה שטותניק מאוד מאוד גדול, מאוד אהב אה א לעשות שטויות. זאת אומרת גם שהוא היה בתפקיד א בכיר בסטארטאפ שהוא הקים והיה טס בכל העולם אז תמיד היו צוחקים שבסוף זה ספי השטותניק הילדותי שעושה שטויות. א זהו, יש לי עוד הרבה מה להגיד, אבל נראה לי שיש פה עוד הרבה קלפים, אז א ממש אז אני אשאל אותך. אוקיי, אז א מה היו טיב היחסים ביניכם? אז זהו, דיברתי על זה בהתחלה ש אה האמת שהיחסים בינינו היו יחסים מאוד אחרות מאוד קרובה. ככה אני מגדירה את זה לפחות

לעצמי בין אם כשהיינו קטנים ובין אם שגדלנו אני זוכרת גם משפט שההורים שלי כל הזמן אמרו לנו תדעו לכם שמי שנשאר איתכם בסוף זה רק המשפחה זה רק האחים זה רק זה רק האחים זה רק האחים בוא נגיד שאחרי השביעי באוקטובר א זה ממש כאילו האחים כאילו הם היו אומרים להישאר כאילו וזה קצת קצת אה קצת כאילו גם כזה שינו כן, בדיוק כאילו וואו, אני לא מאמינה. אה, גם עם אחי הקטן גם אמרתי שהיו פעמים שהייתי יושבת איתו, אני זוכרת אחד על אחד ומספר לי על כל מה שקורה אצלמה חבורה ואני משתפת אותו באיזה דייט יצאתי. כאילו כשאני ובעלי יצאנו אז באמת שיתפתי אותו והוא היה בין הראשונים כאילו הוא ואבא שלי שיתפתי אותם. הטן או הגדול אח שלי

הקטן. א עם אח שלי הגדול ההבדל בינינו זה שנה וחצי אז היינו יוצאים אז כאילו אין הרבה כאילו ממש הבדל קטן אתה מרגיש כל היום כן אבל כאילו אני חושבת על הזכרת בכל השטויות שהיינו עושים כאילו אם זה סתם א שיום אחד אח שלי הקטן ישן ופשוט שמתי לו לא והוא אמר לי א כל דבר כסי בואי בואי נסי לולק או שאם אחותי נרדמה ואז אח שלי הגדול א תמיד שותף לפשע על כל השטויות האלה וואי שתינו ביחד זה היה קורה מצחוק אמ הוא אומר לי בואי נקליט אותה הקלטנו אותה א מדברת מתוך שינה כאילו עלי שטויות כאלה של אחי ואני אומרת לעצמי יואו זה משהו שחסר לי בטירוף טוב ספרי לי על הקשר שלך עם ספי וואו אמ אז נתחיל מזה שבניל בן ספי היו בעצם חמש

שנים א אח שלי הקטן וואו אני האמת שאחרי ש אחרי שהוא נרצח הייתה לי מחשבה כזאת של א איזה מטורף זה שזכיתי לראות חיים שלמים זאת אומרת מההריון של אמא שלי איתו עד ה ממש הלידה אני ממש זוכרת אותו בבית חולים ש שהוא היה בעגלה קטנה כזאת שהוא רק נולד עד כל החיים שלו שהייתי חלק בלתי נפרד מהם ולצערי גם במוות שלו. זאת אומרת, אני זוכרת שזו מחשבה שמאוד מאוד ליוטה אותי איך ראיתי מעגל חיים אה שלם. א מבחינת טיב היחסים שלנו כילדים היינו מאוד מאוד קרובים היינו באותו חדר ואפילו ישנו על מיטה נפתחת כי זה פשוט היה לנו כיף כאילו גם ברמה שאחר כך יצרו לי חדר א פינו לי איזשהו חדר בבית אז המשכתי לישון איתו עד איזה גיל 12

שות פשוט היה לנו כמו מסיבת פיג'מות אה כן וואו אה כן היה לנו פשוט כיף אה א אני ממש זוכרת את המשחקים שלנו כילדים ואני חושבת שאיפה שהוא בנאורים אז את יודעת אז פתאום כאילו שיניתי כזה את ה את האג'נדה וזה אח שלי הקטן והוא מציק לי ולא מגניב להיות צמודה לאח שלי הקטן אז היו שם כמה שנים ש א בתוך הנעורים שהיינו פחות מחוברים ברור שתמיד אבל ביחד אה ואני רוצה להגיד ש אני לא בן אדם ש אני לא מרגישה פספוס על הרבה דברים בחיים. אני בן אדם שדי חי את החיים ככה במיצוי ובמלואם. אבל א לא מזמן שאלו אותי שיחקתי איזשהו משחק אפרופו קלפים כזה. כן. וחברה שאלה אותי מה את מרגישה ש שהיית עושה אחרת או מה את מרגישה שפספסת? ומה

שעניתי זה שני וגם סף היינו מאוד אנחנו מאוד מאוד עמוסים ועסוקים ואני חושבת שבעשור האחרון לא מימשנו את ההכאות שלנו כמו שאם הייתי יודעת ש יש לו תוקף כל כך קצר אז הייתי עושה דברים אחרת כן ברמה של לבלות איתו יותר לצאת איתו יותר לשבת איתו יותר בברים להיות יותר ב בזמן ה ה האחראי הזה יותר ביחד. זה לא דבר שלא קרה, אבל היום בהסתכלות אחורה אני מבינה שזה לא היה מספיק. איפה פוגש אותך חשבי באוקטובר? אז זהו, אז פוגש אותי בעצם הייתי בלוד עם המשפחה הגרעינית שלי, בעלי ועם הילד הקטן שלנו. אה, בעלי בבית כנסת. אני הייתי בבית. ואז ירדתי למטה גם לבית כנסת להיות עם הילדים קצת כדי שהבן שלי ישחק איתם. זהו. ואז בשתיים

בצהריים כשבעלי מחליט להדליק את הטלפון כי עד שלב מסוים יש הזקות גם כל הארץ גם אצלנו יש הזקות לא לא קלטנו שזה משהו שהוא ממש כאילו רציני. ובשתיים הצהריים אני פשוט מקבלת צריכה מגיסתי. א של תתפללו א ירו בי ירו באריאל שזה אח שלי הגדול ירו גם באשתו כן ירו בה ברגל היא הצליחה לברוח הוא נפל במקום בדיעבד הבנו גם אחרי השביעי באוקטובר מה קרה א א גם לאחי הקטן כאילו ממש לאחרונה א כי הוא גם הוא רץ אחר אה כאילו יותר נכון אח שלי הגדול יצא ראשון אחי הקטן אחר כך והיא אחריהם לקרוא להם לחזור. הבנו שאח שלי הגדול אומר לו בעצם לחזור כי הוא בלי נשק ואח שלי הקטן מסרב. הוא לא רוצה הוא ממשיך אחריו. א וגיסעתי אה בעצם רצה

אחריהם לקרוא להם לחזור א והם מגיעים למקום שמתרחש בעצם כל הסיפור הזה עם ה עם המחבלים. א וא אחי הוא כבר עם נשק שלוף. כל האנשים שיש בחוץ הוא כבר כאילו כאילו מטריע בפניהם שיש יש מחבלים הוא כבר מבין כנראה איךשהו לא יודע תסיק לבד הוא כבר מבין שיש מחבלים בחוץ הוא אומר להם תיכנסו לבתים יש מחבלים יש מחבלים וממש א א א חוליה של מחבלים יוצאים חמש או שישה מחבלים יוצאים איזשהו מקום יוצאים חומה או לא זוכרת מה זה היה בדיוק יוצאים יורים בו א גיסתי כבר הספיקה לברוח אבל היא היא נורטה ברגל היא מבינה את זה בדיעבד ואח שלי הקטן היא אמרה שהיא לא ידעה בדיוק מה קרול להומרות שהוא רץ לפניה ואז אנחנו מבינים ש שאנחנו לא

יודעים כאילו בעיקרון הם היו גם נהדרים תקופה כמה זמן אמ שבוע א חמישה ימים אם נגדיר את זה ככה אה אבל לא מזמן הבנו ש כאילו הגיעו אלינו כל מיני גם דויות ודברים של שכנים, אבל גם אנשים שהם גורמים יותר מוסמחים. ואמרו לנו שבעצם אחי הקטן נורא בפעם הראשונה א והוא היה עדיין חי, היה אפשר להציל אותו. א והוא סימן לאיזה מישהו שכנראה גם מתחבה א שהוא עדיין חי. כדי שיראה שעדיין חי, שהוא יבוא א כאילו לעזור לו. אמ והכי א אחי הגדול הוא כאילו ראה את הכי הגדול שהוא נפל. אז הוא הציץ לראות מה קרה לאחי הגדול והוא רצה בעצם הוא רצה בעצמו לבוא ולעזור לו וגילו אותו המחבלים וירו בו 12 כדורים ככה הבנו וואו כן חוררו אותו

לגמרי אמ וזהו זה הבנו בדיעבד זה ממש הבנו לפני כמה חודשיים חודש נראה לפני בערך חודש אבא שלי השכן ניצל והוא אמר לאבא שלי לא מזמן אבא שלי הלך למקום שהם נפלו לאנדרת אתה בעצם? ואמר לו מה אתה אבא של אותו בן אדם שנמצא פה כאילו אז הוא אמר לו כן זה הבן שלי אומר המבט של ה של הבן שלך עדיין בתוך הראש שלי כי אני זוכר שהוא הוא היה עדיין חי היה אפשר להציל אותו והוא פשוט סימן לי ולא יכלתי להציל אותו בגלל שהיו שם א מלא מחברים נורא והיום כן אז זהו זה ככה ואני מבינה את זה תוך כדי ה מה קרה קרה ביום שבו התבשרת על פרוץ המלחמה? בשביעי לאוקטובר אנחנו בכלל באילת. אוקיי? א אמא שלי כבר הייתה מאוד מאוד חולה ו היא סגרה

לנו נופש משפחתי א לסוכות לאילת. ואחרי שהיא סגרה את אותו נפש אז ספי אמר שהוא לא יכול להצטרף כי הוא בעצם הוא וגל החבר הכי טוב שלו שנרצח איתו גם אה נוסעים למסיבה בדרום והוא לא יוכל לבוא איתנו כי הוא בעצם מבטיח שהוא יבוא איתו יואו א ואנחנו החלטנו שאנחנו ניסע בכל מקרה בגלל המצב המאוד מאוד קשה שאמא שלי הייתה כן אמ ובשבת בבוקר קודם כל אני רוצה להגיד גיד ש אני קמתי ב5 :30 בבוקר בשביל העשירי מחלום מסיוט ועם הרגשה ממש ממש קשה בבטן הרגשה שלא הרגשתי בחיים לפני א והתיישבתי במיטה ואמרתי לעצמי שמשהו רק קורה ואני רוצה להגיד שבנקודה הזאת לא ידעתי שספי נסע למסיבה בסוף כי יום קודם א הוא התקשר והוא רוצה לבוא

לאלת והוא פספס את הטיסה אז אז אני חשבתי שהוא לא נוסע בסוף למסיבה ובוקר אני קמתי בחדר באלת מסיוט ואמרתי לעצמי שמשהו רק קורה והשאלה הראשונה המחשבה הראשונה שהייתה לי זה שמשהו בעצם קורה לאמא שלי א הדלקתי ככה את האור ראיתי שכולם ישנים שהכל בסדר כאילו היינו בחדר אני והילדים שלי ואמא שלי אוקיי ו היינו בנופש הזה גם עם אחותי ובעלה והילדים שלה והם בעצם היו חדר לידינו ובוחזרתי לישון וב8 בבוקר אחותי דקה על הדלת והיא צעקה שפרצה מלחמה ו כובשים אותנו ושכל הארץ מחבלים ויריות ו רק כדי להשתיק אותה כדי שהילדים שלי לא ישמעו את הדבר הזה. קפצתי עם הממיטה, פתחתי את הדלת, אמרתי לה מה את מבלבלת המוח כאילו ובעצם פתחנו

התיישבנו על המיטה ופתחנו את החדשות וראינו את מה שכל המדינה ראתה את הג'יפים ואת המחבלים ואת היריות ואת החטיפות בלייב וואו אמ ואני אגיד שבנקודה הזאת בכלל לא עלינו על דעתנו שספי אה נסע אמ רק באיזה 11 התקשרתי לשאול אה לסמן V. זאת אומרת כל כך הייתי משוכנעת שהוא לא שם, שהוא הוא בבית ישן בכלל, שלא לא עליתי על דעתי בכלל שמשהו כזה יכול לקרות. יכול לקרות. והתקשרתי אליו והטלפון שלו היה סגור. אז התקשרתי לאשתו והיאה בוכה. היא לא הייתה איתנו בנופש. היא גם לא נסעה איתו למסיבה. היא התקשרה והיא אמרה ש בקול כזה רועד ובוכה ש ספי איבד קשר מש7 בבוקר היא סיפרה לנו שהוא נסע למסיבה ב53 בבוקר הם נסעו ובגל א שהוא

הספיק לכתוב לה שיש הזקות שהם הגיעו לאיזשהיא מיגונית ושהוא אוהב אותה ושבעצם מתנתקה השיחה מ-7 ו3 בבוקר אני ככה בטלפון אני שומעת את הדבר הזה הילדים לידי אמא שלי לידי אני רק מנסה להקל את ה את הבשורה הזאת שהוא שם תוך כדי שאני מול טלוויזיה ואני רואה את כל מה שכל המדינה רואה ובדיוק הראו את המרחב של רעים והמסיבה ו אמרתי יכול להיות ש שזה מה שקורה תערי את השאות הראשו שונות שלי הוודאות לגבי מצב האחים. וואו, אמא'לה, תראו, שאלה קשה. כן. אני חושבת שפעלתי ממש טכני, כאילו הראש שלי אה הראש והלב לא היו מחוברים. מנותקת לחלוטין, לחלוטין מה צריך לעשות. זאת אומרת, ברגע שאני שומעת, אני זוכרת שאני אומרת לבעלי, אנחנו

עכשיו הולכים ליחידת לו, באיזשהו פרסום שמי שיש לו נהדרים, אחים נהדרים או דברים כאלה, קרובי משפחה נהדרים שילכו ליחידת לב. איך שיוצא שבת, אני מחפשת בייבי סיטר לבן שלי. אני צריכה למצוא את אחת הסטודנטיות שהגרה אצלנו ככה בבניין ואנחנו תסים תשים ביחד אנחנו א רב הקהילה שלנו אה ליחידת לו ויש שמה תור מטורף מטורף מטורף מטורף א מהמסיבה ומהעוטף כאילו משוגע תור משוגע ואנחנו שם עד 5 בבוקר מה חמש לפנות בוקר מחכים רק כדי להיכנס לתת עדות לבדוק מה מה קורה? מה אפשר לעשות? א זהו ומאז אני פועלת נטו השכל נטו אין אין שום חיבור לרגש ואנחנו הולכים בעצם לשורה לראות לנסות לבדוק להיכנס לראות אם אפשר להיכנס אה בידיעה שיש

סיכוי שאני הולכת להיכנס ולזהרות גופה ואני אומרת להם תקשיבו אני לא אכפת לי כלום אני רוצה לדעת מה קורה עם אחים שלי אני שומעת במקביל שההורים שלי נמצאים בסורקה הם לחוצים הם בטוחים שאחים שלי אה נפצעו נפצעו ויש סיכוי שמצאו שם ותוך כדי אני בודקת ע עם חברים של אחי ודברים כאלה ואנשים מסביב שמנסים לעזור לי א לעזור לנו והם אומרים לא תקשיבו זיהו את כל ה זיהו בעצם את כל הפצועים ואמרתי ההורים שלי בדרום הדרום עדיין בוער אני חייבת להוציא אותם משם זה לא הגיוני הדבר הראשון ש שבראש לי שאני חושבת זה שהדרום באמת כולו כבוש שיש סיכוי שעכשיו המחבלים נכנסים לסורוקה או נכנסים לכל מיני מקום אחר וזהו וההורים שלי רגע אני

רוצה קודם כל ההורים שלי דבר כאילו שאני יודעת זה שההורים שלי בסדר ההורים שלי חיים אני צריכה לשמור עוד אנשים מהמשפחה שלי שהם יהיו חיים כאילו אני רוצה כאילו שהורים שלי יה לדי שאני אהיה ברוגע כאילו ובאמת אני אנסה לשכנע אותם והם בהתחלה מסרבים הם ממש הם היו במצב נפשי לא טוב בוא נגיד ככה במילים מדינות אה א זה כבר א הם ישנים שם ביום א במוצאי שבת ישנים הם נשארים במוצאש ו בסורוקה וביום ראשון א הם עדיין שם ודודה שלי אומרת תקשיבי א ההורים שלך לא אכלו לא שתו לא התקלחו לא כלום שום דבר הם מסרבים כאילו אין חייבים להוציא אותם כאילו משם א ולראות איך הם קודם כל דואגים להם כאילו הם לא יכולים להישאר שם זה לא

יעזור זור אם תחכו צריך לעשות משהו לא אמא שלי אומרת לא אולי ילדים פה חייבים לבדוק חייבים להישאר ואני אומרת לה אמא אין לך מה לחפש פה אין אין ואמא יש מוכנת ו קיצר ואז אני אומרת מה אני אעשה מה אני אעשה ותוך כדי במקביל אני א נמצאת גם בשועה ומנסה לעבור דרך הזה הצבאי ולא נותנים לי צבא ערב שער וחישורים טוב אזרחי אני אנסה להיכנס דרך האזרחי לא מצליחה להיכנס דרך האזרחי וכל וכל זה קורה מסביב ואז אני אומרת לעצמי א יש לי רעיון אמרתי להורים שלי תקשיבו אתם הDNA שלכם הוא יותר חזק משלי אני האחות אתם אתם ההורים תבואו תבאו כל הממצעים שיש לכם א מברשת שיניים דברים כאלה וזה נלך להעיד ביחד שוב פעם אני אקח אותכם ביחד

ליחיד למשטרה אמרתי משם זה לא יגיע התשובות אבל בואו איתי ליחידת להבחד אני גרה בלוד אמר אמרתי אב זה כמה דקות ממני תבואו אליי התשובות יגיעו משם אין לכם מה לחכות שם ובאמת אני מצליחה לשכנע אותם באמת בסיעה דשמיא ובאמת אני מנסה לשכנע אותם למרות שהם היו ממש נעולים וזהו ואני כאילו פה כאילו כבר במצב של אני חייבת להביא אותם ו זה כאילו מרגיש לי הישג כאילו אמ והם מגיעים לבית הם לא רוצים עדיין לבוא אלינו הם כן מגיעים לבית א שלנו באופקים שעדיין עדיין יש מחבלים שמתבצרים אצל רחל כאילו זה אזוי אבל אמר תקשיבו אתם חייבים לצאת משם תבעו מברשות שיניים כל מה שאמרתי לכם חייבים לצאת היום כאילו אין סיכוי אתם לא נשארים

שם לא אנחנו נשארים פה ישנו לילה אחד ביום ראשון וביום שני על הבוקר אמצלי ואנחנו מקבלים הודעה שסבא של בעלי נפטר מה אוקיי עכשיו בעלי בכל התהליך הזה נמצא איתי ואני אומרת לעצמי כן ואז אני מבינה שאני צריכה ללכת להלוויה של אה של סבא של בעלי ואני לא יודעת מאיפה אני מוצאת עכשיו את הכוחות לנחב את בעלי כי אני כאילו בעצמי בתוך הכל העסק הזה של ה זהו שם התפרקתי בכיתי זה היה מפרק לגמרי טוב איך התנהלו החיפושים אחרי ספי בימים הראשונים וואו טוב אז אנחנו היינו באילת ו נכון היה חשש מאוד מאוד גדול שלא ידעו להגיד איפה המחבלים, לאן הם הגיעו. זאת אומרת, אני עם הילדים שהמאמא שלי עם אחותי, אה לא יכולים לצאת משם. אה,

הייתה סכנה שיש מחבלים בכבישים. אז בעצם היינו תקועים באילת. אחרי א 25 שעות של אין לנו שום קצוות, אנחנו לא אין לנו מושג, אנחנו רק יודעים שספי מנותק מש בבוקר א מגיעה אלייעה שספי דיבר עם אחד השותפים שלו שאותו שותף נמצא בארצות הברית ומבחינת השעות זה היה הגיוני שהוא יהיהר בעצם ב 7: בבוקר ביום שבת כן אה אני מגיעה לאותו חבר ואני מבקשת ממנו את כל התכתובת מסתבר שם התכתבו אמ אותו חבר שולח לי את התכתובת ובעצם אני שם מתחילה לקבל איזשהיא תמונה שספי וגל הגיעו למתחם ברעים באזור 6: בבוקר פגע בהם טיל או רסיס של טיל שניהם נפצעו תוך כדי שיש הזקות א טעסו למיגונית הקרובה ובתכתובות אותו חבר שואל אותו כל מיני שאלות

שנות לנו בעצם כל מיני אינדיקציות של כמה אתם א במגונית. אז ספי כותב, אנחנו אני וגל ועוד שתי נשים. אמ הוא מתאר שם במשך 20 דקות ממש א מאות של מחבלים ויריות וממש אפשר לראות את ההתקדמות של המחבלים לכיוונם. הוא אומר אנחנו שומעים יריעות מרחוק, שומעים שזה הולך ומתקרב, תזמינו משטרה, תזמינו כוחות ממש שומעים אותם בחוץ עד שממש אה כתוב יוספי כותב אנחנו שומעים אותם בחוץ ושם בעצם אה מסתיימת התכתובת. אני קוראת את הדבר הזה. א אני רוצה להגיד שאני פותחת סוג של חמל. אני יושבת א אני לא רוצה לנהל את זה לא ליד אמא שלי שהיא במצב היא בימים האלה בכסיסה ולא ליד הילדים שלי ולא ליד החנים שלי וואו אז אני מסמנת ככה לאחותי

עם העיניים תשמרי פה על כולם ואני יוצאת מחוץ לחדר בבית מלון יושבת מתחת לחלון במסדרון על השטיח אתה אחות הבחורה לא יש לי אחות א גדולה אני האמצעית וספי היה קטן וואו ובעצם אני פותחת חמל אני יושבת פותחת חמל עם כל התכתובת הזאת שמגיעה עליי 25 שעות 30 שעות אחרי ושם אני מנסה להבין בעצם אני קודם כל תקועה באלת אז אני לא יכולה לנסוע לשם הדבר שהכי רציתי בעולם זה לנסוע למתחם ראים ולחפש אותו כן א ואני בעצם מבינה שאני חייבת לקבל איזשהי אינדיקציה עכשיו ספי שולח באותה תכתובת את המיקום של המיגונית עם תמונה של המיגונית אה על כביש 2 3 2 א 42 ואני רק רוצה להגיע למישהו ש א יגיד לי מה המצב של המיגונית. יש דם, אין דם,

יש גופות, אין גופות, נרצחו, נחטפו, נרצחו ונחטפו. וואו. א אז אני מפרסמת פוסט ואני מבקשת מישהו שנמצא ב באזור שיכול ללכת למגונית הספציפית ולהגיד לי מה קורה. ואיךשהוא דרך חברים מהפייסבוק מעלים אותי לשיחת ועידה עם רמי דודיין די כן ומעלים אותי שיחת ועידה ואומרים לי ידס יש לך דקה ואני אומרת לו תקשיב קוראים לי אדס אח שלי והחבר הכי טוב שלו נמצאים במיגונית על הצומת הזאת והזאת תיתן לי קצה חוט מה מה קורה שם אתה יכול להיכנס ולהגיד לי פתאום שתי יקה ואז הוא אומר לי אני לא מוכן להיות זה ש שמבשר לך אוי לא עכשיו אמרת מקודם שיש משהו ש נכנסים לאיזשהו עמוד מאוד מאוד א חזק ולא רגשי אז נכון אז אני אומרת לו תקשיב

אני אוכל לעשות את הכל אני רק לא אוכל לעשות אתי הוודאות בבקשה רק תגיד לי ואז הוא צועק ואומר לי זרקו רימונים לכל המיגוניות אין שם אנשים חיים ומתנתקת את השיחה ואני יושבת שם עם האינפורמציה הזאתי ופתאום אני אומרת לעצמי התחושות שהרגשתי בח בבוקר כן זה זה עם האינפורמציה שאני מקובלת עכשיו בעצם שם אני מבינה שספי וגל נרצחו אמ א ואני פותחת ב במסע של א להבין איך אנחנו חוזרים הביתה כי לא רציתי לנהוג עם אמא שלי ועם הילדים ולקבל את הבשורה הזאת באוטו. עכשיו אני לא יודעת מה יותר פחדתי מלבל את הבשורה הזאת בנהיגה או לבשר או מהמחבלים שיש בכבישים. אוקיי. וואו. א בסופו של דבר א אני מדברת כבר על יום שבת ראשון שני

אנחנו חוזרים הביתה א אני כן רוצה להגיד שקיבלנו שם איזשהיא אינפורמציה שמועה שספי וגל חטופים ולפני שיצאנו לדרך הביתה עוד חגגנו את המחשבה שהם בחיים ובעצם חטופים בעזה כאילו תביני את את האבסורד. א וביום שלישי בבוקר אמא של גל התקשרה שדפקו להם בדלת. וואו ושעה אחרי הגיעו אלינו. וואו איזה שאלות הביאו לנו פה. סתכרת אותי. איך קיבלתם את הבשורה אמרה על מות האחים? כולם היו אצלי בבית שבוע שלם. וואו. כן, שבוע שלם כולם אצלי בבית. אמ וזהו זה הנקודה ש שבעצם אנחנו מקבלים את הבשורה אצלי בבית על שניהם. זה היה בהתחלה על הכי הכי הקטן. ביום הרביעי בלילה. א בעצם א צריכה להשיג איזה מישהו. מודיע לי, "תקשיבי, אח שלך א

הקטן נפל גם." עכשיו אחי הקטן הוא היה התקווה שלנו. למה? כי ידענו שאחי הגדול קיבל אחי הגדול קיבל כדור בגב בראש. לא זוכרת מה זה היה. ראיתי תמונה, דרך אגב, ראיתי תמונה של זה. א זה הגיע דרכי דרך מישהו צילם את זה כנראה בטלגרם וזה עבר לאחד האנשים שאני מכירה ואמרתי להם תקשיבו אני צריכה לדעת בוודאות רק תגידו לי כדי שיהיה לי את ה את יודעת המקום הזה שאתה רוצה לדעת וודאי לא לא אכפת לך כלום כאילו כלום אתה גם לא באותו רגע אתה לא חושב מה הנפש שלך מה מה זה יעשה לנפש כלום אתה עובד ממש נטו אתה מנותק אתה צריך לדעת כאילו אני רוצה לדעת מה קורה לאחים שלי לא אכפת לי עכשיו שאני אהר עכשיו את תמונה שלו של אחד הכי מדמן

אבל באמת הגיע לי התמונה ביום השלישי שמרתי את זה בשקט מקווה שהרו שלי לא יכסו עליי אה ולא אמרתי לאף אחד ואני מבחינתי שמתי את זה בצד ואמרתי אני לא עד שאני לא מקבלת את ההודעה הרשמית אני לא לא שום דבר וביום רביעי בלילה אני מגלה לאחי הקטן אמרו לי תקשיבי את רוצה לספר להם את רוצה את לספר את רוצה כאילו את רוצה עכשיו כאילו אמרתי לו לא לא לא אני אחכה לבשורה נמתין עם זה וביום אה ולמחורת בבוקר ביום חמישי אני חושבת ב-1 בבוקר אומרים לנו א בא קצינה קצין הנפגעים באותו באותו זמן אמת ג'ור בריינר אה די מוכר והוא א אומר לנו שאח שלי הקטן א נפל ש והוא בעצם משר לרום שלי את ה את את הפשורה ואז א האבא שלי א ממש כאילו

ההרומים שלי שניהם בשוק ולמחורת בבוקר 5 בבוקר אה קודם כל דיברו איתנו גם על הפטירה מה לעשות כאילו עם פטירה כי אח שלי הגדול עדיין לא מצאו אותו ואני זוכרת שזה היה ממש זה היה 24 שעות שאני שאני פשוט בוכה בוכה על הקטע הזה שלא הגיוני כאילו מה עכשיו נגבור כאילו שני אחים בנפרד אין סיכוי אם עושים עושים הלוויה, עושים הלוואיה של כאילו של שניהם ביחד. אני חיכיתי רק לפסורה, ידעתי שהוא כבר נפל, אח שלי הגדול, אבל אמרתי שאין סיכוי שאני מספרת את זה להורים שלי. ובאמת אחרי הרבה מאוד זמן א אנחנו אחרי כמה שעות טובות אנחנו מגלים שאח שלי גם נפל, אח שלי הגדול והבשורה מגיעה ואז שואל אותי הקציין נפגעים אם אני רוצה לבשר,

אני אומרת לו, תקשיב, אין סיכוי. אני לא מושרת את זה להורים שלי. אין סיכוי בעולם, מצטערת. אני יודעת שזה לא אחריות של הצבא, אבל אני לא עושה את זה. אמרתי לו אמא שלי אמא שלי בדה את אמא שלה בגיל מוקדם היא חברתה עובדן ועכשיו א עוד עובדן של ה של אחים שלי זה ירסק אותה כאילו אין סיכוי שאני מספרת לה את זה זהו ואז הוא סיפר הוא אמר וזהו באותו רגע ההורים שלי היו בשוק לא לא זיתי אותם אבא שלי שמבחינתי הוא הגזע פתאום ראיתי היתי אותו פעם ראשונה בוכה פרק מולי ואני אמרתי לו אבא תקשיב אנחנו מביאות חיים אנחנו נביא חיים לעולם כאילו תראה איזה כאילו הקדוש ברוך הוא נכון הוא לקח את אריאל ורועי והם שני בנים אבל אנחנו

נביא חיים כאילו אני מסוגלת ליצור בתוכי חיים ואחותי מסוגלת ליצור וכאילו זה לא יגמר כאן וכאילו צריכים איזה משהו שלאחס בו וזה היה הרגע זה כן זה היה הרגע טוב איך החלטת להפוך את הכאב למשהו משמעותי וואו הוא טוב אז סיפרתי מקודם שאני בספטמבר אה יצאתי עם הרצאה אה למונדה להפוך משבירים לחוסן ו זה קרה אחרי כמעט שנה ש בכל יום שואלים אותי איך את מרגישה איך את ככה איך ממשיכים איך את שמחה איך את מתפקדת היו גם כאלה ששאלו אותי איך את לא מתאבדת? ואני חושבת שהמענה לשאלה היומיומית הזאתי העביר אותי תהליך מאוד מאוד משמעותי ש ששאלתי את עצמי רגע אז איך אני איבדתי את אח שלי את אמא שלי ואת אבא שלי בשנתיים את אמא שלי

ואת אחי בהפרש של חודש איך אני באמת בסך הכל בסדר איך אני בוחרת בחיים ואני חושבת שה המענה לל לשאלה הזאתי והמחשבות האלה גרמו לי להבין קודם כל שיש א לי מבחינתי חמישה עקרונות שמלווים את החיים שלי עוד הרבה לפני השביעי לעשירי כמו כלים כאלה שבחרתי להגד אותם ולדבר עליהם בהרצאה שלי אבל אם אני צריכה ככה לתת את ה נקודה שתיים אז אני קוראת לזה זה כאילו כאילו קצת סיסמאות, אבל מי שמכיר אותי יודע שזה אני באמת חיה ככה. אז אוקיי, אז הדבר הראשון זה עניין של בחירה. אמ וההבדל בין להיות בין קורבן למתקרבן. זאת אומרת אני מבינה, אני מקבלת את זה שאני קורבן לטרור, קורבן למחלת הסרטן. אני אני הקורבן של הדבר הזה. כן. אבל

אני מבינה שאני צריכה לבחור לא להתקרבן. עכשיו, מה זה אומר לא להתקרבן? לא להיות כל הזמן בבחירה, במסכנות ובה, אלא שיש בעצם את היכולת לבחור. א אמ והיכולת לבחור מבחינתי באה ל ידי ביטוי באמת בכל יום. כשאני קמה בבוקר, אני בוחרת בחיים, בוחרת בשמחה, בוחרת לעשות משהו טוב. א אז זה ככה הנקודה הראשונה ונקודה השנייה מבחינתי יכול להיות שאת תיקחה את זה למקומות יותר דתיים אני לוקחת את זה למקומות יותר רוחניים אוקיי א המקום של הקבלה זאת אומרת שאין משהו שאני יכולה לעשות שיחזיר אותם נכון אז ההבנה הזאת שאני צריכה לקבל את המציאות כמו שהיא ולא רק לקבל אותה אלא גם לחבק אותה ולנסות להפוך את הלימון הזה ללימונדה עד כמה

שאפשר והלימונדה שאני בוחרת לעשות זה בעצם לנסות רצות לתת השראה לאנשים. זאת אומרת, זה הכוח שזה נותן לי. מה השם שבחרת לביתך? מאור. מאור? איזה שם יפה. תודה. מה היה החלום של ספי? אה, החלום של ספי היה להקים את הסטארטאפ שהוא הקים. אה, ואפשר להגיד שהוא הקשים את החלום הזה. איזה רגעים התלמידים שלך הכי מרגש אותך? את מורה? כן, אני מורה. גם אני באמת? כן. מגיעה מרקע של חיוך. יפה. אז אני מורה לחינוך מיוחד ו כן ומה הרגע הכי שמרגש אותי זה בעצם לראות אותם א מצליחים לראות אותם מה יכול להירגש מורה מולראות את ההצלחה של התלמידים שלה רגע משמעותי בהרצאות שלך אני חושבת ש שהתהליך שאני עוברת תוך כדי ההרצאות הוא הוא

מייצר לי הרבה מאוד רגעים מרגשים ואני חושבת שגם השיח עם הקהל אחרי אה כמעט בכל הרצאה אנשים פונים אליי בסוף והשיח עם הקהל מאוד מאוד מרגש אותי מה עזר לך להתחזק בתקופה הקשה ההבנה שבעצם אה שגם נשארתי נשארתי אני כאילו זאת אומרת אני הייתי רואה להיות באותה שבת שם ואני לא הייתי והבנה שהקדוש ברוך הוא בעצם א הוא הוא הציל אותי א ככה אני מרגישה את זה שניצלתי לא סתם יש לי משמעות בחיים מדהים אמ וזהו וגם כאילו להסתכל על אחרים ו אנשים איבדו הרבה יותר והם בכל זאת קמים ועושים את הדברים ו וחולמים ו כאילו אני באמת מאמינה שכל אחד יש לו את ה את הכאב שלו אבל אה בסוף בתור אדם מאמין אני מאמינה שהקדוש ברוך הוא נותן לי

את הכוחות להתמודד עם אותו כאב גם יש רגעים ומשברים הוא נותן לי את הכוחות. למה את הכי מתגעגעת אצל ספק? אני חושבת לצחוק שלו, לחיוך שלו. חלום שאת רוצה להגשים. וואו, יש לי כל כך הרבה חלומות. לאמץ גם זה חלום שחשבתי עליו הרבה אבל זה זה נראה לי אני צריכה עוד איכשהו לראות א כאילו דיברתי על זה קצת עם בעלי לא יודעת אם זה יקרה מתי שהוא וגם לעשות איזה משהו לעילוי נשמת אחים שלי כאילו משהו שהוא לא יודעת היה לי חלום לחלום פעם לא יודעת אם זה יקרה אבל א להקים איזשהו מקום של נוער בסיכון עבדתי הרבה פעמים כאילו עבדתי בעבר שלי נוער בסיכון ודברים כאלה וזה זה אה ולעשות איזה מקום כזה שבעצם יגד גם את ה א חלומות של א

של אחים שלי כאילו אני יודעת שאח שלי מאוד רצה על אבא שלי גר ב היה גר פעם במושב אז הוא רצה להיות חקלאי ולהמשיך בעצם את מה שאבא שלי בעבר עשה ו ורציתי כזה לא יודעת אולי א גינה טיפולית או דברים כאלה שאנשים א ש שילדים או נוער יבואו אז אני רוצה להגיד לך ש אנחנו הקמנו חדר מחשבים לזה חו של ספי וואו בבית ספר בנתיבות די איזה יופי כי זה ממש נגע ככה בכל העולמרות וזה ממש נשמע כמו כאילו מה שאת אומרת כן כן א אז זה אפשרי יפה אני עובדת עדיין על פינת נחת אצלי בכיתה שזה יהיה ליל נשמת אבל בוא נראה מתי זה יקרה חלום שאת רוצה להקשים מתוך אנצחה אז האמת שבדיוק סיפרתי ש הקמנו כיתת מחשבים א לזכו של ספי א ביום השלישי של

ה של השיבה שלו אה ממש רציתי ללכת להתנדב עם ילדים א שהגיעו מפונים שהגיעו לאזור המרכז ולא אפשרו לי את זה כי זה כאילו היה גדול מדי עליי באותם א ופתחתי מוקד אה א קבוצת פייבוקס כזאתי תרומות לזה חושפי יפה ותוך 24 שעות נאספו שם 35,ל שק. וואו. והחלום הגדול שהיה לי באמת היה לפתוח כיתת מחשבים לזכרו ו ועשינו את זה בבית ספר בנתיבות ומתוך ראייה שזה גם יגשים את האהבה של ספי לתחום המחשבים כן וגם יעזור לאותם ילדים. אה מבחינת חלומות המשך אה אני זה מה שאני עושה בהרצאות. אחת המטרות שלי בהרצאה היא באמת כל הזמן לספר את הסיפור של ספי א ואני אספר את זה במשפט גם פה אה ספי וגל הצילו מישהי במיגונית וואו אה יש ניצולה

מהמיגונית שהתקשרה לאשתו של ספי אחרי שבועיים והיא סיפרה שהם אה א קפצו על המחבל א והיא טוענת שזה מה שהצילה את החיים וואו אז החלום הגדול שלי זה להמשיך לספר את הסיפור הזה איך הם שניהם מתו כגיבורים א והצילו לה את החיים ואני רק הוסיף להגיד שהיא הייתה בהריון באותה מיגונית והיא ילדה בת דיי אז הם שניהם הצילו שתי נפשות וואו מטורף מטורף אז פשוט להמשיך לספר את הסיפור הזה ולהנציח אותם כן לגר