לא לזכור את הדברים הבסיסים בחיים. אפרת ברזל בשיחה פתוחה על המחלה הנוראה שמשכיחה הכל. אלצהיימר!

הנה את רואה יש לי דימסיה חס לום חס ושלום עומס מוח יש לי נו שליפה יותר איטית זה לא מדברים פתוח מתחיל לפעמים אנחנו מדברים בפתוח על זכרונות שלא מרפים אלה שמטרידים ופוגעים באיכות החיים אבל מה קורה כש זכרונות הולכים ונעלמים והאדם רק רוצה להישאר הוא אנחנו מדברים היום בפתוח באופן פתוח על אלצהיימר על האנשים עצמם ועל מה קורה לבני המשפחה שלהם מסביב בתהליך הזה שלום דוקטור ורט חרמוש שלום לך שמחה שהזמנת אותי שמחה שאת כאן תגדירי את ההגדרה המדוייקת שלך טוב אז אני מנהלת את האגף הגריאטרי בלניאדו וגם אני יושב ראש האיגוד הגריאטרי נהדר ותודה לאה גולדברגר שלום עמותת עמדה ובת לאמא עם אלצהיימר שנפטרה רק לפני שלושה

חודשים נכון תרי טרי טרי טרי זוכרת את היום הראשון הזה שפתאום משהו לא בסדר עם אמא וא אחד מהדברים שדווקא מייצגים את אלצהיימר ודמנציות אחרות זה שזה לא יום אחד זה משהו שהוא קורה וכל פעם יש עוד איזה אירוע ועוד איזה חריקה בז זיכרון ועוד איזה שיבוש ומתחילים תירוצים זה לא זה זה עייפות זה עגיל כל מיני תפיסות כאלה עד שזה באמת מגיע לאיזשהו שלב שמרגישים שזה כבר מצטבר שזה כבר מחמיר ואז פתאום מתחילים לשאול רגע אולי מדובר במשהו אחר היום הזה רציתי היום הזה הום הזה אז היום הזה הוא הוא מורכב כי במקרה שלנו למשל לקח לנו הרבה זמן להגיע לנכונות המשפחתית להגיד צריך ללכת לבדוק אצל אצל רופא כי זה משהו שקיימת כל כך

הרבה סטיגמה וכל כך הרבה בושה סביב המחלה באיזשהו מקום זה קצת גזר דין מוות שאנחנו מנסים לדחות את הקץ אז זה התחיל עם בירור קטן אבא שלי לקח את אמא שלי לאיזשהו בירור אצל רופאת משפחה סיפרו מה קורה מה הם מרגישים וכל הזמן מתוך רצון להאמין ולקוות שזה משהו אחר שזה לא זה שאולי זה עגיל שאולי זה טבעי והתחילו בדיקות ויבחנו עד שבסוף אי אפשר היה להימנע מהאבחנה שבאמת מדובר במחלה וזה לא שום דבר שהוא טבעי ושום דבר שלא נגרם ממשהו אחר לא משהו שיחלוף א והרגע הזה שיש את ההבחנה הוא הוא רגע שכמו שאומרים על דברים שזה לפני ואחרי זו הבחנה שחותכת את את החיים במובן הרגשי שלהם כי זה ברור שמאות נקודה החיים כבר לא יהיו אותו

דבר וצריך ללמוד לחיות עם זה דוקור חרמוש מה קורה בעצם במוח אנושי כשהמחלה הזאת נוכחת או מתחילה לעשות את שלה והיא הולכת ו מה שאנחנו רואים זה הרס של תא מוח יש גם הרס של תאי מוח שקורה עם הגיל זה אנחנו נעשה יתי מח נראה או נעשה הדמייה אחרת ונראה אטרופיה מוחית ירידה בנפח המוח אבל כשאנחנו מדברים על אלצהיימר או על דמנציה אחרת מה שאנחנו רואים זה פגיעה הרבה יותר משמעותית יש הרבה יותר נזק לתי המוח למשל באלצהיימר אנחנו מדברים על שקיעה של חומר כמו מילואיד לא יעת אם שמעת כזה חומר והוא למעשה הוא טוקסי לטיה המוח והוא גורם להרס של תיי מוח זאת אומרת כש לא דיברה קודם על על הצד של המשפחה או איך הם חוו את זה מעניין

אותי מה קורה בממלכה הרגשית אם בכלל עוד בשלב הזה שעוד מעט נדבר על על שלבים שונים של של התהליך אי איך מסבירים נכון לאדם שזה אגב לא דווקא קורה בגיל זקנה נכון לא בהכרח לא בהכרח אבל צריך להבין כשאנחנו מדוברים על דמנציה השכיחות עולה עם הגיל ולכן אם אנחנו מדוברים על גילי 60 70 אנחנו נראה אולי 10% או אבל זה הגיע ל30 בגיל 80 ואפילו יותר בגיל 90 אז כן אז אנחנו כן נראה יותר בגיל ה תגיל סת שלו פה לא אבל זה הדמנציה כן זה לא חייו זה לא שבהכרח כל בן אדם בגיל המבוגר יסבול מדמנציה ממש ממש לא ממש לא עכשיו שכשאנחנו מדברים על דמנציה אז אנחנו מדברים למעשה על ירידה קוגניטיבית שפוגעת בתפקוד אז מה זה יחידה

קוגניטיבית אנחנו דוברים על יכולות קוגניטיביות אז יש יכולות קוגניטיביות שונות כל אחד יכול להגיד שלפעמים הוא מתקשה לזכור את השמות הוא שוכח את השם של המוכר במכולת הוא לא זוכר את כל השמות של השכנים בטח לא את הילדים של השכנים נכון זה נראה קצת קשה אז רגע יש להם דמנציה לכל ה אנשים האלה אז רגע אז אם אם הוא באמת צריך לזכור את השמות של השכנים אז הוא יכול לכתוב לעצמו בפתק או ינסה באמת לזכור או שילמד אותה ואז הכל יהיה בסדר כאנחנו אומרים אם זה התפקיד שלו כן כשאנחנו מדברים על ירידה בזיכרון שפוגעת בתפקוד אז זה כבר משהו משמעותי זה לא סתם עכשיו מישהו שואל אותך רגע אז איך קוראים לילדים אזה רגע השנייה רגע איך

קוראים להם איזה שכן רגע השנייה זה לא אותו דבר כן לא צריך מיד עכשיו שעכשיו יש כאן דמנציה אז רגע אמרנו שזה ירידה קוגניטיבית ויש כמה יכולות קוגניטיביות אנחנו מדברים על זיכרון אנחנו מדברים על התמצאות היום כולם משתמשים ב gps למינים בוז בגוגל מאפס וואטאבר אבל למעשה לנו יש במוח יכולת להתמצא לדעת איפה כל מקום וכשאנחנו מדברים על יכולת ההתמצאות אז אנחנו ומרים על זה שבן אדם כבר לא יודע איפה הוא נמצא הוא הולך למקום הוא לא יודע איך חוזרים למשל בן אדם מתארח אצל הילדים שלו נגיד בשבתות הולך לבית הכנסת ואז הוא לא יודע איך לחזור הוא יכול להגיע למקום אחר הוא חייב ליווי צריך לחפש אותו איפה הוא אי אפשר להשאיר

אותו לבד זה היכולת ההתמצאות כן אז אנחנו אומרים ר דיברנו זיכרון התמצאות הבנה יכולות של שפה איך קוראים לכוס הזאתי איך קוראים לכל מיני חפצים אחרים גם נפגע כן את זוכרת שדוקטור חרמוש מדברת אני חושבת אני מרגישה אותך מסתכלת ליה ממש משחזרת את אמא נכון את את התהליכים שזה קרו כמה ילדים אתם ארבעה ואז פתאום ליך שמתקבלת ההבנה כמו שאמרתי יש לפני ויש אחרי לומדים כמשפחה מתודרכים איך אכי כדאי לעבור את מסכת את השני הזו שזאת מחלה שאין זאת אומרת זה בסוף מסתיים נכון זה לא זה לא משהו שפתאום נהיה באופן חד משמעי טוב יותר פתאום אין הפתעות יש איזשהיא דרך של מסע זה מסע אם דרדרות עם עם תנודות יש ימים טובים יותר טובים

פחות יש השפעה של תרופות שלפעמים יש תרופות שמרימות יותר ואז י נותנים השפעה לא טובה ואם נפסיק אותם יכול להות שהיה יותר טוב יש תרופות שיכולות קצת להאט את הקצב לגבי אלצהיימר יש היום כמה מחקרים וגם תרופה שנכנסה ועוד מעט עוד אחת שצריכה להיכנס של טיפול ביולוגי לאלצהיימר אם זה באמת אלצהיימר כשאנחנו ברים על זה שצריך באמת במקרה הזה להיות עם מץ בעל הדופק כי זה מדובר רק על דמנצי בשלבים המאוד התחלתיים כשכבר זה בשלב שהמשפחה טוה זה כן לא זה זה חלק מהזקנה זה קצת יותר מהזקנה זה קצת לא נעים זה השלב הלא נעים שצריך להיות קצת יותר אסיב ולהגיד זה חלק מהחשיבות של אבחון מוקדם הרבה פעמים אנחנו מגיעים לכל מיני קהלים

כדי לדבר על בריאות המוח וכשאנחנו מדברים על חשיבות של אבחון מוקדם אז שואלים אותנו בעצם בשביל מה הרי אין תרופה אז בשביל מה למהר א זה בדיוק בשביל השלב הזה כי ככל שאנחנו דוחים את הקץ ומחכים עד שכבר ממש אין בריירה אנחנו מפספסים חלון הזדמנויות להרבה מאוד דברים בין השאר גם לטיפולים תרופתיים שהולכים ונכנסים יותר אבל זה זה בעייתי כי זה התנגשות בין הנפש לבין הרצון באמת לתת אישי תמיכה רפואית שאלת מקודם לגבי כל הסימנים האלה אז קודם כל אין משפחה אחת דומה לשנייה כו בכל תחום בדיוק ולכן זה מאוד תלוי במארג המשפחתי תמיד יש את מי שמתעניין יותר מתעניין פחות פנוי רגשית יותר לקחת לקחת פחות זמן יש פה הרבה מאוד

השקעה אז הרבה פעמים רואים מי מבני המשפחה בעיקר בנות מתגייסות יותר להיבט הטיפולי שהוא קצת יותר טבעי נפשית וזה מאוד מאוד תלוי באיך המשפחה בוחרת לעבור את המסע הזה אם לעבור את זה ביחד או שזה נופל על מישהו יש פעמים שחלק מדחיקים חלק מכחישים חלק מעוניינים בטיפול מסוג אחד חלק חושבים שצריך טיפול מסוג אחר זאת אומרת יש פה הרבה מאוד מוקשים שיכולים להיווצר בתוך המערכת המשפחתית כחלק מרצון ללוות את את ההורים מי שזה מי שזה לא יהיה זה חלק מהלווית אנחנו נותנים בעמותה חלק מההתייחסות למוקשים האלה לקשיים האלה לאיך לדבר על זה למה חשוב לד דבר על זה גם לדבר על השחיקה של בני משפחה מטפלים בדיוק זה מחלה שיכולה לקחת

הרבה מאוד שנים הרבה מאוד שנים של טיפול נוצרת שחיקה טבעית יש נטל רגשי מאוד מאוד גדול על בני המשפחה המטפלים גם יכול להיות נתל כלכלי הרבה מאוד דברים שיושבים ע על בני המשפחה וצריך לתת מענה על זה עכשיו הרבה פעמים משפחות אחרי האבחון נמצאות באשו כאוס מה עושים עכשיו ויש פה כל כך הרבה היבטים של טיפול והתמודדות בין אם זה היבטים משפטיים רפואיים ובוודאי רגשיים עניין של מי לטפל בבית לטפל בחוט צריך השגחה לא צריך השגחה יש פה כל כך הרבה היבטים שצריך לתת להם מענם והרבה פעמים בני משפחה עובדים עומדים ככה נבוכים עם הרבה חוסר וודאות וחוסר הבנה ושמה אנחנו בעצם נכנסים כמה שנים אמא הייתה עם זה בטול א מעט מעל חמש מאז

האבחון כנראה הייתה עם זה כמה שנים קודם אבל רשמית מהאבחון חמש ומשהו דוקטור חרמוש יותר נשים נכון כמות יותר גדולה של נשים זה נכון להגיד את זה סטטיסטית תמיד כן יש הסבר למה גם חיות יותר אז ס אז ממילה אבל אבל אבל זה זה ככה אני לא חושבת שהפגיעה ספציפית יותר בכ נשים אבל כן יש יותר נשים בגלל שתמיד אנחנו מתעניינים כאן בפתוח בצד הרגשי של של העניין אז מעניין אותי תתכונני לשאול אותך טוב הנה אני שואלת את זה עכשיו לכי על זה דיברתם עם אמא על תהליך א פרידה מתמשך ביכולת שלה להיות כאן איתנו עוד לפני שדברים כבר לא היו יכולים להיות מדוברים זה מאוד מאוד מאוד מורכב קודם כל מרגע שהייתה את ההבחנה היא רגשית זה היה מסע

מאוד מאוד כבד בשביל תסבירי לסת ה כי היא מכיוון שזה עוד בשלב הראשון של המחלה שבסך הכל יות תקשורתית ועצמאית ומבינה בדיוק אז אז בשלב הזה היא מבינה מה המשמעות של הדברים וזה משהו שיכול להכניס דיכאון ובדידות מו מאוד מאוד גדולה ההבנה הזאתי עם הרבה מאוד דברים שרצים בראש של איך אני רוצה שזה ריה אחר כך דברים שאני גם לגבי סוף החיים עכשיו כחברה אנחנו משתדלים לא לדבר על סוף החיים נכון אחיה אם לא לנצח אז את 120 וגם לא נזן ולא נזדקן והכל יהיה בסדר ופתאום נכנס לפה איזשהו יצור חדש שגורם לנו לחשוב מחשבות שהם יותר קודרות יותר בעייתיות ואין לנו גם את השפה איך לדבר על זה במשפחה איך נדבר עם הילדים איך נדבר עם

הילדים על זה שאולי סבא סבתא א עוד מעט יהיו אחרים התנהגו אחרת אז עליה זה בוודאי בוודאי השפיע וגם על כל אחד מאיתנו הילדים ובוודאי עעל אבא שלי מתחיל איזשהו תהליך של אבל מתמשך לאורך שנות המחלה תהליך של פרידה שהולכת וככה עם ההחמרה של המחלה ככה גם האבל הזה וההבנה ש שכל פעם יורד עוד מעגל של קוגניציה של משתנה לנו מול העיניים היא שם ואנחנו מכבדים אותה עד הרגע האחרון כאילו היא זו היא אבל בדרך שזה מתבטא ביום יום באותם דברים שפתאום לא זוכרים איפה ללכת ואיפה השירותים וכל באיזה חדר מאחורי איזה דלת ו זה משהו שצריך א הרבה מקום בלב להאכיל אותו ולהתנהל איתו ולהמשיך לחייך לאמא ולהמשיך לתמוך בה כדי שהיא לא תרגיש

כמה גם לנו הדבר הזה מאוד מאוד קשה דוקטור חמש מדברת מדברת לאה על על על המעטפת וגם על אמא כרופאה שרואה מבחינה גריאטרית רק את ה אני רואה שהחיוך שלך מבין מה אני הולכת להגיד זאת אומרת סוג הרפואה הזה עם ה אני שנייה בהדרת פני זקן בלב של הזקן הלב של הזקן הוא חתיכת לב כאילו הוא כבר יודע המון הוא כבר מנוסה בחיים האלה כאן יש לו מה להגיד ופתאום בוודאי באלצהיימר הוא בכלל בתהליך של לקיחת תאים והורדת יכולות מה מה קורה בתסכול הפנימי או או איך איך הכי נכון א לשמור על העיקרים לנו האלה תראה קודם כל תחיל עם זה ש גריאטריה בכלל זה מקצוע מאוד הוליסטי ואנחנו מטפלים גם בסופו של דבר גם במשפחה המשפחה גם בא ביחד עם

המטופל זה לא המטופל שמגיע לבד הוא מבחינתו בהתחלה לפחות הוא לא מבין למה באים מה מה הסיפור מספר לי סיפורים והכל טוב והכל יפה ואחר כך א כבר מאבדת קשר מדבר דברים לא קשורים את ממש רואה את זה מפגישה לפגישה תלוי האמת יש יש דמצות ש מתקדמות א יחסית מהר יותר ואם בהתחלה הוא לא הבין ולא זה ו ם הוא יכול להגיד בכלל שום דבר לא קשור אשתו שמלווה אותו ונמצאת לידו כל הזמן ואני אומרת לו אתה יודע במקרה מי יושב לידך מסתכל עליי לא בטוח אומר לי כל מיני שמות ש כל מיני שמות ומסתכל ואז כאילו מיד כשאת מרגישה שהוא באמת לא יודע כי אני רוצה לדעת באיזה שלב הוא נמצא אם הוא מזהה את הקרובים שלו והיא נלחצת כי ה הוא באמת לא מזהה

אותה ואיך זה יכול להיות איך זה יכול להיות אני לא רוצה שהיא תיפגע כמובן ואז מסיתים את ה אבל זה נורא כי הוא לאט לאט מאבד את הקשר ואז הוא אומרת את יודעת נחמד לבוא לפה הוא בכלל לא יודע למה הוא נמצא פה ומה הקשר ולמה ואייך הוא באמת מאבד את זה וואו החבה של אמא שלי היייתה אני לא יודעת אם הפוכה או שזה היה בגלל שזה היה שלב יותר ראשוני היא שנעה את הפגישות האלה היא שנעה את הבחנים האלה של מה אני לא יודעת מהשמות הילדים שלי ה הרגישה קטנה כאילו תינוקת כאילו כאילו זה מקטין אותה כאילו שואלים אותה שאלות שהם ברורות מאליהם למרות שהיא לא ידעת את התשובה אבל עצם השאלה עשתה לה עוד איזה עוד איזה קווץ' מה אני לא יודעת

לסרטט שעון מה אני לא יודעת א וזה יצר לפעמים התנגדויות זאת אומרת צריך באמת ברגישות מאוד מאוד גדולה נכון צריך להדרת כבוד הזקן בודאי בקליניקה מה מה הסיטואציה בלי שזה גם ישדר ונכי את מה שאנחנו לא רוצים להרגיש שאנחנו באמת לא זוכרים את הדברים הכי טריביאלי וכש כאנשים שרוצים לעזור את כילדה של ואת כרופאה שרוצה לעזור ל אנשים האלה לעשות את את הטוב ביותר גם בשלבים האחרונים של החיים אז אני חושבת שהעולם הלבבי רגשי א זה שפועמת בו לב הוא כל כך חשוב אז אז אז אני לא זוכרת איפה ראיתי או איפה שמעתי ש שאפשר לזהות או צריך ללמוד לזהות אצל חולים עם אלצהיימר מה הם צריכים רגשית דרך ב קשה שבכלל לא קשורה תן דוגמה כדי

שאני לא אהיה כזאת את מבינה אותי אז תעני את אני בדיוק בשבוע שעבר נתתי אנחנו עושים הרבה מאוד הרצאות לקהל של בני משפחה ושבוע שעבר נתתי הרצאה על תקשורת עם אנשים עם דמנציה ובדיוק הדוגמאות האלה עלו למשל כשמישהו חוזר כל הזמן אדם בן 90 יכול כל הזמן לחזור מתי אמא תבוא לקחת אותי מתי אמא תבוא לקחת אותי ככה 10 פעמים כאילו בגן נכון עכשיו אז יש סיטואציה שהיא בעייתית של חזרתיות שצריך שלא מקבלת מענה אחד מהדברים שהדרכתי חוץ להבין איך להתמודד עם חזרתיות זה למה הבן אדם הזה עכשיו כל כך רוצה שאמא תבוא לקחת אותו כשמבינים את הסיטואציה הזאתי אז יכול להיות שאפשר לתת לזה מענה אחר אפשר לדבר על אמא אפשר מחפש איזשהי

תחושה של בית של מוגלות שלז איזשהו עוגן אז חוץ מכ שמסתכלים על זה לא כלאי שהו מתרד כל הזמן חוזרים על אותה שאלה אלא מנסים להבין רגע על מה זה יושב אז גם הפתרון והמענה הוא אחר אחר לגמרי אז א זה מה זה מרגש אותי כי כי תראו לא משנה בני כמה אני אהיה בסוף אני רוצה שאמא תיקח אותי זאת אומרת א כן אני מה מה המוח חוזר כאילו ל למקומות ילדות כי כי נהרסו היקפים אחרים או אי אפשר באמת לדעת תרא תראי נהרסו יכולות נהרסו קשה ללמוד משהו חדש כי אין את היצירה של קשרים חדשים זה בעייתי יכול להסתכל על מברשת שיניים ולא לדעת מה לעשות איתה בכלל מה השימוש שלה כן להסתכל על המקרר ולא יודע מה עושים איך עושים איך לובשים את הבגד

כל מיני דברים מאוד מאוד בסיסיים א ומצד שני א יכול להיות שאם אחד הילדים הוא יצרח עליו לגמרי כי הוא עושה רעש או כל מיני דברים ש לא מצפים אליהם אבל אני חושבת שמעבר לכל זה כי צריך לזכור את כל התמיכה שמשפחה שרואה את הבן אדם שמדרדרת מרגע לרגע או מתקופה לתקופה תלוי כמה זה מהר צריך להבין שיש גם עוד הפרעות הפרעות בהתנהגות שהם מאוד קשות למשל אז יכול להיות אי שקט יכול נגיד בן אדם יכול להסתובב בבית כל הזמן לעשות רונדלים כל הזמן לעשות רונדלים ה יכול לדפוק על השולחן כל הזמן לדפוק על השולחן מה מה מה מה זה משרט כאילו ממה זה נובע תראי למה יש את אותו אי שקט פנימי לא בטוחה שאנחנו באמת יודעים אבל זה מאוד מאוד

שכיח הי שקט וכאילו אז השאלה היא באמת אם זה באמת משהו שדורש טיפול תרופתי אולי רק לשנות או לתת לו אפילו לשים לזה כרית קטנה ואז שהוא לא יעשה רעש לכולם מצד שני יכול להיות שמשהו מציק לו רוצה להגיד משהו והוא לא יודע באמת מה להגיד יכול להיות שהוא היה רוצה מוזיקה אחרת יכול להיות שהוא רוצה משהו לאכול או איזה חיוך או ש שמום כ הרבה מאוד או שיתייחסו אליו או שייקחו אותותו טייל והוא לא באמת יודע מה להגיד מה הוא רוצה ואבל יכול להיות גם מעבר לאי שקט הזה יכולים להיות צרחות וצעקות יש מטופלים שצורכים בלי ואז משטרה מגיעה כל לילה כל לילה השכנים סובלים כולם סובלים יכול להיות גם אלימות ואגרסיביות זה באמת יכול להיות

מלווה בתופעות מאוד לא נעימות הזכרת את הזיכרון לטווח ארוך את הילדות אנחנו רואים הרבה פעמים שאנשים בגלל שהם חוזרים לתקופות מוקדמות של החיים שלהם אז צצות גם טראומות ילדות זא אומרת אם החיים שלנו יהיו דבש ואנחנו כרים באיזה כיף שאמ בא לקחת אותנו אשרינו אבל לפעמים זה גם יכול לחזור לתקופות חיים שהם לא טובות אנשים שהם סורדי שואה שחוזרים לתקופת השואה ומתחילים להחביא אוכל בבית ומתחילים לעשות דברים כי הם חוזרים לאותה תחושה של הישרדות או אנשים שנפגעו בצורות אחרות א רעשים שפתאום יכולים להרגיש להם כאילו זה רעש של עוד רגע תהיה מלחמה כאילו יש הפצצות א יכולות להיות הרבה מאוד א וואו זה מרתק בגלל שאתה כאילו נכנס

חזרה לכל מיני אזורים שמזמן כבר א סגרת נכון ויש גם לפעמים מחשבות שו יש א הה לי מטופל של אחד מהילדים שלו החליט שהבן אדם שהוא א הוא בוגד בו עדיף שלא יבוא לבקר ו זה היה נורא קשה כי למעשה הוא החריג חלק מהילדים ו כל התקופה של הדמנציה לאותו בן לאותם ילדים גם אסור היה לבקר היו מחשבות שם מאוד קשות וגם אז גם אז זה נורא כאילו שחושבים על זה יואו לפעמים זה גם זה באותו הבית אז לפעמים זה יכול לפגוע ואי אפשר לחיות בצורה כזאתי מדהים תגידו א יש איזה משהו שאפשר לעשות כשצעירים כדי לאמץ את ה את המ או משהו ש יכול לעזור רגע יש כמה דברים דבר ראשון מבחינת התזונה אומרים שתזונה טובה ובריאה יכולה למנוע אבל עכשיו יש

עדויות בספרות שאולי לא בהכרח אבל צריך לשמור על אורח חיים בריא צריך לדאוג לפעילות גופנית פעילות גופנית בהחלט משפרת את זרימת הדם למוח יכול להיות שזה זרימת דם טובה למוח תמנע את ההרס של התאים א זה מאוד חשוב ועכשיו שאנחנו מדברים על למידה אז שאנחנו דוברים על למידה של יכולות חדשות למשל לימוד של שפה אם את כותבת ביד ימין אז תתחילי לכתוב ביד שמאל תס תלמידי נגיד ל את מה שיטת ריקוד חדשה כל כל הדברים החדשים האלה שבן אדם לא רגיל אליהם הקרט האחר כן שהם גורמים הם גורמים לייצור של חומר במוח שלמעשה קוראים לי יצירה חדשה גם יצירה מניעה של הרס של תאים זה בכיוון הנגדי כמובן שכשיש כבר דמנציה ויש הרס של תאים זה כבר

לא יעזור זה כבר הכר את הרכבת הכרנו את הרכבת אבל עוד קודם אפשר בהחלט לנסות וללמוד כל הזמן ללמוד וללמוד איזה חשוב זה חלק ממה שאנחנו כל הזמן אומרים לאנשים שבדרך כלל מתי מתחיל להטריד אותנו נושא של זיכרון כשאנחנו לקראת גיל 65 לקראת גיל פרישה זה נתפסת אצלנו דאג ג של של זקנים אבל כשאת מדברת על צמצום סיכונים לדמנציה זה אומר שכבר מגיל צעיר צריך לחשוב על בריאות המוח כבר מגיל צעיר צריך להבין את גורמי הסיכון ולצמצם אותם בין אם זה תשונה ופעילות גופנית ופעילות קוגניטיבית ושינה ועוד הרבה דברים שיכולים להשפיע שהם יכולים לגרום נזק מצטבר לאורך השנים ונזק בלתי הפיך אם ניזכר בזה רק שנהייה בני 60 ח 70 ו8 אז זה לא

מאוחר מדי אבל הפסדנו שנים שיכולנו באמת לחזק ולהגיע עם רזרבה קוגניטיבית תגידו זה זה מה במה אמא עסקה אמא היייתה אשת חינוך כל חייה הייתה מורה אהובה ואחר כך מנהלת דגולה נעלה הקימה ונעלה בית ספר יסודי בראשון וכל חייה היייתה אשת חינוך אחר כך גם לימדה במכללה להוראה לפתה א פרחי הוראה חדשים כ היא עשתה המון עשתה המון עם המוח עם המחשבות הון המון וכמשמרות איך האישה החכמה הזאת הולכת ודוח את המוח הוא ה נכון זה מיצר דיסוננס מאוד מאוד גדול בין הזהות שאנחנו מחזיקים של מי היא אמא אשת חיל שארכה כל כל שבת ל מישה שעכשיו בגלל המחלה לא לא יכולה לעשות את אותם דברים שעשתה קודם זרק אותך למחשבות גם על החיים שלך ברור

ברור את מסכימה לשתף אות מיד כולנו הסתכלנו על עצמנו ואני אמרתי אוקיי עכשיו אני היום באה ומדברת בשם עמדה לפני כן לא ידעתי יותר ממה שכל אדם יודע בשגרה על המחלה אז זה מיד לשאול רגע מה זה אומר וזה י וזה לא גנטי ומה גורמי הסיכון ואיפה אני נמצאת בתוך הדבר הזה ומתחיל תהליך של למידה כדי להבין במה מדובר ואיפה אני נמצאת מול מול הדברים האלה מעבר לזה שזה הכניס גם נניח שיח על סוף החיים גם ביני לבין הבנות שלי זאת אומרת כשרואים ומקרוב כל כך תהליך של פרידה וסוף חיים אז זה גרם לי לשבת ולעשות את ה שיחות אלה עם הבננות שלי של מה אני רוצה ומה אני לא רוצה כדי אנחנו היינו צריכים לנסות לנחש מה אמא שלי היייתה רוצה ולא

רוצה היא לא אמרה פה זה הכניס עוד איזשהו שיח לתוך לתוך המשפחה כדי להגיד לפעמים החיים לא הולכים במסלול שאנחנו רוצים וגם על זה צריך לדבר הנה המשיכה להיות אשך חינוך גם עם אלציימר ממשיכה אנחנו לאורה נלך עד שלנו עם כל האהבה והנתינה שהיא היייתה ידועה בה אישה שעשתה הרבה חסד גם בחינוך שלה תמיד ראתה את הילדים הנזקקים את זה שמגיע בבוקר ואין לו מעיל ואין לו חסר לו איזה משהו והיא היייתה מוצאת את הדרכים להשלים היא ראתה את כולם שום דבר לא לא חמק ממנה שתהיה התוכנית שלנו לאילו נשמתה אמן אמן תגידי את שמה שנדע איתה איתה בת ליה שאת קוה על שמה נכון דוקור חרמוש מעניין אותי בפסיכוגריאטריה אם זה נכון שפעם חשבו שדיי

הוא כבר זקן הוא לא השתנה אתם לא מכירים את סבא הוא קשן יש משהו אני חושבת אולי דווקא כשאנחנו מתבגרים כל מיני דברים שפחדנו לשנות ב בהתנהלות שלנו פתאום יש לנו ביטחון אולי דווקא שכן בגיל המבוקר גם גם אם זה תוך כדי תהליך שהאדם עוד בשלבים הראשונים של דימנציה מבין שהוא הולך מבחינה מודעת לדעוך יש איזשהי פעילות של של של לסדר לעצמי מחשבות או את מבינה את השאלה שני שואלת לא בטוחה כי בסופו של דבר בן אדם שסובל מדמנציה הוא מנסה איכשהו לאחז במציאות שלו המציאות שלו משתנה אבל הוא מנסה לאחד בדברים מוכרים שהוא יודע כן לא בהכרח לא בהכרח דברים חדשים לי לא כן יש לי מטופלת עם דמנציה שהיא נוסעת באוטובוס היא הולכת ל

למועדון ואחר כך היא חוזרת ואיכשהו ה מסתדרת ועדיין זה בשלבים התחלתיים ואז אני אומרת לה באיזה קו את נוסעת אז היא אומרת לי מקב שיש בו מספר ארבע ואז אמרתי נתתי כל מיני אפשרות יש בו ארבע היא לא באמת יודעת ואז ואז בעלה ישב לידה ורגע את לא יודעת הוא בטוח שהיא בסדר כי היא נוסעת והיא חוזרת כ הוא גם לא רוצה שהיא לא תהיה יותר לא בסדר כון אבל היא נאחזת בזה כל הזמן אומרת לה אבל ומה באמת את עושה כל פעם אז אמרתי כן אבל את יודעת מה כשאני לא בטוחה אז אני מזמינה מונית אני כל הזמן מזמינה מונית אבל היא כאילו ב בוים שלה היא כל הזמן לוקחת אוטובוס ולוקחת אוטובוס עם מספר ארבע שה לא בטוח שהביא אותה ו מזל שהמנהג

ממונית מביא אבל היא מנסה לאחז במציאות שלה היא חייבת היא היא לא יכולה עכשיו לבוא ולהגיד אני סגנן א כל מיני דברים חדשים זה לא במקום הזה זה לא זה את אומרת על על אנשים דימנציה אבל בכלל על אנשים כן טוב לבוא ולהגיד בוא תתחיל לעשות פילוט גופנית בוא נלמד משהו חדש זה דווקא טוב כן בוא נשתנה בני המחשבות שלנו מתחיל לבשל משהו אחר אבל כשזה עם דמנציה אז ה בן אדם אומר לא זה כמו אחת שאמרה שפתאום אף אחד הפסיקו לאכול את התבשילים שהיא אוכלת היא פשוט החליפה את המלח בסוכר וקצת שמה יותר מדי פלפל ולא איזה פלפל ביקשו ממנה קפה והקפה היה זה קפה של פלפל שחור לא היה בו שום קפה אז כאילו זה זה כן אז זה מביא אותי לשאול אותך

דוקטור חרמוש אם אפשר לנבא א או יש קשר לאופי האדם באותו חי וחזק ועובד ואיש חינוך או לא משנה מה כל אחד עבד היא ממש אפשר לראות איך איך האלצהיימר יפגוש אותו איזה אל אלצי ריסטו הוא יהיה מבינה אז תראי יש גם חוץ מזה עוד הפרעות ועוד סוגים שנים של דימנציה פעם שמרתי הרצאה של מישה שם פסיכיאטרית שנתנה הרצאה ודיברה על סוגי פראות בהתנהגות שיכולים להיות האם הוא יהיה חשדן יותר עלים יותר אז יש כאלה שבאמת מתייחסים לזה אני קשה לא באמת ישבתי לבדוק את זה אבל יש טענות מעניין לא לראות איך ה זה מעניין אבל אני יכולה להגיד לך שכשאני מלווה את המטופלים ואת המשפחות שלהם לפעמים זה כזה כל כך כ לפחות מפגישה לפגישה ושאת רואה

את ההדרדרות זה כל כך קשה אני חייבת אבל להגיד משהו שמקודם העיר ליה זה חייב הבדיקות והערכה חיייבים לעשות מאוד ברגישות כי המטופלים מאוד לא אוהבים ששואלים אותם שאלות ו א זה אני חושבת שהדבר הכי גרוע זה לפגוע בהם אז אני תמיד אומרת את זה בצורה של א ככה ככה חברית כזאת בוא נשאל בוא אתה יודע אני רוצה ככה לראות במקום בדיקת דם היום נעשה בדיקה של שאלות ובדרך כלל א אם אני מזהה שלא רוצה אז צריך לסגת מזה כי זה אחרת זה יכול להיות מאוד לא טוב ואני לא הייתי רוצה לאבד את השיתוף פעולה הזה השיתוף פעולה הזה הוא מאוד מאוד ו אפשר גם להתקן את הרוף פ או רופאה לפני הפגישה זאת אומרת בני המשפחה יכולים לבוא ולהגיד עכשיו יש

איזה רגישות יותר פה שם להנחות כדי שהרופא גם ידע במהלך השיחה אולי איפה לנוות יותר איפה לנוות פחות היום פחות שאלות מתמטיקה יותר שאלות אחרות ז אומרת אפשר גם להעזר לעזור למפגש להיות אופטימלי כמה רופא רגיש ה הוא דבר חשוב מאוד חשוב אני גם לפעמים משפחות מביאים לי בן דפים שמביאים לי יש דפים של בני המשפחה שכותבים לי כדי לא חלילה לפגוע מולו ולספר דברים שוא לא היה רוצה שנדע ואז זה כאילו בין כל המסמכים הרפואים יש מסמכים מבני המשפחה ואז רק סיימו לי רגע ביש גם חוש הומור כי זאתי לגמרי אבל יש חוש הומור סביב ה בדיחות משפחתיות שספת פתאום א יש יש בדיחות שחורות נ יש בדיחות שחורות אבל אני רוצה דווקא ללכת למקום

יותר חיובי יש משהו שהוא מאוד משחרר דווקא את האנשים עם דמנציה אמא שלי ה בדה קצת את הרצינות ואת הפסו שהייתה כל השנים כמנהל הנה השתנתה פתאום משהו ב התרכך וראיתי אותה יותר רגועה משוחררת מהמת שה החזיקה כל הזמן כשאתה צריכה לנהל את החיים ופתאום בדינמיקה בינינו נוצרו הרבה רגעים מאוד מאוד מהנים פתאום חווייה שלשבת ביחד לשמוע מוזיקה ופתאום לרקוד בסלון וכל מיני דברים שהתאפשר דווקא בגלל השינוי ה אז זה היה שאלה בסדר השאלה לגמרי בסדר נכון לא כי כאילו משהו יאללה אני כבר לא צריך להיות בסדר משכנים מה שאנחנו הרבה פעמים גם מנחים את בני המשפחה כי הם כל כך מחזיקים בשברון לב ופרידה ובאבל אנחנו אומרים להם רגע אבל

אפשר להכניס משהו אחר וליהנות מדברים אחרים בתוך הקשר להיות יותר גמישים ויצירתיים ופתאום לשחק בדברים אחרים ולזכור שבסוף החיוך של האדם איכות החיים שלו השמחה שלו זה מה שחשוב לנו אז דווקא לפעמים העובדה שזה מחזיר אותנו למקום קצת יותר משוחרר ילדי צוחק הוא לא הוא לא תמיד דרה הוא מאפשר פשוט חווייה מסוג אחר לכל המשפחה וצריך להיות מוכנים לקבל אותה ולראות את החצי המלאה גם בדברים האלה תודה תודה דור ורד חרמוש תודה לא גולדברגר ושנזכה לעשות טוב במצווה החשובה הזאתי של לשמור על הזקנים שגידלו אותנו ונתנו לנו את כל מה שהיה להם אז ועכשיו תורנו להחזיר בחזרה להתראות חמניה היא לא סתם נקראת ככה סן פלא כמו שאר הפרחים

היא מפנה את עלי הכותרת שלה ואת האבקנים את שטח הפנים של הפרח שהיא אל השמש היא מחפשת לאורך כל היום כל כך בולט אצלה לראות את זה ממש מסובבת את הצוואר לאיפה שמגיע משם אור בדיוק כמו בני האדם כל גיל ילדים מבוגרים סקנים נשים ותף מבקשות תמיד מקור של אור מחמאות מילים טובות הבנה של לבבות