"לא נפרדתי ממנה אף פעם": אפרת ברזל כפי שלא הכרתם|

אז כתבתי לה איזה מייל איזה יום שאני מאוד רוצה לכתוב אז החזיר לי מייל אני שומרת אותו והיא כתבה לי אני נורא מצטערת את לא יודעת לכתוב

אפרד ברזל היא אחת הנשים המשפיעות בתקשורת החרדית. הפרד בנתה לעצמה מקום ייחודי בין עולמות. היא נולדה בירושלים, גדלה בלונדון ואברהם עשה שלם מהעולם החילוני תקשרתי לעולם של אמונה, חיבור ורגש. היום היא משדרת, כותבת ומובילה שיח נועז של כאב, תקווה, זוגיות והורות. בלי פחד לגעת במקומות הכי עדינים של הנפש. בתוכנית של הפתוח היא מצליחה לגרום גם למי שסגור להיפתח. תקשיב, הבאת לי כאן אלבומים ואני ממש אשמח לשאול אותך מכל אלבום

איזשהיא תמונה. שאיך ככה את רוצה לדבר עליה? תמונה ש שמיוחדת אצלך בלב, שנופס אצלך מקום נכבד. אני חושבת שתדת ששואלים בן אדם מה אפשר לו להיות הוא

או מה בנה בו? אז אני חושבת שמבחינה א דתית, אמהית ואפילו אני אגיד תקשרתית אה זאת תמונה חזקה מאוד. א זה בברית של יודע הוא בן א 19 היום

הוא הילד ה

הילד השישי רבנית קנייבסקי עליה שלום בברית שלו בלדרמן בבית הכנסת

ברחוב רשבם ואני חושבת את יודעת אנחנו בטח נדבר על זה אנחנו עוסקות בשיטות טיפול ואנחנו עוסקות בתהליכים שנשים עוברות

בתים עוברים זוגות

אין משהו שהאישה הזאת לא ידע היא היא אולי לא קראה לזה בשלוש אותיות של שם של מעטפת של שיטה או ארבע אותיות של גישה

אבל את כל מה שאני יודעת בכל מיקרופון שאיפתח אי פעם

בעינוי נשמתה וזכויות שלה

אישה גדולה

אמ משפט אחד שהיא אמרה לי על בעלי שהיה אנטזה לכל מה שחשבתי היא עשתה לי מיינדסט חדש

שאני הסברתי לה איזה איזה חילוני הוא ואיך איך הוא נוסע ביום כיפור באוטו ואיך הוא אוכל שרימסו קלמרי ואיך הוא כזה לא מחובר לתורה ולמצוות והיא ה היא הקשיבה לשאלה היא עזבה אותי אני קוראת לזה הפויה מיטה שולחן כיסא זה החדר הקטן שלה בכניסה לבית שעולמות נוהלו משם היא עזבה אותי עם הטפ של הספרי קודש הזה אמאלה לבד בחדר ונעלמה והיא חזרה אחרי דקות ארוכות של זמן היא הייתה אצל רב חיים זכר צדיק וקדוש לברכה. חזרה היא שאלה אותי מורן שאלה אחת באוזן. היא מסתכלת עליי, אני עונה לה את הלא שלי, היא הולכת אחורה והיא אומרת לי, "בעלך צדיק." היא נוסיפה משפט מורן שלילדה אז גרנו ברמת אביו, קודם בבאזל, לפני זה במגדל

דיזינגוף, בקומה 24, כל תל אביב הייתה שם, שנינו היינו עיתונאים. היא אומרת, "בעלך צדיק, תעשי מה שהוא אומר לך. הוא לי זה לא איתי. אבל היום קשבתי לה. הקשבתי לה והיה היה אז ילד אחד והוא אמר, הילד הזה הוא גם שלי ואני חילוני." רד my lipפס. חילוני. הילד הזה בחיטה א' סליחה על החיטה פשוט אבא שלי קריין חדשות ואמא שלי מקפידה על עברית יותר ממנו אז החיטה צומחת שוב אבל א הילד הזה היה בחיטה א' בבית הספר חריזי חילוני ברחוב כפריסינשטיין בתל ברוך בחיטה בבית ספר אריאל ברעננה ממלכתי דתי עם כיפת סופרמן וב בטמן בהתחלף חיטה א בינו ג' בנועם בכפר בטיה שזה כבר א כיתות של בנים בנות לחוד חיטה ד הוא היה בבית הספר חורב החרדי וברחוף של חיבר עננה הילד הזה גמר את ישיבת חברון

וואו

ולהקשיב לתהליך או לראות באחר שהוא מאוד שונה ממני וגר איתי בבית ובוודאי אנשים שלא גרים איתנו לראות משהו שהיא לימדה לעשות היום היום אני מבינה שהיא ה היא שטלה בי סוד שעוזר לעשות יחדנס של משפחה ודית של שונות בין בני הבית של שונות בני בין חברות בין אוכלוסיות בין עולמות היא הייתה זאת שידעה לחנס בבית אחת את כל הטוב היהודי הזה וללשך תשוקתך והוא ימשול בך הוא לא בא לך עם נבוט והוא ימשול בך זה אין משהו שקורה בבית איתו שהוא שהוא לא משל למשהו שאת אמורה באמת ללמוד מתוך עצמך והרבה אנחנו חכות מתי תקנה לי פרחים הוא לא קונה לי כי הוא לא חושב שפרחים זה דבר אה מתי תעשה לי זה וזה מתי מתי והדרישות האלה שלנו שהם

מתוקות מדבש אבל התהליך הזוגי היהודי האמיתי הוא לראות איך הוא כמו ריניקות כזה אמא תובד היה זוגיות טובד זה הרגע הזה שהוא לא בהכרח עושה מה שאת דורשת, אלא הוא גורם בשיווי משקל נכון לך לפתח בתוכך את מה שאת צריכה כדי להיות חזקה וגאה בחוזקה שלך. אז אני יכולה להסביר בדיוק איך זה נעשה אם תרצי אבל כן לחזור הביתה גם כשקשה ולהגיד אתה הבעל המדויק בשבילי כי גרמת לי ללמוד אצל מי ללכת להתראיין אתה הבעל המדויק בשבילי כי אתה אתה הראי שלי אם אני לא יודעת משהו בפוליטיקה ואני כזאת גרורה בזה או בטכנולוגיה ואת יודעת את יודעת שיש לך על מי לסמוך אנחנו לא כאלה צחות לבד לבד הכל זה בלוף

לגמרי זה בלוף. אני רוצה להיות תלויה בו,

נכון?

באהבה שלו. אני רוצה להיות אני רוצה להיות זאת שבלילה תבוא ומישהו יחבק אותי. אני לא רוצה לחבק את עצמי. אני רוצה להיות זאת שכשאני פוחדת ואני פוחדת, אני אתקשר אליו ומשהו לו מגי אתהשובע מישהו הליב אותי בהרצאה תעזור לי ואני אצלך לשתוק ולשמוע מה הוא אומר לי. בובי שלי זה כלום זה יהיה בסדר. לא צריך לשחק אותה כאלה נשים גדולות כי בשביל מה נוצר המערך הזה של גבר ואישה

זה המקום הזה שלדעת לרצות לקבל ממנו

נכון

זה המקום הזה שלסות את זה

לרצות שיהיה משפיע לגמרי כי כשאת נותנת לא להשפיע שאת מקבל באמת את נותנת לו להשפיע יותר וכשאת לא את מקבלת ממקומות אחרים מקומות זרים אז את הכי הורסת הטעם המשפחתי שלך

נכון בול

וואו כל כך התחברתי למה שאמרת באמת

מדהים מדהים וואי אז תודה תודה שגם ששיטפת לנו קצת מהקשר שלכם

כן

שלח של הרבנית כנס ה קורת לו

נכנס אליה זה שבע שנים אני הייתי דתיה והוא היה חילונית והיא הייתה עוצרת הכל מסתכלת עליו והייתה אומרת אה הנה הגיע האיש שהיה לו גילוי אליהו והיא צדקה אני ספח בשנים האלה גרנו באפקה

א רחוב המתנדף 31 בית שהיה א לפני ההורים של בעלי הם אנשי משפט אבא שלו היה עורך דין שמואל ברזל מטיבי לכת ב בעולם המשפט יודעים על איזו גודדיה של עורכי דין אני מדברת

וגרנו בבית של חיים צדוק הוא היה שר המשפטים של מדינת ישראל והיו היה משרד עורכי דין צדוק ברזל ו דלת של הבית הייתה א עץ זכוכית עץ זכוכית ביום אחד א בעלי חזר הביתה אחרי שנים שהבנתי שככה נחיה שאני אהיה דתיה והוא יהיה חילוני אבל אז הוא מספר לי את הסיפור הבא הוא חזר מהעבודה מדרום תל אביב דרך גני התערוכה הכניסה מול הלונה פארק יש שם תחנת דלק של ילו צהובה כזאת של פז והוא אומר לאשתי את חייבת לשמוע מה קרה לי אומרת לו מה אז הוא אומר לי הייתי מת מרעבס is new כאילו בן אדם רעב וחניתי את האוטו בחניון הענק הזה תת איפה שנכנסים והוא אומר הלכתי לקנות שוערמה בילו הזה עכשיו הוא אומר לאשתי די עד דתי אני לא שוארמה לא

כשרה בסדר אנחנו מסתדרים כבר ואז עד כדי כך לא כשרה שהוא גם דורך לי על הוות הוא מסביר לי שאפשר לשים תחינה על הבשר וגם שמנת מתוקה חלבית כאילו על הבקר

כן

אומרת לו נו ואז הוא אומר לי אני יוצא משהו ארבע לבוש כמו שאני עכשיו ג'ינס כן לא נוטל ידיים כן לא דתי לא כיפה מתיישב באוטו שבחניון עם הפיטה נאמדת בין הדלת של האוטו למכונית אישה. הוא מספר לו לי. אני אומרת לו נו. ואז הוא אומר לי והוא מתאר לי אותה עם ג'ינס וחולצה טורכיז. אומרת לו נו. והוא אומר היא לא נותנת לי לסגור את הדלת. והיא אומרת לי סלח לי. מחכה לי אותה. א רציתי להגיד לך משהו. ואז הוא אומר לה אני לא מכיר אותך. אז היא אומרת לו אני רוצה להגיד לך משהו. אומר לה מה את רוצה להגיד לי? ואז הוא אומר שהיא עונה לו אני רוצה שתדע שלא כשר כאן. ואז הוא אומר לה למה את אומרת את זה לי לי לי לי לי לי לי לי לי

לי לי לי לי לי לי לי לי לי לי לי לי לי ואז היא אומרת לו אני רק רוצה שתדע ואז הוא מתחיל דו שיח איתה אבל למה לי שות למה לי רוצה שות ואז הוא אומר טוב תודה אז אני יודע אתה בבקשה לזוז ואני אסגור את הדלת והוא מתאר לי מורן שהוא סוגר את הדלת האישה הולכת ומתרחקת בין המכוניות בחניון הענק הזה שכולנו מכירים הוא לוקח את הפיטה עוטף אותה מזכירה לך מת מרב עוטף אותה בשקית השחורה שמכרו בשוארמה וזורק אותה עלפח הקטן השחור של האוטו

עכשיו כזה וו עשיתי כזה וו מתפעל כי אנחנו צריכות להתפעל מולנו את יודעת צריכות צחות צחות צחות צחות צחות עכשיו מה זה הגבתי כמו בעלת תשובה שודת מסירות נפש מטורפת

יואו איזה צדיק ואיך זה ועוד היית רעב רעב יום למחרה אני הולכת בבוקר ללדרמן נץ עם הרבנית מספרת לה את הסיפור הזה כבר עלינו אליה הביתה היא יוצרת את הכל היא שומעת את הסיפור כמו שאני ואת מדברות אותו כעת והיא אומרת את יודעת מי זאת הייתה אז אומרת לה לא רבנית זה כל הקטע שלא היא סתם עברה שם אני לא יודעת מי זאת הייתה גם הוא את יודעת מי זאת הייתה? ואז היא אומרת בביטחון זאת הייתה אליהו הנביא ואז אני אומרת לה הרבנית עם ג'ינס וחולצה טורקיז לא היה לו משהו יותר טוב ללבוש ואז היא אומרת לי את לא מאמינה לי אומרת לי לא לא מה שתגידי את רבנית כס אני מאמינה לך היא אומרת לי את לא מאמינה לי ואז היא אמרה תפתחו את הדלת

תכניסו את כל הנשים שחיקו בחוץ על המדרגות כי תמיד היה שם תור של מאות נשים מחכות להיכנס אליהם ואז היא אומרת, "אני רוצה לספר לכם משהו." חזיקה אותי כאן והיא אומרת לכולנו, אני אוכיח לכם שהאישה עם הג'ינס והחולצה תורקית היא אליהו הנביא. והיא עומדת ומספרת שהיה לה סבא. אני אומרת, קראו לו רב אריה לוין. וסבא שלי מספרת היה אחראי על ישיבה בירושלים צמח משהו אני לא זוכרת תמיד שהוא היה אחראי בערב פסח שהוא היה צריך 528 לירות להביא לבחורים כל ערב פסח בשביל שיהיה להם למצות ליין לחשמל למים סבא היא מספרת לכולם לא הצליח באותה שנה להשיג אפילו לו רבע מהכסף היו שנות סנה. הוא יושב יאמפרת לכולנו בתחנת אוטובוס ירושלמית

ומחכה לאוטובוס. ואז סבא סיפר לנו, היא מספרת לכולנו התיישב, תרם מגיע האוטובוס, התיישב ליד סבא ערבי עם כפיה וגלביה וספם, עם כל הלוק הערבי שצריך להיות. מחכים שניהם לאוטובוס, עוד לא מגיע הקו. סבא מספר שהערבי הלך ונשארה על הספסל של תחנת האוטובוס, מעטפה חומה משרדית כזאת, בלי שם, בלי שום הגדרה. סבא מבין שזה שלו. הוא מחפש אותו להחזיר לו. הוא כבר נעלם. והרבנית אומרת, סבא פותח את המעטפה. 528 לירות. בדיוק סבא אומר זה עם הקפיה והגלביה זה היה אליהו הנביא מסתכלת מכל אנשים עליי והיא שואלת אותי לא היה לו משהו יותר טוב ללבוש ואז היא מסבירה לי פרנס ליהו הנביא לא יבוא כמו שאנחנו מדמיינות עם זקן לבן וזה

אליהו הנביא עכשיו זה פה בתרגום שלי

זה כל האנשים שיו הכי outט of contנטeקסט, הכי לא מסתדרים לך בפריים ההגיוני וישבו לך דברים על החיים שלך שאת צריכה לדעת והיא לא עזבה אותי ואני כאילו התחלתי לחשוב שאני לא מבינה בשוערמות, לא מבינה בחולצות תורכיז, ככה היא הייתה מקבלת אותו. הנה האיש שהיה לו גילוי אליהו וכשאנחנו מבינות שמסע החיים הזה מביא אותנו לא משנה בנות כמה נהיה והחיים דינמיים כל הזמן לומדות וכל הזם משתנות

אליהוים הנביאים יבואו לעזור לנו לשנות איזשהו קו מחשבה להיפתח אל עוד איזשהיא א עוצמת חידוש ש שאמור להגיע אל החיים חיים שלך וזה תענוג תשימי לב מורני שהתענוג הכי גדול לנו כנשים זה בגלל שאנחנו יוצרות כל הזמן עושות דברים אנחנו ילדות ילדים וכשאנחנו לא ילדות אנחנו כותבות ספרים מייצרות תקשורת עוד סדרה עוד זה עוד רעיון וזה וזה זה כאילו זהזה ג'ויסברינג כזה זה לא עוזב אותך

נכון

כי כי הדבר שאנחנו הכי נהנות ממנו זה נש סוד כל הרעיונות שנעשה עבר תזכרי לי את זה א

זה שאנחנו מתבצרות או יושבות חזק באיזשהיא נקודת חיים שלנו שא אליה הגענו

אורות זוגיות אמהות משהו בעבודה לא משנה כל אחת מה שהיא עושה ואחר כך אנחנו לומדות משהו חדש או על עצמנו או על העולם או על הישראליות או על המצב בעם בעולם ואנחנו רוצות מתוך הלימוד לתת משהו חדש החוצה זאת אומרת הלימוד לכן תלמידי חכמים אנשים מאוד מאושרים הם באמת תלמידי חכמים

כל הזמן לומדים חומר שמותרנו למנשמה היהודית

מדהים

אוי ואבוי אם לא אם הארץ לא תהיה מוצפת בכאלה זאת אומרת כשאנחנו מבינות משהו חדש זה לימוד לכן אנחנו מבקשות מהקדוש ברוך הוא בבקשה הראשונה ב-18 חנני מאיתך חוכמה בינה ובת ברוך השם ברוך אתה השם חונן הדעת דעת זה לקחת את כל מה ש את כל האנשים שהכרנו את כל הרעיונות שפגשנו לבשל אותם בתוכנו

וואו ולהסתדר

וואי הגדרת את זה כל כך נכון אני כל כך מסכימה איתך איך ממשיכים הלאה זה זה לא פשוט כי אנחנו עוברים כל פעם את התהליכים האלה את יודעת מפרידה מבן אדם מאוד מאוד קרוב וזה לא זה לא חייב להיות מוות קצת גשמי זה גם יכול להיות מוות סוג של מוות רוחני שאתה מתרחק מבן אדם איך איך איך מתקדמים עלי? מה עזר לך אחר כך?

שאלה טובה שלא הייתי מוכנה אליה. אמ יש לי קושי עם פרדות. יש לי קושי עם פרדות. אמ את יכולה לשים את זה על מה שאת רוצה בילדות. אני אפילו לפעמים קשה לי להיפרד מאנשים שאחרי שבת הולכים. אני לא נפרדת. ברור לי שזה בעומק הפחד הכי גדול של כולנו שהוא פחד נטישה. אז אולי זה בגלל שההורים שלי התגרשו ויום אחד אבא כבר לא גר בבית וברור לי אני אני יודעת להיכנס לנפש של ילד ולהגיש מה הוא מרגיש אז א מעולם לא נפרדתי ממנה אני לא באה אני לא יכולה אין לה תחליף לאישה הזאת אני לא אני אני את יודעת משהו יש מושג שנקרא אפיגנטיקה זה גנים רגשיים שעוברים מדור לדור ואמא שלי נפרדה מאבא שלה כשהיא הייתה כמעט בת 13 ולכן פרידה היה

בבית דבר קשה והנה גם אני נפרדתי א א כשהמשפחה שלי התפרקה ולכן אני חושבת הרי איפה שקשה לנו שם אנחנו ניתן את כל הלב אז אני אנחת כל היום בלאחד ובני אני אני מודעת לדבר הזה

אה לא לא לא נפרדתי ממנה אף פעם. הלכתי לשאול את הרבנית קולודצקי מעט אחרי שהיא נפטרה ולא חשבתי על זה מאז. אז תודה על השאלה הזאת. שוב. אמרתי לה, אני בחיינית אלופה. אני בוכה מפרפר מחגב, אבל אני לא מסוגלת לבכות את אמא שלך. ואז הרבנית קולודצקי ענתה לי דבר מדהים, מחזק, מלמד ומכונן. היא אמרה לי, אבא אמר שמי שאמא מאוד אהבה לא יפכה בגלל. ככה היא אמרה, גם אני לא בוכה. תמכי מרפק. גילו גילו רגע אומני ליפסה פה בן שתינו עכשיו אליפסה. רגע שבו משהו בין שני אנשים שמבינים אחד את השני ומגלים בלי שהם אומרים אפילו כלום החוץ על משהו בתוך עצמם זה שמחה שנקראת גילה גילה ארינה דיצה חדוה אהבה שלום ראות זה שונה חיים עשירים וכל כך הרבה רגשות

ממש

זה זה סרפה זה מרפה שאנחנו חולקות תהליך ודרך וחוכמת נשים ש וואי אני כל כך מתחברת לכל הדברים שאת אומרת כי אני אומרת לעצמי לפני חודשיים אבא שלי נפטר התריון עם מירי רגב ואני זוכרת ששאלתי אותה שם חברת כנסת עשרה כבר אז בזמן היתה חברת כנסת שאלתי אותה מה הרגע שאת הכי מתחרדת עליו בחיים שלך והייתי בטוחה שהיא תדבר על גוש כטיף על מה שהיא עשתה שם והדברה על זה שהיא לא מספיק עם ההורים שלה וואמרתי לעצמי וואי למה אני צריכה כאילו שחס ושלום יקרה מה שיקרה ולהגיד לעצמי את המשפט הזה ומאז במשך שנתיים פשוט ביקשתי מכל האחים שלנו ממש מכל האחים של א כל האחים שלי שכולנו ביחד נתאסף אצל ההורים שלי הם גם ההורים שלי התגרשו כן אבל הם חזרו יש למה גם איזשהו סיפור מעניין

הופה הופה

ושניפגש מצרים שלי כן זה ברעיון כן אנחנו ויסורסה אוקיי ומה ש פעם בשבוע אנחנו נפגשים אצל אבא ואמא ואנחנו מתראים איתם שאנחנו לא נגיד את המשפט הזה. אני חייבת להגיד לך שהשנתיים האלה ממש עשו בי תפנית, תפנית מאוד רצינית כי שאבא שלי קרה מה שקרה. אז אמרתי לעצמי יואו השם תודה תודה שנתת לי את הרעיון הזה שכמה שאנחנו עסוקים ואנחנו רצים ואנחנו עושות וכולי וכולי וכולי. קודם כל האנשים הקרובים אלינו שאנחנו לא נגיד את המשפטים האלה

בדיוק

וזה כל כך חזק כי מה שאת עושה עכשיו הוא כל כך נכון הוא כל כך נכון כי זו האמת זה החיים שלנו המשפחה שלנו

אם זה הילדים וזה הבעל וזה ההורים שלנו אחר כך נשאר לנו בואי מה כאילו זה העיקר זה העיקר באמת להשקיע בעיקר

לגמרי

כמה שאתה תתעסק בחוץ זה לא אותו דבר אם בפנים שלך אתה לא מתעסק באמת בעיקר

ממש ממש נכון וכהמשך לזה

את יודעת אמ לפני כמה שנים לא הרבה ממש כחוט א יריתי על שולחן השבת ארבעה מהשמונה שלי נשואים היו חתנים קלות נכדים שאלתי שאלתי באלי כמעט התעלף שאלתי יש לכם מספק מאמא כאלה עיניים

וואו כאלה ושישהו נראה לי מרוב פחד כן ושניים יל שהוא אברך מתוק מישיבת לומה בפתח תקווה ומאיה שהיא בתי השנייה האמא בעצמה התחילו לבכות אנחנו משפחה כזאת של מתפללים רגישים ו ואחד הדברים שיצאו מזה וצריך להקשיב שיב לילדים שלנו. הם יודעים עלינו בלי להתחצף. הם יודעים, הם סיסמוגרף. יאלי אמר לי אמא תורידי 10% ממה שאת עושה ותחזרי להיות איתנו. ונראה לך שהקשבתי לו? כן. תשלי אותו. כן. ואני מטפלת בנחדים ואני לוקחת לטיול את זאת ואת זאת. ואיך שיש לי זמן אני כן הקשבתי לו ומיה נולד מזה פודקאסט שנקרא בואי אמא אבל הקטנה שלי שקוראים להביא באופן מפתיע ליבי שלי אמרה אמא מיה חוסות שיחות בני מאות וילדות ליבי הקטנה אמרה בואי אמא שבי איתי תקראו לזה גם כשגדל כי את אמצע ויש את ההורים דיברנו עליהם

וואו אבל הילדים והנשואים שלנו צריכים אותנו לא פחות. אז אז כן, את יודעת מה? אם יש משהו שאני יודעת להגיד היום שאני טובה בו ואני הכי חסרת ביטחון שאת מדמיינת, זה שאני אמא מעולה. אני אמא מעולה עם כל הפשלות שלי וכל ההשתדלות שלא תמיד הולכת לי והבית שלו תמיד מסודר ולא טעים ונעלבת ו זה ופה אני רוצה להגיד אחרך מסר להרבה נשות א קריירה שאסור להתבלבל אסור להתבלבל כי הקלישאות האלה שאומרות יש לך תחליף בכל מקום זה נכון תקשיב תקשיבי, כל מה שחז"ל אמרו נכון, כל המשפטים של הסבתות נכון. רק בהתחלה את אומרת אותם וזה כמו כזה סטיקר, אחר כך את לאט לאט נכנסת לתוך הסטיקר בעצמו ואת אומרת, "בואנה, הזכנות האלה יודעות

משהו." תגידי אפרד, את עושה כל כך הרבה דברים, אבל מי זאת אפרד? באמת? אני חושבת שמתחת לאיפור הכל מתחיל מפה, לא מתחיל מפה. כאילו מי זאת הפרט? זאת ילדה קטנה שאוהבת את אבא ואמא ואוהבת פפרים ופרחים ונעלבת ו כבר לומדת להתחספס על פסיכופטים. אני עולה ככה.

כן. פעם הייתי עונה לכולם וכזאת נחמדה לכולם. היום אני מבינה שלא כל העולם טוב. ויש גם כאלה שצריך להישמר ולהיזהר מהם. אפרטי היא ילדה מתוקה שלא מוכנה לא משנה מה להיפרד מהמתיקות הזאת הפנימית ולחוות את החיים שוב עם הילדים שוב עם הנחדים שוב בתפילות כי הילד שבתוכך הוא האומן שבך הוא היוצר איזה משפט חזק איך באמת מתמולדים מתוך המקום הרגיש הזה והפרט הילדה שיש פה לך את זה מאוד. את מאוד מאוד מקשיבה למקום הזה ואת פועלת מתוך המקום הזה שזה דבר מדהים. איך את מסתדרת עם כל העולם התקשורת שלפעמים הוא לא כזה את יודעת א מאפשר לך להיות הילדה שבך או לפעול מתוך המקום הזה או איך את מסתדרת? קודם כל אני יודעת את החוקים

אני יודעת לא להיות נחמדה שלא צריך על כל אלה שאמרו לנו לא את יודעת אני לא אגיד את שמע כי מהתקשורת החרדית ולא נעים לי אבל לפני שנים כשעד הייתי כתבת הייתי כתבת רכילות בעידות אחרונות אחרי זה 15 שנה לא עשיתי כלום רק חזרתי בתשובה למדתי תורה ובניתי בית

רק לא עבדתי בכלי אחרי 15 שנה שבן שקוראים לו בן היה בן 15 התחלתי לעבוד התחלתי לספר התחלתי אז כתבתי לה איזה מייל איזה יום שאני מאוד רוצה לכתוב אז היא החזירה לי מייל אני שומרת אותו והיא כתבה לי אני נורא מצטערת את לא יודעת לכתוב אבל הם בונים האנשים האלה הם אדירים המתנות הם הפנינות של חנות ואל קנה ואלי לי הם אלה אין רעים הם כולם אנשים שעוזרים לך תצרי תבדיל צעי זה זה המסת בדיוק אותה אחת שסיפרת שהיא אמרה לך וכתבה לך גם במייל תקשיבי זה לא התחום שלך לא כתיבה את לא יודעת לכתוב וכולי אני רואה כאן חמישה ספרים בלי עין הרעין

אני בטוחה שהיה עוד המשך וסדרה שלמה

אז זה ה לא יודעת לכתוב אה מתוך המייל הזה תראי מה יצר אז איך הגעת לכתיבה מהתחת דרייב להמשיך עם זה

אני אגיד לך א

שהיא אומרת לך לא כן זה

כן כן את יודעת ואני מוצאת את עצמי מכל מה שאני עושה זה הדבר שאני הכי אוהבת

מה את אומרת י שחס את השאלה הזאתי

תוכנית בטלוויזיה רדיו כותבת מנחה עושה כל כך הרבה דברים מה הדבר שאת הכי אוהבת

מדהיםזה זה לתפוס רגע כזה של נגיד שמישהו מעליב אותך או משהו קשה לך נגיד או גם משהו מאוד משמח אותך,

את לא להכיל את זה כאילו עכשיו טוב, מה עכשיו נולד תינוק אז אז צריכה ללכת לכ לא משנה זה כאילו לחיות את החיים פעם אחת מאוד מעמוק ופעם אחת מאוד מהסתכלות גבוהה

ושניות אחר כך לכתוב את זה

ואם אתה לא עושה את זה באותו רגע זה הולך עליבו כאילו זה ילך לאישה אחרת אז כאילו למה כן כן

ואני חושבת שאני אני חיה את החיים בעומקם דרך הכתיבה. הרבה שנים היו אומרים לי כי כי הכתיבה שלי בעולם החרדי התחילה מהתור שלי ביתד נאמן במוסף מגזין אנשים כתיפה שהוא בן 10 היום התור הזה. 10 שנים אני כותבת הלב שלי.

בהתחלה לא הבינו מה אני כותבת. גם אבא שלי אומר לי לא הבנתי. אמרתי לו גם אני לא הבנתי. אמר לי לאותו רגע הבנתי אבל אני חושבת ש א יותר ויותר נשים זה מין תדר כזה. את לא מבינה, לא משנה, אז אל תקראי.

אבל זה תדר כזה שעוזר לך להבין מה קורה לך ברגעים מסוימים ש שהם בעצם החיים באמת. אז אני על חיתול שאני מוצאת נקי, כותבת מהר משהו על פתק, עוצרת הכל, פקק, עוצרת בצד,

בישול, מנגבת ידיים, כותבת באותו רגע את מה שאני מרגישה. אני יודעת שזה יפגוש אישה אחרת בספר החדש. שהוא הוא ספר וחוברת שנקראת רוצו לחבק את הילדים שלכם ש בעצם גימטריה הם 41 רעיונות

וואי

של איך לחיות חיי קרבה רגשיים עם הילדים עם הבעל עם עצמנו עם אלוקים

אני לם דוגמה מה למשן

דוגמה ככה ש

א

אנחנו יכולים לקחת הלאה על החיים שלנו

דברים הכי פשוטים אוקיי שאנחנו שוכיחים א למשל דוגמה אחרת

שלוש פעמים ביום לשתי שנים שניות 2 א ש מה זה לוקח מכל ילד שילדת כל ילד שבבית בוקר צהריים ערב תסתכלי לו שתי שניות בעיניים שלו תספרי 21 22 בלי להגיד כלום כששולחים אותם בבוקר מבט כשהם חוזרים בצהריים או כשאת חזרת מהעבודה מבט שתי שניות 21 22 כשהם הולכים לישון גדולים קטנים לא משנה נשואים מבט אל תגידי כלום רק תעבירי מחשבה שנקראת אני אהפס אותך יבה שלי בלי להגיד השתי שניות האלה שעישון מול אישון של אמא וילד אבא וילדה נפגשים הרי עישון הגמרא כותבת איש קטן אישון

מעבירים ללא מילים את את הביטחון את הידיעה שאת שם בשבילו ואנחנו קשורים בחבל שאי אפשר לעולם לנתק אותו לא משנה לאן תלך וזה זה זה כמו כאילו א חיסון כתבתי את זה כ חיסון אנחנו פוגשות כל כך בנושרים ובעיות אבל שנייה

בוא נבוא בבריאות בוא לא נבוא רק בסיפורי קושי בוא נבוא בסיפורי בריאות אז זה ואני מקפידה על זה לא משנה ילדת 16 ילדים תתפסי רק את העניין הזה שהסתכלת להם בעיניים זה משנה מציאות של בית או למשל א גדולי ישראל גדלים אצלך בבית רק הם צריכים לדעת מזה. אז לכי ואקטיני את עצמך. זאת אומרת, במקום להגיד לילדים איזה ברכה הם צריכים לברך ומתי הם צריכים? תקציני את עצמך. את יודעת תורה, את יודעת הלכות, תשאלי. תגיד, איזה ברכה מברכים על זה? אתה יודע? תגיד, רגע, זה ברכה אח נראה לך ש או אל תציא מהבית, אני עושה את זה כל החיים שלי. אין משהו שאני כותבת והוא לא עובר אותנו קודם. נהיה דורש, נקיים. כן. כי מרצה או מרעיין שלא מדבר את מה שהוא עושה.

נכון? זה לא

אל תאמיני לו כאילו זה יגמר מתי שהו אז אני לא יוצאת מהבית גם לא לפה בלי ברכה מהילדים שלי הם גדולי ישראל

כן

כן וזה שהם היו קטנים

מה זה ברכה מה

מה זה אומר אני אני פשוט אגיד לך את זה אני יוצאת ליום צילומים אני יוצאת לפגוש את מורן להרצות רדיו לא משנה כשהם היו קטנים שמונה הם היו עומדים לפי הסדר והם היו מברכים אותי גם היום עם ה זה דתיות אוכ חילוניות מי שאת מרצה להם אז אני אומרת להם תקשיבו זה כאלה זה טוב אז שתהיה לך נסיעה טובה שלא תהיה אישה מעצבנת בקהל שלא יתפוס אותך שוטר וגם אם זה הבחור ישיבה שלך עם הקרוס הקרועים שלו מהספה כאילו

אמה בהצלחה

חיים את החיים שלנו יחד וזה דברים פשוטים זה פשוט אז רגע למחרת שאני חוזרת בלילה בדרך כלל והם היו ישנים וגם היום שהם גדולים כל אחד מעניין בסוף הוא את עצמו כן אמא איך הייתה הברכה שלי ואז אני אומרת לליבי נגיד כן יואו כל הזמן אני הפריע ולא היה לה מנוח ותפס אותך שוטר וילדים צריכים מאיתנו דברים כל כך פשוטים כשאני מסתכלת על הספר אתה רואה כל הספרים זה עם פרחים נכון

נכון כל הספרים פרחים שאני אני כוטפת או קונה במשתנה מיוחדת שושי סירקיס המעצבת קריכות שלי מצלמת כל פעם אנחנו קצת בוחות קצת שרות

ומייצרות קריכה כל פעם בצבע אחם עם הרבה אמירה סודית אבל הפעם בגלל שישראל היא הדבר הכי אהוב בעולם

זוכרת את זה אה

לגמרי

אז ממש כמה דקות יום לפני שירד הספר החדש לדפוס כן

אמ נחספתי ששי סיפרה לי על מיזם שנקרא אות חיים כמו שזה נשמע

מי שרצה מה

ילדים היקרים שנהרגו בשבעה באוקטובר ובימים אחר כך א חיילים אנשים לקחו את כתב ידם ויצרו מזה פונטים כן זה עולם הומלוא אקס צה על האור ופשוט בחרתי את כתב ידו של סרן איטן פיש. זה כתב היד שלו גם זה. אז זהות של חיים וואו

מאנשים שכבר לא נמצאים פה. גם בחוברת רוצו לחבק את הילדים שלכם וגם בספר פשוט אמ יותר מזה. אני חיכיתי לרגע שאני אצלצל להורים שלו ועשיתי את זה. יואו, הם כל כך שמחו וצאת כשאמא שמחה וכשכשילד שהוא כזה אוצר אחר כך למדתי על הדמות שלו של איתן כזה אדם מדהים ואפילו השם הזה איתן הוא אחד השמות של אברהם אבינו קראו לו איתן האזרחי כי היה לו כוח לראות את הכל יחד אז כל פעם שאני חותמת כל פעם שאני רואה את הכתב של איתן אני אומרת וואו זה לא סוף הסיפור והעם שלנו ואנחנו גדלים כל הזמן ואנחנו כותבים את עצמנו ואנחנו כאלה מקסימים אז א לעילוי נשמתו

של סרןפיש

וואו תודה אפרט היקרה תודה רבה לך אני כל כך מעריכה שהגעת אליי תודה שז

ויש לנו עוד כל כך הרבה על מה לדבר אני אוהבת אותך מאוד מאורים גם אני מותה