מה בורא עולם רוצה ממני? - הרב אליהו עמר HD (עם כתוביות בעברית)

ערב טוב לכולם. אנחנו בעזרת השם במסגרת השיעור הזה ננסה קצת להתחקות אחר איזושהי נקודה שמאפיינת את המהות של העם היהודי. אחד הדברים שבעם ישראל עושים את זה מתוך שמחה הוא מצוות ברית מילה. ברית מילה היא אירוע משמח. לא משנה כמה מדובר באנשים דתיים יותר או דתיים עוד יותר או לא דתיים בכלל, ברית מילה, מזמינים אולם, כולם מגיעים, יושבים על רבע עוף, מחייכים, מבסוטים ושמחים. העניין הוא, מניין מגיעה השמחה הזו? מה העניין באמת שגם שמחים? הרי התינוק עצוב. לתינוק זה כואב. וכולם עושים בשמחה. אם היו שואלים אותי: מה לדעתך המצווה הראשונה שעם ישראל יוריד? הייתי אומר: ברית מילה. ברית מילה היא אחד הדברים הראשונים, שזה

יגידו: שמע, זו מצווה שלא כל כך מתאימה לנו. והנה, דווקא את המצווה הזו, עם ישראל שומר עליה בקנאות ובשמחה. אנחנו בעזרת השם הערב הזה ננסה להתחקות קצת אחרי ענייני ברית המילה, כמה דברים מאוד מעניינים. אתם יודעים שכתוב, יש פסוק שאומר: "כי עליך הורגנו כל היום." "עליך הורגנו כל היום". מה זה "עליך הורגנו כל היום"? גמרא במסכת גיטין. "עליך הורגנו כל היום" זו מצוות ברית מילה שניתנה ביום השמיני. אומרת הגמרא שיש תינוקות שמתים מזה, לא כולם, אבל יש תינוקות שיכולים למות מזה. אז אם אפשר למות מברית מילה, הרי אתם יודעים שפיקוח נפש דוחה את כל התורה כולה. אז אם זה ככה, למה על ספק פיקוח נפש שמתעורר כאן לא אומרים:

שמע, אסור לעשות את המצווה הזו, כי חס וחלילה אתה יכול להסתבך עם עניין של פיקוח נפש? מה תגיד? רוב התינוקות - זה עובר בסדר? יש רק מיעוט של תינוקות שיכולים להיפגע. אתם יודעים שבפיקוח נפש לא הולכים אחר הרוב. פיקוח נפש, גם אם זה מיעוט, חוששים. אז אם זה ככה, נפתח עם השאלה: איך עושים היום ברית מילה? הרי אם הגמרא אומרת שעל ברית מילה אפשר חס וחלילה למות, אז אם אנחנו עושים ברית מילה, אנחנו חלילה יכולים לסכן את התינוק. ופיקוח נפש דוחה את כל התורה כולה. ואל תגיד לי רוב התינוקות זה עובר בסדר, כי בפיקוח נפש לא הולכים אחרי הרוב. אנחנו ננסה לברר את הנקודה הזו. עוד דבר בדמות המיוחדת של אברהם אבינו. אברהם

אבינו, רבותיי, היו לו שני אירועים. היו לו עשרה ניסיונות. את עקידת יצחק, זה המפורסם ביותר, אבל היו לו ניסיונות לא פשוטים בכלל. בתחילת הדרך, הוא לא נולד בבית המדרש, אברהם אבינו נולד בבית של תרח, ותרח היה גדול מוכרי העבודה הזרה, המפיץ הגדול. הוא היה עושה סמינרים, סוף שבוע, איך להשתחוות לעבודה הזרה. והיה מצליח. הייתה לו חנות רווחית מאוד. הוא היה שם שר אצל נמרוד, ובבית הזה גדל אברהם אבינו. ואברהם לא הכיר את בורא עולם והוא התחיל לחפש בדעתו. בקיצור, הרמב"ם כותב שם שבגיל 40 ידע באמת מי זה בורא עולם ואת כל המערכת כולה וחזר בתשובה שלמה והפיץ את האמונה בבורא עולם. רבותיי, לאברהם אבינו היו שני ניסיונות

מאוד מרכזיים. אחד לא מוזכר בכלל בתורה. השני, נתנו עליו פוקוס בהרחבה גדולה מאוד. הניסיון שלו מוזכר בתורה, זה כולם יודעים, הניסיון של אור כשדים. נמרוד אמר לו: לך תעבוד עבודה זרה. הוא אמר לו: את מי נעבוד? הוא אמר לו: תעבוד את האש. האש היא אלוהים חזק. אש שורפת הכול. אמר לו אברהם אבינו: אם אני חושב עוד טיפה, נראה לי כדאי לעבוד את המים, למה? המים מכבים את האש. אמר לו: בוא נעבוד את המים, העיקר שתעבוד. בוא נעבוד את המים. אמר לו: אבל אתה יודע? במחשבה שלישית נראה לי שכדאי לעבוד את העננים, כי העננים מורידים את המים. אז אולי כדאי לעבוד את העננים. אמר לו: בוא נעבוד את העננים. אמר לו: תראה, במחשבה רביעית,

אני חושב כדאי את הרוח. אתה רואה את הרוחות איך הם מזיזים את העננים מפה לשם? הרוח, הרוח זה אלוהים חזק. אמר לו: תשמע, חביבי, לא רוח ולא עננים ולא מים. קדימה, תשתחווה לאש. אם לא, האלוהים שלי שורף אותך. אני עושה כבשן גדול ונזרוק אותך. ואם אתה חושב שהאלוהים שלך חזק יותר מהאלוהים שלי, בוא נראה איך אתה מתמודד. וכך זה היה הסיפור שממנו התגלגל הסיפור של כבשן האש. רבותיי, זה לא מוזכר בתורה. יש לנו את זה במדרשים, אבל בתורה עצמה, אין שום זכר לסיפור המרשים שזרקו את אברהם לכבשן האש ואז כתוב שהמלאך גבריאל... יש לכל כוח בבריאה מלאך שאחראי עליו. גבריאל הוא המלאך, זה גבורות. אש זה שייך לגבורה. גבריאל הוא המלאך

שאחראי על כוחות האש. אמר המלאך גבריאל: אני יורד ואני הולך לצנן את הכבשן. אמר הקב"ה: תניח. אברהם יחיד בעולמו, אני יחיד בעולמי. נאה ליחיד שיהיה עם היחיד. אני יורד לאברהם אבינו. ואז הקב"ה שמה צינן לו את הכבשן. סיפור כל כך מרשים. איך התורה מדלגת על זה? היה צריך לתת לזה פרק שלם בתורה. לקרוא, ככה כמו שאומרים, לגלגל את הסיפור טוב. מה, אנחנו צריכים איזה רמז? כתוב: "וימת הרן על פני תרח אביו." זהו, זה המקור לסיפור של אור כשדים. הרן היה אח של אברהם אבינו, הרן היה אבא של שרה. שרה אמנו - אבא שלה זה הרן. אברהם התחתן עם אחיינית שלו. שרה הייתה בת אחיו. לוט היה אח של שרה. מילכה, שהיא אימא של רבקה, מילכה הייתה

גם הבת של הרן, היא אחותה של שרה. אז זאת אומרת, הם שמה משפחה מאוד קרובה. הרן, אח שלו, כתוב שהוא מת על פני תרח אביו. אז שם מסביר המדרש מה זה היה? כשזרקו את אברהם, שאלו את הרן, אמרו לו: תגיד לי, מה אתה, מי האלוהים שלך אתה? אז הרן, אולי זה לא מתאים להגיד את זה כל כך, אבל היה פוליטיקאי. הוא אמר לו: אתה יודע במי אני מאמין? במי שמנצח. מי שמנצח, אני איתו, מי שלא- לא. אין מה לעשות, ככה זה. אמר הרן: אני ממתין על הגדר. אם אברהם נשרף - אין כמו האש, ואם אברהם יוצא מהסיפור חי - אני אגיד: נו, מה? מה חשבתם? האלוהים של אברהם הוא חזק יותר מהאש. ואברהם יצא חי. ואמרו לו כולם, שמו לו את המיקרופונים, כל התקשורת:

הרן, אח שלך יצא מכבשן האש. מה קורה איתך? עם מי אתה? במפלגה של מי? של נמרוד או במפלגה של אברהם? אמר להם: פשוט, במפלגה של אברהם. אברהם זה אח שלי. אחים לא עוזבים, זה לא משנה. אמרו לו: זה ככה? בוא נבדוק אותך. קשרו אותו. אי אפשר היה להתקרב לכבשן. אומר המדרש: שלחו אותו כמו טיל, שיגרו אותו באוויר. הוא לא הגיע לכבשן, הוא נשרף באוויר מהחום של הכבשן. וימת הרן על פני תרח אביו באור כשדים. כולם היו שמה. אברהם יצא, הרן נשרף. למה? כי אברהם אבינו האמין באמת. הרן האמין באברהם, לא האמין באמת. אז לא היה מי שיציל אותו, חוקי הטבע פעלו עליו. רבותיי, כזה סיפור מרשים מפספסים לנו אותו? כתוב, כתוב קצת בתורה, תביא לנו

סיפורים כאלה, אלה סיפורים חזקים. מיד לאחר מכן ישנו סיפור אחר - זה כן מקבל פוקוס גדול, שאברהם עוזב את אור כשדים ונוסע לארץ ישראל ומשם הוא מתגלגל למצרים. אגב, כמה זמן הוא היה במצרים? לקחו במצרים את שרה. שם כתוב שהוא החביא אותה בתוך תיבה ותפסו אותה. המדרש גם כותב שהוא מרח לה את הפנים בצבע שחור כמו כושים שלא יתלהבו, וזה לא עזר כלום. בקיצור, "ויהללו אותה אל פרעה." אז הביאו אותה לפרעה. וכמה זמן היא הייתה בבית של פרעה? שישה חודשים. שישה חודשים פרעה מקבל נגעים ולא תופס את הקטע. לא יודע, התחילו דברים להשתבש בבית, הוא התחיל... נפל פה, נחבל שם, שישה חודשים. והוא הפך את אברהם להיות המשנה למלך. אחרי שישה

חודשים התברר שהסיפור לא נכון והוא לא אח שלה, הוא בכלל בעלה. בסוף הוא שחרר אותו ברכוש גדול. והתורה מספרת את זה בהרחבה מאוד מאוד גדולה, "לך לך מארצך וממולדתך." אחרי זה ברית מילה יש לנו בפרשת השבוע. למה סיפור כל כך יפה כמו הסיפור של הכבשן - מדלגים לנו עליו? רבותיי, יש לנו כאן יסוד גדול מאוד, יסוד עצום בעבודת השם. כל מי שבעזרת השם רוצה לעלות על המסלול, שייקח את הרעיון הזה של "לך לך מארצך" ואיתו יתקדם בעבודת השם. תשמעו, לקפוץ לכבשן האש זה יפה מאוד, אבל זה אירוע חד פעמי. פעם אחת קופצים לאש, זהו, נשרפת על קידוש השם. זה נקרא אדם שהוא מקדש שם שמיים, נשרף על קידוש השם. אשריו ואשרי חלקו לחיי העולם הבא.

אם עמדת בניסיון, כמה זמן זה לוקח? עשר דקות-רבע שעה? עמדת בניסיון - זכית בגן עדן. התורה אומרת: אנחנו לא מחפשים כאלו שימותו על קידוש השם, אנחנו רוצים יהודים שיחיו על קידוש השם. "לך לך מארצך וממולדתך", שישה חודשים אברהם אבינו לא יודע מה יהיה שם עם הפרעה הזה? לקח לו את אשתו. כן יחזיר אותה, לא יחזיר אותה. בוא נראה אותך דבק בבורא עולם שישה חודשים כשיש לך סימני שאלה מכל הכיוונים, שבורא עולם אומר לך: לך, יהיה בסדר, אני אעשה אותך גדול, אני אברך אותך, אתה תהיה עשיר, יהיה לך את הכול. לא היה לו מה לאכול. הגיע לארץ המובטחת, יורד למצרים, לוקח הלוואות בדרך. לא היה לו כסף, לוקח הלוואות. אחרי זה כשהוא חזר הוא

פרע חובות. זו עבודת השם, לראות אותך מתמודד בקושי ולראות אותך מתמודד בניסיונות. ואם את זה, אומרת התורה... זה אני רוצה להדגיש לך. הסיפור של הכבשן הוא יפה, זה הרואי, זה חד-פעמי. עזוב, אנחנו רוצים שתחיה על קידוש השם. ופה נמצאת העבודה שלנו, ביום-יום, בשוטף, בהתמודדויות, בקשיים, שם תכניס את בורא עולם. כי פעם אחת לעשות משהו קידוש השם, זה יפה, אבל זה חד-פעמי. בוא נראה אותך באופן קבוע. היה איזשהו יהודי אחד שעבד... הרב זילברשטיין סיפר את הסיפור הזה. הוא עבד באחת מחברות קופות החולים, והתפקיד שלו היה לעשות הפצה. הוא היה מעביר שם בסבב בין הקופות, היה לו רכב שמעביר תרופות ממקום למקום. עכשיו, הוא היה מתחיל

את יום העבודה שלו ב-06:00 בבוקר ומסיים אותו בשעות אחר הצוהריים המאוחרות. אתם מבינים מה זה להיות 12 שעות על הכביש? אתה חוזר, אתה רואה רק גלגלים, מכוניות ופנסים. אין לך כוח ללמוד, אין לך כוח לשום דבר. אז הוא בא לשאול את הרב זילברשטיין בכולל שלו, ב"בית דוד" בחולון. הוא בא לשאול אותו. אמר לו: כבוד הרב, אני רוצה ללמוד תורה, אני אוהב תורה, אבל אני לא יכול. אולי כבוד הרב, נעשה הפסקה. אני עושה קו. כנראה זה מתחיל מאזור הצפון לדרום או משהו כזה. יש לי איזה קו מסוים שאני עושה אותו. אני יכול לעצור. במקרה הזה שם הוא דיבר, יש לו נקודה באזור מודיעין עילית, זה אזור מאוד מאוד עם בתי כנסת ובתי מדרש. אני יכול

לעשות שם איזו הפסקה, לחטוף איזה שיעור תורה כמו שצריך. אף אחד לא ישים לב. ואני אמשיך הלאה את הסבב של ההפצה. איחור של שעה. אבל אני אקח את השיעור ב-12:00 בצוהריים. זה זמן טוב, אני עוד רגוע. אני מגיע בסוף היום, רוצה ללמוד - לא יכול, אני נרדם על המקום. אגב, אמרתי לכם את זה, אני חושב כמה פעמים, שגם אם בן אדם אין לו כוח ללמוד והוא בא לשיעור תורה ונרדם כי הוא באמת כבר מאוד מאוד עייף - תבוא, תבוא, תישן פה בבית מדרש, זה עדיף. למה? שני דברים: קודם כול, בבית רואים שלימוד תורה זה דבר חשוב. הנה, אבא מגיע אחרי יום, לא משנה איזה יום, הוא הולך לבית המדרש. הם לא יודעים מה אתה עושה: נרדם, קם, ישן, מבין, לא

מבין. הם מבחינתם - אבא מוסר נפש ללמוד תורה. זה קודם כול, חינוכית זה טוב. אתה לא יכול לדעת באיזה צומת הילד שלך יהיה, באיזה קטע פתאום בחיים הדמות שלך, שמגיעה ככה תשושה ועייפה, טועם איזה משהו ורץ ללמוד, איך זה יעזור לו באיזושהי התמודדות. זה דבר ראשון, זה עניין חינוכי. אבל דבר אחר, גם אם אדם לא כל כך הבין ולא בדיוק היה בעניין, אבל עצם זה שהנשמה שלך נחשפה, ואם אדם נרדם, אז כתוב שגם אלה שישנים, גם זה רווח. אומרת הגמרא במסכת כתובות: "כי טל אורות טלך וארץ רפאים תפיל." אומרת הגמרא: על איזה טל מדברים? אומרת הגמרא: טל תחיית המתים. שהקב"ה עתיד להחיות את המתים עם טל. איזה טל זה? איפה קונים את הטל הזה?

איפה הוא יורד? אומרת הגמרא שזה מאותם אלו שבאו ללמוד בשיעור תורה ולא הצליחו, נרדמו, היה קשה, היו עייפים, ויצא להם רוק. לפעמים אדם נרדם אז יוצא לו כמו איזה ריר כזה מהפה, יוצא לו רוק. את הרוק הזה, כמובן הרוחני, כן? לא הרוק הגשמי, את הכוח הרוחני של הרוק הזה. זה כאילו אדם מותש ובכל אופן בא ללמוד. לוקח הקב"ה את הרוק הזה ומזה הוא עושה טל של תחיית המתים. אז במילים אחרות, אם אדם לא הגיע לשיעור תורה, אז אולי הוא מקסימום נרדם, אבל אין לו על זה שכר. אם אתה היית מגיע לשיעור תורה, על הרוק הזה אפילו היית מקבל שכר. בקיצור: בשיעור תורה תמיד אתה מורווח. או שאתה מבין ואתה יוצא וחינוכית זה טוב, וגם אם לא, גם אם

הכול לא בסדר, אבל לפחות יש פה טל של תחיית המתים. אז אברהם אבינו סימל בעבודה שלו, סימל את העניין של דבקות. אז אמר אותו יהודי: אם זה ככה, אני רוצה לפחות שתהיה לי איזו שעה לימוד תורה במהלך היום. אז אמר לו הרב זילברשטיין: זה אסור. אם אתה מחויב לחברת ההובלות שמה בהפצה, אסור לך לעצור באמצע יום העבודה ולקחת איזה... ככה איזה חופש. אז מה אני עושה? אמר לו: אני לא יודע. תתפלל לקב"ה שייתן לך אפשרות לשבת וללמוד. שבועיים לאחר מכן הוא הופיע בכולל. הוא אומר לו: כבוד הרב, באתי ללמוד, אברך מן המניין. מה, עזבת את העבודה? -לא, התפילה התקיימה. מה זה התקיימה, התגשמה חבל על הזמן. -מה קרה? פיטרו אותי. פיטרו אותי. זה

עבד טוב מדי, התפלל, זה עבד טוב - שלחו אותו מהעבודה. מה אני אוכל עכשיו? מה יהיה לי לאכול? למה התפללתי בכלל? הוא אומר לו: מה קרה? אז הוא סיפר לו שהוא הגיע למודיעין עילית, הייתה לו שם הפצה. יש שם רחוב, מי שמכיר, שם יש את קריית ספר, זו שכונה אחת, וברכפלד זו שכונה שנייה. השכונה השנייה, ברכפלד, נמצאת על רכס. עכשיו, הוא הגיע לקופת חולים להוריד להם את התרופות, הוריד את הסחורה. כשהוא יוצא החוצה, יוצא החוצה - אין רכב. מה זאת אומרת אין רכב? אולי גנבו אותו. אבל הרכב מאובטח, זה עם איתוראן וזה, אין רכב! הוא היה בהלם. תוך כמה רגעים העלימו את האוטו. הוא מסתכל לכל הצדדים, פתאום הוא רואה בתחתית הרחוב - זה רחוב

עלייתי כזה, הרכב שלו הידרדר עד תחתית הרחוב. הוא לא יודע עד עכשיו איך זה קרה. אולי עם ההנדברקס. בקיצור, הידרדר, נתקע באיזה קיר ונבלם. חס וחלילה, חס ושלום, הוא אומר: אני לא רציתי לדמיין אם היה ילד, או אדם מבוגר שלא שם לב או משהו כזה, מוות בטוח! ברוך השם, לא קרה כלום. זה רק איזה נזק לרכב. טוב, כמובן הביאו גרר והכול. הוא אומר: למוחרת הוא קיבל שימוע. ישב שם עם קבוצת ההנהלה, אמרו לו: תראה, אתה עובד טוב ועובד מסור ועובד נאמן ועובד מוצלח, ולך הביתה כי אנחנו לא יכולים לתת לך להחזיק הגה בידיים. אתה יכולת לגרום אסון. אתה יודע אילו תביעות היו לנו? אם אתה... מה זה לרדת והרכב מידרדר עד למטה? לך הביתה. "אז

הנה", הוא אומר לו. כבוד הרב, אתה מבין? יש לי עכשיו הרבה זמן ברוך השם, אני יכול לשבת וללמוד. איפה הספרייה פה? אני רוצה לפתוח ספר וללמוד. התפילה התגשמה כמו שצריך. אמר לו הרב זילברשטיין: בעזרת השם, "תהיה לך פרנסה טובה וגם תוכל לשבת וללמוד והכול יהיה בסדר. עובר חודש, הוא בניסיון, חודשיים, הוא בניסיון. אין כסף. שלושה חודשים, אף אחד לא קורא לו. והוא בבית המדרש מאמין: ריבונו של עולם אתה תשלח לי את הפרנסה שלי. עמד בניסיון. הוא אומר: אחרי שלושה חודשים הוא מקבל שיחת טלפון מההנהלה: קוראים לך בחזרה. בוא. תבוא עוד פעם. הוא מגיע, יושבים כל החבר'ה שוב פעם. כמו אלה שזרקו אותו, עכשיו מקבלים אותו ואומרים לו את

המשפט הבא, שימו לב, אומרים: אין נהג מצטיין כמוך. בחודש הראשון הבאנו נהג, רק המהירות שהוא נסע והדוחות שקיבלנו עליו - בלגן, פיטרנו אותו על המקום. הוא לא יכול להיות אחראי. הנהג השני היה מאוד איטי. במקום לגמור את סבב ההפצה, הוא בקושי עשה חצי. הנהג השלישי היה רמאי, היה אומר לנו שהוא הולך ועושה הפצה, היינו רואים עם האיתוראן, עם הגי'.פי.אס, עם האמצעים, הוא עומד על שפת הים. הלך לתפוס שמש. זה אדם לא אמין. בקיצור, אדם אמין, ישר, ומוצלח - יש רק אותך. אבל יש לנו בעיה איתך, אתה לא יודע להחזיק הגה. אנחנו מפחדים, אני לא יודע מה, בפעם הבאה אתה תעשה לנו איזו בעיה. אבל אתה אדם נאמן. אז מה עושים? אמרו לו: אתה

חוזר בחזרה לעבודה, אנחנו שמים לך נהג שינהג לך. מה לעשות, לא סומכים עליך, אבל אנחנו רוצים שאתה תהיה שם בטנדר. הוא אומר: כבוד הרב, המשכורת אותה משכורת, יש לי נהג צמוד, בא, לוקח אותי בבוקר מהבית. הוא אומר: סידרתי שם בטנדר ספרייה של ספרים. הוא אומר: אני יושב כל היום בכיסא, יושב, לומד, מזגן ככה כמו שצריך עד שמגיעים כל פעם לנקודה אחרת, וההוא נוהג לו כל היום. הוא אומר: הנה, עמדתי בניסיון. לא נפגעה לי המשכורת, קיבלתי לימוד תורה כמו שצריך והכול בסדר. זה נקרא לחיות על קידוש השם. אבל כדי לחיות על קידוש השם, אתה צריך לעבור שער, שער של ניסיון. והקב"ה ניסה את אברהם, לא ניסיון אחד, כמה ניסיונות. הניסיון של

לזרוק לאש זה יפה, אבל זה לא בשבילנו. צריך את זה, כן? אבל זה לא בשוטף, זה לא ביום-יום, לכן זה מוזכר ברמז. את הדברים של היום-יום, פה הקב"ה בא ואומר: אני אתן לך את זה עם דגש, עם הכוונה. הדבר הנוסף, רבותיי, זה ברית המילה. עם זה אנחנו פתחנו. אני חוזר שוב פעם על השאלה של החת"ם סופר. החת"ם סופר שואל למעשה שתי שאלות. שאלה ראשונה, אומר החת"ם סופר: ברית מילה, אם יש בה חשש של פיקוח נפש, למה אנחנו עושים ברית מילה? זו בעיה מאוד רצינית, הרי אתה יכול לסכן את התינוק. שאלה שנייה, רבותיי, שואל החת"ם סופר: כתוב שאברהם אבינו קיים את כל התורה כולה, "עקב אשר שמע אברהם בקולי." אברהם אבינו קיים את כל התורה כולה.

שואל החת"ם סופר: למה הוא לא קיים את מצוות ברית המילה? הוא היה צריך לקיים ברית מילה. ברית מילה הוא לא קיים. אם אתה מקיים את כל התורה כולה, כבר היית צריך להיות אחרי ברית מילה. אלא מה, כיוון שברית מילה זו מצווה חד פעמית, אז הוא אמר: אני אמתין עד שיצוו אותי, כי אם אני אעשה לפני כן ברית מילה - כשיגידו לי תעשה, כבר עשיתי. שבת, למשל, אני יכול לשמור שבת. כשיגידו לי עכשיו: אתה חייב לשמור שבת, אז אני עושה את השבת הבאה מתוך חובה. לא קרה שום דבר. אבל ברית מילה זה חד-פעמי, ואם עשית את זה פעם אחת - נגמר. אז התשובה הזו היא תשובה טובה, אבל היא לא בדיוק מספקת. למה? כי כידוע שאפשר לעשות הטפת דם ברית. אז שיצוו

אותו, יעשה הטפת דם ברית. מה הסיפור הגדול? אתה יכול להרוויח גם לא-מצווה וגם כן-מצווה. למה אברהם אבינו לא קיים את מצוות ברית המילה? התשובה לדבר היא נמצאת בשני הדברים. זה ייתן הסבר למה אנחנו עושים ברית מילה למרות הסכנה, וזה ייתן הסבר למה אברהם אבינו לא עשה ברית מילה עד שלא ציוו אותו. אגב, אני רוצה לציין פה במאמר מוסגר ש"הפרקי דרבי אליעזר" כותב בפרק כט, שאברהם אבינו לפני שהוא עשה לעצמו ברית מילה, הוא עשה הרבה בריתות לכל העבדים שלו, לכל זה. כל מי שהוא מל אותו - נפטר. אפילו ענר ואשכול. היו לו שלושה חברים: ענר, אשכול וממרא. אפילו ענר ואשכול, הוא עשה להם ברית מילה והם נפטרו. לא תמצאו אותם יותר בספר

התורה. אחרי זה כתוב: "וירא אליו ה' באלוני ממרא", ממרא נשאר. אבל ענר ואשכול מתו. זאת אומרת, ברית המילה הזו היא הייתה באמת קטלנית. אז איך באמת זה עבד? אז תשימו לב טוב: יש כאן נקודה שבגללה אברהם אבינו המתין. שני הדברים יושבים ביחד. בעיקרון ברית מילה היא ניתוח לכל דבר ועניין, זו פעולה כירורגית והיא יכולה לסכן חיים. בוודאי שהיא יכולה לסכן חיים, "כי עליך הורגנו כל היום." אבל ברגע שהקב"ה ציווה לעשות ברית מילה, הכוח של המצווה מגן על הילדים. זאת אומרת, שימו לב טוב, ברית מילה לכשעצמה... עכשיו יבוא איזה גוי, יגיד: "אני עושה ברית מילה" - הוא מסכן את עצמו. אבל אם אתה יהודי, עושה ברית מילה, ברית המילה שלך,

יש לך זכות של מצווה והמצווה שומרת עליך. אמר אברהם אבינו: אם אני ארצה לעשות עכשיו ברית מילה לפני שהקב"ה ציווה אותי, אני כמו כל בן אדם, אז אני מסכן את עצמי. ואנחנו יודעים שפיקוח נפש דוחה את כל המצוות של התורה - אני לא יכול לעשות. ברגע שהקב"ה אמר לו: עכשיו תעשה, אמר אברהם אבינו: עכשיו אני מצווה, עכשיו יש לי את המטרייה הזו שמגינה עליי, שזו המצווה." אומר החת"ם סופר: ותראה ראיה, קח אלף ילדים, תעשה להם ברית מילה. במי נתקלתם? באיזו ברית מילה נתקלתם שקרה משהו לתינוק? אין. ועושים את זה בשטח, בשטח פתוח, באיזה בית כנסת, לא מקום סטרילי, שום דבר. לא קורה לילדים כלום. למה? כי המצווה הזו מגינה על התינוק. זו

מצווה שמגינה עליו. כיוון שהיא מגינה, אז לכן הדבר הזה, יש בו כביכול מבחינתנו "כי עליך הורגנו", אבל בפועל אף אחד לא מת מהמצווה הזו. כיוון שאברהם אבינו קיים את המצווה הזו מתוך שמחה, אז גם עם ישראל עד היום עושה את זה מתוך שמחה. מילא אנשים שומרי תורה ומצוות, אתה אומר בכל דבר הם שמחים: הוא הולך, קונה לולב - שמח. הולך, אופה מצות - שמח. הולך, עושה ברית מילה - הוא גם שמח. אבל תסבירו לי, אדם שלא שומר מצוות, אדם שרחוק, על מה אתה שמח? עושים, אני הגעתי לאיזו ברית, אולי היו שם 500 איש. אולם ענק. מלא אנשים, מלא זה... אלה לא היו איזה אנשים מדקדקים במצוות במיוחד, כולם באו, כולם אכלו, הכול היה בסדר. חגגו

ושמחו. על מה אתם שמחים? שיש פה איזה תינוק שסובל? אלא כיוון, זה באמת, המצווה הזו הרמב"ן כותב עליה שהמצווה הזו היא מצווה כמעט בלי בחירה. יש בחירה, יש כאלו... אתה יכול להגיד "אני לא עושה," אבל היא כמעט מצווה לא-בחירית, המצווה הזו של ברית מילה. עושים אותה מתוך שמחה והיא כמעט נטולת בחירה. ולמה? ולמה? כיוון שהזכות שלנו על ארץ ישראל, "ועתה את בריתי תשמור ונתתי לך ולזרעך את ארץ כנען," הזכות שלנו על הארץ, כרטיס הכניסה לארץ ישראל, זה ברית המילה. אומר הרמב"ן בספר יחזקאל על הפסוק: "וגם את בדם בריתך שילחתי אסרייך מבור- " אומר הרמב"ן: לעתיד לבוא עם ישראל, זה לא להאמין, זה נכתב לפני 750 שנה. לא היה מושג כזה

בן אדם לא דתי. אין דבר כזה. היו מומרים אחד, שניים, שהמירו דתם והפכו להיות נוצרים. אבל כל הציבור היהודי, מה זאת אומרת יהודי ולא שומר מצוות? לא היה דבר כזה. אומר הרמב"ן: באחרית הימים עתיד לקום דור שלא יהיה בידם מצוות. תהיה להם רק מצווה אחת - ברית המילה. ובזכות המילה הזו שילחתי אסרייך מבור. זה מה שיוציא אותנו מהגלות ויכניס אותנו לארץ ישראל. זה נכתב לפני 750 שנה. כמו דברי נבואה, לא להאמין. היום אתה רואה את זה בחוש. עם ישראל עולה מהפזורה. הרבה מאוד עזבו את הדרך. ב-150 שנה האחרונות, כל עניין ההשכלה, יותר באירופה, פחות בארצות המזרח. אבל גם בארצות המזרח, צפון אפריקה, סבלו קשות מבתי הספר של ה"אליאנס"

ועוד. היו כאלה מקומות שפשוט הילדים שגדלו שם לא ידעו בין ימינם לשמאלם. זה פגע במרוקו, באלג'יר, בלוב. הם פגעו בכל המקומות של צפון אפריקה. באירופה נתנו מכה קשה, אבל גם בארצות המזרח זה פגע. רבותיי, הדבר הזה מביא את עם ישראל לכך שהוא עוזב הרבה מצוות. אבל יש מצווה אחת, שעל המצווה הזו שומרים באדיקות ובקנאות, זו מצוות ברית המילה. אתה יודע למה? כי זה כרטיס הכניסה שלך לארץ ישראל, לגאולה השלמה. לכן עם ישראל עד היום עושה ברית מילה ועושה אותה מתוך שמחה. ישנו ספר, ספר זיכרון, שהוציאו אותו 100 שנה לפטירתו של החת"ם סופר. "חיי משה", כמדומני, קוראים לספר הזה. בספר הזה הוא מביא סיפור מדהים שקרה עם החת"ם סופר

בעניין ברית המילה. ראיתי את זה לא בספר עצמו המקורי, ישנו ספר אחר, מאוד מעניין, קוראים לו "אוצר פלאות התורה." כל הדברים המוזרים, המוזרים שנמצאים בתורה. אז הוא, המחבר, עשה את זה ביד אומן. הוא פשוט ליקט כל מיני דברים ככה מאוד מאוד ייחודיים על פרשת השבוע. הוא קרא לזה "אוצר פלאות התורה," למה, כל חידוש אתה מרים גבה, אומר: וואי, וואי. זה היה כאילו המוטו שלו, הרעיון הזה. אגב, אמרנו את זה בכמה פעמים, שם הוא מספר מה הביא אותו לכתוב את הספר. הוא יהודי מארצות הברית. הוא גר... בן דורנו. הוא מספר שמה שהביא אותו זה שפרצו אליו הביתה כמה שודדים ערב אחד, קשרו אותו ואת אשתו ופשוט התחילו לחפש כסף בכל הבית. הוא

אומר: הם פחדו שהם ירצחו אותם. והוא אומר: באותו רגע... הוא אומר: היו לי כל מיני כתבים וזה שכתבתי. הוא ליקט הרבה שנים. הוא אומר: אמרתי, ריבונו של עולם, אם אתה מציל אותי מהשודדים האלה שמה שלא יזיקו ולא יעשו חלילה פגיעה בנפש, אז אני מתחייב להוציא את הספר. זה לא להאמין כמה הקב"ה אוהב את התורה של עם ישראל. אתה רוצה ללמוד - אני אסדר לך את העניינים. הוא אומר: פתאום היה שם איזה משהו, בלגן, צעקות, קריאות, הופ, הם התקפלו וברחו. הוא אומר: הגיעה משטרה, שחררו אותם והכול. הוא אומר: ואני נדרתי מהמקרה הזה שאני מוציא את הספר. אז הוא הוציא כבר שלושה, ארבעה כרכים, אני חושב. הוציא על הסדרה הזאת. מאוד יפה. שם הוא

מביא את הסיפור הזה, סיפור מאוד מאוד ייחודי. הוא אומר שהייתה עיירה קטנה ליד פרשבורג. פרשבורג זו הייתה העיר המרכזית, עיר הבירה שם, בהונגריה, עירו של החת"ם סופר. ולידה הייתה איזושהי עיירה קטנה, ליד פרשבורג. היה שם רב של העיירה, המוהל ועוד. היה איזשהו גוי הונגרי שרצה להתגייר. אז עשו לו את הטקס הרגיל. שלחו אותו, אמרו לו "לא," והוא רצה, ועוד פעם "לא" ו"תלמד קצת" ובחנו אותו. בקיצור, אחרי איזה שנתיים של טרטורים, הבן אדם גילה עקשנות יוצאת מגדר הרגיל, רוצה להיות יהודי. אמרו לו: אם זה ככה - מקבלים אותך. ואז קבעו לו תאריך גרות, טבילה, מילה. עשו לו ברית מילה. הוא היה קצת מבוגר. חזר הביתה, התחיל החום שלו

לטפס. הבן אדם רועד במיטה, המצב מתחיל ללכת ולהידרדר. הוא לא מתאושש מהברית הזו, וכולם נכנסו לפאניקה. למה? כי המשפחה טענה שהיהודים שמה רוצים לחסל את אבא שלהם. הם כבר שנתיים אומרים לו: לך, בוא, לך, בוא, לך, בוא. ראו שזה אחד שהוא משגע את השכל. אמרו לו: בוא, בוא, בוא, בוא. נעשה פעם אחת איזה דבר, נפצע אותו בצורה כזו שהוא ימות. אז היהודים רוצים לחסל את אבא שלנו. וברגע שזה יצא, זה היה כמו אש בשדה קוצים. התחיל בלגן, ואז כולם נכנסו ללחץ. הרב אמר: אני לא יודע מה לעשות, אני הולך לחת"ם סופר. נסע לפרשבורג. הגיע לחת"ם סופר, סיפר לו את הסיפור. החת"ם סופר שמע את זה, התחיל לנזוף בו, אמר לו: תגיד לי, איזה מין

חוסר אחריות. מוהל מביאים לתינוק קטן, אבל כשמגיע בן אדם מבוגר, צריך להביא מישהו יותר מקצועי. לא כל אחד יכול לעשות ברית מילה. צועק, צועק. אומר לו: כבוד הרב, בסדר, אז מה עושים? אמר לו: אין מה לעשות. הדבר היחידי שאתה יכול לעשות זה שתלכו כפרה על כל תושבי העיירה. מה זאת אומרת? הוא אמר לו: קח את הגוי הזה, את היהודי הזה שגיירתם אותו עכשיו, תעמיס אותו על העגלה, תיקח את המוהל ביחד איתך, תעלה גם אתה על הכרכרה. תגיד שאתם לוקחים אותו לאיזה רופא מומחה לטפל בו, ואתם בדרך, כשאתם יוצאים מחוץ לעיירה, ישנו נהר. תטה את הסוסים שייכנסו לתוך המים, ואז יגידו: טבעו. טבעו. ואף אחד לא יכול לבוא לאף אחד בטענות. אבל אם

הגוי הזה ימות, הפוגרומים וכל מה שיהיה - על הצוואר שלכם. לך, קדימה, תמסור נפש. אין מה לעשות, זו הדרך היחידה שתוכל להסיר את הסכנה מתושבי העיירה. מי אמר לך להתעסק עם דברים כאלו? הרב יצא משם, איזה שפכטל הוא קיבל. הוא לא האמין, הוא לא חשב שזה מה שיהיה. אבל הרב אמר את מה שאמר. חזר בחזרה, כינס את בני המשפחה, בסוד העניינים סיפר להם שהוא הולך למסור נפש בשביל שכל תושבי העיירה יוכלו מחר לקום בבוקר ולראות את השמש זורחת. הוא לוקח עכשיו את הגר הזה, מעמיס אותו. גם המוהל שם דיבר עם בני המשפחה, סיפר להם. נפרדו מבני משפחותיהם, דמעות שליש. עלו על המרכבה. לכולם אמרו שהולכים לטפל בו אצל רופא מומחה, שבעזרת השם הוא

יהיה בריא. עלו על הכרכרה, דהרו מחוץ לעיירה. יוצאים מחוץ לעיירה, קילומטר-שניים, אומר הרב למוהל, שהיה העגלון לצורך העניין, אומר לו: תן מכה לסוסים, שמאלה לנהר! קדימה, תכניס אותנו במלוא התנופה והכוח. הסוסים שם צברו מהירות, פלאח! קיבלו איזו מכה שמאלה, מתחילים לדהור לכיוון הנהר. כמו שהם כמעט נכנסים לתוך המים, לא יודע מאיפה, קפץ להם איזה יהודי אחד: "וואו!", הוא צועק, "תעצרו! תעצרו"! הסוסים על המקום ראו אדם, נבלמו. אלה שם בכרכרה כמעט התהפכו. הרב קפץ מהכרכרה, אומר ליהודי הזה: זוז הצידה. מה אתה מפריע לנו פה עכשיו? קלקל לו את התוכניות בדקה ה-90. היהודי אומר לו: מה זה? מה, אתה לא ראית? כמעט נכנסתם בנהר.

מה אתה עושה? אתה, הסוסים שלך סטו. העגלון הזה לא יודע לראות לאן הוא נוסע. תעלו לדרך. הוא אומר לו: זוז. -תעלו. הוא אומר לו: מי אתה? הוא אומר לו: אני הרב של העיירה. מה, אתה הרב של העיירה? אומר לו: כן. התחילו לדבר ביניהם דברי תורה. הופ, מתברר שהיהודי הזה שעצר את העגלה תלמיד חכם, יודע ספר. אז כשהרב ראה את זה, הוא אמר לו: תשמע, אני רואה שאתה מבין עניין. בוא, בוא, בוא איתי הצידה. שמע, יש לנו פה סיפור עם איזה אחד שעשינו לו ברית מילה והעסק הסתבך. תן לי, אני רוצה לעשות מסירות נפש. אנחנו הולכים להציל את כל תושבי העיירה. זוז הצידה, אנחנו עושים רוורס ובדהירה נכנסים לתוך הנהר. אומר לו: מה קרה לך? מה עשיתם

לו? ברית מילה והסתבך, הוא נהיה... אומר לו: עזוב, בלי לחץ. יש לי צנצנת מיוחדת של מים, משהו מיוחד. התחיל לשבח את צנצנת המים שלו. המים האלו, אם נותנים אותם ככה לשתות או מורחים אותם על איזה פצע - תרופת פלאים. תן לי, תן לי, תראה לי איפה הבן אדם. ותוך כדי הוא מוציא שמה מהשק שלו שהיה בצד איזו צנצנת מים. מביאים אותו לגר צדק הזה, שופך לו מים על אותו מקום ככה שיתרפא. כמה רגעים לאחר מכן החום מתחיל לרדת, הבן אדם פוקח את העיניים, מתחיל לחזור לו הצבע לפנים. אחרי כמה דקות הוא כבר יושב. לאחר חצי שעה הבן אדם מרגיש הרבה יותר טוב. אמר לו אותו הלך: אתה רואה? תחזור בחזרה. לא היית צריך. נו באמת, צנצנת של מים

פותרת. סתם נכנסתם ללחץ. הרב אמר לו: תודה רבה. סובבו את הכרכרה, חזרו בחזרה לעיירה. באמת אחרי כמה שעות הם נכנסים, אמרו שהייתה תרופה טובה, משהו מיוחד, והנה, הבן אדם בריא ושלם. גם בני המשפחה נרגעו. זה לא... זה יכול להיות שניתוח מסתבך. פתאום התחילו לדבר במנגינות אחרות. וברוך השם שאבא שלנו חי ואף אחד לא רצה לחסל אותו, ובא לציון גואל. חלפו כמה חודשים, הרב הגיע לפרשבורג. נכנס לחת"ם סופר. אומר לו: כבוד הרב, אל תשאל איזה קטע. כמעט נכנסנו עם הכרכרה בתוך הנהר, פתאום הגיע איזה יהודי וצנצנת. החת"ם סופר חייך אליו. אמר לו: כמה הייתי צריך להשתדל שאליהו הנביא בכבודו ובעצמו יבוא להציל אתכם. הוא עמד בהלם. ידוע

שלחת"ם סופר היה גילוי אליהו. אלה דברים ידועים ומפורסמים. התלמידים שלו הזכירו את זה כמה פעמים, והזכירו את זה בצורה דרך רמז, בגלל שחיפשו אותו. הוא היה לוחם גדול בהשכלה, ואם היו אומרים ששמה יש גילוי אליהו ודברים כאלו, עוד היו מעלילים עליו עלילות של כישוף וכל מיני. הוא היה מוסר שיעור בבית לעת זקנותו. אמרו: לא משנה כמה תלמידים נכנסו, תמיד היה מקום בבית. דבר פלא. עדויות של אנשים שהיו. הוא אומר: נכנסים, נכנסים, נכנסים, חדרון יחסית קטן, ותמיד יש מקום. ולא משנה כמה באים. יבואו עשרה, יבואו מאה - תמיד יש מקום בתוך החדר. היו אצלו כמה וכמה מופתים וניסים שלא כדרך הטבע. הוא אומר לו: מה הייתי צריך לעשות כדי

להוריד לך את אליהו הנביא. אבל למה לא אמרתי לך? הייתי אומר לך: שמע, יבוא אליהו ויסדר את העניינים. כי היית צריך לתת מסירות נפש. רק ברגע שמסרת נפש על קיום המצווה, זה היה אכפת לך, זה זרם לך בעורקים - בנקודה הזו הגיע הקב"ה והציל אותך. זה למעשה העניין של ללכת בדרכי השם, זה למסור נפש לחיות על קידוש השם. לא למות על קידוש השם. למות זה גם צריך, אבל זה לא העיקר. בשוטף, ביום-יום, איפה אני מחבר את הקב"ה איתי על כל צעד ושעל. פה נמצאת העבודה שלנו. לכן התורה מרחיבה ומדגישה. אמרנו בעבר את דברי אור החיים הקדוש. בהילולה של אור החיים אנחנו אמרנו שאור החיים הקדוש כותב שהוא דיבר עם כמה אנשים חוטאים ורשעים ואמר

להם: תחזרו בתשובה. אמרו לו: בסדר. אנחנו מוכנים לחזור בתשובה בתנאי אחד. מה התנאי? -לא רוצים לקום מחר בבוקר. שהלילה ייקחו אותנו. עכשיו אני חוזר בתשובה, אבל מחר בבוקר אני לא רוצה לקום. למה? כי מחר בבוקר אני לא עומד עם החבר'ה והעניינים וזה, לא עומד בפיתויים. אמר להם אור החיים הקדוש: "תמות נפשי מות ישרים" זה מאוד יפה, אבל עיקר העבודה שלנו זה לא למות מות ישרים, עיקר העבודה שלנו זה לחיות כמו בני אדם ישרים. פה נמצאת העבודה. ונכון, אתה צודק, זה לא קל לקום בבוקר ולהתמודד עם ניסיונות החיים ולדעת שהכול זה מאיתו יתברך. אבל זו העבודה שלנו - לחיות על קידוש השם. אם הולכים בדרך כזו, כל המערכת כולה משתנית,

והיא משתנית לטובה. זה למעשה עיקר העניין וזה הדגש על המצווה הזו, מצוות ברית מילה. אגב, כידוע, במקום סכנה, אני אסיים במשהו פיקנטי קצת, נחמד, במקום סכנה, כמו למשל במדבר, לא היו עושים ברית מילה. כתוב: רק שבט לוי לקח סיכון, "כי שמרו אמרתך ובריתך ינצורו." שבט לוי היחידי שעשה ברית מילה למרות הסכנה. כל עם ישראל היו פטורים מלעשות ברית מילה. לא הייתה רוח צפונית. רק כשהגיעו לארץ ישראל יהושע בן נון, ערב כיבוש הארץ עשה ברית מילה לכל הדור שנולד במדבר. שאלה הלכתית מאוד מעניינת שהגיעה לרב זילברשטיין לגבי ברית מילה. תינוק קטן שנולד, רצו לעשות לו ברית מילה. והרופאים שבדקו אותו אמרו שהוא נולד עם מום. יש לו איזה

משהו שמה מבחינת מערכת הגידים שלו בגוף לא תקין. מה זאת אומרת? הם אמרו שאם יעשו לו ברית מילה, הוא יהיה צולע כל החיים, יסחב את הרגל. לא יצליח להסתדר עם הרגל. משהו שם עם מערכת הגידים אצלו לא היה תקין. אם הוא עושה ברית מילה - הוא גורר את הרגל כל החיים. ההורים הגיעו לרב זילברשטיין ושאלו אותו: כבוד הרב, לעשות ברית מילה או לא לעשות ברית מילה? למסור נפש? שיגרור את הרגל, העיקר ברית מילה. או לא? אתה לוקח ילד בריא. הוא בריא, כרגע הוא בריא. אם תעשה לו ברית מילה - הוא גורר את הרגליים. אז עושים או לא עושים? שאלה מאוד מעניינת שהגיעה לרב זילברשטיין. התשובה שהוא ענה הייתה תשובה נפלאה. הוא אמר לא לעשות. מה!?

אמר לא לעשות ברית. למה? הוא יגרור את הרגל. אז מה, כבוד הרב. שיגרור. מה זה משנה? שיהיה נכה, העיקר שיעשה ברית מילה. אמר להם הרב שלהם. למה? תשמעו עכשיו מה זה שיקול של גדולי ישראל. הוא אמר להם: תראו, על מצוות לא תעשה אדם מחויב לתת את כל ממונו. חס וחלילה באים אליך, אומרים לך: תשמע, תחלל שבת. אם לא - לוקחים לך את כל הכסף. קח, קח את הכול. אני לא מחלל שבת. חילול שבת זה מצוות לא תעשה. חס וחלילה פרצה דליקה. אני מדבר על בית מבודד, בלי נזקים, בלי שום דבר. יש לו איזה קרוואן על ראש הגבעה, אין קשר לשום דבר. זה רק הקרוואן נשרף. מותר לכבות בשבת או אסור לכבות? גם אם הקרוואן הזה זה קרווילה והשקעת עליו ויש שם

ריהוט חבל על הזמן, רהיטים מספרד, לא משנה, הכול שילך. אדם מצווה לתת את כל ממונו בלבד שלא יחלל שבת. אני בכוונה הבאתי את הדוגמה הזו, זו דוגמה קיצונית, כי אם חס וחלילה פורצת דליקה במקומות מיושבים, קווי חשמל, בלוני גז או כל הדברים האלו, זקנים שנמצאים, אנשים חולים. זו אפילו לא שאלה. ודאי שמזמינים מכבי אש וכו.' דיברתי על מצב שיש בו רק נזק כספי, איזה בית מבודד בראש ההר, כולם יצאו החוצה מהבית. עכשיו רוצים להציל את העסק. השאלה אם מותר או אסור - אסור. שלם את כל ממונך, העיקר שלא תחלל שבת. זו מצוות לא תעשה. אומרים לבן אדם: תאכל חזיר או שניקח לך את כל הכסף. לא יאכל את החזיר. תיקחו את כל הכסף. על מצוות לא

תעשה אדם ייתן את כל ממונו. אבל על מצוות עשה, מצוות אקטיביות, כמה אתה צריך לשלם? אז כתוב בהלכה: עד 20 אחוז ממה שיש לך. לצורך העניין, יש לך 1,000 שקל. אתה רוצה לקנות לולב. לולב. השנה יש לחץ, עניינים... לולב עולה 250 שקל. לולב. ארבעת המינים עולים 250 שקל. אתה השנה, ידידי, פטור מלקנות ארבעת המינים. למה? כי אתה מחויב לבזבז על מצוות עשה עד חומש מנכסיך. יש לך 1,000? אתה חייב לקנות עד 200. אתה בא למוכר, אומר לו: אתה רוצה לקנות ב-200? אתה רוצה למכור לי? אומר לך: לא, מה פתאום. אני רק 250. אתה השנה פטור מלקנות ארבעת המינים. למה? כי רק עד חומש מנכסיו במצוות עשה. כל מצוות עשה עד חומש מנכסיו. שאל אותו הרב

זילברשטיין את אותו הורה, אמר לו: ברית מילה היא מצוות עשה או מצוות לא תעשה? ברית מילה זו מצוות עשה. "יימול לכם כל זכר." אמר לו: על מצוות עשה נותנים עד 20 אחוז מנכסיו. כמה בן אדם מוכן לשלם כדי שהרגל שלו לא תהיה צולעת? הרבה יותר מ-20 אחוז. זאת אומרת זה נזק שהוא הרבה יותר יקר מ-20 אחוז מנכסיו. כיוון שכן, כרגע, אולי הילד יגדל וישתנו הנתונים, אבל כרגע הילד הזה פטור ממצוות ברית המילה. מצוות עשה נותן עד חומש מנכסיו. חידוש מאוד מעניין. הראייה לפעמים של פוסקי ההלכה, של האנשים שמעורים, לכן תמיד טוב לשאול. ברגע שמתעוררת לך שאלה - אל תחמיר, אל תקל. פשוט תפנה את זה לרב שמכיר, שיודע, שבקיא. כי לפעמים יגיעו

לך כל מיני נתונים שאתה לא מחשבן אותם. ואז כשמגיע הנתון כל המערכת כולה משתנית. טוב, השם יזכה אותנו בעזרת השם שנזכה לראות בזכות מצוות ברית המילה, נזכה לראות בגאולה השלמה במהרה בימינו אמן.