"בפעם הראשונה שקניתי מכנסיים, הרגשתי ששברתי את החוקים": מתמודדים, פרק 1

הייתי במסבעת טבע בגיל 17, אבא שלי התקשר אליי ביום שישי בצהריים ככה לפני שבת זה היה מסיבה בבית שמש, ביער בבית שמש והוא התקשר אליי והוא אמר לי א מה איתה אח איך את חוזרת אמרתי אני לא יודעת איך אני חוזרת הביתה כאילו לא יודעת נראה ואז מה זה מרגש ואז הוא אמר לי טוב יא אני בא לקחת אותך שלחתי לו את המיקום של הסיבה והוא בא עם אוכל וסמיכה לקחת אותי והייתי עם נכנסיים קצרים וכאילו אני זוכרת שזה היה לו ממש כואב לראות את זה אבל כאילו הוא עשה את ההקרבה בשבילי לראות שהוא שהוא דואג לי ואכפת לו זה כל כך חשוב שהורים לילדים מתמודדים יראו להם שהילד חשוב להם בסוף אם אתה רוצה שהילד שלך לא יהיה בסיטואציות שהן מסוכנות לו או שיעשה דברים שאין לך שליטה עליהם זה מאוד חשוב שההורי יש בשביל הילד

לי זה היה כאב מאוד מאוד גדול כי מבחינתי זה אמת לאמיתה. זאת אומרת אין כזה דבר חציני. מה מה את לא מבינה? כאילו זה האמת. יש השם בעולם. התורה היא אמת. כאילו מה מה יש לך לחפש במקום אחר? ובדרך כלל כאילו הילדים שעוזבים היום אין להם איזה אג'נדה כמו שפעם היה ציונות, סוציאליזם, קומוניזם, השכלה. זה פשוט כאילו את יודעת בוא נראה מה קורה שם. ומבחינתי א אני בתור בעל התשובה שהייתה חילונית ועשתה את כל הדברים האלה. בואי איתי, תלמדי ממני, אין שם כלום. וזה לא עובד ככה. חשוב לי שהורים א א תנתקו מהמקום הזה של רגשות השמע. כי זה לא זה שילד עוזב את הדרך שלך, זה לא אומר שהיית הורה לו טוב ושלא הצלחת להעביר את המסר ולא

הצלחת להשאיר אותו בדרך, אלא הכל קשור אלינו. זאת אומרת, לכל ילד יש את המסלול שלו ויש את את מה שהוא בא איתו, את את הטבעים שלו ואת המסע שהוא צריך לעבור ואת התיקונים בעולם הזה. גם ככה קשה. אז כל הרגשות השמ האלה צריך להטרל אותם.

אני רוני רוזלפלד, בעלתשובה חסידת ברסלב. יש לי 12 ילדים.

אני אביה. אני בת 24 התחתנתי לפני שלושה חודשים. אני נשואה למיכאל, נולדתי למשפחה מהממת שבחרה באורך חיים חרדי. גדלתי כילדה חרדיה. אביה הייתה ילדה מלאה שמחת חיים, מאוד חזקה. רצינו שהיא תהיה ילדה צדיקה וצנועה שהיא תראה עם בן תורה. חסיד ברסלב ועם מעיל ארוך וכובע. זה היה התוכנית והתפילות. היום אנחנו הולכים ככה ביחד בשר לצאת איתי באחור זה היה ממש פוגע אבל עכשיו זה לא כי עכשיו אני יכולה ללכתי ממנה ש שתחלית בגדים

אז למה רציתי לצאת איתך אחרי שאמרתי את זה אני לא מבינה אבל לא משנה

קוראים לי גיטי גרומן א גדלתי בירושלים אזור מא שערים בתי הונגרים בית חסידי שמור מאוד התחתנתי קמנו בית ברוך השם כיום יש לנו 12 ילדים שש שכבר התחתנו ולבי היא הבת השביעי כל השביעים חביבים

אז אני ליבי גרומן הבת שלה א גדלתי בבית שמש אני בת 19 עוד חודש והיה לי ילדות כאילו מושלמת כאילו היה לי כיף אני זוכרת את כל הילדות שלי

טוב, לא היה לי משהו חסר, לא היה איזה טראומה שעברנו במשפחה ובגלל זה התחלתי את הדרך השונה. פשוט זה מה שהנפש שלי רצה. זה לא בא מתוך משהו רע שקרה למשפחה, ברוך השם. הכל באמת היה לי כיף במשפחה. היה לי היה לי היה שמחה בבית. היה כיף.

שתזכה לחנך את הילדים שלך ושהם יתגרו אותך פחות ממה שהתגרת אותי.

אה, תראה מה זוב מה אתה עשה ממך.

זהו. אין רע יורד מלמעלה. אז למה פחות מאתגר? שיהיה יותר מאתגר.

לא לא לא. בסדר שמי שחר שער איש חינוך. למעלה מ-30 שנה אני עוסק בחינוך ילדי ישראל א אבא לשרה ילדים נשוי לרחל. אנחנו גדלנו בבית חבדי. אנחנו כילדים גדלנו בבית חבדי וגם את הילדים שלנו חינכנו בחינוך חבדי א לאור תורתו של הרבי. להשפיע על תלמיד צריך להתייחס אליו בכבוד.

אנחנו עוסקים גם בשליחות. א אני עושח ופעיל בבית חבד גם כן ואשתי עוסקת בשליחות גם מסגרת עבודה ציבורית ובית חבד. אז אנחנו נמצאים כל הזמן בתוך הלופ הזה של נתינה ושל שליחות. כך גם חינחנו את הילדים שלנו. תמיד לראות את הזולת. בקודש חזיר

שמי שלמה חיים שער גדלתי וכפר חבד אני בן 25

כל הורה רוצה שהילד שלו יתנהג כמו שהוא רוצה בדרך החינוכית שהוא מנחה אותו אבל א שלמה חיים שום דבר לא היה ברור לו שככה צריך להיות שלמה חיים הוא הילד השישי שלנו שואל את שלמה חיים איזה ילד הוא היה הוא אחד מתוך עשרה אבל השכנו בו כמו כל העשרה היו עוד ילדים שהתגיעו ראו אותנו אבל לא ברמות האלו שלמה חיים זה היה ברמות שאי אפשר לתאר אותם הוא עשה לנו כהורים בית ספר גם אותי כאיש חינוך שעשו כל הזמן להנחות הורים אחרים ומנהלים ומורים והכל ופתאום אני מוצא את עצמי שאני צריך לקבל עזרה וייעוץ

אני לא רבקה מושקוביץ אנחנו גברים בירושלים ואנחנו ממשפחה מזרם ליטאי שהיא מאבן השלישי במשפחה

א הוא למד במסגרות ליטאיות.

אני איש מושקוביץ בן 19 יום הייתי ילד מאוד שובב פחות בכיוון של השבת וללמוד. בהתחלה בגיל צעיר זה היה מתבטא פשוט בלברוח מהשיעורים וככל שמתבגרים אז השטויות גם לא תרמה. זה הגיע למצב שבכיתה A כבר עברתי מסגרת, בכיתה ז עברתי עוד מסגרת ובאמצע השנה הזאת עברתי לעוד מסגרת ומשמה הייתי בלי מסגרת תקופה ויום אחד אני פשוט חוזר לבית אני רואה מישהו שנמצא בבית הציג את עצמו בתור אחד שעוזר ו לבני נוער בכל מיני מצבים הוא סיפר על איזשהי ישיבה שיש בחול ו הציע לי בעצם לבוא איתו לשמה. ישבנו, דיברנו על זה, הוא, אני ואמא בהתחלה לא הייתי מוכן לשמוע על זה בכלל. זה בכלל לא היה בכיוון. הוא הגיע כמה פעמים והוא פשוט אמר לי,

"תבוא איתי, אם אתרצה, אם תרצה אחרי שבועיים, אני פשוט אבוא להחזיר אותך." חשבתי לעצמי ששבועיים לא יכול להיות כזה גרוע. אז א טסתי איתו והוא פשוט נעלם כמו שהוא הגיע. לקח לי כימים לקלוט שזה אפילו עוד הרבה יותר גרוע ממה שחשבתי ולא ציפיתי לזה בכלל.

היה לו קשה מאוד. דיברתי איתו, הוא הרבה התלונן, הוא לא כל כך היה שמח. חשבתי שזה פשוט כי ילד מפונק, רוצה כיף, רוצה חופש, אז קצת קשה לו. אז איךשהוא אה השתדלתי להרגיע את מצפוני לא ממש בהצלחה. שוכחתי שמה עם המון בחורים והורי בחורים. ניסיתי לדבר עם רבנים שם. נורא דאגתי לו, נורא רציתי שיהיה לו טוב. ממש לא היה לי יום ולא לילה.

זה היה מקום מבודד באמצע שום מקום. עם אזנחה לא נורמלית בתנאים לא אנושיים. הדברים הכי מינימליסטים היו חסרים שם. שיטת חינוך מאוותת לגמרי. קשה, נוקשה ברמה קיצונית. פשוט סבל יומ יומי מהבוקר ועד הלילה.

מה לעשות לילד? מה נכון? מי ידאג שיהיה לו טוב? אולי להחזיר אותו אולי לא נכון? זה היה חיבוטי נפש מאוד מאוד מאוד מאוד קשים.

הגעתי כביכול למקום בשביל להתחזק. זה היה התוכנית של ההורים ושם הם עשו בדיוק את ההפך הגמור. נדרור הזולי נשואה ואמא לשבעה הילדים אילי הוא הבן השני שלנו

אני לזולי מתמר 24 ואני מתמחה בתחום העבדים לידים אני אוהב אדרנלין חולי אדרנלין יש לי סוסים גדל סוסים יש לי אופנועים אוהב אותם יש לי טרקטורונים ג'יפים אוהב את החיים האלה אוהב את היל להנות זהו להתקאיף

בא לי כאילו לפני זה לספר לכם קצת על החיים שלנו כי כאילו אני מרגישה שזה לא שלם בלי שאנחנו נספר לכם איפה אנחנו באים אנחנו גרים בגבעה שזה וזה אומר שהילדים גדלו במקום שהוא כולו טבע. כשהוא אומר על סוסים וטרקטורונים וכל הדברים האלה, ככה הם גדלו גם. זה לא פתאום נהיה להם בחיים. מאיזה גיל יש לך? מאיזה גיל יש לך סוס? מוד קטן מאוד.

מגיל מאוד מאוד קטן רוכבים, הם גיל מאוד קטן חיים את הטבע. משחקי הילדות שלהם זה היה עקרבים ועקרבותים בתוך דלי מנצח

מינצח.

אז כאילו אנחנו לא אנשים סטנדרטיים. הילדים גדלו בצורה מאוד מאוד מאוד חופשית ומאוד כאילו טבע

לי קורא מפרט אני נשואה אמא לחמישה ילדים א נכד אחד מתוק ברוך השם סבתא גה ומאושרת אנחנו בני תורה ספרדיים התחרדתי ברוך השם בכבוד בעלי שהכרנו ברגע שהתחרדתי אז ככה החלטנו על גבולות ו א דברים שאנחנו ככה מאוד חשוב לנו להקפיד עליהם הבית היה שמח חם מאוד המון המון המון מסירות לילדים, המון חום ואהבה. בעלי אבא שם בכלל הוא אבא נדיר, מיוחד, מטפל, עוזר, לוקח, מחזיר, משהו מאוד מאוד לא רגיל. לא רגיל. ובאמת מיכל נולדה לתוך החום ואהבה הזה.

אני מיכל, אני בת 23 תכף. א אני גרה היום ברמת גן ובמקור מהפולה. הבית הזה זה הערכים שיש בי היום. יש דברים שלא מקבלים בחוץ והערכים האלה מסוג הדברים שמגיעים מתוך הבית. בית מאוד מחבק, מלא אוכל טעים כמובן של אמא. אבא היה מבשל גם מלא. א ויש לו אוכל טעים מאוד.

א נעים מאוד. אני רוני. אה אנחנו גרים במושב השעלוה. זה מושב בדרום. בגדול אנחנו נחשבים מהמגזר הדתי לאומי. אני אמא לשישה ילדים נוגע השנייה שלי

אני נוגה אני בת 16 אני בפרויקט עילה שזה תוכנת לקידום נוער ואני אני עובדת בהתעלות קרקע תמיד הייתי חלק מהבית מבחינה דתית פחות כאילו הייתי דתיה משער הבית קוראני מאוריה ישראל אני בת א גרם כוכב השחר נשואה לשמעון יעקב אמא לשמונה ילדים כשאני חיפשתי בן זוג אז אה א בהגדרה שהייתה לי בראש חיפשתי חסיד מהר המורר המור זה ישיבה של דתית לאומית מאוד מאוד חזק מבחינה הנחתית וזכיתי קיבלתי לא היה שמה רבה אבל בעלי היה וכשקנו את הבית אז זה היה ברור לשתינו שאנחנו רוצים לילדים שגדלים באווירה של עבודת השם מתוך שמחה מתוך חיות ולתוך בית כזה א הולדנו את שמואל אהרון שמואל אהרון או בן הבכור שלנו

א אני שמואל אהרון עובדת בבניית קרבנים א חצי יום אז נוסע ועושה בגרועות לימודים בירושלים

מאז שהוא נולד הוא היה ילד מדהים יפה טוב יפה מראה אנשים היו עוצרים אותי ברחוב ויחד עם זה היה לו ילדות ממש מאתגרת הוא היה חולה בהמון מחלות היה לו אסמה מאוד מאוד מאוד רצינית ואני זוכרת כזה ששאני שואלת את אמא שלי איך מגדלים עוד ילדים חוץ ממנו כאילו זה לא היה נראה לי הגיוני כי היה לו ילדות ממש מאתגרת. ויחד עם זה, כבר מאז שהוא היה ילד, הרגשנו כזה התנגדות, אבל אה אה לא כל כך ידענו איך לאכול את זה. אני זוכרת שכזה רצינו ש יקרא ספרים רק כזה של ד של עולם דתי וזה. ואני זוכרת שהספרנית כזה אמרה לי, תקשיבי, הוא רוצה לקרוא ספרים, כאילו מוריה, תתני לו לקרוא הריפוטר. וזה היה בשבילי כזה וואי לא רציתי שהם הילדים

שלי יקר את הספרים האלה ונראה לי די די ממש מתחילת הדרך הרגשתי שמשהו שמה מבעבע מתחת ולא היה לי לזה שם ניסינו להבין מה למה למה על מה ההתנגדות על מה ולמה אה וכל הזמן בלב שלי כן כזה היה לי כזה לא יודעת אם דאגה או חשש אבל כזה וואי לאן כל זה מוביל

ההתמודדות מתחילה שפתאום שאני אני כן רוצה לבחור מה אני מבחינת דווקא מבחינה הדתית פתאום הבחירות שלהם לא הבחירות הכי הכי קלאסיות להורים שלי מה שהם סייפו לא יודע אני מתחיל לעשות את הדרך שלי לראות אם בכלל כאילו זה מה ש אם בא לי להיות בישיבה מוצא את עצמי לומד בישיבה תיכונית ולא מוצא את עצמי גם לנסה לשרוד נסה לשרוד שמה כדי להצליח את יודעת גם זה תחילת הדרך אולי לא נוח לי כי אני לא לא בבית לא בכיף שלי לא בס לבבא שלי חברים שלי מה שני מכיר עושה להתחבר לאנשים לא מתחבר יותר מדי מתחבר יותר מדי לקונספט לאווירה רוצה את עצמי מתחיל לאבד שמה לנסות להבין למה לא נמשך לשיעורי תורה למה לא נמשך לשבת למה שכל החברים

החדר חברים המחזור נמשכים אליו ושם צבי מתחיל להתחבט קצת יותר יותר לצאת עם החברים יותר אתה יודע תחפש את לחפש את הדברים האחרים. שבת כבר לא שבת אה כיפה כבר לא כיפה.

ספר להם איך אמור לך את הפ שהתחלתם להחביא את הפאות?

לא לא כן התחלשי אותם אחורי האוז ולהיות זה אפות ממש יפות גדולות. אבא שלי בן אדם חד הוא לא פרייר הוא לא הוא לא בן אדם טיפש אפשר להשלות אותו ובתכלס תכלס נקודתית ביום שהוא קלט שאני לא רוצה אותם הוא פשוט אמר לי בוא אני הוריד לך אותם אין לי בעיה אתה לא מגדל את הפאות בשבילי אתה מגדל את הפאות בשביל בשביל להיות ודי אתה לא מגדל אותם בשבילי אני יש לי פות אני עשיתי את הבירה של בן אדם בוגר והוא הוריד לי אותם ואז אחי הגדול עמד הסתכל אמר לך שלי בוא אתה רוצה גם בוא נוריד לך גם והוריד לו גם ככה בקלאסיות ש דווקא את הדבר לדעתי שהכי כואב לו אבל כאילו אני חושב שפחות אני חושב שהיום אני מבין את זה בתור אדם בוגר

שהוא בא ואמר לי יאללה אל תרמה אותי אתה לא מולי אתה מול לעצמך תהיה גבר לא בא לך פה תוריד בוא אני אעזור לך גם אני אבא שלך בגלל שבתור ילד עמום עמום אחר כך הסתובבתם אני זוכר נכנסתי לחדר אח שלי מה נתן לי מכות ברכה בוריד לנו את הפאות קצת מכות של אחי אבל באיזשהו מקום לא שקר לך גם איזה הכלה קטנה קטנה קטנה קטנה זה ידע שהייתי ילד תה דו אז גדלתי שוב פעם חסר לו את הנקודה פנימיה שבת לא שבת כיפה לא כיפה החיפוש שלמון עצמי לא קשור להורים דווקא לא בהכרח

יש נקודות שאני יודע שכן קשורות להורים

אה אם זה נקודה שקשה להיכנס לבית כנסת אה שני מרוקאי היום אני הבין את זה בתור בואי חלום של כל אבא זה שהילדים שלו עוברו איתו לתפילה היינו בבית כנסת כל החברים א בחוץ משחקים נהנים אבא שלי רוצה שאני אשאב איתו שמע אותי שאר את השירים של שבת אני כאילו

להיות איתו בשירים שלו התפילה ב בערב שבת לראות אותי כמו שהוא רוצה כמו שהוא מאמין הייתי ילד גם בואי רציתי לשחק עם הסוכיות קרו בלאקר זה גורם לך באיזשהו מקום לרצות דווקא להיות בחוץ מה בוא אני ילדש שחרר תן לי לנשום את האוויר שיתן לשחק בסוכריות אם בא לי אני אכנס לו בא לי גם בוא בעינינו בקוש ש יודע לקרוא מה אתה מושיב אותי עכשיו היום לפעמים בא לי בא להיכנס בע לי להיות שם אני נכנס לך רבע שעה יוצא מחביד עלי אני לא יכול לשב שלמה

זה היה תהליך מתמש פתאום הם הלכו כזה עם ג'ינסים עם קרעים וכזה פנס בגבה וכל מיני כאלה דברים אנחנו מתחילים להבין שזה לא לא הכיוון שאנחנו גידלנו אותם ו ו סך הכל אנחנו הורים וילדים מאוד מחוברים, מאוד אוהבים וזה היה כאב מאוד גדול כי בסוף אתה מגדל את הילדים שלך לדרך שאתה מאמין שהיא שהיא דרך טובה שיבחר האדם ולא הילד לא בוחר משהו אחר אז א היה בזה המון כאב המון כאב עד היום יש בזה כאב אני לא אני אומרת זה לא סוף פסוק זה לא סוף פסוק הבחירה של לא משנה הוא הבן שלי זה מסע גם שאין לך שליטה עליו את לא יודעת מתי הוא מתחיל מתי הוא נגמר אבל אני לא אוותר על האמונה והידיעה שהוא צדיק גדול שגדלים לבית שהוא של בעלי

תשובה ולא רק בית חרדי אל בית שההורים בחרו בו להיות בעלי תשובה ולהיות א שומרים מצוות לפעמים זה הרבה יותר מהודק ממה שחרדים עצמם מתנהלים זאת אומרת שאם זה צניעות אז זה הרבה יותר צניעות, הרבה הדרישות הן הרבה יותר גבוהות. יש בנות א בנות שגדלו בבית חרדי שהם עם גרביים בעצם ואני נגיד א נדרשתי ללבוש גרביוני. זה נורא היה שם העניין הזה של להדק את עצניעות שנהיה ממש צדיקות שאפילו דברים שלא דרשו מבנות שגדלו בבית חרדי רגיל סוגרים אותך מהכל אין לך מושג את גידלה בבית בלי מחשב בלי בלי טלוויזיה בלי נידים חכמים את כמו א יצור חדש בעולם שמגלה דברים שאסור לו לדעת והוא לא יודע עליהם

היה לה מאוד קשה היה לה קשה בלימודים יש לה קשב וריכוז שזה הרבה פעמים מאפיין ילדים שפחות במסגרות וכשהיא עזבה את היסודי והגיעה לסמינר אז התחילו ה החריקות הבעיות ה

זה היה ממש תהליך כי ברגע שמשהו נפרץ במיוחד כשאת ילדה סקרנית ובא לך לגלות על העולם זה קשה כאילו לחזור אחורה ואני רק רציתי לגלות עוד ועוד המחשבות נודדות למקומות אחרים החיפושים המקומות שאני מסתובבת בהם אחרי הצהריים בסוף את רק ילדה בת 15 16 שלא יודעת באמת מה היא רוצה התחלתי כזה זה ללכת למקום שיש בו אינטרנט קפה ולפתוח פייסבוק בלי שאף אחד ידע כזה לעשות דברים ש בסתר בסתר כשהייתי בסמינר קוק אחד הדברים הראשונים שעשיתי זה היה הגיל שני באוזן הם נורא נורא נחרדו לגלות את זה

בהחלה חיפיתי עליה אם אמרו שהיא עשתה להגיל שני לא מה פתאום אם אם אפילו א התפרה לא זה לא היא לא התאפרה היא א מה שהיה לנו אירוע כל מיני דברים שאפשר היה להגיד ו וגם גם בסמינר גילו את זה בהמשך ואז כבר זה לא התאים ואז מתחיל כל החיפשים באמת אחרי א מוסד שמתאים לך וזה באמת איש מאוד גדול בילדים שיוצאים מהדת שאין מסגרת שמתאימה ומכילה אותם וכל הזמן אתה רק בחיפוש אולי זה ואולי זה ואולי זה עד הסמינר החרדי היה הכל בסדר כאילו לא הרגשתי שאני רוצה דרך שונה ובמחצית השנייה של הסמינר כבר התחלתי להבין שאני רוצה משהו שונה. כמובן שלא היה לי אומץ, לקח לי איזה שנה עד שהיה לי אומץ, אבל כל השנה הזאת הסתכלתי על בנות

ברחוב וקיניתי בהם אני וחברה הכי טובה שלי אז פשוט אמרתי לה תמיד וואי תראי לא חם לה אני עם גרביונים שחורים בקיץ ותלבושת עד לפה וחצאית כפלים כמעט עד הנעליים קינאתי ממש ממש במנות יפות כאלה שמסתובבות עם גדים יפים והרבה זמן היה לי את זה במוח לא יכולתי לסבול את זה אני זוכרת שתמיד הייתי באוטובוס והסתכלתי על הבנות האלה ואמרתי וואי יום אחד אני אהיה כמוה, יום אחד אני אהיה כזה עם אוזניות וטלפון ויהיה לי כיף ואני אשמע את השירים שאני אוהבת וכל זה וזה קרה. יש איזה חלום כזה? יש איזה חזון איך את רואה את הבת שלך ומה היא יהיה ממנה? היא תהיה כזאתי אולפניסטית והיא תהיה מתנדבדבת והיא תהיה הבעלת חסד והיא תהיה כאילו ממש איזה תמונה בראש. יחד עם זה שמהרגע שהיא נולדה אני ידעתי עם מי זאת נוגה. ילדה שעושה מה שהיא רוצה

אני לא ית אם את צוכת אבל שהייתי בכיתה ד' אז היה לנו פעולה בבני עקיבא ובאתי עם מכנסיים

בית ספר יסודי כולם הולכים שלושת ו זה התקנון הולכים זה ואם באה לבית ספר איך שבא לה

אמרו לי את חייבת לשים חצאית אבל בא לי לשים מכנסיים יותר נוח לי אז לא הבנתי למה אני צריכה לשים חצאית אם אני רוצה לשים מכנסיים

עכשיו יש בי שני צדדים באותו זמן אחד מהם סופר מעריך את העמידה שלה, את זה שהיא יודעת מה היא רוצה והשני אומרת, "מה קורה? איזה מה נסגר? מה איפה תהינו?" ואני אומרת לעצמי, "אבל אבל נוגה, רק משהו שיהיה לך קשר קטן, כאילו איזה משהו עמה." אבל זה לא רק עמה היא, זה משהו במהות שלי שאומר איך אפשר? כאילו בספקית תת א עזבתי את הבית ספר, עברתי לתיכון דתי בקריאת גת. גם שם הרגשתי שזה יותר מדי כאילו כזה סוגר ואז בסוף כיתה י' עזבתי את הבית ספר

ועזבתי בית ספר לגמרי. במשך השנתיים האלה די קעסתי על אמא זה בעצם שהיא הביאה אותי למקום ההוא והשאירה אותי שמה אם היא דאגה לי וניסתה לעשות את הטוב כמה שאפשר לא באמת ראיתי את זה היה לי שם ממש קשה כאילו וגם אם הייתי רואה את זה מול העיניים הייתי מתעלה מזה היה לצעובדה בעצם שאני נמצא שם

אני כל הזמן גם באירועים ובשמחות ובמסיבות שהייתי הרבה לא הייתי אבל גם כשהייתי באמת ליבי לא היה שם הייתי בצער אין אין אין שיעור אליו שאפילו הקטנה שלי יודעת היום להגיד לי לא אמא את לא היית איתנו שנתיים ו וממש הרגשתי כאילו איבר מגופי חסר עד כדי כך היה שם במקום קשה שהמנהלים לא נתנו לילדים לצאת אם הורה ביקש יש את הילד חזרה, הדרקון היה אצלהם, את לא יכולה להוציא את הילד, לא, זה היה הזוי במסגרת שבורא עולם ריחם עליי ושלח לי שליחים טובים, אז א אח של חברה טובה א גר שמה, אמרתי לו, "תעשה לי טובה, לך תוציא את הילד, קח אותו מונית, מה שאתה רוצה, תוציא לי את הילד." הוא נסע לקח אותו עם הדרקון, עם כל החפצים שלו

החוצה. אני זוכר הרגע מאוד מאוד חזק של שבירה דווקא לא בגללו בגלל מה שעשו לו שלחו אותו מהישיבה אצלנו משתמשים בסגנון של זרקו אותו לצערנו הרב זרקו אותו מהישיבה בא אל אלי המשגח שאל אותו יש לך סמרטפון והוא אמר לו כן והוא חשב בסוג של נאיביות כזו של נער שאם הוא יגיד כן ולא תפסו אותו עם זה אז הוא יגיד לו אוקיי אז קח את זה הביתה עכשיו תביא לי את זה עכשיו או לא אבל לא תפסת אותי עם זה שאלת אותי אני לך כן בג'נטלמניות הזה כאילו בסדר ו לא אז עכשיו תלך הביתה עוף הביתה ואני מסביר למשגיח בישיבה שזה לא היה נכון בוא נגיד שהוא לא היה אומר לך כן עבד עליך מה זה יותר טוב לך אתה גורם שהחברה לא יהיה להם אמון בך הוא לא

מעניין אותי הוא הביתה ככה צנו זה צנו זה עיקרון זה פרינציפ לא יזוז מזה זה ככה הוא אומר לי בוא לא שייך פה פרינציב תנסה להבין את הילד בוא אוקיי יודע מה אוקיי הוא יבוא הביתה אני אביא לך סמרטפון אחר ו לך זה עכשיו הוא קנה סמרטפון יקר באותו זמן כאילו הוא אמר אם לוקח סמרטפון אני אני בורח אני לא נמשך בישיבה כי אני נקצח כאב אני יוצא בין הפצי של הסדן אני עם הילד או עם הישיבה והוא אומר לי פרינציפ הבנתי פתאום שאין לי מי לדבר זאת שפרצתי בבכי פרצתי בבכי נכנסתי ככה לחדר שינה ישבתי עם הראש בכרית חייתי ושאלתי ריבונו של עולם תגיד לי מה אתה רוצה ממני מה מה אתה רוצה ממני אני כל הזמן עוזר לאחרים והבן שלי פתאום אני

תקוע איתו לא יכול כלום ישבתי במשך לילה שלם שכתבתי את הסיפור חיים של שלמה חיים כתבתי היה לי כבד רגע של השראה כתבתי בחרוזים שישה הדפים של הסיפור חיים שלו וביקשתי התפללתי אמרתי הקדוש ברוך הוא תעזור לי קראתי תהילים כתבתי הכנסתי את זה גם לגרות קודש ש של הרבי מלובביץ' הכנסתי לזה לגרות קודש אמרתי מה אני אעשה מה אני יכול לעשות היה גם קטע נוסף שבו זרקו אותו טוטל מהישיבה זה היה בגלל שתפסו אצלו גם כן סמים וגם כן ואז זה כבר הוא כבר זהו הוא כבר לא חזר לישיבה יותר

אחרי שנה לדעתי שניסינו כל מיני דברים אז התחילו הלבוש לצנות תנועה להסתובב עם כל מיני בנות ואז התחילו כל ה כל ההכבעות של הבגדים שבעצם היה אסור ללבוש ולא ידוע להם כי הייתי קונה בגדים עם כסף שהייתי מרוויחה הייתי מחביעה אותם בארון חשמל אני חושבת שהפעם הראשונה שקניתי מכנסיים הרגשתי מצפון פנימי אני לא יכולה להגיד שלא הרגשתי שזה שבירת חוקים כזה שכאילו אני עושה משהו שאסור לי לעשות אבל פשוט עשיתי את זה אני חושבת שכל פעם ש א גילינו משהו שהיא עשתה. זה היה בדילי וכל פעם זה היה איזשהו הפתעה מחדש. ו התחושה הזאת היא בהתחלה היא היא הלם היא היא סוג של משבר. זה מאוד מאוד מפתיע. אתה עובר את כל קשת הרגשות. בהתחלה

אתה מאוד מופטע. אחר כך אתה כועס עליה. אתה מרגיש נפגד. התביישנו מה מהשכנים, מכל מי שהכיר אותנו, כי זה יהישוב קטן. והיה פחד מאוד גדול. פחד מה הולך להיות פה? איפה זה? איפה זה יעצר? אוקיי אז התפשרנו על משהו. אוקיי, אז את רוצה א אוקיי אז בלי גרביים אז לפזר את השיער. אז ככה, אז בית ספר כזה, אבל זה לא נעצר, זה כמו כדור שלג. וזה מאוד מפחיד כי בעיקר בעולם החרדי יש לך איזה חזון איך ילד אמור להיות ואתה מכוון לשם ואתה מוסר נפש על זה באיך שאתה מחנך אותו בבקדים שאתה קונה ומה שאתה מספר לו והכל מכוון לכיוון הזה שאני רציתי בעצם ש שהיא תתחתן עם בן תורה עם ילד שעם בחור שהוא כמו הבנים שלי א חסיד ברסלב עם מעיל ארוך וכובע ובן תורה שלומד ו מקום הזה שאת אתה מבין שאוקיי זה לא הולך להיות בדיוק מה שאתה רוצה

בגיל 15 16 ככה מיכל א רכשה טלפון פרוץ לבד מהכסף שלה עלינו על ה על הנושא הזה א ולקחנו לה את הפלאפון העברנו לה שזה הגבול שלנו בבית שאנחנו לא מסכימים יש לנו טלפונים אבל מוגנים מסוננים בכל מיני רמות והחלפנו לה אותו וקנינו לה עשינו לה הפתעה וקנינו לה טלפון מוגן אמרנו לה הנה את רוצה בסדר אנחנו מבינים את הצורך אבל הנה כחי מסונן אחרי זה שנתיים היא כבר רכשה טלפון משלה כבר לא היה אפשר להוסיף את הגבולות רק ביקשנו ככה שזה לא יהיה במרחב הביטי מה שנקרא כמה שפחות יותר מוצנע אז באמת אמאות חיבדה אותנו אה בגיל 18 א מיכל לקחה אותי לשיחה זימנה אותי לשיחה ואמרה לי א אם אני לא שם אז הבנתי מה היא מתכוונת? נפלו עליי

השמיים ממש, אבל מצד שני אמרתי, טוב, נו, מה כבר יכול להיות? בטח התכוונה לכמה סנטימטרים בחצאית או משהו כזה, בסדר, עד לא כזה רחוק, בסדר, אז איזה תהיה פחות חרדית ממה שתכננתי או מה שרציתי, מה שרצינו בבית, לא נורא, יעבור לה. פעם אחת כן מצאתי כזה בהתקדבות משהו כזה של יש איזשהו ארגון שעוזר לנוער לשאלות וכאלה ו היא שאלה שם שאלות קשות שאלות אמוניות ושם הבנתי שזה הרבה יותר שזה קודם כל משהו עמוק יותר ולא לא משהו שהדחי למרות שתמיד הדחקתי בסדר זה ברור היה לי נחמד להדחיק היה לי נוח להדחיק אין מה לעשות אבל שמה ככה הבנתי שיש פה פה איזשהו אה שבר כזה מאוד אמוני.

היו לי שאלות בסגנון של איפה אלוהים, איפה הוא אם הוא לא פה לעזור לי, למה אני צריכה להתמודד לבד עם הדברים. אמ וזה הייתה גם תקופה כזו שמאתגרת. זה היה ממש הכל ביחד. א יש רגעים ש אני יודעת שהוא איתי אבל א אני לא תמיד מצליחה לראות אותו

ולהרגיש אותו שמה ולחוות אותו ולהבין שמה שקורה זה לטובתי וזה בא רק לטוב שלי אמ אמ

במהלך הזמן הזה התחילו יציאות נסיעות למרכז לשבתות מאחור לחברה מסוימת שיצרה את הקשר

מסיבות פה מסיבות שם א חוויות כאלה שהם היו ממש ממש על התחלה הייתה המון התרגשות א כי זה עולם מאוד גדול שלא הייתי חשופה אליו אה וזה היה סוג של שער עבורי לראות את העולם הזה והבנתי שמה שזה שזה הולך במסלים ומדרדר והיא זולגת החוצה. הילדה שלי זולגת לי מבין הידיים. כשהיא כבר התלבשה עם מכנסיים והיא כבר הייתה בפנימיה והיא שינתה ממש את כל כל אהרון הבגדים כאילו כבר זרקנו אפילו את הבגדים הישנים כי כל הזמן החזקתי את זה בארון שאולי תתחרד והיה לי את ה

תקווה

את תקווה שאולי היא היא תשתנה שוב שהיא תהיה עוד הילדה שאני כל כך מכירה וחושבת שהיא תהיה אבל הבנתי שזה לא הגענו כבר להשלמה. אני לפחות הגעתי להשלמה שזהו זאת הבת שלי ואני מקבלת אותה כמו שהיא וזהו. ואז היה הקשר ממש הכי טוב דיברנו על הכל ואז יום אחד היא אמרה לי, "אמא, אני רוצה לספר לך משהו כי אני כבר לא יכולה לשקר לך כל פעם. יש לי חבר בכיתה טטו היה בישיבה קטנה, שירור א'. אה והיה לו שמה טוב אני חושבת

שם כזה התחלתי טיפה יותר להתחזק א לא יודע לא את הקטע הזה של ללמוד וכמה אני מצליח ולהתקרב ולא יודע מה

אבל הדרישה שלו מעצמו הייתה מאוד מאוד גבוהה

אני בן אדם כזה של המון שחור לבן כאילו קשה לי לראות אתה באמצע ולהעריך אותו לא יודע לראות דתיים כזה שהאמא לובשת כזה חצי כיסוי ראש במכנסיים זה מפריע לי בלב זה כאילו מעצבן אותי כזה הזה כאילו אם משהו חשוב לך תעשה אותו עד הסוף ואם הוא לא חשוב לך אז כאילו לא לעבוד על עצמך כזה ככה אני רואה את זה לקחתי קיצוני מאוד בישיבה א כזה או לקום כזה בחמש לפנות בוקר לפחות כזה ולטפול במים קפויים וזה או כזה לקום ב-12 ולא ללכת אפילו לסר צהריים כי אין לך כוח כזה לא לא ידעתי להעריך את זה שאתה מאחר בחצי שעה לתפילה והכל בסדר

זוכרת שהוא לקח עצמו בשביל לקנות לרב רב שלו איזה עליה לתורה הוא לקח עצמו איזה 10 פעמים צלת ישרים משהו כזה

18

18 ואני כזה וואו שמואל רגע תנשום כאילו שזה יותר רך שזה יותר מחובר אליך ואני הרגשתי שכאילו אמאל'ה כאילו מתי זה התפוצץ ובאמת בכיתה י שיעור בישיבה קטנה אז א פתאום הוא לא קם עוד בוקר עוד בוקר עוד בוקר הוא לא קם והרב מתקשר ומה קורה איתו וזה וזה היה כואב וזה הה היה קשה וימים שלמים במיטה וישיבה ויום אחד מתקשה עליי ואומר לי זהו אמא אני חוזר הביתה ואמרתי לו רגע שנייה חכה סיים את השבוע תחזור הביתה נשב נדבר היה לנו קשר מאוד מאוד קרוב מאוד מאוד פתוח דיברנו המון ואמרתי לו חכה חכה עם זה רגע אומר אמא אני חוזר הביתה לו אולי בכל זאת אומר אמא זהו והוא חזר הביתה וו וברור שהוא חזר זה היה חיבוק ואיזה כיף שאתה כאן

והכל אבל כזה היה לי בטוח שבעזרת השם הוא יחזור לישיבה ו ולא דביעו בבית ועוד יום ועוד יום ועוד יום ובמיטה והולך לספריה מביא לא רק הרי פוטר מביא עכשיו כל מיני דברים

לדעתי זה היה טוב שזה לא היה מסכים לא היה לי מסכים בכלל

אז עוד לא היה לו פלאפון חכם

אה אבל הייתי בבית והסדר היום שלי היה זה ללכת לישון מאוחר לקום אחר והייתי מדבר עם מים איזה שעה לפחות ביום ככה שיחות נפש וזה אמ וכאילו לא יודע נראה לי זה כל מתבגר כזה עובר כזה זמנים שהוא כזה רוצה את השקט שלו א בחדר וזה

התאצתי עם היועץ של הישיבה הקטנה והוא אמר לי תני לו תני לו את הזמן תני לו הוא הוא צריך לעבור את זה תני לו אבל זו הייתה רק ההתחלה פתאום הפאות נקשרו לקוקו מאח אחורה וזה אהבא שירוע אני כזה אוי לא ואז פתאום הוא מדבר על נזם אני כזה רק לא זה עכשיו

אני חושבת שזה יפה כאילו זה יפה אבל לא רציתי שיהיה לו נזם לא בשבילו לא חשבתי שזה משהו שכדאי בעולם ו א ואז בעלי ואני התחלנו להבין שמשהו גדול קורה פה שהורידה את הדמה כזו ואז א נראה לי זה היה איזשהו שבת אחת ש שהוא יצא החלטנו אחרי צהריים לצאת לסיבוב סתם בהר בהרים פה מסביב ועלינו לאזשהו הר יפה ופתאום אניס מסולת אחורה ואני רואה את שום אלוש והפרצוף שלו היה נראה ממש עצוב מה שהוא בתוך אמר הוא הוא חילל שבת כאילו אה מה ש בתוכי כזה אמר נראה לי יש לו פלאפון בכיס אף פעם לא שאלתי אותך את זה אבל זה הייתה הרגשה ממש עמוקה שכאילו כאילו האירוע ממשיך להתקלקל ו ואחרי ה אחרי השבת שפתאום אני מבינה שהיא מתחילה להסתדק

א בשבילי זה ממש טלטלה ולא אמרתי לבעלי אמרתי אולי אני מדמינת אולי זה אבל לאט לאט זה היה די ברור שכזה תהלשלת לו להיכנס ל אין כנסה לחדר והבנו שזה בעיקר נועד בשביל שבת שנדע שלא להיכנס לאזור ו ואז פשוט אה יום אחד גם הוא בא ואמר לי יום האמא אני לא יודע אם את יודעת אבל א אני כזה מתוק אני יודעת

כמו כל מתבגר נראה לי קצת את השקט שלו בחדר וגם שזה פתאום אמא מוצאת אותי עם קאפוצ'ון על הר לחלל שבת אז אה אז כאילו זה גרם לי כזה לקחת צעד אחורה כזה שבא לי את השקט שלי ואמא כן נשתה המון פעמים כזה ליצור שוב שיחות אני ואמא יש לנו יש לנו קשר טוב היא גם כל הזמן אומרת לי יש לה שיעור בשבת שהיא מעבירה ל לבנות בכוכב השחר כל הזמן כל שיעור מחדש היא מגיעה לה אחר ועשה לי אם היית בשיעור נראה לי ממש היית נהנה אתה כל לשמוע את הדיבורים שלי לא בקטע כזה שלוחץ על תחזור תחזור בקטע של וואלה יכול להיות שזה עשה לך טוב בלב ולראות את לא יודע את אלוהים ואת הדעת בצורה אחרת אז כאילו אני מרגיש שהקשר שלי עם אמא כאילו בהתחלה

היה מאוד חזק ואז אה אז אחרי זה אני רציתי את השקט שלי אבל נראה לי זה כן טיפה גם מתחיל לחזור כזה ל כאילו מהבושה הזאת או בישנות כזה שלא יודע שאני באמת עשיתי צד מאוד משמעותי אזה לאט לאט כזה כן חוזר למטב לא יודע איך לקרוא לזה כנראה הבנתי שבשביל הקשר שלנו אני צריכה להתרחק ותמיד טעית לעצמי עובר הגבול בין נתינת מקום לבין להתנתק ופעם אחת כזה ממש ניסיתי מה שלומך איך היה היום ו הוא כזה ממש לא היה בקטע ואז הוא כזה אמר לי אמא כשאני ארצה לשתף אני אבוא אז פתאום הבנתי ש ואמרתי לו אני רק רוצה שתדע שאני פה אני פה ואני לא שכחתי אותך ואתה חשוב לי אתה יקר לי וכשאתה רוצה אז תבוא