קצר ולעניין: התגברות על כעסים - הרב זמיר כהן (עם כתוביות בעברית)

שלום וברכה. אנחנו נעסוק באחת ההתמודדויות הכי קשות שיש לאדם במהלך החיים - התגברות על כעסים. באופן טבעי, האדם מרגיש התעוררות של כעס בליבו כשדברים מתנהלים לא לפי רצונו. ולעיתים מדובר בעניינים מאוד חשובים שגורמים להתפרצויות קיצוניות. והדברים משתנים מאדם לאדם. יש אדם שכועס על כל דבר קטן, יש אנשים שלא כועסים בקלות, אבל כשכועסים הכעס הוא עוצמתי. והשאלה היא באמת כיצד נוכל להתגבר על כעסים. הרמב"ן, כדאי לציין, הרמב"ן כותב בתחילת האיגרת המפורסמת שלו, "איגרת הרמב"ן," שאדם שרוצה לעבוד על המידות, לעצב את האישיות, שיתחיל קודם כול לעבוד על מידת הכעס. הרי יש הרבה תכונות שליליות שהאדם יכול להרגיש בתוכו: קנאה,

תאווה, שנאה, רדיפת כבוד, גאווה. הרבה תכונות שליליות. אבל הרמב"ן בתחילת האיגרת כותב: "שמע בני מוסר אביך ואל תיטוש תורת אימך." מתחיל בפסוק שאמר שלמה המלך ואז הוא ממשיך במילים שלו: "תתנהג תמיד לדבר כל דבריך בנחת לכל אדם בכל עת, "ובזה תינצל מן הכעס, שהיא מידה רעה להחטיא בני אדם." אומר הרמב"ן: אתה רוצה לעבוד על המידות? במה תתחיל? קודם כול מידת הכעס. אבל איך? אני רוצה לא להיות כעסן, ובכל זאת כעסן. שאלה שנייה שאדם שואל: מה פירוש לא לכעוס אף פעם? אז איך הילדים שלי יתנהגו כמו שצריך אם לא אכעס עליהם? איך העובדים בעבודה שמתרשלים בעבודה ייכנסו למסלול תקין אם אני לא אכעס עליהם? לפעמים אין ברירה, חייבים

לכעוס. אז כאן כבר כדאי להקדים את היסוד שכותב הרמב"ם. הרמב"ם כותב שבמקומות שאדם צריך לכעוס לתועלת, יראה עצמו כאילו הוא כועס והוא אינו כועס. תרגיל את עצמך להראות לילדים כשהם מגזימים בהבעת הפנים שאתה כועס, אבל אל תכעס באמת, בלב תחייך. אפשר להגיע לזה, למדרגה הזו. אתה צריך לנזוף בעובדים שלך - תנזוף בהם, אבל תראה את זה כלפי חוץ, בפנים אל תכעס באמת. כך אתה תקבל את האיזון הנכון - שתפיק את התועלת במקומות שחייבים לכעוס, אבל אתה באמת לא כועס. השאלה איך לא לכעוס באמת בזמנים שדברים גורמים להתעוררות פנימית של זעם, של עצבים? כשנחזור לדברי הרמב"ן, ב-נ', כן? איגרת הרמב"ן. מה שאמרנו קודם, הרמב"ם ב-מ,' העצה

שהוא נותן, "יראה עצמו כאילו הוא כועס," הרב משה בן מימון. והאיגרת - הרב משה בן נחמן, הרמב"ן. והרמב"ן כותב כך, מי שישים לב למילים, כמה פעמים הוא הכניס את המילה "כל" במשפט הפותח שלו. "תתנהג תמיד לדבר כל דבריך בנחת לכל אדם בכל עת, "ובזה תינצל מן הכעס." כל מילה אצלו מדויקת. אומר הרמב"ן: תרגיל את עצמך לדבר בנחת, כלומר, אל תגביה טונים, אל תתנהל בצעקות. אפילו כשאתה מדבר על דברים שלא קשורים לכעס, תמיד תתרגל לדבר בנחת "לכל אדם." מה הכוונה "לכל אדם?" לעיתים אתה מדבר עם חבר ואתה רגוע. לפתע הצטרף מישהו לשיחה, רק ראית אותו - הכעס מתחיל להתעורר. האדם הזה, אתה קורא לו, זה אדם מעצבן. אומר הרמב"ן: "תתנהג תמיד

לדבר כל דבריך," כלומר, לא חשוב מה הנושא, גם אם עוררו במהלך השיחה נושא מכעיס - תמשיך לדבר בנחת, "כל דבריך "לכל אדם." הצטרף מישהו לשיחה והאדם הזה מכעיס, תמשיך לדבר בנחת. "בכל עת- " לפעמים לא הנושא מכעיס ולא האדם מכעיס, אבל מה מכעיס אותך? העיתוי. למשל, קמת בבוקר באיחור, אתה מקווה מאוד שלא תאחר לעבודה. התפללת, התארגנת, אתה בא לצאת מהבית, כי ויתרת על ארוחת בוקר בשביל להגיע בזמן, אתה אומר: טוב, נאכל משהו בדרך. מוותר על ארוחת בוקר. היד על הידית של הדלת, בא לצאת, פתאום אשתך פונה אליך: אתה יודע מה קרה אתמול? אני חייבת שתטפל בזה עוד היום עם הילדים. ואתה מרגיש בפנים בערה. זה הזמן עכשיו? ויתרתי על ארוחת

בוקר כדי להגיע בזמן. באופן טבעי האדם עלול להתפרץ באותה שעה: תעזבי אותי עכשיו מהסיפורים האלה! יש דברים יותר חשובים. אני מאחר. פגעת בה, יצאת כעוס. תתנהג תמיד לדבר כל דבריך בנחת, שמור על טון נמוך, על ניסוח לא מתלהם. "לכל אדם בכל עת "ובזה תינצל מן הכעס, שהיא מידה רעה להחטיא בני אדם." כשאדם רגיל לדבר בנחת, גם כשקורה והוא כועס, הוא מיד מרגיע את עצמו כי הוא לא מסוגל כבר לדבר בהתלהמות. זה נראה לו לא שפוי לדבר בצרחות ובעצבים ובצעקות. זו עצה ראשונה. עצה שנייה שכותב בספר "פלא יועץ" כשהוא מדבר על הכעס, תכין חיבור משלך, שבחיבור הזה אתה מקבץ את כל הנושאים שחשובים ונוגעים לאותו עניין שאתה רוצה לעבוד עליו.

אתה רוצה לעבוד על מידת הכעס? תיקח לך ספר עם דפים ריקים או מחברת, שמעת משפט שמדבר בגנות הכעס? תרשום לעצמך. כתוב בגמרא: "כל הכועס כל מיני גיהינום שולטים בו." כלומר, מביא על עצמו הרבה מחלות. הכעס גורם להרבה הפרעות בלב, במוח. הרבה נזקים. אתה מזיק לעצמך. אדם שכועס, אומר האר"י ז"ל, על פי דברי הזוהר הקדוש, חלק מנשמתו מסתלקת ממנו והוא עלול להפסיד את זיווגו האמיתי. עד כדי כך. בחור רווק כעס, חלק מהנשמה הסתלקה, איזה רובד מסוים, ואם עד עכשיו הייתה הבחורה הזאת מתאימה לו, כעת הוא נהיה קטן מבחינה רוחנית, היא לא מתאימה. צריך לתת לו אחת קטנה. מפסיד את הזיווג שלו. עד שיעשה תשובה, אומר הזוהר, ויחזיר לעצמו את

אותו דבר שנחסר ממנו. אבל גם אם הוא נשוי, אומר: תראה מה זה. חלק מהנשמה מסתלק כשאני כועס. לא שווה. תרשום. כל דבר שהוא שומע בגנות הכעס, הוא רושם. כל עצה שהוא שומע איך להתגבר על כעסים - הוא רושם. הוא הופך את זה לפרויקט. מדי פעם הוא קורא את מה שהוא כתב. עצם הדבר שאתה עושה מזה עניין, אתה עובד על זה, כותב, אומר ה"פלא יועץ:" יכול לעזור לך בעתיד להתגבר. מה קורה אם האדם אומר "אני כותב, עושה, אבל כועס?" ישנה עצה מעשית: תקבל על עצמך שלפני שאתה כועס, הוא אומר: אני לא מסוגל להשתלט על עצמי. כמה שאני מדבר עם עצמי "אל תכעס, אל תכעס", אני כועס. תאמר לעצמך כך: בסדר, אני כועס. למשל, אשתו הכעיסה אותו, הוא מרגיש

שהוא חייב לצרוח, הילדים הכעיסו, הוא יוצא מהכלים, אבל יקבל על עצמו לבצע פעולה מסוימת לפני שהוא מביע את הכעס. היה אדם אחד חכם, ראה שכשהוא כועס הוא לא שולט בעצמו, קנה חולצה שקרה לה: זאת החולצה של הכעס. נניח, אין לו חולצות ירוקות, קנה חולצה ירוקה. מה פירוש "החולצה של הכעס?" אסור לי לצעוק על אשתי ועל הילדים או בעבודה אם אני לא לובש את החולצה הזו. הילדים עשו משהו שהכעיס אותו מאוד, אשתו, הוא עומד להתפרץ, הוא לא בשליטה, הוא חייב לצעוק, הוא אומר לעצמו: בסדר, אני צועק, אבל שנייה אחת. רץ לחדר, לובש את החולצה ההיא ואז הוא חוזר. היו לו שניות של זמן. השניות האלה יכולות לחולל שינוי של ממש. גם אם הוא יכעס,

זה כבר לא יהיה באותה מידה כמו לפני. היה לו זמן להתבוננות לפני. אישה יכולה להחליט: לפני שאני צורחת על הילדים, חייבת לקפל מגבת, חייבת למזוג כוס מים, מחליטה לעצמה על דבר עקבי שאת זה היא עושה. הילדים לא יבינו מה העניין, אבל היא צריכה את הזמן להתבוננות. השניות האלה יעזרו לה לא לעשות טעויות. אבל מה קורה במצב שאדם אומר: תשמע, כתבתי, עשיתי, ניסיתי, ברגע של מבחן לא זוכר את החולצה, לא את המגבת, לא כלום. כשאני מתפרץ, אני מתפרץ, שוכח את כל העולם. ויש אנשים כאלה, באמת בלי שליטה. סיפר לי פעם אדם בנתניה שכשהוא כועס, הוא אומר שהוא מרגיש שמסך שחור יורד לו מול העיניים, הוא לא בשליטה, שובר, מתפרץ, צועק. כשהוא

חוזר שוב לשפיות, הוא רואה מה הוא עשה, הוא מתבייש בעצמו. אבל באותה שעה הוא אומר: לא הייתי בשליטה. מה קורה במצב שאדם אומר "אני עושה הכול, "אבל ברגע של מבחן לא עומד במבחן?" עצה טובה: קנוס את עצמך. לא קנס כספי, קנוס את עצמך בפעולה שאמורה לתת לך צביטה מסוימת, אבל אתה יכול לעמוד בה. למשל, נשאל את האדם הזה: מה אתה רגיל לשתות בכל בוקר כשאתה קם מהשינה? והוא יענה: קפה עם חלב. מה דעתך לשתות תה בבוקר? הוא אומר: אני לא אוהב תה. תה אני שותה רק כשאני חולה. או אם הוא אוהב תה - תה בלי סוכר אתה אוהב? לא, גועל נפש. לא מסוגל לשתות תה בלי סוכר. מצוין. תאתר משהו שאתה יודע שאתה לא אוהב אותו, לאכול, לשתות. ואתה מקבל

על עצמך שאם עוד פעם אני צועק על הילדים או על אשתי או על העובדים, כמו שהתפרצתי עליהם היום, שלושה ימים רצופים אני חייב לקחת כוס תה גדולה בלי סוכר ולשתות אותה עד הסוף כשאני קם בבוקר. התפרץ עליהם, שלושה ימים רצופים הוא כופה את עצמו לשתות. הוא לא מסוגל, אבל הוא שותה בכל זאת. מה יקרה כשאחרי שבוע שוב יכעיסו אותו והוא עומד להתפרץ? מה יעלה לו מיד בראש? מה, עכשיו עוד פעם שלושה ימים תה בלי סוכר? עזוב, עדיף לדבר בנחת. תמיד לחפש. על היצר הרע כתוב: "בתחבולות תעשה מלחמה." צריך ללכת איתו בתחבולות. אז תמצא פטנט עם דברים של קנסות שאתה יכול לעמוד בהם, יש בהם צביטה מסוימת וייתנו לך תזכורת לא לחזור על הטעות. זה

נכון לכעס וזה נכון בכל דבר. בספר "מפתחות לחיים" הבאנו עוד כמה עצות לעניין הזה של הכעס, אבל אנחנו נעצור בזה ונאחל לכולנו שנזכה לשליטה עצמית מלאה באופן תמידי לחיות חיים טובים ומאושרים, אמן ואמן.