חטופים יוצאים מהשבי ומתגעגעים למנהרות - איך זה יתכן?

לשמוע אדם שיוצא מהשבי ואומר שהוא מתגעגע, שזה נראה דבר פלא. באמת אומר שהוא היה בצינוק שאפשר להרגיש את הקירות מהצדדים וחושך שאפילו צלליות לא רואים והוא פתאום מרגיש אור ואושר ושמחה והוא מדבר עם הקדוש ברוך הוא והוא מתגעגע לאותם הימים. שלמילים שאנשים מהצד יכולים להתקשות להאמין איך אפשר להתגעגע לסבל הזה. אבל קודם כל זה מלמד כמה עונג יש בקשר אמיתי עם הקדוש ברוך הוא. כמה זה תענוג לבן אדם. רק השאלה הגדולה שנשאלה כאן ובצדק אז למה היום כשהוא מנסה לחזור הוא אומר שקשה לו לחזור לאותם תחושות לאותם רגשות שתי סיבות מרכזיות החזון איש בתחילת ספר אמונה וביטחון שם הוא מדבר על אדם שנמצא בחק הטבע ומרגיש געגוע פנימי

לבורא עולם אבל שם בניסוח שלו הוא כותב עם שעתו שעת השקט חופשי מרעיון תאוני כדי להרגיש את קרבת ת השם זה לא חייב להיות במנהרות של עזה אדם יכול להיות בחק הטבע בראש הר לפני ים מרשים כמה שאנחנו יותר חומריים בחשיבה יותר מחוברים לחומר כך אנחנו יותר רחוקים מהקדוש ברוך הוא דבר שני כשאדם נמצא במצוקה הוא מרגיש שמעין יבוא עזרי עזרי מעמם מי שרוצה להרגיש את הקדוש ברוך הוא צריך לומר לעצמו אני כלום יש רק בורא עולם יש רק כוח אחד בעולם. גם החוכמה שיש לי והגבורה שיש לי והכסף שיש לי, כל מה שיש לי זה הכל שלו. זה הכל מתנות ממנו. ‏F.